ספטמבר

על־פי המקרא,‏ כדי לגלות כוח עמידה אין זה מספיק רק לשאת קשיים או מצוקות.‏ כוח העמידה נוגע לשכלנו וללבנו,‏ כלומר לאופן שבו אנו מגיבים לקשיים.‏ אדם בעל כוח עמידה מגלה אומץ לב,‏ יציבות וסבלנות.‏ כוח עמידה הוא ה”‏רוח היכולה לשאת דברים,‏ לא מתוך השלמה עם המצב גרידא,‏ אלא מתוך תקווה עזה”‏,‏ נאמר בספר עיון אחד.‏ ”‏זו התכונה המעמידה אדם על שתי רגליו,‏ כשפניו מופנות אל הרוח.‏ זוהי המעלה היכולה להפוך את המבחן הקשה ביותר לתהילה,‏ משום שמעבר לכאב,‏ היא רואה את המטרה”‏.‏ משיחי המגלה כוח עמידה פועל מתוך אהבה (‏קור״א י״ג:‏4,‏ 7‏)‏.‏ אהבה ליהוה מניעה אותנו לעמוד בכל דבר שהוא מרשה שנעבור (‏לוקס כ״ב:‏41,‏ 42‏)‏.‏ אהבה לאחינו מסייעת לנו לשאת את מגרעותיהם (‏פט״א ד׳:‏8‏)‏.‏ אהבה לבן הזוג לנישואין מאפשרת לנו להתמודד עם ”‏צרות”‏,‏ שאפילו זוגות הנשואים באושר חווים,‏ ולחזק את קשר הנישואין (‏קור״א ז׳:‏28‏)‏.‏ מ16.‏04 ב׳:‏3,‏ 4

המילה היוונית שתורגמה ל”‏המשיכו”‏ מצביעה על דבקות או התמדה בקו פעולה מסוים תוך הקדשת מאמצים אדירים.‏ הואיל והמשיחיים הקדומים חיו תחת השלטון הרומי וספגו התנגדות מצד מנהיגי הדת היהודים,‏ לא היה להם קל להתכנס יחדיו.‏ למרות זאת,‏ הם התמידו בכך.‏ משרתי יהוה רבים בני זמננו מוקירים עמוקות את האסיפות המשיחיות.‏ ג׳ורג׳ גַנגַס,‏ אשר שירת למעלה מ־22 שנה כחבר בגוף המנהל,‏ אמר:‏ ”‏עבורי,‏ ההתאספות עם אחיי היא אחת ההנאות הגדולות ביותר בחיים ומקור עידוד”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏מחשבותיי ורצונותיי העמוקים ביותר מניעים אותי ללכת לאסיפות”‏.‏ האם גם אתה חש כך באשר להתכנסויותינו לשם עבודת יהוה?‏ אם כן,‏ היה נחוש לגלות התמדה ולהמשיך להשקיע מאמצים שקדניים כדי לנכוח בקביעות באסיפות.‏ כך תראה שאתה מזדהה עם דוד המלך אשר אמר:‏ ”‏יהוה,‏ אהבתי מעון ביתך”‏ (‏תהל׳ כ״ו:‏8‏)‏.‏ מ16.‏04 ג׳:‏16–18

נניח שנודע לך שאח אחד נפגע ממשהו שאמרת או עשית.‏ מה עליך לעשות?‏ שוחח עם אחיך.‏ שים לב איזו מטרה צריכה לעמוד לנגד עיניך.‏ מטרתך אינה להטיל חלק מן האשמה על אחיך,‏ אלא להודות בטעותך ולהתפייס עמו.‏ שמירה על יחסי שלום עם אחינו לאמונה נושאת חשיבות עליונה.‏ חשוב למשל על אברהם ואחיינו לוט.‏ שניהם היו בעלי מקנה,‏ ובין רועיהם ניצת ויכוח,‏ ככל הנראה לגבי שטחי מרעה.‏ אברהם ביקש להרגיע את הרוחות והציע ללוט לבחור ראשון את האזור שבו יתיישבו בני ביתו (‏בר׳ י״ג:‏1,‏ 2,‏ 5–9‏)‏.‏ איזה מופת הציב לנו אברהם!‏ הוא רדף שלום,‏ ולא רדף אחר האינטרסים האישיים שלו.‏ האם נדיבותו פעלה לרעתו?‏ כלל וכלל לא.‏ מייד לאחר מקרה זה הבטיח יהוה לאברהם שהוא יעניק לו ברכות אדירות (‏בר׳ י״ג:‏14–17‏)‏.‏ אלוהים לעולם לא ירשה שמאמצי משרתיו ליישם את עקרונותיו וליישב מחלוקות ברוח של אהבה יסבו להם אובדן תמידי.‏ מ16.‏05 א׳:‏11,‏ 12

