מאי
יום ב׳, 1 במאי
כולם... התפלאו על דברי החן שיצאו מפיו (לוקס ד׳:22).
אנו יכולים לחקות את דיבורו מלא החן של ישוע על־ידי כך שנהיה אדיבים ומנומסים, ונתחשב ברגשותיהם של האחרים. למראה מאמציהם של ההמונים לשמוע את נאומו, נתמלא ישוע רחמים ו”החל ללמד אותם דברים רבים” (מר׳ ו׳:34). גם כאשר גידפו אותו, הוא לא הגיב במילים קשות (פט״א ב׳:23). לעיתים לא קל לנו לדבר ברכות ובטקט עם מישהו שאנו מכירים היטב. אנו עלולים להרגיש חופשיים לדבר אליו בצורה ישירה מאוד. זה יכול לקרות במגעינו עם בן משפחה או חבר קרוב בקהילה. האם חש ישוע שיחסיו הקרובים עם תלמידיו מקנים לו את החירות לדבר אליהם בקשיחות? לא ולא! כשהמשיכו תלמידיו הקרובים להתווכח מי הגדול ביותר ביניהם, תיקן אותם ישוע במילים עדינות ובעזרת דוגמה של ילד קטן (מר׳ ט׳:33–37). זקני־הקהילה יכולים לחקות את דוגמתו של ישוע במתן עצות ”ברוח של ענווה” (גל׳ ו׳:1). מ15 12/15 ג׳:15, 16
יום ג׳, 2 במאי
המשיכו לאהוב זה את זה באהבת אחים (עב׳ י״ג:1).
מדוע חיוני שנמשיך לאהוב זה את זה באהבת אחים? התשובה הפשוטה היא שיהוה דורש מאתנו לאהוב כך זה את זה. איננו יכולים לטעון שאנו אוהבים את אלוהים ובו בזמן לא לאהוב את אחינו (יוח״א ד׳:7, 20, 21). כמו כן, אנו זקוקים זה לזה, בייחוד בעתות צרה. פאולוס ידע שכמה מהמשיחיים העברים שאליהם כתב ייאלצו בקרוב לעזוב את ביתם ואת רכושם. ישוע תיאר כמה קשה תהיה תקופה זו (מר׳ י״ג:14–18; לוקס כ״א:21–23). לפיכך באותה עת יותר מתמיד היה על המשיחיים לחזק את אהבתם זה כלפי זה (רומ׳ י״ב:9). בקרוב ישוחררו רוחות ההשמדה שיציינו את פרוץ הצרה הגדולה ביותר בכל הזמנים (מר׳ י״ג:19; ההת׳ ז׳:1–3). לא די להתאסף יחדיו בקביעות. פאולוס הזכיר למשיחיים העברים שב הזדמנויות הללו הם צריכים לעורר זה את זה ”לאהבה ולמעשים טובים” (עב׳ י׳:24, 25). מ16.01 א׳:6–8
יום ד׳, 3 במאי
כולם התמלאו ברוח הקודש (מה״ש ב׳:4).
היה זה חג השבועות שנת 33 לספירה. בחדר עליון בירושלים התאספו יחד כ־120 משיחיים ו’התמידו בתפילה’ (מה״ש א׳:13–15). מה שעמד לקרות להם הגשים נבואה שניבא הנביא יואל (יואל ג׳:1–5; מה״ש ב׳:16–21). רוח קודשו של אלוהים נשפכה על המשיחיים שהתאספו בחדר העליון (מה״ש א׳:8). הם החלו להתנבא, או לשאת עדות, באשר לדברים הנפלאים שראו ושמעו. השליח פטרוס הסביר את משמעות המאורע להמוני האנשים שהתקהלו עד מהרה באזור. הוא אמר לקהל: ”חזרו בתשובה והיטבלו איש איש מכם בשם ישוע המשיח כדי שייסלחו חטאיכם, ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש”. באותו היום נענו להזמנה כ־000,3 איש, הם נטבלו וקיבלו את רוח הקודש המובטחת (מה״ש ב׳:37, 38, 41). מ16.01 ג׳:1–3
יום ה׳, 4 במאי
כל מי שאוכל את הלחם או שותה מכוס האדון שלא כראוי, יהיה אשם לגבי גופו ודמו של האדון (קור״א י״א:27).
איזו נקודה מבליט כאן השליח פאולוס? אם משיחי משוח אינו שומר על יחסים טובים עם יהוה, הוא למעשה נוטל מהסמלים שלא כראוי (עב׳ ו׳:4–6; י׳:26–29). אזהרה זו עוזרת למשיחיים המשוחים לזכור שהם טרם זכו בגמול. הם צריכים להמשיך לחתור ”אל המטרה כדי להשיג את הפרס — הקריאה של מעלה, קריאתו של אלוהים באמצעות המשיח ישוע” (פיל׳ ג׳:13–16). בהשראת רוח הקודש הפציר פאולוס במשיחיים המשוחים ’להתהלך כיאה לקריאה שקיבלו’. כיצד? פאולוס ממשיך ואומר: ”במלוא שפלות רוח וענווה ובאורך רוח; סבלו איש את רעהו באהבה והשתדלו בכל מאודכם לשמור על אחדות הרוח בקשר של שלום, הקשר המאחד” (אפ׳ ד׳:1–3). רוח יהוה מקדמת ענווה, ולא גאווה (קול׳ ג׳:12). מ16.01 ד׳:5, 6
יום ו׳, 5 במאי
אלוהים ניסה את אברהם (בר׳ כ״ב:1).
