יוני
יום ה׳, 1 ביוני
לשון רכה תשבור גרם [עצם] (מש׳ כ״ה:15).
גם כשמישהו מדבר בצורה פוגענית, תגובה רכה עשויה להביא לתוצאות חיוביות (מש׳ ט״ו:1). לדוגמה, בנה בן העשרה של אם חד־הורית ניהל חיים כפולים. אחות בעלת כוונות טובות אמרה לאמו: ”חבל שנכשלת בחינוך הילד”. האֵם חשבה לרגע והשיבה: ”נכון שזה לא הולך טוב בינתיים, אבל חינוך הוא תהליך מתמשך. דברי אתי אחרי הר מגידון; אז נדע בוודאות”. תגובתה הרכה תרמה לשמירת השלום בין האחיות ועודדה את בנה ששמע את השיחה במקרה. הוא הבין שאמו לא התייחסה אליו כאל מקרה אבוד. הדבר הניע אותו להפסיק להתרועע עם חברה רעה. לימים הוא נטבל ואחר כך שירת בבית־אל. על דברינו תמיד להיות ”מלאי חן ומתובלים במלח”, ואין זה משנה אם אנו בחברת אחינו, משפחתנו או אנשים זרים (קול׳ ד׳:6). מ15 12/15 ג׳:15, 17
יום ו׳, 2 ביוני
מעין לשונות אש... נחו אחת אחת על כל אחד מהם (מה״ש ב׳:3).
אילו היית מבין התלמידים שחוו זאת, לעולם לא היית שוכח את היום הזה. ודאי לא היה כל ספק בלבך שנמשחת ברוח הקודש, במיוחד אם גם קיבלת בדרך נס את מתת הלשונות הפלאית (מה״ש ב׳:6–12). אך האם כל מי שנמשחו ברוח הקודש נמשחו באותה דרך יוצאת דופן כפי שקרה לאותה קבוצה ראשונה של כ־120 תלמידים? לא. שאר האנשים שנכחו בירושלים באותו מעמד נמשחו בעת טבילתם (מה״ש ב׳:38). לא נחה על ראשם מעין לשון אש. זאת ועוד, לא כל המשיחיים המשוחים נמשחו בעת טבילתם. השומרונים נמשחו ברוח הקודש זמן מה לאחר טבילתם (מה״ש ח׳:14–17). לעומת זאת, במקרה יוצא דופן, נמשחו קורנליוס ובני ביתו ברוח הקודש עוד לפני שנטבלו (מה״ש י׳:44–48). מ16.01 ג׳:3, 5
שבת, 3 ביוני
[שמרו] על אחדות הרוח בקשר של שלום, הקשר המאחד (אפ׳ ד׳:3).
המשיחיים המשוחים נוהגים בצניעות ומכירים בכך שרוח הקודש לא בהכרח נחה עליהם יותר מאשר על בעלי התקווה הארצית. הם אינם טוענים שיש להם ידע מיוחד או שהם מקבלים התגלויות, והם אינם מנסים להוכיח שהם נעלים מאחרים בדרך כלשהי. כמו כן, הם לעולם לא יאמרו לאחרים להתחיל ליטול מהסמלים כי הם חושבים שגם הללו נמשחו. עליהם להכיר בענווה שיהוה הוא זה שמעניק למשוחים את הקריאה השמימית. המשיחיים המשוחים אינם מצפים לקבל כבוד מיוחד מאחרים (אפ׳ א׳:18, 19; פיל׳ ב׳:2, 3). רוח יהוה מעידה בהם באופן אישי שהם נמשחו. לא נמסרה הודעה פומבית על כך. לכן הם אינם מופתעים אם כמה אינם מאמינים מייד שהם אכן נמשחו ברוח הקודש. למעשה, כתבי־הקודש ממליצים לא למהר להאמין למישהו שטוען שהוא קיבל מינוי מיוחד מאת אלוהים (ההת׳ ב׳:2). מ16.01 ד׳:6, 7
יום א׳, 4 ביוני
מה עמוק עושר האלוהים! מה עמוקות חוכמתו ודעתו! (רומ׳ י״א:33).
יותר מפעם אחת התערב יהוה והגן על אברהם ושרה בדרך נס (בר׳ י״ב:10–20; כ׳:2–7, 10–12, 17, 18). התנסויות אלו חיזקו את אמונתו של אברהם. הנוכל אנו לרקום ידידות עם יהוה? אכן כן! אנו יכולים לרכוש את הידע והניסיון הנחוצים לנו. אברהם נחשף רק לחלק מזערי משפע החוכמה המצויה כיום במקרא (דנ׳ י״ב:4). דבר־אלוהים גדוש באוצרות היכולים להעמיק את הידע שלנו על עושה השמיים והארץ, והוא עוזר לנו לפתח כבוד ואהבה כלפי אלוהים (בר׳ י״ד:22). כאשר אנו מאפשרים לרגשות אלה להניע אותנו לציית לאלוהים, אנו צוברים ניסיון כי אנו מבינים שהציות לאלוהים מביא לתוצאות טובות. אנחנו נוכחים שעצותיו מגנות עלינו ושהוא מברך ומחזק אותנו. אנו רואים ששירות אלוהים בלב ונפש מסב לנו סיפוק, שלווה ושמחה (תהל׳ ל״ד:9; מש׳ י׳:22). ככל שהידע והניסיון שלנו הולכים וגדלים, אמונתנו ביהוה וידידותנו עמו הולכות ומתחזקות. מ16.02 א׳:7, 8
יום ב׳, 5 ביוני
בא לעזרת עבדו ישראל, כי זכר את ההבטחה שהבטיח לאבותינו (לוקס א׳:54, 55).
