בראשית

מז וְיוֹסֵף הָלַךְ וְדִוֵּחַ לְפַרְעֹה:‏ ”‏אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן,‏ וְהֵם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן”‏.‏ 2 הוּא לָקַח חֲמִשָּׁה מֵאֶחָיו וְהִצִּיגָם בִּפְנֵי פַּרְעֹה.‏

3 שָׁאַל פַּרְעֹה אֶת אֶחָיו:‏ ”‏מָה עִסּוּקְכֶם?‏”‏ וְהֵם הֵשִׁיבוּ לְפַרְעֹה:‏ ”‏עֲבָדֶיךָ רוֹעֵי צֹאן,‏ גַּם אֲנַחְנוּ וְגַם אֲבוֹתֵינוּ”‏.‏ 4 עוֹד אָמְרוּ לְפַרְעֹה:‏ ”‏בָּאנוּ לְהִתְגּוֹרֵר בָּאָרֶץ כְּזָרִים כִּי אֵין שְׂדוֹת מִרְעֶה לְצֹאן עֲבָדֶיךָ,‏ שֶׁכֵּן כָּבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן.‏ לָכֵן יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן”‏.‏ 5 אָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף:‏ ”‏אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ לְכָאן אֵלֶיךָ.‏ 6 אֶרֶץ מִצְרַיִם עוֹמֶדֶת לִרְשׁוּתְךָ.‏ יַשֵּׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ בְּמֵיטַב הָאָרֶץ.‏ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן יֵשְׁבוּ,‏ וְאִם יָדוּעַ לְךָ עַל אַנְשֵׁי חַיִל בָּהֶם,‏ הַפְקֵד אוֹתָם עַל הַמִּקְנֶה שֶׁלִּי”‏.‏

7 אָז הִכְנִיס יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וְהִצִּיגוֹ בִּפְנֵי פַּרְעֹה,‏ וְיַעֲקֹב בֵּרֵךְ אֶת פַּרְעֹה.‏ 8 שָׁאַל פַּרְעֹה אֶת יַעֲקֹב:‏ ”‏בֶּן כַּמָּה אַתָּה?‏”‏ 9 הֵשִׁיב יַעֲקֹב לְפַרְעֹה:‏ ”‏שְׁנוֹת נְדוּדַי* הֵן מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה.‏ מְעַטּוֹת וְרָעוֹת* הָיוּ שְׁנוֹת חַיַּי,‏ וְהֵן אֵינָן אֲרֻכּוֹת כִּשְׁנוֹת חַיֵּי אֲבוֹתַי בִּימֵי נְדוּדֵיהֶם”‏.‏*‏ 10 לְאַחַר מִכֵּן בֵּרֵךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וְיָצָא מִלְּפָנָיו.‏

11 וְיוֹסֵף יִשֵּׁב אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְנָתַן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,‏ בְּמֵיטַב הָאָרֶץ,‏ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס,‏ כְּפִי שֶׁצִּוָּה פַּרְעֹה.‏ 12 וְיוֹסֵף הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּק לְאָבִיו וּלְאֶחָיו וּלְכָל בֵּית אָבִיו מָזוֹן* לְפִי מִסְפַּר יַלְדֵיהֶם.‏

13 וּבְכָל הָאָרֶץ לֹא הָיָה מָזוֹן,‏* כִּי הָרָעָב הָיָה כָּבֵד מְאוֹד,‏ וְאֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן נַעֲשׂוּ תְּשׁוּשׁוֹת בִּגְלַל הָרָעָב.‏ 14 יוֹסֵף אָסַף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן,‏ אֲשֶׁר שִׁלְּמוּ הָאֲנָשִׁים לִקְנִיַּת הַדָּגָן.‏ וְיוֹסֵף הֵבִיא אֶת הַכֶּסֶף לְבֵית פַּרְעֹה.‏ 15 לְבַסּוֹף אָזַל הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן,‏ וְכָל הַמִּצְרִים הֵחֵלּוּ לָבוֹא אֶל יוֹסֵף וְלוֹמַר:‏ ”‏הָבֵא לָנוּ מָזוֹן!‏ לָמָּה נָמוּת לְנֶגֶד עֵינֶיךָ כָּעֵת כְּשֶׁאָזַל כַּסְפֵּנוּ?‏”‏ 16 אָמַר יוֹסֵף:‏ ”‏אִם אָזַל כַּסְפְּכֶם,‏ תְּנוּ אֶת מִקְנֵיכֶם וְאֶתֵּן לָכֶם מָזוֹן בִּתְמוּרָה לְמִקְנֵיכֶם”‏.‏ 17 וְהֵם הֵחֵלּוּ לְהָבִיא אֶת מִקְנֵיהֶם לְיוֹסֵף,‏ וְיוֹסֵף נָתַן לָהֶם מָזוֹן בַּעֲבוּר סוּסֵיהֶם,‏ מִקְנֵה צֹאנָם וּבְקָרָם וּבַעֲבוּר חֲמוֹרֵיהֶם;‏ וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּק לָהֶם מָזוֹן בִּתְמוּרָה לְכָל מִקְנֵיהֶם בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנָה הַהִיא.‏

