ינואר

ההמתנה המתוחה הגיעה אל קצה.‏ אבן נגולה מעל לבה של הצעירה כשהיא רואה שאביה שב מהקרב בריא ושלם.‏ היא רצה לעברו כדי לברך אותו ולשמוח אתו על נצחונו האדיר.‏ אולם במקום להצטרף אליה בשירים ובמחולות,‏ הוא קורע את מדי הקרב המוכתמים שלו וזועק:‏ ”‏אהה בתי!‏ הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִנִי [‏שברת את לבי]‏”‏.‏ ואז הוא מוציא מפיו מילים שישנו לעד את חייה וינפצו את חלומותיה ותקוותיה לחיים נורמאליים.‏ אך היא מעודדת את אביה ללא היסוס לקיים את הבטחתו ליהוה.‏ דבריה חושפים את אמונתה החזקה.‏ היא בטוחה שכל מה שמבקש יהוה יפעל לטובתה המרבית (‏שופ׳ י״א:‏34–37‏)‏.‏ לבו של אביה מתמלא גאווה מפני שהוא יודע שנכונותה לתמוך בהחלטתו מעלה חיוך של שביעות רצון על פניו של יהוה.‏ יפתח ובתו סמכו לחלוטין על דרכי הפעולה של יהוה,‏ גם כאשר היה קשה לעשות כן.‏ הם היו משוכנעים שמציאת חן בעיני אלוהים שווה כל הקרבה.‏ מ16.‏04 א׳:‏1,‏ 2

אם אתה חש רפיון ידיים בשל מילים פוגעות שאמר חבר או בן משפחה,‏ או סובל ממחלה קשה או מתייסר ממותו של אדם יקר,‏ תוכל לשאוב נחמה מדוגמתו של איוב (‏איוב א׳:‏18,‏ 19;‏ ב׳:‏7,‏ 9;‏ י״ט:‏1–3‏)‏.‏ אף שאיוב לא היה מודע למקור מצוקותיו,‏ הוא לא אמר נואש.‏ מדוע?‏ אחת הסיבות היא שהוא היה אדם ”‏ירא אלוהים”‏ (‏איוב א׳:‏1‏)‏.‏ הוא היה נחוש לשמח את לב יהוה,‏ הן בנסיבות נוחות והן בנסיבות קשות.‏ יהוה אלוהים עזר לאיוב להתמקד בנפלאות שהוא כבר חולל באמצעות רוח קודשו.‏ הדבר חיזק אף יותר את ביטחונו שיהוה ישים קץ למצוקותיו במועד הנכון (‏איוב מ״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏ וכך אכן קרה.‏ ”‏יהוה שב את שבות איוב.‏.‏.‏ ויוסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה [‏פי שניים]‏”‏.‏ איוב חי חיים ארוכים ומספקים (‏איוב מ״ב:‏10,‏ 17‏)‏.‏ מ16.‏04 ב׳:‏11,‏ 13

כדי להיות זהירים עלינו לזהות את הסכנות בשלב מוקדם,‏ וכדי להיות טהורים אל לנו להניח להן לגרום לנו להתפשר.‏ עלינו לגלות זהירות כאשר עניינים פוליטיים עולים לדיון.‏ לדוגמה,‏ כשאתה מבשר את בשורת המלכות,‏ הימנע מלדבר בשבחה או בגנותה של מדיניות שננקטה על־ידי מפלגה כלשהי או מנהיג מסוים.‏ נסה למצוא מכנה משותף עם בעל הבית על־ידי כך שתתמקד בשורש הבעיה,‏ ולא בפתרונות שמציעים הפוליטיקאים.‏ לאחר מכן הראה מתוך המקרא כיצד תפתור מלכות אלוהים את הבעיה אחת ולתמיד.‏ אם אתה נשאל על נושאים טעונים כגון נישואין חד־מיניים או הפלות,‏ הגן על אמות המידה של אלוהים והסבר כיצד אנו פועלים על־פיהן.‏ במהלך השיחה שמור על ניטרליות מוחלטת בהיבטים הפוליטיים של הנושאים הללו.‏ איננו נוקטים עמדה בשאלה אילו חוקים יש לחוקק,‏ לבטל או לתקן,‏ ואיננו לוחצים על אחרים להסכים עם השקפתנו.‏ מ16.‏04 ד׳:‏8,‏ 9

עלינו לעשות תלמידים,‏ להטביל אותם וללמד אותם – אך מה עלינו לעשות תחילה?‏ ישוע אמר:‏ ”‏לכו”‏!‏ באשר למצווה זו ציין חוקר מקרא אחד:‏ ”‏על כל מאמין מוטלת המשימה ’‏ללכת’‏,‏ בין שמעבר לרחוב ובין שמעבר לים”‏ (‏מתי י׳:‏7;‏ לוקס י׳:‏3‏)‏.‏ האם התכוון ישוע שתלמידיו יכריזו את הבשורה הטובה רק באמצעות יוזמות פרטיות,‏ או האם הוא התכוון שהם יעשו כן באמצעות פעילות מאורגנת?‏ הואיל ואדם אחד אינו מסוגל ללכת ל”‏כל העמים”‏,‏ פעילות הבישור מצריכה מאמצים מאורגנים מצד רבים.‏ אנו מגיעים למסקנה זו גם לאור העובדה שישוע הזמין את תלמידיו להיות ”‏דייגי אדם”‏ (‏מתי ד׳:‏18–22‏)‏.‏ ישוע לא דיבר כאן על דייג יחיד המחזיק חכה עם פיתיון ויושב בחוסר מעש בשעה שהוא ממתין שהדג ייתפס בקרס.‏ הוא דיבר כאן על דיג בעזרת רשתות – מלאכה מאומצת שלעיתים מצריכה שיתוף פעולה מצד רבים (‏לוקס ה׳:‏1–11‏)‏.‏ מ16.‏05 ב׳:‏3,‏ 4

