יולי

כוונת המונח בשפת המקור המתורגם ל”‏להכניס אורחים”‏ היא ”‏אהבת זרים”‏.‏ הביטוי מזכיר לנו את דוגמתם של אברהם ולוט.‏ שניהם גילו אהבה כלפי אורחים שלא הכירו.‏ לבסוף התברר שאורחים אלה היו מלאכים (‏בר׳ י״ח:‏2–5;‏ י״ט:‏1–3‏)‏.‏ האם גם אנו מגלים הכנסת אורחים ומזמינים אחרים לביתנו לארוחה או למפגש חברתי מעודד?‏ איננו צריכים לארגן תוכניות מורכבות או יקרות על מנת להיחשב למכניסי אורחים,‏ ואיננו רוצים להזמין רק את מי שעשויים לגמול לנו בדרך כלשהי (‏לוקס י׳:‏42;‏ י״ד:‏12–14‏)‏.‏ מטרתנו היא לעודד — ולא להרשים!‏ גם אם איננו מכירים אישית את משגיח הנפה ואת אשתו,‏ האם אנו מארחים אותם בביתנו בשמחה?‏ (‏יוח״ג 5–8‏)‏ למרות שגרת חיינו העמוסה ולחצי היומיום,‏ עד כמה חשוב ש’‏לא נשכח להכניס אורחים’‏!‏ מ16.‏01 א׳:‏11,‏ 12

פעולתה המיוחדת של רוח הקודש היא למעשה כמו דמי מקדמה,‏ ערובה (‏כלומר,‏ התחייבות)‏ לבאות.‏ משיחי משוח זוכה לשכנוע פנימי תודות לעירבון שקיבל (‏קור״ב א׳:‏21,‏ 22;‏ ה׳:‏5‏)‏.‏ אדם זה בטוח שקיבל הזמנה.‏ אך רק אם יוכיח נאמנות לקריאתו הוא יזכה לבסוף בגמול השמימי.‏ פטרוס הסביר זאת במילים הבאות:‏ ”‏משום כך,‏ אחים,‏ עשו כמיטב יכולתכם להבטיח את קריאתכם ואת בחירתכם,‏ שהרי אם תמשיכו לעשות את הדברים הללו לעולם לא תיכשלו.‏ למעשה,‏ כך תוענק לכם כניסה מפוארת אל מלכותו הנצחית של אדוננו ומושיענו ישוע המשיח”‏ (‏פט״ב א׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ לכן כל משיחי משוח חייב להתאמץ כדי להישאר נאמן.‏ אם לא יעשה כן,‏ קריאתו השמימית,‏ או הזמנתו,‏ תהיה חסרת ערך (‏עב׳ ג׳:‏1;‏ ההת׳ ב׳:‏10‏)‏.‏ מ16.‏01 ג׳:‏6,‏ 7

יהיה זה פסול לרומם יחידים,‏ גם אם הם אחיו המשוחים של המשיח.‏ בהתייחסו לזקני־הקהילה המשיחיים,‏ קורא לנו המקרא לחקות את אמונתם,‏ אבל מעולם לא נאמר בו שעלינו לרומם בני אדם ולהפוך אותם למנהיגים שלנו (‏עב׳ י״ג:‏7‏)‏.‏ אמת,‏ כתבי־הקודש מציינים שיש ה”‏ראויים למשנה כבוד”‏.‏ עם זאת,‏ הם ראויים לכבוד,‏ לא מפני שהם משוחים,‏ אלא מפני שהם משגיחים היטב ו”‏עמלים בדיבור ובהוראה”‏ (‏טימ״א ה׳:‏17‏)‏.‏ לפיכך אנו עלולים להביך את מי שיש להם קריאה שמימית אם נרעיף עליהם דברי שבח מוגזמים או נעניק להם תשומת לב מופרזת.‏ גרוע מכך,‏ אם ניתן להם יחס מיוחד,‏ נקשה על המשיחיים המשוחים להישאר ענווים (‏רומ׳ י״ב:‏3‏)‏.‏ איש מאתנו לא היה רוצה לגרום לאחד מאחי המשיח להיכשל (‏לוקס י״ז:‏2‏)‏.‏ מ16.‏01 ד׳:‏9

ידידות יכולה להיות אוצר יקר.‏ אולם ידידות היא לא דבר דומם שרוכשים ואז מאחסנים כדי שיעלה אבק.‏ ידידות היא כמו יצור חי הזקוק לדאגה והשקעה כדי לפרוח ולשגשג.‏ אברהם הוקיר ושימר את ידידותו עם יהוה.‏ כיצד הוא עשה כן?‏ אברהם מעולם לא חשב שדי בכך שבעברו גילה יראת אלוהים וציות.‏ כשהוא וכל בני ביתו עשו דרכם לארץ כנען,‏ הוא המשיך לאפשר ליהוה להדריך אותו בקבלת החלטות,‏ קטנות כגדולות.‏ שנה לפני לידת יצחק,‏ כאשר אברהם היה בן 99,‏ דרש יהוה שיימולו כל הזכרים בבית אברהם.‏ האם הטיל אברהם ספק במצווה זו או חיפש דרך להתחמק מלבצעה?‏ לא,‏ הוא בטח באלוהים וציית ”‏בעצם היום הזה”‏,‏ כלומר באותו היום (‏בר׳ י״ז:‏10–14,‏ 23‏)‏.‏ מ16.‏02 א׳:‏9,‏ 10

