ספר 17 —‏ אסתר

הכותב:‏ מרדכי

מקום הכתיבה:‏ שושן,‏ עֵילָם

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך ב־475 לפה״ס

התקופה הנסקרת:‏ 493 עד בערך 475 לפה״ס

זהו סיפור על אחשוורוש מלך פרס,‏ שיש המזהים אותו עם כְּסֶרְכְּסֶס ה־1.‏ אשתו הממרה ושתי מוּדחת לטובת אסתר היהודייה,‏ בת דודו של מרדכי.‏ המן האגגי זומם לאבד את מרדכי ואת היהודים כולם,‏ אך בסופו של דבר נתלה על עץ שהכין בעצמו,‏ ואילו מרדכי מתמנה לשר בכיר והיהודים ניצלים.‏

² כמובן,‏ יש הטוענים כי ספר אסתר לא נכתב בהשראת אלוהים ושאין בו שום תועלת,‏ אלא אגדה יפה הוא ותו לא.‏ כראיה לכך,‏ הם מצביעים על העדר שם אלוהים בטקסט.‏ ואכן שם אלוהים אינו מוזכר מפורשות,‏ אך נראה כי בנוסח העברי קיימים ארבעה מקומות שבהם מופיע השם יהוה באקרוסטיכון,‏ כלומר,‏ האותיות הראשונות בארבע מילים רצופות יוצרות את השם יהוה.‏ ראשי תיבות אלה מובלטים לפחות בשלושה כתבי־יד עבריים עתיקים ומסומנים במסורה באותיות אדומות.‏ בנוסף לכך,‏ דומה כי באסתר ז׳:‏5 מופיעה ההצהרה האלוהית ”‏אהיה”‏ באקרוסטיכון (‏ראה תרגום עולם חדש עם הפניות,‏ הערות שוליים לאסתר א׳:‏20,‏ ה׳:‏4,‏ 13;‏ ז׳:‏7 וכן ז׳:‏5‏.‏)‏

³ לאורך הספר ניתן לראות חד־משמעית שמרדכי כיבד את חוקי יהוה ונשמע להם.‏ הוא מיאן להשתחוות לאות כבוד בפני אדם אשר היה ככל הנראה מזרע עמלק;‏ אלוהים דן את העמלקים לחרם וכליה (‏אס׳ ג׳:‏1,‏ 5;‏ דב׳ כ״ה:‏19;‏ שמ״א ט״ו:‏3‏)‏.‏ מדברי מרדכי באסתר ד׳:‏14 עולה כי הוא ציפה לישועה מיהוה והאמין שאלוהים ישגיח על כל מהלך המאורעות.‏ הצום שגזרה על עצמה אסתר והצעדים הדומים שנקטו שאר היהודים,‏ שלושה ימים לפני בואה אל המלך,‏ מעידים על ביטחון באלוהים (‏אס׳ ד׳:‏16‏)‏.‏ יד ההשגחה האלוהית ניכרת גם בעובדה שאסתר מצאה חן בעיני הֵגַי שומר הנשים,‏ וניכרת בנדודי השינה של המלך בלילה שבו ביקש שיקראו בפניו את רשומות הממלכה,‏ ונתחוור לו שלא חלקו כבוד למרדכי על מעשהו הטוב (‏אס׳ ב׳:‏8,‏ 9;‏ ו׳:‏1–3;‏ מש׳ כ״א:‏1‏)‏.‏ אין ספק שבמילים ”‏דברי הצומות וזעקתם”‏,‏ מרמז הכתוב על תפילות (‏אס׳ ט׳:‏31‏)‏.‏

⁴ קיימות הוכחות רבות לכך שהספר מהימן ועובדתי.‏ הספר נתקבל על העם היהודי,‏ וכונה בפיו המגילה.‏ דומה כי הספר צורף לקאנון העברי בידי עזרא,‏ אשר היה דוחה אותו על הסף אילו מדובר היה באגדה.‏ עד היום חוגגים היהודים את חג פורים לזכר הישועה הגדולה בימי אסתר.‏ הספר מציג תמונה מציאותית של מִנהגי פרס ואורחותיה,‏ והתיאור תואם את העובדות ההיסטוריות הידועות ואת התגליות הארכיאולוגיות.‏ לדוגמה,‏ ספר אסתר מדייק בתיאור המנהגים שקיימו הפרסים להאדרת בני אדם (‏ו׳:‏8‏)‏.‏ מחפירות ארכיאולוגיות התברר כי תיאורי ארמון המלך בספר אסתר מדויקים לפרטי פרטיםa (‏ה׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

⁵ הדיוק בולט גם בסיפור המעשה עצמו.‏ הכתוב מוסר בדיוק רב את שמותיהם של הסריסים והמשרתים ואף מזכיר את שמותיהם של עשרת בני המן.‏ הוא מציין שמרדכי ואסתר הם מצאצאי קיש אשר היה משבט בנימין (‏ב׳:‏5–7‏)‏;‏ קיימות התייחסויות לרשומות ממלכת פרס (‏ב׳:‏23;‏ ו׳:‏1;‏ י׳:‏2‏)‏.‏ לשון הספר היא עברית מאוחרת בתוספת לא מעט מילים ומונחים פרסיים וארמיים,‏ סגנון הדומה לזה של דברי־הימים,‏ עזרא ונחמיה והתואם לגמרי לתקופה שבה נכתב הספר.‏

