ינואר
יום א׳, 1 בינואר
את הדברים ששמעת ממני... הפקד בידי אנשים נאמנים, וכך יהיו הם כשירים דיים ללמד אחרים (טימ״ב ב׳:2).
משגיחי נפה ברחבי העולם שמו לב שבקהילות רבות נדרש לעשות יותר על מנת להכשיר את האחים — צעירים ומבוגרים — לטיפול בעדר. זו משימה מאתגרת. מדוע? אם אתה זקן־קהילה, אתה ודאי מבין שחשוב להעניק הכשרה אישית. אתה יודע שיש צורך באחים נוספים כדי לשמור על חוסנן הרוחני של הקהילות הקיימות וכדי לאפשר הקמת קהילות חדשות (יש׳ ס׳:22). אתה גם יודע שדבר־אלוהים מאיץ בך ”ללמד אחרים”. אך אולי קשה לך לעשות כן. אחרי שאתה ממלא את חובותיך במשפחה, בעבודה ובקהילה, ומטפל בעניינים דחופים אחרים, דומה שאין לך זמן להכשיר אחים אחרים. עם זאת, יש צורך בהכשרה כדי שגם הם יוכלו לשאת בעומס העבודה. וכאשר הכשרה זו ניתנת, הכול יוצאים נשכרים. מ15 4/15 א׳:2, 3
יום ב׳, 2 בינואר
טימותיאוס, ילדי האהוב והנאמן באדון, ... יזכיר לכם את דרכי פעולתי (קור״א ד׳:17).
אחים המתמנים לתפקידים בקהילה אינם צריכים לחשוב שברגע שהם מקבלים את התפקיד עליהם לנצל אותו כדי ליצור שינוי כיוון — לעשות דברים בצורה שונה לגמרי ממה שנעשה עד כה. הצורך בשינוי אינו נקבע על־פי רצונו של אדם זה או אחר, אלא על־פי צורכי הקהילה וההדרכה שמספק ארגון יהוה. אם התמנית לתפקיד בקהילה, נסוך ביטחון בבני אמונתך וגלה כבוד לזקנים המנוסים על־ידי כך שתמשיך ליישם את שיטותיהם המבוססות על המקרא. עם זאת, ככל שתצבור ניסיון אתה ללא ספק תתרום את חלקך ביישום שינויים שיסייעו לקהילה לצעוד יד ביד עם ארגונו המתקדם של יהוה. למעשה, יהוה עשוי עם הזמן להניע אותך, מתלמד נאמן, לעשות אף מעשים גדולים מאלה שעשו מוריך (יוח׳ י״ד:12). מ15 4/15 ב׳:17
יום ג׳, 3 בינואר
אשכילך ואורך בדרך זו תלך. אִיעֲצָה עליך עיני (תהל׳ ל״ב:8).
אל מול קשיים עזים אולי אתה חש כפי שחש פאולוס — שאתה נמצא ב”פי האריה” או לפחות קרוב מאוד אליו (טימ״ב ד׳:17). ברגעים אלה קשה מאוד — אך חיוני ביותר — לבטוח ביהוה. לדוגמה, נניח שאתה סועד קרוב משפחה יקר הסובל ממחלה כרונית. ייתכן שביקשת בתפילה חוכמה וכוח. לאחר שעשית כל שבכוחך, האינך חש במידת מה שלוות נפש מן הידיעה שעינו של יהוה עליך ושהוא יעניק לך את מה שאתה צריך כדי להחזיק מעמד בנאמנות? לעיתים הנסיבות עלולות לגרום לך לחשוב אחרת. אולי אתה מקבל חווֹת דעת מנוגדות מצד הרופאים, או קרובי משפחה שמהם ציפית לקבל נחמה דווקא מקשים עליך עוד יותר. המשך לסמוך על יהוה שייתן לך כוח, והמשך להתקרב אליו (שמ״א ל׳:3, 6). כשתבוא ההקלה יהיו יחסיך עמו חזקים יותר. מ15 4/15 ד׳:10, 11
יום ד׳, 4 בינואר
התייצבו [נגד השטן] (פט״א ה׳:9).
בתור משרתי יהוה איננו בין המוטעים הסבורים שהשטן אינו קיים. אנו יודעים שהשטן הוא דמות ממשית, שכן הוא זה אשר דיבר אל חוה באמצעות נחש (בר׳ ג׳:1–5). השטן חירף את יהוה באשר לאיוב (איוב א׳:9–12). היה זה השטן שניסה לפתות את ישוע (מתי ד׳:1–10). ולאחר לידת מלכות אלוהים ב־1914 היה זה השטן שהחל ”להילחם” בשארית המשוחים (ההת׳ י״ב:17). מלחמה זו עוד בעיצומה, והשטן רוצה למוטט את אמונתם של שארית ה־000,144 ושל הכבשים האחרים. כדי לנצח עלינו להתייצב נגדו ולהישאר איתנים באמונה. השטן רחוק מלהיות עניו. למעשה, החוצפה מצד יצור רוחני לערער על ריבונות יהוה ולהעמיד את עצמו כאל מתחרה היא התגלמות הגאווה ועזות המצח. לפיכך אחת הדרכים להתייצב נגד השטן היא להתרחק מגאווה ולפתח שפלות רוח (פט״א ה׳:5). מ15 5/15 ב׳:3, 4
יום ה׳, 5 בינואר
מחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים (יש׳ כ״ה:8).