מתוך מילים אלה עולה שמרים הכירה היטב את כתבי־הקודש. דבריה מזכירים את תפילת חנה, אמו של הנביא שמואל (שמ״א ב׳:1–10). יש הסבורים כי מצויות בדברי מרים כ־20 התייחסויות לכתבי־הקודש. אין ספק שאישה זו נהגה לדבר על נושאים רוחניים. מרים דלתה משפע האוצרות שנצרה בלבה אמיתות יקרות שלמדה מידידה הטוב ביותר, יהוה אלוהים. בדומה למרים, לעיתים אנו מקבלים מיהוה משימות שנראות לנו מאתגרות. הבה נפעל על־פי דוגמתה על־ידי כך שנישען על יהוה בענווה ונבטח בו שיפעל לטובתנו המרבית. נוכל לחקות את אמונתה של מרים אם נהיה קשובים לדברים שאנו לומדים על יהוה ועל מטרותיו, נהרהר באמיתות רוחניות ונחלוק עם אחרים בשמחה את מה שאנו לומדים (תהל׳ ע״ז:12, 13; לוקס ח׳:18; רומ׳ י׳:15). מ16.02 ב׳:17, 18
יום ג׳, 6 ביוני
מי מכם שרוצה לבנות מגדל אינו יושב תחילה ומחשב את ההוצאות כדי לראות אם יש לו מספיק כסף להשלימו? (לוקס י״ד:28).
מדי שנה נטבלים אלפי צעירים ברחבי העולם (קהלת י״ב:1). הורים משיחיים וזקני־הקהילה רוצים לוודא שההחלטה של אותם צעירים אינה רק נובעת מרצונם האישי אלא גם מבוססת היטב. ההקדשה והטבילה הם צעדים המציינים את תחילתם של חיים שבמהלכם יתנסה המשיחי בברכות מאת יהוה אך גם בהתנגדות מצד השטן (מש׳ י׳:22; פט״א ה׳:8). לפיכך הורים משיחיים מקדישים את הזמן הנחוץ כדי ללמד את ילדיהם מה כרוך בלהיות אחד מתלמידי המשיח. ואם לצעירים מסוימים אין הורים משיחיים, זקני־הקהילה יעזרו להם באהבה לחשב את המחיר הנדרש ממי שרוצה להפוך למשיחי (לוקס י״ד:27–30). כשם שדרוש תכנון כדי להשלים בהצלחה בנייה של מבנה כלשהו, כך גם דרושה התכוננות כדי לשרת את יהוה בנאמנות ”עד הקץ” (מתי כ״ד:13). מ16.03 א׳:1, 2
יום ד׳, 7 ביוני
אלוהים אינו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה את הטוב והישר רצוי לפניו (מה״ש י׳:34, 35).
תורת משה נמסרה לאומה אחת — עם ישראל הגשמי. לעומת זאת, עם ישראל הרוחני נועד להיות מורכב מאנשים בני אומות ורקעים רבים. תורת משה הדריכה את עם ישראל הגשמי בארץ המובטחת באמצעות חוקים שנחקקו באבן. עבור עם ישראל הרוחני, ”תורת המשיח” התבססה בעיקר על עקרונות שנכתבו על לבבות. ”תורת המשיח” נועדה לחול על המשיחיים בכל מקום ומקום ולהצמיח להם תועלת (גל׳ ו׳:2). עם ישראל הרוחני הפיק תועלת רבה מן ההדרכה שסיפק אלוהים באמצעות בנו. זמן קצר לפני כינון הברית החדשה נתן ישוע שתי מצוות חשובות. האחת הייתה קשורה לפעילות הבישור. השנייה התמקדה באורח חייהם של תלמידי ישוע ובאופן שבו היה עליהם לנהוג באחיהם לאמונה. הנחיות אלה ניתנו לכל המשיחיים; מכאן שהן חלות על כל עובדי אלוהים האמיתיים כיום, בין שתקוותם שמימית ובין שארצית. מ16.03 ד׳:10, 11
יום ה׳, 8 ביוני
הקדימו לנהוג כבוד איש ברעהו (רומ׳ י״ב:10).
