יולי

בת יפתח ויתרה על הרצון הטבעי להינשא ולהביא ילדים כדי לתמוך בעבודת אלוהים האמיתית.‏ כיצד נוכל לחקות את רוח ההקרבה העצמית שלה?‏ אלפי משיחיים צעירים מקריבים מרצון את האפשרות להתחתן או להביא ילדים – לפחות לעת עתה – כדי לשרת את יהוה במרב זמנם.‏ משיחיים מבוגרים יותר מוותרים על הזמן שהיו יכולים לבלות עם ילדיהם ונכדיהם כדי לתמוך בתוכניות בנייה תיאוקרטיות או ללמוד בבית־הספר למבשרי המלכות ולשרת במקומות שיש בהם צורך רב יותר במבשרים.‏ אחרים דוחים את ענייניהם האישיים כדי להשתתף במבצעי הטפה.‏ שירותם הנעשה בלב ונפש משמח מאוד את לבו של יהוה,‏ והוא לעולם לא ישכח את פועלם ואת האהבה שהם מגלים כלפיו (‏עב׳ ו׳:‏10–12‏)‏.‏ האם גם אתה יכול לעשות הקרבות נוספות כדי לשרת את יהוה בצורה נרחבת יותר?‏ מ16.‏04 א׳:‏16,‏ 17

ישוע דימה את עצמו לרועה ואת תלמידיו לעדר כבשים.‏ נניח ששני כבשים נמצאים בגבעה,‏ שניים אחרים רועים בעמק וכבש נוסף רובץ במקום אחר.‏ האם ניתן להחשיב את חמשת הכבשים הללו לעדר?‏ בדרך כלל כל העדר נמצא יחד בהשגחתו של הרועה.‏ באופן דומה,‏ איננו יכולים ללכת בעקבות הרועה שלנו אם אנו בוחרים להתרחק מאחינו.‏ עלינו להתכנס עם משיחיים אחרים כדי להיות חלק מ”‏עדר אחד”‏ תחת ”‏רועה אחד”‏.‏ כשאנו נוכחים באסיפות,‏ אנו תורמים לאחדות השוררת באגודת האחים שלנו (‏תהל׳ קל״ג:‏1‏)‏.‏ חלק מאחינו לאמונה נדחו על־ידי הוריהם ואחיהם.‏ אך ישוע הבטיח שהוא יעניק להם משפחה רוחנית שתאהב אותם ותדאג להם (‏מר׳ י׳:‏29,‏ 30‏)‏.‏ כשאנו נוכחים באסיפות דרך קבע,‏ אנו יכולים להיות כאבות,‏ אימהות,‏ אחים או אחיות עבור אותם אחים יקרים!‏ האין זה מניע אותנו לעשות את מיטבנו כדי להגיע לכל האסיפות?‏ מ16.‏04 ג׳:‏9,‏ 10

מאמצינו בשירות אלוהים – תפילותינו,‏ נוכחותנו באסיפות,‏ השתתפותנו בשירות השדה והיבטים אחרים בעבודת יהוה – יהיו לשווא אם נסרב להתפייס עם אחרים.‏ איננו יכולים להיות ידידי אלוהים אם איננו מוכנים למחול לאחרים על מגרעותיהם (‏לוקס י״א:‏4;‏ אפ׳ ד׳:‏32‏)‏.‏ כל משיחי צריך לבחון את עצמו בכובד ראש ובכנות בכל הנוגע לסלחנות ולשמירה על יחסי שלום עם הזולת.‏ האם אתה סולח לאחיך לאמונה ברוחב לב?‏ האם אתה שמח להיות בקרבתם?‏ יהוה מצפה ממשרתיו להיות סלחנים.‏ אם מצפונך מורה לך להשתפר בנושא,‏ בקש מיהוה בתפילה שיעזור לך לערוך את השינויים הנחוצים.‏ אבינו השמימי יקשיב ויענה לתפילות כאלה הנובעות מלב עניו (‏יוח״א ה׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ מ16.‏05 א׳:‏6,‏ 7

כמה זמן נועדה להימשך פעילות הבישור שעליה ניבא ישוע?‏ הוא אמר שפעילות כלל עולמית זו תתבצע לכל אורך אחרית הימים,‏ ”‏ואחרי כן יבוא הקץ”‏.‏ איזו קבוצה דתית אחרת דבקה במשימה לבשר את הבשורה הטובה במהלך תקופה מכרעת זו?‏ לעיתים מבשרים פוגשים בשירות אנשים שאומרים להם:‏ ”‏אנחנו קיבלנו את רוח הקודש,‏ אבל אתם עושים את העבודה”‏.‏ אך האין העובדה שאנו מתמידים בפעילות זו היא ראיה לכך שאלוהים נותן לנו מרוחו?‏ (‏מה״ש א׳:‏8;‏ פט״א ד׳:‏14‏)‏ קבוצות דתיות מסוימות מנסות מדי פעם לבשר כפי שעושים עדי־יהוה דרך קבע,‏ אבל לרוב מאמציהן נוחלים כישלון.‏ אחרים עוסקים בפעילות מיסיונרית לזמן מה ולאחר מכן חוזרים לשגרת חייהם.‏ יש שאפילו הולכים מבית לבית,‏ אבל על מה הם מבשרים?‏ העובדה שהם אינם מבשרים על המלכות מראה בבירור שהם אינם מבצעים את הפעילות שבה החל המשיח.‏ מ16.‏05 ב׳:‏13,‏ 16

