יז ”רוּחִי נִשְׁבְּרָה, יָמַי כָּבוּ;
בֵּית הַקְּבָרוֹת מְצַפֶּה לִי.+
2 לַגְלְגָנִים מַקִּיפִים אוֹתִי,+
וְעֵינִי נֶאֱלֶצֶת לְהַבִּיט בְּמַרְדָנוּתָם.
3 קַבֵּל נָא אֶת עֶרְבוֹנִי, וּשְׁמֹר אוֹתוֹ עִמְּךָ.
מִי עוֹד יִלְחַץ יָדִי וְיִתְחַיֵּב בַּעֲבוּרִי?+
4 כִּי הִסְתַּרְתָּ תְּבוּנָה מִלִּבָּם;+
עַל כֵּן אֵינְךָ מְרוֹמֵם אוֹתָם.
5 הוּא יַצִּיעַ לַחְלֹק עִם רֵעָיו,
בְּשָׁעָה שֶׁעֵינֵי יְלָדָיו כָּלוֹת.
6 הָפַךְ הוּא אוֹתִי לְמֻשָּׂא לְלַעַג בָּעַמִּים,+
וְנִהְיֵיתִי אָדָם אֲשֶׁר יוֹרְקִים בְּפָנָיו.+
7 כָּהוּ מִיִּסּוּרִים עֵינַי,+
וְכָל גַּפַּי כַּצֵּל הֵן.
8 יְשָׁרִים מַבִּיטִים עַל כָּךְ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת,
וְהַחַף מִפֶּשַׁע מֻטְרָד בְּשֶׁל הָרָשָׁע.
9 הַצַּדִּיק אוֹחֵז הֵיטֵב בְּדַרְכּוֹ,+
וּטְהוֹר הַיָּדַיִם מוֹסִיף לְהִתְחַזֵּק.+
10 אוּלָם בּוֹאוּ נָא כֻּלְּכֶם וְחִזְרוּ עַל טִעוּנֵיכֶם,
כִּי לֹא מָצָאתִי חָכָם בָּכֶם.+
11 יָמַי עָבְרוּ;+
תָּכְנִיּוֹתַי, מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי, נֻפְּצוּ.+
12 הֵם הוֹפְכִים לַיְלָה לְיוֹם,
וְאוֹמְרִים, ’הָאוֹר וַדַּאי קָרוֹב כִּי חָשׁוּךְ כָּעֵת’.
13 אִם אֲחַכֶּה, תִּהְיֶה הַשְּׁאוֹל בֵּיתִי;+
אַצִּיעַ אֶת יְצוּעִי בַּחֹשֶׁךְ.+
14 אֶקְרָא לַבּוֹר+ וְאֹמַר, ’אָבִי אַתָּה!’
לָרִמָּה אֹמַר, ’אִמִּי וַאֲחוֹתִי!’
15 אַיֵּה אֵפוֹא תִּקְוָתִי?+
אֶת תִּקְוָתִי מִי יִרְאֶה?
16 תֵּרֵד הִיא אֶל שְׁעָרֶיהָ הַנְּעוּלִים שֶׁל הַשְּׁאוֹל
כַּאֲשֶׁר נֵרֵד כֻּלָּנוּ יַחְדָּו אֶל הֶעָפָר”.+