צפניה
ב הֵאָסְפוּ, כֵּן, הֵאָסְפוּ,
הָאֻמָּה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת בּוּשָׁה.
2 בְּטֶרֶם יִתְמַמֵּשׁ הַחֹק,
בְּטֶרֶם יַעֲבֹר הַיּוֹם כְּמוֹץ,
בְּטֶרֶם יָבוֹא עֲלֵיכֶם כַּעֲסוֹ הַבּוֹעֵר שֶׁל יְהֹוָה,
בְּטֶרֶם יָבוֹא עֲלֵיכֶם יוֹם כַּעֲסוֹ שֶׁל יְהֹוָה,
3 בַּקְּשׁוּ אֶת יְהֹוָה, כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ,
הַשּׁוֹמְרִים אֶת מִשְׁפָּטָיו.*
בַּקְּשׁוּ צְדָקָה, בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה.
אוּלַי* תֻּסְתְּרוּ בְּיוֹם כַּעֲסוֹ שֶׁל יְהֹוָה.
4 כִּי עַזָּה תִּהְיֶה עִיר עֲזוּבָה;
וְאַשְׁקְלוֹן תִּהְיֶה לִשְׁמָמָה.
אַשְׁדּוֹד תְּגֹרַשׁ בְּאוֹר הַיּוֹם,*
וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר.
5 ”הוֹי לְיוֹשְׁבֵי חוֹף הַיָּם, אֻמַּת הַכְּרֵתִים!
דְּבַר יְהֹוָה נֶגְדְּכֶם.
כְּנַעַן, אֶרֶץ הַפְּלִשְׁתִּים, אַשְׁמִידֵךְ,
וְלֹא יִוָּתֵר בָּךְ יוֹשֵׁב.
6 וְחוֹף הַיָּם יִהְיֶה אַדְמוֹת מִרְעֶה,
עִם בְּאֵרוֹת לָרוֹעִים וּמִכְלְאוֹת אֶבֶן לַצֹּאן.
7 הוּא יִהְיֶה אֵזוֹר לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה;
שָׁם הֵם יִרְעוּ.
בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן יִרְבְּצוּ בָּעֶרֶב.
כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם יִזְכְּרֵם,*
וְיָשִׁיב אֶת שְׁבוּיֵיהֶם”.
8 ”שָׁמַעְתִּי אֶת חֵרוּפֵי מוֹאָב וְאֶת גִּדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן,
אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי וְהִתְרַבְרְבוּ נֶגֶד שִׁטְחָם.
9 לָכֵן חַי אֲנִי”,* מַכְרִיז יְהֹוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
”מוֹאָב כִּסְדוֹם תִּהְיֶה,
וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה,
מָקוֹם לְסִרְפָּדִים, בּוֹר מֶלַח, שִׁמְמַת עוֹלָם.
הַנִּשְׁאָרִים מִקֶּרֶב עַמִּי יִבְזְזוּ אוֹתָם,
וּשְׁאֵרִית אֻמָּתִי תְּנַשֵּׁל אוֹתָם.
10 זֹאת תִּהְיֶה לָהֶם בִּמְקוֹם גַּאֲוָתָם,
כִּי חֵרְפוּ וְהִתְנַשְּׂאוּ עַל עַם יְהֹוָה צְבָאוֹת.
11 יְהֹוָה יִהְיֶה נוֹרָא* כְּלַפֵּיהֶם;
כִּי הוּא יְמַגֵּר* אֶת כָּל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ,
וְכָל אִיֵּי הָאֻמּוֹת יִשְׁתַּחֲווּ* לוֹ,
אִישׁ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ.
12 גַּם אַתֶּם, הַכּוּשִׁים,* תִּהְיוּ חַלְלֵי חַרְבִּי.
13 הוּא יַטֶּה אֶת יָדוֹ אֶל הַצָּפוֹן וְיַשְׁמִיד אֶת אַשּׁוּר,
וְיַהֲפֹךְ אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה, צְחִיחָה כַּמִּדְבָּר.
14 עֲדָרִים יִרְבְּצוּ בְּתוֹכָהּ, כָּל מִינֵי חַיּוֹת בַּר.*
גַּם שַׂקְנַאי וְגַם דָּרְבָּן יָלוּנוּ בֵּין כּוֹתְרוֹת עַמּוּדֶיהָ.
קוֹל יָשִׁיר בַּחַלּוֹן.
חֻרְבָּן יִהְיֶה בַּסַּף;
כִּי הוּא יַחְשֹׂף אֶת לוּחוֹת הָאֶרֶז.
15 זֹאת הָעִיר הַגַּאַוְתָנִית אֲשֶׁר יָשְׁבָה לָבֶטַח,
אֲשֶׁר אָמְרָה בִּלְבָבָהּ, ’אֲנִי הָאַחַת, וְאֵין אַחֶרֶת’.*
אֵיךְ הָיְתָה לְדָבָר מַזְוִיעַ,
מַרְבֵּץ לְחַיּוֹת הַבַּר!
כָּל הַחוֹלֵף עַל פָּנֶיהָ יִשְׁרֹק וִינוֹפֵף בְּאֶגְרוֹפוֹ”.