אוגוסט
יום ד׳, 1 באוגוסט
צריך שכוח העמידה ישלים את פעולתו, למען תהיו שלמים ובלא דופי בכול, ולא יחסר לכם דבר (יעקב א׳:4).
הקרב היה מתיש. בפיקודו של השופט גדעון רדפו חיילי ישראל לילה שלם אחר האויב – צבא מדיין ובני בריתם – לאורך כ־30 קילומטרים. בני ישראל ידעו שלא היה זה הזמן לוותר. לכן כדי למגר את האויב, הם המשיכו לרדוף אחר המדיינים והכניעו אותם (שופ׳ ז׳:22; ח׳:4, 10, 28). גם אנו מצויים בקרב בלתי פוסק. עם אויבינו נמנים השטן, עולמו ומגרעותינו. חלקנו נאבקים כבר עשרות שנים, ובעזרת יהוה נחלנו ניצחונות. אך לעיתים אנו מרגישים שהמאבק באויבינו וההמתנה לקץ הסדר העולמי הזה מכלים את כוחותינו. ואכן, עדיין לא נחלנו ניצחון מוחלט. ישוע אמר שמי שיחיו באחרית הימים יתמודדו עם ניסיונות קשים ויקבלו יחס אכזרי, והוא גם ציין שהניצחון שלנו תלוי בכוח עמידתנו (לוקס כ״א:19). מ16.04 ב׳:1, 2
יום ה׳, 2 באוגוסט
יום יום התכנסו יחדיו (מה״ש ב׳:46).
במסגרת אסיפותינו מדריך אותנו מורנו הנאדר באמצעות דברו, המקרא (יש׳ ל׳:20, 21). אפילו לא־מאמינים שמגיעים לאסיפותינו מסיקים: ”אלוהים אכן בקרבכם” (קור״א י״ד:23–25). יהוה מברך את האסיפות באמצעות רוח קודשו ומשגיח על תוכנית ההוראה המבוססת על כתבי־הקודש. מכאן שבאסיפותינו אנו שומעים את קולו של יהוה וחשים בדאגתו האוהבת. כתוצאה מכך, אנו מתקרבים אליו. ישוע אמר: ”במקום שבו שניים או שלושה נאספים בשמי, שם אני ביניהם” (מתי י״ח:20). כראש הקהילה ישוע ”מתהלך בין” קהילות משרתי אלוהים (ההת׳ א׳:20 עד ב׳:1). צא וחשוב! יהוה וישוע מעורבים ישירות בחיזוקנו באסיפות המשיחיות. כיצד לדעתך מרגיש יהוה כשהוא מבחין ברצוננו העז לקרוב אליו ואל בנו? מ16.04 ג׳:13, 14
יום ו׳, 3 באוגוסט
אל תבהל [תמהר] ברוחך לכעוס [להיעלב] (קהלת ז׳:9).
אחות מסוימת פנתה לשני אחים ודיברה באופן שלא היה ראוי לדעתו של אחד מהם. כששני האחים היו לבד, האח שנפגע החל למתוח ביקורת על האחות בשל דבריה. אולם האח השני הזכיר לו שהיא שירתה את יהוה בנאמנות בנסיבות קשות במשך 40 שנה ואמר שהוא בטוח שלא הייתה לה שום כוונה רעה. לאחר שחשב על כך לרגע, אמר האח שנפגע: ”אתה צודק”, ובזה נגמר העניין. מה אנו למדים ממקרה זה? כשמישהו אומר או עושה דבר מה שפוגע בך, ההחלטה כיצד להגיב נתונה בידך. אדם אוהב מעלים עין מפגיעות קטנות (מש׳ י׳:12; פט״א ד׳:8). יהוה מחשיב זאת ל’תפארת’, למעשה יפה, כאשר אתה ’עובר על פשע’, כלומר מבליג על הפגיעה (מש׳ י״ט:11). אם כן, הדבר הראשון שעליך לעשות כשמישהו נוהג בך בדרך שנראית לך לא־אדיבה או לא־מכובדת הוא לשאול את עצמך: ’האם אני יכול להבליג על כך? האם אני באמת צריך לעשות מזה עניין?’ מ16.05 א׳:8, 9
שבת, 4 באוגוסט
אלוהים... מפיח בכם מרץ ונותן לכם הן את הרצון והן את הכוח לפעול (פיל׳ ב׳:13).
מי באמת מבשרים כיום את הבשורה הטובה על המלכות? אנו יכולים לומר בביטחון מלא: ”עדי־יהוה!” מדוע אנו כה משוכנעים בכך? מפני שאנו מבשרים את המסר הנכון, הבשורה הטובה על המלכות. העובדה שאנו נוקטים יוזמה והולכים לאנשים מעידה על כך שאנו משתמשים בשיטות הנכונות. אנו מבצעים את פעילותנו מהמניע הנכון – אהבה, ולא הפקת רווחים. פעילותנו מתבצעת בהיקף נרחב מאין כמוהו, ואנו מבשרים לאנשים מכל העמים והלשונות. אנו נחושים שלא לחדול לבשר, שנה אחר שנה, עד בוא הקץ. אנו נדהמים מהישגיהם של משרתי אלוהים בתקופה המרגשת שבה אנו חיים. אך לְמה ניתן לזקוף אותם? השליח פאולוס משיב על כך במילים המצוטטות בפסוק היומי. מי ייתן ואבינו האוהב ימשיך להפיח בנו כוח בעודנו עושים כל מאמץ לבצע את שירותנו במלואו (טימ״ב ד׳:5). מ16.05 ב׳:17, 18
יום א׳, 5 באוגוסט
תעבו את הרע ודבקו בטוב (רומ׳ י״ב:9).