זקן־קהילה צריך להתחיל במתן הכשרה על־ידי כך שיקדיש זמן ליצירת אווירה רגועה ולרקימת ידידות עם המתלמד. הצעדים הספציפיים שנוקט הזקן שונים במידת מה מארץ לארץ, בתלות בנסיבות ובמנהגים המקומיים. אך בלי קשר למקום מגוריך, אם בתור זקן עסוק תבלה זמן עם המתלמד אתה בעצם תאמר לו, ”אתה חשוב לי”. המסר הלא־מילולי הזה ייקלט בבירור ויתקבל בהערכה עמוקה בכל מקום על־ידי מתלמדים הלומדים בנפש חפצה. מורה מצליח הוא מי שלא רק אוהב ללמד את התלמיד אלא גם אוהב את התלמיד עצמו. (השווה יוחנן ה׳:20.) המתלמד יבחין במהרה במאפיין מכריע זה בגישתו של המורה, ותהיה לכך השפעה ניכרת על האופן שבו יגיב להכשרה. אם כן, זקנים יקרים, במתן הכשרה היו יותר ממורים — היו ידידים (מש׳ י״ז:17; יוח׳ ט״ו:15). מ15 4/15 א׳:19, 20
יום ו׳, 9 ביוני
וַיְנַגַע יהוה את המלך, ויהי מצורע עד יום מותו (מל״ב ט״ו:5).
נניח שלא היו בדבר־אלוהים פרטים המבהירים את התמונה לגבי המלך עזריה (עוזיהו), כפי שנכון לגבי פרשות מקראיות מקוצרות אחרות (מל״ב ט״ו:7, 32; דה״ב כ״ו:3–5, 16–21). האם היית נוטה לפקפק בצדקת אלוהים? או האם היית אומר לעצמך שהמקרא מכיל מספיק מידע כדי שנהיה בטוחים שיהוה תמיד עושה את הנכון והישר, ושבעצם הוא הסטנדרט המגדיר מה טוב ומה רע? (דב׳ ל״ב:4) ככל שנלמד להכיר את יהוה טוב יותר כאישיות, יגברו אהבתנו והערכתנו כלפי דרכיו במידה כזו שלא נצטרך הסבר על כל דבר שהוא עושה. דע לך שהערכה זו תגדל ביחס ישר למאמציך ללמוד את מסרי אלוהים בדברו הכתוב ולהרהר בהם (תהל׳ ע״ז:13, 14). כתוצאה מכך יתחזקו יחסיך עם יהוה ויהפכו לממשיים עוד יותר. מ15 4/15 ג׳:8, 10
שבת, 10 ביוני
ברכו יהוה מלאכיו, גיבורי כוח, עושי דברו, לשמוע בקול דברו (תהל׳ ק״ג:20).
היצורים הרוחניים הקרויים מלאכים הם ”גיבורי כוח”. הם נעלים מבני אדם ועולים עליהם בשכלם ובכוחם. כמובן, המלאכים הנאמנים מנצלים את כוחם לטובה. לדוגמה, פעם אחת היכה מלאך יהוה 000,185 חיילי אויב אשורים — מעשה גבורה שהיה בלתי אפשרי לאדם אחד וקשה אף לצבא שלם (מל״ב י״ט:35). במקרה אחר השתמש מלאך אלוהים בכוחו ובחוכמתו העל־אנושיים כדי לשחרר את שליחי ישוע מבית הסוהר. אותו יצור רוחני גבר על אמצעי האבטחה, פתח את הדלתות, הוציא את השליחים ואחר כך נעל מאחוריהם את הדלתות — כל זאת בשעה שהשומרים ניצבו במקום! (מה״ש ה׳:18–23) היצורים הרוחניים הנאמנים מנצלים את כוחם לטובה, אך השטן מנצל את כוחו לרעה. ומה רבים כוחו והשפעתו! כתבי־הקודש מציגים אותו כ”שר העולם הזה” (יוח׳ י״ב:31). מ15 5/15 א׳:5, 6
יום א׳, 11 ביוני
[אל] יִקשה לב איש מכם בתעתועי החטא (עב׳ ג׳:13).
בין שאנו נשואים ובין שאנו רווקים, עלינו לעשות כל מאמץ להתרחק מאי־מוסריות מינית על כל צורותיה. האם זהו מאבק קל? לא ולא! לדוגמה, אם אתה צעיר אתה אולי שומע תלמידים בבית־הספר מתרברבים על מין מזדמן או על סקסטינג, נוהג שבמקומות שונים שקול להפצת פורנוגרפיית ילדים. המקרא אומר: ”הזוֹנֶה חוטא לגופו שלו” (קור״א ו׳:18). התפשטות מחלות מין מובילה לסבל ולמוות. ומרבית הצעירים הלא־נשואים שאיבדו את בתוליהם אומרים שהם מצטערים על כך. המציאות סביב האי־מוסריות המינית שונה מאוד ממה שמוצג בעולם הבידור, אשר רוצה שנאמין שלהפרת חוקי אלוהים אין השלכות. חשיבה זו גורמת לאנשים ליפול קורבן ל”תעתועי החטא”. מ15 5/15 ב׳:14
יום ב׳, 12 ביוני
האל העליון... טוב... לכפויי הטובה ולָרעים (לוקס ו׳:35).
