ספר 60 — איגרת פטרוס הראשונה

הכותב:‏ פטרוס

מקום הכתיבה:‏ בבל

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 62–64 לספירה

המשיחיים הקדומים הכריזו על תהילות אלוהים,‏ והפעילות למען המלכות שגשגה וגברה ברחבי האימפריה הרומית.‏ אלא שהתעוררו אי־הבנות לגבי קבוצה נלהבת זו.‏ ראשית,‏ דתם קמה בירושלים בקרב היהודים,‏ והיו שבלבלו בינם לבין הקנאים היהודים בעלי השאיפות הפוליטיות שהתמרמרו מן העול הרומי והיו כקוץ בבשרם של המושלים המקומיים.‏ יתרה מזו,‏ המשיחיים היו שונים מכלל הציבור בשל אי־נכונותם להשתתף בפולחן הקיסר או ליטול חלק בטקסי דת פגאניים שקוימו בימיהם.‏ דיברו בגנותם ועברו עליהם נסיונות רבים בגין אמונתם.‏ במועד הנכון,‏ ומתוך מחשבה תחילה המעידה על השראה אלוהית,‏ כתב פטרוס את איגרתו הראשונה ובה עודד את המשיחיים לעמוד איתן.‏ הוא יעץ להם איך להתנהג תחת שלטון נירון שהיה בשעתו קיסר רומא.‏ האיגרת הוכיחה עצמה רלוונטית ביותר בהתחשב בגל הרדיפות שפרץ כמעט מייד לאחר מכן.‏

² העובדה שהאיגרת נכתבה בידי פטרוס עולה מתוך דברי הפתיחה.‏ בנוסף לכך,‏ אירניאוס,‏ קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה,‏ אוריגֶנֶס וטרטוליינוס ציטטו מן האיגרת וציינו שפטרוס הוא מחברה.‏a כפי שנכון לגבי יתר האיגרות שנכתבו ברוח אלוהים,‏ ישנן עדויות חותכות למהימנותה של איגרת פטרוס הראשונה.‏ אֶוּזֶבְּיוּס (‏בערך 260–342 לספירה)‏ מספר שזקני־הקהילה הרבו להשתמש באיגרת;‏ לא היה בזמנו כל ספק לגבי מהימנותה.‏ איגנציוס,‏ הֶרְמַס,‏ ובַּרְנַבָּא מראשית המאה השנייה לספירה,‏ מתייחסים אליה בכתביהם.‏b איגרת פטרוס הראשונה עולה לגמרי בקנה אחד עם יתר כתבי־הקודש,‏ ויש בה מסר רב עוצמה למשיחיים ממוצא יהודי ונוכרי,‏ ”‏תושבי תפוצות פונטוס,‏ גלטיה,‏ קפדוקיה,‏ אסיה וביתיניה”‏ — מחוזות באסיה הקטנה (‏פט״א א׳:‏1‏)‏.‏

³ מתי נכתבה האיגרת?‏ לפי טון האיגרת עולה כי המשיחיים עברו נסיונות,‏ אם מצד עובדי האלילים ואם מצד יהודים שדחו את תורת המשיח,‏ ושמסע הרדיפות,‏ אשר פרץ ב־64 לספירה בניצוחו של נירון,‏ טרם החל.‏ נראה בעליל שפטרוס כתב את איגרתו זמן קצר לפני כן,‏ אולי בין 62 ל־64 לספירה.‏ העובדה שמרקוס היה עדיין במחיצת פטרוס תומכת במסקנה זו.‏ בתקופת מאסרו הראשון של פאולוס ברומא (‏בערך 59–61 לספירה)‏,‏ שהה מרקוס עם פאולוס ואמור היה לצאת אל אסיה הקטנה;‏ במאסרו השני של פאולוס (‏בערך 65 לספירה)‏,‏ עמד מרקוס להצטרף שוב לפאולוס ברומא (‏פט״א ה׳:‏13;‏ קול׳ ד׳:‏10;‏ טימ״ב ד׳:‏11‏)‏.‏ בין לבין התאפשר לו להיות עם פטרוס בבבל.‏

⁴ היכן נכתבה איגרת פטרוס הראשונה?‏ פרשני מקרא תמימי דעים באשר למהימנות האיגרת,‏ שייכותה לקאנון המקראי,‏ מחברה ותאריך כתיבתה המשוער,‏ אך חלוקים ביניהם ביחס למקום כתיבתה.‏ על־פי עדותו האישית של פטרוס,‏ את איגרתו הראשונה כתב בעת שהותו בבבל (‏פט״א ה׳:‏13‏)‏.‏ ואולם,‏ יש הטוענים כי הוא כתב מרומא ואומרים כי ”‏בבל”‏ הייתה שם צופן לרומא.‏ אלא שהראיות אינן תומכות בדעה זו.‏ אין במקרא כולו שום רמז לכך שהשם בבל מכוון מפורשות לרומא.‏ מאחר שפטרוס הפנה את איגרתו אל המשיחיים במקומות הממשיים פונטוס,‏ גלטיה,‏ קפדוקיה,‏ אסיה וביתיניה,‏ הדעת נותנת שבאומרו בבל התכוון לבבל עצמה (‏א׳:‏1‏)‏.‏ לפטרוס היו סיבות טובות להגיע לבבל.‏ בידיו הופקדה ’‏הבשורה לנימולים’‏,‏ והייתה אז אוכלוסייה יהודית גדולה בבבל (‏גל׳ ב׳:‏7–9‏)‏.‏ בעניין עריכת התלמוד הבבלי,‏ מדברת האנציקלופדיה יודאיקה (‏אנג׳)‏ על ”‏ישיבות בבל הגדולות”‏ שפעלו במאות הראשונות לספירה.‏c