כשאנו בוחרים למלא את רצון יהוה ומשקיעים בכך מאמצים, אנו מראים עד כמה אנו אוהבים אותו וחפצים לשמח את לבו. בדרך זו אנו גם מביעים את תמיכתנו בריבונותו. השטן ערער על צדקת ריבונות יהוה. לכן אבינו השמימי טוב הלב מוקיר עד מאוד את המאמצים הנמרצים שאנו עושים בחפץ לב כדי לצדד בריבונותו (איוב ב׳:3–5; מש׳ כ״ז:11). אולם אם יהוה יחסוך מאתנו את הצורך להיאבק בכל מאודנו בנטיותינו השליליות, לא יהיה בידנו להוכיח שאנו באמת נאמנים לו ומצדדים בריבונותו. משום כך מורה לנו יהוה ’להתאמץ בכל מאודנו’ לטפח תכונות משיחיות (פט״ב א׳:5–7; קול׳ ג׳:12). הוא מצפה מאתנו לעשות כל מאמץ לשלוט במחשבותינו וברגשותינו (רומ׳ ח׳:5). כשאנו עושים כמיטב יכולתנו בתחום זה ורואים שהמקרא ממשיך לשנות את חיינו, זה מסב לנו סיפוק רב. מ16.05 ד׳:12, 13
יום ב׳, 6 באוגוסט
יהוה, ... אתה יוצרנו (יש׳ ס״ד:7).
יהוה מודע לטיבו ולאיכותו של ”החומר” שלפניו, והוא מעצב אותו בהתאם (תהל׳ ק״ג:10–14). הוא מתייחס אלינו כאל יחידים ומביא בחשבון את החולשות, המגבלות ומידת ההתקדמות הרוחנית של כל אחד מאתנו. גישתו כלפי משרתיו הלא־מושלמים באה לידי ביטוי בהתנהגות בנו. תן דעתך לאופן שבו הגיב ישוע למגרעות תלמידיו, בייחוד לנטייתם להתווכח בשאלה מי הגדול ביניהם. אילו היית עד לוויכוחים הסוערים שהתנהלו בין השליחים, האם היית רואה בהם אנשים ענווים ונוחים לעיצוב? ישוע לא גיבש עליהם השקפה שלילית. הוא ידע שניתן לעצב את שליחיו הנאמנים על־ידי מתן עצות באדיבות ובסבלנות והצבת דוגמה אישית בגילוי ענווה (מר׳ ט׳:33–37; י׳:37, 41–45; לוקס כ״ב:24–27). לאחר תחייתו של ישוע נשפכה רוח הקודש על השליחים, והם כבר לא התמקדו ברדיפה אחר מעמד או תהילה, אלא במשימה שהוטלה עליהם (מה״ש ה׳:42). מ16.06 א׳:10
יום ג׳, 7 באוגוסט
יהוה אלוהינו יהוה אחד (דב׳ ו׳:4).
אין אל ממשי ואמיתי מלבד יהוה; אין אל שישווה לו (שמ״ב ז׳:22). אם כן, במילים אלה הזכיר משה לבני ישראל שעליהם לעבוד את יהוה לבדו. נאסר עליהם לחקות את עמי הסביבה שסגדו לאלים ואלות שונים. חלק מאלי הכזב נתפסו כמי ששולטים ביסודות שונים בטבע, ואחרים היו התגלמויות שונות של אלוהות אחת. לדוגמה, המצרים סגדו לאל השמש רַע, אלת השמיים נוּת, אל האדמה גֶבּ, אל הנילוס חַעפּי ולאינספור בעלי חיים קדושים. רבים מאלי כזב אלה נחלו תבוסה מוחצת בעקבות עשר המכות שהנחית עליהם יהוה. האל הכנעני העיקרי היה הבעל, אל הפריון, שנודע גם כאל השמיים, הגשם והסערה. באזורים רבים נתפס הבעל כפטרון מקומי (במ׳ כ״ה:3). בני ישראל היו צריכים לזכור שהאל שלהם הוא ”האלוהים”, ושהוא ”יהוה אחד” (דב׳ ד׳:35, 39). מ16.06 ג׳:4, 5
יום ד׳, 8 באוגוסט
למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם. הנה אני אתכם כל הימים עד אחרית הסדר העולמי (מתי כ״ח:20).