כדי להבין את צורת חשיבתו של יהוה חיוני שנקדיש זמן ללימוד אישי.‏ בשעה שאנו קוראים או לומדים את דבר־אלוהים נוכל לשאול את עצמנו:‏ ’‏מה אני למד מכאן על יהוה,‏ על דרכי הצדק שלו ועל צורת חשיבתו?‏’‏ עלינו לאמץ את גישתו של דוד אשר אמר באחד ממזמורי התהלים:‏ ”‏דרכיך יהוה הודיעני,‏ אורחותיך למדני.‏ הדריכני באמיתך ולמדני,‏ כי אתה אלוהי ישעי.‏ אותך קיוויתי כל היום”‏ (‏תהל׳ כ״ה:‏4,‏ 5‏)‏.‏ כשאתה מהרהר בקטע מתוך המקרא,‏ תוכל לשאול את עצמך שאלות כגון:‏ ‏’‏כיצד אני יכול ליישם את המידע הזה בחוג המשפחה?‏ היכן אני יכול לעשות זאת?‏ בבית?‏ בעבודה?‏ בבית־הספר?‏ בשירות?‏’‏ כאשר אנו מבינים היכן ניתן ליישם את החומר הנלמד,‏ קל יותר להבין כיצד ניתן ליישם אותו.‏ מ16.‏05 ג׳:‏9,‏ 11

כשקבע יהוה את הדרישה הזו,‏ הוא הראה בזאת שהוא מצפה מהאחים הממונים לעמוד בסטנדרטים גבוהים (‏טימ״א ג׳:‏2–7‏)‏.‏ הוא מצפה מהם להציב דוגמה טובה ודורש מהם דין וחשבון על יחסם כלפי הקהילה,‏ ”‏שאותה קנה בדם בנו שלו”‏ (‏מה״ש כ׳:‏28‏)‏.‏ יהוה מעוניין שנחוש בטוחים תחת השגחתם של רועי המשנה הממונים (‏יש׳ ל״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏ מכאן שהדרישות שהמקרא מתווה לזקני־הקהילה מזכירות לנו עד כמה דואג לנו יהוה.‏ למעשה,‏ כל משיחי יכול להפיק לקחים מהדרישות המובאות בפסוקים מכיוון שרובן הן דרישות שיהוה מציב לכלל המשיחיים.‏ למשל,‏ כולנו נדרשים לנהוג בסבירות ולהיות מיושבים בדעתנו (‏פיל׳ ד׳:‏5;‏ פט״א ד׳:‏7‏)‏.‏ זקני־הקהילה משמשים ”‏מופת לצאן”‏,‏ ואנו יכולים ללמוד מהם ו’‏לחקות את אמונתם’‏ (‏פט״א ה׳:‏3;‏ עב׳ י״ג:‏7‏)‏.‏ מ16.‏05 ה׳:‏8–10

מאילו מידות רעות המקשות את הלב עלינו להישמר?‏ אל לנו לטפח גאווה מופרזת,‏ להפוך את החטא להרגל או לפתח חוסר אמונה.‏ מידות אלה עלולות להוביל לאי־צייתנות ולמרדנות (‏דנ׳ ה׳:‏1,‏ 20;‏ עב׳ ג׳:‏13,‏ 18,‏ 19‏)‏.‏ למשל,‏ עוזיהו מלך יהודה גילה גאווה (‏דה״ב כ״ו:‏3–5,‏ 16–21‏)‏.‏ בתחילה הוא עשה את ”‏הישר בעיני יהוה”‏ ו’‏דרש את אלוהים’‏.‏ אך ”‏כחזקתו גבה לבו”‏,‏ אף שאלוהים היה מקור כוחו.‏ הוא אפילו ניסה להקטיר קטורת במקדש – זכות שהייתה שמורה לכוהנים משושלת אהרון בלבד.‏ כשהעמידו אותו הכוהנים על טעותו,‏ עוזיהו הגאה התמלא זעם.‏ מה הייתה התוצאה?‏ הוא חווה השפלה ו”‏שֶבֶר”‏ ביד אלוהים וחי את שארית חייו כמצורע (‏מש׳ ט״ז:‏18‏)‏.‏ אם לא נישמר מפני גאווה,‏ גם אנו עלולים להתחיל ’‏לחשוב את עצמנו ליותר ממה שצריך’‏,‏ ואולי אפילו להגיע למצב שבו נדחה עצות מקראיות (‏רומ׳ י״ב:‏3;‏ מש׳ כ״ט:‏1‏)‏.‏ מ16.‏06 ב׳:‏3,‏ 4

מהי השקפתך על אחיך לאמונה שתרבותם שונה לגמרי משלך?‏ שפת אמם,‏ סגנון הלבוש שלהם,‏ נימוסיהם ומאכליהם אולי שונים מכל מה שמוכר לך.‏ האם אתה נוטה להתעלם מאותם אחים ולהתחבר בעיקר למי שיש להם רקע דומה לשלך?‏ מהי גישתך כלפי המשגיחים בקהילתך,‏ בנפה שלך או בסניף שלך הצעירים ממך או הבאים מתרבות שונה או ממוצא אחר?‏ האם אתה מרשה לגורמים כאלה לערער את האחדות ולשבש את מטרתנו המשותפת כמשרתי יהוה?‏ מה יעזור לנו להימנע מהמלכודות הללו?‏ פאולוס השיא מספר עצות מעשיות למשיחיים שהתגוררו באפסוס,‏ עיר משגשגת בעלת מגוון תרבותי עשיר (‏אפ׳ ד׳:‏1–3‏)‏.‏ פאולוס הזכיר תחילה תכונות כגון שפלות רוח,‏ ענווה,‏ אורך רוח ואהבה.‏ ניתן לדמות אותן לעמודים המקנים יציבות לבית.‏ מ16.‏06 ג׳:‏17,‏ 18