נדרשים מאמצים מתמשכים כדי ’‏לתקן את עצמנו’‏ וללבוש את ”‏האישיות החדשה”‏.‏ פאולוס אמר לאחיו לאמונה:‏ ”‏הסירו את האישיות הישנה התואמת את התנהגותכם הקודמת,‏ והיא נשחתת על־ידי תאוותיה המתעות;‏ המשיכו לחדש את דרך חשיבתכם השלטת ולבשו את האישיות החדשה,‏ אשר נבראה בהתאם לרצון אלוהים בצדקה ובנאמנות אמיתיות”‏ (‏אפ׳ ד׳:‏22–24‏)‏.‏ מהמילים ”‏המשיכו לחדש”‏ עולה שעטיית האישיות החדשה היא תהליך מתמשך.‏ עובדה זו מעודדת מפני שהיא מחזקת את ביטחוננו בכך שאנו יכולים להמשיך לטפח ולשפר את התכונות המשיחיות המהוות את האישיות החדשה,‏ ואין זה משנה כמה זמן אנו משרתים את יהוה.‏ המקרא אכן יכול להמשיך לשנות את חיינו.‏ מ16.‏05 ד׳:‏8,‏ 9

הסביבה שבה יהוה מעצב אותנו כעת נחשבת לגן עדן רוחני ההולך ומתגבש (‏יש׳ ס״ד:‏7‏)‏.‏ אנו חשים בטוחים ומוגנים חרף העולם המרושע הסובב אותנו.‏ למדנו על יהוה ואנו נהנים כבר עתה מאהבתו האבהית (‏יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ בעולם החדש ניהנה ממלוא הברכות הנובעות מגן העדן הרוחני.‏ באותה עת תהיה לגן העדן הרוחני מקבילה מושלמת – גן עדן פיזי תחת שלטונה של מלכות אלוהים.‏ במהלך תקופה זו של שיקום כלל עולמי,‏ ימשיך יהוה לעצב את יושבי תבל וללמד אותם במידה העולה על כל דמיון (‏יש׳ י״א:‏9‏)‏.‏ כמו כן,‏ אלוהים יביא את שכלנו וגופנו לידי שלמות כדי שנוכל להפנים את הדרכתו ולמלא את רצונו בצורה מושלמת.‏ לכן הבה נהיה נחושים להמשיך להיכנע ליהוה ולהראות לו שאנו מבינים שהוא מעצב אותנו כביטוי לאהבתו כלפינו.‏ מ16.‏06 א׳:‏8,‏ 9

מילים אלה היו חלק מנאום הפרידה שנשא משה בפני עם ישראל בערבות מואב בשנת 1473 לפה״ס.‏ בני ישראל עמדו לחצות את הירדן כדי לרשת את הארץ המובטחת (‏דב׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ משה,‏ שהנהיג אותם בארבעים השנים האחרונות,‏ רצה שהם יהיו אמיצים אל מול הקשיים שנכונו להם.‏ היה עליהם לבטוח ביהוה ולהיות נאמנים לו.‏ אין ספק שלדבריו האחרונים של משה נועדה להיות השפעה עצומה על העם.‏ אחרי שהזכיר את עשרת הדיברות וחוקים אחרים שנתן להם יהוה,‏ אמר משה את המילים העוצמתיות המצויות בדברים ו׳:‏4,‏ 5‏.‏ האם בני ישראל לא ידעו שיהוה אלוהיהם הוא ”‏יהוה אחד”‏?‏ אין ספק שהם ידעו זאת.‏ הנאמנים מקרב בני ישראל הכירו ועבדו אלוהים אחד בלבד – את אלוהי אבותיהם אברהם,‏ יצחק ויעקב.‏ מ16.‏06 ג׳:‏2,‏ 3

את המילים הללו אמר ישוע בהיותו עלי אדמות.‏ אך לאחר ששב ישוע לשמיים,‏ הוא קיבל את הסמכות להילחם נגד עולם השטן (‏ההת׳ י״ט:‏11–16‏)‏.‏ לכן הגיוני להסיק שכעת ישוע יודע מתי תפרוץ מלחמת הר מגידון.‏ אך המועד אינו ידוע לנו.‏ מן ההכרח שנעמוד על המשמר עד פרוץ הצרה הגדולה.‏ עם זאת,‏ יהוה יודע בדיוק מתי יתרחש מאורע זה.‏ הוא קבע מועד מוגדר לבוא הקץ.‏ הוא סופר לאחור את הזמן שנותר עד שתחל הצרה הגדולה,‏ והיום ההוא ”‏לא יאחר”‏ לבוא (‏חב׳ ב׳:‏1–3‏)‏.‏ מדוע אנו יכולים להיות בטוחים בכך?‏ נבואותיו של יהוה תמיד מתגשמות בדיוק בזמן.‏ גם אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים בהתגשמות הבטחותיו של יהוה באשר לישועתנו בצרה הגדולה.‏ אולם אם ברצוננו להינצל מהשמדת הסדר העולמי הזה,‏ עלינו לעמוד על המשמר.‏ מ16.‏07 ב׳:‏4–6

