ספר 45 — אל הרומים
הכותב: פאולוס
מקום הכתיבה: קורינתוס
זמן השלמת הכתיבה: בערך 56 לספירה
בספר מעשי השליחים ראינו איך פאולוס, שלפנים רדף באכזריות את המשיחיים ממוצא יהודי, הופך לשליח נלהב של המשיח ונשלח אל הגויים. האיגרת אל הרומים היא הראשונה במיקומה מבין 14 הספרים במקרא שנכתבו בהשראת רוח הקודש בידי פרוש לשעבר אשר הפך למשרתו הנאמן של אלוהים. לפני כתיבת האיגרת אל הרומים כבר הספיק פאולוס להשלים שני מסעות הטפה ארוכים, ובעת כתיבת האיגרת היה בשלהי המסע השלישי. עד אז כבר כתב חמש איגרות ברוח אלוהים: הראשונה והשנייה אל התסלוניקים, אל הגלטים, והראשונה והשנייה אל הקורינתים. למרות זאת, ראוי הדבר שבתרגומי המקרא בימינו, האיגרת אל הרומים קודמת ליתר האיגרות שכן היא עוסקת באריכות במעמד השווה של היהודים והנוכרים, שני קהלי היעד של פאולוס. האיגרת מסבירה את נקודת המפנה שחלה במגעיו של אלוהים עם משרתיו, ומראה שהתנ״ך ניבא זמן רב מראש שהבשורה תוכרז גם לנוכרים.
2 פאולוס, שנעזר בטֶרְטִיוֹס כמזכירו, מציג באיגרת זו רצף של טיעונים ומביא מספר רב להפליא של ציטטות מן התנ״ך. האיגרת היא מן הספרים העוצמתיים ביותר בכתבי־הקודש המשיחיים. בלשון כלילת יופי דן פאולוס בבעיות שצצו בשל העובדה שהקהילות המשיחיות במאה הראשונה היו מורכבות מיהודים ויוונים. האם הייתה ליהודים עדיפות בהיותם צאצאי אברהם? האם הייתה למשיחיים הבוגרים, מתוקף חירותם מתורת משה, הזכות להכשיל את אחיהם היהודים החלשים מהם שעדיין דבקו במסורות קדומות? באיגרת הבהיר פאולוס חד־משמעית שהיהודים והנוכרים שווים בעיני אלוהים ושבני אדם נצדקים לא באמצעות תורת משה, אלא בזכות אמונה בישוע המשיח ותודות לחסד אלוהים. יחד עם זאת, אלוהים דורש מן המשיחיים להיכנע לרשויות שתחתיהן הם חיים.
3 כיצד נוסדה הקהילה ברומא? ברומא התקיימה קהילה יהודית גדולה, לפחות מאז כבש פּוֹמפֵּיוּס את ירושלים ב־63 לפה״ס. במעשי השליחים ב׳:10 נאמר מפורשות שחלק מאותם יהודים תושבי רומא היו בירושלים בחג השבועות 33 לספירה, ושמעו שם את הבשורה הטובה. עולי הרגל שהצטרפו לקהילה המשיחית, נותרו בירושלים כדי ללמוד מפי השליחים. אין ספק שהבאים מרומא חזרו לשם מאוחר יותר, וחלקם עשו כן כנראה בפרוץ הרדיפות בירושלים (מה״ש ב׳:41–47; ח׳:1, 4). בנוסף לכך, בני התקופה ההיא הרבו לנוע בדרכים, וזה אולי מסביר את ההיכרות האישית שהייתה לפאולוס עם רבים מחברי הקהילה ברומא. ייתכן שחלקם שמעו את הבשורה ביוון או באסיה בעקבות פעילותו של פאולוס.
4 איגרתו של פאולוס מוסרת את המידע המהימן הראשוני על קהילה זו. מן האיגרת עולה בבירור שהקהילה הייתה מורכבת מיהודים ונוכרים ושקנאותם הייתה ראויה לשבח. השליח אומר להם: ”דבר אמונתכם נשמע בכל העולם”, ו”ציותכם נודע לכול” (רומ׳ א׳:8; ט״ז:19). סְווֶטוֹניוּס, שכתב במאה השנייה לספירה, מדווח שבימי קלאודיוס (41–54 לספירה) גורשו היהודים מרומא. אלא שמאוחר יותר חזרו אל העיר, והכתוב מוסר שעקילס ופריסקילה היו ברומא. הם היו יהודים שפאולוס פגש בקורינתוס ושעזבו את רומא בעקבות הצו שהוציא קלאודיוס. לימים חזרו לרומא והיו בה בזמן שפאולוס כתב את איגרתו אל הקהילה שם (מה״ש י״ח:2; רומ׳ ט״ז:3).