השטן רוצה שנעבוד את הממון,‏ ולא את יהוה (‏מתי ו׳:‏24‏)‏.‏ מי שמשקיעים את מרב מרצם בצבירת דברים חומריים מוצאים את עצמם בסופו של דבר,‏ במקרה הטוב,‏ מנהלים חיים ריקים מתוכן הסובבים סביב תאוותיהם האנוכיות.‏ ובמקרה הרע חייהם יהיו נטולי רוחניות ומלאי עצב ותסכול (‏טימ״א ו׳:‏9,‏ 10;‏ ההת׳ ג׳:‏17‏)‏.‏ ישוע תיאר את המצב הזה במשל הזורע.‏ כאשר זרעי בשורת המלכות ’‏נזרעים בין הקוצים,‏ תאווֹת מתאווֹת שונות מכרסמות בהם וחונקות את הדבר,‏ והוא חדל להניב פרי’‏ (‏מר׳ ד׳:‏14,‏ 18,‏ 19‏)‏.‏ אנו מתקרבים לקץ הסדר העולמי הזה,‏ ולכן אין זה הזמן לצבור עוד ועוד דברים חומריים.‏ לא נוכל לצפות שנכסינו יישארו ברשותנו לאחר הצרה הגדולה,‏ ואין זה משנה מה שוויים הכספי או ערכם הרגשי (‏מש׳ י״א:‏4;‏ מתי כ״ד:‏21,‏ 22‏)‏.‏ מ16.‏07 א׳:‏5,‏ 6

השכם בבוקר הגיע בעל כרם לשוק כדי לשכור פועלים לכרמו.‏ הגברים שמצא הסכימו לשכר שהציע להם וניגשו לעבודה.‏ אולם בעל הכרם נזקק לעובדים נוספים,‏ ובמשך היום הוא חזר לשוק מספר פעמים כדי לשכור עוד פועלים.‏ הוא הציע שכר ראוי אפילו למי שהעסיק לקראת הערב.‏ בסוף היום כינס בעל הכרם את כל הפועלים כדי לשלם להם את שכרם.‏ הוא נתן סכום שווה לכל הפועלים,‏ בין שהם עבדו שעות רבות ובין שעבדו שעה אחת בלבד.‏ כאשר ראו זאת הפועלים שנשכרו ראשונים,‏ הם החלו להתלונן.‏ אך בעל הכרם השיב:‏ ’‏האם לא הסכמת לעבוד תמורת השכר שהצעתי לך?‏ האם אסור לי לשלם לכל העובדים כרצוני?‏ האם אתה מקנא מפני שאני נדיב?‏’‏ (‏מתי כ׳:‏1–15‏,‏ הערת שוליים)‏ משלו של ישוע מבליט את אחת התכונות המאפיינות את יהוה,‏ תכונה המוזכרת פעמים רבות במקרא – ”‏חסד”‏ (‏קור״ב ו׳:‏1‏)‏.‏ מ16.‏07 ג׳:‏1,‏ 2

הקץ הולך וקרב,‏ ולכן כיום חשוב מתמיד שנבשר את הבשורה הטובה על המלכות!‏ (‏מר׳ י״ג:‏10‏)‏ אין ספק שהבשורה הטובה על המלכות מבליטה את חסד יהוה.‏ עלינו לזכור עובדה זו כשאנו מבשרים.‏ המטרה העומדת לנגד עינינו במהלך השירות היא להסב כבוד ליהוה.‏ נוכל לממש מטרה זו אם נסביר לאנשים שכל הברכות שמבטיח יהוה באשר לעולם החדש הן ביטויי חסד מצדו.‏ כשאנו מבשרים לאחרים,‏ נוכל להסביר להם שתחת שלטונה של מלכות המשיח תפיק האנושות את מלוא התועלת מקורבן הכופר ותגיע בהדרגה לשלמות.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏גם הבריאה עצמה תשוחרר מן השעבוד לכיליון ותזכה בחירותם המפוארת של ילדי אלוהים”‏ (‏רומ׳ ח׳:‏21‏)‏.‏ כל זה יתאפשר רק בזכות חסדו היוצא מן הכלל של יהוה.‏ מ16.‏07 ד׳:‏17–19

אף־על־פי שאין במקרא כללים לגבי משחקי אהבה ולגבי הגבולות שיש להציב במסגרת היחסים האינטימיים הטבעיים,‏ יש בו אזכורים של גילויי חיבה (‏שה״ש א׳:‏2;‏ ב׳:‏6‏)‏.‏ בני זוג משיחיים צריכים לנהוג זה בזה ברכות.‏ בני זוג האוהבים בכל לבם את אלוהים ואיש את רעהו לא יאפשרו לשום דבר ולאף אחד לערער את נישואיהם.‏ היו קשרי נישואין שנקלעו למשבר או אף התפרקו בעקבות התמכרותו של אחד מבני הזוג לפורנוגרפיה.‏ יש לדחות בתוקף כל פיתוי לצפות בפורנוגרפיה ולעולם לא לפתח עניין מיני במישהו אחר פרט לבן הזוג לנישואין.‏ יש להימנע אפילו מליצור את הרושם שאנו מפלרטטים עם מישהו שאינו בן זוגנו,‏ שהרי יהיה זה ביטוי לחוסר אהבה.‏ אם נזכור שאלוהים מודע לכל מחשבותינו ומעשינו,‏ הדבר יחזק את נחישותנו להשביע את רצונו ולהישמר טהורים (‏מתי ה׳:‏27,‏ 28;‏ עב׳ ד׳:‏13‏)‏.‏ מ16.‏08 ב׳:‏7–9