בתור משיחיים אנו מתעודדים כאשר אנו רואים בדמיוננו את תקוותנו, אם שמימית ואם ארצית. התוכל לראות את עצמך נהנה מן הדברים שהבטיח אלוהים? אין ספק שהמחשבות על מה שתוכל לעשות כאשר יגשים אלוהים את הבטחותיו משמחות את לבך. ייתכן שאתה ”רואה” את עצמך חי חיי נצח עלי אדמות. חשוב על עבודתך המשותפת עם אחרים בהפיכת כדור הארץ לגן עדן. שכניך אוהבים את יהוה כמוך. אתה בריא, נמרץ ואופטימי. המשגיחים על עבודות השיקום תורמים להנאתך כי באמת אכפת להם ממך. ואתה שמח לנצל את כישרונותיך ויכולותיך משום שכל מה שאתה עושה מועיל לאחרים ומסב כבוד לאלוהים. לדוגמה, אתה עוזר למוקמים לתחייה להכיר את יהוה (יוח׳ י״ז:3; מה״ש כ״ד:15). לא, זה לא עולם דמיוני. תמונה שובת עין זו מבוססת על אמיתות מקראיות הנוגעות לעתיד (יש׳ י״א:9; ל״ג:24; ל״ה:5–7; ס״ה:22). מ15 5/15 ג׳:15
יום ו׳, 6 בינואר
טעם ראש המסיבה את המים שנהפכו ליין (יוח׳ ב׳:9).
בדרך נס סיפק ישוע יין משובח בכמות גדולה שהספיקה להרבה אנשים (יוח׳ ב׳:6–11). מעניין לציין שכאשר ניסה השטן לפתות את ישוע ולגרום לו להפוך אבנים לכיכרות לחם, סירב ישוע להשתמש בכוחו הפלאי לסיפוק רצונותיו האישיים (מתי ד׳:2–4). עם זאת, הוא כן השתמש בכוחו כדי לתת מענה לצורכי אחרים ולספקם. כיצד נוכל לחקות את דאגתו הבלתי אנוכית כלפי אחרים? הוא עודד את משרתי אלוהים ’לתת תמיד’ (לוקס ו׳:38). הנוכל להפגין את תכונת הנדיבות הנעלה ולהזמין אורחים לביתנו לארוחה ולמשתה רוחני? הנוכל לתת מזמננו בנדיבות אחרי האסיפות ולעזור למישהו הזקוק לעזרה, לדוגמה להקשיב לאח המתרגל את נאומו? מה נוכל לעשות למען מי שזקוקים לעזרה בשירות? אם ניתן בנדיבות לאחרים דברים חומריים ורוחניים כפי יכולתנו, נוכיח שלמדנו מדוגמתו של ישוע. מ15 6/15 א׳:3, 4, 6
שבת, 7 בינואר
בל יאמר שכן: ”חליתי” (יש׳ ל״ג:24).
אם נשמור על תומתנו המשיחית, נהיה עדים לאחד מגדולי הנסים בכל הזמנים — נס ההינצלות מן הצרה הגדולה. זמן קצר לאחר מלחמת הר מגידון יתחוללו נסים נוספים שבעקבותיהם ייהנו בני אדם מבריאות טובה (יש׳ ל״ה:5, 6; ההת׳ כ״א:4). דמיין את עצמך רואה אנשים הנפטרים ממשקפי ראייה, ממקלות הליכה, מקביים, מכיסאות גלגלים, מעזרי שמיעה וכן הלאה. לניצולי הר מגידון מצפה מלאכה רבה. הם יוכלו לעבוד במרץ ולהפוך את מתנת אלוהים, כוכב הלכת שלנו, לגן עדן כלל עולמי (תהל׳ קט״ו:16). נסי הריפוי שחולל ישוע בעבר מעודדים כיום את ’ההמון הרב’ ומחזקים בהם את התקווה המשמחת להתרפא מכל מחלותיהם (ההת׳ ז׳:9). נסי ריפוי אלה היו ביטוי לרגשותיו העמוקים והראו עד כמה רבה האהבה שרוחש בנו בכורו של אלוהים לבני אדם (יוח׳ י׳:11; ט״ו:12, 13). חמלתו של ישוע מציירת תמונה מרגשת של דאגתו של יהוה כלפי כל אחד ואחד ממשרתיו (יוח׳ ה׳:19). מ15 6/15 ב׳:16, 17
יום א׳, 8 בינואר
אוי לארץ ולים, כי ירד אליכם השטן בזעם רב, ביודעו כי זמנו קצר (ההת׳ י״ב:12).