ברגע מכריע נטשו השליחים את ישוע.‏ קודם לכן הכריז פטרוס שגם אם האחרים יעזבו אותו,‏ הוא לא ינהג כמותם (‏מר׳ י״ד:‏27–31,‏ 50‏)‏.‏ אך כשנעצר ישוע,‏ נטשו אותו כל השליחים – וביניהם פטרוס.‏ הוא אף התכחש כמה פעמים לכך שהוא מכיר את ישוע (‏מר׳ י״ד:‏53,‏ 54,‏ 66–72‏)‏.‏ אולם הוא התחרט,‏ ויהוה המשיך להשתמש בו.‏ אילו היית אחד התלמידים באותם ימים,‏ האם מעשיו של פטרוס היו מקשים עליך לשמור אמונים ליהוה?‏ לנוכח מצבים המתעוררים בימינו,‏ האם תכיר בכך שיהוה אולי נותן לחוטאים זמן להתחרט,‏ ושבסופו של דבר הוא יתקן את העוולות שנגרמו וידאג שהצדק ייעשה?‏ לעיתים מי שאשמים בחטאים חמורים דוחים את רחמי יהוה ואינם מתחרטים על מעשיהם.‏ במקרים כאלה האם תהיה בטוח שבבוא העת ישפוט יהוה את עושי הרע,‏ ובמקרה הצורך יביא להרחקתם מהקהילה?‏ מ16.‏06 ד׳:‏8,‏ 9

אחת הברכות הגדולות הבאות עלינו תודות לחסדו של יהוה היא הנחמה שאנו מקבלים כשאנו מתנסים בכאב רגשי (‏תהל׳ נ״א:‏19‏)‏.‏ פאולוס כתב את המילים המצוטטות בפסוק היומי למשיחיים בתסלוניקי שספגו רדיפות.‏ עד כמה מנחם לדעת שיהוה אוהב אותנו ודואג לנו!‏ כאנשים חוטאים נולדנו חסרי תקווה (‏תהל׳ מ״ט:‏8,‏ 9‏)‏.‏ אולם יהוה מושיט לנו תקווה נפלאה.‏ ישוע הבטיח לתלמידיו:‏ ”‏זהו רצון אבי,‏ שכל המזהה את הבן ומגלה אמונה בו יקבל חיי עולם”‏ (‏יוח׳ ו׳:‏40‏)‏.‏ התקווה לחיי עולם היא אכן ביטוי נפלא לחסד אלוהים.‏ פאולוס,‏ אשר הוקיר לעומק תקווה זו,‏ אמר:‏ ”‏חסד אלוהים נגלה והביא עמו ישועה לבני אדם מכל הסוגים”‏ (‏טיט׳ ב׳:‏11‏)‏.‏ מ16.‏07 ג׳:‏14,‏ 15

בימינו משרתי יהוה אינם מגלים סובלנות כלפי בגידה בבן הזוג לנישואין.‏ אך נניח שגבר או אישה נשואים וטבולים בוגדים בבן הזוג ומתגרשים ממנו כדי להתחתן עם מישהו אחר.‏ אם הם אינם מתחרטים,‏ הם ינודו כדי שהקהילה תישמר טהורה מבחינה רוחנית (‏קור״א ה׳:‏11–13‏)‏.‏ כדי לחזור אל חיק הקהילה יהיה עליהם לעשות ”‏פרי המעיד על חרטה”‏ (‏לוקס ג׳:‏8;‏ קור״ב ב׳:‏5–10‏)‏.‏ אף שאין זמן מוגדר שצריך לחלוף לפני שהם יורשו לחזור אל חיק הקהילה,‏ אי־אפשר להקל ראש בבגידות כאלה,‏ שמתרחשות לעיתים נדירות בקהילות משרתי אלוהים.‏ ייתכן שתצטרך לחלוף תקופה ארוכה למדי – שנה או יותר – כדי שהחוטאים יוכיחו שחרטתם אמיתית.‏ גם אם הם יוחזרו אל חיק הקהילה,‏ עדיין יהיה עליהם לתת דין וחשבון על עצמם ”‏לפני כס המשפט של אלוהים”‏ (‏רומ׳ י״ד:‏10–12‏)‏.‏ מ16.‏08 א׳:‏12,‏ 13

הפועל היווני שתורגם בפסוק כ”‏שואף”‏ משמעו למתוח את היד כדי לתפוס משהו,‏ אולי דבר מה שלא ניתן להגיע אליו בקלות.‏ במילה זו הדגיש פאולוס שהתקדמות רוחנית מצריכה מאמצים.‏ חשוֹב על אח שמהרהר בעתידו בקהילה.‏ הוא עדיין אינו משרת עוזר,‏ אך הוא מבין שהוא צריך לטפח תכונות רוחניות.‏ ראשית,‏ הוא שואף להיות כשיר לשמש כמשרת עוזר.‏ בהמשך הוא מקווה שהוא יהיה כשיר מבחינה רוחנית לשרת כמשגיח.‏ הוא עמל רבות כדי לעמוד בדרישות המותוות למי שרוצים לשאת באחריות נוספת בקהילה.‏ באופן דומה,‏ אחים ואחיות השואפים לשרת כחלוצים,‏ כחברי בית־אל או כמתנדבי בניית אולמי מלכות צריכים להתאמץ כדי להשיג את מטרותיהם.‏ מ16.‏08 ג׳:‏3,‏ 4