⁶ מעריכים כי המאורעות המובאים במגילת אסתר אירעו על פני תקופה בת 18 שנה בערך בימי מלכות אחשוורוש (‏כְּסֶרְכְּסֶס ה־1)‏ בשעה שהאימפריה הפרסית הייתה בשיאה.‏ פרק זמן זה,‏ שנמשך עד 475 לפה״ס בקירוב,‏ מתברר על סמך עדויות מתוך מקורות יווניים,‏ פרסיים ובבליים.‏b קרוב לוודאי שמרדכי,‏ שהיה עד ראייה למתרחש ודמות מרכזית בעלילה,‏ כתב את הספר;‏ התיאור האישי והמפורט מעיד על כך שהכותב חי במהלך השתלשלות האירועים בשושן הבירה.‏c אף שאין הוא מוזכר בשום ספר אחר במקרא,‏ אין ספק שמרדכי היה דמות היסטורית ממשית.‏ מעניין לציין שהתגלתה כתובת בלתי מתוארכת בכתב יתדות ובה,‏ על־פי א.‏ אוּנגנַד מגרמניה,‏ יש התייחסות למרדוקה (‏מרדכי?‏)‏ כפקיד בכיר בחצר סוסה (‏שושן)‏ בימי מלכות כְּסֶרְכְּסֶס ה־1.‏d מרדכי ודאי השלים בשושן את כתיבת ספר אסתר מייד לאחר התרחשות האירועים,‏ כלומר,‏ בערך ב־475 לפה״ס.‏

במה מועיל הספר

¹⁶ אף לא אחד מכותבי המקרא מצטט ישירות מאסתר,‏ ולמרות זאת הספר משתלב בהרמוניה מוחלטת עם יתר כתבי־הקודש שנכתבו ברוח אלוהים.‏ למעשה,‏ יש בו המחשות יפות של עקרונות מקראיים המובאים מאוחר יותר בכתבי־הקודש המשיחיים וחלים על כל עובדי יהוה בכל הזמנים.‏ הקטעים שלהלן לא רק מוכיחים זאת אלא גם תורמים לבניית האמונה המשיחית:‏ אסתר ד׳:‏5 — פיליפים ב׳:‏4;‏ אסתר ט׳:‏22 — גלטים ב׳:‏10‏.‏ עלילת השווא נגד היהודים לפיה אין הם מקיימים את חוקי המלך,‏ דומה להאשמות שהוטחו במשיחיים הקדומים (‏אס׳ ג׳:‏8,‏ 9;‏ מה״ש ט״ז:‏21;‏ כ״ה:‏7‏)‏.‏ משרתי יהוה האמיתיים מתמודדים עם האשמות אלו באומץ לב ונשענים בליווי תפילות על כוח הישועה של אלוהים,‏ כדוגמתם המופתית של מרדכי,‏ אסתר והיהודים דאז (‏אס׳ ד׳:‏16;‏ ה׳:‏1,‏ 2;‏ ז׳:‏3–6;‏ ח׳:‏3–6;‏ ט׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

¹⁷ בל נחשוב שמצבנו כמשיחיים שונה מזה של מרדכי ואסתר.‏ גם אנו חיים תחת ”‏רשויות השלטון”‏ בעולם זר.‏ חשוב לנו להיות אזרחים שומרי חוק בכל מדינה שהיא,‏ ויחד עם זאת להציב את הגבול הנכון בין ’‏לתת לקיסר את אשר לקיסר’‏ לבין ’‏לתת לאלוהים את אשר לאלוהים’‏ (‏רומ׳ י״ג:‏1;‏ לוקס כ׳:‏25‏)‏.‏ מרדכי בתפקידו הבכיר ואסתר המלכה היוו דוגמה למסירות וציות במילוי תפקידיהם החילוניים (‏אס׳ ב׳:‏21–23;‏ ו׳:‏2,‏ 3,‏ 10;‏ ח׳:‏1,‏ 2;‏ י׳:‏2‏)‏.‏ ואולם,‏ מרדכי נהג באין מורא ומתח קו ברור בין ציות למצוות המלך לבין השתחוות בפני המן,‏ שהיה אגגי נתעב.‏ הוא גם דאג לכך שתהיה פנייה אל המלך כדי לתקן בחוק את העוול שנעשה בעקבות מזימתו של המן להשמיד את היהודים (‏ג׳:‏1–4;‏ ה׳:‏9;‏ ד׳:‏6–8‏)‏.‏

¹⁸ כל הראיות מצביעות על כך שספר אסתר הינו חלק מכתבי־הקודש.‏ הספר ”‏נכתב ברוח אלוהים ומועיל הוא”‏.‏ על אף העובדה שהספר אינו מזכיר מפורשות את אלוהים או את שמו,‏ יש בו דוגמאות מעולות של אמונה.‏ מרדכי ואסתר לא היו דמויות בדויות פרי דמיונו של מספר מעשיות,‏ אלא משרתים אמיתיים של יהוה אלוהים,‏ אנשים אשר שמו את מלוא מבטחם בכוח הישועה של יהוה.‏ אף שהיו כפופים ל”‏רשויות השלטון”‏ בארץ זרה,‏ ניצלו את כל האמצעים החוקיים על מנת להגן על ענייניו של עם אלוהים ועל פולחנם.‏ אנו יכולים כיום לנהוג כדוגמתם ”‏בהגנת הבשורה הטובה ובעיגונה בחוק”‏,‏ הבשורה על מלכות הישועה שכונן אלוהים (‏פיל׳ א׳:‏7‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