דמיין לעצמך את אברהם הקשיש מטפס לאטו על צלע הר. הוא עורך את המסע הקשה ביותר בחייו. מה שהופך את המסע הזה לכה קשה הוא לא גילו המתקדם. אברהם אולי בן 125 שנה, אך הוא עדיין מלא מרץ. בעקבותיו הולך בחור כבן 25 שנה. זהו בנו יצחק, והוא נושא עצי בעירה. לאברהם יש סכין חדה ואת האמצעים להבעיר אש. יהוה ביקש ממנו להקריב את בנו! (בר׳ כ״ב:1–8) היה זה ודאי מבחן האמונה הגדול ביותר שעמו התמודד אברהם. אברהם לא ציית לאלוהים בצורה עיוורת. הוא ציית מפני שהייתה לו ראייה רוחנית. תודות לאמונתו האמיתית הוא הבין שאביו השמימי, יהוה, אף פעם אינו מבקש ממשרתיו הנאמנים לעשות דבר שיסב להם נזק בלתי הפיך. אברהם ידע שאם יציית ליהוה, הוא יברך אותו ואת בנו האהוב. על מה התבססה אמונתו? היא הייתה מבוססת על ידע וניסיון. מ16.02 א׳:3, 4
שבת, 6 במאי
הנני שפחת יהוה! יהיה לי כדברך (לוקס א׳:38).
מרים עתידה הייתה להרות וללדת את בנו יחידו של אלוהים ולגדלו! קל להתמקד רק בזכות הנפלאה שנפלה בחלקה של מרים ולהתעלם מהחששות הכבדים שאולי התעוררו בה. גבריאל מלאכו של אלוהים אמר לה שהיא תהרה בדרך נס — מבלי לקיים יחסי מין עם גבר. גבריאל לא אמר לה שהוא ילך למשפחתה ולשכניה כדי להסביר את סיבת הריונה. מה הם יחשבו? מרים ודאי גם חששה ממה שיחשוב יוסף ארוסה. כיצד תוכל לשכנעו שהיא נותרה נאמנה לו על אף הריונה? מעבר לכך, איזו אחריות כבדה תהא זו לגדל את בנו יחידו של האל העליון, לדאוג לו ולחנכו! לא נוכל לדעת בדיוק אילו חששות הציפו את לבה של מרים כשדיבר אתה גבריאל. אולם אנו כן יודעים שהיא השיבה ככתוב בפסוק היומי (לוקס א׳:26–37). מ16.02 ב׳:13, 14
יום א׳, 7 במאי
הנה לקראתו חושַי הארכִּי, קרוע כותונתו ואדמה על ראשו (שמ״ב ט״ו:32).
אדם ששמו חושַי היה זקוק לאומץ כדי להיות נאמן לאלוהים. חושי היה חבר נאמן של דוד המלך. אך נאמנותו עמדה למבחן כאשר שבה אבשלום בנו של דוד את לבם של רבים וניסה להשתלט על ירושלים ולתפוס את רסן השלטון (שמ״ב ט״ו:13; ט״ז:15). דוד ברח מהעיר. אך כיצד נהג חושי? האם חבר לאבשלום או האם הלך אחרי המלך הקשיש הנמלט על חייו? חושי היה נחוש להישאר נאמן למלך שמינה אלוהים, ולכן הוא יצא לפגוש את דוד בהר הזיתים (שמ״ב ט״ו:30). דוד ביקש מחושי לשוב לירושלים, להעמיד פנים שהוא ידידו של אבשלום ולסכל את עצת אחיתופל. תוך סיכון חייו הוכיח חושי את נאמנותו ליהוה ועשה את מה שביקש ממנו דוד. כפי שהתפלל דוד, סיכל חושי האמיץ את עצת אחיתופל (שמ״ב ט״ו:31; י״ז:14). מ16.02 ד׳:15, 16
יום ב׳, 8 במאי
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול יהוה אלוהיך (דב׳ כ״ח:2).
כמשיחיים, אנו יכולים להפיק תועלת מן ההנחיות שניתנו בתורה לעם ישראל. כיצד? אנו יכולים לעצור ולהסתכל בעקרונות העומדים בבסיס התורה. אף שאיננו כפופים לחוקים האלה, אנו יכולים לראות ברבים מהם קווים מנחים מהימנים לחיי היומיום ולעבודתנו את אלוהינו הקדוש, יהוה. הוא תיעד חוקים אלה במקרא כדי שנוכל ללמוד מהם, לנהוג על־פי העקרונות שבבסיסם ולהעריך את הסטנדרטים המוסריים הגבוהים יותר שניתנו למשיחיים. הקשב לדברי ישוע: ”שמעתם כי נאמר: ’לא תנאף’. אבל אני אומר לכם שכל המתבונן ממושכות באישה מתוך תשוקה אליה, כבר נאף עמה בלבו”. מכאן שעלינו להימנע לא רק ממעשה ניאוף אלא גם מן התשוקה לבצע אי־מוסריות מינית (מתי ה׳:27, 28). מ16.03 ד׳:6, 8
יום ג׳, 9 במאי
שימה לנו מלך לשפטנו (שמ״א ח׳:5).
