ספר 55 —‏ השנייה אל טימותיאוס

הכותב:‏ פאולוס

מקום הכתיבה:‏ רומא

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 65 לספירה

שוב נתון היה פאולוס במאסר ברומא,‏ אם כי בנסיבות קשות בהרבה בהשוואה למאסרו הראשון.‏ היה זה בסביבות 65 לספירה.‏ ביולי 64 לספירה פשטה שריפה גדולה ברומא וגרמה לנזקים בעשרה מתוך 14 רובעי העיר.‏ לדברי ההיסטוריון הרומי טאקיטוס,‏ לא נסתייע בידו של הקיסר נירון ”‏להוציא מלב הבריות את שמועת החרפה לבל יאמינו,‏ כי על־פי צו היתה התבערה.‏ למען מחוֹת שמועה זו טפל נירון אשמה על אנשים,‏ שהיו שנואים בשל שיקוציהם וכונו בפי המון־העם כְריסטיאַנים,‏ וייסרם בעינויים מחוכמים שבמחוכמים.‏ .‏.‏.‏ הורשע על־פי עדותם של אלה המון עם רב לא בעווֹן הצתה כבעוון שנאתם את האדם.‏ ובמותם גם הושמו ללעג;‏ בעורות חיה כוסו ושוסעו למוות על־ידי כלבים,‏ או הוקעו על צלבים,‏ או הוכשרו ללהבות וברדת היום היו לשריפה למען ישמשו מאור לעת לילה.‏ נירון נתן את גניו למחזה.‏.‏.‏ ניעורה עליהם חמלת הבריות כיוון שלא למען טובת הכלל אלא למען אכזריותו של אדם אחד נגזרו מארץ החיים”‏.‏a

² סביר להניח שבערך בשעה שפרץ גל הרדיפות האכזריות,‏ מצא עצמו פאולוס שוב כאסיר ברומא.‏ הפעם היה בכבלים.‏ הוא לא ציפה שישוחרר אלא המתין למשפטו הסופי ולהוצאתו להורג.‏ מעטים באו לבקרו.‏ הרי מי שהזדהה בגלוי כמשיחי הסתכן במעצר ובמוות בעינויים.‏ זו הסיבה שפאולוס כתב בהערכה על אורחו מאפסוס:‏ ”‏ישפיע האדון רחמים על בית אוניסיפורוס,‏ כי פעמים רבות עודד את נפשי ולא בוש בכבליי.‏ אדרבא,‏ בהיותו ברומא שקד לחפשני עד כי מצאני”‏ (‏טימ״ב א׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ בידיעה שמותו קרוב,‏ כותב פאולוס ומציג עצמו כ”‏שליח המשיח ישוע ברצון אלוהים ובהתאם להבטחת החיים אשר במשיח ישוע”‏ (‏א׳:‏1‏)‏.‏ הוא ידע שצפויים לו חיים במשיח.‏ הוא בישר בהרבה ערים ראשיות בעולם המוכר דאז,‏ החל מירושלים וכלה ברומא,‏ ואולי אף הרחיק עד ספרד (‏רומ׳ ט״ו:‏24,‏ 28‏)‏.‏ את המירוץ השלים נאמנה (‏טימ״ב ד׳:‏6–8‏)‏.‏

³ האיגרת נכתבה כנראה בערך ב־65 לספירה,‏ זמן קצר לפני מותו של פאולוס על קידוש השם.‏ טימותיאוס היה מן הסתם עוד באפסוס,‏ שכן קודם לכן עודד אותו פאולוס להישאר שם (‏טימ״א א׳:‏3‏)‏.‏ כעת פעמיים קורא פאולוס לטימותיאוס לחוש אליו במהרה ומבקש ממנו שיביא עימו את מרקוס ואת המעיל והמגילות שהשאיר בטרואס (‏טימ״ב ד׳:‏9,‏ 11,‏ 13,‏ 21‏)‏.‏ איגרת זו שנכתבה בימים כה גורליים,‏ הכילה דברי עידוד רבי עוצמה עבור טימותיאוס,‏ והיא משמשת לאורך הדורות מקור עידוד רב תועלת למשיחיים האמיתיים.‏

⁴ האיגרת השנייה אל טימותיאוס מהימנה וקאנונית מן הטעמים שכבר נידונו ביחס לאיגרת הראשונה אל טימותיאוס.‏ סופרים ופרשני מקרא קדומים,‏ ובהם פּוֹלִיקַרְפּוֹס בן המאה השנייה לספירה,‏ ראו בה איגרת אותנטית ועשו בה שימוש.‏