תאר לעצמך כיצד הרגיש נחמיה כאשר הגיע לירושלים.‏ העיר הייתה חסרת הגנה,‏ וייאוש רב אחז באחיו היהודים.‏ האיומים מצד המתנגדים הזרים ריפו את ידי היהודים וגרמו להם לחדול ממלאכת בניית חומות ירושלים.‏ האם נחמיה הניח למצב לרפות את ידיו?‏ לא!‏ בדומה למשה,‏ אסא ומשרתי יהוה נאמנים אחרים,‏ נחמיה כבר פיתח את ההרגל להישען על יהוה בתפילות (‏שמ׳ י״ז:‏8–13;‏ דה״ב י״ד:‏7–12‏)‏.‏ וגם במקרה הזה הוא פנה לעזרת יהוה.‏ חרף המכשולים שנראו בעיני היהודים כבלתי עבירים,‏ יהוה נענה לתחינותיו הכנות של נחמיה לעזרה.‏ ב’‏כוחו הגדול’‏ וב’‏ידו החזקה’‏ אימץ אלוהים את ידי היהודים (‏נחמ׳ ב׳:‏17–20;‏ ו׳:‏9‏)‏.‏ האם אתה מאמין שיהוה משתמש ב’‏כוחו הגדול’‏ וב’‏ידו החזקה’‏ כדי לנסוך עוז במשרתיו בימינו?‏ מ16.‏09 א׳:‏9

‏”‏הרבה אנשים היו לבושים בצורה לא־רשמית,‏ במיוחד כשהיה חם”‏,‏ דיווח עיתון הולנדי לגבי כנס של ראשי כנסיות.‏ ”‏אך לא כך קורה בכינוס של עדי־יהוה”‏.‏ עדי־יהוה לא אחת זוכים לשבחים על כך שהם מתלבשים באופן ”‏מכובד המעיד על צניעות ושיקול דעת.‏.‏.‏ כיאה [‏לאנשים המצהירים]‏ על מסירות לאלוהים”‏ (‏טימ״א ב׳:‏9,‏ 10‏,‏ הערת שוליים)‏.‏ השליח פאולוס כתב כאן לנשים,‏ אך סטנדרט בסיסי זה חל גם על גברים משיחיים.‏ בתור משרתי יהוה חשוב לנו להקפיד על סטנדרטים הולמים בתחום הלבוש,‏ ולנושא זה יש חשיבות גם בעיני האל שאנו עובדים (‏בר׳ ג׳:‏21‏)‏.‏ כשבוחנים את הנאמר בכתבי־הקודש על לבוש והופעה חיצונית,‏ מבינים באופן חד־משמעי שריבון היקום קבע למשרתיו האמיתיים סטנדרטים גבוהים באשר ללבוש.‏ מכאן שכאשר אנו מקבלים החלטות בנוגע ללבוש והופעה חיצונית,‏ עלינו להביא בחשבון את רצון יהוה,‏ הריבון העליון.‏ מ16.‏09 ג׳:‏1,‏ 2

יש שבחרו בפרויקטים לימודיים בנושא נבואות המקרא או דיוקו ההיסטורי,‏ הארכיאולוגי והמדעי.‏ נבואה מרתקת שכדאי לחקור מוזכרת בבראשית ג׳:‏15‏.‏ פסוק זה מציג את הנושא העיקרי של המקרא:‏ הצדקת ריבונות אלוהים וקידוש שמו באמצעות מלכותו.‏ פסוק זה,‏ המנוסח בלשון סמלית,‏ מגדיר כיצד ימגר יהוה את כל הסבל שהחל מאז המרד בגן עדן.‏ כיצד תוכל לחקור את הנבואה בבראשית ג׳:‏15‏?‏ אחת הדרכים היא להכין ציר זמן.‏ רשום פסוקי מפתח המראים כיצד יהוה שפך אור בהדרגה על התגשמות הנבואה.‏ חשוֹב כיצד הפסוקים הללו מוכיחים שהנבואה אכן תתגשם.‏ כאשר תראה כיצד הפסוקים משתלבים יחדיו לכדי תמונה אחידה,‏ אין ספק שתסיק שהנביאים וכותבי המקרא ”‏דיברו מטעם אלוהים כפי שהנחתה אותם רוח הקודש”‏ מ16.‏09 ד׳:‏8

לזמן מה היו לשליח פטרוס דעות קדומות על הנוכרים,‏ אך הוא הצליח בהדרגה לשרש מלבו את השקפותיו השליליות (‏מה״ש י׳:‏28,‏ 34,‏ 35;‏ גל׳ ב׳:‏11–14‏)‏.‏ באופן דומה,‏ אם אנו מבחינים בשמץ של דעות קדומות או גאוות גזע בלבנו,‏ עלינו להשקיע מאמצים מכוונים כדי לעקור זאת מקרבנו (‏פט״א א׳:‏22‏)‏.‏ נוכל להרהר בעובדה שאיש מאתנו אינו ראוי לישועה;‏ כולנו בני אדם לא־מושלמים ללא תלות בלאום שלנו (‏רומ׳ ג׳:‏9,‏ 10,‏ 21–24‏)‏.‏ לכן היש לנו סיבה לחשוב שאנו נעלים על אחרים?‏ עלינו לאמץ את השקפתו של השליח פאולוס,‏ אשר הדגיש בפני אחיו המשוחים שהם אינם ”‏עוד זרים ותושבים נוכרים,‏ אלא.‏.‏.‏ בני ביתו של אלוהים”‏ (‏אפ׳ ב׳:‏19‏)‏.‏ אין ספק שמאמצים שקדניים לשרש דעות קדומות על אנשים בעלי רקע שונה יסייעו לנו לעטות את האישיות החדשה (‏קול׳ ג׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ מ16.‏10 א׳:‏9

