הדם — חיוני לחיים

כיצד יכול הדם להציל את חייך?‏ אין ספק ששאלה זו מעוררת בך עניין,‏ משום שהדם קשור לחייך.‏ הדם נושא חמצן לכל גופך,‏ מסלק ממנו פחמן דו־חמצני,‏ עוזר לך להסתגל לשינויי טמפרטורה ולהילחם במחלות.‏

הקשר בין החיים לדם נמצא זמן רב לפני שוויליאם הארווי מיפה את מחזור־הדם בשנת 1628.‏ עקרונות המוסר הבסיסיים של הדתות העיקריות מתמקדים בנותן־החיים,‏ שהביע את השקפתו על החיים והדם.‏ עורך־דין משיחי ממוצא יהודי אמר עליו:‏ ”‏לכל הוא נותן חיים ונשמה וכל דבר.‏ הן בו אנחנו חיים ומתנועעים וקיימים”‏.‏a

אנשים המאמינים בנותן־החיים,‏ בטוחים כי תצמח להם טובה נצחית מהנחיותיו.‏ אחד הנביאים העבריים תיאר אותו כמי ש”‏מלמדך להועיל,‏ מדריכך בדרך תלך”‏.‏

הצהרה זו,‏ המופיעה בישעיהו מ״ח:‏17‏,‏ היא כידוע חלק מהמקרא,‏ ספר הזוכה להוקרה בגין ערכי המוסר שבו,‏ היכולים להועיל לכולנו.‏ מה נאמר בו על השימוש האנושי בדם?‏ האם הוא מציין כיצד ניתן להציל חיים באמצעות דם?‏ למעשה,‏ המקרא מבהיר כי הדם הוא יותר מאשר נוזל ביולוגי מורכב.‏ המילה ’‏דם’‏ נזכרת בו יותר מ־400 פעם,‏ וחלק מן האיזכורים קשורים להצלת חיים.‏

כבר בשלב מוקדם,‏ הצהיר הבורא:‏ ”‏כל רמש אשר הוא חי,‏ לכם יהיה לאוכלה.‏ .‏.‏.‏ אך בשר בנפשו,‏ דמו,‏ לא תאכלו”‏.‏ עוד הוסיף:‏ ”‏ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש”‏,‏ ובהקשר זה הוא מגנה רצח (‏בראשית ט׳:‏3–6‏)‏.‏ הוא אמר זאת לנוח,‏ אבינו המשותף,‏ הזוכה להוקרה רבה בעיני יהודים,‏ מוסלמים ונוצרים כאחד.‏ לאנושות כולה הובהר,‏ שבעיני הבורא הדם משוּל לחיים.‏ לא היה זה חוק תזונתי גרידא.‏ היה כרוך בו עיקרון מוסרי.‏ לדם האדם חשיבות רבה,‏ ולכן אין לעשות בו שימוש פסול.‏ מאוחר יותר הוסיף הבורא פרטים המסייעים לנו להבחין בנקל בעקרונות המוסריים שהוא מייחס לדם.‏

הוא שוב התייחס לדם כשנתן את התורה לעם ישראל הקדום.‏ אף כי רבים מכבדים את החוכמה ואת עקרונות המוסר שבתורה,‏ מעטים מודעים לחוקיה המחמירים בנוגע לדם.‏ למשל,‏ נאמר בה:‏ ‏”‏ואיש איש מבית ישראל ומן הגֵר הגָר בתוכם אשר יאכל כל דם,‏ ונתתי פָּנַי בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה.‏ כי נפש הבשר בדם היא”‏ (‏ויקרא י״ז:‏10,‏ 11‏)‏.‏ אחר־כך הסביר אלוהים כיצד על צייד לנהוג בבעל־החיים שצד:‏ ”‏ושפך את דמו וכיסהו בעפר.‏ .‏.‏.‏ דם כל בשר לא תאכֵלו,‏ כי נפש כל בשר דמו היא.‏ כל אוכליו ייכרת”‏ (‏ויקרא י״ז:‏13,‏ 14‏)‏.‏

כיום ידוע למדענים,‏ שחוקי התורה תרמו לבריאות.‏ למשל,‏ התורה ציוותה שאדם יעשה את צרכיו מחוץ למחנה ויכסה אותם.‏ היא גם אסרה על אכילת בשר שעלול לחולל מחלות (‏ויקרא י״א:‏4–8,‏ 13;‏ י״ז:‏15;‏ דברים כ״ג:‏13,‏ 14‏)‏.‏ אף על פי שלחוק בעניין הדם היו היבטים בריאותיים,‏ היה כרוך בו הרבה יותר מכך.‏ הדם נשא משמעות סמלית.‏ הוא סימל את החיים שנתן הבורא.‏ לכן,‏ היחס המיוחד שגילה העם כלפי הדם,‏ הצביע על תלותו בבורא כמקור החיים.‏ הסיבה העיקרית לכך שנאסר על העם לאכול דם היתה אפוא משמעותו המיוחדת בעיני אלוהים,‏ ולא משום שאינו בריא.‏

