ספר 54 — הראשונה אל טימותיאוס
הכותב: פאולוס
מקום הכתיבה: מקדוניה
זמן השלמת הכתיבה: בערך 61–64 לספירה
סיפור חייו של פאולוס מפי לוקס בספר מעשי השליחים מסתיים בשלב שבו פאולוס ממתין ברומא לתוצאות הערעור שהגיש לקיסר. הכתוב מוסר שפאולוס מתגורר בדירה ששכר לו ומכריז את מלכות האלוהים באוזני כל הבאים אליו, ”בלי כל פחד ובאין מפריע” (מה״ש כ״ח:30, 31). אולם באיגרתו השנייה אל טימותיאוס כותב פאולוס: ”אני סובל רעות עד כדי שבתי בכבלים כעושה עוול”, ומציין שעת פטירתו הגיעה (טימ״ב ב׳:9; ד׳:6–8). איזה שינוי חד! במאסרו הראשון התייחסו אליו כאל אסיר מכובד, ובשני כאל פורע חוק. מה אירע בין הזמן שבו תיאר לוקס את מצבו של פאולוס ב־61 לספירה, בסיום השנתיים שעשה ברומא, לבין הזמן שבו כתב פאולוס על מצבו אל טימותיאוס, ככל הנראה מעט לפני מותו?
2 בשל הקושי לשבץ את מועד כתיבת איגרותיו של פאולוס אל טימותיאוס ואל טיטוס בתקופה הנסקרת בספר מעשי השליחים, יש פרשני מקרא הסבורים שערעורו של פאולוס אל הקיסר הוכתר בהצלחה, והוא שוחרר בערך ב־61 לספירה. מילון וֶסטמינסטר החדש למקרא (אנג׳) אומר: ”הפסוק החותם את ספר מעשי השליחים משתלב טוב יותר עם ההבנה [שפאולוס שוחרר לאחר שנתיים מאסר] מאשר עם ההנחה שהמאסר האמור הסתיים בהרשעתו של השליח ובמותו. לוקס מדגיש שפאולוס פעל באין מפריע ובזאת נותן את הרושם הברור שפעילותו לא עמדה להסתיים”.a מכאן שבתקופה שבין שחרורו ממאסרו הראשון ברומא לבין מאסרו האחרון שם, כלומר בערך בשנים 61–64 לספירה, נכתבה האיגרת הראשונה אל טימותיאוס.
3 עם שחרורו ממאסר חזר פאולוס לפעילות הבישור לצד טימותיאוס וטיטוס. לא ניתן לדעת בוודאות אם הגיע אי פעם לספרד. קלמנס ה־1 מרומא כתב (בערך ב־95 לספירה) שפאולוס הגיע ”עד קצה המערב”, וייתכן שהרחיק עד ספרד.b
4 היכן כתב פאולוס את איגרתו הראשונה אל טימותיאוס? מן הכתוב בטימותיאוס א׳. א׳:3 עולה כי פאולוס השאיר את טימותיאוס באפסוס לטפל בכמה עניינים קהילתיים, והוא עצמו הלך למקדוניה. דומה אפוא שהוא כתב את האיגרת במקדוניה ושלח אותה לטימותיאוס שהיה באפסוס.
5 שתי האיגרות אל טימותיאוס נחשבו כבר בזמנים המוקדמים ביותר כפרי עטו של פאולוס וכחלק מכתבי־הקודש. סופרים משיחיים קדומים ובהם פּוֹלִיקַרְפּוֹס, איגנציוס וקלמנס ה־1 מאוחדים בדעה זו, והאיגרות כלולות בקטלוגים מן המאות הראשונות לספירה כחלק מכתביו של פאולוס. בר סמכא אחד כותב אודותיהן: ”מעטים הספרים בברית החדשה בעלי סימוכין מוצקים יותר... לפיכך יש לראות בקולות המערערים על מהימנותה חידושים מודרניים העומדים בניגוד לראיות החותכות מתקופת הכנסייה הקדומה”.c
6 פאולוס כתב את איגרתו הראשונה אל טימותיאוס על מנת להציג בבירור הליכים ארגוניים מסוימים בקהילה. היה עליו גם לקרוא לטימותיאוס להישמר מפני תורות כזב ולחזק את האחים למען יסורו מפני ’דעת כוזבת’ (טימ״א ו׳:20). העיר המסחרית אפסוס זימנה פיתויים של חומרנות ו’אהבת כסף’, ועל כן ראוי היה לתת מספר עצות בנידון (ו׳:10). טימותיאוס בהחלט רכש ניסיון והכשרה מעולים שסייעו לו לבצע פעילות זו. הוא נולד לאב יווני ולאם יהודייה יראת אלוהים. לא ידוע מתי בדיוק נחשף טימותיאוס לראשונה לתורת המשיח. כשביקר פאולוס בליסטרה במסע ההטפה השני שלו, ככל הנראה בסוף שנת 49 לספירה או בראשית שנת 50 לספירה, כבר היה לטימותיאוס (אולי בשנות העשרה המאוחרות לחייו או בשנות העשרים המוקדמות לחייו) ’שֵם טוב בין האחים בליסטרה ובאיקוניון’. לכן פאולוס צירף אותו אליו ואל סילא למסע ההטפה (מה״ש ט״ז:1–3). שמו של טימותיאוס מוזכר בספר מעשי השליחים וב־11 מתוך 14 איגרותיו של פאולוס. פאולוס תמיד התעניין בו כאב ולא אחת שלח אותו לבקר ולשרת בקהילות שונות — עדות לכך שטימותיאוס עשה חיל כשליח והיה כשיר למלא תפקידים כבדי משקל (טימ״א א׳:2; ה׳:23; תסל״א ג׳:2; פיל׳ ב׳:19).