יהוה נתן לנו מספר חוקים ספציפיים בדברו הכתוב.‏ לדוגמה,‏ הוא אוסר אי־מוסריות מינית,‏ עבודת אלילים,‏ גניבה ושכרות (‏קור״א ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ בנוסף,‏ בן אלוהים ישוע המשיח הטיל על תלמידיו את המשימה המאתגרת והמרגשת הבאה:‏ ”‏לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים,‏ והטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש.‏ למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם.‏ הנה אני אתכם כל הימים עד אחרית הסדר העולמי”‏ (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ אין ספק שחוקים ומצוות אלה הנובעים מאלוהים מהווים מקור הגנה.‏ הציות לחוקים הללו מגביר את כבודנו העצמי,‏ תורם לבריאותנו ומשפר את חיי המשפחה שלנו.‏ חשוב מכך,‏ בשל דבקותנו הנאמנה במצוותיו של יהוה,‏ לרבות הצו לבשר,‏ אנו משמחים את לבו וזוכים לברכתו.‏ מ16.‏05 ג׳:‏1

חשוב שניכנע להדרכת רוח הקודש ונתאים את חשיבתנו לדרך חשיבתו של יהוה המשתקפת בדברו.‏ ככל שנעשה זאת,‏ מחשבותינו,‏ דברינו ומעשינו יהיו רצויים יותר בעיני אלוהים (‏לוקס י״א:‏13;‏ גל׳ ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ אך בכל זאת יהיה עלינו להמשיך להישמר שחולשותינו לא יכריעו אותנו (‏מש׳ ד׳:‏23‏)‏.‏ אם אתה מרגיש שהתקדמותך הרוחנית איטית,‏ עליך לזכור שהתקדמות זו דורשת זמן.‏ טיפוח תכונות רוחניות הוא תהליך מתמשך.‏ עלינו להתמיד במאמצינו בסבלנות ולאפשר למקרא להמשיך להניב פרי טוב בחיינו.‏ בהתחלה אולי יהיה עלינו להכריח את עצמנו ליישם את הדרכת כתבי־הקודש.‏ אך עם הזמן,‏ ככל שמחשבותינו ומעשינו יהיו דומים לאלו של יהוה אלוהים,‏ יהיה לנו קל יותר לחשוב ולנהוג כרצוי בעיניו (‏תהל׳ ל״ז:‏31;‏ מש׳ כ״ג:‏12;‏ גל׳ ה׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ מ16.‏05 ד׳:‏14,‏ 16

יהוה מעצב את משרתיו כיום בעיקר באמצעות דברו,‏ רוח קודשו והקהילה המשיחית.‏ דבר־אלוהים מעצב אותנו כשאנו קוראים בו בצורה תכליתית,‏ מהרהרים בכתוב ומבקשים מיהוה שיעזור לנו ליישם את הנלמד.‏ ”‏זכרתיך על יצועיי”‏,‏ אמר דוד.‏ ”‏באשמורות אהגה בך”‏ (‏תהל׳ ס״ג:‏7‏)‏.‏ הוא גם כתב:‏ ”‏אברך את יהוה אשר יעצני.‏ אף לילות ייסרוני כליותיי”‏ (‏תהל׳ ט״ז:‏7‏)‏.‏ כן,‏ דוד אפשר לעצותיו של יהוה לחלחל לנבכי נפשו ולעצב את מחשבותיו ורגשותיו הכמוסים ביותר,‏ אפילו כשהוא קיבל עצות חריפות (‏שמ״ב י״ב:‏1–13‏)‏.‏ איזו דוגמה לענווה וכניעה הציב עבורנו דוד!‏ האם גם אתה מהרהר בדבר־אלוהים ומאפשר לו לחלחל לנבכי נפשך?‏ התוכל לעשות כן במידה רבה יותר?‏ (‏תהל׳ א׳:‏3‏)‏.‏ מ16.‏06 א׳:‏11

חשוב לזכור שלפני כ־000,‏6 שנה נשללה מכולנו השלמות האנושית שהייתה קיימת בגן עדן.‏ אנשים לא־מושלמים נוטים לעשות טעויות.‏ לכן לא יהיה זה נבון לפתח ציפיות מוגזמות מאחינו לאמונה ולאפשר למגרעותיהם לגזול מאתנו את השמחה שצריכה להיות לנו בתור מי ששייכים לעם אלוהים באחרית הימים.‏ טעות גדולה אף יותר היא להניח למגרעות הזולת להכשיל אותנו ולגרום לנו לעזוב את ארגון יהוה.‏ אם נניח לכך לקרות,‏ נאבד לא רק את הזכות למלא את רצון אלוהים,‏ אלא גם את האפשרות לחיות בעולם החדש.‏ כדי ששמחתנו תמשיך לגאות בלבנו,‏ ותקוותנו תישאר איתנה,‏ עלינו לזכור היטב את הבטחתו המנחמת של יהוה:‏ ”‏הנני בורא שמיים חדשים וארץ חדשה;‏ ולא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב”‏ (‏יש׳ ס״ה:‏17;‏ פט״ב ג׳:‏13‏)‏.‏ אל תניח למגרעותיהם של אחרים למנוע ממך את הברכות הללו.‏ מ16.‏06 ד׳:‏13,‏ 14

