ספר 56 — אל טיטוס
הכותב: פאולוס
מקום הכתיבה: מקדוניה (?)
זמן השלמת הכתיבה: בערך 61–64 לספירה
”שאול, עבד אלוהים ושליח ישוע המשיח... אל טיטוס בני האמיתי באמונה המשותפת” (טיט׳ א׳:1, 4). במילים הללו פתח פאולוס את איגרתו אל טיטוס, שותפו לעבודה ועמיתו משכבר הימים, שאותו השאיר באי כרתים כדי לארגן שם את הקהילות בצורה טובה יותר. הייתה זו משימה אדירה. מן האי הזה, שנחשב למעונו הקדום של ”אבי האלים והאדם”, צצה המימרה ”להיות כריתי לכריתי”, שמשמעה ”לרמות את הרמאי”.a חוסר יושרם של הכרתיים נודע למרחוק, עד כדי כך שפאולוס אף ציטט את נביאם כמי שאמר: ”הכרתיים משקרים תמיד, חיות רעות הם וכרשׂים עצלים” (א׳:12). על הכרתיים בימי פאולוס נאמר: ”הם היו הפכפכים, לא־ישרים ושוחרי ריב ומדון; הם היו חמדנים; מופקרים; דוברי רמייה וסובאים עד להשחית; ודומה כי היהודים שהתיישבו בקרבם היו גרועים מילידי המקום בהפקרותם”.b בסביבה זו צמחו הקהילות שבכרתים; משום כך, היה על המאמינים לקיים את דברי פאולוס, כלומר, ’להיבדל מרשע ותאוות העולם ולחיות בצניעות ובצדק ובחסידות’ (ב׳:12).
2 ספר טיטוס עצמו חושף מעט מאוד פרטים על הקרבה ששררה בין פאולוס לטיטוס. אך מן ההתייחסויות אל טיטוס ביתר איגרותיו של פאולוס, ניתן ללקט מידע רב. טיטוס, שהיה יווני, הרבה להתלוות לפאולוס ולפחות פעם אחת עלה עימו לירושלים (גל׳ ב׳:1–5). פאולוס מציג אותו כ’שותפו וכמי שעבד איתו’. היה זה טיטוס שנשלח על־ידי פאולוס אל קורינתוס לאחר ששיגר את איגרתו הראשונה אל הקורינתים מאפסוס. בהיותו בקורינתוס היה טיטוס מעורב באיסוף תרומות למען האחים בירושלים, ואחר כך, במצוות פאולוס, חזר להשלים את האיסוף. במסעו חזרה לקורינתוס, לאחר שפגש את פאולוס במקדוניה, הביא עימו טיטוס את האיגרת השנייה שכתב פאולוס אל הקורינתים (קור״ב ח׳:16–24; ב׳:13; ז׳:5–7).
3 בשנות שירותו האחרונות, לאחר שחרורו ממאסרו הראשון ברומא, שוב בילה פאולוס בחברת טימותיאוס וטיטוס. נראה כי בשנים הללו שירת בכרתים, ביוון ובמקדוניה. לבסוף נמסר כי פאולוס הלך אל ניקופוליס שבצפון מערב יוון, שם ככל הנראה נעצר ונלקח לרומא לריצוי מאסרו האחרון עד הוצאתו להורג. בביקורו בכרתים השאיר שם פאולוס את טיטוס ’כדי שיסדר מה שיש עוד לסדר וימנה זקנים בכל עיר’ על־פי ההוראות שנתן לו. דומה כי פאולוס כתב את איגרתו (קרוב לוודאי במקדוניה) זמן קצר לאחר שעזב את טיטוס בכרתים (טיט׳ א׳:5; ג׳:12; טימ״א א׳:3; טימ״ב ד׳:13, 20). נראה כי מטרת האיגרת הייתה כמטרתה של האיגרת הראשונה אל טימותיאוס, והיא לעודד את שותפו לעבודה ולתת לו גיבוי מגבוה במילוי תפקידיו.
