בראשית
כט אַחֲרֵי כֵן הִמְשִׁיךְ יַעֲקֹב בְּדַרְכּוֹ וְהָלַךְ אֶל אֶרֶץ בְּנֵי הַמִּזְרָח. 2 וְהוּא רָאָה בְּאֵר בַּשָּׂדֶה וּשְׁלוֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רוֹבְצִים לְיָדָהּ, כִּי מִן הַבְּאֵר הַזֹּאת נָהֲגוּ לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֲדָרִים. הָיְתָה שָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר. 3 כַּאֲשֶׁר הִתְאַסְּפוּ שָׁם כָּל הָעֲדָרִים, גָּלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן, וְאַחֲרֵי כֵן הֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן לִמְקוֹמָהּ עַל פִּי הַבְּאֵר.
4 שָׁאַל אוֹתָם יַעֲקֹב: ”אַחַי, מִנַּיִן אַתֶּם?” הֵשִׁיבוּ לוֹ: ”אֲנַחְנוּ מֵחָרָן”.+ 5 אָמַר לָהֶם: ”הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים אֶת לָבָן+ נֶכְדּוֹ שֶׁל נָחוֹר?”+ הֵשִׁיבוּ לוֹ: ”אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ”. 6 שָׁאַל אוֹתָם: ”הֲשָׁלוֹם לוֹ?” הֵשִׁיבוּ: ”שְׁלוֹמוֹ טוֹב. וְהִנֵּה בִּתּוֹ רָחֵל+ בָּאָה עִם הַצֹּאן!” 7 אָז אָמַר: ”הֵן עֲדַיִן אֶמְצַע הַיּוֹם. אֵין זוֹ הָעֵת לֶאֱסֹף אֶת הָעֲדָרִים. הַשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְאַחֲרֵי כֵן לְכוּ לִרְעוֹתָם”. 8 הֵשִׁיבוּ לוֹ: ”אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת זֹאת לִפְנֵי שֶׁנֶּאֱסָפִים כָּל הָעֲדָרִים וְגוֹלְלִים אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר. אַחַר כָּךְ אֲנַחְנוּ מַשְׁקִים אֶת הַצֹּאן”.
9 בְּעוֹדוֹ מְדַבֵּר אִתָּם, בָּאָה רָחֵל עִם צֹאן אָבִיהָ, כִּי הָיְתָה רוֹעַת צֹאן. 10 כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאנוֹ שֶׁל לָבָן, מִיָּד נִגַּשׁ יַעֲקֹב וְגָלַל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקָה אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. 11 וְיַעֲקֹב נָשַׁק לְרָחֵל וְנָשָׂא קוֹלוֹ וּפָרַץ בְּבֶכִי. 12 וְיַעֲקֹב סִפֵּר לְרָחֵל שֶׁהוּא קְרוֹבוֹ שֶׁל* אָבִיהָ וְשֶׁהוּא בְּנָהּ שֶׁל רִבְקָה. וְהִיא רָצָה וְסִפְּרָה לְאָבִיהָ.
13 מִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁמַע לָבָן+ אֶת הַדִּוּוּחַ עַל יַעֲקֹב בֶּן אֲחוֹתוֹ, רָץ לִקְרָאתוֹ, חִבֵּק אוֹתוֹ, נָשַׁק לוֹ וֶהֱבִיאוֹ אֶל בֵּיתוֹ. וְהוּא הֵחֵל לְסַפֵּר לְלָבָן אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. 14 אָמַר לוֹ לָבָן: ”אַתָּה אָכֵן עַצְמִי* וּבְשָׂרִי”.* וְהוּא נִשְׁאַר אִתּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים.
15 וְלָבָן אָמַר לְיַעֲקֹב: ”הַאִם רַק מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה קְרוֹבִי*+ עָלֶיךָ לַעֲבֹד עֲבוּרִי בְּחִנָּם? אֱמֹר לִי, מָה יִהְיֶה שְׂכָרְךָ?”+ 16 וּלְלָבָן הָיוּ שְׁתֵּי בָּנוֹת. שֵׁם הַגְּדוֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.+ 17 וְעֵינֵי לֵאָה הָיוּ חַסְרוֹת בָּרָק, וְאִלּוּ רָחֵל הָיְתָה לְאִשָּׁה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. 18 יַעֲקֹב הִתְאַהֵב בְּרָחֵל, וְלָכֵן אָמַר: ”אֲנִי מוּכָן לַעֲבֹד אֶצְלְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בַּעֲבוּר רָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה”.+ 19 אָמַר לוֹ לָבָן: ”מוּטָב לִי לָתֵת אוֹתָהּ לְךָ מֵאֲשֶׁר לָתֵת אוֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר. הַמְשֵׁךְ לְהִתְגּוֹרֵר עִמִּי”. 20 וְיַעֲקֹב עָבַד שֶׁבַע שָׁנִים בַּעֲבוּר רָחֵל,+ אַךְ הֵן הָיוּ בְּעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּשֶׁל אַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ.