על מנת לסייע לנו להישאר חזקים באמונה סיפק לנו יהוה ברוב טובו את דברו הכתוב בשלמותו.‏ כדי להיות ’‏מאושרים’‏ ו’‏להצליח’‏,‏ עלינו לקרוא בדבר־אלוהים באופן קבוע,‏ ואם אפשר מדי יום (‏תהל׳ א׳:‏1–3;‏ מה״ש י״ז:‏11‏)‏.‏ בנוסף,‏ בדומה למשרתי יהוה מהתקופה הטרום משיחית,‏ עלינו תמיד להרהר בהבטחותיו של אלוהים ולציית לדרישותיו.‏ יהוה גם מברך אותנו בשפע מזון רוחני שאנו מקבלים באמצעות ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ (‏מתי כ״ד:‏45‏)‏.‏ לכן אם נוקיר את מה שאנו לומדים דרך האמצעים הרוחניים שמספק לנו יהוה,‏ נהיה כאותם אנשי אמונה מימי קדם שהייתה להם ’‏ציפייה ודאית’‏ להתממשות תקוות המלכות (‏עב׳ י״א:‏1‏)‏.‏ כמו כן,‏ התפילות היו גורם מפתח שסייע לעדים מהתקופה הטרום משיחית לשמור על חוסן אמונתם.‏ אמונתם התחזקה כשהם ראו כיצד השיב אלוהים לתפילותיהם (‏נחמ׳ א׳:‏4,‏ 11;‏ תהל׳ ל״ד:‏5,‏ 16,‏ 18;‏ דנ׳ ט׳:‏19–21‏)‏.‏ מ16.‏10 ג׳:‏7,‏ 8

ישוע הדגיש את חשיבותה הנעלה של האהבה לאלוהים כשהשיב לשאלה:‏ ”‏מהי המצווה הגדולה ביותר בתורה?‏”‏ (‏מתי כ״ב:‏35–40‏)‏ בשל חשיבותן של האמונה והאהבה,‏ כותבי המקרא המשיחיים הזכירו את התכונות הללו זו לצד זו פעמים רבות,‏ לעיתים אף באותו משפט או ביטוי.‏ פאולוס האיץ באחיו ’‏להצטייד בשריון האמונה והאהבה’‏ (‏תסל״א ה׳:‏8‏)‏.‏ כמו כן,‏ יוחנן כתב:‏ ”‏זו מצוותו [‏של אלוהים]‏,‏ שנאמין בשם בנו ישוע המשיח ושנאהב איש את רעהו”‏ (‏יוח״א ג׳:‏23‏)‏.‏ אף־על־פי שהאמונה הכרחית,‏ לאחר שיתגשמו הבטחותיו של אלוהים ותתממש תקוותנו המשיחית,‏ לא נצטרך עוד להאמין בהן.‏ אולם תמיד יהיה עלינו לגדול באהבתנו לאלוהים ולרע.‏ לכן פאולוס יכול היה לומר:‏ ”‏כעת נותרות שלוש אלה:‏ אמונה,‏ תקווה ואהבה;‏ והגדולה שבהן – אהבה”‏ (‏קור״א י״ג:‏13‏)‏.‏ מ16.‏10 ד׳:‏15–17

אחים נשלחו מטעם הגוף המנהל כדי למסור לקהילות את ”‏הפסיקות שפסקו השליחים והזקנים שבירושלים”‏ (‏מה״ש ט״ז:‏4‏)‏.‏ הקהילות קיימו את הפסיקות,‏ ותודות לכך הן המשיכו ”‏להתחזק באמונה,‏ ומספר המאמינים גדל מיום ליום”‏.‏ כיצד עלינו לנהוג כשאנו מקבלים הנחיות מארגון אלוהים בימינו?‏ ספרו של יהוה מורה לכולנו להיות צייתנים וכנועים (‏דב׳ ל׳:‏16;‏ עב׳ י״ג:‏7,‏ 17‏)‏.‏ בארגון אלוהים אין מקום לביקורתיות או מרדנות,‏ שהרי גישות מעין אלה עלולות להפר את האהבה,‏ השלום והאחדות בקהילותינו.‏ כמובן,‏ אף משיחי נאמן לא ירצה להפגין חוסר כבוד וחוסר נאמנות כדוגמת דיוטרפס (‏יוח״ג 9,‏ 10‏)‏.‏ מוטב שנשאל את עצמנו:‏ ’‏האם אני תורם לחיזוק רוחניותם של הסובבים אותי?‏ האם אני נענה ללא דיחוי להנחיות שניתנות דרך האחים האחראים ותומך בהן?‏’‏ מ16.‏11 ב׳:‏10,‏ 11

הגולים היהודים שנשמעו להנחיותיו של אלוהים חיו בבבל חיים רגילים יחסית.‏ כובשיהם העניקו להם מידת מה של חירות בניהול ענייניהם.‏ לגולים אף ניתן חופש תנועה בתחומי המדינה.‏ בבל הייתה מרכז כלכלי ומסחרי בעולם הקדום,‏ וכתובות שנתגלו מעידות על כך שיהודים רבים למדו שם את אומנות המסחר,‏ ואחרים הפכו לבעלי מלאכה מיומנים.‏ חלקם אף נהנו משגשוג כלכלי.‏ גלות בבל הייתה שונה לגמרי מהעבדות שבה היו נתונים בני ישראל מאות שנים קודם לכן במצרים (‏שמ׳ ב׳:‏23–25‏)‏.‏ אך האם אי פעם יוכלו בני ישראל לשוב ולעבוד את אלוהים בדרך הרצויה לגמרי בעיניו?‏ באותה עת נראָה הדבר בלתי אפשרי.‏ בבל מעולם לא שחררה את שבוייה.‏ אולם יהוה הבטיח שעמו יצא לחופשי,‏ וכך אכן אירע.‏ הבטחותיו של אלוהים לעולם אינן מכזיבות (‏יש׳ נ״ה:‏11‏)‏.‏ מ16.‏11 ד׳:‏3,‏ 5