לביטחונו של ישוע ביהוה ובמשרתיו תמיד היה בסיס איתן, והדבר נכון גם בימינו. למעשה, אנו מתמלאים פליאה כשאנו חושבים על הדברים שמבצע יהוה באמצעות משרתיו באחרית הימים. אף קבוצה אחרת אינה מעידה על האמת בקנה מידה כלל עולמי, מפני שאף ארגון אחר אינו זוכה להדרכת יהוה כפי שזוכה קהילתו המאוחדת. בישעיהו ס״ה:14 מתואר המצב הרוחני השורר בקרב משרתי אלוהים: ”הנה עבדיי ירונו מטוב לב”. המעשים הטובים שמבצעים משרתי יהוה בהדרכתו ממלאים אותם שמחה. בניגוד אליהם, העולם הנתון להשפעת השטן שרוי כביכול באבל בשל תנאי העולם ההולכים ומחריפים. עלינו לשמור אמונים ליהוה ולהישמע להנחיותיו. מ16.06 ד׳:10–12
יום ה׳, 9 באוגוסט
עמדו על המשמר (מתי כ״ה:13).
נוכל להבין עד כמה חשוב לעמוד על המשמר אם ניתן דעתנו לאופן שבו נהגו לשמור על ערים בימי קדם. בימים ההם ערים גדולות רבות, כגון ירושלים, היו מוקפות בחומות גבוהות. החומות סיפקו הגנה מפני פולשים ושימשו כנקודות תצפית גבוהות על הסביבה. בחומות ובשערים הוצבו שומרים שהשגיחו על העיר יומם ולילה. היה עליהם להזהיר את התושבים מפני כל סכנה שהתקרבה (יש׳ ס״ב:6). ערנותם ודריכותם של השומרים הייתה עניין של חיים או מוות (יח׳ ל״ג:6). ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו כתב שבשנת 70 לספירה עלה בידם של צבאות רומא להשתלט על מצודת אנטוניה, שהייתה צמודה לחומת ירושלים. כל זה התאפשר כיוון ששומרי השערים היו שקועים בתרדמה! מתוך אנטוניה השתלטו הרומאים על המקדש ושרפו אותו, מה שהוביל לחלק האחרון של הצרה הגדולה ביותר שפקדה אי פעם את ירושלים והאומה היהודית. מ16.07 ב׳:2, 7, 8
יום ו׳, 10 באוגוסט
הישמרו לכם פן רשעים אלה יוליכו אתכם שולל בדרכם המוטעית ותאבדו את יציבותכם (פט״ב ג׳:17).
אנו זוכים לברכות רבות הודות לחסדו של יהוה. אך אל לנו לנהוג בעזות מצח ולחשוב שאלוהים ימחל לנו על כל מעשה פסול. היו משיחיים בימי קדם ש’ראו בחסד אלוהים צידוק למעשי זימה’ (יהד׳ 4). אותם משיחיים לא נאמנים חשבו כנראה שהם יכולים לחטוא, ויהוה תמיד יסלח להם. גרוע מכך, הם אף ניסו להשפיע על אחיהם לחבור אליהם בדרכם הבזויה. הדבר נכון גם בימינו. כל הנוהג כך ”פוגע ברוח החסד ובז לה” (עב׳ י׳:29). השטן הטעה כמה משיחיים בימינו וגרם להם לחשוב שהם יכולים לנצל לרעה את רחמי אלוהים ולחטוא מבלי לתת על כך את הדין. אומנם יהוה מוכן לסלוח לחוטאים המגלים חרטה, אך הוא מצפה מאתנו להיאבק בכל מאודנו בנטייתנו לחטוא. מ16.07 ג׳:16, 17
שבת, 11 באוגוסט
כל המגרש את אשתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת, נואף (מתי י״ט:9).
גירושין חוקיים שלא על דבר זנות אינם מספקים לבני הזוג את החירות להינשא מחדש. כמובן, המשיחי יכול לבחור לסלוח לבן זוגו שנאף אך התחרט, בדומה לנביא הושע שסלח לאשתו גומר שבגדה בו. באופן דומה, יהוה נהג ברחמים בעם ישראל שהיה אשם בניאוף רוחני אך התחרט על כך (הוש׳ ג׳:1–5). יש לציין שאם אדם בוחר לקיים יחסי מין עם בן הזוג לאחר שנודע לו על הניאוף, הדבר מעיד על כך שהוא סלח לצד האשם, ולכן לא יהיה לו בסיס מקראי להתגרש. לאחר שאמר ישוע את הכתוב בפסוק היומי, הוא דיבר על ”מי שניתנה להם המתנה”, כלומר מתת הרווקות. הוא הוסיף: ”מי שיכול לקבל זאת על עצמו, שיקבל” (מתי י״ט:10–12). רבים בחרו להישאר רווקים כדי לשרת את יהוה ללא הסחות דעת. הם ראויים לשבח על החלטתם. מ16.08 א׳:15, 16
יום א׳, 12 באוגוסט
טעמו וראו כי טוב יהוה; אשרי הגבר יחסה בו. ... אין מחסור ליראיו (תהל׳ ל״ד:9, 10).
כוחם של הצעירים מאפשר להם לעשות רבות בשירות יהוה (מש׳ כ׳:29). חלק מהצעירים המשרתים בבית־אל משתתפים בתהליך ההדפסה והכריכה של ספרי מקרא וספרות מקראית. אחים ואחיות צעירים רבים מסייעים בבניית אולמי מלכות ובתחזוקתם. לאחר אסון טבע יש צעירים העוזרים לאחים מנוסים לספק סיוע לנפגעים. כמו כן, חלוצים צעירים רבים מבשרים את הבשורה הטובה לקבוצות ילידיות ולדוברי שפות זרות. אחד ממחברי התהלים כתב: ”דורשי יהוה לא יחסרו כל טוֹב” (תהל׳ ל״ד:11). יהוה לעולם אינו מאכזב את מי שמשרתים אותו בקנאות. גם אנו ’טועמים ורואים כי טוב יהוה’ כשאנו נותנים את כל כולנו בשירותו. בנוסף, עבודת אלוהים בלב ונפש מסבה לנו שמחה שאין כמותה. מ16.08 ג׳:5, 8
יום ב׳, 13 באוגוסט
אושיע אתכם, והייתם ברכה. אל תיראו, תחזקנה ידיכם (זכ׳ ח׳:13).
