משלי
ט חָכְמָה אֲמִתִּית בָּנְתָה אֶת בֵּיתָהּ;
חָצְבָה אֶת שִׁבְעַת עַמּוּדֶיהָ.
4 ”כָּל חֲסַר נִסָּיוֹן יָסוּר הֵנָּה”.
הִיא אוֹמֶרֶת לַחֲסַר הַתְּבוּנָה:*
5 ”בּוֹא, אֱכֹל אֶת לַחְמִי
וּשְׁתֵה מִן הַיַּיִן אֲשֶׁר עִרְבַּבְתִּי.
8 אַל תּוֹכִיחַ לַעֲגָן, פֶּן יִשְׂנָאֲךָ.+
הוֹכַח חָכָם, וְיֹאהַבְךָ.+
9 תֵּן לְחָכָם, וְהוּא יַחְכִּים.+
לַמֵּד צַדִּיק, וְהוּא יוֹסִיף עַל יְדִיעוֹתָיו.
12 אִם אַתָּה מַחְכִּים, הִנְּךָ חָכָם לְטוֹבָתְךָ שֶׁלְּךָ,
וְאִם אַתָּה לַעֲגָן, לְבַדְּךָ תִּשָּׂא זֹאת.
13 אִשָּׁה כְּסִילָה הִיא קוֹלָנִית.+
בּוּרָה הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת דָּבָר.
14 הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּפֶתַח בֵּיתָהּ
עַל כִּסֵּא בִּמְרוֹמֵי הָעִיר,+
15 וְקוֹרֵאת לָעוֹבְרִים בַּדֶּרֶךְ,
לַהוֹלְכִים הַיְשֵׁר קָדִימָה בְּדַרְכָּם:
16 ”כָּל חֲסַר נִסָּיוֹן יָסוּר הֵנָּה”.