ספר 51 — אל הקולוסים
הכותב: פאולוס
מקום הכתיבה: רומא
זמן השלמת הכתיבה: בערך 60–61 לספירה
שני גברים עוזבים מאחוריהם את אפסוס ונודדים מזרחה דרך אסיה הקטנה לאורך נהר מיאנדר (מֶנְדֶרֶס). בהגיעם אל ליקוּס, אחד מיובלי הנהר, הם ממשיכים לכיוון דרום מזרח במסלול הנהר ומגיעים לעמק מוקף הרים. לעיניהם נחשף מראה מרהיב: מרבדי דשא פוריים ועדרי כבשים גדולים. (מוצרי צמר היו ממקורות ההכנסה העיקריים באזור.a) בהמשיכם בעמק הם רואים מימינם את העיר העשירה לאודיקאה, המרכז המנהלי הרומי במחוז. לשמאלם, מעבר לנהר, נגלית להם העיר הִירַפּוֹלִיס שנודעה בהיכליה ובמעיינותיה החמים. הן בשתי הערים הללו והן בעיירה הקטנה קולוסה, המרוחקת כ־16 קילומטר במעלה העמק, שכנו קהילות משיחיות.
2 שני הגברים היו משיחיים, וקולוסה הייתה מחוז חפצם. לפחות אחד מהם הכיר היטב את האזור, שכן היה במקור מקולוסה. שמו היה אוֹנִיסִימוֹס, עבד נמלט שהיה בדרכו חזרה אל אדונו, חבר בקהילה המשיחית בקולוסה. טִיכִיקוֹס, שותפו למסע של אוניסימוס, היה בן חורין ושניהם נשלחו מטעם השליח פאולוס, ועימם איגרת ממנו אל ”הקדושים אשר בקולוסה, האחים הנאמנים במשיח”. ככל הידוע לנו, פאולוס מעולם לא ביקר בקולוסה. הקהילה, שהייתה מורכבת בעיקר מנוכרים, הוקמה כנראה בידי אֶפַּפְרַס ששירת בקרבם בעמל רב ושהה כעת עם פאולוס ברומא (קול׳ א׳:2, 7; ד׳:12).
3 את האיגרת כתב השליח פאולוס כנאמר בדברי הפתיחה והסיום (א׳:1; ד׳:18). מדברי הסיום עולה גם כי פאולוס כתב אותה בהיותו במאסר. הכוונה היא לתקופת מאסרו הראשונה ברומא, 59–61 לספירה, שבמהלכה כתב מספר איגרות עידוד. האיגרת אל הקולוסים נשלחה יחד עם האיגרת אל פילימון (קול׳ ד׳:7–9; פילימ׳ 10, 23). דומה כי האיגרת אל הקולוסים נכתבה בערך באותו זמן שנכתבה האיגרת אל האפסים, שכן יש בשתיהן הרבה מושגים וצירופי מילים דומים.
4 אין כל יסוד להטיל ספק במהימנות האיגרת. הימצאותה עם איגרות פאולוס אחרות בפפירוס צ׳סטר בּיטי מס׳ 2 (P46) משנת 200 לספירה בקירוב, מראה כי המשיחיים הקדומים ראו בה כאחת מאיגרותיו של פאולוס. מהימנותה נתמכת על־ידי אותם בני סמכא קדומים המעידים על האותנטיות של יתר איגרות פאולוס.
5 מה הניע את פאולוס לכתוב אל הקולוסים? ראשית, אוניסימוס עמד לשוב לקולוסה. זמן קצר קודם לכן הצטרף אפפרס לפאולוס, ואין ספק שדיווּחוֹ על המצב בקולוסה נתן לפאולוס תמריץ נוסף לכתוב את האיגרת (קול׳ א׳:7, 8; ד׳:12). הקהילה הייתה נתונה בסכנה. הדתות דאז היו בתהליך התפוררות, וצצו ללא הפסק דתות חדשות שנוצרו משילוב מרכיבים שונים של הדתות הישנות. הופצו פילוסופיות פגאניות הכרוכות בסיגוף הגוף, בספיריטיזם ובאמונות תפלות של עובדי אלילים, וכל אלה, לצד איסורי מזון ושמירת מועדים וחגים אצל היהודים, השפיעו כנראה על חלק מחברי הקהילה. בכל אופן, דומה כי היו לאפפרס סיבות טובות לעשות את המסע הארוך אל רומא ולהיפגש עם פאולוס. עם זאת, לא נשקפה סכנה מיידית לקהילה בכללותה כפי שעולה מן הדיווח המעודד שמסר אפפרס על אהבתם ויציבותם. כשהגיע הדבר לאוזני פאולוס, שלח את האיגרת אל הקהילה הקולוסית ובה הגן בעוז על הידע המדויק ועל עבודת אלוהים הטהורה. האיגרת הדגישה את המעמד הרם שהקנה אלוהים למשיח בהשוואה לפילוסופיות פגאניות, פולחן למלאכים ומסורות יהודיות.