בשנת 1914 התלקחה מלחמה בין אומות אירופה — מלחמה שפשטה בעולם כולו. עד סיומה בשנת 1918 שרר רעב איום, ובאותה שנה פרצה מגפת שפעת שהפילה חללים רבים יותר מקורבנות המלחמה. לפיכך ”האות” שנתן ישוע לזיהוי נוכחותו הסמויה מן העין כמלכו החדש של כדור הארץ החל להתגשם (מתי כ״ד:3–8; לוקס כ״א:10, 11). ראיות רבות מצביעות על שנת 1914 כשנה שבה ’ניתן כתר’ לאדון ישוע המשיח. הוא ”יצא מנצח כדי להשלים את ניצחונו” (ההת׳ ו׳:2). הוא נלחם בשטן ובשדיו והשליך אותם אל תחום כדור הארץ, וכך טיהר את השמיים. מני אז חווה האנושות את התגשמות המילים של הפסוק היומי, מילים שנכתבו ברוח אלוהים. מ15 6/15 ד׳:13
יום ב׳, 9 בינואר
אדבר כעת על חזיונות ועל התגלויות מאת האדון (קור״ב י״ב:1).
פחות ממאה שנה לאחר שנוסדה הקהילה המשיחית החלה להתפתח הכפירה שנחזתה מראש (מה״ש כ׳:28–30; תסל״ב ב׳:3, 4). לאחר מכן היה קשה יותר ויותר לזהות מי באמת שירתו את אלוהים במקדשו הרוחני. רק בחלוף מאות שנים הגיעה העת שבה הבהיר יהוה את התמונה באמצעות ישוע המשיח, זמן קצר לאחר עלייתו לכס המלוכה. עד שנת 1919 כבר זוהו בבירור האנשים הרצויים בעיני יהוה אשר שירתו אותו במקדשו הרוחני. הם נצרפו מבחינה רוחנית כדי ששירותם יהיה רצוי יותר בעיני אלוהים (יש׳ ד׳:2, 3; מל׳ ג׳:1–4). מה שראה השליח פאולוס בחזון מאות שנים קודם לכן החל אז להתגשם במידה חלקית. אנו מוצאים את חזונו של פאולוס בקורינתים ב׳. י״ב:2–4. אותו חזון על־טבעי הוגדר כהתגלות. מדובר באירוע עתידי ולא במשהו שהתקיים בימיו. מ15 7/15 א׳:6–8
יום ג׳, 10 בינואר
באותה עת יאירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם (מתי י״ג:43).
רבים בנצרות מאמינים שהמשיחיים יילקחו השמיימה בגופם הגשמי. הם גם מאמינים שהם יראו את ישוע חוזר כמלך אל כדור הארץ באופן גלוי לעין. אך המקרא מראה בבירור ש”אות בן האדם” ייראה בשמיים ושישוע יבוא ”בענני השמיים” (מתי כ״ד:30). שני הצירופים האלה מצביעים על דברים סמויים מן העין. בנוסף לכך, ”בשר ודם אינו יכול לרשת את מלכות אלוהים”. לכן מי שיילקחו השמיימה יצטרכו תחילה ’להשתנות, בן רגע, כהרף עין, בעת תקיעת החצוצרה האחרונה’ (קור״א ט״ו:50–53). לפיכך שארית המשוחים הנאמנים ייאספו ויקובצו בן רגע. מ15 7/15 ב׳:14, 15
יום ד׳, 11 בינואר
בתוך קהל אהללך (תהל׳ כ״ב:23).
אולם המלכות הוא מרכז של עבודת אלוהים הטהורה עבור האוכלוסייה המקומית. בין האמצעים שמספק לנו יהוה להזנתנו הרוחנית הן האסיפות השבועיות באולם המלכות. כאן אנו זוכים לרענון ולהדרכה רוחניים חיוניים באמצעות ארגונו. אף שיש לנו הזמנה פתוחה לאכול מ”שולחן יהוה”, אל לנו להתייחס להזמנה זו כדבר מובן מאליו (קור״א י׳:21). אירועים אלה שבהם אנו עובדים את אלוהים ומעודדים זה את זה חשובים מאוד ליהוה, ועל כן בהשראת רוחו קרא לנו השליח פאולוס שלא לזנוח את התכנסויותינו (עב׳ י׳:24, 25). האם יעיד הדבר על כבוד ליהוה אם נחמיץ אסיפות משיחיות מסיבות לא־הכרחיות? נוכל להראות עד כמה אנו מעריכים את יהוה ואת מה שהוא נותן לנו אם נתכונן לאסיפות אלה ונשתתף בהן בלב ונפש. מ15 7/15 ד׳:3, 4
יום ה׳, 12 בינואר
עמדו על המשמר (מתי כ״ד:42).
הוראה זו כשלעצמה היא סיבה טובה להמשיך לחכות בציפייה — ישוע הורה לנו לעשות כן! בעניין זה מציב לנו ארגון יהוה דוגמה טובה. פרסומיו מאיצים בנו בעקביות ’לחכות לבוא יום יהוה ולזכור אותו תמיד’ ולמקד את תקוותנו בעולם החדש שהבטיח אלוהים (פט״ב ג׳:11–13). המשיחיים שחיו לפני מאות שנים היו צריכים לחיות בציפייה לבאות, אך חשוב במיוחד שאנו נעשה כן. מדוע? מפני שאנו חיים בתקופת נוכחות המשיח. האות לנוכחותו ניכר מאז 1914. ואות רב־צדדי זה, הכולל בתוכו הידרדרות בתנאי העולם והכרזה כלל עולמית על המלכות, משמעו שאנו חיים ב”אחרית הסדר העולמי” (מתי כ״ד:3, 7–14). הואיל וישוע לא אמר כמה זמן תימשך תקופה זו עד בוא הקץ, עלינו להיות במיוחד דרוכים וערניים. מ15 8/15 ב׳:4, 5
יום ו׳, 13 בינואר
התענג על יהוה (תהל׳ ל״ז:4).