המילה ”‏אחד”‏ מצביעה על אחידות מטרה ופעולה.‏ יהוה אלוהים אינו חצוי או הפכפך.‏ אדרבה,‏ הוא תמיד נאמן,‏ עקבי ומהימן.‏ יהוה הבטיח לאברהם שצאצאיו יירשו את הארץ המובטחת,‏ והוא חולל גבורות ונפלאות כדי להגשים את הבטחתו.‏ גם בחלוף 430 שנה לא דעכה נחישותו של יהוה לממש את מטרתו (‏בר׳ י״ב:‏1,‏ 2,‏ 7;‏ שמ׳ י״ב:‏40,‏ 41‏)‏.‏ כעבור מאות שנים,‏ כאשר הכריז יהוה על בני ישראל כעל עדיו,‏ הוא אמר להם:‏ ”‏אני הוא [‏אני אותו אחד]‏,‏ לפניי לא נוצר אל ואחריי לא יהיה”‏.‏ כדי להדגיש שמטרתו אינה משתנה הוסיף יהוה:‏ ”‏מיום [‏מאז ומתמיד]‏ אני הוא”‏ (‏יש׳ מ״ג:‏10,‏ 13;‏ מ״ד:‏6;‏ מ״ח:‏12‏)‏.‏ איזו זכות נהדרת נפלה בחלקם של בני ישראל – וגם בחלקנו – לשרת את יהוה,‏ האל הנוהג בעקביות ובנאמנות בכל דרכיו!‏ (‏מל׳ ג׳:‏6;‏ יעקב א׳:‏17‏)‏.‏ מ16.‏06 ג׳:‏6,‏ 7

במדינות רבות כיום עדיין יש ”‏שומרים”‏ בדמות משמרות גבול ומערכות מעקב משוכללות.‏ הם שומרים על שטחי המדינה מפני פולשים ואויבים המהווים איום לביטחון האומה.‏ אולם ”‏שומרים”‏ אלה יכולים להבחין רק באיומים הבאים מצד ממשלות אנוש או בני אדם.‏ הם אינם מודעים לקיומה ולפעליה של מלכות אלוהים השמימית שבראשה עומד המשיח.‏ הם גם אינם מודעים לתפקיד שתמלא ממשלה זו במשפט הקרב ובא על כל העמים (‏יש׳ ט׳:‏5,‏ 6;‏ נ״ו:‏10‏;‏ דנ׳ ב׳:‏44‏)‏.‏ בניגוד אליהם,‏ אם נמשיך לגלות דריכות וערנות רוחנית,‏ נהיה מוכנים לכל מה שיביא עמו אותו יום משפט (‏תהל׳ ק״ל:‏6‏)‏.‏ ככל שאנו מתקרבים לקצו של הסדר העולמי הזה,‏ כך קשה יותר לשמור על ערנות.‏ עד כמה עצוב יהיה זה אם לא נצליח לעמוד על המשמר!‏ מ16.‏07 ב׳:‏2,‏ 9,‏ 10

כמי שרדף בעבר את המשיחיים,‏ היו לפאולוס סיבות טובות לומר זאת.‏ הוא היה מודע היטב לעובדה שהוא לא הרוויח את רחמיו הרבים של אלוהים ושהוא גם לא היה ראוי להם.‏ זמן קצר לפני מותו כתב פאולוס לשותפו טימותיאוס:‏ ”‏אני אסיר תודה למשיח ישוע אדוננו אשר נתן לי כוח משום שהחשיב אותי לנאמן ומינה אותי לשירותו”‏ (‏טימ״א א׳:‏12–14‏)‏.‏ באיזה שירות מדובר?‏ פאולוס אמר לזקני־הקהילה באפסוס את הדברים הבאים:‏ ”‏מה שחשוב לי אף יותר מנפשי הוא להשלים את המרוץ הזה ואת השירות שקיבלתי מאת האדון ישוע – להעיד ביסודיות על הבשורה הטובה של חסד אלוהים”‏ (‏מה״ש כ׳:‏24‏)‏.‏ פאולוס ביצע את שירותו בקנאות,‏ ובכך הציב מופת למשיחיים בני זמננו והראה שהחסד שגילה כלפיו אלוהים לא היה ”‏לשווא”‏.‏ מ16.‏07 ד׳:‏1–3

יהוה תמיד תומך במשרתיו הנאמנים.‏ אולם לעיתים הוא מרשה שהם ימתינו לזכויות או לשינויים בנסיבותיהם.‏ למשל,‏ הוא הבטיח לאברהם שייוולד לו בן,‏ אך היה על אותו משרת יהוה לגלות אמונה וסבלנות (‏עב׳ ו׳:‏12–15‏)‏.‏ אף שאברהם חיכה שנים להולדת יצחק,‏ הוא לא אמר נואש,‏ ויהוה לא אכזב אותו (‏בר׳ ט״ו:‏3,‏ 4;‏ כ״א:‏5‏)‏.‏ אין זה קל לחכות (‏מש׳ י״ג:‏12‏)‏.‏ אם נהרהר באכזבות שחווינו,‏ אנו עלולים להתמלא רפיון ידיים.‏ תחת זאת,‏ מן התבונה לנצל את הזמן כדי לשפר את כישורינו הרוחניים.‏ אם נקרא בדבר־אלוהים ונהרהר בכתוב בו,‏ נוכל לרכוש חוכמה,‏ תבונה,‏ כושר הבחנה,‏ ידע,‏ כושר חשיבה ושיקול דעת.‏ מדי יום אנו מתמודדים עם מצבים הנוגעים לבידור,‏ לבוש והופעה חיצונית,‏ ניהול כספים ויחסי אנוש.‏ אם ניישם את מה שאנו לומדים מתוך המקרא,‏ נוכל להחליט החלטות שיהיו לרצון יהוה.‏ מ16.‏08 ג׳:‏9–11

