מה צופן העתיד לנשים?
”ההיסטוריה של האנושות רצופה בפגיעות ובעוולות שגרמו הגברים לנשים”. כך נאמר ב”הצהרת העמדות” בסֶנֶקה פוֹלס, ניו־יורק, שנכתבה באמריקה לפני 150 שנה במחאה על העוול שנעשה לנשים.
אין ספק שמאז חלה התקדמות בנידון, אך על־פי דו״ח מטעם האו״ם הנשים בעולם 1995, עוד ארוכה הדרך. ”הגברים והנשים חיים לא אחת בעולמות שונים”, נמסר בדו״ח, ”עולמות שאין ביניהם שוויון באפשרויות ההשכלה והתעסוקה, וכן בתחומי הבריאות, הביטחון האישי ושעות הפנאי”.
יש מדינות שממודעותן המוגברת לנושא חקקו חוקים להגנת זכויות הנשים. אך חוקים אינם מסוגלים לשנות את הטמון בלב, המקום שבו נעוצים שורשי האי־צדק והדעות הקדומות. למשל, תן דעתך למצוקתן של הנערות העוסקות בזנות. בדבר חרפה בינלאומית זו ציין כתב־העת ניוזוויק: ”חוקים שמטרתם למגר את ההתעללות המינית בילדים מקורם בכוונות טובות, אך הם פעמים רבות בלתי יעילים”. כמו־כן, עצם העובדה שקיימים חוקים אין בה כדי למנוע את האלימות. ”האלימות כלפי המין הנקבי היא, לפי הראיות, בעיה נפוצה ברחבי העולם כולו”, מציין הדו״ח להתפתחות האדם 1995 ”אין בכוחם של מרבית החוקים לשים קץ לאלימות זו — אלא אם כן ישתנו הערכים התרבותיים והחברתיים הנוכחיים”. (ההדגשה שלנו.)
’ערכים תרבותיים וחברתיים’ מבוססים על־פי־רוב על מסורת איתנה — אגוז קשה לפיצוח. ”המסורת גורמת לגברים לחשוב שלא צריך לאהוב את הנשים אלא לנצל אותן, שלא צריך לדאוג להן אלא להעביד אותן”, אמרה אשה מהמזרח התיכון. ”ולכן, אין לאשה לא השפעה, לא זכויות וקלושים סיכוייה לשפר את מצבה”.
חינוך הבעלים והאבות
בתוכנית העבודה שהוצעה בביג׳ין שבסין, בוועידה העולמית לנשים, נאמר שרק ”פעולה מיידית ומרוכזת מצד כולם” תוכל להביא לידי ”עולם של שלווה, צדק והומניזם” שבו יתנו כבוד לנשים.
כל פעולה שמטרתה להפוך את חיי האשה ליותר ’שלווים, צודקים והומניים’ חייבת להתחיל בבית, מצד הבעלים והאבות. בעניין זה, עדי־יהוה משוכנעים כי החינוך המקראי הוא המפתח להצלחה. הם הבחינו בכך שגברים מתייחסים בכבוד ובהתחשבות אל נשיהם ובנותיהם לאחר שהם לומדים שזהו רצון אלוהים ומחדירים הבנה זו ללבבם.
פדרו, תושב מרכז אפריקה, הוא אדם נשוי ואב לארבעה ילדים שלמד להתחשב בצורכי אשתו. הוא עוזר לה לטפל בילדים, וגם מגיש את האוכל כשבאים אורחים לסעודה. גישה מתחשבת זו נדירה בארצו. מה גורם לו להוקיר את אשתו ולשתף עימה פעולה?
”כשהתחלתי ללמוד את המקרא, למדתי שני עקרונות חשובים הנוגעים לתפקיד הבעל”, מסביר פדרו. ”היתה להם השפעה גדולה על יחסי לאשתי. הראשון כתוב בפטרוס א׳, ג׳:7 שעל הבעל לתת לאשתו כבוד כאל ’כלי חלש יותר’. השני כתוב באפסים ה׳:28, 29 והוא שהבעל חייב לנהוג באשתו כפי שהוא נוהג בגופו שלו. היחסים בינינו התהדקו משום שאני משתדל ליישם את העצות הללו. אנחנו, הגברים, חייבים לייחס משקל רב יותר לעצותיו של אלוהים מאשר למנהגים מקומיים”.
