ספר 24 —‏ ירמיהו

הכותב:‏ ירמיהו

מקום הכתיבה:‏ יהודה ומצרים

זמן השלמת הכתיבה:‏ 580 לפה״ס

התקופה הנסקרת:‏ מ־647 עד 580 לפה״ס

הנביא ירמיהו חי בזמנים מסוכנים וסוערים.‏ יהוה הסמיכו לתפקיד בשנת 647 לפה״ס,‏ השנה ה־13 למלכות יאשיהו מלך יהודה שהיה ירא אלוהים.‏ במהלך שיפוצים שנערכו בבית יהוה,‏ נתגלה ספר תורת יהוה והוקרא באוזני המלך.‏ יאשיהו פעל נמרצות לאכיפת התורה,‏ אך עלה בידו לכל היותר לעכב זמנית את ההידרדרות לעבודת אלילים.‏ סבו של יאשיהו,‏ מנשה,‏ אשר מלך 55 שנה,‏ ואביו של יאשיהו,‏ אמון,‏ אשר נרצח לאחר שתי שנות שלטון בלבד,‏ היו מלכים רעים.‏ הם דחפו את העם לאורגיות מסואבות ולטקסים מזוויעים,‏ והציבור עשה לו להרגל להקטיר ל”‏מלכת השמיים”‏ ולהקריב קורבנות אדם לאלים דמוניים.‏ מנשה מילא את ירושלים בדם נקי (‏יר׳ א׳:‏2;‏ מ״ד:‏19;‏ מל״ב כ״א:‏6,‏ 16,‏ 19–23;‏ כ״ג:‏26,‏ 27‏)‏.‏

² שליחותו של ירמיהו לא הייתה קלה.‏ היה עליו לשרת כנביא יהוה ולנבא שיהודה וירושלים ייחרבו,‏ שמקדש יהוה המרהיב יישרף ושעמו ייפול בשבי — אסונות שלא ייאמנו!‏ הוא ניבא בירושלים במשך 40 שנה,‏ בימי המלכים הרעים,‏ יהואחז,‏ יהויקים,‏ יהויכין (‏כָּנְיָהוּ)‏ וצדקיהו (‏יר׳ א׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ מאוחר יותר,‏ במצרים,‏ היה עליו לנבא נגד עבודת האלילים של הפליטים היהודים שהתיישבו שם.‏ כתיבת ספרו הושלמה ב־580 לפה״ס.‏ לפיכך,‏ פרק הזמן הנסקר בירמיהו הוא 67 שנים רצופות אירועים (‏נ״ב:‏31‏)‏.‏

³ ייתכן שמובן השם ירמיהו הוא ”‏יהוה מרומֵם”‏ או ”‏יהוה רומֶה [‏מטיל,‏ משליך]‏”‏.‏ הספר מופיע בכל הקטלוגים של התנ״ך,‏ ושייכותו לקאנון העברי אינה מוטלת על־פי־רוב בספק.‏ התגשמותן הדרמטית של מספר נבואות בימי חייו של ירמיהו מעידה על מהימנותו.‏ בנוסף לכך,‏ ירמיהו מוזכר לא אחת בשמו בכתבים המשיחיים (‏מתי ב׳:‏17,‏ 18;‏ ט״ז:‏14;‏ כ״ז:‏9‏)‏.‏ בשעה שטיהר את המקדש ציטט ישוע את הכתוב בירמיהו ז׳:‏11 יחד עם הכתוב בישעיהו נ״ו:‏7‏,‏ לראיה שלמד את ספר ירמיהו (‏מר׳ י״א:‏17;‏ לוקס י״ט:‏46‏)‏.‏ בשל אומץ לבו של ישוע ותעוזתו,‏ היו שחשבוהו לירמיהו (‏מתי ט״ז:‏13,‏ 14‏)‏.‏ את נבואת ירמיהו בדבר ברית חדשה (‏יר׳ ל״א:‏31–34‏)‏ מצטט פאולוס בעברים ח׳:‏8–12;‏ י׳:‏16,‏ 17‏.‏ פאולוס מצטט גם את הכתוב בירמיהו ט׳:‏23 באומרו:‏ ”‏המתהלל יתהלל ביהוה”‏ (‏קור״א א׳:‏31‏)‏.‏ בההתגלות י״ח:‏21 קיים ייחוס ברור מאוד לאחד ממשליו של ירמיהו (‏יר׳ נ״א:‏63,‏ 64‏)‏ בעניין נפילת בבל.‏

⁴ ממצאים ארכיאולוגיים מהווים אף הם תימוכין לספר ירמיהו.‏ למשל,‏ בכרוניקה בבלית מסופר שב־617 לפה״ס תפס נבוכדנאצר (‏נבוכדראצר)‏ את ירושלים,‏ לכד את המלך (‏יהויכין)‏ והפקיד בתוכה מלך כלבבו (‏צדקיהו)‏ (‏כ״ד:‏1;‏ כ״ט:‏1,‏ 2;‏ ל״ז:‏1‏)‏.‏a

⁵ פרט למשה,‏ הביוגרפיה של ירמיהו נרחבת יותר מזו של כל יתר הנביאים הקדומים.‏ ירמיהו חושף רבות על עצמו,‏ על רגשותיו ועל המתחולל בקרבו,‏ דבר המעיד על עזות נפש ואומץ לב המהולים בענווה וברכות.‏ מלבד היותו נביא,‏ שימש גם ככהן,‏ כעורך וכהיסטוריון מהימן.‏ הוא היה בנו של חלקיהו הכהן מענתות,‏ עיר של כוהנים ששכנה צפונית לירושלים ”‏בארץ בנימין”‏ (‏א׳:‏1‏)‏.‏ סגנון כתיבתו בהיר,‏ ישיר ומובן.‏ ספרו שופע במשלים ובדימויים ציוריים,‏ ומורכב מפרוזה ומשירה.‏