גם מישהו די צעיר יכול להבין מה פירוש הדבר לעשות את הישר ולהיות מוקדש לבורא.‏ לכן הטבילה היא צעד חשוב וראוי עבור צעיר שמגלה בגרות במידה ניכרת ושהקדיש את עצמו ליהוה (‏מש׳ כ׳:‏7‏)‏.‏ מה זה אומר לגלות בגרות?‏ בגרות אינה מסתכמת אך ורק בגדילה פיזית.‏ המקרא אומר שאנשים בוגרים ’‏אימנו את כושר ההבחנה שלהם להבדיל בין טוב לרע’‏ (‏עב׳ ה׳:‏14‏)‏.‏ מכאן שאנשים בוגרים יודעים מה טוב בעיני יהוה והם נחושים מעומק לבם לדבוק בדרך זו.‏ כתוצאה מכך הם אינם מתפתים בקלות לעשות את הרע,‏ וגם לא צריך תמיד לדרבן אותם לעשות את הטוב.‏ אם כן,‏ אין זה אלא סביר לצפות שצעיר שנטבל ידבק באמות המידה של אלוהים גם כאשר הוריו או מבוגרים אחרים אינם בסביבה (‏פיל׳ ב׳:‏12‏)‏.‏ מ16.‏03 א׳:‏4,‏ 5

יהונתן ודאי נדהם לראות כיצד התייצב דוד הצעיר מול גוליית הענק.‏ דוד נעמד מול אביו של יהונתן,‏ שאול מלך ישראל,‏ ”‏וראש הפלשתי בידו”‏ (‏שמ״א י״ז:‏57‏)‏.‏ יהונתן ללא ספק התרשם מאומץ לבו של דוד.‏ היה ברור שאלוהים תומך בדוד,‏ ”‏ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד”‏.‏ בהמשך כתוב:‏ ”‏ויכרות יהונתן ודוד ברית,‏ באהבתו אותו כנפשו”‏ (‏שמ״א י״ח:‏1–3‏)‏.‏ יהונתן נשאר נאמן לדוד למשך שארית חייו.‏ הוא נותר נאמן לו חרף העובדה שאלוהים בחר בדוד להיות המלך הבא של ישראל.‏ יהונתן דאג לשלומו של דוד כאשר שאול ביקש להרגו.‏ על מנת לעודד את חברו,‏ עשה יהונתן דרכו לחורשה במדבר יהודה.‏ שם יהונתן ’‏חיזק את ידו [‏של דוד]‏ באלוהים’‏ ואמר לו את המילים שבפסוק היומי (‏שמ״א כ״ג:‏16‏)‏.‏ מ16.‏02 ג׳:‏1,‏ 2

מראשית הבריאה הייתה ביקום אחדות מטרה.‏ האב והבן שיתפו פעולה ויצרו את מגוון החיים הקיים כיום.‏ שיתוף פעולה המשיך לאפיין את פעליו של אלוהים.‏ ניתן לראות זאת בבניית התיבה בימי נוח;‏ בהקמה,‏ בפירוק ובהעברה של המשכן בעת נדודי עַם אלוהים במדבר;‏ וגם בנגינת המוזיקה ובהשתלבות קולות הזמרים ששרו בהרמוניה שירי הלל ליהוה במקדשו.‏ כל אלה היו תלויים בשיתוף פעולה (‏בר׳ ו׳:‏14–16,‏ 22;‏ במ׳ ד׳:‏4–32;‏ דה״א כ״ה:‏1–8‏)‏.‏ שיתוף פעולה זה אפיין גם את הקהילה המשיחית הקדומה בהכוונת ראשה,‏ ישוע המשיח.‏ השליח פאולוס הסביר שאף שהמשיחיים המשוחים כיחידים קיבלו ”‏מתנות שונות”‏,‏ מילאו ”‏תפקידי שירות שונים”‏ וביצעו ”‏פעולות שונות”‏,‏ כולם היו חלק מ”‏גוף אחד”‏ (‏קור״א י״ב:‏4–6,‏ 12‏)‏.‏ מ16.‏03 ג׳:‏1,‏ 2

תן דעתך להכרזת הבשורה הטובה,‏ הפעילות שהורה ישוע לתלמידיו לבצע.‏ שיטת הבישור והיקפה היו חדשים.‏ במאות השנים שלפני כן התקבלו הנוכרים בברכה כאשר הם באו לארץ ישראל כדי לעבוד את יהוה (‏מל״א ח׳:‏41–43‏)‏.‏ היה זה לפני שנתן ישוע את המצווה המצוטטת בפסוק היומי.‏ תלמידי ישוע נצטוו ‏’‏ללכת’‏ לכל העמים.‏ בחג השבועות שנת 33 לספירה ניתנה עדות ראשונית לשינוי שיטת הפעולה של יהוה — מלאכת הבישור תהפוך לפעילות חובקת עולם.‏ רוח קודשו אפשרה לכ־120 חברי הקהילה החדשה לדבר באורח נס בשפות שונות עם יהודים וגרים (‏מה״ש ב׳:‏4–11‏)‏.‏ לאחר מכן התרחב השטח וכלל את השומרונים.‏ ובהמשך,‏ בשנת 36 לספירה,‏ הוא התרחב עוד יותר וכלל את הגויים הלא־נימולים.‏ ניתן לומר ששטח ההטפה גדל מן ה”‏אגם”‏ הקטן של היהודים אל ה”‏אוקיינוס”‏ של האנושות.‏ מ16.‏03 ד׳:‏12