שמואל כלל לא רצה לעשות את מה שדרש העם, ושלוש פעמים ראה יהוה צורך לומר לו לשמוע בקולם (שמ״א ח׳:7, 9, 22). למרות זאת, שמואל לא נתן למרירות ולתרעומת כלפי מחליפו להכות שורשים בלבו. כאשר הורה לו יהוה למשוח למלך את שאול, ציית הנביא לא באי־רצון ומתוך חובה, אלא בנפש חפצה ובאהבה. בדומה לשמואל, זקני־קהילה מנוסים בימינו מתייחסים בטוב לב אל האחים שאותם הם מכשירים (פט״א ה׳:2). הם אינם נמנעים מלהכשיר אחרים מחשש שיהיה עליהם להעביר זכויות מסוימות בקהילה אל המתלמדים. מורים רחבי לב אינם רואים במתלמדים הלומדים ברצון מתחרים אלא ’שותפים לעבודה’ — מתנות יקרות לקהילה (קור״ב א׳:24; עב׳ י״ג:16). ומה רב הסיפוק שחווים מורים לא־אנוכיים אלה כאשר הם רואים כיצד המתלמדים מנצלים את כישוריהם לתועלת הקהילה! (מה״ש כ׳:35). מ15 4/15 א׳:16, 17
יום ד׳, 10 במאי
וייסרתיך למשפט (יר׳ ל׳:11).
המלך עזריה ’עשה הישר בעיני יהוה’. למרות זאת, ’יהוה ניגע את המלך, ויהי מצורע עד יום מותו’ (מל״ב ט״ו:1–5). מדוע? הכתוב אינו משיב על כך. האם זה צריך להטריד אותנו ולגרום לנו לתהות אם יהוה העניש את עזריה ללא סיבה מוצדקת? לא אם אנו מכירים לעומק את דרכי יהוה. המלך עזריה היה מוכר גם כמלך עוזיה או עוזיהו (מל״ב ט״ו:7, 32). בתיאור המקביל שבדברי הימים ב׳. כ״ו:3–5, 16–21 אנו לומדים שאומנם לזמן מה עשה עוזיהו את הישר בעיני יהוה, אך מאוחר יותר ”גבה לבו עד להשחית”. בעזות מצח ניסה לבצע את עבודתם של הכוהנים, עבודה שהייתה מחוץ לתחום סמכותו. שמונים ואחד כוהנים התייצבו מולו וניסו לתקנו. כיצד הגיב עוזיהו? הוא הגיב בצורה שהסגירה את עומק הגאוותנות שפיתח. הוא ’זעף’ על הכוהנים. אין פלא שיהוה היכה אותו בצרעת! מ15 4/15 ג׳:8, 9
יום ה׳, 11 במאי
הושלך מטה הדרקון הגדול, הנחש הקדמוני, הנקרא משמיץ ושטן, המתעה את כל העולם המיושב (ההת׳ י״ב:9).
בפסוק זה מכונה השטן ”משמיץ”. הדבר מזכיר לנו שהשטן מכפיש את יהוה בהציגו אותו כשקרן. המילים ”הנחש הקדמוני” מעלות במחשבותינו את אותו יום טרגי בגן עדן כאשר התעה השטן את חוה באמצעות נחש. הצירוף ”הדרקון הגדול” מצייר במוחנו תמונה של מפלצת אימתנית, והולם את שאיפתו האכזרית לסכל את מטרת יהוה ולהשמיד את משרתיו. ברור אפוא שהשטן הוא האיום הגדול ביותר לתומתנו. לא בכדי מזהיר אותנו המקרא: ”היו מפוכחים ועמדו על המשמר. אויבכם השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לטרוף מישהו” (פט״א ה׳:8). השטן ודאי שָׂמֵח כאשר משרת אלוהים נטמא בחטא חמור. ייתכן שבעזרת ניצחונות אלה הוא מחרף את יהוה (מש׳ כ״ז:11). מ15 5/15 א׳:3, 4, 10
יום ו׳, 12 במאי
אהבת הכסף היא שורש של כל מיני רעות (טימ״א ו׳:10).
יהוה רוצה שנחיה בנוחות — מסקנה העולה בבירור מכך שהוא הניח את אדם וחוה במקום יפהפה (בר׳ ב׳:9). אלא שהשטן יכול לנצל לרעה את רצונותינו בעזרת ”תעתועי העושר” (מתי י״ג:22). רבים חושבים שהכסף יהפוך אותם למאושרים ושנכסים חומריים הם המפתח להצלחה. חשיבה זו מוטעית לחלוטין, והיא עלולה לגרום לנו לאבד את הנכס היקר ביותר שיש לנו — ידידותנו עם יהוה. ישוע הזהיר את תלמידיו: ”איש אינו יכול להיות עבד לשני אדונים, שכן או ישנא אחד ויאהב את השני או יהיה מסור לאחד ויבוז לשני. אינכם יכולים להיות עבדים לאלוהים ולממון” (מתי ו׳:24). אם אנו עבדים בלעדית לממון חדלנו לשרת את יהוה, וזה בדיוק מה שהשטן רוצה שנעשה! לעולם אל ניתן לכסף או למה שניתן לקנות בו להאפיל על ידידותנו עם יהוה. כדי להילחם ב שטן עלינו לשמור על גישה מאוזנת כלפי דברים חומריים (טימ״א ו׳:6–10). מ15 5/15 ב׳:12
שבת, 13 במאי
אם איבר אחד סובל, כל יתר האיברים סובלים אתו (קור״א י״ב:26).