במה מועיל הספר
12 נוכל לשער באיזו מהירות נפוצה הידיעה בקרב האחים בקולוסה בדבר בואם של שני האחים מרומא. הם ודאי התכנסו בציפייה דרוכה, אולי בביתו של פילימון, כדי להאזין להקראת איגרתו של פאולוס (פילימ׳ 2). היו בה עובדות משיבות נפש על מעמדו הנכון של המשיח ועל הצורך בידע מדויק. פאולוס העמיד בצורה ברורה את הפילוסופיות, פרי הגותם של בני אדם, ואת המסורות היהודיות במקום הראוי להן, ורומם את שלום המשיח ואת דברו. האיגרת הייתה כמזון רוחני לשכל וללב עבור כל חברי הקהילה — המשגיחים, הבעלים, הנשים, האבות, הילדים, האדונים והעבדים. פילימון ואוניסימוס, שחזרו להיות אדון ועבד, יכלו למצוא בה עצות טובות. איזו הדרכה טובה ניתנה למשגיחים כדי שידעו איך להשיב את העדר אל תורת האמת! דברי פאולוס העמיקו את הערכתם של הקולוסים לזכות שנפלה בחלקם לעמול בכל נפשם כעושים למען יהוה. העצות הבונות שנתן פאולוס לקולוסים בדבר הצורך להשתחרר מדעות וממנהגים עולמיים משעבדים, כוחן יפה גם בקהילות של ימינו (קול׳ א׳:9–11, 17, 18; ב׳:8; ג׳:15, 16, 18–25; ד׳:1).
13 בקולוסים ד׳:6 משיא הכתוב עצה מעולה למבשרים: ”יהיו נא דבריכם מלווים תמיד בחן ומתובלים במלח, באופן שתדעו איך להשיב לכל שואל”. דברי אמת מלאי חן יעוררו את תאבונם של ישרי הלב ויתרמו לתועלתם הנצחית. בנוסף, תפילות המשיחי הנאמרות בשקידה ובערנות מלאה ויוצאות מתוך לב גדוש הערכה, יביאו עליו ברכות רבות מאת יהוה: ”התמידו בתפילה ושיקדו בה בהודיה”. מה גדולה השמחה ועד כמה מרענן ובונה להיות בחברת אחים לאמונה! פאולוס אומר: ”למדו והוכיחו זה את זה במלוא חוכמה; שירו לאלוהים בתודה ונועם בלבבכם” (ד׳:2; ג׳:16). תוכל למצוא עוד הרבה פנינים של עצות שקולות ומעשיות בין דפי האיגרת אל הקולוסים.
14 באשר לקיום מצוות התורה, אומרת האיגרת: ”הם צל הדברים העתידים לבוא, אבל הגוף הוא של המשיח” (ב׳:17). המשיח כממשות קיימת הוא שמודגש באיגרת אל הקולוסים. האיגרת מדברת לא אחת על התקווה המפוארת השמורה בשמיים למשיחיים השותפים למשיח (א׳:5, 27; ג׳:4). עליהם להיות אסירי תודה על כך שהאב כבר הצילם משלטון החושך והעבירם אל ”מלכות בנו אהובו”. כך קיבלו עליהם את מרותו של ’צלם האלוהים הבלתי נראה, בכור כל בריאה; כי בו נברא כל אשר בשמיים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה, גם כיסאות ורשויות וגם ממשלות ושלטונות’. הוא כשיר מעל לכל ספק למלוך בצדקה במלכות אלוהים. זו הסיבה שפאולוס קורא למשיחיים המשוחים: ”לכן אם הוקמתם עם המשיח, שאפו לדברים אשר למעלה, אשר שם המשיח יושב לימין אלוהים” (א׳:12–16; ג׳:1).
[הערת שוליים]
a מילון וֶסטמינסטר החדש למקרא, 1970, עמוד 181 (אנג׳).