יהוה מסוגל וחפץ לנסוך בנו עוז באמצעות רוח קודשו (דה״א כ״ט:12). חיוני שנישען על רוחו כדי שיעלה בידנו להתמודד עם כל קושי שהשטן ועולמו מציבים בדרכנו (תהל׳ י״ח:40; קור״א י׳:13). אנו גם אסירי תודה לאלוהים על דברו שנכתב בהשראת רוח הקודש. כמו כן, חשוב על המזון הרוחני המבוסס על המקרא שאנו מקבלים מדי חודש. המילים שבזכריה ח׳:9, 13 נאמרו בעת בניית בית המקדש השני בירושלים, אבל הן תקפות גם לגבינו. כמו כן, אנו מתחזקים מההדרכה שמספק אלוהים דרך האסיפות המשיחיות, הכינוסים הנפתיים והאזוריים ובתי הספר התיאוקרטיים. הכשרה זו מסייעת לנו לשרת מהמניעים הנכונים, להציב לעצמנו מטרות רוחניות ולמלא את תפקידינו הרבים בשירות אלוהים (תהל׳ קי״ט:32). האם אתה רוצה בכל מאודך לשאוב כוח מההכשרה שמעניק אלוהים? מ16.09 א׳:10, 11
יום ג׳, 14 באוגוסט
[היווכחו] מהו רצונו הטוב, הראוי והמושלם של אלוהים (רומ׳ י״ב:2).
התורה שנתן אלוהים לבני ישראל הראתה שיהוה מתעב לבוש שמטשטש את ההבדלים בין גברים ונשים – מה שנקרא בימינו אופנת יוניסקס (דב׳ כ״ב:5). מההנחיות הברורות שנתן אלוהים לגבי לבוש אנו מבינים בבירור שאלוהים אינו שבע רצון מסגנונות לבוש שגורמים לגברים להיראות כמו נשים או ההיפך, ומפריטי לבוש שמטשטשים את ההבדלים בין גברים ונשים. דבר־אלוהים מכיל עקרונות המסייעים למשיחיים להחליט החלטות נבונות בנושא הלבוש. העקרונות הללו תקפים ללא תלות במקום מגוריהם, תרבותם והאקלים באזורם. איננו זקוקים לרשימה מפורטת של סגנונות לבוש מקובלים ולא־מקובלים. תחת זאת, עקרונות המקרא משמשים כנר לרגלנו, והם מותירים מקום להעדפות אישיות. מ16.09 ג׳:3, 4
יום ד׳, 15 באוגוסט
עזבו אותו כל התלמידים וברחו (מר׳ י״ד:50).
חשוב על האומץ והכנות של כותבי המקרא. כותבים רבים מימי קדם החניפו למנהיגיהם והיללו את הממלכות שלהם. אולם נביאי יהוה תמיד דיברו אמת. הם היו מוכנים לחשוף את מגרעות בני עמם, ואף את מגרעות מלכיהם (דה״ב ט״ז:9, 10; כ״ד:18–22). כמו כן, הם דיברו בגלוי על מחדליהם האישיים ועל הטעויות שעשו משרתי אלוהים אחרים (שמ״ב י״ב:1–14). מלבד זאת, רבים השתכנעו שהמקרא נכתב ברוח אלוהים בשל עקרונותיו המועילים (תהל׳ י״ט:8–12). עקרונות המקרא מגנים עלינו מפני פולחן כזב ואמונות תפלות שרבים משועבדים להן (תהל׳ קט״ו:3–8). תורות כדוגמת האבולוציה הופכות את הטבע למעין אל, ומייחסות לו כוחות שיש אך ורק ליהוה. מי שאומרים שאלוהים אינו קיים טוענים שעתידנו תלוי אך ורק בנו. אולם הם אינם מציעים שום תקווה אמיתית לעתיד טוב יותר (תהל׳ קמ״ו:3, 4). מ16.09 ד׳:10, 11
יום ה׳, 16 באוגוסט
[היא] תלקט ולא תכלימוה (רות ב׳:15).