אין זה תמיד קל להבין את הכאב שחש האחר. רבים מתמודדים עם קשיים שמעולם לא חווינו. יש שסובלים מבחינה פיזית בשל פציעה, מחלה או זקנה, ויש שמתמודדים עם קשיים רגשיים בשל דיכאון, התקפי חרדה או צלקות נפשיות שנותרו בהם בעקבות התעללות. אחרים שייכים למשפחות מפולגות על רקע דתי או למשפחות חד־הוריות. כל אחד מתמודד עם בעיה כלשהי, ולרוב זו בעיה שאנו עצמנו לא חווינו. כיצד נוכל במקרה זה לחקות את אהבת אלוהים? עלינו להקשיב היטב לרענו עד אשר נבין את רגשותיו, לפחות במידה מסוימת. הדבר יניע אותנו לחקות את אהבת יהוה ולפעול על־פי הצורך הקיים. לכל אדם צורך שונה, אבל אולי יעלה בידינו להעניק עידוד רוחני ועזרה מעשית כלשהי (רומ׳ י״ב:15; פט״א ג׳:8). מ15 5/15 ד׳:6, 7
יום א׳, 14 במאי
המשיח הוא גבורת אלוהים (קור״א א׳:24).
מקור כוחו של המשיח הוא יהוה עצמו, ולכן יש לנו כל סיבה להאמין שהאל הכול יכול מסוגל לשלוט לגמרי באיתני הטבע. תן דעתך למספר דוגמאות. לפני המבול אמר יהוה: ”לימים עוד שבעה אנוכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה” (בר׳ ז׳:4). בדומה לכך, בשמות י״ד:21 כתוב: ”ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה”. ואנו קוראים ביונה א׳:4: ”יהוה הטיל רוח גדולה אל הים, ויהי סער גדול בים; והאוניה חישבה להישבר”. מעודד לדעת שיהוה מסוגל לשלוט באיתני הטבע. אין ספק שעתיד כדור הארץ נמצא בידיים טובות. עד כמה נפלא לחשוב שתבוא תקופה שבה איש לא ייהרג או ייפצע מאיתני הטבע, שכן ”אוהל אלוהים [יהיה] עם בני האדם” (ההת׳ כ״א:3, 4). אנו סמוכים ובטוחים שבגבורת אלוהים ישלוט המשיח באיתני הטבע במרוצת אלף השנים. מ15 6/15 א׳:15, 16
יום ב׳, 15 במאי
הרחק מעליה [מהאישה הלא־מוסרית] דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה (מש׳ ה׳:8).
הסכנה שבהתעלמות מעצה זו מודגמת במשלי פרק ז׳. שם אנו קוראים על צעיר המטייל לו בקרבת ביתה של אישה לא־מוסרית, ולבסוף הם מקיימים יחסי מין לא־מוסריים. לוּ רק היה נשמר מפניה! (מש׳ ז׳:6–27). האם גם אנו מפגינים לעיתים שיקול דעת לקוי ואולי נכנסים למצבים מסוכנים העלולים לעורר בנו תאוות פסולות? לדוגמה, רשתות טלוויזיה שונות מקלות בלילה את ההגבלות על תוכני השידורים. מה אם אנו מדי פעם משלטטים? או אולי אנו נכנסים לקישורים שונים באינטרנט ללא כל מטרה או נוהגים להיכנס לחדרי צ׳אט ולאתרים המציגים הזמנות לצפייה בפורנוגרפיה או המציעים שירותי מין אחרים. האם בנסיבות אלו אנו עלולים להיתקל בדבר שיעורר בנו תאוות פסולות ויחליש את מאבקנו להישמר טהורים? מ15 6/15 ג׳:8, 9
יום ג׳, 16 במאי
מחל לנו על חובותינו (מתי ו׳:12).