במה מועיל הספר

¹⁰ באיגרתו השנייה אל טימותיאוס אומר פאולוס כי ”‏כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים,‏ ומועיל הוא”‏.‏ לְמה הוא מועיל?‏ ”‏להוראה,‏ לתוכחה,‏ לתיקון,‏ לחינוך במעגלי צדק,‏ למען יהיה איש האלוהים מושלם,‏ ומוכשר לכל מעשה טוב”‏ (‏ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ מכאן שהאיגרת מדגישה את חשיבות ה”‏הוראה”‏.‏ כדאי שכל אוהבי הצדקה יפנימו את העצות הנבונות שבאיגרת למען יהיו מורי הדבר וישקדו להיות פועלים נאמנים בעיני אלוהים,‏ ’‏המחלקים נכונה את דבר האמת’‏.‏ כפי שהיה באפסוס בימי טימותיאוס,‏ גם בימינו יש אשר עוסקים ב”‏שאלות אוויליות ונבערות”‏,‏ ’‏הלומדים תמיד ואף פעם אינם יכולים להגיע לכלל ידיעת האמת’‏ ודוחים את ”‏הלקח הבריא”‏ לטובת מורים המשעשעים את אוזניהם לפי מאווייהם האנוכיים (‏ב׳:‏15,‏ 23;‏ ג׳:‏7;‏ ד׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ כדי להישמר מהשפעה עולמית מטמאת זו,‏ חיוני ’‏להחזיק במתכונת הדברים הבריאים’‏ באמונה ובאהבה.‏ קיים גם צורך דחוף בעוד ועוד אנשים ”‏המוכשרים ללמד גם אנשים אחרים”‏ בתוך הקהילה ומחוצה לה,‏ כדוגמת טימותיאוס,‏ ”‏איש האלוהים”‏.‏ אשרי האיש הנושא באחריות זו ורוכש את היכולת ’‏ללמד בענווה’‏ ולהכריז את הדבר ”‏בכל אורך רוח”‏ ובכושר ”‏הוראה”‏!‏ (‏א׳:‏13;‏ ב׳:‏2,‏ 24,‏ 25;‏ ד׳:‏2‏)‏.‏

¹¹ כפי שאמר פאולוס,‏ ’‏מינקותו’‏ (‏ע״ח)‏ ידע טימותיאוס את כתבי־הקודש,‏ תודות להדרכה האוהבת שהעניקו לו לואיס ואבניקה.‏ גם היום יש להתחיל להקנות הדרכה מקראית לילדים ’‏מינקותם’‏.‏ אך מה ניתן לעשות אם בחלוף השנים דועכת אש הקנאוּת?‏ פאולוס מייעץ לעורר מחדש את האש ב”‏רוח של גבורה ואהבה ויישוב הדעת”‏ ולשמור על אמונה כנה.‏ ”‏באחרית הימים”‏,‏ אמר,‏ יבואו זמנים קשים שיתאפיינו בהפקרות ובתורות כזב.‏ זו הסיבה שכל אדם,‏ ובמיוחד הצעירים,‏ צריך ’‏לעמוד על המשמר בכל דבר ולמלא את שירותו’‏ (‏ג׳:‏15;‏ א׳:‏5–7;‏ ג׳:‏1–5;‏ ד׳:‏5‏)‏.‏

¹² הגמול הוא דבר שראוי להיאבק למענו (‏ב׳:‏3–7‏)‏.‏ בהקשר זה מצביע פאולוס על הזרע המלכותי ואומר:‏ ”‏זכור את ישוע המשיח שניעור מן המתים,‏ אשר הוא מזרע דוד כדבר בשורתי”‏.‏ תקוותו של פאולוס הייתה להישאר באחדות עם הזרע.‏ בהמשך הוא מדבר בנימת ניצחון על הוצאתו הקרובה להורג:‏ ”‏מעתה שמורה לי עטרת הצדקה אשר האדון,‏ השופט הצדיק,‏ ייתן לי ביום ההוא;‏ ולא רק לי בלבד,‏ אלא גם לכל אוהבי הופעתו”‏ (‏ב׳:‏8;‏ ד׳:‏8‏)‏.‏ עד כמה מאושרים כל המשיחיים אשר יכולים להביט לאחור אחרי שנים רבות של שירות נאמן ולומר את אותן המילים!‏ לשם כך,‏ נדרש מאיתנו כעת לשרת את אלוהים בנאמנות‏,‏ תוך כמיהה להופעתו של ישוע המשיח ובביטחון שהיה לפאולוס כשכתב:‏ ”‏האדון יצילני מכל מעשה רע ויושיעני אל מלכותו שבשמיים;‏ לו הכבוד לעולמי עולמים.‏ אמן”‏ (‏ד׳:‏18‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