לבועז היה אכפת מרות והוא הבין את נסיבותיה הקשות בתור אישה זרה. ראשית, הוא הזמין אותה להישאר עם קבוצת נערותיו כדי שהגברים העובדים בשדה לא יטרידו אותה. הוא אפילו דאג שהיא תקבל כמות מספקת של מזון ומים כעובדיו השכירים. יתר על כן, בועז לא דיבר בהתנשאות אל אותה אישה זרה וענייה, אלא הוא חיזק את ביטחונה (רות ב׳:8–10, 13, 14). בועז לא התרשם רק מאהבתה הבלתי אנוכית של רות כלפי חמותה נעמי, אלא גם מהעובדה שהיא הפכה לעובדת יהוה. טוב לבו של בועז היה למעשה ביטוי לחסדו של יהוה כלפי האישה שבאה ’לחסות תחת כנפי אלוהי ישראל’ (רות ב׳:12, 20; מש׳ י״ט:17). בדומה לכך, אהבתנו יכולה לסייע ל”אנשים מכל הסוגים” לזהות את צליל האמת ולחוש באהבתו הרבה של יהוה כלפיהם (טימ״א ב׳:3, 4). מ16.10 א׳:10–12
יום ו׳, 17 באוגוסט
דרשתי את יהוה וענני, ומכל מגוּרותיי [פחדיי] הצילני (תהל׳ ל״ד:5).
גם אנו יכולים לשטוח את דאגותינו בפני יהוה בביטחון מלא שהוא ישמע אותנו וייסוך בנו את הכוח לעמוד איתן ולשמור על שמחתנו. כשתפילותינו זוכות למענה, אמונתנו הולכת ומתחזקת (יוח״א ה׳:14, 15). מאחר שהאמונה היא אחד ממרכיבי פרי הרוח, עלינו ’להמשיך לבקש’ את רוח אלוהים, כפי שהורה לנו ישוע (לוקס י״א:9, 13). אולם איננו צריכים להתפלל לאלוהים רק כדי לבקש עזרה. אנו יכולים להודות ליהוה ולהלל אותו מדי יום על ’נפלאותיו’ אשר ”עצמו מִסַפֵּר” (תהל׳ מ׳:6). כמו כן, תפילותינו צריכות להראות שאנו זוכרים ”את הנתונים בכבלי מאסר כאילו גם [אנו] במאסר אתם”. עלינו גם להתפלל למען אחינו ברחבי העולם, בייחוד למען ”מי שמנהיגים [אותנו]”. זה אכן נוגע ללב לראות כיצד עונה יהוה לתפילותינו המשותפות (עב׳ י״ג:3, 7). מ16.10 ג׳:8, 9
שבת, 18 באוגוסט
נושעתם על־ידי אמונה. אין זה בזכותכם; זוהי מתנת אלוהים (אפ׳ ב׳:8).
משרתי יהוה בימינו מגלים אמונה במלכות אלוהים המיוסדת. הדבר הביא להתהוותו של גן עדן רוחני חובק עולם המקיף בתוכו למעלה משמונה מיליון איש. פרי רוח אלוהים משגשג בשפע בגן העדן הרוחני (גל׳ ה׳:22, 23). אין ספק שאמונה ואהבה הן תכונות רבות־עוצמה. אף אדם אינו יכול לזקוף זאת לזכותו. כל זאת מתאפשר תודות לאלוהינו. הישג נפלא זה מסב ’ליהוה שם [תהילה], אות עולם שלא ייכרת’ (יש׳ נ״ה:13). גן העדן הרוחני שלנו ימשיך לגדול ולשגשג עד שכדור הארץ כולו יתמלא בבני אדם מושלמים, צדיקים ומאושרים, והכול לתהילתו הנצחית של שם יהוה. הבה נמשיך לגלות אמונה בהבטחותיו של יהוה! מ16.10 ד׳:18, 19
יום א׳, 19 באוגוסט
כמה מכם אינם הולכים בתלם (תסל״ב ג׳:11).
עלינו למלא אחר ההנחיות המקראיות שאנו מקבלים מזקני־הקהילה. חשוב על העצה שנתן פאולוס באשר לאחים בקהילה שאינם הולכים בתלם. היו ש’התערבו בעניינים לא להם’. הזקנים הוכיחו אותם מספר פעמים, אך הם זלזלו בעצות שניתנו להם. כיצד היה על הקהילה להתייחס לאדם שהתנהג כך? פאולוס כתב: ”ציינו אותו וחדלו להתרועע אתו”. מצד שני, הוא גם אמר להם לא להתייחס לאדם כזה כאל אויב (תסל״ב ג׳:11–15). הזקנים בימינו יכולים לתת נאום אזהרה על כך שאדם מסוים דבק בקו פעולה המציג באור שלילי את הקהילה, כגון ניהול קשר רומנטי עם אדם לא־מאמין (קור״א ז׳:39). כיצד אתה מגיב לעצותיהם? אם אתה מודע למצב המוזכר בנאום, האם תימנע מלהתרועע חברתית עם אותו אדם? דאגתך האוהבת ועמדתך הנחושה עשויות להניע אותו לחדול מדרכו הפסולה. מ16.11 ב׳:13
יום ב׳, 20 באוגוסט
מקרבכם יקומו אנשים שילמדו דברים מסולפים כדי להדיח את התלמידים ולמשוך אותם אחריהם (מה״ש כ׳:30).