בעזרת ידע מדויק יכלו המשיחיים בקולוסה ’‏להתהלך כיאות לפני יהוה וכך להשביע את רצונו בכל דבר’‏.‏ בזכות זאת התאפשר להם להמשיך ”‏לעשות פרי בכל מעשה טוב”‏,‏ בייחוד בהכרזת הבשורה הטובה (‏קול׳ א׳:‏10‏)‏.‏ על מנת להתייעל בשירות,‏ על כל עובד יהוה לדבוק בשגרה של לימוד המקרא.‏ חיוני שנעזור לתלמידי המקרא להבין את חשיבות הדבר.‏ גם עלינו להיות משוכנעים ביתרונות הלימוד.‏ חשוב שיהיו לנו הרגלי לימוד טובים.‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם אני מסוגל לתת הסברים מתוך כתבי־הקודש כשאנשים בשירות אומרים דבר מה הסותר את המקרא או שואלים שאלות קשות?‏’‏ אם נספר לאחרים איזו תועלת אנו מפיקים מלימוד אישי של המקרא,‏ נוכל לעודד אותם ללמוד בשקדנות את כתבי־הקודש ולהפיק מכך תועלת אישית.‏ מ16.‏08 ד׳:‏3,‏ 4

מן ההכרח שניאבק בהשפעות החזקות,‏ או ה”‏מבצרים”‏,‏ של העולם,‏ לרבות הדוקטרינות והפילוסופיות שבו והמעשים הפסולים הנהוגים בו כמו קיום יחסי מין לא־מוסריים,‏ שימוש בטבק,‏ שתייה מופרזת וצריכת סמים.‏ עלינו גם להיאבק ללא הפסק בחולשות הבשר וברפיון ידיים (‏קור״ב י׳:‏3–6;‏ קול׳ ג׳:‏5–9‏)‏.‏ האם באמת ניתן להביס את יריבינו החזקים?‏ כן,‏ אך לא ניתן לעשות זאת ללא מאבק.‏ פאולוס השתמש בדוגמתו של מתאגרף מימי קדם ואמר על עצמו:‏ ”‏אינני מכה באגרופיי כמי שמכה באוויר”‏ (‏קור״א ט׳:‏26‏)‏.‏ בדומה למתאגרף ההודף את יריבו,‏ גם עלינו להדוף את אויבינו.‏ יהוה מסייע לנו ומצייד אותנו בכלים הדרושים לנו במאבקנו.‏ הוא מספק לנו הנחיות מצילות חיים בדברו.‏ כמו כן,‏ הוא מושיט לנו עזרה דרך הפרסומים המקראיים,‏ האסיפות המשיחיות והכינוסים.‏ האם אתה מיישם את מה שאתה לומד?‏ מ16.‏09 ב׳:‏2,‏ 3

לישוע היה חשוב יותר לעזור לאחרים מאשר לפעול על־פי העדפותיו האישיות.‏ הושטת עזרה לזולת עמדה במרכז שירותו לאלוהים.‏ לכן מוטב שנוותר על פריטי לבוש שעלולים לגרום לאנשים לאטום את אוזנם לבשורה שבפינו (‏רומ׳ ט״ו:‏2‏)‏.‏ ההורים המשיחיים נושאים באחריות להנחיל לילדיהם את עקרונות המקרא.‏ עליהם לוודא שהם וילדיהם מקפידים על סגנון לבוש צנוע ועל הופעה חיצונית נאותה,‏ וכך משמחים את לב אלוהים (‏מש׳ כ״ב:‏6;‏ כ״ז:‏11‏)‏.‏ ההורים יכולים לטעת בילדיהם כבוד הולם כלפי האל הקדוש שהם עובדים על־ידי דוגמה אישית והדרכה אוהבת ומעשית.‏ כמה טוב שההורים מלמדים את ילדיהם היכן וכיצד ניתן למצוא בגדים הולמים.‏ יש לבחור לא רק בבגדים שהילדים אוהבים,‏ אלא בבגדים שיאפשרו להם לייצג בכבוד את יהוה אלוהים.‏ מ16.‏09 ג׳:‏13,‏ 14

בתור מורה,‏ ישוע מצא מסילות ללב מאזיניו מפני שהוא אהב את יהוה,‏ את דבר־אלוהים ואת הזולת (‏לוקס כ״ד:‏32;‏ יוח׳ ז׳:‏46‏)‏.‏ אהבה כזו תעזור להורים לגעת ללב ילדיהם (‏דב׳ ו׳:‏5–8;‏ לוקס ו׳:‏45‏)‏.‏ הורים,‏ לִמדו בשקדנות את המקרא ואת עזרי הלימוד העומדים לרשותנו.‏ התעניינו בבריאה ובמאמרים בפרסומינו הדנים בנושא (‏מתי ו׳:‏26,‏ 28‏)‏.‏ אם תעשו כן,‏ תרחיבו את ידיעותיכם,‏ תעמיקו את הערכתכם כלפי יהוה ותרכשו כלים נוספים שיאפשרו לכם ללמד את ילדיכם.‏ אם הלב שלכם יהיה גדוש באמת המקראית,‏ תרצו לשוחח עליה עם ילדיכם.‏ שוחחו עליה בכל הזדמנות,‏ ולא רק כשאתם מתכוננים לאסיפות או עורכים את התוכנית הרוחנית המשפחתית.‏ כמו כן,‏ הדיונים הללו צריכים להתקיים באופן טבעי וספונטני,‏ כחלק משיחה יומיומית,‏ ולא בצורה מאולצת.‏ מ16.‏09 ה׳:‏6,‏ 7