המשיחיים שעליהם מדבר הפסוק היו בחיים כשנכתבו מילים אלה.‏ אם כן,‏ מדוע הם מתוארים כמי שמתו?‏ יהוה החיל את הכופר על פאולוס ועל אחרים בימיו.‏ בעקבות זאת הוא סלח להם על חטאיהם,‏ משח אותם ברוח הקודש ואימץ אותם כבניו הרוחניים.‏ כתוצאה מכך נפתחה בפניהם התקווה השמימית,‏ ומי ששמרו על נאמנותם קיבלו את הזכות לחיות בשמיים ולמלוך עם המשיח.‏ אולם פאולוס יכול היה לומר שהם ’‏מתים לגבי החטא’‏ בעודם חיים ומשרתים את אלוהים עלי אדמות.‏ הוא הזכיר את דוגמתו של ישוע,‏ אשר מת כאדם ולאחר מכן הוקם לתחייה בשמיים כיצור רוחני אלמותי.‏ המוות לא שלט עוד בישוע.‏ בדומה לכך,‏ המשיחיים המשוחים יכלו להחשיב את עצמם כמי ”‏שמתים לגבי החטא,‏ אך חיים למען אלוהים על־ידי המשיח ישוע”‏ (‏רומ׳ ו׳:‏9,‏ 11‏)‏.‏ סגנון חייהם השתנה.‏ הם חדלו לציית לתכתיבים ולדחפים של תאוות החטא.‏ הם מתו באשר לסגנון החיים הקודם שלהם.‏ מ16.‏12 א׳:‏9,‏ 10

אין הכוונה כאן שעל האדם לחשוב ולדבר רק על המקרא או על אהבתו לאלוהים ועל תקוותו לגבי העתיד.‏ הבה נזכור שפאולוס ומשרתי אלוהים נאמנים אחרים בני המאה הראשונה חיו חיים רגילים מבחינות רבות.‏ הם אכלו ושתו,‏ ורבים התחתנו,‏ הקימו משפחות ועבדו לפרנסתם (‏מר׳ ו׳:‏3;‏ תסל״א ב׳:‏9‏)‏.‏ אולם אותם משרתי אלוהים לא אפשרו לעניינים שגרתיים אלה לעמוד במרכז חייהם.‏ אומנם כתבי־הקודש מוסרים שפאולוס הכין אוהלים למחייתו,‏ אך הם מראים בבירור מה עמד במרכז חייו:‏ הוא התמקד בפעילות הבישור וההוראה (‏מה״ש י״ח:‏2–4;‏ כ׳:‏20,‏ 21,‏ 34,‏ 35‏)‏.‏ וזו הפעילות שהוא קרא לאחיו ואחיותיו ברומא לבצע.‏ כן,‏ חייו של פאולוס היו ממוקדים בדברים רוחניים ובפעילויות רוחניות.‏ האחים ברומא היו צריכים לחקות את דוגמתו,‏ וכך גם עלינו לעשות (‏רומ׳ ט״ו:‏15,‏ 16‏)‏.‏ מ16.‏12 ב׳:‏5,‏ 15,‏ 16

אנו יכולים להיות בטוחים שיהוה מעריך כל מאמץ שאנו עושים כדי לשרתו.‏ הוא מבין ללבנו כשאנו חווים חששות או תחושות של חוסר ביטחון.‏ הוא מגלה חמלה כלפינו כשבעיות כספיות מכבידות עלינו או כשבריאותנו או מצבנו הרגשי מגבילים את שירותנו המקודש.‏ אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה מוקיר עד מאוד את מאמצי משרתיו לשמור לו אמונים (‏עב׳ ו׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ זכור גם שאנו יכולים לפנות אל ’‏שומע התפילה’‏ בביטחון שהוא יטה אוזן לדאגותינו (‏תהל׳ ס״ה:‏3‏)‏.‏ ”‏אבי החמלה ואלוהי כל נחמה”‏ יעניק לנו ביד רחבה את התמיכה הרגשית והרוחנית שאנו זקוקים לה,‏ וייתכן שהוא יעשה כן באמצעות אחינו לאמונה (‏קור״ב א׳:‏3‏)‏.‏ כאשר אנו נוהגים בחמלה בזולת,‏ הדבר נוגע ללבו של יהוה (‏מתי ו׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ הוא מבטיח שהוא יגמול למי שמגלים נדיבות כזו.‏ מ16.‏12 ד׳:‏13,‏ 14