4 פאולוס כתב את האיגרת מתישהו בין מאסרו הראשון והשני ברומא, כלומר בערך בין 61 ל־64 לספירה. הראיות למהימנות האיגרת אל טיטוס זהות במשקלן לראיות למהימנות האיגרות אל טימותיאוס שנכתבו באותה תקופה. שלושת הספרים הללו נקראים לא אחת ”האיגרות הפסטורליות” של פאולוס, וסגנון הכתיבה בהן זהה. אירניאוס ואוריגֶנֶס מצטטים שניהם מטיטוס, ועוד בני סמכא קדומים רבים מעידים על שייכותו של הספר לקאנון המקראי. האיגרת מופיעה בכתבי היד סינַאִיטיקוּס ואַלֶכּסַנדרינוּס. בספריית ג׳ון ריילנדס מצוי קטע פפירוס (P32) — גיליון ממצחף מן המאה השלישית לספירה בקירוב — המכיל את הכתוב בטיטוס א׳:11–15 ו־ב׳:3–8.c אין ספק שהספר הוא חלק אותנטי מכתבי־הקודש.
במה מועיל הספר
8 המשיחיים בכרתים חיו בסביבה רוויית שקרים, שחיתות וחמדנות. האם עליהם פשוט לשחות עם הזרם? או האם עליהם לנקוט צעדים נחרצים כדי להיבדל כליל מסביבתם ולשרת כעם המוקדש ליהוה אלוהים? ביד טיטוס הבהיר פאולוס שבני כרתים צריכים ’להשית לבם לעסוק במעשים טובים’, והוסיף: ”דברים אלה טובים ומועילים לבני אדם”. גם היום, בעולם השקוע עד צוואר באי־יושר ובשיטות פעולה בלתי כשרות, ’טוב ומועיל’ הוא שהמשיחיים האמיתיים ’לומדים לעסוק במעשים טובים’ ולהיות פוריים בשירות אלוהים (ג׳:8, 14). כל דברי הגינוי שהשמיע פאולוס כנגד ההפקרות והרשע שאיימו על הקהילות בכרתים, משמשים כאזהרה לנו כיום בשעה ש’חסד האלוהים מדריכנו להיבדל מרשע ותאוות העולם ולחיות בעולם הזה בצניעות ובצדק ובחסידות’. המשיחיים חייבים גם להיות ”נכונים לכל מעשה טוב” בציותם לממשלות, ולשמור על מצפון נקי (ב׳:11, 12; ג׳:1).
9 הכתוב בטיטוס א׳:5–9 משלים את הכתוב בטימותיאוס א׳. ג׳:2–7 באשר לדרישות שדורשת רוח הקודש מן המשגיחים. הפסוקים מדגישים שהמשגיח חייב ’להחזיק בדבר המהימן’ ולהיות מורה בקהילה. עד כמה חיוני הדבר להתבגרותם הרוחנית של כל חברי הקהילה! למעשה, הצורך בהוראה נכונה מודגש מספר פעמים באיגרת אל טיטוס. פאולוס מעודד את טיטוס ’לדבר את אשר יאה לתורתנו הבריאה’. הזקנות נדרשות ’ללמד את הטוב’, והעבדים נקראים ’בכל דבר להרבות פאר לתורת האלוהים מושיענו’ (טיט׳ א׳:9; ב׳:1, 3, 10). כדי להדגיש בפני טיטוס שעליו בתור משגיח ללמד בהחלטיות ובאומץ לב, אומר לו פאולוס: ”את הדברים האלה תדבר; האץ והוכח במלוא הסמכות”. ובאשר לאלה שאינם נשמעים, הוא אומר: ”הוכח אותם תוכחה קשה, למען יהיו בריאים באמונה”. לפיכך, איגרת פאולוס אל טיטוס מועילה במיוחד ’להוראה, לתוכחה, לתיקון ולחינוך במעגלי צדק’ (טיט׳ ב׳:15; א׳:13; טימ״ב ג׳:16).
10 האיגרת אל טיטוס מעמיקה את הערכתנו לחסד אלוהים ומעודדת אותנו להיבדל מרשעת העולם ”בציפייה למימוש התקווה המבורכה ולהופעת הדר אלוהינו הגדול ומושיענו ישוע המשיח”. כך כל הנצדקים באמצעות המשיח ישוע יהיו ”יורשי חיי עולם” במלכות אלוהים (טיט׳ ב׳:13; ג׳:7).
[הערות שוליים]
a האנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג, הדפסה חדשה, 1981, כרך ב׳, עמוד 564 (אנג׳); האנציקלופדיה החדשה לדתות בהוצאת שאף־הרצוג, 1958, כרך ג׳, עמוד 306 (אנג׳).
b האנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג, הדפסה חדשה, 1981, כרך י׳, עמוד 442 (אנג׳).
c נוסח הברית החדשה מאת קורט וברברה אלנד, בתרגומו של א. פ. רודס, 1987, עמוד 98 (אנג׳).