5 ישנן ראיות מוצקות למהימנות האיגרת. על־פי דברי הפתיחה, האיגרת נשלחה מאת ”שאול [פאולוס], עבד המשיח ישוע, אשר נקרא להיות שליח... אל כל אהובי אלוהים ברומא הנקראים להיות קדושים” (רומ׳ א׳:1, 7). המקורות החוץ־מקראיים שבהם מוזכרת האיגרת הם מבין המקורות המוקדמים ביותר שבנמצא התומכים בכתבי־הקודש המשיחיים. פטרוס משתמש בכל כך הרבה ביטויים דומים באיגרתו הראשונה, שנכתבה כנראה שש עד שמונה שנים מאוחר יותר, שחוקרים רבים סבורים שהגיע לידיו עותק של האיגרת אל הרומים. איגרת זו נחשבה ללא עוררין לאחד מכתבי פאולוס וצוטטה ככזאת בידי קלמנס ה־1, פּוֹלִיקַרְפּוֹס מזמירנה ואיגנציוס מאנטיוכיה, שחיו כולם בשלהי המאה הראשונה ובתחילת המאה השנייה לספירה.
6 האיגרת אל הרומים מצויה יחד עם עוד שמונה מאיגרותיו של פאולוס בכתב יד הקרוי פפירוס צ׳סטר ביטי מס׳ 2 (P46). על כתב יד קדום זה אמר סר פרדריק קניון: ”זהו כתב יד כמעט שלם של כל איגרות פאולוס, שנכתב כפי הנראה בערך בתחילת המאה השלישית לספירה”.a הפפירוסים המקראיים ביוונית מקבוצת צ׳סטר ביטי מוקדמים יותר מכתבי היד הנודעים סינַאִיטיקוּס ווַטיקַנוּס מס׳ 1209 בני המאה הרביעית לספירה. גם בהם מצויה האיגרת אל הרומים.
7 מתי והיכן נכתבה האיגרת? פרשני המקרא תמימי דעים כי האיגרת נכתבה ביוון, קרוב לוודאי בקורינתוס, עת ששהה שם פאולוס מספר חודשים לקראת סוף מסע ההטפה השלישי שלו. הראיות הפנימיות מצביעות על קורינתוס. פאולוס כתב את האיגרת בביתו של גָיוֹס, שהיה חבר בקהילה המשיחית שם, והמליץ על פֶבִּי מן הקהילה הסמוכה שבקֶנְכְּרֶאָה, עיר הנמל של קורינתוס. סביר להניח שפבי נשאה את האיגרת אל רומא (רומ׳ ט״ז:1, 23; קור״א א׳:14). ברומים ט״ו:23 כתב פאולוס: ”אין לי עוד מקום לפעולה באזורים האלה”, ובפסוק הבא הראה שבכוונתו להרחיב את שירותו כשליח מערבה לכיוון ספרד. הוא בהחלט יכול היה לכתוב זאת לקראת סוף מסע ההטפה השלישי שלו, בתחילת 56 לספירה.
במה מועיל הספר
20 הספר אל הרומים מציג בסיס הגיוני לאמונה בקיומו של אלוהים באומרו כי ”עצמותו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהותו, נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו”. מעבר לכך, הוא מרומם את צדקת אלוהים ומכריז על גודל רחמיו וחסדו. הדבר מובלט היטב במשל עץ הזית, שלפיו ענפי בר מורכבים על העץ תחת הענפים המקוריים שנכרתו ממנו. לאחר מחשבה מעמיקה על חומרת אלוהים ועל טובו קורא פאולוס: ”מה עומק עושר האלוהים, מה עומק חוכמתו ודעתו! אין חקר למשפטיו ואין משיג את דרכיו” (א׳:20; י״א:33).
21 בהקשר זה מסבירה האיגרת התפתחות נוספת בגילוי סוד האלוהים. אין עוד בקהילה המשיחית הבדל בין יהודים לנוכרים, אלא בני כל העמים שותפים בחסד יהוה באמצעות ישוע המשיח. ”אין משוא פנים עם האלוהים”. ”יהודי הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב, לפי הרוח ולא לפי אות כתובה”. ”אין הבדל בזה בין יהודי ללא־יהודי, כי אדון אחד לכולם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו”. האדם מוצדק על־ידי אמונה ולא על־ידי מעשים (ב׳:11, 29; י׳:12; ג׳:28).