כשהיה ישוע עלי אדמות,‏ הוא בחר לדחות את פיתויי השטן,‏ האויב הגדול (‏מתי ד׳:‏10‏)‏.‏ בתפילה עזה שנשא בלילה שלפני מותו הוא שוב ביטא את נחישותו לעשות את רצון אלוהים.‏ הוא אמר:‏ ”‏אבי,‏ אם תרצה,‏ העבר נא ממני את הכוס הזאת.‏ אך שייעשה רצונך ולא רצוני”‏ (‏לוקס כ״ב:‏42‏)‏.‏ מן התבונה שנחקה את דוגמתו של ישוע ונשתמש בבחירה החופשית שלנו כדי להסב כבוד ליהוה ולעשות את רצונו.‏ האם זה באמת אפשרי?‏ כן,‏ אנו יכולים לחקות את דוגמתו של ישוע,‏ מפני שגם אנו נבראנו בצלמו ובדמותו של אלוהים (‏בר׳ א׳:‏26‏)‏.‏ אולם יש לנו מגבלות.‏ בשונה מיהוה,‏ חירותנו אינה מוחלטת.‏ דבר־אלוהים מסביר שחירותנו מוגבלת ושעלינו להכיר בגבולות שקבע יהוה בצדק.‏ למשל,‏ על הנשים להיכנע לבעליהן,‏ ועל הילדים להיכנע להוריהם (‏אפ׳ ה׳:‏22;‏ ו׳:‏1‏)‏.‏ מ17.‏01 ב׳:‏4,‏ 5

אנו חיים בתקופה מרגשת.‏ חלקו הארצי של ארגון יהוה מתרחב במובנים רבים,‏ ולכן מתעורר הצורך בשינויים.‏ אם השינויים ישפיעו עלינו אישית,‏ ננהג בענווה ונתמקד ברצונו של יהוה ולא בעניינינו אנו.‏ גישה זו תורמת לאחדות.‏ פאולוס כתב למשיחיים ברומא:‏ ”‏כפי שבגוף אחד יש לנו איברים רבים ולא לכל האיברים אותו תפקיד,‏ כך גם אנחנו,‏ אף שרבים אנו,‏ מהווים גוף אחד באחדות עם המשיח”‏ (‏רומ׳ י״ב:‏4,‏ 5‏)‏.‏ אם כן,‏ ללא תלות בנסיבותינו,‏ הבה נתרום כולנו לקידום ענייני מלכותו המפוארת של יהוה.‏ אחים מבוגרים,‏ הכשירו את הצעירים למילוי תפקידיכם.‏ אחים צעירים,‏ היו מוכנים ליטול על עצמכם אחריות נוספת,‏ גלו צניעות והמשיכו לרחוש כבוד לאחים המבוגרים.‏ נשים,‏ חקו את דוגמתה של פריסקילה,‏ אשת עקילס,‏ שהצטרפה אליו ותמכה בו בנאמנות כאשר השתנו נסיבותיהם (‏מה״ש י״ח:‏2‏)‏.‏ מ17.‏01 ה׳:‏15,‏ 16

גדעון לא היסס להזכיר את הרקע הצנוע שלו.‏ לאחר שהסכים למלא את התפקיד שהטיל עליו יהוה,‏ גדעון וידא שהוא מבין היטב את הנדרש ממנו וביקש את הדרכת יהוה (‏שופ׳ ו׳:‏36–40‏)‏.‏ גדעון היה אדם אמיץ לב,‏ אך הוא גם נהג בזהירות ובפקחות (‏שופ׳ ו׳:‏11,‏ 27‏)‏.‏ הוא לא ניצל את התפקיד שקיבל כדי להשיג מעמד גבוה.‏ אדרבה,‏ משהשלים את תפקידו הוא חזר בשמחה לאורח חייו הקודם (‏שופ׳ ח׳:‏22,‏ 23,‏ 29‏)‏.‏ צניעות אין משמעה שאסור לשאוף לזכויות שירות נוספות או להסכים למלא אותן.‏ כתבי־הקודש מעודדים את כולנו להתקדם מבחינה רוחנית (‏טימ״א ד׳:‏13–15‏)‏.‏ אך האם זה תמיד כרוך בשינוי בתפקיד?‏ לאו דווקא.‏ תודות לברכת יהוה אנו יכולים להתקדם מבחינה רוחנית ללא תלות בתפקיד שאנו ממלאים כעת.‏ נוכל להמשיך לטפח את היכולות שהעניק לנו אלוהים ולעשות יותר למען אחרים.‏ מ17.‏01 ג׳:‏15,‏ 16

יהוה סיפק את קורבן הכופר תוך הקרבה גדולה מצדו (‏פט״א א׳:‏19‏)‏.‏ הוא כה מוקיר את האנושות שהוא היה מוכן להסכים שבנו יחידו ימות למעננו.‏ במובן מסוים ישוע תופס את מקומו של אדם,‏ אבינו האנושי הראשון (‏קור״א ט״ו:‏45‏)‏.‏ בעשותו כן ישוע לא רק נותן לנו חיים,‏ אלא גם מעניק לנו את האפשרות לשוב ביום מן הימים אל חיק משפחתו של אלוהים.‏ על בסיס קורבנו של ישוע יהוה יכול לקבל בני אדם חזרה אל חיק משפחתו מבלי להתפשר על צדקתו.‏ האין זה מחמם את הלב לחשוב על הימים שבהם כל בני האדם הנאמנים יגיעו לכדי שלמות?‏ אז תשרור אחדות מוחלטת בין החלק השמימי לחלק הארצי של משפחתו של אלוהים.‏ אנו נהיה ילדיו במלוא מובן המילה (‏רומ׳ ח׳:‏21‏)‏.‏ הוקרתנו כלפי קורבן הכופר צריכה להניע אותנו לעשות כל שביכולתנו כדי לספר לאחרים על התועלת שהם יכולים להפיק ממתנה זו היקרה לאין ערוך.‏ מ17.‏02 א׳:‏17,‏ 19