21 וְיַעֲקֹב אָמַר לְלָבָן: ”הָבֵא לִי אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יְמֵי עֲבוֹדָתִי, וַאֲקַיֵּם אִתָּהּ יְחָסִים”. 22 בְּעִקְבוֹת זֹאת אָסַף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה. 23 אַךְ בְּמַהֲלַךְ הָעֶרֶב הוּא לָקַח אֶת בִּתּוֹ לֵאָה וְהֵבִיא אוֹתָהּ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיְּקַיֵּם אִתָּהּ יְחָסִים. 24 לָבָן גַּם נָתַן אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְבִתּוֹ לֵאָה לִהְיוֹת לָהּ לְשִׁפְחָה.+ 25 בַּבֹּקֶר רָאָה יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה זֹאת לֵאָה! אָמַר לְלָבָן: ”מָה עָשִׂיתָ לִי? הַאִם לֹא בַּעֲבוּר רָחֵל עָבַדְתִּי אֶצְלְךָ? לָמָּה רִמִּיתָ אוֹתִי?”+ 26 הֵשִׁיב לוֹ לָבָן: ”לֹא נָהוּג אֶצְלֵנוּ לָתֵת אֶת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכוֹרָה. 27 הַשְׁלֵם אֶת שְׁבוּעַ הַחֲגִיגָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַזֹּאת. אַחֲרֵי כֵן תִּנָּתֵן לְךָ גַּם הָאַחֶרֶת תְּמוּרַת הָעֲבוֹדָה שֶׁתַּעֲבֹד אֶצְלִי שֶׁבַע שָׁנִים נוֹסָפוֹת”.+ 28 יַעֲקֹב עָשָׂה כֵּן וְהִשְׁלִים אֶת שְׁבוּעַ הַחֲגִיגָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וּבְסוֹפוֹ הוּא נָתַן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. 29 נוֹסָף עַל כָּךְ, לָבָן נָתַן אֶת בִּלְהָה+ שִׁפְחָתוֹ לְרָחֵל בִּתּוֹ לִהְיוֹת לָהּ לְשִׁפְחָה.+
30 וְיַעֲקֹב קִיֵּם יְחָסִים גַּם עִם רָחֵל, וְהוּא אָהַב אֶת רָחֵל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת לֵאָה; וְהוּא עָבַד אֶצְלוֹ שֶׁבַע שָׁנִים נוֹסָפוֹת.+ 31 כַּאֲשֶׁר רָאָה יְהֹוָה שֶׁלֵּאָה אֵינָהּ אֲהוּבָה,* פָּתַח אֶת רַחְמָהּ,*+ אַךְ רָחֵל הָיְתָה עֲקָרָה.+ 32 וְלֵאָה הָרְתָה וְיָלְדָה בֵּן וְקָרְאָה אֶת שְׁמוֹ רְאוּבֵן,*+ שֶׁכֵּן אָמְרָה: ”כִּי רָאָה יְהֹוָה אֶת סִבְלִי,+ שֶׁכֵּן כָּעֵת יַתְחִיל בַּעֲלִי לֶאֱהֹב אוֹתִי”. 33 וְהִיא הָרְתָה שׁוּב וְיָלְדָה בֵּן וְאָמְרָה: ”כִּי שָׁמַע יְהֹוָה שֶׁאֵינֶנִּי אֲהוּבָה, וְלָכֵן נָתַן לִי גַּם אֶת זֶה”. וְהִיא קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.*+ 34 וְהִיא הָרְתָה שׁוּב וְיָלְדָה בֵּן וְאָמְרָה: ”כָּעֵת הַפַּעַם יִתְלַוֶּה אֵלַי* בַּעֲלִי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלוֹשָׁה בָּנִים”. לָכֵן קָרְאָה אֶת שְׁמוֹ לֵוִי.*+ 35 וְהִיא הָרְתָה שׁוּב וְיָלְדָה בֵּן וְאָמְרָה: ”הַפַּעַם אוֹדֶה* לִיהֹוָה”. לָכֵן קָרְאָה לוֹ יְהוּדָה.*+ אַחֲרֵי כֵן חָדְלָה לָלֶדֶת.