ישוע חיקה את טוב לבו של אלוהים. מה עזר לישוע לעשות כן? הוא נהג בטוב לב על־ידי כך שחשב מראש כיצד דבריו ומעשיו עשויים להשפיע על רגשותיו של רעהו. לדוגמה, אישה שנודעה כחוטאת ניגשה אליו כשהיא בוכה ומרטיבה את רגליו בדמעותיה. ישוע הבחין בחרטתה וידע עד כמה תיפגע אם יגרש אותה מעליו בגסות. על כן, הוא שיבח אותה וסלח לה. גם אל הפרוש שהביע מורת רוח ממה שקרה דיבר ישוע בטוב לב (לוקס ז׳:36–48). כיצד נוכל לחקות את טוב לבו של אלוהים? השליח פאולוס כתב: ”עבד האדון אינו צריך לריב, אלא להתנהג בעדינות עם כל אדם” (טימ״ב ב׳:24). אם נשים את עצמנו במקומם של אחרים וננסה לחשוב מראש כיצד דברינו עלולים להשפיע עליהם, נדע לדבר ולפעול בדרכים המשקפות את טוב לבו של יהוה (מש׳ ט״ו:28). מ15 5/15 ד׳:8, 9
יום ג׳, 13 ביוני
אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות (מש׳ ג׳:27).
כאשר אחינו נתונים בקשיים, אנו יכולים לנחם אותם ולתמוך בהם מבחינה פיזית, רגשית ורוחנית (מש׳ י״ז:17). לדוגמה, אולי נוכל לעזור להם להתאושש מאסון טבע. שים לב לדברי ההוקרה הכנים שהביעה אלמנה אחת לאחר שביתה ניזוק קשות מסופת הוריקן: ”אני אסירת תודה מעומק הלב על כך שאני חלק מארגון יהוה, לא רק בשל העזרה הפיזית אלא גם בשל העזרה הרוחנית”. ראה גם את הדברים שאמרה אחות רווקה שחשה חסרת אונים ומבולבלת למראה הנזק שנגרם לביתה בסופה. אחרי שהושיטו לה עזרה אמרה: ”אי אפשר לתאר את זה! אין לי מילים להביע לגמרי את מה שאני מרגישה... תודה, יהוה!” אנו שמחים להיות חלק מאגודת אחים הדואגת דאגה כנה לצורכי הזולת. מה שעוד יותר משמח אותנו היא הידיעה שיהוה וישוע המשיח אכן דואגים למשרתי אלוהים. מ15 6/15 א׳:17
יום ד׳, 14 ביוני
פנה אל הנשים הזקנות כאל אימהות ואל הצעירות כאל אחיות, במלוא הטוהר (טימ״א ה׳:2).
כדי לעזור לנו להימנע מתאוות פסולות המקרא נותן לנו עצות על התנהגות נאותה עם בני המין השני. על־פי עצות אלו אין מקום לפלרטוט. יש שרואים בשימוש בשפת גוף, במחוות ובמבטים בעלי אופי רומנטי דברים בלתי מזיקים כי אין הם כרוכים במגע פיזי. אך הפלרטוט, או ההיענות לו, עלולים לעורר מחשבות טמאות שיכולות להוביל לחטאים מיניים חמורים. זה כבר קרה בעבר — וזה עלול לקרות שוב. יוסף פעל בחוכמה בעניין זה. כשניסתה אשת פוטיפר אדונו לפתותו, דחה יוסף את חיזוריה. אך היא לא הרפתה. יום יום הזמינה אותו להיות עמה (בר׳ ל״ט:7, 8, 10). אבל יוסף היה נחוש שלא לעודד את פיתוייה ואפילו לא להשלים עמם. כך הוא לא אפשר לכל תאווה פסולה להכות שורשים בלבו. מ15 6/15 ג׳:10, 11
יום ה׳, 15 ביוני
מחל לנו על חובותינו כפי שגם אנו מוחלים לחייבים לנו (מתי ו׳:12).
יהוה רוצה שנתייחס לא רק לבריאותנו הרוחנית שלנו אלא גם לזו של אחרים, כולל מי שחטאו לנו. חטאים אלה הם לרוב שוליים ומקנים לנו הזדמנות להראות שאנו אוהבים את אחינו אהבת אמת ומוכנים לסלוח להם, כפי שאלוהים סולח לנו ברוב רחמיו (קול׳ ג׳:13). למרבה הצער, בתור בני אדם לא־מושלמים אנו לעיתים נוטרים טינה (וי׳ י״ט:18). אם נדבר על כך עם אחרים חלקם עשויים לצדד בנו, והדבר ייצור פילוגים בקהילה. אם ניתן למצב הזה להימשך יעיד הדבר על חוסר הערכה כלפי רחמי אלוהים והכופר. אם נגלה חוסר סלחנות יחדל אבינו להחיל עלינו את ערך קורבנו של בנו (מתי י״ח:35). ישוע הרחיב על כך מייד לאחר שהציג את התפילה לדוגמה (מתי ו׳:14, 15). כדי להפיק תועלת מסלחנותו של אלוהים, עלינו לעשות כל מאמץ להימנע מחטאים חמורים (יוח״א ג׳:4, 6). מ15 6/15 ה׳:9–11
יום ו׳, 16 ביוני
רצון מלך לעבד משכיל (מש׳ י״ד:35).