הקושי להבין את דבר־אלוהים בשפה זרה עלול להוות סכנה ממשית לבריאותנו הרוחנית.‏ במאה החמישית לפה״ס היה נחמיה מוטרד מהעובדה שחלק מילדיהם של שבי ציון לא ידעו עברית.‏ אותם ילדים עמדו לאבד את זהותם כמשרתי אלוהים מפני שהם לא יכלו להבין לגמרי את משמעות דבר־אלוהים (‏נחמ׳ ח׳:‏2,‏ 8‏)‏.‏ מספר הורים משיחיים המשרתים בשטח של דוברי שפה זרה שמו לב שהתעניינות ילדיהם בָּאמת פחתה.‏ מדוע?‏ כשאנו קוראים חומר בשפה זרה,‏ המידע נוגע פחות ללבנו מאשר חומר הכתוב בשפת אמנו.‏ כמו כן,‏ הקושי לתקשר בשפה אחרת עלול לכלות את כוחותינו הנפשיים והרוחניים.‏ לפיכך לצד טיפוח הרצון לשרת את יהוה בשטח של דוברי שפה זרה,‏ עלינו גם לשמור על בריאותנו הרוחנית (‏מתי ד׳:‏4‏)‏.‏ מ16.‏10 ב׳:‏4–6

האמונה המשיחית היא תכונה יקרת ערך.‏ היא אינה נחלתם של כל בני האדם (‏תסל״ב ג׳:‏2‏)‏.‏ אולם יהוה מעניק לכל אחד מעובדיו ’‏מידה של אמונה’‏ (‏רומ׳ י״ב:‏3;‏ גל׳ ה׳:‏22‏)‏.‏ כל מי שמתאפיינים באמונה צריכים להיות אסירי תודה על כך.‏ אבינו השמימי מושך אליו אנשים באמצעות בנו.‏ האמונה בישוע מאפשרת לפרט לזכות לסליחת חטאים.‏ כך נסללת בפניו הדרך ליהנות מקשר נצחי עם יהוה (‏יוח׳ ו׳:‏44,‏ 65;‏ רומ׳ ו׳:‏23‏)‏.‏ מה עשינו כדי להיות ראויים לברכה כה נפלאה?‏ כאנשים חוטאים הדבר היחיד שאנו ראויים לו הוא מוות (‏תהל׳ ק״ג:‏10‏)‏.‏ אך יהוה ראה את הפוטנציאל הגלום בנו.‏ ברוב חסדו הוא פתח את לבנו לבשורה הטובה.‏ כך התחלנו לגלות אמונה בישוע,‏ ונפתחה בפנינו הדרך לחיי נצח (‏יוח״א ד׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ מ16.‏10 ד׳:‏1,‏ 2

באיגרותיו פאולוס דיבר טובות על אחיו לאמונה.‏ חלקם בילו שנים במחיצתו במסגרת מסעותיו,‏ והוא ללא ספק היה מודע למגרעותיהם.‏ למרות זאת הוא דיבר בשבחם.‏ לדוגמה,‏ פאולוס קרא לטימותיאוס ”‏ילדי האהוב והנאמן באדון”‏ ואמר שהוא ידאג בלב שלם לענייני אחיו המשיחיים (‏קור״א ד׳:‏17;‏ פיל׳ ב׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ השליח שיבח את טיטוס באיגרתו אל הקורינתים ותיאר אותו כ”‏שותפי וחברי לעבודה בדאגה לענייניכם”‏ (‏קור״ב ח׳:‏23‏)‏.‏ עד כמה ודאי התעודדו טימותיאוס וטיטוס כששמעו מה חשב עליהם פאולוס!‏ זאת ועוד,‏ פאולוס ובר־נבא שמו נפשם בכפם כששבו למקומות שבהם הותקפו באכזריות.‏ לדוגמה,‏ חרף ההתנגדות הקיצונית שחוו בליסטרה,‏ הם חזרו לשם כדי לעודד את התלמידים החדשים לדבוק באמונה (‏מה״ש י״ד:‏19–22‏)‏.‏ לאחר שפאולוס ניצב מול אספסוף זועם באפסוס,‏ הוא עודד את התלמידים ששכנו באזור (‏מה״ש כ׳:‏1‏)‏.‏ מ16.‏11 א׳:‏10,‏ 11