22 העצות המעשיות שנשלחו אל המשיחיים ברומא יעילות לא פחות למשיחיים בימינו, המתמודדים עם בעיות דומות בעולם מנוכר. האיגרת קוראת למשיחי ’לחיות בשלום עם כל אדם’, גם עם מי שאינם מבני אמונתו. כל אדם חייב ’להיכנע לרשויות השלטון’, שהרי השלטונות הן הסדר שקבע אלוהים, ופחד השליטים הוא על עושי הרע ולא על שומרי החוק. המשיחיים צריכים להיכנע לרשויות ולהיות שומרי חוק לא רק בגלל הפחד מפני העונש אלא גם בגלל המצפון המשיחי. על כן עליהם לשלם מיסים, לתת לכל אדם את מה שמגיע לו, למלא את חובותיהם ולא להיות חייבים דבר לאיש ”מלבד אהבת הזולת”. האהבה היא קיום התורה במלואה (י״ב:17–21; י״ג:1–10).
23 פאולוס מדגיש עד כמה חשוב לתת עדות בציבור. בלבו מאמין איש ויוצדק, אך בפיו יכריז ברבים וייוושע. ”כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט”. אבל לשם כך צריכים המבשרים ללכת ו’לבשר טוב’. אשרינו אם אנו חלק מן המבשרים שיוצא קולם ”בקצה תבל”! (י׳:13, 15, 18) כהכנה לפעילות זו עלינו להכיר היטב את כתבי־הקודש כדוגמת פאולוס. בקטע אחד (י׳:11–21) מציג פאולוס שורה ארוכה של ציטטות מן התנ״ך (יש׳ כ״ח:16; יואל ג׳:5; יש׳ נ״ב:7; נ״ג:1; תהל׳ י״ט:5; דב׳ ל״ב:21; יש׳ ס״ה:1, 2). הוא בהחלט יכול היה לומר: ”כל מה שנכתב מקדם, נכתב להדרכתנו, כדי שתהיה לנו תקווה מתוך הסבלנות והנחמה שבכתובים” (רומ׳ ט״ו:4).
24 באיגרת יש עצות מעשיות להפליא באשר ליחסים בין חברי הקהילה המשיחית. בלי תלות ברקע הלאומי, הגזעי או החברתי שלהם, הכול חייבים להשתנות על־ידי התחדשות הדעת ולעבוד את אלוהים לפי ”הטוב והרצוי והמושלם בעיניו” (י״א:17–22; י״ב:1, 2). עד כמה בולטות בסבירותן ובערכן המעשי כל העצות שכותב פאולוס ברומים י״ב:3–16! יש בהן הדרכות מעולות לפיתוח התלהבות, ענווה וחיבה לבבית בקרב כל חברי הקהילה המשיחית. בפרקים האחרונים קורא פאולוס להישמר מן המעוררים מחלוקות ולהתרחק מהם, ויחד עם זאת מדבר על השמחה והרענון ההדדיים שיש במחיצת חברי קהילה ברי לבב (ט״ז:17–19; ט״ו:7, 32).
25 בתור משיחיים עלינו לשים לב בכל עת לטיב יחסינו זה עם זה. ”כי מלכות אלוהים אינה אכילה ושתייה, אלא צדק ושלום ושמחה ברוח הקודש” (י״ד:17). הצדק, השלום והשמחה הם בעיקר מנת חלקם של ה”יורשים השותפים למשיח” אשר ’יזכו לכבוד עימו’ במלכות שמיים. גם שים לב כיצד האיגרת אל הרומים מצביעה על צעד נוסף בהתגשמות ההבטחה בדבר המלכות, הבטחה שניתנה בגן עדן: ”אלוהי השלום יכריע במהרה את השטן תחת רגליכם” (רומ׳ ח׳:17; ט״ז:20; בר׳ ג׳:15). האמונה באמיתות הנפלאות הללו ממלאת את לבנו בשמחה, בשלום ובתקווה. הבה נהיה נחושים לצאת מנצחים יחד עם הזרע המלכותי, שהרי אנו משוכנעים כי שום דבר בשמיים או בארץ ”ולא שום יצור אחר לא יוכלו להפרידנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע אדוננו” (רומ׳ ח׳:39; ט״ו:13).
[הערת שוליים]
a המקרא וכתבי היד העתיקים (Our Bible and the Ancient Manuscripts) 1958, עמוד 188.