התורה הצהירה שוב ושוב שהבורא אסר על אכילת דם כדי לכלכל חיים.‏ ”‏לא תאכלנו;‏ על הארץ תשפכנו כמים.‏ לא תאכלנו,‏ למען ייטב לך ולבניך אחריך,‏ כי תעשה הישר בעיני יהוה”‏ (‏דברים י״ב:‏23–25;‏ ט״ו:‏23;‏ ויקרא ז׳:‏26,‏ 27;‏ יחזקאל ל״ג:‏25‏)‏.‏b

בניגוד לטענת כמה אנשים כיום,‏ מצוות אלוהים בנוגע לדם תקֵפה גם בשעת חירום.‏ בעת משבר במלחמה,‏ שחטו כמה מחיילי עם־ישראל הקדום צאן ובקר,‏ ”‏ויאכל העם על הדם”‏.‏ מאחר שהיה מדובר במקרה חירום,‏ האם הוּתר להם לכלכל את חייהם בדם?‏ לא.‏ מפקדם אמר להם שהמעשה בכל זאת נחשב לחטא חמור (‏שמואל א׳.‏ י״ד:‏31–35‏)‏.‏ לפיכך,‏ אף שהחיים יקרים,‏ נותן־החיים מעולם לא אמר שניתן להתעלם ממצוותיו בשעת חירום.‏

הדם והמשיחיים האמיתיים

מהי העמדה המשיחית,‏ כשמדובר בהצלת חיי אנוש באמצעות דם?‏

ישוע היה אדם ישר־דרך,‏ ומשום כך הוא זוכה להוקרה כה רבה.‏ הוא ידע שהבורא אסר על אכילת דם ושזה צו מחייב.‏ לכן,‏ יש בסיס מוצק להאמין שהוא היה מקיים את הצו בנוגע לדם,‏ אפילו תחת לחץ לנהוג אחרת.‏ ישוע ”‏חֵטְא לא עשה ולא נמצאה מִרמה בפיו”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏22‏)‏.‏ הוא הציב דוגמה ומופת לנוהים אחריו,‏ גם בעניין הכבוד כלפי החיים והדם.‏ (‏בהמשך נדון בשאלה,‏ כיצד דמו של ישוע עצמו קשור לנושא חשוב זה,‏ שיש לו השלכה על חייך)‏.‏

שים לב לאשר אירע שנים לאחר מות ישוע,‏ כשעלתה השאלה אם אדם שנעשה משיחי חייב לקיים את כל חוקי ישראל.‏ הנושא הועלה לדיון בישיבה של הגוף המנהל המשיחי,‏ שכלל את השליחים.‏ יעקב,‏ אחיו למחצה של ישוע,‏ הזכיר את הצו בנוגע לדם שניתן לנוח ולעם־ישראל.‏ האם הוא חל גם על המשיחיים?‏ (‏מעשי השליחים ט״ו:‏1–21‏)‏.‏

מועצת הזקנים שיגרה את החלטתה לכל הקהילות:‏ אין המשיחיים מצוּוים לשמור את תורת משה,‏ אך ”‏הדברים הנחוצים”‏ החלים עליהם הם ”‏להימנע מזבחי אלילים ומדם,‏ מבשר הנחנק [‏שלא נשחט]‏ ומן הזנות”‏ (‏מעשי השליחים ט״ו:‏22–29‏)‏.‏ השליחים לא קבעו בכך חוק טקסי או תזונתי גרידא.‏ הצו קבע נורמות מוסר בסיסיות,‏ אשר להן צייתו המשיחיים הקדומים.‏ כעבור כעשר שנים הם הכירו בכך שעדיין עליהם ”‏להישמר מזבחי אלילים,‏ מדם.‏.‏.‏ ומזנות”‏ (‏מעשי השליחים כ״א:‏25‏)‏.‏

כידוע,‏ מיליוני אנשים מבקרים בבתי־תפילה.‏ קרוב לוודאי,‏ שמרביתם יסכימו שערכי המוסר המשיחיים אוסרים על עבודת אלילים וביצוע מעשים לא־מוסריים חמורים.‏ אולם,‏ מן הראוי שניתן דעתנו לכך,‏ שהשליחים ייחסו להימנעות מדם אותה חשיבות מוסרית כמו להימנעות מחטאים אלה.‏ את הצו סיכמו במילים:‏ ”‏אם תישָמרו מאלה,‏ תיטיבו לעשות.‏ שלום [‏”‏בריאות”‏,‏ ע״ח‏]‏ לכם”‏ (‏מעשי השליחים ט״ו:‏29‏)‏.‏