יהוה סייע לבני ישראל להביס את העמלקים והכושים,‏ והוא נסך בנחמיה ובשותפיו את הכוח להשלים את מלאכת הבנייה.‏ באופן דומה,‏ אלוהים נוסך בנו עוז לעמוד איתן לנוכח התנגדות,‏ אדישות ודאגות כדי שנוכל לבצע את פעילות ההטפה (‏פט״א ה׳:‏10‏)‏.‏ איננו מצפים שיהוה יחולל עבורנו נסים.‏ עלינו למלא את חלקנו.‏ עלינו לקרוא יומיום בדבר־אלוהים,‏ להתכונן לאסיפות מדי שבוע ולהשתתף בהן,‏ להזין את שכלנו ולבנו באמצעות הלימוד האישי והתוכנית הרוחנית המשפחתית ותמיד להישען על יהוה בתפילות.‏ אל לנו לעולם לאפשר לפעילויות ולעיסוקים אחרים לגרום לנו להתעלם מהאמצעים שמספק יהוה כדי לחזק את ידינו ולעודד אותנו.‏ אם אתה חש שרפו ידיך באחד התחומים הללו,‏ פנה ליהוה לעזרה.‏ בעקבות זאת רוחו ’‏תפיח בך מרץ ותיתן לך הן את הרצון והן את הכוח לפעול’‏.‏ מ16.‏09 א׳:‏12

השליח פאולוס המליץ על הרווקות,‏ אך הוא גם אמר את המילים המוזכרות לעיל.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏אם אין להם שליטה עצמית,‏ שיתחתנו;‏ מוטב להתחתן מאשר לבעור בתשוקה”‏.‏ הנישואין יכולים לעזור לאדם שלא ללכת שבי אחר תשוקותיו ולא לפתח את ההרגל לאונן או ליפול באי־מוסריות מינית.‏ כמו כן,‏ אחד הגורמים שיש להביא בחשבון הוא גילו של המשיחי,‏ שהרי פאולוס ציין:‏ ”‏אם מישהו סבור שאין הוא מתנהג כשורה באשר לבתוליו,‏ ואם עברו ימי נעוריו,‏ כך עליו לנהוג:‏ שיתחתן אם זה רצונו;‏ אין הוא חוטא”‏ (‏קור״א ז׳:‏9,‏ 36;‏ טימ״א ד׳:‏1–3‏)‏.‏ אולם אל לאדם למהר להתחתן בשל דחפים ותשוקות המאפיינים את תקופת הנעורים.‏ ייתכן שהוא לא מספיק בוגר כדי לעמוד באחריות הנלווית לחיי הנישואין.‏ מ16.‏08 א׳:‏17

רבים מגבשים עלינו דעה על סמך ’‏מראה עיניים’‏ (‏שמ״א ט״ז:‏7‏)‏.‏ לכן כמשרתי אלוהים אנו מבינים שאין זה מספיק לבחור בבגדים נוחים המוצאים חן בעינינו.‏ לאור העקרונות שלמדנו מדבר־אלוהים עלינו להימנע מלבוש צמוד,‏ חושפני או פרובוקטיבי.‏ מכאן שאל לנו ללבוש בגדים שחושפים או מבליטים את איברינו הפרטיים.‏ איש אינו צריך להרגיש שלא בנוח או להפנות את מבטו כאשר הוא מבחין בלבושנו.‏ כשהופעתנו מסודרת,‏ נקייה וצנועה,‏ גדולים הסיכויים שאנשים יכבדו אותנו ויימשכו לאל שאנו עובדים.‏ מלבד זאת,‏ לבוש הולם יאיר באור חיובי את הארגון שאנו מייצגים.‏ כתוצאה מכך,‏ ייתכן שאחרים יטו אוזן למסר מציל החיים שבפינו.‏ מ16.‏09 ג׳:‏5,‏ 6

אל תמהר להסיק שאתה יודע במה אחרים מאמינים.‏ יש האומרים שהם מאמינים באבולוציה,‏ אך גם חושבים שאלוהים קיים.‏ הם מאמינים שאלוהים השתמש בתהליך האבולוציה כדי לברוא את צורות החיים השונות.‏ אחרים המאמינים באבולוציה טוענים שאם זו לא הייתה עובדה,‏ לא היו מלמדים אותה בבתי הספר.‏ מלבד זאת,‏ יש שהפסיקו להאמין באלוהים מפני שהם התאכזבו מהדת.‏ לכן כאשר אתה משוחח עם מישהו על מוצא החיים,‏ בדרך כלל עדיף קודם כול לשאול שאלות.‏ נסה להבין במה אותו אדם מאמין.‏ אם תדבר אתו בהיגיון ותהיה מוכן להקשיב,‏ ייתכן שגם הוא ירצה להקשיב לדבריך.‏ אם מישהו תוקף את אמונתך בבריאה,‏ תוכל לבקש ממנו להסביר כיצד נוצרו החיים ללא התערבותו של בורא.‏ למשל,‏ כדי להמשיך להתקיים,‏ צורת החיים הראשונה הייתה צריכה להתרבות או לשכפל את עצמה.‏ פרופסור לכימיה אמר:‏ ”‏אפילו צורת החיים הפשוטה ביותר מעוררת התפעלות במורכבותה”‏.‏ מ16.‏09 ד׳:‏12,‏ 13

