מתן נחמה בעקבות טרגדיה
דולורס גומז, עדת־יהוה בעיירה קטנה סמוך לברצלונה שבספרד, הייתה בת 44 כשבישר לה הרופא שיש לה גידול במוח. הוא אמר לה שנותרו לה לא יותר משמונה חודשים לחיות. אחיה לאמונה הרעיפו עליה אהבה. בימיה האחרונים הגיעו קרוביה, שאינם עדי־יהוה, מאזורים שונים בספרד.
העדים המקומיים דאגו לספק לאורחים מקומות לינה, ארוחות, תחבורה וסיוע נחוץ. קרובי המשפחה התרגשו מכך שדולורס החזיקה באמונתה ושמרה על כבודה העצמי עד יום מותה, ומכך שהעדים המקומיים גילו כלפיהם הכנסת אורחים. במכתב שלהלן הביעו את רגשותיהם.
”מכתב זה מופנה לגברים ונשים שמבשרים לא רק במילות אהבה לזולת, אלא גם במעשים הנובעים מרגשות עמוקים ונאצלים. חווינו זאת בתקופה מיוחדת בחיינו, במהלך מחלתה הסופנית של אחותנו לולי [דולורס].
”משום כך, כולנו (קרוביה מרחבי ספרד) הכואבים יחד את אובדנה הכבד, רוצים להביע מעומק לבנו הכרת תודה ורגשי חיבה בפני כל מי שליוו אותה ברגעיה הטובים והקשים, בנצחונותיה ובאכזבותיה, עד יומה האחרון עלי אדמות.
”ברצוננו גם לומר לכם שהתנסינו באחד הביטויים הגדולים ביותר של אהבה וסולידאריות. אנו אומנם שבים לבתינו ולמשפחותינו ולעבודותינו, אך לא נהיה עוד כבעבר שכן נחתמנו בחותם האהבה שהיה טבוע באחותנו לולי ובכם, והדבר נותן לנו את הכוח להמשיך בשגרת החיים.
”אנו נפרדים בחיבוק לבבי ובהכרת טובה עמוקה. עד שנתראה, אנו תפילה שיהוה יעניק לכם אושר לבלי הכיל”.
בחתימת קרובי משפחה ואחיה ואחיותיה של דולורס גומז
[תמונות בעמוד 26]
חלק מן העדים המקומיים