את ההנאה הרבה ביותר בעולם החדש נשאב ממילוי צורכנו הרוחני (מתי ה׳:3). הפעילויות הרוחניות יעמדו בראש סולם העדיפויות שלנו, ויהיה ברור לכול שאנו מתענגים על יהוה. אם ניתן כיום עדיפות לדברים רוחניים, אנו ניערך לחיים האמיתיים שיבואו בעתיד (מתי ו׳:19–21). כיצד נוכל להגביר את שמחתנו בפעילויות התיאוקרטיות? אחת הדרכים היא הצבת מטרות רוחניות. אם אתה צעיר ושוקל ברצינות קריירה בשירות יהוה, מדוע שלא תעבור על חלק מהחומר שיצא לאור לגבי תחומים שונים של השירות המורחב ואז תציב לך את אחד התחומים למטרה? תוכל לשוחח עם כאלה המשרתים שנים רבות בשירות המורחב. בהפיכת השירות לקריירה אתה נערך לשירות מתמשך למען יהוה בעולם החדש, שבו הכשרתך וניסיונך התיאוקרטיים יהיו בעלי ערך רב. מ15 8/15 ג׳:13, 14
שבת, 14 בינואר
פרי הרוח הוא אהבה (גל׳ ה׳:22).
היבטים אחרים בפרי הרוח — כגון ענווה, שליטה עצמית ואורך רוח — חשובים גם הם (גל׳ ה׳:23). הם יכולים לעזור למשיחי בוגר להתמודד עם מצבים קשים מבלי להתרגז ולשאת אכזבות מרות מבלי לאבד תקווה. במסגרת תוכנית הלימוד האישי שלו אין הוא חדל לחפש עקרונות מקראיים היכולים לעזור לו להבחין בין טוב לרע. אחר כך, בהחלטותיו הוא מוכיח בגרות רוחנית. לדוגמה, הוא מקשיב למצפונו המודרך על־פי המקרא. המשיחי הבוגר מגלה שפלות רוח בהכירו בכך שדרכי יהוה ואמות מידותיו תמיד טובות יותר מדרכיו ומאמות המידה שלו. הוא מבשר בהתלהבות את הבשורה הטובה ותורם לאחדות הקהילה. כל אחד מאתנו, ואין זה משנה כמה זמן אנו משרתים את יהוה, יכול לשאול את עצמו: ’האם ישנם תחומים שבהם עליי להתאים את עצמי עוד יותר לדוגמתו של ישוע וכך להמשיך להתקדם מבחינה רוחנית?’ מ15 9/15 א׳:6, 7
יום א׳, 15 בינואר
קטן אמונה, מדוע עלה ספק בלבך? (מתי י״ד:31).
התלמידים רואים את ישוע הולך על פני הכינרת. פטרוס קורא אל ישוע אדונו ומבקש ממנו את הרשות ללכת לקראתו על המים. כשמורה לו ישוע לבוא, יוצא פטרוס מן הסירה והולך בדרך נס אל ישוע על פני הים הגלי. אך בחלוף רגעים ספורים מתחיל פטרוס לשקוע. מדוע? הוא הביט בסערה ונתקף פחד. פטרוס זועק אל ישוע, וישוע ממהר להחזיק בו ואומר לו את הכתוב בפסוק היומי (מתי י״ד:24–32). כאשר יצא פטרוס מן הסירה והחל ללכת על המים הוא עשה כן באמונה. ישוע קרא לו לבוא אליו, ופטרוס היה בטוח שאלוהים יתמוך בו בכוחו כפי שתמך בישוע. בדומה לכך, כאשר הקדשנו את חיינו ליהוה ונטבלנו, עשינו זאת מתוך אמונה. ישוע קרא לנו להיות תלמידיו וללכת בעקבותיו. היה עלינו לגלות אמונה הן בישוע והן באלוהים מתוך ביטחון שהם יתמכו בנו במגוון דרכים (יוח׳ י״ד:1; פט״א ב׳:21). מ15 9/15 ג׳:1, 3
יום ב׳, 16 בינואר
שומר נפשות חסידיו; מיד רשעים יצילם (תהל׳ צ״ז:10).