מייקל, תושב מערב אפריקה, מודה כי לפני שלמד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה, לא התייחס יפה אל אשתו. ”אפילו נהגתי להכות אותה כשרתחתי מכעס”, הוא מתוודה. ”אבל המקרא לימד אותי שעלי לשנות את דרכיי. אני משתדל מאוד לשלוט ברוחי ולאהוב את אשתי כשם שאני אוהב את גופי שלי. היום אנחנו הרבה יותר מאושרים” (קולוסים ג׳:9, 10, 19). אשתו, קומפורט, מסכימה עימו ואומרת: ”היום מייקל מתייחס אלי בכבוד ובחיבה יותר מהנהוג אצל רוב הבעלים בחברה שלנו. אנחנו משוחחים על הבעיות ופועלים כצוות”.
פדרו ומייקל למדו לכבד ולהוקיר את נשיהם משום שהחדירו ללבם את ההדרכות של דבר־אלוהים, אשר מבהיר שיחס לא־הוגן לנשים מכעיס מאוד את הבורא.
דאגה לנשים מצד אלוהים
אלוהים דאג מאז ומתמיד לנשים ולרווחתן. הוא אומנם אמר להורינו הראשונים שבגלל מרדם, תוביל האי־שלימות לכך שהגברים ’ימשלו’ בנשים, אך זו לא היתה מטרתו (בראשית ג׳:16). הוא ברא את חוה כדי שתהיה ’עזר כנגד’ אדם, ובת זוגתו (בראשית ב׳:18). בתורת משה, שניתנה לעם ישראל הקדום, גינה אלוהים מפורשות את היחס הנפשע לאלמנות והורה לבני ישראל לנהוג בהן בטוב לב ולהושיט להן עזרה (שמות כ״ב:21; דברים י״ד:28, 29; כ״ד:17–22).
ישוע, כדוגמת אביו שבשמים, לא נהג על־פי מסורת הזלזול בנשים שרווחה בימיו. הוא דיבר יפה אל נשים — גם אל נשים שהיה להן שם רע (לוקס ז׳:44–50). בנוסף לכך, ישוע שמח לעזור לנשים שלקו בבריאותן (לוקס ח׳:43–48). פעם אחת ראה אלמנה מבכה את בנה יחידה, שנפטר זמן קצר לפני כן. ישוע ניגש מיד אל תהלוכת הלוויה והקים את הבחור לתחייה (לוקס ז׳:11–15).
נשים היו מבין ראשוני תלמידיו של ישוע, והיו אלו נשים שהיו עדות הראייה הראשונות לתחייתו. המקרא מדבר בשבחן של נשים שונות כגון לידיה, צביה ופריסקילה כמי ששימשו מופת בהכנסת אורחים, בחמלה ובאומץ לב (מעשי־השליחים ט׳:36–41; ט״ז:14, 15; רומים ט״ז:3, 4). המשיחיים הקדומים למדו שיש לנהוג כבוד בנשים. השליח פאולוס אמר לעמיתו טימותיאוס להתייחס ”אל הזקנות כאל אמהות, ואל הצעירות כאל אחיות — במלוא הטוהר” (טימותיאוס א׳. ה׳:2).
נשים שמצאו כבוד
אתה, בתור גבר משיחי, חייב להתייחס בכבוד אל הנשים. אל למסורת לשמש בידך כאמתלה ליחס לא־הוגן כלפיהן. יתרה מזו, הכבוד שתרחוש להן יעיד כמאה עדים על אמונתך (מתי ה׳:16). סלימה, אשה צעירה מאפריקה, מספרת על התועלת שהפיקה כשראתה את העקרונות המשיחיים בפעולה.