בחג השבועות שנת 33 לספירה נמשחו אלפי יהודים וגרים ברוח הקודש. אותם משיחיים חדשים הפכו ל”עם נבחר, כהונה מלכותית, גוי קדוש, עם שהוא קניין מיוחד” (פט״א ב׳:9, 10). כל עוד היו השליחים בין החיים הם השגיחו נאמנה על קהילות משרתי אלוהים. אולם, בייחוד לאחר מות השליחים, קמו אנשים אשר לימדו ”דברים מסולפים” על מנת ”להדיח את התלמידים ולמשוך אותם אחריהם” (תסל״ב ב׳:6–8). רבים מאותם גברים מילאו תפקידי אחריות בקהילות בתור משגיחים ולימים בתור ”בישופים”. החלה להתהוות כיתת כמורה, אף־על־פי שישוע אמר לתלמידיו: ”אתם אחים כולכם” (מתי כ״ג:8). גברים בכירים בקהילות נשבו בפילוסופיות של אריסטו ואפלטון והחלו ללמד רעיונות דתיים כוזבים שתפסו בהדרגה את מקומה של האמת הטהורה המצויה בדבר־אלוהים. מ16.11 ד׳:8
יום ג׳, 21 באוגוסט
אל תניחו לחטא להמשיך למלוך בגופכם בן התמותה (רומ׳ ו׳:12).
לפני שהפכנו למשיחיים חטאנו לעיתים קרובות, ואולי לא הבנו עד כמה פסולים היו מעשינו בעיני אלוהים. היינו כ”עבדים לטומאה ורשע”. ניתן לומר שהיינו ”עבדים לחטא” (רומ׳ ו׳:19, 20). בשלב מסוים למדנו את האמת המקראית, ערכנו שינויים בסגנון חיינו והקדשנו את עצמנו לאלוהים ונטבלנו. ’שוחררנו מן החטא’ ו’נעשינו עבדים לצדקה’ (רומ׳ ו׳:17, 18). למרות זאת, אנו עלולים ’להניח לחטא להמשיך למלוך’ עלינו אם ניכנע לכל רצונותיו של גופנו הלא־מושלם. הואיל וביכולתנו להחליט אם ’להניח’ לחטא למלוך או לא, נשאלת השאלה: ’מה הם מאוויי לבנו האמיתיים?’ אם כן, שאל את עצמך: ’האם לעיתים אני מניח לגופי או לשכלי הלא־מושלמים להוליך אותי לכיוון מוטעה, או האם מתּי לגבי החטא?’ התשובות לשאלות הללו תלויות במידת הערכתנו כלפי החסד שגילה אלוהים כאשר סלח לנו על חטאינו. מ16.12 א׳:11, 12
יום ד׳, 22 באוגוסט
ההתמקדות ברוח משמעה... שלום (רומ׳ ח׳:6).
כדי ליהנות משלווה פנימית עלינו להתאמץ לשמור על יחסי שלום עם בני משפחתנו ועם חברי הקהילה. אנו יודעים שגם אנחנו וגם אחינו ואחיותינו אינם מושלמים. בשל כך לעיתים מתעוררות בינינו בעיות. אך במצבים כאלה אנו פועלים על־פי עצתו של ישוע: ”התפייס עם אחיך” (מתי ה׳:24). יהיה לנו קל יותר להתפייס עם אחִינו אם נזכור שגם הוא משרת את ”אלוהים המעניק שלום” (רומ׳ ט״ו:33; ט״ז:20). קיים סוג נוסף של שלום שערכו לא יסולא בפז. כשאנו ’מתמקדים ברוח’, אנו נהנים מיחסי שלום עם בוראנו. ישעיהו כתב שאלוהים ינצור את מי שסומכים עליו לחלוטין; הוא יעניק להם שלום אין קץ מפני שהם בוטחים בו. דבריו היו רלוונטיים בימיו אך יש להם התגשמות גדולה יותר בימינו (יש׳ כ״ו:3; רומ׳ ה׳:1). מ16.12 ב׳:5, 18, 19
יום ה׳, 23 באוגוסט
שמחו תמיד באדון (פיל׳ ד׳:4).
יהוה מברך את משרתיו אפילו בימים החשוכים של אחרית הסדר העולמי המרושע של השטן. הוא דואג שעובדיו האמיתיים ישגשגו בנחלתם הרוחנית שיש בה שפע רוחני אשר מעולם לא היה כדוגמתו (יש׳ נ״ד:13). בהתאם להבטחתו של ישוע יהוה גומל לנו כבר כיום – הוא מאפשר לנו להיות חלק ממשפחה כלל־עולמית אוהבת של אחים ואחיות רוחניים (מר׳ י׳:29, 30). כמו כן, מי שמחפשים את אלוהים בשקידה זוכים לשלוות נפש, סיפוק ואושר – ברכות שלא יסולאו בפז (פיל׳ ד׳:5–7). אתה יכול להיות סמוך ובטוח ’שלאחר שתעשה את רצון אלוהים, תזכה במה שהובטח’ (עב׳ י׳:35, 36). לכן הבה נמשיך לחזק את אמונתנו ולשרת את יהוה בלב ונפש. אנו יכולים לעשות כן בידיעה שנקבל מיהוה את הגמול המובטח (קול׳ ג׳:23, 24). מ16.12 ד׳:17, 20
יום ו׳, 24 באוגוסט
במקום שבו נמצאת רוח יהוה ישנה חירות (קור״ב ג׳:17).