הוצאת המצפה מ־15 ביולי 2013 הסבירה ש”‏העבד הנאמן והנבון”‏ הוא קבוצה קטנה של אחים משוחים המרכיבים את הגוף המנהל.‏ הגוף המנהל מקבל החלטות כבדות משקל כקבוצה.‏ כיצד?‏ מדי שבוע מתכנסים חברי הגוף המנהל,‏ מה שתורם לתקשורת קרובה ולאחדות ביניהם (‏מש׳ כ׳:‏18‏)‏.‏ מדי שנה הם מחליפים ברוטציה את יושב הראש בישיבות הללו,‏ מפני שאף חבר בגוף המנהל אינו נחשב לנעלה על עמיתיו (‏פט״א ה׳:‏1‏)‏.‏ כל אחת משש הוועדות של הגוף המנהל מחליפה ברוטציה את יושב הראש במתכונת זהה.‏ בנוסף,‏ כל אחד מחברי הגוף המנהל רואה עצמו כאחד ’‏העבדים’‏ המקבל מזון מהעבד הנאמן ונכנע להשגחתו,‏ ולא כמנהיג של אחיו לאמונה.‏ הגוף המנהל אינו מקבל התגלויות מאלוהים,‏ והוא אינו חסין מפני טעויות.‏ לכן הוא עלול לטעות בנושאים דוקטרינריים או בעניינים הנוגעים להנחיות ארגוניות.‏ מ17.‏02 ד׳:‏10–12

אחת הדרכים החשובות לגלות את הערכתנו כלפי קורבן הכופר היא להקדיש את חיינו ליהוה על סמך אמונתנו בקורבן הכופר ולהיטבל.‏ טבילתנו מראה שאנו ’‏שייכים ליהוה’‏ (‏רומ׳ י״ד:‏8‏)‏.‏ הואיל וכל פעליו של יהוה נובעים מאהבה,‏ הוא חפץ שהאהבה תהיה התכונה השלטת של כל משרתיו (‏יוח״א ד׳:‏8–11‏)‏.‏ אנו מוכיחים שאנו חפצים להיות ”‏בנים [‏לאבינו]‏ שבשמיים”‏ כשאנו מגלים אהבה כלפי הרֵע (‏מתי ה׳:‏43–48‏)‏.‏ המצווה לאהוב את הרע היא השנייה בחשיבותה לאחר המצווה לאהוב את יהוה (‏מתי כ״ב:‏37–40‏)‏.‏ ציותנו לצו לבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים הוא ביטוי לאהבתנו לרע.‏ כאשר אנו מגלים אהבה כלפי הזולת,‏ אנו משקפים את כבוד אלוהים.‏ למעשה,‏ אהבתנו לאלוהים נעשית מושלמת כאשר אנו מצייתים לצו לאהוב את הזולת,‏ בייחוד את אחינו לאמונה (‏יוח״א ד׳:‏20‏)‏.‏ מ17.‏02 ב׳:‏13,‏ 14

אתה אולי חושב שהייתה זו החלטה פשוטה,‏ שהרי עבודת יהוה היא תמיד הדרך הנבונה והטובה ביותר.‏ למעשה,‏ אף אדם בר־דעת לא אמור היה להימשך לפולחן הבעל.‏ בכל זאת,‏ בני ישראל ’‏פסחו על שתי הסעיפּים’‏.‏ אליהו קרא להם לבחור בדרך הנעלה ביותר – לעבוד את יהוה.‏ מדוע היה כה קשה לבני ישראל להחליט החלטה נבונה?‏ ראשית,‏ הם איבדו את אמונתם ביהוה וסירבו לשמוע בקולו.‏ הם לא בנו לעצמם בסיס של ידע מדויק ולא רכשו חוכמה אלוהית.‏ כמו כן,‏ הם לא בטחו ביהוה.‏ ידע מדויק היה עוזר להם לקבל החלטות נבונות (‏תהל׳ כ״ה:‏12‏)‏.‏ בנוסף,‏ יושבי הארץ אשר לא עבדו את יהוה השפיעו על חשיבתם,‏ ובעקבות זאת גם בני ישראל החלו לעבוד אלילים.‏ יהוה הזהיר אותם מכך עוד זמן רב קודם לכן (‏שמ׳ כ״ג:‏2‏)‏.‏ מ17.‏03 ב׳:‏6,‏ 7

כשאנו מהרהרים בדוגמתו של חזקיהו,‏ אולי מתחוור לנו שעלינו להסיר מדרכנו משהו שמפריע ליחסים שלנו עם אלוהים או מסיח את דעתנו מעבודת אלוהים האמיתית.‏ איננו רוצים לחקות אנשים מן העולם שמאלילים בני אדם באמצעות הרשתות החברתיות.‏ כמובן,‏ יש משיחיים שנהנים לשמור על קשר עם בני משפחה וידידים קרובים באמצעות הרשתות הללו.‏ אך רבים בעולם מפריזים בשימוש ברשתות החברתיות ועוקבים ברשת אחרי גברים ונשים שהם אפילו אינם מכירים.‏ רבים מקדישים זמן רב לצפייה בתמונות של האנשים הללו או לקריאת מידע עליהם.‏ קיימת הסכנה שנהיה שקועים בדברים חסרי חשיבות.‏ משיחי עלול להימלא גאווה מכמות האנשים שאוהבים את מה שהוא מפרסם ואף להיעלב אם הם מפסיקים לעקוב אחריו.‏ אנו יכולים לשאול את עצמנו:‏ ’‏האם אני נמנע מלהאליל בני אדם או מלבזבז הרבה זמן יקר על עניינים חסרי חשיבות?‏’‏ (‏אפ׳ ה׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ מ17.‏03 ג׳:‏14,‏ 17