אחד הדברים העומדים ללא ספק בראש סולם העדיפויות של אב אוהב הוא להגן ולשמור על משפחתו מפני כל פגיעה אפשרית או סכנה רצינית. יהוה, אבינו שבשמיים, אינו עושה פחות מכך. לדוגמה, עיניך מאוד יקרות לך. כך חש יהוה לגבי משרתיו (זכ׳ ב׳:12). הם אכן יקרים לו! יהוה הרשה מדי פעם שאויביו יהרגו אחדים מנאמניו, כפי שקרה לסטפנוס. אבל אלוהים מגן על משרתיו ככלל על־ידי כך שהוא מספק להם אזהרות בעתן מפני מזימותיו הערמומיות של השטן (אפ׳ ו׳:10–12). באמצעות דברו והפרסומים המקראיים שמטעם ארגונו הוא עוזר לנו לראות את האמת לגבי העושר המתעתע, הבידור הלא־מוסרי והאלים, השימוש הפסול באינטרנט וכן הלאה. ברור אפוא שבדומה לאב אוהב דואג יהוה לביטחונם ולרווחתם של משרתיו. מ15 9/15 ד׳:15, 17
יום ג׳, 17 בינואר
לא קצרה יד יהוה מהושיע (יש׳ נ״ט:1).
העובדה שמאמציהם של עדי־יהוה ”להגן על הבשורה הטובה ולעגנה בחוק” מוכתרים בהצלחה היא ראיה לתמיכת ידו החזקה של יהוה (פיל׳ א׳:7). היו ממשלות שניסו להשבית כליל את פעילותם של משרתי אלוהים. אבל כאשר אנו מביטים לאחור ורואים שעדי־יהוה זכו לפחות ל־268 ניצחונות בבתי משפט גבוהים, כולל 24 ניצחונות בבית הדין האירופי לזכויות האדם רק מאז שנת 2000, המסקנה הברורה היא שאף גורם אינו יכול לעצור את יד אלוהים (יש׳ נ״ד:17). הכרזת הבשורה הטובה ברחבי תבל מתבצעת אך ורק בעזרת אלוהים (מתי כ״ד:14; מה״ש א׳:8). הוסף לכך את אגודת האחים המאוחדת והרב־לאומית של משרתי יהוה כיום — דבר שהעולם אינו מסוגל לחקות — והרי לך סיבה לכך שאפילו אנשים מהצד מודים: ”אלוהים אכן בקרבכם” (קור״א י״ד:25). אם כן, ככלל יש לנו שפע ראיות לכך שאלוהים פועל למען משרתיו (יש׳ ס״ו:14). מ15 10/15 א׳:13, 14
יום ד׳, 18 בינואר
אל תאהבו... את מה שבעולם (יוח״א ב׳:15).
קיימת הסכנה שננצל יותר מדי את מה שיש לעולם הזה להציע (קור״א ז׳:29–31). המשיחי עלול בנקל לבזבז זמן רב על דברים שאינם פסולים כשלעצמם, כמו תחביבים, קריאה להנאה, צפייה בטלוויזיה, טיולים, שיטוט בין חלונות ראווה ורכישת הגאדג׳טים האלקטרוניים או מוצרי המותרות החדישים ביותר. גלישה ברשתות חברתיות, שליחת הודעות טקסט, הפצת אימיילים ומעקב תדיר אחר החדשות העדכניות ואירועי הספורט האחרונים עלולים גם הם לבזבז את זמננו ולהפוך לאובססיה (קהלת ג׳:1, 6). אם לא נגביל את הזמן שאנו מקדישים לדברים לא־הכרחיים, אנו עלולים להזניח את הפעילות החשובה מכול — עבודתנו את יהוה (אפ׳ ה׳:15–17). השטן עיצב את עולמו בצורה שנועדה למשוך אותנו ולהסיח את דעתנו. כך היה במאה הראשונה, וכך הוא אף יותר בימינו (טימ״ב ד׳:10). על כן עלינו להישמע לעצה שבפסוק היומי. מ15 10/15 ג׳:7, 8
יום ה׳, 19 בינואר
[הורנו] מה נעשה (שופ׳ י״ג:8).
מנוח ואשתו עמדו לחבוק בן! אין ספק שמנוח היה מאושר, אך הוא גם היה מודע לאחריות הכבדה שנחה על כתפיו. בתוך אומה מלאת רוע כיצד הוא ואשתו יוכלו לגדל בהצלחה את בנם כך שישרת את אלוהים? מנוח ’עתר ליהוה’ ואמר: ”איש האלוהים [המלאך] אשר שלחת, יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היוּלָד” (שופ׳ י״ג:1–8). אם אתה הורה, סביר להניח שאתה יכול להזדהות עם תחינתו הכנה של מנוח. גם אתה נושא על שכמך את האחריות הכבדה לעזור לילדך ללמוד להכיר ולאהוב את יהוה (מש׳ א׳:8). לשם כך מארגנים ההורים המשיחיים תוכנית רוחנית משפחתית משמעותית ופרוגרסיבית. כמובן, כדי להטמיע את אמיתות המקרא בשכלו של הילד אין די בעריכת שיעורים משפחתיים שבועיים (דב׳ ו׳:6–9). האם אתה מחדיר את האמת ללב ילדך? מ15 11/15 א׳:1, 2
יום ו׳, 20 בינואר
הנה בן ישראל שאין בו כל מרמה (יוח׳ א׳:47).
