ספר 29 — יואל
הכותב: יואל
מקום הכתיבה: יהודה
זמן השלמת הכתיבה: בערך ב־820 לפה״ס (?)
להקת חרקים מכה בגלים ומחריבה את הארץ. האש שלפניהם והלהבה שאחריהם משלימות את החורבן. הרעב פושט בכול. השמש הופכת לחושך והירח לדם, כי קרוב יום יהוה הגדול והנורא. מפי אלוהים יוצא הצו לשלוח מגל ולקבץ את הגויים להשמדה. עם זאת יהיו ש’יימלטו’, כלומר, יינצלו (יואל ג׳:5). שלושה אירועים דרמטיים אלה הופכים את נבואת יואל למרתקת מאוד ולבעלת תועלת רבה עבורנו.
2 הספר נפתח במילים: ”דבר יהוה אשר היה אל יואל בן פתואל”. אין המקרא מוסר פרטים נוספים על יואל עצמו. הדגש הוא במסר הנבואי ולא בכותב הספר. השם ”יואל” משמעו כפי הנראה ”יהוה הוא האל”. מדברי הנביא מתברר כי הכיר היטב את ירושלים, את בית המקדש ואת העבודה שנעשתה במקדש, ואולי ניתן להסיק מכך שהספר נכתב בירושלים או ביהודה (יואל א׳:1, 9, 13, 14; ב׳:1, 15, 16; ג׳:5).
3 מתי נכתב ספר יואל? לא ניתן לקבוע זאת בוודאות. התאריכים שמעלים החוקרים נעים מלפני 800 לפה״ס ועד 400 לפה״ס בקירוב. תיאור משפט הגויים בעמק יהושפט מרמז שיואל כתב את נבואתו לאחר הניצחון הגדול של יהוה בעד יהושפט מלך יהודה, ומכאן שהיה זה אחרי שעלה יהושפט על כס המלוכה בשנת 936 לפה״ס (יואל ד׳:2, 12; דה״ב כ׳:22–26). אפשר שהנביא עמוס ציטט מיואל. משמע הדבר שספר יואל נכתב לפני ספרו של עמוס, אשר החל להינבא מתישהו בין 829 לפה״ס לבין 804 לפה״ס (יואל ד׳:16; עמ׳ א׳:2). מיקומו של הספר בקאנון העברי בין הושע לבין עמוס עשוי אף הוא להצביע על תאריך מוקדם. לפיכך, האפשרות הסבירה היא שנבואת יואל נכתבה בסביבות 820 לפה״ס.
4 הציטטות מתוך הנבואה וההתייחסויות אליה בכתבי־הקודש המשיחיים מעידות על מהימנותה. בחג השבועות דיבר פטרוס על ”יואל הנביא” וביאר את אחת מנבואותיו. פאולוס ציטט את אותה נבואה והסביר את התגשמותה בקרב היהודים והנוכרים (יואל ג׳:1–5; מה״ש ב׳:16–21; רומ׳ י׳:13). נבואות יואל נגד עמי הסביבה התגשמו כולן. נבוכדנאצר צר על העיר הגדולה צור, ולימים החריב אלכסנדר הגדול את חלקה האחר של העיר אשר שכן על אי. גם פְּלֶשֶת הושמדה, ואדום הייתה למדבר שממה (יואל ד׳:4, 19). היהודים מעולם לא פקפקו בשייכותו של יואל לקאנון המקראי והציבו את הספר כשני מבין התרי עשר.
5 סגנונו של יואל חי ומלא הבעה. הוא חוזר על דברים לשם הדגשה ומשתמש בדימויים מרשימים. הארבה הוא גוי, עם וצבא. שיניו הן כשיני אריה, מראהו כמראה סוסים, קולו כקול מרכבות צבא בדרכן אלי קרב. בספר העיון המקרא לפרשן (The Interpreter’s Bible) מצוטט בר סמכא בתחום המלחמה בארבה כמי שאמר: ”לא קיים תיאור שיעלה בדיוקו הפרטני הדרמטי על תיאור פלישת הארבה שבספר יואל”.a הקשב עתה לנבואות יואל על יום יהוה הגדול והנורא.
במה מועיל הספר
12 פרשנים מסוימים מתארים את יואל כנביא החוזה שחורות. ואולם, מנקודת מבטם של משרתי אלוהים הוא מצטייר כמי שמכריז בשורות ישועה נפלאות. השליח פאולוס מדגיש מסקנה זו ברומים י׳:13: ”שכן ’כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט’” (יואל ג׳:5). בחג השבועות שנת 33 לספירה התגשמה נבואת יואל באופן מדהים. במעמד ההוא הבהיר פטרוס ברוח הקודש, כי רוח אלוהים נשפכה על תלמידי המשיח כהתגשמות נבואת יואל (מה״ש ב׳:1–21; יואל ג׳:1, 2, 5). פטרוס שם דגש רב בדברי יואל: ”והיה כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט” (מה״ש ב׳:21, 39, 40).
13 ניתן למצוא קווי דמיון בולטים בין מכת הארבה המתוארת ביואל לבין המכה המנובאת בההתגלות פרק ט׳. גם הפעם השמש מקדירה. חגבי הארבה דומים לסוסים ערוכים לקרב, קולם כקול מרכבות ושיניהם כשיני אריה (יואל ב׳:4, 5, 10; א׳:6; ההת׳ ט׳:2, 7–9). הנבואה ביואל ג׳:4, שהשמש תהפוך לחושך, מקבילה לכתוב בישעיהו י״ג:9, 10 ובההתגלות ו׳:12–17, וכן גם לכתוב במתי כ״ד:29, 30, שם מראה ישוע כי הנבואה נוגעת לעת בואו כבן האדם בגבורה ובכבוד רב. המילים שביואל ב׳:11, ”גדול יום יהוה ונורא מאוד”, מקבילות לכתוב במלאכי ג׳:23. תיאורים מקבילים של ”יום חושך ואפילה” מצויים גם ביואל ב׳:2 ובצפניה א׳:14, 15.
14 הנבואות בספר ההתגלות מתייחסות ל’יום חרון’ אלוהים (ההת׳ ו׳:17). גם יואל ניבא על אותה תקופה והראה שבבוא ”יום יהוה” על הגויים, מי שיקראו בשמו ויבקשו ממנו הגנה וישועה ’יימלטו’. ’יהוה יהיה מחסה לעמו’. השפע הגן עדני יוחזר: ”והיה ביום ההוא יִטְפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל אפיקי יהודה ילכו מים. ומעיין מבית יהוה יֵצא”. בהבטחות שיקום נפלאות אלו מרומם יואל את ריבונותו של יהוה אלוהים ופונה אל ישרי הלב על בסיס רחמי האל הגדולים: ”שובו אל יהוה אלוהיכם, כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד”. כל הנענה לקריאה זו שנכתבה בהשראת אלוהים יקצור ברכות נצחיות (יואל ב׳:1; ג׳:5; ד׳:16, 18; ב׳:13).
[הערת שוליים]
a 1956, כרך ו׳, עמוד 733 (אנג׳).