האם ערויי דם נחוצים?‏

השאלה שלעיל הועלתה במאמר בעיתון בנובמבר שעבר על־ידי ד״ר סיריל גודק,‏ היושב־ראש של המחלקה האורולוגית בבית־החולים של מכללת לונג איילנד בברוקלין,‏ ניו־יורק.‏ הוא כתב:‏ ”‏קרוב לוודאי שכיום הדם לא היה מאושר כטיפול תרופתי,‏ משום שלא היה עונה על הקריטריונים הבטיחותיים של רשות התרופות והמזון.‏ הדם הוא איבר בגוף,‏ ועירוי דם כמוהו כהשתלת איבר”‏.‏

עוד ציין ד״ר גודק:‏ ”‏השתלת איברים היא האופציה האחרונה של טיפול רפואי שאנו מציעים למטופלים.‏ בשל הסבירות הגבוהה לתופעות לוואי חמורות,‏ אנו מפרטים לחולים את כל האלטרנטיבות לפני שאנו מבצעים השתלה”‏.‏ ובקשר לערויי דם סיכם:‏ ”‏התועלת שתצמח מהם מוטלת בספק כה רב,‏ שמנתחים רבים דוגלים בפילוסופיה של ’‏הימנעות מעירוי דם’‏ לא רק מטעמים רפואיים אלא גם מטעמים משפטיים.‏”‏

בעיה רצינית הכרוכה בשימוש בערויי דם היא שאלפי אנשים נדבקו במחלות קטלניות,‏ וביניהן איידס.‏ אף שחל שיפור בשיטות סריקת הדם במקומות רבים,‏ ד״ר גודק מדגיש:‏ ”‏נשקפת סכנה פוטנציאלית מדם שתרמו אנשים נגועים,‏ שגופם עדיין לא פיתח נוגדנים שניתן להבחין בהם בסריקת דם”‏.‏

בסיום מאמרו התייחס ד״ר גודק לשאלה שלעיל:‏ ”‏כאשר רופאים ומנתחים יבינו טוב יותר את הפיזיולוגיה של נשיאת החמצן ויכירו בעובדה שרמות ההמוגלובין אינן צריכות להיות גבוהות כפי שסברו קודם לכן,‏ הם יצליחו כמעט בכל המקרים למצוא טיפולים חלופיים לעירוי דם.‏ רק אשתקד נרשם אובדן דם כה רב בניתוחי הלב והכבד,‏ שהיו דרושות כמויות גדולות של דם למלא את החסר.‏ כעת עורכים את שני סוגי הניתוחים ללא צורך בעירוי.‏

‏”‏זו אפשרות די סבירה שבעתיד הקרוב יופסק לחלוטין השימוש בערויי דם.‏ .‏.‏.‏ לא זו בלבד שהערויים יקרים ומסוכנים,‏ אלא שהמטופלים ראויים לטיפול ברמה גבוהה יותר”‏.‏