באמצעות ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ הפועל בהכוונת המשיח,‏ ”‏ראש הקהילה”‏,‏ יהוה מנהיג ומזין את מי שמהווים את החלק הארצי של ארגונו (‏מתי כ״ד:‏45–47;‏ אפ׳ ה׳:‏23‏)‏.‏ בדומה לגוף המנהל בן המאה הראשונה,‏ העבד מוקיר את המקרא ורואה בו דברו של אלוהים,‏ או המסר שמטעמו (‏תסל״א ב׳:‏13‏)‏.‏ המקרא מורה לנו לנכוח בקביעות באסיפות (‏עב׳ י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ הוא מצווה עלינו להיות מאוחדים בעיקרי אמונתנו.‏ דבר־אלוהים קורא לנו להציב את המלכות במקום הראשון בחיינו (‏מתי ו׳:‏33‏)‏.‏ כמו כן,‏ כתבי־הקודש מדגישים את חובתנו וזכותנו לבשר מבית לבית,‏ במקומות ציבוריים ובאופן לא־רשמי (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20;‏ מה״ש ה׳:‏42;‏ י״ז:‏17;‏ כ׳:‏20‏)‏.‏ ספרו של אלוהים מנחה את זקני־הקהילה לשמור על טוהר ארגונו (‏קור״א ה׳:‏1–5,‏ 13;‏ טימ״א ה׳:‏19–21‏)‏.‏ בנוסף,‏ יהוה קבע שכל השייכים לארגונו צריכים להיות טהורים מבחינה גופנית ורוחנית (‏קור״ב ז׳:‏1‏)‏.‏ מ16.‏11 ג׳:‏7,‏ 8

בעשורים שקדמו למלחמת העולם הראשונה הבינו צ׳ארלס טייז ראסל ועמיתיו שזרמי הנצרות אינם מלמדים את האמת המקראית.‏ לכן הם החליטו לנתק כל קשר עם דתות הכזב בהתאם לתפיסתם לגביהן באותם ימים.‏ כבר בהוצאת נובמבר 1879 של כתב העת המצפה של ציון נאמר שכל כנסייה הטוענת שהיא כלה נאמנה של המשיח אך בפועל תומכת בממשלות העולם,‏ היא למעשה חלק מבבל הגדולה,‏ המתוארת במקרא כזונה (‏ההת׳ י״ז:‏1,‏ 2‏)‏.‏ גברים ונשים יראי אלוהים ידעו מה עליהם לעשות.‏ הם לא יכלו לצפות שאלוהים יברך אותם אם ימשיכו לתמוך בארגונים דתיים כוזבים.‏ לכן תלמידי מקרא רבים כתבו מכתבי פרישה מן הכנסיות שאליהן השתייכו.‏ מ16.‏11 ה׳:‏2,‏ 3

האם קראת את הכתוב ברומים ח׳:‏15–17 בסמוך לטקס הזיכרון השנתי למותו של ישוע?‏ סביר להניח שכן.‏ פסוקים חשובים אלה מסבירים כיצד המשיחיים המשוחים יודעים שאלוהים משח אותם – רוח הקודש מעידה יחד עם רוחם.‏ פרק זה נכתב בעיקר עבור המשיחיים המשוחים.‏ הם מקבלים את ”‏הרוח”‏ ו’‏מצפים לאימוצם כבנים,‏ לכך שישוחררו מגופם’‏ הגשמי (‏רומ׳ ח׳:‏23‏)‏.‏ כן,‏ הם עתידים לחיות בשמיים כבני אלוהים.‏ הדבר מתאפשר תודות לעובדה שהם נטבלו כמשיחיים ואלוהים החיל עליהם את קורבן הכופר,‏ סלח להם על חטאיהם והחשיבם לצדיקים כבניו הרוחניים (‏רומ׳ ג׳:‏23–26;‏ ד׳:‏25;‏ ח׳:‏30‏)‏.‏ אולם הכתוב ברומים פרק ח׳‏ חשוב גם עבור בעלי התקווה הארצית,‏ שהרי אלוהים מחשיב אותם לצדיקים במובן מסוים.‏ גם הם יכולים להפיק תועלת מהעצות שנכתבו עבור מי שנחשבים לצדיקים.‏ מ16.‏12 ב׳:‏1–3

למה התכוון ישוע באמרו ”‏לעולם אל תהיו מודאגים”‏?‏ אין ספק שהוא לא התכוון שמשרתי אלוהים לעולם לא יחוו דאגות.‏ במילים אלה עזר ישוע לתלמידיו להבין שדאגות מיותרות או מוגזמות אינן מביאות לפתרון הבעיות.‏ לכל יום יש קשיים משלו,‏ ולכן המשיחיים אינם צריכים להוסיף לדאגותיהם העכשוויות מחשבות מעיקות לגבי העבר או העתיד.‏ במקרים רבים דאגות מיותרות צצות כשהמשיחי מתייסר ממחשבות לגבי בעיות שעלולות להתעורר בעתיד.‏ אולם אינך צריך לשקוע בדאגות לגבי אירועים שטרם התרחשו.‏ מדוע?‏ מפני שלעיתים קרובות פחדינו אינם מתממשים.‏ יתר על כן,‏ אף מצב אינו מעבר לשליטתו של אלוהים,‏ ולכן אתה יכול להשליך עליו את כל דאגותיך.‏ תוכל להיות סמוך ובטוח שבכוחו של אלוהים לגמול לנאמניו ולסייע להם להתמודד עם דאגותיהם באשר לעבר,‏ ההווה והעתיד.‏ מ16.‏12 ג׳:‏13,‏ 16

