ספר 26 —‏ יחזקאל

הכותב:‏ יחזקאל

מקום הכתיבה:‏ בבל

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 591 לפה״ס

התקופה הנסקרת:‏ מ־613 עד בערך 591 לפה״ס

בשנת 617 לפה״ס הסגיר יהויכין את ירושלים לידי נבוכדנאצר.‏ בעקבות זאת,‏ הגלה נבוכדנאצר את אילי הארץ בבלה ולקח עימו את אוצרות בית יהוה ובית המלך.‏ עם השבויים נמנו משפחת המלך,‏ השרים,‏ גיבורי החיל,‏ החָרָשים והמַסגרים וכן גם יחזקאל בן בוזי הכהן (‏מל״ב כ״ד:‏11–17;‏ יח׳ א׳:‏1–3‏)‏.‏ בלב כבד השלימו בני ישראל הגולים את מסעם המייגע מארץ של גבעות,‏ מעיינות ועמקים לארץ של מישורים רחבי ידיים.‏ הם התיישבו על נהר כְּבָר בתוך אימפריה רבת עוצמה,‏ מוקפים באנשים בעלי מנהגים זרים ופולחן אלילי.‏ נבוכדנאצר הרשה לבני ישראל לבנות בתים משלהם,‏ להחזיק עבדים ולעסוק במסחר (‏יח׳ ח׳:‏1;‏ יר׳ כ״ט:‏5–7;‏ עז׳ ב׳:‏65‏)‏.‏ אם יעבדו קשה,‏ ישגשגו.‏ האם ייפלו במלכודת הדת הבבלית ובמלכודת החומרנות?‏ היוסיפו למרוד ביהוה?‏ האם יראו בגלות כמוסר מאת אלוהים?‏ מבחנים חדשים היו צפויים להם בארץ גלותם.‏

² באותן שנים קריטיות שהובילו לחורבן ירושלים,‏ לא חסך יהוה מעצמו או מבני ישראל את שירותיהם של הנביאים.‏ ירמיהו שירת בירושלים,‏ דניאל היה בחצר מלך בבל ויחזקאל שימש כנביא עבור היהודים שהוגלו בבלה.‏ יחזקאל היה כהן ונביא,‏ כמו גם ירמיהו ומאוחר יותר זכריה (‏יח׳ א׳:‏3‏)‏.‏ לאורך ספרו פונה אליו אלוהים 90 פעם בכינוי ”‏בן אדם”‏,‏ נקודה שראוי לתת עליה את הדעת בשעה שלומדים את נבואתו,‏ מפני שבכתבי־הקודש המשיחיים גם ישוע זוכה לכינוי ”‏בן האדם”‏ קרוב ל־80 פעם (‏יח׳ ב׳:‏1;‏ מתי ח׳:‏20‏)‏.‏ השם יחזקאל משמעו ”‏אלוהים מחזק”‏.‏ בשנת 613 לפה״ס,‏ בשנה החמישית לגלות יהויכין,‏ הסמיך יהוה את יחזקאל כנביא.‏ אנו קוראים עליו כמי שהמשיך בפעילותו גם כעבור 22 שנה,‏ בשנה ה־27 לגלות (‏יח׳ א׳:‏1,‏ 2;‏ כ״ט:‏17‏)‏.‏ הוא נשא אישה,‏ אך היא נפטרה ביום שבו החל נבוכדנאצר במצור הסופי על ירושלים (‏כ״ד:‏2,‏ 18‏)‏.‏ תאריך מותו ואופן מותו של יחזקאל אינם ידועים.‏

³ אין עוררין על כך שיחזקאל כתב את הספר הנושא את שמו ושהספר ראוי למקומו בקאנון המקראי.‏ הוא הוכנס לקאנון בימי עזרא,‏ והוא מופיע בקטלוגים מימי המשיחיים הקדומים וביניהם הקאנון של אוריגֶנֶס.‏ הדמיון הרב בין סמליו לבין הסמלים שבירמיהו ובההתגלות מעיד אף הוא על מהימנות הספר (‏יח׳ כ״ד:‏2–12 — יר׳ א׳:‏13–15;‏ יח׳ כ״ג:‏1–49 — יר׳ ג׳:‏6–11;‏ יח׳ י״ח:‏2–4 — יר׳ ל״א:‏29,‏ 30;‏ יח׳ א׳:‏5,‏ 10 — ההת׳ ד׳:‏6,‏ 7;‏ יח׳ ה׳:‏17 — ההת׳ ו׳:‏8;‏ יח׳ ט׳:‏4 — ההת׳ ז׳:‏3;‏ יח׳ ב׳:‏9;‏ ג׳:‏1 — ההת׳ י׳:‏2,‏ 8–10;‏ יח׳ כ״ג:‏22,‏ 25,‏ 26 — ההת׳ י״ז:‏16;‏ י״ח:‏8;‏ יח׳ כ״ז:‏30,‏ 36 — ההת׳ י״ח:‏9,‏ 17–19;‏ יח׳ ל״ז:‏27 — ההת׳ כ״א:‏3;‏ יח׳ מ״ח:‏30–34 — ההת׳ כ״א:‏12,‏ 13;‏ יח׳ מ״ז:‏1,‏ 7,‏ 12 — ההת׳ כ״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏

⁴ ראיות נוספות למהימנות הספר נעוצות בהתגשמותן הדרמטית של נבואות יחזקאל נגד עמי הסביבה,‏ כגון צור,‏ מצרים ואדום.‏ לדוגמה,‏ יחזקאל ניבא שצור תיחרב,‏ והדבר התגשם בחלקו כשכבש נבוכדנאצר את העיר לאחר 13 שנות מצור (‏יח׳ כ״ו:‏2–21‏)‏.‏ במלחמה זו לא נהרסה צור כליל.‏ אלא שיהוה גזר עליה חורבן מוחלט.‏ ביד יחזקאל ניבא אלוהים:‏ ”‏וסִחֵיתי [‏גרפתי]‏ עפרה ממנה,‏ ונתתי אותה לצחיח סלע.‏.‏.‏ ואבנייך ועצייך ועפרך בתוך מים ישימו”‏ (‏יח׳ כ״ו:‏4,‏ 12‏)‏.‏ כל זה התגשם כעבור יותר מ־250 שנה במלחמתו של אלכסנדר הגדול נגד צור ששכנה על אי.‏ חיילי אלכסנדר גרפו את הריסות העיר ששכנה על החוף והשליכו אותן לתוך הים וכך יצרו סוללה שאורכה 800 מטר,‏ אשר חיברה בין החוף לאי.‏ אחר כך,‏ במצור מורכב,‏ טיפסו על החומות שהתנשאו לגובה של 46 מטר וכבשו את העיר ב־332 לפה״ס.‏ אלפים נהרגו,‏ ורבים נוספים נמכרו לעבדות.‏ כפי שחזה יחזקאל,‏ צור הפכה ’‏לצחיח סלע ולמשטח חרמים [‏רשתות דייגים]‏’‏ (‏כ״ו:‏14‏)‏.‏a בצידה השני של ארץ ההבטחה,‏ הוכחדו גם האדומים הבוגדניים,‏ בדיוק כפי שניבא יחזקאל (‏כ״ה:‏12,‏ 13;‏ ל״ה:‏2–9‏)‏.‏b כמובן,‏ גם נבואותיו של יחזקאל בדבר חורבן ירושלים ושיבת ציון הוכחו כמדויקות (‏י״ז:‏12–21;‏ ל״ו:‏7–14‏)‏.‏

⁵ בשנים הראשונות לפעילותו הנבואית,‏ הכריז יחזקאל את משפטי אלוהים נגד ירושלים הממרה והזהיר את הגולים מפני עבודת אלילים (‏י״ד:‏1–8;‏ י״ז:‏12–21‏)‏.‏ היהודים בגלות לא הראו שום סימני חרטה של ממש.‏ ראשיהם נהגו להיוועץ ביחזקאל,‏ אך לא היטו אוזן קשבת למסרים שמסר להם מאת יהוה.‏ הם המשיכו בעבודת אלילים וברדיפת ממון.‏ אובדן מקדשם,‏ חורבן עיר קודשם וקטיעת שושלת מלכיהם ניחתו עליהם כרעם ביום בהיר,‏ אולם רק מתי מעט גילו בעקבות זאת ענווה וחרטה (‏תהל׳ קל״ז:‏1–9‏)‏.‏

⁶ נבואות יחזקאל בשנים שלאחר מכן הדגישו את תקוות השיבה למולדת.‏ הן גם הראו ששכניה של יהודה ייתנו את הדין על כך ששמחו לאידה.‏ השפלתם ושיבת ציון יקדשו את יהוה לנגד עיניהם.‏ לסיכום,‏ מטרת השבי והשיקום היא למען ”‏ידעו בית ישראל והגויים,‏ כי אני יהוה”‏ (‏יח׳ ל״ט:‏7,‏ 22‏)‏.‏ הספר כולו מבליט את קידוש שם יהוה,‏ ויותר מ־60 פעם מופיע הביטוי:‏ ”‏וידעתם [‏או וידעו]‏ כי אני יהוה”‏ (‏ו׳:‏7‏)‏.‏

