משלי
ט חָכְמָה אֲמִתִּית בָּנְתָה אֶת בֵּיתָהּ;
חָצְבָה אֶת שִׁבְעַת עַמּוּדֶיהָ.
3 הִיא שָׁלְחָה אֶת מְשָׁרְתוֹתֶיהָ
לִקְרֹא מִמְּרוֹמֵי הָעִיר:
4 ”כָּל חֲסַר נִסָּיוֹן יָסוּר הֵנָּה”.
הִיא אוֹמֶרֶת לַחֲסַר הַתְּבוּנָה:*
5 ”בּוֹא, אֱכֹל אֶת לַחְמִי
וּשְׁתֵה מִן הַיַּיִן אֲשֶׁר עִרְבַּבְתִּי.
8 אַל תּוֹכִיחַ לַעֲגָן, פֶּן יִשְׂנָאֲךָ.
הוֹכַח חָכָם, וְיֹאהַבְךָ.
9 תֵּן לְחָכָם, וְהוּא יַחְכִּים.
לַמֵּד צַדִּיק, וְהוּא יוֹסִיף עַל יְדִיעוֹתָיו.
11 כִּי בְּאֶמְצָעוּתִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ,
וְיִתְוַסְּפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים.
12 אִם אַתָּה מַחְכִּים, הִנְּךָ חָכָם לְטוֹבָתְךָ שֶׁלְּךָ,
וְאִם אַתָּה לַעֲגָן, לְבַדְּךָ תִּשָּׂא זֹאת.
13 אִשָּׁה כְּסִילָה הִיא קוֹלָנִית.
בּוּרָה הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת דָּבָר.
14 הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּפֶתַח בֵּיתָהּ
עַל כִּסֵּא בִּמְרוֹמֵי הָעִיר,
15 וְקוֹרֵאת לָעוֹבְרִים בַּדֶּרֶךְ,
לַהוֹלְכִים הַיְשֵׁר קָדִימָה בְּדַרְכָּם:
16 ”כָּל חֲסַר נִסָּיוֹן יָסוּר הֵנָּה”.
הִיא אוֹמֶרֶת לַחֲסַר הַתְּבוּנָה:*
17 ”מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ,
וּמָזוֹן הַנֶּאֱכָל בַּסֵּתֶר יִנְעַם”.