זה מכבר מבינים משרתי אלוהים שההכשרה תורמת להצלחה.‏ אברם גייס את ‏”‏חניכיו”‏ כדי לחלץ את לוט — ומשימתם הוכתרה בהצלחה (‏בר׳ י״ד:‏14–16‏)‏.‏ בימי דוד המלך היו הזמרים בבית אלוהים ‏”‏מלומדי שיר ליהוה”‏,‏ והסבו הלל לאלוהים (‏דה״א כ״ה:‏7‏)‏.‏ כיום אנו נלחמים מלחמה רוחנית בשטן ובתומכיו (‏אפ׳ ו׳:‏11–13‏)‏.‏ בנוסף,‏ אנו עושים מאמצים על מנת להסב תהילה ליהוה (‏עב׳ י״ג:‏15,‏ 16‏)‏.‏ לפיכך בדומה למשרתי אלוהים בימי קדם,‏ עלינו לזכות להכשרה כדי להצליח.‏ במסגרת הקהילה מטיל יהוה על הזקנים את האחריות להכשיר אחרים.‏ לפני שזקן־קהילה מקנה לאח פחות מנוסה כישורים מסוימים,‏ הוא אולי יראה צורך לשתף אותו בכמה נקודות מקראיות מזינות כדי שלבו יהיה פתוח יותר להכשרה שתינתן לו (‏טימ״א ד׳:‏6‏)‏.‏ מ15 4/‏15 ב׳:‏1,‏ 2

פסוק זה אינו אומר שהשטן הורג את כל בני האדם במישרין.‏ אך רצחנותו אופפת את העולם.‏ יתרה מזו,‏ מאחר שחוה האמינה לשקר של השטן ואדם המרה את פי אלוהים,‏ התפשטו החטא והמוות אל כל בני האדם (‏רומ׳ ה׳:‏12‏)‏.‏ במובן זה יש לשטן ”‏היכולת להמית”‏.‏ הוא ”‏רוצח”‏,‏ כפי שכינה אותו ישוע (‏יוח׳ ח׳:‏44‏)‏.‏ איזה אויב רב־עוצמה הוא השטן!‏ כאשר אנו מתנגדים לשטן אנו מתייצבים לא רק נגדו אלא גם נגד כל המצדדים בו בסוגיית הריבונות האוניברסאלית.‏ הללו כוללים בתוכם קבוצה גדולה של שדים — מורדים אחרים מקרב היצורים הרוחניים (‏ההת׳ י״ב:‏3,‏ 4‏)‏.‏ שוב ושוב המחישו השדים את כוחם העל־אנושי וגרמו אומללות רבה למי שהתענו תחת ידם (‏מתי ח׳:‏28–32;‏ מר׳ ה׳:‏1–5‏)‏.‏ אל תמעיט בכוחם של מלאכים מרושעים אלה או בכוחו של ”‏שר השדים”‏ (‏מתי ט׳:‏34‏)‏.‏ ללא עזרת יהוה לעולם לא נוכל לנצח במלחמתנו בשטן.‏ מ15 5/‏15 א׳:‏6,‏ 7

אם אתה נאבק בפיתוי לאי־מוסריות מינית,‏ מה תוכל לעשות?‏ הכר בחולשה שלך (‏רומ׳ ז׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ התפלל לאלוהים שייתן לך כוח (‏פיל׳ ד׳:‏6,‏ 7,‏ 13‏)‏.‏ הימנע ממצבים העלולים להוביל לאי־מוסריות מינית (‏מש׳ כ״ב:‏3‏)‏.‏ ובשעת פיתוי,‏ דחה אותו מייד (‏בר׳ ל״ט:‏12‏)‏.‏ ישוע הציב לנו דוגמה רבת־עוצמה בהדיפת פיתויים.‏ הוא לא הלך שבי אחרי הבטחותיו של השטן,‏ ולא היה צריך לשקול את היתרונות ואת החסרונות.‏ אדרבה,‏ הוא הגיב ללא דיחוי במילה:‏ ”‏כתוב”‏ (‏מתי ד׳:‏4–10‏)‏.‏ ישוע הכיר את דבר־אלוהים,‏ והדבר אפשר לו לפעול מייד ולצטט פסוקים בשעת פיתוי.‏ כדי להילחם בשטן ולנצח,‏ בל נרשה לעצמנו להתפתות לאי־מוסריות מינית.‏ מ15 5/‏15 ב׳:‏15,‏ 16

היכולת לדמיין תרחישים שלא עברנו יכולה לעזור לנו לחקות את חוכמתו של יהוה ולחשוב מה יהיו התוצאות הצפויות של מעשינו.‏ אם יהוה רוצה הוא יכול לצפות לפרטי פרטים מה יקרה בעקבות פעולות שונות.‏ אין לנו היכולת לראות את הנולד באותה מידה,‏ אבל כדאי שנחשוב על מה שעשוי לקרות כתוצאה ממה שאנו עומדים לעשות.‏ כדי לחקות את חוכמתו של אלוהים,‏ כדאי שנחשוב על התוצאות העשויות להיות למעשינו או אף נצייר אותן בדמיוננו.‏ לדוגמה,‏ אם אנו בתקופת חיזור עלינו להכיר בכוחה של המשיכה המינית.‏ לעולם לא נתכנן תוכניות או נעשה דברים העלולים לסכן את יחסינו היקרים עם יהוה!‏ במקום זאת,‏ הבה נפעל בהתאם למילים הבאות שנכתבו ברוח הקודש:‏ ”‏ערום [‏פיקח]‏ ראה רעה ונסתר,‏ ופתיים עברו ונענשו”‏ (‏מש׳ כ״ב:‏3‏)‏.‏ מ15 5/‏15 ד׳:‏10,‏ 11