אף שאיננו יכולים לדעת בוודאות על מי דיבר פאולוס,‏ היו אנשים כמו נבות וזכריה שנסקלו למוות מפני שצייתו לאלוהים ועשו את רצונו (‏מל״א כ״א:‏3,‏ 15;‏ דה״ב כ״ד:‏20,‏ 21‏)‏.‏ אין ספק שלדניאל ולרעיו הייתה ההזדמנות ”‏להשתחרר”‏ אילו היו מתפשרים על תומתם.‏ אך בזכות אמונתם בכוחו של אלוהים,‏ הם כביכול ”‏סגרו פי אריות”‏ ו”‏השביתו את כוח האש”‏ (‏עב׳ י״א:‏33,‏ 34;‏ דנ׳ ג׳:‏16–18,‏ 20,‏ 28;‏ ו׳:‏14,‏ 17,‏ 22–24‏)‏.‏ בשל אמונתם,‏ נביאים כגון מיכיהו וירמיהו ”‏נוסו בלעג.‏.‏.‏ ובבתי סוהר”‏.‏ אחרים,‏ כגון אליהו,‏ ”‏נעו ונדו במדבריות ובהרים ובמערות ובמאורות הארץ”‏.‏ כל אותם אנשים עמדו איתן מפני שהייתה להם ’‏ציפייה ודאית לדברים המקווים’‏ (‏עב׳ י״א:‏1,‏ 36–38;‏ מל״א י״ח:‏13;‏ כ״ב:‏24–27;‏ יר׳ כ׳:‏1,‏ 2;‏ כ״ח:‏10,‏ 11;‏ ל״ב:‏2‏)‏.‏ מ16.‏10 ג׳:‏10,‏ 11

נוכל לגלות אהבה כלפי אנשים חדשים בעלי רקע זר על־ידי כך שנעניק להם ברכת שלום לבבית באולם המלכות.‏ אולי שמנו לב שמהגרים חדשים נוטים להיות ביישנים ומופנמים.‏ בשל החינוך שקיבלו או מעמדם החברתי,‏ הם עשויים לחוש נחותים מאנשים בעלי גזע או לאום אחר.‏ לכן עלינו לנקוט יוזמה ולגלות כלפיהם התעניינות כנה ואוהבת.‏ אם האפליקציה JW Language זמינה בשפתך,‏ תוכל להיעזר בה כדי ללמוד כיצד לברך לשלום מהגרים חדשים בשפת אמם (‏פיל׳ ב׳:‏4‏)‏.‏ אולי אתה נרתע לגשת לאנשים בני תרבות אחרת.‏ אך כדי להתגבר על כך,‏ תוכל לספר להם משהו על עצמך.‏ ייתכן שתוך זמן קצר תגלה שיש ביניכם יותר דברים משותפים מאשר הבדלים,‏ ממשיים או מדומים,‏ ותיווכח שלכל תרבות יש צדדים חזקים וחלשים.‏ מ16.‏10 א׳:‏13,‏ 14

נוכל לתרום לטוהר הרוחני של הקהילה אם נפעל על־פי ההנחיות המצויות בדבר־אלוהים.‏ תן דעתך למצב ששרר בקורינתוס הקדומה.‏ פאולוס בישר במלוא המסירות בעיר זו ואהב את אחיו ה”‏קדושים”‏ באותה קהילה (‏קור״א א׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ לכן עד כמה ודאי כאב לו כשהוא נאלץ לטפל במקרה של אי־מוסריות מינית,‏ מקרה שהקהילה התייחסה אליו בסובלנות.‏ פאולוס הורה לזקנים למסור את האדם הלא־מוסרי לידי השטן – במילים אחרות,‏ לנדות אותו.‏ על מנת לשמור על טוהר הקהילה,‏ הזקנים היו צריכים לבער את ה”‏שאור”‏ מקרבם (‏קור״א ה׳:‏5–7,‏ 12‏)‏.‏ כשאנו תומכים בהחלטת הזקנים לנדות חוטא חסר חרטה,‏ אנו נוטלים חלק בשמירת טוהר הקהילה ועשויים לעזור לאותו אדם להתחרט ולבקש את מחילתו של יהוה.‏ מ16.‏11 ב׳:‏14