לכבוד הוא לנו שיהוה מאפשר לנו לתרום ליופיו של גן העדן הרוחני שלנו. אנו עושים זאת על־ידי כך שאנו מכריזים בהתלהבות את הבשורה הטובה על המלכות ועושים עוד ועוד תלמידים. בכל פעם שאנו עוזרים לאדם להתקדם עד לשלב ההקדשה המשיחית, אנו למעשה תורמים להרחבת גבולות גן העדן הרוחני (יש׳ כ״ו:15; נ״ד:2). נוכל גם להעצים את יופיו של גן העדן הרוחני שלנו אם נתמיד לשפר את אישיותנו המשיחית. כך נגביר את קסמו של גן עדן זה בעיני הסובבים. התנהגותנו הטהורה והשלווה היא זו שלא אחת מושכת, אף יותר מן הידע המקראי, את האנשים אל הארגון ובהמשך אל אלוהים והמשיח. עד כמה ודאי שבעי רצון יהוה וישוע כאשר הם מתבוננים כיום בגן העדן הרוחני היפהפה שלנו! ההנאה שיש לנו כיום במאמצינו להגביר את יופיו היא רק טעימה מן השמחה שתהיה לנו מאוחר יותר כשנפעל להפוך את כדור הארץ לגן עדן פיזי. מ15 7/15 א׳:18–20
שבת, 17 ביוני
והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע (בר׳ ג׳:5).
כיום כולם חייבים להחליט אם הם מאמינים שדרכי הפעולה של יהוה נעלות מדרכי השטן או ההיפך. שאל את עצמך במלוא הכנות: ’האם אני מצדד ביהוה ובוחר לפעול על־פי חוקיו ואמות המידה שלו במקום לפעול בדרכי שלי? האם אני רואה במלכותו הפתרון הבלעדי לבעיות האנושות? או האם אני מאמין שהאדם מסוגל לשלוט בעצמו?’ תשובותיך לשאלות אלו יקבעו כיצד תגיב כאשר ישאלו לדעתך בעניינים שנויים במחלוקת. פוליטיקאים, פעילים חברתיים ואנשים החותרים לתיקונים חברתיים נאבקים זה זמן רב למציאת פתרונות לסוגיות פלגניות. אולי מאמציהם כנים ויש להם כוונות טובות. אך המשיחיים מכירים בעובדה שרק מלכות אלוהים יכולה לפתור את בעיות האדם ולהבטיח צדק אמיתי. עלינו להותיר זאת בידי יהוה. הרי אם כל משיחי יתמוך בפתרון הנראה לו, האם לא יהיו הקהילות עד מהרה מפולגות? מ15 7/15 ג׳:7, 8
יום א׳, 18 ביוני
והגיתי בכל פועלך (תהל׳ ע״ז:13).
הנוכל לראות את אהבתו התמידית של יהוה כלפינו ביצירות כפיו? אכן כן, משום שמעשה הבריאה עצמו הוא ביטוי לאהבת אלוהים (רומ׳ א׳:20). הוא ברא בכדור הארץ מערכות אקולוגיות שבהן אנו יכולים להתקיים ולשגשג בבטחה. אך אין הוא רוצה שנתקיים ותו לא. לדוגמה, כדי להמשיך לחיות אנו זקוקים למזון. יהוה ברא את כדור הארץ עם היכולת להפיק מגוון אינסופי של צמחים שמהם אפשר להכין מזונות בריאים. הוא אף גרם לאכילה להיות חוויה מהנה ומספקת! (קהלת ט׳:7) יהוה חנן אותנו ביכולת לבצע עבודה פורייה ומשמעותית התורמת להנאתנו בחיים (קהלת ב׳:24). הוא קבע שבני אדם ימלאו את הארץ, יכבשוה וירדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה אחרת (בר׳ א׳:26–28). ומה עמוקה האהבה שהפגין יהוה כאשר טבע בנו תכונות המאפשרות לנו לחקותו! (אפ׳ ה׳:1). מ15 8/15 א׳:4, 5
יום ב׳, 19 ביוני
הישמרו לכם שלא יכבד לבבכם... והיום ההוא יבוא עליכם במפתיע וכהרף עין וילכוד אתכם כמלכודת (לוקס כ״א:34, 35).
אירועי העולם מראים בבירור שנבואות המקרא מתגשמות בימינו ושקץ הסדר העולמי המרושע הזה ממשמש ובא. לפיכך אל לנו להניח שיידרש זמן רב כדי שתנאי העולם יבשילו ויגיעו לנקודה שבה ”עשר הקרניים” ו”חיית הפרא” שבההתגלות י״ז:16 יתקפו את בבל הגדולה, המעצמה העולמית של דתות הכזב. הבה נזכור שאלוהים ’ישים בלבן’ לנקוט צעד זה — וזה יכול לקרות במהירות ובכל רגע! (ההת׳ י״ז:17) קץ הסדר העולמי הזה בכללותו אינו רחוק. יש לנו אפוא סיבה טובה להישמע לאזהרת ישוע המובאת בפסוק היומי (ההת׳ ט״ז:15). הבה נהיה נחושים לשרת את יהוה בתחושת דחיפות, בביטחון שהוא ”יעשה למחכה לו”, כלומר יפעל למען מי שממתין לו בציפייה (יש׳ ס״ד:3). מ15 8/15 ב׳:17
יום ג׳, 20 ביוני
כל העושה את רצון אלוהים הוא אחי ואחותי ואמי (מר׳ ג׳:35).
