ספר 63 — איגרת יוחנן השנייה
הכותב: השליח יוחנן
מקום הכתיבה: אפסוס או בקרבתה
זמן השלמת הכתיבה: בערך 98 לספירה
איגרת יוחנן השנייה היא אומנם איגרת קצרה — ניתן היה לכותבה על גבי גיליון פפירוס אחד — אך היא מלאת תוכן. האיגרת מופנית ”אל הגבירה הבחירה ואל ילדיה”. המילה ”גבירה” מתורגמת מן המילה היוונית ”קיריה” ששימשה בימים ההם כשם פרטי. משום כך יש חוקרי מקרא הסבורים כי יוחנן פנה לאישה ששמה קיריה. מאידך, יש הטוענים כי יוחנן כתב אל אחת הקהילות וכינה אותה ”הגבירה הבחירה”, אולי כדי לבלבל את המתנגדים. במקרה כזה, בפסוק האחרון האומר: ”ילדי אחותך הבחירה דורשים בשלומך”, התכוון יוחנן לחברי קהילה אחרת. לפיכך, האיגרת השנייה לא נועדה להיות כללית באופייה כאיגרת הראשונה, שכן היא נכתבה כנראה לאישה כלשהי או לקהילה מסוימת (פס׳ 1).
2 אין שום סיבה לפקפק בכך שיוחנן כתב את האיגרת. הכותב מכנה את עצמו ”הזקן”. כינוי זה הולם את יוחנן לא רק בשל גילו המתקדם, אלא גם בשל היותו אחד מ’עמודי התווך’ (גל׳ ב׳:9) ואחרון השליחים שנותר בחיים. הוא אכן היה ”זקן” בקהילה המשיחית. יוחנן היה מוכר מאוד, וקוראיו לא היו זקוקים לעוד סימני זיהוי. העובדה שהוא כתב את האיגרת עולה גם מן הדמיון הסגנוני בינה לבין האיגרת הראשונה וספר הבשורה על־פי יוחנן. בדומה לאיגרת הראשונה, נראה כי האיגרת השנייה נכתבה באפסוס או בסביבתה, בערך ב־98 לספירה. באשר לשנייה ולשלישית ליוחנן, נאמר באנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג (אנג׳): ”מן הדמיון הכללי ביניהן ניתן לשער ששתי האיגרות הללו נכתבו זמן קצר לאחר שנכתבה האיגרת הראשונה באפסוס. שתיהן עוסקות בצורות התנהגות מסוימות, אשר העקרונות החלים עליהן הוגדרו במלואם באיגרת הראשונה”.a כתימוכין למהימנות האיגרת, ראוי לציין שהיא צוטטה בידי אירניאוס מן המאה השנייה והתקבלה על קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה שהיה בן דורו.b כמו כן, איגרות יוחנן מוזכרות בפְרַגְמֶנְט המוּרַטוֹרי.
3 כפי שנכון היה לגבי איגרת יוחנן הראשונה, איגרת זו נכתבה בתגובה למתקפתם של מורי שקר על האמונה המשיחית. יוחנן רצה להזהיר את קוראיו מפניהם כדי שידעו לזהותם ויתרחקו מהם, ובד בבד ימשיכו להתהלך בָּאמת ובאהבה הדדית.
במה מועיל הספר
5 דומה כי בימי יוחנן, כבימינו אנו, היו שלא היה להם די בתורת המשיח הברורה והפשוטה. הם רצו דבר נוסף, דבר שילטף להם את האגו, שירומם אותם ויעמיד אותם בשורה אחת עם פילוסופים עולמיים. הם אף היו מוכנים לטמא ולפלג את הקהילה המשיחית על מנת לממש את מטרותיהם האנוכיות. יוחנן הוקיר את ההרמוניה השוררת בקהילה, הרמוניה המבוססת על אהבה ועל תורת האמת ברוח אחת עם האב והבן. עלינו לייחס חשיבות דומה לאחדות הקהילה ולא להתרועע עם מי שסרים מן הדרך ופונים לתורה אחרת החורגת מן הכתוב בכתבי־הקודש, ואף לא לברך אותם לשלום. אם נמשיך להתהלך על־פי מצוות אלוהים וניהנה מהשמחה השלמה השוררת בקרב המשיחיים האמיתיים, מובטח לנו ש”חסד ורחמים ושלום יהיו עימנו מאת האלוהים האב ומאת האדון ישוע המשיח בן האב, באמת ובאהבה” (פס׳ 3). איגרת יוחנן השנייה מדגישה שאחדות משיחית זו היא אכן ברכה גדולה.
[הערות שוליים]
a הדפסה חדשה, 1981, כרך ד׳, עמוד 955.
b מילון המקרא החדש, מהדורה שנייה, 1986, בעריכת ג׳. ד. דאגלס, עמוד 605 (אנג׳).