מדוע השתמש כאן ישוע במילה ’חובות’ ואילו בהזדמנות אחרת דיבר על ’חטאים’? (מתי ו׳:12; לוקס י״א:4) לפני יותר מ־60 שנה הובא בכתב העת המצפה ההסבר היפה הבא: ”עבירה על חוקי אלוהים מכניסה אותנו לחוב... כנגד חטאנו יכול אלוהים לתבוע וליטול את נפשנו... הוא יכול להסיר מעלינו את שלומו ולנתק את יחסי השלום עמנו... אנו חבים לו אהבה, הבאה לידי ביטוי בצייתנות; וכאשר אנו חוטאים איננו משלמים לו את חוב האהבה, שכן החטא הוא ביטוי של חוסר אהבה כלפי אלוהים” (יוח״א ה׳:3). הצורך היומיומי שלנו בסליחת חטאים מבליט את הבסיס החוקי הבלעדי שעליו יכול אלוהים לבטל את חטאינו — קורבן הכופר של ישוע. אף שהכופר שולם לפני כ־000,2 שנה עלינו להוקירו כמתנה שכביכול ניתנה לנו היום. ’פדיון נפשנו’ כה יקר, שכל מה שאדם לא־מושלם יעשה למעננו לא יהיה בו די כדי לפדותנו (תהל׳ מ״ט:8–10; פט״א א׳:18, 19). מ15 6/15 ה׳:9, 10
יום ד׳, 17 במאי
מקום רגליי אכבד (יש׳ ס׳:13).
עד כמה מהנה לחלק בשירות את הספרות המעשית, שובת הלב ושובת העין! וכאשר אנו נעזרים באמצעים הטכנולוגיים החדישים להפצת האמת, כגון האתר jw.org, אנו משקפים את רצונו של יהוה לספק לאנשים בכל מקום בעולם את ההדרכה שחסרה לרובם ושלה הם זקוקים נואשות. אין להתעלם מן החוכמה שמאחורי השינוי אשר אפשר לנו לערוך תוכניות רוחניות משפחתיות או פינה לנו יותר זמן ללימוד אישי. אנו גם מעריכים את ההתקדמות שחלה בתוכניות הכינוסים. אנו לא אחת אומרים שהם משתבחים משנה לשנה. ואנו שמחים מאוד בשל ההכשרה המוגברת בבתי־הספר התיאוקרטיים הרבים שלנו. בכל השינויים הללו יד יהוה נראית בבירור. הוא מעצים בהדרגה את יופיים של ארגונו ושל גן העדן הרוחני שממנו אנו נהנים כיום! מ15 7/15 א׳:16, 17
יום ה׳, 18 במאי
ואהבת לרעך כמוך (לוקס י׳:27).
אם אינך בטוח מה עליך לעשות במצב נתון, מוטב שתשאל את עצמך: ’מה היה עושה ישוע?’ האומה שבקרבה חי ישוע הייתה מורכבת מאנשים שהתגוררו באזורים שונים — יהודה, הגליל, שומרון ועוד. מן המסופר במקרא עולה שהיו מתחים בין תושבי האזורים השונים (יוח׳ ד׳:9). שררו גם מתחים בין הפרושים לצדוקים (מה״ש כ״ג:6–9), בין העם למוכסים (מתי ט׳:11), ובין מי שזכו לחינוך רבני לבין מי שלא זכו לחינוך זה (יוח׳ ז׳:49). במאה הראשונה הייתה ארץ ישראל תחת שלטון הרומאים אשר נוכחותם עוררה תרעומת עמוקה בקרב המקומיים. ישוע אומנם דגל בָּאמת הדתית והכיר בכך שהישועה נובעת מן היהודים, אבל הוא מעולם לא עודד את תלמידיו ללבות סכסוכים (יוח׳ ד׳:22). אדרבה, הוא קרא להם לאהוב את כל בני האדם כרעיהם. מ15 7/15 ג׳:5
יום ו׳, 19 במאי
יהוה לי; לא אירא. מה יעשה לי אדם? יהוה לי בעוזריי (תהל׳ קי״ח:6, 7).
בבני אדם טבוע הצורך לאהוב ולהיות נאהבים. קל לחוש רפיון ידיים אם הצורך הזה אינו בא על סיפוקו בשל אירועים בלתי צפויים או אכזבות, אובדן בריאות, משברים כלכליים או חוסר הצלחה בשירות. אם נתחיל להרגיש שיהוה חדל לאהוב אותנו, כדאי מאוד שנזכור שאנו יקרים בעיניו ושהוא לצדנו כמי ש’מחזיק ימיננו’ ועוזר לנו. הוא לעולם לא ישכח אותנו אם נשמור לו אמונים (יש׳ מ״א:13; מ״ט:15). בריז׳יט, שגידלה שני ילדים לבדה לאחר מות בעלה, אומרת: ”לגדל ילדים בעולם השטן זה אחד הדברים הקשים ביותר שיש, בייחוד להורה יחיד. אבל אני משוכנעת שיהוה אוהב אותי כי הוא הדריך אותי ברגעים הקשים והכואבים ואף פעם לא נתן לי להתנסות במשהו שהוא למעלה מיכולתי” (קור״א י׳:13). מ15 8/15 א׳:1–3
שבת, 20 במאי
חכה לו (חב׳ ב׳:3).