זכור מה קרה לדוד המלך.‏ ”‏וירא [‏דוד]‏ אישה רוחצת מעל הגג”‏ (‏שמ״ב י״א:‏2‏)‏.‏ הוא לא הפנה את מבטו ולא הסיט את מחשבותיו לכיוון אחר.‏ כתוצאה מכך חשק באשת איש ופעל בצורה שהובילה אותו לניאוף.‏ כדי להיאבק בפנטזיות לא־מוסריות עלינו ’‏לכרות ברית עם עינינו’‏,‏ כפי שעשה איוב הנאמן (‏איוב ל״א:‏1,‏ 7,‏ 9‏)‏.‏ עלינו להחליט נחרצות לרסן את עינינו ולא לתת להן להתבונן באדם אחר בתשוקה לא־מוסרית.‏ לשם כך עלינו בין היתר להסיט את מבטנו מדימויים בעלי אופי מיני על גבי מסך המחשב,‏ בשלטי חוצות,‏ בשערי מגזינים או במקומות אחרים.‏ כדי להיאבק בתאוות פסולות,‏ נקוט פעולה מיידית.‏ היכנע ברצון לעצותיו של דבר־אלוהים,‏ אשר יכולות לעזור לך להימנע מחטאים ולהישמר טהור (‏יעקב א׳:‏21–25‏)‏.‏ מ15 6/‏15 ג׳:‏12–14

כשבוחנים את מה שקרה לישוע זמן קצר לאחר טבילתו קל לנו יותר להבין את הצורך בבקשה:‏ ”‏אל תביאנו לידי פיתוי”‏.‏ רוח אלוהים הובילה את ישוע אל המדבר.‏ מדוע?‏ כדי ששם ’‏ינסה אותו השטן’‏ (‏מתי ד׳:‏1‏)‏.‏ האם זה צריך להפתיע אותנו?‏ לא,‏ אם אנו מבינים את הסיבה העיקרית שבגללה שלח אלוהים את בנו אל כדור הארץ.‏ הסיבה היא ליישב את המחלוקת שנוצרה כאשר דחו אדם וחוה את ריבונות אלוהים.‏ נדרש זמן כדי להשיב על השאלות שהתעוררו.‏ לדוגמה,‏ האם היה פגם באדם שברא אלוהים?‏ האם אדם מושלם מסוגל לצדד בריבונות אלוהים לנוכח לחצים מצד ”‏הרָשע”‏?‏ והאם יוטב למין האנושי להיות עצמאי משלטון אלוהים כפי שרמז השטן?‏ (‏בר׳ ג׳:‏4,‏ 5‏)‏ המענה לשאלות אלו אומנם ידרוש זמן,‏ אך הוא יוכיח לכל היצורים התבוניים שיהוה מממש את ריבונותו לתועלת הכול.‏ מ15 6/‏15 ה׳:‏12

כיצד תתחיל הצרה הגדולה?‏ כתשובה לכך מתאר ספר ההתגלות את השמדת ”‏בבל הגדולה”‏ (‏ההת׳ י״ז:‏5–7‏)‏.‏ עד כמה הולם שכל דתות הכזב מדומות לזונה!‏ מנהיגי הדתות זונים עם שליטי העולם המרושע הזה.‏ במקום לתמוך נאמנה בישוע ובמלכותו הם מעניקים את תמיכתם למנהיגי אנוש ומתפשרים על עקרונות אלוהים רק כדי לצבור השפעה פוליטית.‏ הם שונים בתכלית ממשוחי אלוהים הטהורים המשולים לבתולה (‏קור״ב י״א:‏2;‏ יעקב א׳:‏27;‏ ההת׳ י״ד:‏4‏)‏.‏ אבל מי ישמיד את הארגון הזה המדומה לזונה?‏ יהוה אלוהים ישים את ”‏מחשבתו”‏ בלבן של ”‏עשר הקרניים”‏ של ’‏חיית הפרא האדומה כשני’‏.‏ הקרניים האלו מסמלות את כל הממשלות הפוליטיות הנוכחיות התומכות בארגון האומות המאוחדות,‏ ארגון שאותו מסמלת ’‏חיית הפרא האדומה כשני’‏ (‏ההת׳ י״ז:‏3,‏ 16–18‏)‏.‏ מ15 7/‏15 ב׳:‏3,‏ 4

