שיר השירים
ז ”מָה יָפוֹת רַגְלַיִךְ בְּסַנְדָּלַיִךְ,
בַּת אֲצִילָה!
חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ הֵם כְּתַכְשִׁיטִים,
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.
2 טַבּוּרֵךְ קְעָרָה עֲגֻלָּה.
אַל יֶחְסַר בּוֹ יַיִן מְעֻרְבָּב.
בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטָּה,
מֻקֶּפֶת בְּשׁוֹשַׁנִּים.
4 צַוָּארֵךְ+ כְּמִגְדַּל שֶׁנְהָב.+
אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן,
הַצּוֹפֶה לְעֵבֶר דַּמֶּשֶׂק.
הַמֶּלֶךְ מֻקְסָם* מִן הַשֵּׂעָר הַגּוֹלֵשׁ.
6 כַּמָּה יָפָה אַתְּ, וְכַמָּה נְעִימָה,
אֲהוּבָה, יוֹתֵר מִכָּל תַּעֲנוּגִים!
8 אָמַרְתִּי, ’אֲטַפֵּס עַל עֵץ הַתָּמָר
לֶאֱחֹז בְּעַנְפֵי פֵּרוֹתָיו’.
יִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכּוֹלוֹת הַגֶּפֶן,
וְרֵיחַ נְשִׁימָתֵךְ כְּתַפּוּחִים,
”יִבָּלַע הוּא בְּקַלּוּת עַל־יְדֵי יַקִּירִי,
וְיִזְרֹם בַּעֲדִינוּת עַל שִׂפְתֵי הַיְּשֵׁנִים.
12 נַשְׁכִּים וְנֵלֵךְ לַכְּרָמִים
לִרְאוֹת אִם פָּרְחָה* הַגֶּפֶן,
אִם נִפְתְּחוּ הַפְּרָחִים,+
אִם הֵנֵצּוּ הָרִמּוֹנִים.+
שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי* לְךָ.+
אֶת הַחֲדָשִׁים וְגַם אֶת הַיְּשָׁנִים,
יַקִּירִי, צָפַנְתִּי לְךָ.