הנביא חבקוק נשלח לנבא על חורבן ירושלים. כבר שנים רבות לפני תחילת פועלו נשמעו אזהרות על חורבן העיר. התנאים הידרדרו עד כדי כך ש’הרשעים הכתירו [כיתרו] את הצדיקים והמשפט היה מעוקל [מעוות]’. לכן אין פלא שחבקוק שאל: ”עד אנה [עד מתי], יהוה, שיוועתי?” יהוה חיזק את ידי נביאו הנאמן והבטיח לו שהחורבן המנובא ”לא יאחר” (חב׳ א׳:1–4). שווה בנפשך מה היה קורה אילו חבקוק היה שוקע בייאוש וחושב לעצמו: ’אני כבר שנים שומע על חורבן ירושלים. ומה אם זה יקרה עוד הרבה זמן? זה לא מציאותי להמשיך לנבא כאילו העיר תיחרב לפתע פתאום. שאחרים יעשו את זה’. אם מחשבות כאלה היו מעסיקות את מוחו של חבקוק, הוא היה מאבד את מעמדו הרצוי לפני יהוה — ואולי גם את חייו בחורבן ירושלים בידי הבבלים! מ15 8/15 ב׳:12, 13
יום א׳, 21 במאי
חברה רעה תשחית הרגלים טובים (קור״א ט״ו:33).
כדי שלא יושחתו הרגלינו הטובים אל לנו לרקום קשרי ידידות קרובים עם מי שעושים מעשים רעים. אין זה תקף רק לגבי התרועעות עם חוטאים לא־מאמינים אלא גם עם מי שמתיימרים לעבוד את יהוה אך מפרים את חוקיו בזדון. אם אנשים אלה המציגים את עצמם כמשיחיים חוטאים חטאים חמורים ואינם מתחרטים, איננו ממשיכים להתרועע עמם (רומ׳ ט״ז:17, 18). אם נתרועע עם מי שאינם נשמעים לחוקי אלוהים, אנו עלולים לפתח את הנטייה לנהוג כמוהם כדי להיות מקובלים עליהם. לדוגמה, אם נהיה קרובים לאנשים לא־מוסריים מבחינה מינית, אנו עלולים להתפתות לעשות מעשים לא־מוסריים. כך קרה לכמה משיחיים מוקדשים, וחלקם נודו משום שלא גילו חרטה (קור״א ה׳:11–13). כל עוד אין הם מתחרטים מצבם עלול להיות כמתואר על־ידי פטרוס (פט״ב ב׳:20–22). מ15 8/15 ד׳:4–6
יום ב׳, 22 במאי
חבריי אתם אם תעשו את מה שאני מצווה עליכם (יוח׳ ט״ו:14).
בכל הקשור לבחירת חברים קרובים היה ישוע בררן. ישוע בחר חברים מקרב מי שבנאמנות הלכו בעקבותיו ושירתו את יהוה בלב ונפש. האם גם אתה בוחר לך חברים קרובים מקרב מי שמשרתים את יהוה בלב שלם? מדוע זה חשוב? החמימות השוררת בקרב אגודת האחים שלנו יכולה לסייע לך להתקדם אל הבגרות. אולי אתה צעיר הניצב בפני ההחלטה באיזה מסלול חיים לבחור. עד כמה נבון יהיה מצדך אם תתרועע עם אחים לאמונה שצברו ניסיון רב בשירות יהוה ובתרומתם לאחדות הקהילה! לאורך השנים היו להם מן הסתם עליות ומורדות בחיים ואולי גם נתקלו בקשיים בשירות אלוהים. אחים כאלה יוכלו לסייע לך לבחור בדרך החיים הטובה ביותר. התרועעות לבבית ובונה עם אחים ואחיות אלה יכולה לעזור לך להחליט החלטות אישיות נבונות ולחתור אל הבגרות (עב׳ ה׳:14). מ15 9/15 א׳:14, 15
יום ג׳, 23 במאי
התייצבו [נגד השטן] איתנים באמונה (פט״א ה׳:9).
במילים ובמעשים בנה ישוע את אמונתם של תלמידיו (מר׳ י״א:20–24). עלינו לחקות את דוגמתו משום שכאשר אנו עוזרים לאחרים לבנות את אמונתם אנו מחזקים גם את אמונתנו שלנו (מש׳ י״א:25). בפעילות הבישור וההוראה, הדגש את הראיות לכך שאלוהים קיים ושהוא דואג לנו ושהמקרא הוא דברו שנכתב ברוחו. עזור גם לאחיך ולאחיותיך לחזק את אמונתם. אם אחד מהם מגלה ספקות, ואולי כביטוי לכך מתחיל להתמרמר נגד האחים הממונים, אל תמהר להתרחק ממנו. במקום זאת, הושט לו יד בטקט ועזור לו לנקוט צעדים לחיזוק אמונתו (יהד׳ 22, 23). אם אתה תלמיד בית־ספר ותורת האבולוציה נידונה בכיתה, הגן באומץ על אמונתך בבריאה — אולי תופתע מן ההשפעה שתהיה למילותיך על אחרים. יהוה עוזר לכולנו לעמוד איתנים באמונה (פט״א ה׳:10). המאמצים שאנו משקיעים בבניית אמונתנו אכן כדאיים, משום שהברכות שמצמיחה האמונה גדולות מאין כמוהן. מ15 9/15 ג׳:20, 21
יום ד׳, 24 במאי
השמיים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהל׳ י״ט:2).