⁵ בכתבי־הקודש,‏ ובכלל זה שתי האיגרות שכתב פטרוס,‏ לא נאמר שהוא הגיע לרומא.‏ פאולוס מציין שהוא עצמו היה ברומא,‏ אך אינו אומר שגם פטרוס היה שם.‏ פאולוס מזכיר 35 שמות באיגרתו אל הרומים ומוסר דרישות שלום ל־26 איש תוך ציון שמם.‏ אם כך,‏ מדוע נפקד שמו של פטרוס?‏ מהסיבה הפשוטה שפטרוס לא היה שם באותה עת!‏ (‏רומ׳ ט״ז:‏3–15‏)‏ ”‏בבל”‏ שממנה כתב פטרוס את איגרתו הראשונה הייתה העיר בבל עצמה ששכנה על גדות נהר הפרת בארם נהריים.‏

במה מועיל הספר

¹¹ איגרת פטרוס הראשונה נושאת בחובה עצות טובות למשגיחים.‏ ברוח עצותיו של ישוע ביוחנן כ״א:‏15–17 ושל פאולוס במעשי השליחים כ׳:‏25–35‏,‏ מראה פטרוס כי מלאכתו של המשגיח היא מלאכת רעייה ושעליו לבצעה באופן בלתי אנוכיי,‏ ברצון ובנפש חפצה.‏ המשגיח הוא רועה משנה,‏ המשרת בכפוף ל”‏שר הרועים”‏,‏ ישוע המשיח,‏ ואחראי לפניו על עדר האלוהים.‏ עליו להיות מופת לעדר ולדאוג לו ברוב ענווה (‏ה׳:‏2–4‏)‏.‏

¹² כמו כן,‏ היבטים רבים אחרים של הכניעה המשיחית נידונים באיגרתו של פטרוס,‏ וניתנות בה עצות מעולות.‏ בפטרוס א׳.‏ ב׳:‏13–17 מורה הכתוב על כניעה נאותה לשליטים כגון מלכים ומושלים.‏ אלא שזו צריכה להיות כניעה יחסית,‏ למען האדון וב’‏יראת אלוהים’‏ אשר המשיחיים הם עבדיו.‏ העבדים נקראים להיכנע לבעליהם ולהיות מוכנים לסבול ’‏בגלל הכרתם באלוהים’‏.‏ גם הנשים מקבלות עצות חשובות באשר לכניעה לבעלים,‏ כולל בעלים לא־מאמינים,‏ שכן התנהגותן הטהורה והמכובדת ”‏יקרה היא מאוד בעיני אלוהים”‏ ואף עשויה לקנות את לב בעליהן ולהביא אותם אל האמת.‏ להדגשת הנקודה מצביע פטרוס על כניעתה המסורה של שרה לבעלה אברהם (‏פט״א ב׳:‏17–20;‏ ג׳:‏1–6;‏ בר׳ י״ח:‏12‏)‏.‏ הבעלים חייבים להפעיל את ראשותם תוך התחשבות נאותה באישה המתוארת כ”‏כלי חלש יותר”‏.‏ עוד אומר פטרוס בנושא זה:‏ ”‏כמו כן,‏ הצעירים,‏ היכנעו לפני הזקנים”‏.‏ בהמשך הוא מדגיש את הצורך בנמיכות רוח,‏ או בענווה,‏ תכונה משיחית הזוכה לדגש לאורך כל האיגרת (‏פט״א ג׳:‏7–9;‏ ה׳:‏5–7;‏ ב׳:‏21–25‏)‏.‏

¹³ בתקופה שבה החלו להתלקח שנית מבחני אמונה עזים ורדיפות קשות,‏ סיפק פטרוס דברי עידוד מחזקים.‏ איגרתו יקרה לאין ערוך לכל מי שמתמודדים כיום עם נסיונות כאלה.‏ שים לב שהוא נעזר בתנ״ך ומצטט את דברי יהוה:‏ ”‏קדושים תהיו כי קדוש אני”‏ (‏פט״א א׳:‏16;‏ וי׳ י״א:‏44‏)‏.‏ אחר כך בקטע עשיר בהפניות לפסוקים אחרים,‏ מראה פטרוס כיצד הקהילה המשיחית בנויה כבית רוחני עשוי אבנים חיות שיסודו הוא המשיח.‏ לאיזו תכלית?‏ פטרוס משיב:‏ ”‏אתם עם נבחר,‏ ממלכת כוהנים וגוי קדוש,‏ עם סגולה,‏ למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא”‏ (‏פט״א ב׳:‏4–10;‏ יש׳ כ״ח:‏16;‏ תהל׳ קי״ח:‏22;‏ יש׳ ח׳:‏14;‏ שמ׳ י״ט:‏5,‏ 6;‏ יש׳ מ״ג:‏21;‏ הוש׳ ב׳:‏1,‏ 25‏)‏.‏ פטרוס מציג בפני ”‏ממלכת הכוהנים”‏ — הכהונה הכללית המורכבת מכל הגוי הקדוש של אלוהים — את ההבטחה בדבר מלכות אלוהים,‏ הבטחה בדבר ’‏נחלה אשר לא תישחת ולא תיטמא’‏,‏ ”‏עטרת כבוד שלא תיבול”‏,‏ ’‏כבוד עולמים במשיח ישוע’‏.‏ משום כך,‏ פטרוס מעודד אותם בכל תוקף להמשיך לשמוח ’‏למען יעלצו גם בהיגלות כבודו’‏ (‏פט״א א׳:‏4;‏ ה׳:‏4,‏ 10;‏ ד׳:‏13‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