לדברי עידוד יש השפעה חיובית.‏ ”‏נאבקתי שנים רבות בתחושה של חוסר ערך”‏,‏ אומר רוּבֶּן.‏ ”‏אבל פעם אחת כשבישרתי עם זקן־קהילה,‏ הוא שם לב שעובר עליי יום לא־טוב.‏ הוא הקשיב באהדה בזמן שביטאתי את רגשותיי.‏ אחר כך הוא הפנה את תשומת לבי לדברים הטובים שאני עושה.‏ הוא גם הזכיר לי את המילים שאמר ישוע – שכל אחד מאתנו יקר יותר מציפורי דרור רבות.‏ אני נזכר הרבה בפסוק הזה,‏ והוא עדיין נוגע ללבי.‏ דבריו של אותו זקן־קהילה השפיעו עליי עמוקות”‏ (‏מתי י׳:‏31‏)‏.‏ אל לנו להיות מופתעים שהמקרא מבליט את החשיבות שיש לדברי עידוד קבועים.‏ השליח פאולוס כתב אל המשיחיים העברים:‏ ”‏המשיכו לעודד איש את רעהו יום יום,‏ .‏.‏.‏ למען לא יִקשה לב איש מכם בתעתועי החטא”‏ (‏עב׳ ג׳:‏13‏)‏.‏ אם אתה זוכר מקרה שבו דברי עידוד רוממו את רוחך,‏ אתה ודאי יודע עד כמה חשוב ליישם את העצה לעודד איש את רעהו.‏ מ16.‏11 א׳:‏2,‏ 3

בשנת 313 לספירה קיבלה הדת ”‏המשיחית”‏ הכרה חוקית מקונסטנטינוס,‏ קיסר עובד אלילים.‏ לאחר ועידת ניקיאה הורה קונסטנטינוס,‏ אשר נכח בוועידה,‏ להגלות את הכומר אַרְיוּס על שום סירובו לקבל את התפיסה שישוע הוא אלוהים.‏ בהמשך תחת שלטון הקיסר תֵּיאוֹדוֹסְיוּס הראשון (‏379–395 לספירה)‏ הפכה הכנסייה הקתולית,‏ כפי שנודעה אז המשיחיות שנשחתה,‏ לדת הרשמית של האימפריה הרומית.‏ לדברי היסטוריונים,‏ רומא הפגאנית חבקה במאה הרביעית את ”‏המשיחיות”‏.‏ אך האמת היא שבאותם ימים חברה המשיחיות הכופרת לארגונים הדתיים הפגאניים של האימפריה הרומית והפכה לחלק מבבל הגדולה.‏ למרות זאת,‏ מספר קטן של משיחיים משוחים דמויי חיטים עבדו את אלוהים כמיטב יכולתם (‏מתי י״ג:‏24,‏ 25,‏ 37–39‏)‏.‏ מ16.‏11 ד׳:‏8,‏ 9

אנו חיים בזמנים קשים מאוד.‏ השטן קוצף וזועם ו”‏משוטט כאריה שואג ומחפש לטרוף מישהו”‏ (‏פט״א ה׳:‏8;‏ ההת׳ י״ב:‏17‏)‏.‏ לכן איננו מופתעים מכך שלעיתים גם אנו,‏ משרתי אלוהים,‏ חווים דאגות.‏ הרי אפילו משרתי יהוה מימי קדם,‏ כגון דוד המלך,‏ התנסו לפעמים בדאגות מעיקות (‏תהל׳ י״ג:‏3‏)‏.‏ השליח פאולוס היה מוטרד בשל ”‏הדאגה לכל הקהילות”‏ (‏קור״ב י״א:‏28‏)‏.‏ אולם מה נוכל לעשות אם אנו מרגישים שאנו כורעים תחת נטל הדאגות?‏ אבינו האוהב שבשמיים בא לעזרת משרתיו בימי קדם,‏ וכיום הוא עוזר גם לנו למצוא הקלה רבה מלחצינו ודאגותינו.‏ כיצד נוכל לקבל את עזרתו?‏ עלינו להתפלל מעומק הלב,‏ לקרוא במקרא ולהרהר בכתוב,‏ לבקש את רוח קודשו של יהוה ולשוחח על רגשותינו עם אדם שאנו בוטחים בו.‏ מ16.‏12 ג׳:‏1,‏ 2

משרתי יהוה חדלו להניב את ה”‏פרי”‏ שנהגו להניב לפני שהם למדו על אלוהים,‏ פיתחו אהבה כלפיו והחלו לשרתו.‏ ייתכן שסגנון חייהם הקודם כלל ’‏דברים שהם מתביישים בהם כעת’‏,‏ דברים שדינם מוות (‏רומ׳ ו׳:‏21‏)‏.‏ אך הם השתנו.‏ הדבר היה נכון באשר לרבים מהמשיחיים בקורינתוס שאליהם כתב פאולוס.‏ חלקם היו עובדי אלילים,‏ נואפים,‏ הומוסקסואלים,‏ גנבים,‏ שתיינים וכדומה.‏ אך הם ’‏רוחצו’‏ ו’‏קודשו’‏ (‏קור״א ו׳:‏9–11‏)‏.‏ אותו הדבר היה נכון גם לגבי כמה משיחיים בקהילה ברומא.‏ פאולוס כתב להם בהשראת אלוהים:‏ ”‏אל תמסרו את איבריכם לחטא ככלֵי נשק של רשע,‏ אלא מסרו את עצמכם לאלוהים כמי שהוקמו מן המתים,‏ ואת איבריכם מסרו לאלוהים ככלֵי נשק של צדקה”‏ (‏רומ׳ ו׳:‏13‏)‏.‏ פאולוס היה בטוח שהם מסוגלים לשמור על טוהר רוחני,‏ דבר שיאפשר להם להמשיך ליהנות מחסדו של אלוהים.‏ מ16.‏12 א׳:‏13