כיום אנו מבורכים בידע רב על יצירות כפיו של יהוה ועל התגשמות מטרתו. העולם מקדם השכלה גבוהה ולימודים מתקדמים. אך מניסיונם של רבים מתברר שרדיפה אחר דברים אלה מובילה במקרים רבים לאובדן אמונה ולאובדן האהבה כלפי אלוהים. לעומת זאת, המקרא מעודד אותנו לא רק לאהוב ידע אלא גם לרכוש חוכמה והבנה. משמע הדבר ללמוד כיצד ליישם את הידע שמעניק לנו אלוהים בצורה שתועיל לנו ולאחרים (מש׳ ד׳:5–7). אלוהים ”חפץ שאנשים מכל הסוגים ייוושעו ויגיעו לידיעה מדויקת של האמת” (טימ״א ב׳:4). אנו מראים את אהבתנו ליהוה כאשר אנו משתדלים בכל לבנו לבשר לכל אדם את הבשורה הטובה על המלכות ולעזור לאנשים להבין את מטרתו הנאדרת של אלוהים לגבי האנושות (תהל׳ ס״ו:16, 17). מ15 9/15 ה׳:10, 11
יום ה׳, 25 במאי
כל מה שנכתב מקדם נכתב להדרכתנו (רומ׳ ט״ו:4).
ראה בעיני רוחך את האירועים הבאים המצביעים על ביטחונו המוחלט של אליהו ביהוה. כאשר הודיע אליהו למלך אחאב שיהוה יביא בצורת הוא הכריז בביטחון: ”חי יהוה... אם יהיה... טל ומטר, כי אם לפי דברי!” (מל״א י״ז:1) אליהו האמין שיהוה יספק את מה שהוא ואחרים יצטרכו במהלך הבצורת (מל״א י״ז:4, 5, 13, 14). הוא הביע את ביטחונו שיהוה יוכל להקים ילד מן המתים (מל״א י״ז:21). לא היה לו שמץ של ספק שיהוה ישלח אש משמיים אשר תאכל את העולה בהר הכרמל (מל״א י״ח:24, 37). וכאשר הגיעה העת שקבע יהוה לשים קץ לבצורת אמר אליהו לאחאב, עוד לפני שהיה כל סימן לגשם: ”עלה, אכול ושתה; כי קול המון הגשם” (מל״א י״ח:41). האין פרשות אלו מניעות אותנו לבחון את עצמנו ולראות אם אמונתנו חזקה כאמונתו? מ15 10/15 ב׳:4, 5
יום ו׳, 26 במאי
הרהר בדברים אלה (טימ״א ד׳:15).
יכולותיו הלשוניות של האדם הן מתנה פלאית מאת אלוהים (תהל׳ קל״ט:14; ההת׳ ד׳:11). המוח שנתן לנו אלוהים ייחודי גם במובן חשוב נוסף. בשונה מבעלי החיים, בני האדם נבראו ”בצלם אלוהים”. יש להם בחירה חופשית, ובכוחם לבחור להשתמש בכישוריהם הלשוניים לתהילת אלוהים (בר׳ א׳:27). לכל החפצים לכבד את בורא השפה העניק אלוהים מתנה נפלאה, את המקרא. המקרא זמין בחלקו או בשלמותו בלמעלה מ־800,2 שפות. כאשר אתה ניזון מן הכתבים הקדושים האלה, אתה ממלא את שכלך במחשבות אלוהים (תהל׳ מ׳:6; צ״ב:6; קל״ט:17). לפיכך אתה יכול ליהנות מהרהורים בדברים ”היכולים להחכימך לישועה” (טימ״ב ג׳:14–17). להרהר משמעו למקד את מחשבותיך בדבר, טוב או רע, ולהגות בו (תהל׳ ע״ז:13; מש׳ כ״ד:1, 2). שני הנושאים הטובים ביותר להר הורים הם יהוה אלוהים ובנו, ישוע המשיח (יוח׳ י״ז:3). מ15 10/15 ד׳:2–4
שבת, 27 במאי
אם מישהו אינו יודע להנהיג את בני ביתו שלו, כיצד ידאג לקהילת אלוהים? (טימ״א ג׳:5).
במילים ובהצבת דוגמה אישית לימד ישוע את תלמידיו לשרת אחרים בענווה (לוקס כ״ב:27). הוא לימד את שליחיו לגלות הקרבה עצמית בשירות יהוה ובמגעיהם עם אחיהם לאמונה. אם תציב דוגמה אישית של ענווה והקרבה עצמית תוכל ללמד את ילדיך את אותו הלקח. ”אף פעם לא חשתי קנאה בגלל הזמן שהקדיש בעלי לאחרים מתוקף תפקידו כזקן־קהילה”, מספרת דבי, אם לשניים. ”ידעתי שבכל פעם שמשפחתנו הייתה זקוקה לתשומת לבו, הוא היה מעניק לנו אותה”. בעלה, פְּרַנַס, מוסיף: ”כש גדלו ילדינו הם שמחו מאוד להיות מעורבים בכינוסים ובפרויקטים תיאו קרטיים. הם פרחו, רכשו חברים וחשו תחושת שייכות!” כיום כל בני המשפחה משרתים את יהוה בשירות המורחב. סביר להניח שבעזרת הדרכים שבהן תגלה ענווה והקרבה עצמית ילמדו ילדיך כיצד לשרת אחרים. מ15 11/15 א׳:9
יום א׳, 28 במאי
תכונותיו [של אלוהים] הסמויות מן העין, כלומר כוחו הנצחי ואלוהותו, נראות בבירור מאז בריאת העולם (רומ׳ א׳:20).