שלא כמו ישוע, אינך מסוגל לדעת מה טמון בלבם של אחרים, אך בעזרת אלוהים תוכל לגלות תובנה. האם תשתמש ביכולת זו כדי לחפש את הטוב בבנך המתבגר? אף אחד לא היה רוצה להיות מתויג כ”עושה צרות”. לעולם אל תתייג את ילדך, במחשבותיך או במילותיך, כ”נער מרדן” או כ”ילד בעייתי”. גם אם בנך המתבגר מתקשה להתנהג כמו שצריך, אמור לו שאתה רואה את הפוטנציאל שבו ואת רצונו הכן לעשות את הטוב. היה ער לכל סימן של צמיחה והתקדמות ושבח אותו על כך. עזור לו לפתח את תכונותיו הטובות על־ידי כך שתטיל עליו אחריות כבדה יותר כאשר הדבר אפשרי. כך עשה ישוע עם תלמידיו. כשנה וחצי אחרי פגישתו עם נתנאל בחר בו ישוע לשליח, ונתנאל הוכיח עצמו כמשיחי נלהב (לוקס ו׳:13, 14; מה״ש א׳:13, 14). שבחיך והעידוד מצדך יעזרו לילדך לחוש שהוא משיחי כשיר שיהוה יכול להשתמש בו ולא מישהו שתמיד לוקה בחסר. מ15 11/15 ב׳:15, 16
שבת, 21 בינואר
הם עובדים [את אלוהים] יומם ולילה (ההת׳ ז׳:15).
כשהחלה תקופת אחרית הימים ב־1914 היו רק אלפים ספורים של משרתי יהוה בעולם כולו. מתוך אהבת הרֵע ובתמיכתה של רוח אלוהים התמידה שארית קטנה של משיחיים משוחים בהכרזת הבשורה על המלכות. כתוצאה מכך, נאסף כיום המון רב של משיחיים בעלי תקווה ארצית. אנו מונים כ־000,000,8 עדים ביותר מ־400,115 קהילות ברחבי תבל, ואנו ממשיכים לגדול. לדוגמה, למעלה מ־500,275 עדים חדשים נטבלו בשנת השירות 2014 — ממוצע של כ־300,5 איש בשבוע. הגידול המרשים שאנו עדים לו כיום הוא פועל יוצא של אמונתנו באלוהים ושל ביטחוננו המוחלט במקרא — דברו של יהוה שנכתב ברוח קודשו (תסל״א ב׳:13). בולט במיוחד הוא שגשוגם הרוחני של משרתי יהוה — חרף השנאה וההתנגדות מצד השטן, ”אלוהי הסדר העולמי הזה” (קור״ב ד׳:4). מ15 11/15 ד׳:12, 14, 16
יום א׳, 22 בינואר
דבר אלוהינו יקום לעולם (יש׳ מ׳:8).
חוקרי המקרא השוו בין אלפי קטעים, כתבי יד ותרגומים עתיקים וחקרו אותם בדקדקנות. מחקר זה אישר את תוכנם של רובם המכריע של קטעי המקרא. הפסוקים המעטים שיש לגביהם מידה של אי־ודאות אינם משנים את המסר הכללי. חקר כתבי היד העתיקים משכנע תלמידי מקרא כנים שיש בידיהם את מה שכתבו במקור כותבי המקרא בהשראת יהוה. למרות התנגדות עזה מצד אויבי המקרא דאג יהוה שדברו יהיה הספר המתורגם ביותר בתולדות האנושות. גם בתקופה שבה לרבים יש מעט אמונה באלוהים, אם בכלל, המקרא הוא עדיין רב־מכר, והוא קיים בשלמותו או בחלקו בלמעלה מ־800,2 שפות. אף שתרגומי מקרא מסוימים אינם ברורים או מהימנים כאחרים, עדיין ניתן ללמוד את המסר הבסיסי של המקרא — מסר של תקווה וישועה — כמעט מכל התרגומים. מ15 12/15 א׳:13, 14
יום ב׳, 23 בינואר
יש בוטה כמדקרות חרב (מש׳ י״ב:18).
למילים יש כוח לפגוע ולרפא. השימוש במילים לגרימת כאב נפוץ בעולם השטן. עולם הבידור מעודד רבים ’לשנן כחרב לשונם’ ו’לדרוך חצם דָבָר מר’, כלומר לכוון את מילותיהם האכזריות כחצים (תהל׳ ס״ד:4). אך המשיחי צריך להימנע מהתנהגות מזיקה זו. דוגמה למילים אכזריות היא סרקזם — הערות עוקצניות שמטרתן לזלזל באחרים או לנזוף בהם. הערות סרקסטיות נאמרות לא אחת מתוך כוונה להצחיק, אבל הן עלולות להידרדר במהירות לדיבור לא־מכובד ומעליב. סרקזם אכזרי הוא מסוגי הדיבור הפוגעני שהמשיחיים צריכים ’להסיר מהם’. ההומור עשוי להוסיף טעם לדיבורנו, אבל עלינו להיזהר מהמלכודת לנסות להצחיק אחרים על־ידי אמירות סרקסטיות שנונות הפוגעות באחרים או משפילות אותם. המקרא מזהיר אותנו: ”אל יצא מפיכם דבר ניבול, אלא אך ורק דבר טוב שיש בו כדי לבנות לפי הצורך למען יועיל לשומעים” (אפ׳ ד׳:29, 31). מ15 12/15 ג׳:10
יום ג׳, 24 בינואר
אם תקפידו להישמר מן הדברים האלה, ייטב לכם. שלום לכם! (מה״ש ט״ו:29).