יהוה חנן את בני האדם ביכולות מרשימות.‏ הוא העניק לנו כושר חשיבה המאפשר לנו לפתור בעיות ולתכנן תוכניות (‏מש׳ ב׳:‏11‏)‏.‏ הוא נתן לנו את היכולת לממש את תוכניותינו ולחתור להשגת מטרות טובות (‏פיל׳ ב׳:‏13‏)‏.‏ הוא גם טבע בנו מצפון – חוש צדק מולד – כדי לעזור לנו להימנע ממעשים פסולים ולתקן את טעויותינו במידת הצורך (‏רומ׳ ב׳:‏15‏)‏.‏ באמצעות דברו יהוה שב וקורא לנו לנצל לטובה את יכולותינו.‏ לדוגמה,‏ בתנ״ך נאמר:‏ ”‏מחשבות חרוץ אך למותר”‏,‏ כלומר תוכניות החרוץ מובילות להצלחה,‏ ו”‏כל אשר תמצא ידך לעשות,‏ בכוחך עשה”‏ (‏מש׳ כ״א:‏5;‏ קהלת ט׳:‏10‏)‏.‏ בכתבי־הקודש היווניים נאמר:‏ ”‏כל עוד יש לנו הזדמנות ניטיב עם כל אדם”‏,‏ ו”‏איש איש ישתמש במתנה שקיבל כדי לשרת את רעהו”‏ (‏גל׳ ו׳:‏10;‏ פט״א ד׳:‏10‏)‏.‏ ברור אפוא שיהוה חפץ שנעשה כל שביכולתנו כדי לפעול לתועלתנו ולתועלתם של אחרים.‏ מ17.‏01 א׳:‏1,‏ 2

צאצאי אדם וחוה ירשו חוסר שלמות ומוות מהוריהם הממרים.‏ אולם לא נשללה מהם מתת הבחירה החופשית.‏ מגעיו של אלוהים עם בני ישראל מהווים ראיה לכך.‏ ביד משרתו משה העניק להם יהוה את האפשרות להיות לו לעם סגולה (‏שמ׳ י״ט:‏3–6‏)‏.‏ מה הייתה תגובתם?‏ הם בחרו מרצונם החופשי לקבל על עצמם את התנאים שקבע אלוהים כדי שהם יהפכו לעם לשמו והכריזו פה אחד:‏ ”‏כל אשר דיבר יהוה נעשה”‏ (‏שמ׳ י״ט:‏8‏)‏.‏ למרבה הצער,‏ לימים ניצל עם ישראל לרעה את חופש הבחירה והפר את הבטחתו.‏ הבה נפיק לקחים מדוגמתם השלילית ונמשיך לדבוק ביהוה ולעמוד בדרישותיו הצודקות כביטוי להערכתנו על מתת הבחירה החופשית.‏ מ17.‏01 ב׳:‏9

בימי מלכות ירבעם עובד האלילים שלח יהוה לממלכת ישראל נביא מיהודה כדי שיכריז נגדו מסר נוקב.‏ הנביא העניו הכריז בנאמנות את משפט אלוהים,‏ ויהוה הגן עליו מפני תגובתו האלימה של ירבעם (‏מל״א י״ג:‏1–10‏)‏.‏ לאחר ששם פעמיו לביתו,‏ נתקל הנביא באדם קשיש מהעיר בית אל,‏ ששכנה לא הרחק משם.‏ האיש טען שהוא נביא יהוה.‏ הוא הדיח את הנביא להפר את הנחיותיו הברורות של יהוה ש’‏לא לאכול לחם ולא לשתות מים’‏ בממלכת ישראל ו’‏לא לשוב בדרך שבה הגיע’‏.‏ הדבר היה למורת רוחו של יהוה.‏ בהמשך,‏ לאחר שיצא נביא יהוה לכיוון ביתו,‏ נקרה בדרכו אריה והביא למותו (‏מל״א י״ג:‏11–24‏)‏.‏ מדוע הנביא שנהג תחילה בצניעות פעל בעזות מצח ונענה לעצתו של הקשיש?‏ המקרא אינו משיב על כך.‏ אך ייתכן שהוא שכח לגמרי שהיה עליו ’‏להצניע לכת עם אלוהיו’‏.‏ מ17.‏01 ד׳:‏1–3

המקרא נפתח בהצהרה הפשוטה אך העמוקה הבאה:‏ ”‏בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ”‏ (‏בר׳ א׳:‏1‏)‏.‏ אמת,‏ הבנתנו מוגבלת באשר לדברים הרבים שברא אלוהים,‏ כגון החלל,‏ האור וכוח הכבידה,‏ ואנו מכירים רק חלקיק קטן מן היקום (‏קהלת ג׳:‏11‏)‏.‏ אך יהוה חשף בפנינו את מטרתו לגבי כדור הארץ והאנושות.‏ הארץ נועדה להיות משכנם האידיאלי של גברים ונשים שנבראו בצלם אלוהים (‏בר׳ א׳:‏26‏)‏.‏ הם נועדו להיות ילדיו,‏ ויהוה נועד להיות אביהם.‏ כפי שהוסבר בפרק השלישי בספר בראשית‏,‏ פרץ מרד שאיים על התגשמות מטרת יהוה (‏בר׳ ג׳:‏1–7‏)‏.‏ אך לא היה זה מכשול בלתי עביר.‏ אף אחד לא יכול לעמוד בדרכו של יהוה (‏יש׳ מ״ו:‏10;‏ נ״ה:‏11‏)‏.‏ לכן אנו יכולים להיות בטוחים שמטרתו המקורית של יהוה תתגשם בדיוק במועד הנכון!‏ מ17.‏02 א׳:‏1,‏ 2