מה היה הפתרון לחשיבה זו שאיימה על שלום הקהילה?‏ פאולוס האיץ במשיחיים:‏ ”‏אני קורא לכם,‏ אחים,‏ .‏.‏.‏ לדבר פה אחד ושלא יהיו ביניכם פילוגים,‏ אלא שתהיו מאוחדים לגמרי באותה דעה ובאותו קו חשיבה”‏ (‏קור״א א׳:‏10,‏ 11,‏ 13‏)‏.‏ גם כיום אין מקום לפילוגים מכל סוג שהוא בקהילה המשיחית (‏רומ׳ ט״ז:‏17,‏ 18‏)‏.‏ פאולוס קרא למשיחיים המשוחים להתמקד באזרחותם השמימית ולא בדברים ארציים (‏פיל׳ ג׳:‏17–20‏)‏.‏ היה עליהם לפעול כשגרירים במקום המשיח.‏ שגרירים אינם מתערבים בענייני המדינות שאליהן הם נשלחים.‏ נאמנותם נתונה לממשלה אחרת (‏קור״ב ה׳:‏20‏)‏.‏ גם משיחיים בעלי תקווה ארצית הם נתיני מלכות אלוהים,‏ ולכן אין זה ראוי שינקטו צד בסכסוכי העולם הזה.‏ מ15 7/‏15 ג׳:‏9,‏ 10

הרהורים בפסוק זה עשויים לעזור לך להבין בצורה אישית מאוד שיהוה אוהב אותך ודואג לך.‏ היה סמוך ובטוח שאתה יקר בעיניו (‏פט״א ה׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ עלינו להוקיר מאוד את המקרא מפני שיהוה מתקשר אתנו בעיקר באמצעותו.‏ תקשורת משמעותית ומלאת חמלה בין הורים לילדיהם חיונית לבניית אמון הדדי ולטיפוח התחושה שהם נאהבים.‏ מה נוכל לצפות מיהוה?‏ אף שמעולם לא ראינו אותו ולא שמענו את קולו,‏ הוא ”‏מדבר”‏ אלינו באמצעות דברו הכתוב,‏ ועלינו להקשיב (‏יש׳ ל׳:‏20,‏ 21‏)‏.‏ יהוה רוצה להדריך אותנו,‏ את משרתיו המוקדשים,‏ ולהגן עלינו מכל רע.‏ הוא גם רוצה שנכיר אותו ונבטח בו (‏תהל׳ י״ט:‏8–12;‏ מש׳ א׳:‏33‏)‏.‏ מ15 8/‏15 א׳:‏6,‏ 7

כל כמה שאנו מצפים לגן העדן העתיד לבוא,‏ הברכות העיקריות בעולם החדש יהיו ברכות רוחניות.‏ עד כמה עמוק יהיה הסיפוק מן הידיעה ששם יהוה מקודש ושריבונותו מוצדקת!‏ (‏מתי ו׳:‏9,‏ 10‏)‏ אנו נראה בהתרגשות כיצד מטרתו המקורית של יהוה לגבי בני האדם וכדור הארץ הולכת ומתגשמת.‏ וחשוב עד כמה קל יותר יהיה זה להתקרב ליהוה ככל שנתקדם,‏ ונגיע לבסוף,‏ אל השלמות!‏ (‏תהל׳ ע״ג:‏28‏)‏ הברכות האלו יוכלו להיות מנת חלקנו,‏ שכן ישוע הבטיח לנו כי ”‏לאלוהים הכול אפשרי”‏ (‏מתי י״ט:‏25,‏ 26‏)‏.‏ אך אם אנו מצפים לחיות בעולם החדש — ולהמשיך לחיות גם אחרי אלף שנות שלטון המשיח — עלינו לפעול כעת כדי שתהיה לנו ”‏אחיזה איתנה”‏ בחיי הנצח (‏טימ״א ו׳:‏19‏)‏.‏ עלינו לחיות בציפייה לקץ העולם המרושע הזה ולנקוט עתה צעדים חיוביים כדי להיערך לחיים בעולם החדש.‏ מ15 8/‏15 ג׳:‏2,‏ 3

חלק ניכר ממה שמפיקה המדיה העולמית יכול להיות מסוכן מבחינה רוחנית למשיחיים.‏ חומר זה לא נועד לבנות אמונה ביהוה ובהבטחותיו.‏ תחת זאת,‏ הוא משקף את עולמו המרושע של השטן ואת מטרות העולם.‏ לפיכך עלינו לנקוט משנה זהירות לבל נבחר בחומרים העלולים לעורר בנו את ”‏תאוות העולם”‏ (‏טיט׳ ב׳:‏12‏)‏.‏ בניגוד למה שמפיק העולם,‏ החומר שמפיק ארגון יהוה באחרית ימים זו מעודד התנהגות המובילה לחיי נצח.‏ עד כמה מבורכים אנו שיש ברשותנו כתבי עת,‏ חוברות,‏ ספרים,‏ סרטי וידיאו ודפי אינטרנט המקדמים את עבודת אלוהים האמיתית!‏ ארגון אלוהים גם מספק אסיפות סדירות ביותר מ־000,‏110 קהילות ברחבי תבל.‏ באסיפות אלו ובכינוסים אנו דנים בחומר מקראי הבונה אמונה באלוהים ובהבטחותיו (‏עב׳ י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ מ15 8/‏15 ד׳:‏9,‏ 11

