בראשית

כט אַחֲרֵי כֵן הִמְשִׁיךְ יַעֲקֹב בְּדַרְכּוֹ וְהָלַךְ אֶל אֶרֶץ בְּנֵי הַמִּזְרָח.‏ 2 וְהוּא רָאָה בְּאֵר בַּשָּׂדֶה וּשְׁלוֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רוֹבְצִים לְיָדָהּ,‏ כִּי מִן הַבְּאֵר הַזֹּאת נָהֲגוּ לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֲדָרִים.‏ הָיְתָה שָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר.‏ 3 כַּאֲשֶׁר הִתְאַסְּפוּ שָׁם כָּל הָעֲדָרִים,‏ גָּלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן,‏ וְאַחֲרֵי כֵן הֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן לִמְקוֹמָהּ עַל פִּי הַבְּאֵר.‏

4 שָׁאַל אוֹתָם יַעֲקֹב:‏ ”‏אַחַי,‏ מִנַּיִן אַתֶּם?‏”‏ הֵשִׁיבוּ לוֹ:‏ ”‏אֲנַחְנוּ מֵחָרָן”‏.‏ 5 אָמַר לָהֶם:‏ ”‏הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים אֶת לָבָן נֶכְדּוֹ שֶׁל נָחוֹר?‏”‏ הֵשִׁיבוּ לוֹ:‏ ”‏אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ”‏.‏ 6 שָׁאַל אוֹתָם:‏ ”‏הֲשָׁלוֹם לוֹ?‏”‏ הֵשִׁיבוּ:‏ ”‏שְׁלוֹמוֹ טוֹב.‏ וְהִנֵּה בִּתּוֹ רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן!‏”‏ 7 אָז אָמַר:‏ ”‏הֵן עֲדַיִן אֶמְצַע הַיּוֹם.‏ אֵין זוֹ הָעֵת לֶאֱסֹף אֶת הָעֲדָרִים.‏ הַשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְאַחֲרֵי כֵן לְכוּ לִרְעוֹתָם”‏.‏ 8 הֵשִׁיבוּ לוֹ:‏ ”‏אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת זֹאת לִפְנֵי שֶׁנֶּאֱסָפִים כָּל הָעֲדָרִים וְגוֹלְלִים אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר.‏ אַחַר כָּךְ אֲנַחְנוּ מַשְׁקִים אֶת הַצֹּאן”‏.‏

9 בְּעוֹדוֹ מְדַבֵּר אִתָּם,‏ בָּאָה רָחֵל עִם צֹאן אָבִיהָ,‏ כִּי הָיְתָה רוֹעַת צֹאן.‏ 10 כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל,‏ בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ,‏ וְאֶת צֹאנוֹ שֶׁל לָבָן,‏ מִיָּד נִגַּשׁ יַעֲקֹב וְגָלַל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקָה אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.‏ 11 וְיַעֲקֹב נָשַׁק לְרָחֵל וְנָשָׂא קוֹלוֹ וּפָרַץ בְּבֶכִי.‏ 12 וְיַעֲקֹב סִפֵּר לְרָחֵל שֶׁהוּא קְרוֹבוֹ שֶׁל* אָבִיהָ וְשֶׁהוּא בְּנָהּ שֶׁל רִבְקָה.‏ וְהִיא רָצָה וְסִפְּרָה לְאָבִיהָ.‏

13 מִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁמַע לָבָן אֶת הַדִּוּוּחַ עַל יַעֲקֹב בֶּן אֲחוֹתוֹ,‏ רָץ לִקְרָאתוֹ,‏ חִבֵּק אוֹתוֹ,‏ נָשַׁק לוֹ וֶהֱבִיאוֹ אֶל בֵּיתוֹ.‏ וְהוּא הֵחֵל לְסַפֵּר לְלָבָן אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.‏ 14 אָמַר לוֹ לָבָן:‏ ”‏אַתָּה אָכֵן עַצְמִי* וּבְשָׂרִי”‏.‏* וְהוּא נִשְׁאַר אִתּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים.‏

15 וְלָבָן אָמַר לְיַעֲקֹב:‏ ”‏הַאִם רַק מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה קְרוֹבִי* עָלֶיךָ לַעֲבֹד עֲבוּרִי בְּחִנָּם?‏ אֱמֹר לִי,‏ מָה יִהְיֶה שְׂכָרְךָ?‏”‏ 16 וּלְלָבָן הָיוּ שְׁתֵּי בָּנוֹת.‏ שֵׁם הַגְּדוֹלָה לֵאָה,‏ וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.‏ 17 וְעֵינֵי לֵאָה הָיוּ חַסְרוֹת בָּרָק,‏ וְאִלּוּ רָחֵל הָיְתָה לְאִשָּׁה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה.‏ 18 יַעֲקֹב הִתְאַהֵב בְּרָחֵל,‏ וְלָכֵן אָמַר:‏ ”‏אֲנִי מוּכָן לַעֲבֹד אֶצְלְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בַּעֲבוּר רָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה”‏.‏ 19 אָמַר לוֹ לָבָן:‏ ”‏מוּטָב לִי לָתֵת אוֹתָהּ לְךָ מֵאֲשֶׁר לָתֵת אוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר.‏ הַמְשֵׁךְ לְהִתְגּוֹרֵר עִמִּי”‏.‏ 20 וְיַעֲקֹב עָבַד שֶׁבַע שָׁנִים בַּעֲבוּר רָחֵל,‏ אַךְ הֵן הָיוּ בְּעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּשֶׁל אַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ.‏