במה מועיל הספר
15 באיגרת יש אזהרה חריפה כלפי אחים העוסקים בהשערות ריקות מתוכן ובטיעונים פילוסופיים. ”מחלוקות מילים” קשורות לגאווה ויש להימנע מהן, שכן פאולוס אומר כי הן מעכבות את הצמיחה המשיחית ואך ורק נותנות מקום ל”חיטוטים וויכוחים יותר מאשר לתוכנית אלוהים שייסודה באמונה” (ו׳:3–6, דל׳; א׳:4). יחד עם מעשי הבשר, התנצחויות אלו ’נוגדות את התורה הבריאה אשר על־פי בשורת הכבוד של אלוהים המבורך [”המאושר”, ע״ח]’ (א׳:10, 11).
16 המשיחיים באפסוס, עיר נגועה בתאוות ממון, נזקקו מן הסתם לעצות שיסייעו להם להילחם בחומרנות ובהסחות הדעת הנלוות אליה. פאולוס ענה על הצורך. הוא אומנם מצוטָט כיום רבות כמי שאמר ש”שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף”, אך מעטים שמים לב לעצה זו. לעומת זאת, המשיחיים האמיתיים חייבים להישמע לעצה זו בכל עת, כי בנפשם הדבר. עליהם לברוח ממלכודת החומרנות ולא לתלות תקוותם ”בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלוהים המעניק לנו את הכול בשפע להנאתנו” (ו׳:6–12, 17–19).
17 איגרתו של פאולוס מראה שטימותיאוס היה צעיר משיחי למופת. למרות היותו רך בשנים, היה בוגר מבחינה רוחנית. הוא חתר לשרת כמשגיח וראה בזכויות שהיו לו ברכה גדולה. ואולם, ככל המשיחיים הצעירים הנלהבים בימינו, היה עליו תמיד לשים לבו אל הדברים האלה ולהתמיד בהם על מנת להמשיך להתקדם. פאולוס יעץ: ”השגח על עצמך ושית לבך להוראה. התמד בזה, כי בעשותך כן תושיע גם את עצמך וגם את השומעים אליך”. עד כמה מתאימה עצה זו כיום לכל החפץ להתקדם מבחינה רוחנית ובדרך זו למצוא אושר בר־קיימא! (ד׳:15, 16).
18 איגרת זו שנכתבה ברוח אלוהים מגבירה את הערכתנו לסידורים שקבע יהוה. היא מראה כיצד גברים ונשים יכולים לתרום את חלקם לשמירת האחדות התיאוקרטית בקהילה (ב׳:8–15). בהמשך דנה האיגרת בכישורים הנדרשים מן המשגיחים והמשרתים העוזרים. כך מלמדת רוח הקודש באילו דרישות צריכים לעמוד בעלי התפקידים המיוחדים. האיגרת גם מעודדת את כל המשיחיים המוקדשים לעמוד באותן דרישות באומרה: ”איש השואף להיות מנהיג [”משגיח”, ע״ח] בקהילה, הריהו משתוקק לעבודה נעלה” (ג׳:1–13). בנוסף לכך, האיגרת מסבירה כיצד צריכים המשגיחים להתייחס לחברי קהילה בני גילים שונים ובני שני המינים וכיצד לטפל בהאשמות המבוססות על עדותם של עדים. כדי להדגיש שהזקנים העמלים בדיבור ובהוראה ראויים למשנה כבוד, מצטט פאולוס פעמיים מן התנ״ך כאסמכתא: ”הן הכתוב אומר: ’לא תחסום שור בדישו’, וגם ’הפועל ראוי לשכרו’” (טימ״א ה׳:1–3, 9, 10, 19–21, 17, 18; דב׳ כ״ה:4; וי׳ י״ט:13).
19 לאחר שהוא משיא את כל העצות הטובות הללו, מוסיף פאולוס שאת המצוות יש לשמור בטוהר ובלא דופי עד ’הופעת האדון ישוע המשיח, מלך המלכים ואדון האדונים’. על סמך תקווה זו לביאת המלכות נחתמת האיגרת בקריאה נמרצת למשיחיים ”לעשות את הטוב, להעשיר במעשים טובים, להיות נכונים לתת, להיות נדיבים, לאצור לעצמם אוצר טוב לעתיד, כדי שישיגו את החיים האמיתיים” (טימ״א ו׳:14, 15, 18, 19). מה רב ערכה של ההדרכה המעולה באיגרת הראשונה אל טימותיאוס!
[הערות שוליים]
a 1970, בעריכת ה. ס. גימן, עמוד 721.
b אבות הכנסייה הפְּרֶה־נִיקֵיאים (The Ante-Nicene Fathers) כרך א׳, עמוד 6, ”האיגרת הראשונה של קלמנס אל הקורינתים”, פרק ה׳.
c מילון המקרא החדש, מהדורה שנייה, 1986, בעריכת ג׳. ד. דאגלס, עמוד 1203 (אנג׳).