במה מועיל הספר

³⁶ הנבואה כולה,‏ שנכתבה ברוח הקודש,‏ בונה ומועילה.‏ ראה את אומץ לבו המופתי של הנביא.‏ הוא הכריז לבלי חת בשורה שלא נעמה לאוזני מאזיניו חסרי יראת האלוהים.‏ הוא דחה בשאט נפש כל התרועעות עם רשעים.‏ הוא הבין עד כמה דחוף למסור את מסריו של יהוה,‏ והקדיש את כל כולו לעבודת יהוה ולעולם לא חדל מכך.‏ דבר אלוהים היה כאש בעצמותיו,‏ ולששון ולשמחת לבבו (‏יר׳ ט״ו:‏16–20;‏ כ׳:‏8–13‏)‏.‏ הבה נהיה גם אנו נלהבים תמיד לגבי דבר יהוה!‏ הבה נתמוך גם אנו במשרתי אלוהים,‏ כפי שברוך תמך בירמיהו.‏ הָרֵכַבִים גילו צייתנות כנה ומופתית ועבד מלך התחשב בנביא הנרדף ונהג עימו בטוב לב (‏ל״ו:‏8–19,‏ 32;‏ ל״ה:‏1–19;‏ ל״ח:‏7–13;‏ ל״ט:‏15–18‏)‏.‏

³⁷ דבר יהוה שנמסר לירמיהו התגשם בדייקנות מדהימה.‏ הדבר מחזק את אמונתנו ביכולת הניבוי של יהוה.‏ שים לב,‏ לדוגמה,‏ לנבואות שירמיהו עצמו זכה לראותן מתגשמות בחייו,‏ כגון תפיסת צדקיהו וחורבן ירושלים (‏כ״א:‏3–10;‏ ל״ט:‏6–9‏)‏,‏ הדחתו ומותו בשבי של מלך שלוּם (‏יהואחז)‏ (‏יר׳ כ״ב:‏11,‏ 12;‏ מל״ב כ״ג:‏30–34;‏ דה״ב ל״ו:‏1–4‏)‏,‏ הגלייתו של המלך כָּנְיהָוּ (‏יהויכין)‏ בבלה (‏יר׳ כ״ב:‏24–27;‏ מל״ב כ״ד:‏15,‏ 16‏)‏,‏ ומותו בתוך שנה של נביא השקר חנניה (‏יר׳ כ״ח:‏16,‏ 17‏)‏.‏ נבואות אלו ואחרות התגשמו בדיוק כפי שניבא יהוה.‏ נביאים ומשרתי יהוה שקמו מאוחר יותר ראו בנבואת ירמיהו מקור מהימן ורב תועלת.‏ למשל,‏ דניאל הבין מכתבי ירמיהו כי שממת ירושלים חייבת להימשך 70 שנה,‏ ועזרא הצביע על התגשמות דברי ירמיהו בתום 70 השנה (‏דנ׳ ט׳:‏2;‏ דה״ב ל״ו:‏20,‏ 21;‏ עז׳ א׳:‏1;‏ יר׳ כ״ה:‏11,‏ 12;‏ כ״ט:‏10‏)‏.‏

³⁸ במעמד שבו כונן עם תלמידיו את סעודת האדון,‏ העיד ישוע על התגשמותה של נבואת ירמיהו בנושא הברית החדשה.‏ הוא דיבר על ’‏הברית החדשה בדמו’‏,‏ שבאמצעותה נסלחים חטאיהם והם נאספים כעמו הרוחני של יהוה (‏לוקס כ״ב:‏20;‏ יר׳ ל״א:‏31–34‏)‏.‏ המשיח כורת ברית למלכות עם ילודי הרוח השייכים לברית החדשה למען ימלכו עימו בשמיים (‏לוקס כ״ב:‏29‏,‏ הערת שוליים;‏ ההת׳ ה׳:‏9,‏ 10;‏ כ׳:‏6‏)‏.‏ בנבואת ירמיהו קיימות מספר התייחסויות למלכות זו.‏ לצד דברי הוקעה כנגד ירושלים חסרת האמונה,‏ מצביע ירמיהו על קרן של תקווה:‏ ”‏’‏הנה ימים באים’‏,‏ נאום יהוה,‏ ’‏והקימותי לדוד צמח צדיק.‏ ומָלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ’‏”‏.‏ שמו של המלך הוא ”‏יהוה צדקנו”‏ (‏יר׳ כ״ג:‏5,‏ 6‏)‏.‏

³⁹ ירמיהו שוב מדבר על השיקום:‏ ”‏ועבדו את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם,‏ אשר אקים להם”‏ (‏יר׳ ל׳:‏9‏)‏.‏ בהמשך מספר ירמיהו על הדבר הטוב אשר דיבר יהוה בנוגע לישראל וליהודה ולפיו,‏ ’‏בימים ההם ובעת ההיא יצמיח [‏יהוה]‏ לדוד צמח צדקה’‏,‏ וירבה את זרעו למען יהיה ”‏בן מולך על כיסאו”‏ (‏ל״ג:‏15,‏ 21‏)‏.‏ היהודים אכן שבו מבבל,‏ ועל כן אנו בטוחים שהמלכות שבידי ”‏צמח”‏ זה תעשה משפט וצדקה בכל הארץ (‏לוקס א׳:‏32‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