במשך תקופה ארוכה הובן כי הצו שיצא מטעם השליחים הוא צו מחייב.‏ אֶאוֹזֶבּיוּס מספר על אשה צעירה בשלהי המאה השנייה,‏ שלפני שמתה מות־עינויים הסבירה שעל המשיחיים ”‏נאסר אפילו לאכול את דמם של בהמות חסרות־דעת”‏.‏ היא לא עמדה על זכותה למות.‏ היא רצתה לחיות,‏ אך לא היתה מוכנה להתפשר על עקרונותיה.‏ האינך מכבד אנשים המציבים עקרונות מעל לתועלתם האישית?‏

המדען ג׳וזף פריסְטְלי הסיק:‏ ”‏האיסור על אכילת דם,‏ שניתן לנוח,‏ מחייב ככל הנראה את כל צאצאיו.‏ .‏.‏.‏ אם אנו מפרשים את האיסור של השליחים על־פי מעשיהם של המשיחיים הראשונים,‏ שלכל הדעות עמדו על מהותו והיקפו,‏ המסקנה המתבקשת היא שהוא נועד להיות מוחלט ותמידי;‏ המשיחיים לא אכלו דם במשך מאות שנים”‏.‏

מה באשר לשימוש בדם כתרופה?‏

האם האיסור המקראי בעניין הדם חל גם על שימוש רפואי בו,‏ כגון עירויי־דם,‏ שלא היו ידועים בימי נוח,‏ משה והשליחים?‏

אף כי הטיפול הרפואי המודרני בדם לא היה קיים אז,‏ השימוש בו ברפואה אינו חדש.‏ במשך כ־000,‏2 שנה,‏ ”‏דם [‏אנוש]‏ נחשב לתרופת פלא לצרעת”‏ במצרים ובמקומות אחרים.‏ רופא גילה את סוד התרופה שניתנה לבנו של המלך אֶסַרְחַדוֹן,‏ כשאשור הובילה מבחינה טכנולוגית:‏ ”‏חל שיפור ניכר במצבו [‏של הנסיך]‏;‏ אדוני המלך יכול להיות שמח.‏ החל מן היום ה־22 השקיתי (‏אותו)‏ בדם,‏ הוא ישתה (‏זאת)‏ במשך 3 ימים.‏ במשך 3 ימים נוספים אתן (‏לו דם)‏ לשימוש פנימי”‏.‏ לאסרחדון היה קשר עם עם־ישראל.‏ אולם,‏ מאחר שלעם־ישראל היתה תורת אלוהים,‏ הם מעולם לא שתו דם כתרופה.‏

האם הדם שימש כתרופה בתקופה הרומית?‏ חוקר הטבע פְּלִיניוּס (‏בן זמנם של השליחים)‏ והרופא אַרֵטֶאוּס בן המאה השנייה מציינים,‏ כי דם אנוש שימש לטיפול במחלת הנפילה.‏ מאוחר יותר כתב טֶרטוּלייַנוּס:‏ ”‏חשוֹב על אלה שבמהלך התגוששות לוּדרים בזירה,‏ נוטלים מתוך תאווה צמאת־דם את דמם הטרי של פושעים מוּעדים.‏.‏.‏ כדי לרפא את עצמם ממחלת הנפילה”‏.‏ הוא הצביע על הניגוד שביניהם לבין המשיחיים,‏ אשר ”‏אפילו דמם של בעלי־חיים אינו עולה על שולחנם.‏ .‏.‏.‏ בהתעללכם במשיחיים,‏ אתם מציעים להם נקניקיות־דם.‏ אתם יודעים,‏ כמובן,‏ שהדבר אסור עליהם”‏.‏ אם כן,‏ המשיחיים הקדומים היו מוכנים לחרף נפשם ולא להכניס דם לגופם.‏

‏”‏בשימוש היומיומי,‏ הדם לא.‏.‏.‏ יצא מן האופנה כמרכיב ברפואה ובכישוף”‏,‏ מציין הספר בשר ודם (‏Flesh and Blood)‏. ”‏למשל,‏ בשנת 1483,‏ גסס לואי ה־11 מלך צרפת.‏ ’‏מצבו החמיר מיום ליום,‏ והתרופות לא הועילו לו כלל,‏ על אף אופיין המוזר;‏ שכן הוא קיווה בכל לבו להחלים הודות לדמם של ילדים מסוימים,‏ שאותו נטל ובלע’‏”‏.‏