משרתי יהוה רוצים להדריך את מצפונם.‏ הם רוצים שתכתיבי מצפונם יתאימו לאמות המידה באשר לטוב ולרע כפי שהן מתבררות מתוך דבר־אלוהים.‏ מצפון המודרך נכונה מהווה גורם השפעה חיובי רב־עוצמה בקהילה המשיחית.‏ אך הכשרת מצפוננו המשיחי והשימוש בו אינם סתם פעילויות שכליות.‏ המקרא קושר בין מצפון טוב לבין אמונה ואהבה.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏תכליתה של הנחיה זו היא אהבה הנובעת מלב טהור,‏ ממצפון נקי ומאמונה שאין עמה צביעות”‏ (‏טימ״א א׳:‏5‏)‏.‏ אם נדריך את מצפוננו וניענה לו,‏ תתעצם אהבתנו כלפי יהוה ותתחזק אמונתנו.‏ למעשה,‏ האופן שבו אנו משתמשים במצפון מעיד על עומק רוחניותנו,‏ על מצב לבנו ועל עוצמת רצוננו לשמח את לב יהוה.‏ כן,‏ קול פנימי זה מראה איזה מין אנשים אנחנו באמת.‏ מ15 9/‏15 ב׳:‏2,‏ 3

יהוה הוא בורא האדם (‏תהל׳ ק׳:‏3–5‏)‏.‏ משום כך המקרא מכנה את אדם הראשון ”‏בן אלוהים”‏,‏ וישוע לימד את תלמידיו לפנות אל אלוהים במילים ”‏אבינו שבשמיים”‏ (‏לוקס ג׳:‏38;‏ מתי ו׳:‏9‏)‏.‏ בתור מקור החיים יהוה הוא אבינו;‏ יחסיו עמנו הם כיחסי אב עם ילדיו.‏ במילים פשוטות,‏ יהוה אוהב אותנו כפי שאב מסור אוהב את ילדיו.‏ אבות בשר ודם הם,‏ כמובן,‏ לא־מושלמים.‏ כל כמה שינסו הם לעולם לא ישקפו לגמרי את האופן שבו מביע יהוה את אהבתו האבהית.‏ למעשה,‏ יש שיש להם זיכרונות קודרים מילדותם;‏ הם גדלו בנסיבות משפחתיות שהותירו בהם צלקות רגשיות או פסיכולוגיות עמוקות.‏ עד כמה כואב וטרגי הדבר!‏ אנו בטוחים שיהוה אינו אב כזה (‏תהל׳ כ״ז:‏10‏)‏.‏ אין ספק שאם נדע כיצד יהוה אוהב אותנו ודואג לנו,‏ אנו נתקרב אליו עוד יותר (‏יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ מ15 9/‏15 ד׳:‏3,‏ 4

תהיה זו עדות לחוסר אהבה ולחוסר אמון משוועים מצדנו אם נחליט החלטות מבלי להביא בחשבון את רצון אלוהים.‏ בימי שמואל ספגו בני ישראל מפלה ניצחת מידי הפלשתים.‏ עם אלוהים נזקק נואשות לעזרה ולהגנה.‏ מה החליטו לעשות?‏ ”‏ניקחה אלינו משילֹה את ארון ברית יהוה,‏ ויבוא בקרבנו ויושיענו מכף אויבינו”‏.‏ מה הייתה התוצאה?‏ ”‏ותהי המכה גדולה מאוד,‏ וייפול מישראל שלושים אלף רגלי.‏ וארון אלוהים נלקח [‏נשבה]‏”‏ (‏שמ״א ד׳:‏2–4,‏ 10,‏ 11‏)‏.‏ בלקיחת הארון אל שדה הקרב דומה היה כי בני ישראל רצו בעזרת יהוה.‏ אך לאמיתו של דבר הם לא חיפשו את הדרכת יהוה;‏ הם פעלו על־פי דעותיהם האישיות,‏ והתוצאה הייתה הרת אסון (‏מש׳ י״ד:‏12‏)‏.‏ מ15 9/‏15 ה׳:‏16,‏ 17

מה תוכל לעשות כדי לבנות אמונה חזקה ולא לאבדה?‏ אל תסתפק במה שלמדת עד טבילתך (‏עב׳ ו׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ שים לב לנבואות מקראיות שהתגשמו משום שהן יכולות לתרום בעוצמה לחיזוק יסודות אמונתך.‏ תוכל גם להשתמש בדבר־אלוהים כקנה מידה שלפיו תבדוק אם אמונתך מניעה אותך לעשות את מה שמצופה ממי שיש לו אמונה איתנה (‏יעקב א׳:‏25;‏ ב׳:‏24,‏ 26‏)‏.‏ השליח פאולוס אמר לאחיו לאמונה שהם יוכלו ’‏לעודד זה את זה באמצעות אמונתם המשותפת’‏ (‏רומ׳ א׳:‏12‏)‏.‏ כאשר אנו מתרועעים עם בני אמונתנו אנו יכולים לבנות איש את אמונת רעהו,‏ בייחוד כאשר אנו במחיצת אלה אשר כבר הוכיחו את ’‏אמונתם הבחונה’‏ (‏יעקב א׳:‏3‏)‏.‏ חברה רעה הורסת את האמונה,‏ ואילו חברה טובה בונה אותה (‏קור״א ט״ו:‏33‏)‏.‏ זו אחת הסיבות לכך שהמקרא מורה לנו שלא לזנוח ”‏את התכנסויותינו”‏ (‏עב׳ י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ מ15 10/‏15 ב׳:‏2,‏ 8,‏ 9