18 כַּאֲשֶׁר תַּמָּה הַשָּׁנָה הַהִיא,‏ בָּאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה שֶׁאַחֲרֶיהָ וְאָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏לֹא נַסְתִּיר מֵאֲדוֹנִי שֶׁהַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמוֹת כְּבָר נִתְּנוּ לַאֲדוֹנִי.‏ לֹא נוֹתַר לָנוּ דָּבָר לָתֵת לַאֲדוֹנִי מִלְּבַד גּוּפֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ.‏ 19 לָמָּה נָמוּת לְנֶגֶד עֵינֶיךָ,‏ גַּם אֲנַחְנוּ וְגַם אַדְמָתֵנוּ?‏ קְנֵה אוֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בִּתְמוּרָה לְמָזוֹן,‏ וְנִהְיֶה אָנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה.‏ תֵּן לָנוּ זְרָעִים כְּדֵי שֶׁנִּחְיֶה וְלֹא נָמוּת וּכְדֵי שֶׁאַדְמָתֵנוּ לֹא תַּהֲפֹךְ לִשְׁמָמָה”‏.‏ 20 וְיוֹסֵף קָנָה אֶת כָּל אַדְמַת הַמִּצְרִים לְפַרְעֹה,‏ כִּי כָּל מִצְרִי מָכַר אֶת שָׂדֵהוּ,‏ שֶׁכֵּן הָרָעָב הָיָה כָּבֵד מְאוֹד;‏ וְהָאָרֶץ נִהְיְתָה שֶׁל פַּרְעֹה.‏

21 אָז הֶעֱבִיר אֶת הָעָם לֶעָרִים,‏ מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד שֶׁל שֶׁטַח מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ הַשֵּׁנִי.‏ 22 רַק אֶת אַדְמַת הַכֹּהֲנִים הוּא לֹא קָנָה,‏ כִּי מְנוֹת הַמָּזוֹן לַכֹּהֲנִים הָיוּ מֵאֵת פַּרְעֹה,‏ וְהֵם הִתְקַיְּמוּ מִמְּנוֹת הַמָּזוֹן אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה.‏ עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.‏ 23 וְיוֹסֵף אָמַר אֶל הָעָם:‏ ”‏הִנֵּה קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה.‏ הִנֵּה לָכֶם זְרָעִים;‏ זִרְעוּ אֶת הָאֲדָמָה.‏ 24 וְכַאֲשֶׁר הִיא תָּנִיב תְּבוּאָה,‏ תְּנוּ חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה,‏ אַךְ אַרְבָּעָה חֲלָקִים יִהְיוּ שֶׁלָּכֶם לִזְרָעִים לַשָּׂדֶה וּלְמָזוֹן לָכֶם וּלְכָל מִי שֶׁבְּבָתֵּיכֶם וּלְיַלְדֵיכֶם לֶאֱכֹל”‏.‏ 25 אָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּינוּ.‏ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי,‏ וְנִהְיֶה עֲבָדִים לְפַרְעֹה”‏.‏ 26 וְיוֹסֵף הָפַךְ זֹאת לְחֹק,‏ אֲשֶׁר תָּקֵף עַד הַיּוֹם הַזֶּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,‏ שֶׁחֲמִישִׁית שַׁיֶּכֶת לְפַרְעֹה.‏ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא נִהְיְתָה שֶׁל פַּרְעֹה.‏

27 יִשְׂרָאֵל הִמְשִׁיכוּ לְהִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,‏ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן,‏ וְהֵם הִתְיַשְּׁבוּ בָּהּ וּפָרוּ וְרָבוּ מְאוֹד.‏ 28 וְיַעֲקֹב חַי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה,‏ וִימֵי חַיָּיו שֶׁל יַעֲקֹב הָיוּ מֵאָה אַרְבָּעִים וָשֶׁבַע שָׁנָה.‏

29 בְּהִתְקָרֵב יוֹם מוֹתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל,‏ קָרָא לִבְנוֹ יוֹסֵף וְאָמַר לוֹ:‏ ”‏אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ,‏ שִׂים נָא אֶת יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְגַלֵּה כְּלַפַּי חֶסֶד וְנֶאֱמָנוּת.‏ אַל נָא תִּקְבֹּר אוֹתִי בְּמִצְרַיִם.‏ 30 כַּאֲשֶׁר אָמוּת,‏* שָׂא אוֹתִי מִמִּצְרַיִם וּקְבֹר אוֹתִי בְּקֶבֶר אֲבוֹתַי”‏.‏ הֵשִׁיב לוֹ:‏ ”‏אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרְךָ”‏.‏ 31 אָמַר לוֹ:‏ ”‏הִשָּׁבַע לִי”‏.‏ וְהוּא נִשְׁבַּע לוֹ.‏ וְיִשְׂרָאֵל הִשְׁתַּחֲוָה בְּרֹאשׁ מִטָּתוֹ.‏