21 וְיַעֲקֹב אָמַר לְלָבָן:‏ ”‏הָבֵא לִי אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יְמֵי עֲבוֹדָתִי,‏ וַאֲקַיֵּם אִתָּהּ יְחָסִים”‏.‏ 22 בְּעִקְבוֹת זֹאת אָסַף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה.‏ 23 אַךְ בְּמַהֲלַךְ הָעֶרֶב הוּא לָקַח אֶת בִּתּוֹ לֵאָה וְהֵבִיא אוֹתָהּ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיְּקַיֵּם אִתָּהּ יְחָסִים.‏ 24 לָבָן גַּם נָתַן אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְבִתּוֹ לֵאָה לִהְיוֹת לָהּ לְשִׁפְחָה.‏ 25 בַּבֹּקֶר רָאָה יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה זֹאת לֵאָה!‏ אָמַר לְלָבָן:‏ ”‏מָה עָשִׂיתָ לִי?‏ הַאִם לֹא בַּעֲבוּר רָחֵל עָבַדְתִּי אֶצְלְךָ?‏ לָמָּה רִמִּיתָ אוֹתִי?‏”‏ 26 הֵשִׁיב לוֹ לָבָן:‏ ”‏לֹא נָהוּג אֶצְלֵנוּ לָתֵת אֶת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכוֹרָה.‏ 27 הַשְׁלֵם אֶת שְׁבוּעַ הַחֲגִיגָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַזֹּאת.‏ אַחֲרֵי כֵן תִּנָּתֵן לְךָ גַּם הָאַחֶרֶת תְּמוּרַת הָעֲבוֹדָה שֶׁתַּעֲבֹד אֶצְלִי שֶׁבַע שָׁנִים נוֹסָפוֹת”‏.‏ 28 יַעֲקֹב עָשָׂה כֵּן וְהִשְׁלִים אֶת שְׁבוּעַ הַחֲגִיגָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַזֹּאת,‏ וּבְסוֹפוֹ הוּא נָתַן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה.‏ 29 נוֹסָף עַל כָּךְ,‏ לָבָן נָתַן אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לְרָחֵל בִּתּוֹ לִהְיוֹת לָהּ לְשִׁפְחָה.‏

30 וְיַעֲקֹב קִיֵּם יְחָסִים גַּם עִם רָחֵל,‏ וְהוּא אָהַב אֶת רָחֵל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת לֵאָה;‏ וְהוּא עָבַד אֶצְלוֹ שֶׁבַע שָׁנִים נוֹסָפוֹת.‏ 31 כַּאֲשֶׁר רָאָה יְהֹוָה שֶׁלֵּאָה אֵינָהּ אֲהוּבָה,‏* פָּתַח אֶת רַחְמָהּ,‏* אַךְ רָחֵל הָיְתָה עֲקָרָה.‏ 32 וְלֵאָה הָרְתָה וְיָלְדָה בֵּן וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ רְאוּבֵן,‏* שֶׁכֵּן אָמְרָה:‏ ”‏כִּי רָאָה יְהֹוָה אֶת סִבְלִי,‏ שֶׁכֵּן כָּעֵת יַתְחִיל בַּעֲלִי לֶאֱהֹב אוֹתִי”‏.‏ 33 וְהִיא הָרְתָה שׁוּב וְיָלְדָה בֵּן וְאָמְרָה:‏ ”‏כִּי שָׁמַע יְהֹוָה שֶׁאֵינֶנִּי אֲהוּבָה,‏ וְלָכֵן נָתַן לִי גַּם אֶת זֶה”‏.‏ וְהִיא קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.‏*‏ 34 וְהִיא הָרְתָה שׁוּב וְיָלְדָה בֵּן וְאָמְרָה:‏ ”‏כָּעֵת הַפַּעַם יִתְלַוֶּה אֵלַי* בַּעֲלִי,‏ כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלוֹשָׁה בָּנִים”‏.‏ לָכֵן קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ לֵוִי.‏*‏ 35 וְהִיא הָרְתָה שׁוּב וְיָלְדָה בֵּן וְאָמְרָה:‏ ”‏הַפַּעַם אוֹדֶה* לִיהֹוָה”‏.‏ לָכֵן קָרְאָה לוֹ יְהוּדָה.‏* אַחֲרֵי כֵן חָדְלָה לָלֶדֶת.‏