אף שאנו רוצים לנהוג בטוב לב גם עם מי שאינם מקיימים את חוקי אלוהים, אל לנו להיות אנשי סודם או חבריהם הקרובים. יהיה זה אפוא מוטעה מצד עד־יהוה רווק לצאת למטרות רומנטיות עם מישהו שאינו מוקדש לאלוהים ואינו נאמן לו ושאינו מכבד את אמות מידותיו הגבוהות. שמירת תומתנו המשיחית חשובה פי כמה וכמה מלהיות פופולאריים בעיני אנשים שאינם חיים על־פי חוקי יהוה. חברינו הקרובים צריכים להיות עושי רצון אלוהים. בני ישראל התנסו בהשלכות ההרסניות של הקרבה לחברה רעה (שמ׳ כ״ג:24, 25; תהל׳ ק״ו:35–39). הואיל והפרו את נאמנותם לאלוהים אמר להם ישוע מאוחר יותר: ”הנה ביתכם יינטש” (מתי כ״ג:38). יהוה דחה מעליו את עם ישראל והעביר את ברכתו אל הקהילה המשיחית החדשה (מה״ש ב׳:1–4). מ15 8/15 ד׳:7, 8
יום ד׳, 21 ביוני
תכליתה של הנחיה זו היא אהבה הנובעת מלב טהור, ממצפון נקי (טימ״א א׳:5).
יהוה אלוהים חנן את האדם בבחירה חופשית, כלומר, בַּחירות לבחור בין אפשרות אחת לאחרת. אלוהים סיפק מדריך יקר ערך לגבר ולאישה הראשונים ולצאצאיהם, את המצפון שזהו חוש פנימי המאפשר לנו להבחין בין טוב לרע. אם נשתמש בו כהלכה יכול המצפון לעזור לנו לעשות את הטוב ולהימנע ממעשים פסולים. מכאן שהמצפון מעיד על כך שאלוהים אוהב אותנו ורוצה שבני אדם יהיו מאוחדים בעשיית הטוב. כיום בני אדם עדיין ניחנים במצפון (רומ׳ ב׳:14, 15). אף שרבים התרחקו מנורמות ההתנהגות המקראיות, אנו רואים שיש אשר לא אחת עושים את הטוב ומתעבים את הרע. המצפון מונע מרבים מלעשות מעשים מרושעים ביותר. דמיין עד כמה גרוע יותר היה המצב בעולם אילו לאף אחד לא היה מצפון! עד כמה אסירי תודה אנו על כך שאלוהים העניק לאדם את המצפון! מ15 9/15 ב׳:1, 2
יום ה׳, 22 ביוני
ראו מה רבה האהבה שמראה לנו האב (יוח״א ג׳:1).
דבריו של השליח יוחנן, המצוטטים לעיל, בהחלט ראויים להרהורים מעמיקים מתוך לב גדוש הערכה. במילים ”ראו מה רבה האהבה שמראה לנו האב”, קרא יוחנן למשיחיים לחשוב על טבעה ועל עוצמתה של אהבת אלוהים כלפיהם, לחשוב עד כמה אלוהים אוהב אותם. אין ספק שהבנת אהבתו של יהוה במונחים אלה תעמיק את אהבתנו כלפיו ותחזק את יחסינו עמו. אך יש כאלה שהרעיון שאלוהים אוהב בני אדם זר להם. מבחינתם יש לירוא את אלוהים ולציית לו. או אולי בשל תורות מוטעות המושרשות בהם עמוק הם חשים שאלוהים אינו אוהב ואף לא ניתן לאהבו. לעומת זאת, יש הסבורים שאהבת אלוהים היא אהבה בלתי מותנית ושהוא אוהב אותם, ואין זה משנה מה הם עושים או אינם עושים. כשלמדת את המקרא נוכחת שהאהבה היא תכונתו העיקרית של יהוה ושאהבתו הניעה אותו לתת את בנו ככופר בעדנו (יוח׳ ג׳:16; יוח״א ד׳:8). מ15 9/15 ד׳:1, 2
יום ו׳, 23 ביוני
[ה]מוּסר... מכאיב (עב׳ י״ב:11).