את שתי המילים האחרונות האלו, שנכתבו באיגרת ששלח הגוף המנהל לקהילות במאה הראשונה, אפשר גם לתרגם כ”איחולי בריאות שלמה” או כ”היו חזקים”. אנו, כמובן, שואפים לבריאות שלמה ורוצים להיות חזקים בעודנו משרתים את אלוהינו הנאדר. אך כל עוד הסדר העולמי הזה ממשיך להתקיים וכל עוד איננו מושלמים, החולי הוא מציאות שאין מנוס ממנה. איננו יכולים לצפות כיום לריפוי פלאי. אולם הכתוב בספר ההתגלות כ״ב:1, 2 מצביע על הזמן שבו נזכה לריפוי מוחלט. השליח יוחנן ראה בחזון ”נהר מי חיים” ו”עצי חיים” שעליהם משמשים ”למרפא העמים”. אין הכוונה לתרופה צמחית הקיימת כיום או כזו שתתקיים בעתיד. תחת זאת, הפסוק מצביע על האמצעים שיספק יהוה דרך ישוע להענקת חיי נצח לעושי רצונו — דבר שנוכל בהחלט לייחל לו (יש׳ ל״ה:5, 6). מ15 12/15 ד׳:17, 18
יום ד׳, 25 בינואר
נלכה עמכם, כי שמענו אלוהים עמכם (זכ׳ ח׳:23).
יהוה ניבא לגבי תקופתנו: ”בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור: ’נלכה עמכם, כי שמענו אלוהים עמכם’” (זכ׳ ח׳:23). בדומה לעשרת האנשים הסמליים, מי שיש להם תקווה ארצית ’מחזיקים בכנף איש יהודי’. הם גאים לשרת לצד משוחי הרוח — ”ישראל השייכים לאלוהים” — בידיעה שיהוה מברך את משוחיו (גל׳ ו׳:16). בדומה לנביא זכריה, גם ישוע הבליט את האחדות המרעננת השוררת בקרב משרתי אלוהים. הוא דיבר על תלמידיו כעל שתי קבוצות, ”עדר קטן” ו”כבשים אחרים”, אך אמר שהם יהיו ”עדר אחד” ו”רועה אחד” (לוקס י״ב:32; יוח׳ י׳:16). מ16.01 ד׳:1, 2
יום ה׳, 26 בינואר
באלה המשיכו להגות (פיל׳ ד׳:8).
עלינו לנצור את רוחניותנו. אנחנו חיים בעולם הנשלט על־ידי השטן ובנוסף לכך איננו מושלמים, ולכן בנקל אנו עלולים לאמץ את דרכי החשיבה וצורות ההתנהגות הפסולות של העולם. ניתן להשוות את רוח העולם לזרם שסוחף אותנו בניגוד לרצוננו. כדי שלא ניסחף במורד הזרם עלינו לשחות במרץ לכיוון הנגדי. בדומה לכך, נדרשים מאמצים כדי לא להיסחף על־ידי הרוח של עולם השטן. כאשר אנחנו מבשרים לזולת, אנו מתמקדים בעניינים רוחניים חשובים ומועילים, ולא במחשבות שיערערו את אמונתנו. פעילות הבישור מחזקת את אמונתנו ומזכירה לנו את הבטחותיו של אלוהים ואת אמות המידה האוהבות שלו. פעילות זו גם עוזרת לנו להקפיד שיהיה ברשותנו מלוא הנשק הרוחני (אפ׳ ו׳:14–17). אם נהיה עתירי פועל בפעילויות רוחניות, לא יהיה לנו זמן להיות מוטרדים יתר על המידה בשל בעיותינו, והדבר יגן עלינו. מ16.01 ה׳:12, 13
יום ו׳, 27 בינואר
עמך עמי ואלוהייך אלוהיי (רות א׳:16).
תן דעתך לאהבתה של רות כלפי יהוה. לימים שיבח בועז את רות על כך שחסתה תחת כנפיו של יהוה (רות ב׳:12). זה מזכיר לנו גוזל שמוצא מחסה תחת כנפיו של הורה חזק ומגונן (תהל׳ ל״ו:8; צ״א:1–4). יהוה היה הורה כזה עבור רות. הוא גמל לה על אמונתה, ומעולם לא הייתה לה סיבה להתחרט על החלטתה. רבים בימינו לומדים על יהוה אבל מהססים לחסות תחת כנפיו. הם נרתעים מלהקדיש לו את חייהם ולהיות משרתיו הטבולים. אם אתה מהסס להקדיש את חייך ליהוה, האם עצרת לרגע ושאלת את עצמך מדוע? כל האנשים עלי אדמות משרתים אל זה או אחר (יהו׳ כ״ד:15). מן התבונה למצוא מחסה באל היחיד שראוי לשרתו. הקדשת חייך ליהוה היא דרך מעולה להראות אמונה בו. הוא יעזור לך לעמוד בהחלטתך ולהתגבר על כל קושי שייקרה בדרכך. כך פעל אלוהים במקרה של רות. מ16.02 ב׳:6, 7
שבת, 28 בינואר
אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת, ולא אשנה לו (שמ״א כ״ו:8).