מה באשר לעירוי דם?‏ הניסויים בנושא החלו סמוך לראשית המאה ה־16.‏ תומס ברתולין (‏1616–1680)‏,‏ פרופסור לאנטומיה באוניברסיטת קופנהאגן,‏ מחה על כך:‏ ’‏נראה שמי שמכניסים את השימוש בדם אנוש כתרופה פנימית למחלות,‏ עושים בו שימוש פסול וחוטאים חטא חמור.‏ אנו מגַנים אוכלי־אדם.‏ מדוע לא נתעב את אלה המגאלים את גרונם בדם אנוש?‏ קבלת דם זר מווריד חתוך,‏ אם דרך הפה ואם דרך מכשירי עירוי,‏ כמוה כמעשה זה.‏ מצוות אלוהים,‏ האוסרת על אכילת דם,‏ מרשיעה את הוגי השיטה הזאת’‏.‏

אם כן,‏ אנשים חושבים במאות הקודמות הכירו בכך שהחוק המקראי התייחס להחדרת דם לוורידים בדיוק כמו להכנסתו דרך הפה.‏ ברתולין הסיק:‏ ”‏כל צורה של הכנסת [‏דם]‏ לגוף מתמקדת באותה מטרה,‏ היינו להזין את גוף החולה או לשקם אותו באמצעות דם”‏.‏

יש במסקנה זו כדי לסייע לך להבין את עמדתם החד־משמעית של עדי־יהוה בנידון.‏ החיים יקרים בעיניהם לאין־ערוך,‏ והם מעוניינים בטיפול רפואי טוב.‏ אך הם נחושים בדעתם שלא להפר את חוק אלוהים,‏ שהיה עקבי לכל אורך הדרך:‏ אלה המכבדים את החיים כמתת מהבורא,‏ אינם מנסים לכלכלם על־ידי נטילת דם.‏

עם זאת,‏ שנים רבות נשמעות טענות שהדם מציל חיים.‏ רופאים יכולים להצביע על מקרים שבהם חולה שסבל מאובדן דם רב,‏ קיבל עירוי־דם ומצבו השתפר במהירות.‏ אתה עשוי אפוא לשאול,‏ עד כמה טיפול זה נבון או לא־נבון מבחינה רפואית?‏ יש המצביעים על ראיות רפואיות כדי ללמד זכות על הטיפול בדם.‏ אולם,‏ כדי שהחלטתך בנושא תהיה בחירה מדעת,‏ מן הראוי שתבין את העובדות לאשורן.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 4]‏

‏”‏ההוראות המופיעות כאן בצורה מדויקת ושיטתית [‏במעשי השליחים ט״ו‏]‏ מוגדרות כחיוניות,‏ ויש בזה משום הוכחה חותכת לכך שהשליחים לא התכוונו שהדבר יהווה סידור זמני או צעד ארעי”‏ (‏פרופסור אדוארד רויס,‏ אוניברסיטת סטרסבּוּר)‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 5]‏

מרטין לותר הצביע על משמעות הצו של השליחים:‏ ”‏עתה,‏ אם אנו מעוניינים בכנסייה הפועלת על־פי החלטתה של מועצה זו,‏ .‏.‏.‏ עלינו ללמד ולעמוד על כך שמעתה ואילך אף נסיך,‏ אדון,‏ אזרח עיר או איכר לא יאכל בשר אווז,‏ איילה,‏ צבי או חזיר המבושל בדם.‏.‏.‏ אזרחי עיר ואיכרים צריכים להימנע במיוחד מנקניקים אדומים ומנקניקי־דם”‏.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

Woodcut by Lucas Cranach

‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

‏”‏אלוהים ובני־האדם רואים דברים באור שונה מאוד.‏ מה שבעינינו נושא חשיבות עליונה,‏ הוא לעתים קרובות נטול ערך מבחינתה של החוכמה האינסופית;‏ ומה שנראה פעוט בעינינו,‏ הוא לא אחת בעל ערך עליון בעיני אלוהים.‏ כך היה מאז ומעולם”‏ (‏”‏בחינת חוקיותה של אכילת דם”‏,‏ אלכסנדר פיריי,‏ 1787)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 3]‏

by Carl Zigrosser/Dover Publications Medicine and the Artist

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

בישיבה היסטורית שקיים הגוף המנהל המשיחי,‏ אוּשר כי חוק אלוהים בנוגע לדם עדיין תקֵף

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

המשיחיים הקדומים סירבו להפר את חוק אלוהים בעניין הדם,‏ ויהי מה!‏

‏[‏שלמי תודה]‏

צויר על־ידי 1883 ,Gérôme, באדיבות Walters Art Gallery, Baltimore