במילים אלו לא המעיט פאולוס בחשיבות המוסר או בערכו, שכן בהמשך הוסיף: ”אך לאחר מכן הוא מניב פרי של שלום וצדקה למי שהתחנכו על־ידיו”. אם אנו אוהבים את יהוה עלינו להישמר שלא להיות שאננים או להגיב לעצות בהתמרמרות. בדור האנוכי שבו אנו חיים כיום אין זה קל לדבר על עצות ומוסר, לא כל שכן לקבלם. גם מי שמקבלים עצות או מוסר עושים כן לא אחת בחוסר רצון. אך המשיחיים נקראים ’לחדול לתת לסדר העולמי הזה לעצב אותם’. עלינו להבין מהו ”רצונו... המושלם של אלוהים” ולפעול על־פיו (רומ׳ י״ב:2). באמצעות ארגונו מעניק לנו יהוה עצות אקטואליות בתחומים רבים בחיים — התנהגותנו עם בני המין השני, החברה שעמה אנו מתרועעים וסוגי הבידור והבילוי שבהם אנו בוחרים. בנכונותנו לקבל וליישם את ההדרכה הזו אנו מוכיחים שאנו מכירים טובה ושאנו באמת אוהבים את יהוה מעומק לבנו (יוח׳ י״ד:31; רומ׳ ו׳:17). מ15 9/15 ה׳:13, 15
שבת, 24 ביוני
חזק נא את אמונתי! (מר׳ ט׳:24).
לא נוכל לפתח אמונה פשוט בעזרת כוח רצון. האמונה היא אחד ממרכיבי פרי רוח קודשו של אלוהים (גל׳ ה׳:22). לפיכך מן החוכמה שנישמע לעצת ישוע ונתפלל לאלוהים שייתן לנו עוד מרוחו, שכן ישוע מבטיח לנו שהאב ”ייתן את רוח הקודש למבקשים ממנו” (לוקס י״א:13). לאחר שבנינו אמונה עלינו להמשיך לטפח אותה. ניתן להמשיל את אמונתנו למדורה. בתחילה האש מתעוררת לחיים בלהבות עזות. אך אם לא ייעשה דבר היא לבסוף תדעך ותותיר אחריה גחלים בוערות אשר יהפכו עם הזמן לאפר קר. לעומת זאת, אם תמיד נזין את האש בעץ נוסף היא תוכל לבעור עד אין סוף. גם אמונתנו לא תדעך אם ניזון דרך קבע מדבר־אלוהים. בעזרת לימוד מתקדם של המקרא נוכל לפתח אהבה עמוקה לספר זה ולמחברו, והדבר יהווה בסיס שעליו נוכל לחזק את אמונתנו. מ15 10/15 ב׳:6, 7
יום א׳, 25 ביוני
הגיתי בכל פועלך (תהל׳ ע״ז:13).
מחקרים מדעיים מוכיחים שאמירת מילים בקול במהלך הלימוד מקלה עלינו לזוכרן. בורא מוח האדם יודע זאת. זו הסיבה שהוא הורה ליהושע ’להגות’ בספר התורה שמטעמו, כלומר לקרוא בו בטון נמוך (יהו׳ א׳:8). סביר להניח שאם תקרא במקרא בקול חלש, או בטון נמוך, ייחרתו בשכלך רשמים עמוקים יותר, והדבר גם יעזור לך מן סתם להיות מרוכז יותר. הקריאה אולי אינה דורשת מאמץ רב, אבל ההרהורים מחייבים ריכוז. משום כך המוח האנושי הלא־מושלם נוטה לעבור למשימות קלות יותר ופחות תובעניות. על כן, הזמן הטוב ביותר להרהורים הוא כאשר אתה רגוע ונמצא בסביבה נקייה מלחצים במינימום הסחות דעת. מחבר התהלים נוכח שאחד הזמנים הטובים להרהורים היה כאשר שכב ער במיטתו בשעות הלילה (תהל׳ ס״ג:7). ישוע, שניחן ביכולת שכלית מושלמת, ידע עד כמה כדאי להימצא במקומות שקטים להרהורים ולתפילות (לוקס ו׳:12). מ15 10/15 ד׳:4, 6, 7
יום ב׳, 26 ביוני
הוא... ידע מה טמון בלב האדם (יוח׳ ב׳:25).
יום אחד נדמה היה שחלק ממאזיניו של ישוע בגליל משתוקקים ללכת אחריו (יוח׳ ו׳:22–24). אבל ישוע, אשר ידע מה טמון בלב האדם, שם לב שהם מעוניינים יותר במזון פיזי ופחות בדברים שלימד. הוא הבחין בבעיה, תיקן אותם בסבלנות והסביר להם כיצד יוכלו להשתפר (יוח׳ ו׳:25–27). אף שאינך יכול לדעת מה טמון בלבם של אחרים, תוכל גם אתה לגלות תובנה ולדעת מה חש ילדך לגבי שירות השדה. הורים רבים עושים הפסקות קצרות בשירות כדי לאפשר לילדיהם לנוח ולאכול משהו קטן. אך תוכל להביט אל מעבר למה שנראה על פני השטח ולשאול את עצמך, ’האם ילדי נהנה מן השירות או רק מן ההפסקות?’ אם אתה שם לב שהשירות יכול להיות מעניין יותר או מתגמל יותר עבור ילדיך, שוחחו ביחד וחשבו על מטרות שונות. עזור להם בדרכים יצירתיות להשתתף השתתפות מלאה בשירות כעמיתיך. מ15 11/15 א׳:10, 11
יום ג׳, 27 ביוני
הדברים שהיו חלפו (ההת׳ כ״א:4).