שאול המלך החל בשלטונו כאדם צנוע ומכובד (‏שמ״א ט׳:‏1,‏ 2,‏ 21;‏ י׳:‏20–24‏)‏.‏ אולם זמן קצר לאחר שעלה על כס המלוכה,‏ הוא פעל בעזות מצח וביצע מספר מעשים חמורים.‏ למשל,‏ כאשר איחר שמואל הנביא להגיע לגִלגל,‏ שאול איבד את סבלנותו.‏ הפלשתים כבר נערכו לקרב,‏ ורבים מבני ישראל נטשו את שאול.‏ הוא ודאי חשב:‏ ’‏אני חייב לפעול – ומהר!‏’‏ לכן הוא הקריב קורבן לאלוהים,‏ אף שלא היה בסמכותו לעשות זאת.‏ מעשיו היו למורת רוחו של יהוה (‏שמ״א י״ג:‏5–9‏)‏.‏ בהגיעו לגלגל גער שמואל בשאול.‏ במקום לקבל את התיקון,‏ שאול תירץ תירוצים,‏ גולל את האשמה על אחרים והמעיט בחומרת מעשיו (‏שמ״א י״ג:‏10–14‏)‏.‏ כך החלה שרשרת אירועים טרגית שבסופה איבד שאול את המלוכה,‏ וגרוע מכך,‏ את חסדו של יהוה (‏שמ״א ט״ו:‏22,‏ 23‏)‏.‏ אף־על־פי שהייתה לשאול התחלה מזהירה,‏ חייו הסתיימו בכישלון חרוץ (‏שמ״א ל״א:‏1–6‏)‏.‏ מ17.‏01 ג׳:‏1,‏ 2

חייו של דוד התאפיינו בנאמנות.‏ אך לעיתים הוא ביצע חטאים חמורים.‏ למשל,‏ הוא נאף עם בת שבע (‏שמ״ב י״א:‏1–21‏)‏.‏ דוד לא יכול היה להחזיר את הגלגל לאחור.‏ כמו כן,‏ לא היה ביכולתו לחמוק מהשלכות טעויותיו.‏ למעשה כמה מההשלכות הללו ליוו אותו לשארית ימיו (‏שמ״ב י״ב:‏10–12,‏ 14‏)‏.‏ משום כך דוד היה זקוק לאמונה.‏ הוא היה צריך להאמין שבתגובה לחרטתו הכנה יסלח לו יהוה ויסייע לו להתמודד עם השלכות מעשיו.‏ בשל חוסר שלמותנו כולנו שוגים וחוטאים.‏ טעויות מסוימות חמורות יותר מאחרות.‏ לפעמים נבצר מאתנו לתקן את טעויותינו,‏ ואין לנו ברירה אלא לחיות עם השלכות מעשינו (‏גל׳ ו׳:‏7‏)‏.‏ אך אנו בטוחים שאם נתחרט,‏ יהוה יקיים את הבטחתו לתמוך בנו בזמנים קשים – גם אם הבאנו את הקשיים האלה על עצמנו (‏יש׳ א׳:‏18,‏ 19;‏ מה״ש ג׳:‏19‏)‏.‏ מ17.‏01 א׳:‏10–12

הצניעות יכולה לסייע לנו להחליט החלטות נבונות כשאיננו יודעים לאן בדיוק יובילו אותנו החלטותינו וכשאיננו יכולים לשלוט בהתפתחויות.‏ לדוגמה,‏ מה יקרה אם נחלה לאחר שנתחיל לשרת במסגרת השירות המורחב?‏ מה נעשה אם בשלב מסוים יזדקקו הורינו הקשישים לעזרתנו?‏ וכיצד נצליח לדאוג לעצמנו בזקנתנו?‏ אין זה משנה כמה נתפלל על כך או עד כמה נחקור את הנושא,‏ לא נמצא תשובות מלאות לשאלות כאלה.‏ ביטחוננו ביהוה יעזור לנו לא רק להכיר במגבלותינו,‏ אלא גם להשלים עמן.‏ לאחר שנערוך מחקר,‏ נתייעץ עם אחרים ונתפלל שיהוה ידריך אותנו,‏ יהיה עלינו לנקוט צעדים בהתאם להדרכת רוח אלוהים (‏קהלת י״א:‏4–6‏)‏.‏ כך ניתן ליהוה משהו שהוא יוכל לברך.‏ במקרה הצורך הוא יוכל לסייע לנו בעדינות לשנות את מטרותינו (‏מש׳ ט״ז:‏3,‏ 9‏)‏.‏ מ17.‏01 ד׳:‏14

אדם וחוה ניצבו בפני החלטה.‏ האם הם יצייתו ליהוה או ישמעו בקול הנחש?‏ הם בחרו להמרות את פי אלוהים (‏בר׳ ג׳:‏6–13‏)‏.‏ כאשר מרדו ביהוה,‏ הם איבדו את שלמותם.‏ כמו כן,‏ בעקבות המרד נוצר ריחוק בינם לבין יהוה מפני שהוא ”‏טהור עיניים מראות רע”‏.‏ הוא מתעב מעשי רשע (‏חב׳ א׳:‏13‏)‏.‏ אילו הוא היה מעלים עין מן הרע,‏ הייתה נשקפת סכנה לשלומם ואחדותם של כל היצורים החיים,‏ הן בשמיים והן עלי אדמות.‏ וחשוב מכול,‏ אילו אלוהים לא היה עושה דבר באשר לחטא בגן עדן,‏ אמינותו הייתה מוטלת בספק.‏ אולם יהוה נאמן לאמות המידה שלו;‏ הוא לעולם אינו מפר אותן (‏תהל׳ קי״ט:‏142‏)‏.‏ מכאן שחופש הבחירה שהיה לאדם וחוה לא הקנה להם את הזכות להפר את חוק אלוהים.‏ כתוצאה ממרדם ביהוה,‏ אדם וחוה מתו ושבו לעפר שממנו נבראו (‏בר׳ ג׳:‏19‏)‏.‏ מ17.‏02 א׳:‏8,‏ 10,‏ 11