האם חירות יחסית היא חירות אמיתית? כן. המגבלות המוטלות על חירותנו יכולות להגן עלינו. למשל, נניח שאנו מחליטים לנסוע לעיר רחוקה. האם היינו מרגישים בטוחים אילו לא היו בכבישים המהירים חוקי תנועה, וכל אדם היה חופשי לבחור באיזו מהירות לנהוג ובאיזה צד של הכביש לנסוע? אין ספק שלא. המגבלות הכרחיות כדי שכולם יוכלו ליהנות מחירות אמיתית. דוגמתו של אדם הראשון ממחישה עד כמה חכם להשתמש בבחירה החופשית שלנו במסגרת הגבולות שקבע יהוה. הוא בחר לחרוג מהגבולות שהציב לו אלוהים ואכל את הפרי האסור. היה זה שימוש פסול וחמור במתת הבחירה החופשית, מה שהביא על צאצאי אדם אלפי שנות סבל וכאב (רומ׳ ה׳:12). אם נזכור את השלכות החלטתו של אדם הראשון, נרצה להשתמש בבחירתנו החופשית בצורה אחראית ובמסגרת הגבולות שהגדיר יהוה. מ17.01 ב׳:6, 8
שבת, 25 באוגוסט
אומר אני לכל אחד מכם: איש אל יחשוב את עצמו ליותר ממה שצריך (רומ׳ י״ב:3).
כשאנו שוקלים אם לקבל על עצמנו תפקיד חדש, עלינו לבחון את נסיבותינו בצורה מציאותית ולהתפלל בנושא. אם ננהג כך, לא נחרוג מיכולותינו וממגבלותינו. מתוך צניעות אולי נחליט לומר לא. אולם אם נקבל תפקיד חדש, דוגמתו של גדעון תזכיר לנו שלא נוכל להצליח ללא הדרכתו וברכתו של יהוה. אלוהים קורא לנו ’להצניע לכת עמו’ (מיכה ו׳:8). לכן לפני קבלת כל תפקיד חדש, עלינו להרהר בליווי תפילות במה שיהוה אומר לנו דרך דברו וארגונו. עלינו ללמוד להתאים את צעדינו הבלתי מושלמים להדרכתו המושלמת של יהוה. הבה נזכור שהצלחתנו אינה נובעת מיכולותינו אנו, אלא מענוותו של יהוה (תהל׳ י״ח:36). לפיכך אם נבחר להצניע לכת עם אלוהים, לא נייחס לעצמנו חשיבות רבה מדי או מעטה מדי. מ17.01 ג׳:17, 18
יום א׳, 26 באוגוסט
עמלכם בשירות האדון אינו לשווא (קור״א ט״ו:58).
ישוע ידע ששירותו הארצי יסתיים ואחרים ימשיכו בפעילותו. אף שתלמידיו לא היו מושלמים, הוא בטח בהם ואמר שהם יעשו מעשים גדולים משלו (יוח׳ י״ד:12). הוא העניק להם הכשרה יסודית, ולימים הם הפיצו את הבשורה הטובה ברחבי העולם הידוע דאז (קול׳ א׳:23). לאחר שהקריב ישוע את חייו, אלוהים הקים אותו לתחייה בשמיים, ”גבוה מעל לכל ממשלה וסמכות וכוח ושלטון”, והעניק לו תפקידים חדשים וסמכות נוספת (אפ׳ א׳:19–21). אם נמות נאמנים לפני הר מגידון, נקום לתחייה בעולם חדש רב־צדקה שבו תהיה עבודה מספקת בשפע. אולם כולנו יכולים כבר עתה להשתתף בפעילות החשובה מכול – הכרזת הבשורה הטובה ומלאכת עשיית התלמידים. אנו תקווה שכולנו, צעירים כמבוגרים, נמשיך להיות ”עתירי פועל במלאכתו של האדון”. מ17.01 ה׳:17, 18
יום ב׳, 27 באוגוסט
אני יהוה; לא שניתי (מל׳ ג׳:6).
הכופר שולם פעם אחת לנצח נצחים (עב׳ י׳:10; ט׳:24–26). הקורבן מבטל לגמרי את הרשעת החטא שרבצה עלינו בשל אי־ציותו של אדם הראשון. תודות לקורבן המשיח איננו משועבדים עוד לעולם זה הנתון לשליטת השטן, ואיננו חיים עוד בחרדה מפני המוות (עב׳ ב׳:14, 15). הבטחותיו של אלוהים מהימנות לחלוטין. כפי שחוקי הטבע שקבע יהוה לעולם אינם משתנים, כך גם הוא לעולם אינו משתנה. הוא אף פעם לא יאכזב אותנו. יהוה מעניק לנו הרבה יותר מאשר את מתת החיים. הוא מעניק לנו את אהבתו. ”אנחנו התוודענו לאהבה שאהב אותנו אלוהים והאמנו בה. אלוהים הוא אהבה” (יוח״א ד׳:16). כדור הארץ כולו יהפוך לגן עדן שבו ישרור אושר אמיתי, וכל אדם עלי אדמות ישקף את אהבת אלוהים. הבה נצרף את קולנו לקולם של משרתי אלוהים הנאמנים בשמיים הקוראים: ”לאלוהינו הברכה והתפארת והחוכמה וההודיה והכבוד והגבורה והכוח לעולמי עולמים. אמן” (ההת׳ ז׳:12). מ17.02 ב׳:16, 17
יום ג׳, 28 באוגוסט
הבה נטהר את עצמנו מכל טומאת בשר ורוח (קור״ב ז׳:1).