במה מועיל הספר

²⁹ ההכרזות,‏ המראות וההבטחות שנתן יהוה ליחזקאל הועברו נאמנה ליהודים שבגולה.‏ אף שרבים שמו את הנביא ללעג ולקלס,‏ היו שהאמינו לו ומתוך כך הפיקו מדבריו תועלת רבה.‏ נבואות השיקום חיזקו את ידיהם.‏ שלא כמו עמים אחרים שנלקחו בשבי,‏ הם שמרו על זהותם הלאומית,‏ וב־537 לפה״ס החזיר יהוה שארית מהם אל מולדתם,‏ כפי שניבא (‏יח׳ כ״ח:‏25,‏ 26;‏ ל״ט:‏21–28;‏ עז׳ ב׳:‏1;‏ ג׳:‏1‏)‏.‏ הם בנו מחדש את בית יהוה והשיבו את עבודת אלוהים האמיתית על כנה.‏

³⁰ העקרונות המותווים בספר יחזקאל יקרים לאין ערוך גם עבורנו.‏ כפירה,‏ עבודת אלילים ומרדנות מעוררות את מורת רוחו של יהוה (‏יח׳ ו׳:‏1–7;‏ י״ב:‏2–4,‏ 11–16‏)‏.‏ כל איש ייתן את הדין על חטאיו,‏ אבל יהוה יסלח למי שישוב מדרכו הרעה.‏ החוטא ירוחם ויחיה (‏י״ח:‏20–22‏)‏.‏ משרתי אלוהים חייבים,‏ בדומה ליחזקאל,‏ להיות צופים נאמנים גם במשימות קשות אל מול לעג וחרפה.‏ נעשה הכול לבל ימותו הרשעים מבלי שנזהירם תחילה,‏ שאם לא כן דמם בראשנו (‏ג׳:‏17;‏ ל״ג:‏1–9‏)‏.‏ רועי עם אלוהים נושאים באחריות כבדה לדאוג לעדר (‏ל״ד:‏2–10‏)‏.‏

³¹ ראוי לציין את הנבואות המשיחיות שבספר יחזקאל.‏ המשיח מתואר כמי שבידו ”‏המשפט”‏,‏ כלומר,‏ הזכות החוקית לרשת את כיסא דוד,‏ והוא אכן ירש את כיסאו.‏ בשני מקומות מדובר עליו כ”‏עבדי דוד”‏ וכן כ”‏רועה”‏,‏ ”‏מלך”‏ ו”‏נשיא”‏ (‏כ״א:‏32;‏ ל״ד:‏23,‏ 24;‏ ל״ז:‏24,‏ 25‏)‏.‏ מאחר שדוד מת זמן רב קודם לכן,‏ דיבר יחזקאל על האחד שיהיה בן דוד ואדונו גם יחד (‏תהל׳ ק״י:‏1;‏ מתי כ״ב:‏42–45‏)‏.‏ בדומה לישעיהו,‏ גם יחזקאל מדבר על שתילת יונק [‏נטע רך]‏ שיהוה יגביהו (‏יח׳ י״ז:‏22–24;‏ יש׳ י״א:‏1–3‏)‏.‏

³² מעניין להשוות בין חזון המקדש שראה יחזקאל לבין חזון ”‏עיר הקודש,‏ ירושלים”‏,‏ שבספר ההתגלות (‏ההת׳ כ״א:‏10‏)‏.‏ קיימים מספר הבדלים ראויים לציון;‏ למשל,‏ מקדש יחזקאל נבדל ושוכן צפונית לעיר,‏ ואילו מקדש העיר שבההתגלות הוא יהוה עצמו.‏ בשני החזונות נראים נהר מים חיים,‏ עצים הנותנים את פריים מדי חודש בחודשו ושעליהם משמשים למרפא,‏ ונראית גם נוכחות כבוד יהוה.‏ כל חזון מעמיק את הוקרתנו כלפי יהוה וכלפי אמצעי הישועה שהוא מספק לעובדיו (‏יח׳ מ״ג:‏4,‏ 5 — ההת׳ כ״א:‏11;‏ יח׳ מ״ז:‏1,‏ 8,‏ 9,‏ 12 — ההת׳ כ״ב:‏1–3‏)‏.‏

³³ ספר יחזקאל מדגיש את קדושת יהוה.‏ הוא מראה שקידוש שם יהוה חשוב מכל דבר אחר.‏ ”‏’‏וקידשתי את שמי הגדול.‏.‏.‏ וידעו הגויים כי אני יהוה’‏,‏ נאום אדני יהוה”‏.‏ על־פי הנבואה,‏ אלוהים יקדש את שמו על־ידי השמדת מחללי שמו,‏ וביניהם גוג ממגוג.‏ כל מי שמקדשים כיום את שם יהוה ועובדים אותו כרצוי בעיניו פועלים בתבונה.‏ הם ימצאו מרפא וחיי נצח בעזרת הנהר הזורם מהיכלו.‏ נשגבת בתפארתה ועילאית ביופיה היא העיר המכונה ”‏יהוה שָמָה”‏ (‏יח׳ ל״ו:‏23;‏ ל״ח:‏16;‏ מ״ח:‏35‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