”גדלתי בסביבה שבה הנשים והנערות מקבלות יחס גרוע. אמי עבדה 16 שעות ביום, ובתמורה לכך רק שמעה תלונות על דברים שלא הספיקה לעשות. מה שהחמיר את המצב היה שאבי נהג להכות אותה כשהיה שתוי. נשים אחרות באיזור מגורינו קיבלו יחס דומה. אבל בתוכי ידעתי שזהו יחס מוטעה שמילא את חיינו בתסכול ובאומללות. למרות זאת, נדמה היה שאין מוצא.
”בנעוריי התחלתי ללמוד את המקרא אצל עדי־יהוה. התרשמתי מאוד כשקראתי מה שכתב השליח פטרוס, שצריך לתת כבוד לנשים. אבל חשבתי לעצמי, ’אין סיכוי שמישהו מיישם את העצה הזו, בייחוד בהתחשב במסורת המקומית שלנו’.
”אך כשהגעתי לאולם־המלכות, שבו נערכו האסיפות של העדים קיבלו אותי הן גברים והן הנשים בסבר פנים יפות. מה שהפתיע אותי במיוחד היה שהבעלים דואגים מכל הלב לנשיהם. ככל שהכרתי את האנשים שם, הבנתי שככה כל עד־יהוה חייב להתנהג. הגברים בחלקם באו מרקע דומה לשלי, אבל היום הם מכבדים את נשיהם. רציתי להשתייך למשפחה גדולה זו”.
פתרון נצחי
הכבוד שראתה סלימה לא היה מקרי. הוא פועל יוצא של תוכנית הדרכה, המבוססת על דבר־אלוהים ומסייעת לבני אדם להוקיר איש את רעהו כדוגמת אלוהים. הדבר מלמד על מה שאפשר לעשות כעת ועל מה שייעשה בעתיד בכל מקום, כשמלכות אלוהים תיטול את רסן השלטון על העולם כולו (דניאל ב׳:44; מתי ו׳:10). ממשלה שמימית זו תשים קץ לכל העוולות. המקרא מבטיחנו: ”כאשר משפטיך [משפטי יהוה] לארץ, צדק למדו יושבי תבל” (ישעיהו כ״ו:9).
מיליונים מתחנכים כיום במעגלי צדק, וכתוצאה מכך משתנה אורח חשיבתם. כשכל בני האדם יהיו נתיניה של מלכות אלוהים, תימשך תוכנית חינוכית זו בעולם כולו ותשים קץ לדיכוי שסובלות הנשים מידי הגברים — אחת מהשלכות חטאו של אדם. ישוע המשיח, המלך שהכתירוֹ אלוהים, לא ירשה לאי־צדק כלפי הנשים להעיב על שלטונו. באשר לשלטון המשיח כתוב במקרא: ”כי יציל אביון משווע, ועני ואין עוזר לו. יָחוּס על דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע. מתוך ומחמס יגאל נפשם” (תהלים ע״ב:12–14).
סדרת מאמרים זו התמקדה בבעיית הנשים. עם זאת, אין להתכחש לעובדה שגם גברים רבים סבלו מיחס לא־הוגן. במשך ההיסטוריה קמו גברים מושחתים ורבי עוצמה שעשו מעשי זוועה בל יתוארו לבני אדם משני המינים. גם נשים נהגו כך. למשל, המקרא מדבר על נשים מרושעות ששפכו דם נקי כגון איזבל, עתליהו והורודיה (מלכים א׳. י״ח:4, 13; דברי־הימים ב׳. כ״ב:10–12; מתי י״ד:1–11).
לפיכך, האנושות כולה זקוקה לעולם החדש שיקים אלוהים תחת שלטון מלכותו. בעת ההיא, הממשמשת ובאה, לא הנשים ולא הגברים יופלו עוד לרעה ולא עוד ינהגו בהם בחוסר הגינות. כל יום יהיה ’תענוג’ לכל (תהלים ל״ז:11).
[תמונה בעמוד 13]
בעלים משיחיים פועלים על־פי הקווים המנחים של המקרא, מכבדים ומוקירים את נשיהם