אלוהינו האוהב תמיד פועל לטובתם המרבית של משרתיו הנאמנים. המקרא אומר לנו: ”הוא ימחה כל דמעה מעיניהם, והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד”. איזה עתיד מזהיר מצפה לכל מי שמעריכים באמת ובתמים את אהבת יהוה ונשמעים לו כשליטם! דברו של יהוה אומר לנו: ”שמור תם וראה ישר, כי אחרית לאיש שלום. ופושעים נשמדו יחדיו” (תהל׳ ל״ז:37, 38). ה”תם” לומד להכיר את יהוה ואת בנו ועושה בצייתנות את רצון אלוהים (יוח׳ י״ז:3). אדם זה מתייחס ברצינות למילים שביוחנן א׳. ב׳:17: ”העולם יחלוף עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים יעמוד לעד”. ככל שמתקרב קץ העולם הזה, עלינו בדחיפות ’לקוות אל יהוה ולשמור דרכו’ (תהל׳ ל״ז:34). מ15 11/15 ג׳:11, 12
יום ד׳, 28 ביוני
הקציר רב, אבל הפועלים מעטים (מתי ט׳:37).
משרתי אלוהים השתמשו במגוון שיטות כדי להגיע לרבים ככל האפשר עם הבשורה הטובה. הדבר היה חשוב במיוחד כאשר ’מעטים היו הפועלים’. בתחילת המאה ה־20 נעשה שימוש בעיתונים כדי להגיע לקהלים גדולים באזורים שבהם מספרם של משרתי יהוה היה מצומצם. מדי שבוע שידר צ׳ארלס טייז ראסל בטלגרף דרשה אל סוכנות עיתונות. הסוכנות שידרה בטלגרף את הדרשה אל עיתונים בארצות הברית, בקנדה ובאירופה. ההערכה היא שעד שנת 1913 כבר הגיעו דרשותיו של ראסל ל־000,000,15 קוראים באמצעות 000,2 עיתונים! לאחר מותו של ראסל החלו לעשות שימוש בשיטה יעילה נוספת להפצת הבשורה הטובה. ב־16 באפריל 1922 השמיע ג׳וזף פ. רתרפורד את אחד משידורי הרדיו הראשונים שלו למספר מוערך של 000,50 מאזינים. ואז, ב־24 בפברואר 1924 החלו שידוריה של תחנת הרדיו הראשונה של הארגון, WBBR. מ15 11/15 ה׳:10, 11
יום ה׳, 29 ביוני
אהיה אשר אהיה (שמ׳ ג׳:14).
יהוה גורם ליצירות כפיו להפוך למה שהוא רואה לנכון. בהתאם למשמעות שמו גרם אלוהים לנוח להפוך לבונה תיבה, לבצלאל לרב־אומן, לגדעון ללוחם מנצח ולפאולוס לשליח לגויים. כן, לשם אלוהים משמעות רבה עבור משרתיו. ועדת תרגום עולם חדש של המקרא לעולם לא תעז להמעיט בחשיבותו של שם אלוהים על־ידי השמטתו מן המקרא. תרגום עולם חדש, שיצא לאור ביותר מ־130 שפות, מכבד את שם אלוהים על־ידי אזכורו בכל המקומות שבהם הוא צריך להופיע בכתבי־הקודש (מל׳ ג׳:16). בניגוד לכך, המגמה הנוכחית בתרגומו של המקרא היא להשמיט את שם אלוהים ולהחליפו בתארים כגון ”אדון” או בשמו של אל מקומי. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהגוף המנהל של עדי־יהוה שם לו למטרה להעמיד לרשותם של רבים ככל האפשר תרגום מקרא המכבד את שם אלוהים. מ15 12/15 ב׳:7–9
יום ו׳, 30 ביוני
בל יאמר שכן: ”חליתי” (יש׳ ל״ג:24).
אין ספק שלאלוהים יש הכוח להשפיע על בריאות האדם. כך עולה מתוך המקרא. לעיתים הוא העניש אנשים בחולי, כמו את פרעה בימי אברהם, ומאוחר יותר את מרים, אחותו של משה (בר׳ י״ב:17; במ׳ י״ב:9, 10; שמ״ב כ״ד:15). אלוהים הזהיר את בני ישראל שאם לא יהיו נאמנים, הוא ימיט עליהם ”כל חולי וכל מכה” (דב׳ כ״ח:58–61). אולם יהוה הוכיח שהוא מסוגל להסיר או למנוע מחלות (שמ׳ כ״ג:25; דב׳ ז׳:15). הוא אף הראה שהוא יכול לרפא אנשים. כאשר היה איוב חולה מאוד עד כדי כך שייחל למותו, ריפא אותו אלוהים (איוב ב׳:7; ג׳:11–13; מ״ב:10, 16). אלוהים בהחלט מסוגל להתערב ולרפא חולים, וכך גם בנו. אנו קוראים שישוע ריפא בדרך נס מצורעים, חולים במחלת הנפילה, עיוורים ומשותקים (מתי ד׳:23, 24; יוח׳ ט׳:1–7). עד כמה מעודד לחשוב שנסי הריפוי שביצע ישוע הם הצצה מוקדמת למה שהוא יעשה בקנה מידה רחב יותר בעולם החדש. מ15 12/15 ד׳:3, 4