נחמיה
ה אוּלָם קָמָה צְעָקָה גְּדוֹלָה בְּקֶרֶב הָעָם וּנְשֵׁיהֶם נֶגֶד אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים. 2 הָיוּ שֶׁאָמְרוּ: ”רַבִּים אֲנַחְנוּ עִם בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ. עָלֵינוּ לְהַשִּׂיג דָּגָן כְּדֵי לֶאֱכֹל וְלִחְיוֹת”. 3 אֲחֵרִים אָמְרוּ: ”אֶת שְׂדוֹתֵינוּ, כְּרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אָנוּ נוֹתְנִים כְּעֵרָבוֹן כְּדֵי לְהַשִּׂיג דָּגָן בְּעֵת הָרָעָב”. 4 וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ: ”לָוִינוּ כֶּסֶף כְּנֶגֶד שְׂדוֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לְתַשְׁלוּם מַס הַמֶּלֶךְ. 5 וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מֵאוֹתוֹ בָּשָׂר וָדָם כְּאַחֵינוּ,* וִילָדֵינוּ כְּיַלְדֵיהֶם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִמְסֹר אֶת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ לְעַבְדוּת, וְיֵשׁ מִבְּנוֹתֵינוּ שֶׁכְּבָר נִמְסְרוּ לְעַבְדוּת. אַךְ אֵין לְאֵל יָדֵנוּ לִמְנֹעַ זֹאת, כִּי שְׂדוֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ שַׁיָּכִים לַאֲחֵרִים”.
6 כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת זַעֲקָתָם וְאֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָרָה לִי מְאוֹד. 7 לָכֵן שָׁקַלְתִּי דְּבָרִים אֵלֶּה בְּלִבִּי, וְהִתְעַמַּתִּי עִם הָאֲצִילִים וְהַסְּגָנִים וְאָמַרְתִּי לָהֶם: ”כָּל אֶחָד מִכֶּם גּוֹבֶה רִבִּית* מֵאָחִיו”.
נוֹסָף עַל כָּךְ, אִרְגַּנְתִּי בִּגְלָלָם אֲסֵפָה גְּדוֹלָה. 8 וְאָמַרְתִּי לָהֶם: ”עַד כַּמָּה שֶׁיָּכֹלְנוּ קָנִינוּ בַּחֲזָרָה אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נִמְכְּרוּ לָאֻמּוֹת; אֲבָל הַאִם אַתֶּם כָּעֵת תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם, וְהֵם יִמָּכְרוּ לָנוּ בַּחֲזָרָה?” וְהֵם הֶחְרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ מָה לוֹמַר. 9 וְאָז אָמַרְתִּי: ”לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם עוֹשִׂים. הַאֵינְכֶם צְרִיכִים לָלֶכֶת בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ, כְּדֵי שֶׁהָאֻמּוֹת, אוֹיְבֵינוּ, לֹא יוּכְלוּ לְחָרֵף אוֹתָנוּ? 10 יָתֵר עַל כֵּן, אֲנִי וְאַחַי וּמְשָׁרְתַי מַלְוִים לָהֶם כֶּסֶף וְדָגָן. נַפְסִיק נָא לְהַלְווֹת כָּךְ בְּרִבִּית. 11 אָנָּא, הָשִׁיבוּ לָהֶם עוֹד הַיּוֹם אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם, כַּרְמֵיהֶם, מַטָּעֵי הַזֵּיתִים שֶׁלָּהֶם וּבָתֵּיהֶם, וְגַם אֶת מֵאִית* הַכֶּסֶף, הַדָּגָן, הַיַּיִן הֶחָדָשׁ וְהַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר אַתֶּם גּוֹבִים מֵהֶם כְּרִבִּית”.
12 וְהֵם אָמְרוּ: ”נָשִׁיב לָהֶם דְּבָרִים אֵלֶּה וְלֹא נְבַקֵּשׁ מֵהֶם דָּבָר בִּתְמוּרָה. נַעֲשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ”. לְפִיכָךְ קָרָאתִי לַכֹּהֲנִים וְהִשְׁבַּעְתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ לְקַיֵּם הַבְטָחָה זוֹ. 13 גַּם נִעַרְתִּי אֶת קִפְלֵי בִּגְדִּי* וְאָמַרְתִּי: ”כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים מִבֵּיתוֹ וּמֵרְכוּשׁוֹ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יְקַיֵּם הַבְטָחָה זוֹ, וְכָךְ יִהְיֶה הוּא מְנֹעָר וְרֵיק”. בִּתְגוּבָה אָמְרוּ כָּל הַקָּהָל: ”אָמֵן!”* וְהֵם הִלְּלוּ אֶת יְהֹוָה, וְהָעָם קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ.
14 וְגַם מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה עָלַי לִהְיוֹת הַמּוֹשֵׁל שֶׁלָּהֶם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, מִן הַשָּׁנָה הָעֶשְׂרִים עַד הַשָּׁנָה הַשְּׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הַמֶּלֶךְ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לֹא אֲנִי וְלֹא אַחַי אָכַלְנוּ אֶת הַמָּזוֹן הַמֻּקְצָב לַמּוֹשֵׁל. 15 אוּלָם הַמּוֹשְׁלִים הַקּוֹדְמִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל הָעָם וְלָקְחוּ מֵהֶם אַרְבָּעִים שִׁקְלֵי* כֶּסֶף עֲבוּר לֶחֶם וְיַיִן מִדֵּי יוֹם. וְגַם מְשָׁרְתֵיהֶם רָדוּ בָּעָם. אֲבָל אֲנִי לֹא נָהַגְתִּי כָּךְ בְּשֶׁל יִרְאַת אֱלֹהִים.
16 נוֹסָף עַל כָּךְ, נָטַלְתִּי חֵלֶק בָּעֲבוֹדָה עַל הַחוֹמָה הַזֹּאת, וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ; כָּל מְשָׁרְתַי נִקְבְּצוּ שָׁם לַמְּלָאכָה. 17 הָיוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים יְהוּדִים וּסְגָנִים אֲשֶׁר סָעֲדוּ בְּשֻׁלְחָנִי, וְכֵן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֵינוּ מִן הָאֻמּוֹת. 18 מִדֵּי יוֹם הוּכְנוּ עֲבוּרִי* שׁוֹר אֶחָד, שֵׁשׁ כְּבָשׂוֹת מֻבְחָרוֹת וְצִפּוֹרִים, וְכָל עֲשָׂרָה יָמִים הָיָה לָנוּ יַיִן בְּשֶׁפַע מִכָּל הַסּוּגִים. לַמְרוֹת כָּל זֹאת, לֹא דָּרַשְׁתִּי אֶת הַמָּזוֹן הַמֻּקְצָב לַמּוֹשֵׁל, כִּי הָעָם כְּבָר נָשָׂא אֶת נֵטֶל הָעֲבוֹדָה. 19 זְכֹר אוֹתִי, אֱלֹהַי, לְטוֹבָה עַל כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתִי עֲבוּר הָעָם הַזֶּה.