לאחר שהתגנב אבישי למחנה שאול, הוא הוכיח שאין לו סדרי עדיפויות נכונים באשר לנאמנות. מתוך נאמנות לדוד היה אבישי להוט להרוג את המלך שאול, אך דוד עצר בעדו כי הוא ידע שיהיה זה פסול לשלוח יד ”במשיח יהוה” (שמ״א כ״ו:9–11). ממקרה זה אנו לומדים לקח חשוב: אומנם טבעי שנהיה נאמנים למספר גורמים, אך עלינו לקבוע את סדרי העדיפויות שלנו בנושא על בסיס עקרונות מקראיים. נאמנות נובעת מהלב, אך לב האדם בוגדני (יר׳ י״ז:9). לפיכך אדם הנאמן לאלוהים עלול בנקל לחוש נאמנות עזה לחבר קרוב או בן משפחה, גם אם אותו אדם עושה את הרע. במיוחד כאשר אדם קרוב אלינו עוזב את האמת, חיוני שנזכור שיהוה תמיד ראוי בראש ובראשונה לנאמנותנו (מתי כ״ב:37). מ16.02 ד׳:5, 6
יום א׳, 29 בינואר
[היווכחו] מהו רצונו הטוב, הראוי והמושלם של אלוהים (רומ׳ י״ב:2).
מדוע המשיחיים ברומא היו צריכים להוכיח לעצמם משהו שהם כבר מאמינים בו? תן דעתך לדוגמה מהמקרא. טימותיאוס הכיר היטב את כתבי־הקודש. הוא למד ’מינקותו’ מפי אמו וסבתו. למרות זאת, פאולוס אמר לטימותיאוס: ”המשך לנהוג על־פי הדברים שלמדת ושוכנעת באמיתותם” (טימ״ב ג׳:14, 15). לפי ספר עיון אחד, מובנה של המילה בשפה המקורית שתורגמה ל”שוכנעת” הוא ”להיות סמוך ובטוח בנכונותו של דבר מה”. טימותיאוס אימץ את האמת ללבו. הוא קיבל אותה לא מפני שאמו וסבתו אמרו לו לעשות זאת, אלא מפני שהוא בחן אותה בעצמו והשתכנע (רומ׳ י״ב:1). בדומה לכך, לימוד אישי מעמיק יכול לעזור לך להשיב על שאלות, להסיר ספקות מלבך ולחזק את אמונתך (מה״ש י״ז:11). מ16.03 ב׳:3, 4, 7
יום ב׳, 30 בינואר
מדי שנה בשנה נהגו... ללכת לירושלים לחגוג את הפסח (לוקס ב׳:41).
שווה בדמיונך את בני ישראל מהללים את יהוה באחד החגים בבית המקדש בירושלים. הם התכוננו לקראת המסע, דאגו זה לצורכי זה לאורך הדרך ואז הגיעו למקדש ועבדו שם את אלוהים באחדות. כל זה הצריך שיתוף פעולה. בעודנו ממשיכים במסענו לעבר העולם החדש, גם אנחנו צריכים להיות מאוחדים לגמרי ולפעול בשיתוף פעולה. חשוב אילו ברכות מצפות לנו! כבר פנינו עורף לחוסר האחדות ולבלבול המאפיינים את הסדר העולמי הנוכחי. אנו חוזים כעת בהתגשמות נבואתם של ישעיהו ומיכה — משרתי אלוהים עולים באחדות אל ”הר יהוה” (יש׳ ב׳:2–4; מיכה ד׳:2–4). אכן, עד כמה מרוממת עבודת אלוהים ”באחרית הימים”. ועד כמה גדול יהיה אושרנו כאשר נחיה בתקופה שבה כל האנושות תהיה מאוחדת לגמרי ותפעל בשיתוף פעולה! מ16.03 ג׳:16, 17
יום ג׳, 31 בינואר
לכול זמן (קהלת ג׳:1).
ישנם זקני־קהילה המתקשים לייחד זמן להכשרת אחים אחרים. ייתכן שהם חושבים: ’ההכשרה חשובה, אבל היא לא דחופה כמו ענייני קהילה אחרים שלא סובלים דיחוי. אם אצטרך לדחות למועד מאוחר יותר את ההכשרה, הקהילה תמשיך לתפקד’. אומנם נכון שעניינים רבים תובעים את תשומת לבו המיידית של זקן־הקהילה, אך דחיית ההכשרה עלולה לפגוע בבריאותה הרוחנית של הקהילה. הזקנים מטפלים במשימות חשובות רבות שיש להשלימן ללא דיחוי. אך אם הם ימשיכו לדחות את מתן ההכשרה הנחוצה, במוקדם או במאוחר יחסרו לקהילה אחים כשירים לטיפול בכל הדברים הנחוצים. ברור אפוא שעלינו להישמר מן החשיבה האומרת שההכשרה אינה בעדיפות גבוהה. זקני־קהילה המביטים לטווח ארוך ומקדישים זמן להכשרת אחים פחות מנוסים הם סוכני בית נבונים ומהווים ברכה של ממש עבור הקהילה כולה (פט״א ד׳:10). מ15 4/15 א׳:4, 6, 7