עוד מתחילת שירותו אפשר ישוע לכתבי־הקודש להנחות את צעדיו.‏ אפילו מילותיו האחרונות לפני מותו כללו ציטוטים מתוך נבואות הנוגעות למשיח (‏מתי כ״ז:‏46;‏ לוקס כ״ג:‏46‏)‏.‏ בניגוד אליו,‏ מנהיגי הדת דאז התעלמו מדבר־אלוהים בכל פעם שהכתוב בו התנגש עם מסורותיהם.‏ ישוע ציטט את דברי יהוה בפי הנביא ישעיהו ואמר עליהם:‏ ”‏העם הזה בשפתיו מכבד אותי,‏ אך לבו רחוק ממני.‏ לשווא עובדים הם אותי,‏ כי מלמדים הם מצווֹת אנוש”‏ (‏מתי ט״ו:‏7–9‏)‏.‏ ישוע אפשר לדבר־אלוהים להדריך לא רק את מעשיו,‏ אלא גם את הוראתו.‏ כאשר הוא ניצב מול סוגיות דתיות,‏ הוא לא נשען על חוכמתו העצומה או ניסיונו הרב מאין כמותו,‏ אלא התייחס לכתבי־הקודש כסמכות העליונה (‏מתי כ״ב:‏33–40‏)‏.‏ מ17.‏02 ג׳:‏18,‏ 19

עדי־יהוה מכבדים מרצון את משרתי הציבור,‏ בהתאם לדרישות ולמנהגים בארצם.‏ אנו משתפים עמם פעולה בעודם ממלאים את תפקידם.‏ כמובן,‏ אנו מעניקים להם כבוד ותמיכה במידה סבירה,‏ ואיננו חורגים מהגבולות שמציב לנו המקרא בנושא.‏ איננו יכולים להמרות את פי אלוהים או להפר את הניטרליות המשיחית שלנו (‏פט״א ב׳:‏13–16‏)‏.‏ משרתי יהוה מהעבר הציבו מופת ביחסם כלפי הרשויות ואנשי הממשל.‏ כאשר תושבי האימפריה הרומית נצטוו להתפקד במפקד אוכלוסין,‏ יוסף ומרים נשמעו לצו.‏ הם יצאו לבית לחם חרף העובדה שמרים עמדה ללדת את בנה הבכור (‏לוקס ב׳:‏1–5‏)‏.‏ בתקופה מאוחרת יותר כשהואשם פאולוס במעשה פסול,‏ הוא הגן על עצמו בצורה מכובדת וחלק כבוד הולם למלך הורדוס אגריפס ולפסטוס,‏ נציב מחוז יהודה מטעם רומא (‏מה״ש כ״ה:‏1–12;‏ כ״ו:‏1–3‏)‏.‏ מ17.‏03 א׳:‏9,‏ 10

כשבני ישראל אימצו את דרכיהם הנתעבות של הכנענים,‏ יהוה הסיר מהם את הגנתו האוהבת (‏שופ׳ ב׳:‏1–3,‏ 11–15;‏ תהל׳ ק״ו:‏40–43‏)‏.‏ עד כמה ודאי היה קשה למשפחות יראות אלוהים לשמור אמונים ליהוה באותן שנים קודרות!‏ עם זאת,‏ המקרא מספר על אנשים נאמנים שהיו נחושים להשביע את רצונו של אלוהים,‏ ועמם נמנים יפתח,‏ אלקנה,‏ חנה ושמואל (‏שמ״א א׳:‏20–28;‏ ב׳:‏26‏)‏.‏ אנו חיים בעולם שבו חשיבתם והתנהגותם של האנשים דומות לאלו של הכנענים הקדומים.‏ אורח חייהם סובב סביב מין,‏ אלימות וחומרנות.‏ יהוה נותן לנו אזהרות ברורות – כפי שנתן גם לבני ישראל – כדי להגן עלינו מפני ההשפעות הללו.‏ האם נפיק לקחים מטעויותיהם של בני ישראל?‏ (‏קור״א י׳:‏6–10‏)‏ עלינו להתאמץ להסיר מעצמנו כל שמץ של חשיבה המזכירה את חשיבתם של הכנענים (‏רומ׳ י״ב:‏2‏)‏.‏ האם אנו משתדלים לעשות זאת בנאמנות?‏ מ16.‏04 א׳:‏4–6

כאשר עלינו לקבל החלטות חשובות חיוני לבקש בתפילה את הדרכתו של יהוה ולפנות אל המקרא,‏ שהרי מצויות בו העצות הטובות ביותר.‏ יהוה יעזור לנו לטפח את התכונות הדרושות לנו כדי להחליט החלטות בהתאם לרצונו.‏ עשה לך להרגל לשאול:‏ ’‏האם החלטה זו תראה שאני אוהב את יהוה?‏ האם היא תביא שמחה ושלום למשפחתי?‏ האם היא תעיד על סבלנות וטוב לב מצדי?‏’‏ יהוה אינו מכריח אותנו לאהוב אותו ולשרתו.‏ הוא חנן אותנו בבחירה חופשית,‏ והוא מכבד את אחריותנו וזכותנו לבחור בעצמנו אם לשרתו (‏יהו׳ כ״ד:‏15;‏ קהלת ה׳:‏3‏)‏.‏ אך הוא מצפה מאתנו לממש את ההחלטות שקיבלנו על בסיס הדרכתו.‏ אם נאמין בדרכי הפעולה של יהוה ובעקרונות שהוא סיפק לנו ברוב טובו,‏ נוכל לקבל החלטות נבונות ולהוכיח שאנו יציבים בכל דרכינו (‏יעקב א׳:‏5–8;‏ ד׳:‏8‏)‏.‏ מ17.‏03 ב׳:‏17,‏ 18