אנו זקוקים לזמן להרהורים כאשר אנו מתכוננים לניהול שיעור מקרא.‏ כשצרכיו של כל תלמיד לנגד עינינו נוכל לחשוב על שאלות לעידוד הבעת דעה או על דוגמה שתעזור לו להתקדם.‏ זמן זה יכול להיות מרענן ביותר,‏ שכן הרהורים בדברים אלה מחזקים את אמונתנו ועוזרים לנו לנהל שיעורי מקרא ביעילות והתלהבות רבות יותר.‏ כך גם כאשר אנו מכינים את לבבנו לשירות השדה (‏עז׳ ז׳:‏10‏)‏.‏ קריאת פרק במעשי השליחים ’‏תלבה’‏ את התלהבותנו לשירות.‏ הרהורים בפסוקים מקראיים שבהם אנו מתכוונים להשתמש באותו יום ובפרסומים שאנו מתכננים להציע יעזרו לנו לבצע את שירותנו (‏טימ״ב א׳:‏6‏)‏.‏ חשוב על האנשים שבשטח ועל מה שעשוי לעורר את התעניינותם.‏ כל ההתכוננות הזו תניע אותנו להעיד ביעילות ”‏בהפגנת רוח וגבורה”‏ הנובעת מדבר־אלוהים (‏קור״א ב׳:‏4‏)‏.‏ מ15 10/‏15 ד׳:‏9

שאל את עצמך:‏ ’‏מה עלול לפתות את ילדי לצפות בפורנוגרפיה?‏ האם הוא מבין מדוע היא כל כך מסוכנת?‏ האם אני נגיש כך שהוא יוכל לבוא אליי ולבקש את עזרתי אם הוא אי פעם יתפתה לצפות בפורנוגרפיה?‏’‏ גם אם ילדך צעיר למדי תוכל לומר לו:‏ ”‏אם אי פעם תיתקל באתר לא־מוסרי ותתפתה לצפות בו,‏ בוא אליי ושוחח אתי בבקשה.‏ אין לך מה להתבייש.‏ אני רוצה לעזור לך”‏.‏ התובנה גם תסייע לך לגלות שיקול דעת בבחירת צורות הבידור שמהן אתה נהנה.‏ ”‏מה שמקובל עלינו כהורים מבחינת מוזיקה,‏ סרטים או ספרים מכתיב את הסטנדרט לכל המשפחה”‏,‏ אומר אב ששמו פְּרַנַס.‏ ”‏אתה יכול לומר הרבה על הרבה דברים,‏ אבל ילדיך יראו את מה שאתה עושה ויחקו אותך”‏.‏ אם ילדיך יראו שאתה מקפיד לבחור בבידור נקי,‏ הם מן הסתם ירצו לעשות בחירות דומות (‏רומ׳ ב׳:‏21–24‏)‏.‏ מ15 11/‏15 א׳:‏12–14

כיום מושם דגש רב יותר במתן עדות במקומות ציבוריים:‏ בתחנות אוטובוס,‏ בתחנות רכבת,‏ בחניונים,‏ בכיכרות ובשווקים.‏ אם ההשתתפות בחלק מהיבטי שירות אלה מרתיעה אותך,‏ חשוב בליווי תפילות על דבריו של משגיח נפה ותיק,‏ אנג׳לו מנרה הבן:‏ ”‏ראינו בכל היבט שירות חדש דרך נוספת לשרת את יהוה,‏ דרך נוספת להוכיח לו את מסירותנו ומבחן נאמנות נוסף,‏ והיינו להוטים להראות שאנו מוכנים לשרתו בכל צורה שהוא מבקש”‏.‏ השתתפותנו בצורת בישור חדשה,‏ אולי מחוץ לאזור הנוחות שלנו,‏ מסייעת לנו לבנות ביטחון ואמונה ביהוה,‏ והדבר מעמיק את רוחניותנו (‏קור״ב י״ב:‏9,‏ 10‏)‏.‏ מבשרים רבים נהנים להפנות את האנשים אל האתר שלנו jw.org,‏ הנושא את הבשורה הטובה לאנשים שונים,‏ גם באזורים מרוחקים.‏ מ15 11/‏15 ה׳:‏12,‏ 13,‏ 15

תרגום עולם חדש באנגלית נקט בעבר בשיטה שבה נקטו תרגומי מקרא אחרים לאנגלית שהשתמשו במילה העברית ”‏שאול”‏ בפסוקים כמו קהלת ט׳:‏10 האומר:‏ ”‏אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול,‏ אשר אתה הולך שמה”‏.‏ מתרגמי מהדורות לא־אנגליות רבות נתקלו בבעיה הזו:‏ המונח ”‏שאול”‏ אינו מוכר למרבית קוראיהם,‏ אינו מצוי במילוניהם ונשמע כמו מקום גיאוגרפי.‏ הואיל וכך,‏ ניתן אישור להבהיר במהדורת 2013 את משמעות המילים ”‏שאול”‏ ומקבילתה היוונית ”‏האדס”‏ על־ידי תרגומן המדויק למילה ”‏הקבר”‏.‏ כמו כן,‏ הוחלפו מונחים מיושנים באנגלית ונעשו מאמצים רבים להפוך את הטקסט לברור וקל להבנה מבלי להקריב את הדיוק.‏ יישום פתרונות התרגום שכבר אומצו בשפות אחרות חידד את הטקסט האנגלי.‏ מ15 12/‏15 ב׳:‏10,‏ 12