אהבתו העצומה של אלוהים כבר באה לידי ביטוי בשלל דרכים. לדוגמה, שים לב ליקום האדיר. ישנן מיליארדי גלקסיות, וכל אחת מהן מכילה מיליארדי כוכבים וכוכבי לכת. בגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב, אחד הכוכבים האלה היא השמש שלנו, אשר בלעדיה המוני צורות החיים עלי אדמות לא היו יכולות להתקיים. כל היצירות הללו מעידות על אלוהותו של יהוה ועל תכונותיו, כגון כוחו, חוכמתו ואהבתו. כל דבר שברא יהוה עלי אדמות נועד לתועלת היצורים שנבראו לחיות כאן. הוא ברא עבור בני אדם גן עדן יפהפה והעניק להם מוח וגוף מושלמים המסוגלים לחיות לנצח (ההת׳ ד׳:11). יתרה מזו, הוא ”נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו [אהבתו הנאמנה]” (תהל׳ קל״ו:25). מ15 11/15 ג׳:7, 8
יום ב׳, 29 במאי
אני אתכם (מתי כ״ח:20).
לאורך השנים העניק לנו מלכנו כלים שבעזרתם אנו יכולים להכין את לבבותיהם של מיליוני אנשים לקליטת בשורת המלכות. חלק מן הכלים היו יעילים במשך עשר שנים בערך ואילו אחרים עדיין מוכיחים את עצמם. אך כל הכלים הללו אפשרו לנו לפתח בדרך זו או אחרת את כישורינו כמבשרים. כלי אחד שעזר לרבים להתחיל בשירות היה כרטיס העדות, אשר מבשרי המלכות החלו להשתמש בו בשנת 1933. הכרטיס הכיל מסר מקראי קצר. כרטיסי העדות הועילו במגוון דרכים. חלק מהמבשרים אומנם רצו מאוד להשתתף בפעילות הבישור אבל היו ביישנים ולא ידעו מה לומר. אחרים היו אומרים לבעל הבית את כל מה שהם יודעים בתוך דקות ספורות, אבל לא תמיד בטקט. בניגוד לכך, בעזרת מילים מעטות ותמציתיות שנבחרו בקפידה ”דיבר” כרטיס העדות בשם המבשר. מ15 11/15 ה׳:3–6
יום ג׳, 30 במאי
יהללו את שם יהוה (תהל׳ קמ״ח:13).
אינספור פסוקים במקרא מצביעים על חשיבות שם אלוהים וקידושו (שמ׳ ג׳:15; תהל׳ פ״ג:19; יש׳ מ״ב:8; מ״ג:10; יוח׳ י״ז:6, 26; מה״ש ט״ו:14). בהשראת יהוה אלוהים — מחבר המקרא — הרבו כותבי המקרא להשתמש ב שמו (יח׳ ל״ח:23). השמטת השם, המופיע אלפי פעמים בכתבי יד עתיקים, מעידה על זלזול במחבר המקרא. הראיות לכך שיש לשמר את שם אלוהים במקרא לא פחתו אלא גברו. במהדורה המתוקנת של תרגום עולם חדש משנת 2013 מופיע השם המפורש 216,7 פעם — 6 פעמים יותר בהשוואה למהדורת 1984. חמישה מן האזכורים הנוספים מצויים בשמואל א׳. ב׳:25; ו׳:3; י׳:26; כ״ג:14, 16. שם אלוהים הוחזר בקטעים אלה בעיקר משום שבמגילות ים המלח, המקדימות את נוסח המסורה העברי ביותר מ־000,1 שנה, מופיע השם המפורש בפסוקים אלה. יתרה מזו, אזכור אחד בשופטים י״ט:18 הושב לטקסט כתוצאה ממחקר נוסף בכתבי יד עתיקים. מ15 12/15 ב׳:5, 6
יום ד׳, 31 במאי
המשיכו לאהוב זה את זה באהבת אחים (עב׳ י״ג:1).
עלינו לפתח אהבת אחים כיום, משום שאהבה זו תעזור לנו להתמודד עם כל ניסיון וקושי שניתקל בהם בעתיד. גם כיום, לפני תחילת הצרה הגדולה, חיוני ביותר שתשרור בינינו אהבת אחים. רבים מאחינו נפגעו קשות כתוצאה מרעידות אדמה, שיטפונות, סופות הוריקן, צונאמי או אסונות טבע אחרים. יש אחים הסובלים בגלל התנגדות ורדיפות (מתי כ״ד:6–9). נוסף על כך, אנו מתמודדים מדי יום עם קשיים כלכליים מפני שאנו חיים בסדר העולמי המושחת הזה (ההת׳ ו׳:5, 6). ככל שהבעיות הללו ילכו ויחריפו, ייפתחו בפנינו יותר ויותר הזדמנויות להוכיח את עומק חיבתנו לאחינו. אף ש”תתקרר אהבתם של רוב האנשים”, עלינו להוכיח שאנו ממשיכים לאהוב זה את זה באהבת אחים (מתי כ״ד:12). מ16.01 א׳:8, 9