בראשית

יב וִיהֹוָה אָמַר לְאַבְרָם:‏ ”‏לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ* וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶה לְךָ.‏ 2 אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְאֻמָּה גְּדוֹלָה וַאֲבָרֵךְ אוֹתְךָ וְאַגְדִּיל אֶת שִׁמְךָ,‏ וְאַתָּה תִּהְיֶה לִבְרָכָה.‏ 3 אֲבָרֵךְ אֶת מְבָרְכֶיךָ,‏ וְאֶת מְקַלֶּלְךָ אֲקַלֵּל,‏ וְיִתְבָּרְכוּ* בְּאֶמְצָעוּתְךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה”‏.‏

4 וְאַבְרָם הָלַךְ כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ יְהֹוָה,‏ וְלוֹט הָלַךְ אִתּוֹ.‏ אַבְרָם הָיָה בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן.‏ 5 אַבְרָם לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ שָׂרַי וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר צָבְרוּ וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רָכְשׁוּ* בְּחָרָן,‏ וְהֵם יָצְאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן.‏ בְּהַגִּיעָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן 6 עָבַר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹמָהּ שֶׁל שְׁכֶם,‏ לְיַד הָאִילָנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁל מוֹרֶה.‏ הַכְּנַעֲנִים הָיוּ אָז בָּאָרֶץ.‏ 7 וִיהֹוָה נִרְאָה אֶל אַבְרָם וְאָמַר:‏ ”‏לְזַרְעֲךָ* אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת”‏.‏ לְפִיכָךְ הוּא בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה,‏ אֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו.‏ 8 מְאֻחָר יוֹתֵר הוּא עָבַר מִשָּׁם אֶל הָאֵזוֹר הַהֲרָרִי מִזְרָחִית לְבֵית אֵל וְנָטָה אֶת אָהֳלוֹ כָּךְ שֶׁבֵּית אֵל הָיְתָה בַּמַּעֲרָב וְהָעַי בַּמִּזְרָח.‏ שָׁם בָּנָה מִזְבֵּחַ לִיהֹוָה וְהֵחֵל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה.‏ 9 אַחֲרֵי כֵן פֵּרֵק אַבְרָם אֶת מַחֲנֵהוּ,‏ וּבְנָסְעוֹ לְכִוּוּן הַנֶּגֶב הֶעֱבִיר אֶת מַחֲנֵהוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.‏

10 וְהָיָה רָעָב בָּאָרֶץ,‏ וְאַבְרָם יָרַד לְמִצְרַיִם כְּדֵי לְהִתְגּוֹרֵר שָׁם זְמַן מָה,‏* כִּי הָרָעָב הָיָה כָּבֵד בָּאָרֶץ.‏ 11 כְּשֶׁעָמַד לְהִכָּנֵס לְמִצְרַיִם אָמַר לְאִשְׁתּוֹ שָׂרַי:‏ ”‏הַקְשִׁיבִי נָא!‏ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה.‏ 12 לָכֵן כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרִים,‏ הֵם לְלֹא סָפֵק יֹאמְרוּ,‏ ’‏זֹאת אִשְׁתּוֹ’‏,‏ וְאָז יַהַרְגוּ אוֹתִי,‏ וְאוֹתָךְ יַשְׁאִירוּ בַּחַיִּים.‏ 13 אִמְרִי נָא שֶׁאַתְּ אֲחוֹתִי,‏ כְּדֵי שֶׁיִּיטַב לִי בִּזְכוּתֵךְ וְיִנָּצְלוּ חַיַּי”‏.‏*

14 כַּאֲשֶׁר נִכְנַס אַבְרָם לְמִצְרַיִם,‏ רָאוּ הַמִּצְרִים שֶׁהָאִשָּׁה יָפָה מְאוֹד.‏ 15 גַּם שָׂרֵי פַּרְעֹה רָאוּ אוֹתָהּ וְהֵחֵלּוּ לְהַלֵּל אוֹתָהּ בִּפְנֵי פַּרְעֹה,‏ וְלָכֵן הָאִשָּׁה נִלְקְחָה לְבֵית פַּרְעֹה.‏ 16 הוּא הֵיטִיב עִם אַבְרָם בִּזְכוּתָהּ,‏ וְאַבְרָם קִבֵּל צֹאן,‏ בָּקָר,‏ חֲמוֹרִים וַאֲתוֹנוֹת,‏ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת,‏ וּגְמַלִּים.‏ 17 וִיהֹוָה הִכָּה אֶת פַּרְעֹה וְאֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ בִּנְגָעִים גְּדוֹלִים בִּגְלַל שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם.‏ 18 וּפַרְעֹה קָרָא לְאַבְרָם וְאָמַר לוֹ:‏ ”‏מָה זֹאת עָשִׂיתָ לִי?‏ מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתָּ לִי שֶׁהִיא אִשְׁתְּךָ?‏ 19 לָמָּה אָמַרְתָּ,‏ ’‏אֲחוֹתִי הִיא’‏?‏ הֲרֵי עָמַדְתִּי לָקַחַת אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה!‏ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ.‏ קַח אוֹתָהּ וְלֵךְ!‏”‏ 20 וּפַרְעֹה צִוָּה עַל אֲנָשָׁיו בְּנוֹגֵעַ אֵלָיו,‏ וְהֵם שִׁלְּחוּ אוֹתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ וְעִם כָּל אֲשֶׁר לוֹ.‏