אם אנחנו חולים,‏ אנו יכולים לצפות מאלוהים שיעניק לנו נחמה,‏ חוכמה ותמיכה,‏ כפי שעשה למען משרתיו האמיתיים בעבר.‏ אך אנו יודעים שמי שגילה התחשבות כלפי הדל בימי דוד לא חי עד אין קץ.‏ מכאן שכאשר כתב דוד את המילים המצוטטות לעיל,‏ הוא לא התכוון שאדם מתחשב כזה יישאר בחיים בדרך נס ולא ימות לעולם.‏ נוכל להבין שכוונת מילים אלו שנכתבו בהשראת רוח הקודש היא שאלוהים יעזור למשרתיו הנאמנים המתחשבים בזולת.‏ כיצד?‏ דוד הסביר:‏ ”‏יהוה יסעדנו על ערש דוויי [‏מיטת חוליו]‏,‏ כל משכבו הפכת בחוליו”‏ (‏תהל׳ מ״א:‏4‏)‏.‏ מי שהתחשב בדל יכול היה להיות בטוח שאלוהים רואה אותו ואת נאמנותו.‏ יתרה מזו,‏ יכולת ההחלמה של גופו — הגוף שהעניק לו אלוהים — עשויה הייתה לעזור לו להרגיש טוב יותר ולהחלים מחוליו.‏ מ15 12/‏15 ד׳:‏7

פאולוס לא התכוון כאן לכל מי שנתונים במאסר.‏ הוא דיבר על אחים שנכלאו בשל אמונתם.‏ כשכתב פאולוס מילים אלה למשיחיים העברים הוא כבר היה נתון בכבלי מאסר במשך כארבע שנים (‏פיל׳ א׳:‏12–14‏)‏.‏ הוא שיבח את האחים על ש’‏הזדהו עם מי שהיו במאסר’‏ (‏עב׳ י׳:‏34‏)‏.‏ המשיחיים העברים לא נמצאו בקרבתו של פאולוס.‏ כיצד הם יכלו להראות שהם חושבים עליו?‏ הם יכלו לעשות זאת באמצעות תפילות עזות למענו (‏עב׳ י״ג:‏18,‏ 19‏)‏.‏ כיום אולי גם אנו רחוקים פיזית מאחינו השוהים במאסר ואיננו מסוגלים להושיט להם עזרה מעשית כמו האחים המתגוררים בקרבת בית הסוהר.‏ אולם נוכל להראות שאנו מזדהים עם אחינו הנאמנים ואוהבים אותם אם נזכור אותם תמיד ונזכיר אותם בתפילותינו ליהוה בליווי תחינות בעדם.‏ מ16.‏01 א׳:‏13,‏ 14

מטרתו המקורית של אלוהים עבור בני האדם הייתה שהם יחיו לנצח כאן על כדור הארץ (‏בר׳ א׳:‏28;‏ תהל׳ ל״ז:‏29‏)‏.‏ הסידור שבו כמה נבחרים לחיות בשמיים ולשלוט כמלכים וכוהנים לא היה חלק ממטרה זו.‏ זהו סידור יוצא דופן.‏ קריאה זו גורמת לשינוי משמעותי בחשיבה,‏ בהשקפה ובתקווה של האדם שנמשח (‏אפ׳ א׳:‏18‏)‏.‏ אך כיצד אדם יודע שהוא קיבל את הקריאה השמימית,‏ כלומר שהוא קיבל את העירבון המיוחד הזה?‏ התשובה משתקפת בבירור בדבריו של פאולוס אל האחים המשוחים ברומא,‏ אשר ’‏נקראו להיות קדושים’‏.‏ הוא אמר להם:‏ ”‏לא קיבלתם רוח של עבדות המחזירה אתכם אל הפחד,‏ אלא קיבלתם רוח אשר דרכה מאומצים אנו כבנים ושבאמצעותה אנו קוראים:‏ ’‏אבא,‏ אבינו!‏’‏”‏ (‏רומ׳ א׳:‏7;‏ ח׳:‏15‏)‏ במילים פשוטות,‏ אלוהים מבהיר לאותו אדם באמצעות רוח קודשו שהוא מוזמן להיות יורש עתידי במלכות (‏תסל״א ב׳:‏12‏)‏.‏ מ16.‏01 ג׳:‏8,‏ 9

כיצד נוכל להראות כבוד הולם כלפי מי שיהוה בוחר להיות משוחיו?‏ אל לנו לשאול אותם שאלות אישיות בקשר למשיחתם.‏ כך אנו מראים שאיננו מתערבים בעניינים לא לנו (‏תסל״ב ג׳:‏11‏)‏.‏ איננו צריכים להניח שהוריהם של המשוחים,‏ בני זוגם או קרובי משפחה אחרים נמשחו גם הם.‏ גנטיקה או קשרי נישואין אינם ממלאים תפקיד בתהליך המשיחה (‏תסל״א ב׳:‏12‏)‏.‏ אנו גם רוצים להיאבק בדחף לתחקר את בני זוגם של המשוחים ולשאול אותם מה הם מרגישים לאור העובדה שיחיו בעתיד בגן העדן הארצי ללא בן זוגם.‏ לא נרצה לשאול שאלות העלולות להעציבם.‏ אנו יכולים להיות מלאי ביטחון שיהוה יפתח את ידו ו’‏ישביע לכל חי רצון’‏ (‏תהל׳ קמ״ה:‏16‏)‏.‏ מי שמעניקים למשיחיים המשוחים יחס הולם מגנים על עצמם ממלכודת מוסווית — ’‏אחי שקר’‏ הטוענים שהם משוחים (‏גל׳ ב׳:‏4,‏ 5;‏ יוח״א ב׳:‏19‏)‏.‏ מ16.‏01 ד׳:‏10,‏ 11