בהוצאת המצפה מ־1 ביוני 1973 (אנג׳) נשאלה השאלה: ”האם אנשים שלא נגמלו מטבק כשירים לטבילה?” התשובה הייתה: ”כתבי־הקודש מובילים אותנו למסקנה שלא”. לאחר שצוטטו כמה פסוקים רלוונטיים לנושא, הוסבר בהוצאת המצפה מדוע יש לנדות אדם מעשן שאינו מגלה חרטה (קור״א ה׳:7). בהוצאה נאמר: ”אין זה ניסיון לפעול בצורה שרירותית או רודנית. הקפדה זו נובעת מאלוהים המבטא את עמדתו דרך דברו הכתוב”. ספר שיצא לאור לאחרונה, אשר דן בנושא הדת בארצות הברית, מציין: ”מנהיגי הנצרות שוב ושוב שינו את תורותיהם כדי להתאימן לאמונות ולדעות הרווחות בקרב צאן מרעיתם והקהל הרחב יותר”. איזו דת מלבד עדי־יהוה מוכנה להישען לגמרי על דבר־אלוהים, גם אם הדבר יקשה מאוד על כמה מחבריה? מ17.02 ד׳:15
יום ד׳, 29 באוגוסט
המרומם את עצמו יושפל והמשפיל את עצמו ירומם (מתי כ״ג:12).
בשל ענוותם הזקנים מסרבים לקבל יחס של מפורסמים. בכך הם נבדלים ממנהיגי דת רבים בימינו וממנהיגי הדת בני המאה הראשונה שעליהם אמר ישוע: ”הם אוהבים את המקום הנכבד ביותר בסעודות ואת המושבים הראשונים בבתי הכנסת ואת ברכות השלום בשווקים” (מתי כ״ג:6, 7). רועים משיחיים אמיתיים מצייתים בענווה לדברי ישוע: ”אל ייקרא לכם ’רבי’, כי אחד הוא מורכם ואתם אחים כולכם. ואל תקראו ’אב’ לאיש עלי אדמות, כי אחד הוא אביכם, האב שבשמיים. גם אל תיקָראו ’מנהיגים’, כי אחד הוא מנהיגכם – המשיח. הגדול ביותר ביניכם צריך להיות לכם למשרת” (מתי כ״ג:8–11). אין פלא שהזקנים בקהילות ברחבי העולם זוכים לאהבה וכבוד מצד אחיהם לאמונה. מ17.03 א׳:14, 15
יום ה׳, 30 באוגוסט
כל אחד יישא את הנטל שלו (גל׳ ו׳:5).
זוהי אחריותו של כל אחד מאתנו להחליט החלטות, והבחירות הנבונות והנכונות מבוססות על ידע מקראי מדויק. אל לנו להטיל על מישהו אחר את האחריות להחליט עבורנו. עלינו ללמוד באופן אישי מה רצוי בעיני אלוהים ולבחור לנהוג בהתאם. כיצד אנו עלולים לאפשר לאחרים להחליט עבורנו? אנו עלולים להניח ללחץ חברתי לגרום לנו להחליט החלטה גרועה (מש׳ א׳:10, 15). אך גם אם מופעל עלינו לחץ רב מצד אחרים, זו האחריות שלנו להישמע למצפוננו המודרך על־פי המקרא. במקרים רבים, אם אנו מאפשרים לאחרים להחליט במקומנו, אנו למעשה מחליטים ’ללכת בדרכם’. אומנם קיבלנו החלטה כלשהי, אך היא עלולה להיות בעוכרינו. השליח פאולוס הזהיר בבירור את המשיחיים בגלטיה מפני הסכנה לאפשר לאחרים להחליט החלטות אישיות עבורם (גל׳ ד׳:17). כמה חברי קהילה רצו להחליט החלטות אישיות עבור אחרים כדי להרחיקם מן השליחים. מ17.03 ב׳:8–10
יום ו׳, 31 באוגוסט
הוא [יאשיהו] עודנו נער, החל לדרוש לאלוהי דויד אביו; ובשתים עשרה שנה החל לטהר את יהודה וירושלים מן הבמות והאשרים (דה״ב ל״ד:3).
יאשיהו מילא את רצון אלוהים בקנאות. בדומה ליאשיהו, מן הראוי שהצעירים יתחילו לדרוש את יהוה מגיל מוקדם. ייתכן שהמלך מנשה, אשר התחרט על חטאי עברו, לימד את יאשיהו על רחמי אלוהים. צעירים, נסו להתקרב למבוגרים הנאמנים במשפחתכם ובקהילה וללמוד על הדברים הטובים שיהוה עשה עבורם. כמו כן, זכרו שקריאת כתבי־הקודש נגעה בלבו של יאשיהו והניעה אותו לפעולה. קריאת דבר־אלוהים תניע אותך לנקוט צעדים שיגבירו את אושרך. היא גם תחזק את ידידותך עם אלוהים ותעורר בך את הרצון לעזור לאחרים לדרוש את אלוהים (דה״ב ל״ד:18, 19). בנוסף, לימוד המקרא יסייע לך להבחין בדרכים שבהן תוכל להשתפר בשירות אלוהים. אם תבחין בתחומים טעוני שיפור, התאמץ להשתפר בכל מאודך כפי שעשה יאשיהו. מ17.03 ג׳:18, 19