מאחר שרוח הקודש היא כוח סמוי מן העין,‏ כיצד יכלו בני ישראל להבחין בכך שהיא פועלת במשה?‏ רוח הקודש אפשרה למשה לחולל נסים ולהכריז את שם אלוהים בפני פרעה (‏שמ׳ ז׳:‏1–3‏)‏.‏ רוח הקודש גם הניבה במשה תכונות יפות,‏ כגון אהבה,‏ ענווה וסבלנות,‏ ותודות לכך הוא היה כשיר להנהיג את בני ישראל.‏ הראיות היו ברורות:‏ יהוה בחר במשה להנהיג את עמו.‏ בהמשך רוח קודשו של יהוה פעלה בגברים אחרים שהוא מינה להנהיג את עמו.‏ למשל,‏ ”‏יהושע בן נון מלא רוח חוכמה”‏ (‏דב׳ ל״ד:‏9‏)‏.‏ ”‏רוח יהוה לבשה את גדעון”‏ (‏שופ׳ ו׳:‏34‏)‏.‏ כמו כן,‏ ”‏ותצלח רוח יהוה אל דוד”‏ (‏שמ״א ט״ז:‏13‏)‏.‏ כל אותם גברים נשענו על סיועה של רוח אלוהים,‏ ורוח זו אפשרה להם לחולל נפלאות שלא יכלו לחולל בכוחות עצמם (‏יהו׳ י״א:‏16,‏ 17;‏ שופ׳ ז׳:‏7,‏ 22;‏ שמ״א י״ז:‏37,‏ 50‏)‏.‏ מ17.‏02 ג׳:‏3–5

פאולוס כיבד את זכותם של אחיו לקבל החלטות אישיות והציב בכך מופת.‏ כאשר זקני־הקהילה בימינו נותנים עצות בנושאים הנוגעים לבחירות אישיות,‏ עליהם לחקות את דוגמתו.‏ הם שמחים לחלוק נקודות מקראיות עם אחיהם לאמונה.‏ אך הם מקפידים שאחיהם ואחיותיהם יחליטו החלטות בכוחות עצמם.‏ זהו קו פעולה הגיוני מפני שהאחים הללו יצטרכו לשאת בתוצאות החלטותיהם.‏ מכאן אנו למדים לקח חשוב:‏ אנו יכולים לעזור לאחרים ולהסב את תשומת לבם לעצות או עקרונות מקראיים.‏ עם זאת,‏ יש להם הזכות והאחריות להחליט את החלטותיהם.‏ כאשר הם מחליטים בתבונה,‏ הם קוצרים תוצאות טובות.‏ עלינו להימנע מכל נטייה לחשוב שיש לנו הסמכות לקבל החלטות במקום אחינו ואחיותינו.‏ מ17.‏03 ב׳:‏11

העבד הנאמן מגלה אמונה יוצאת דופן בכך שהוא מקדם ומפיץ בקנאות את הבשורה הטובה על המלכות.‏ האם אתה נמנה עם הכבשים האחרים התומכים במשוחים בפעילות חיונית זו?‏ מה רבה השמחה שתחוש כאשר תשמע את המילים הבאות מפי מנהיגך ישוע:‏ ”‏מה שעשיתם לאחד מאחיי הקטנים האלה,‏ לי עשיתם”‏ (‏מתי כ״ה:‏34–40‏)‏.‏ לאחר ששב ישוע לשמיים,‏ הוא לא נטש את תלמידיו (‏מתי כ״ח:‏20‏)‏.‏ הוא ידע עד כמה סייעו לו רוח הקודש,‏ המלאכים ודבר־אלוהים להנהיג את משרתי אלוהים כשהיה עלי אדמות.‏ לכן הוא מספק לעבד הנאמן בימינו את אותה עזרה.‏ בתור משיחיים משוחים,‏ האחים המרכיבים את העבד ”‏הולכים תמיד אחרי השה לכל אשר ילך”‏ (‏ההת׳ י״ד:‏4‏)‏.‏ מכאן שכאשר אנו ממלאים אחר הנחיותיהם,‏ אנו מצייתים להדרכת מנהיגנו ישוע.‏ בקרוב,‏ הוא ’‏יוביל אותנו אל מעיינות מי חיים’‏ ונזכה לחיי נצח (‏ההת׳ ז׳:‏14–17‏)‏.‏ אף מנהיג בשר ודם לא יכול להבטיח הבטחה שכזו!‏ מ17.‏02 ד׳:‏17–19

כשאנו מתמודדים עם בעיות הנראות לנו קשות מנשוא,‏ קל יותר לראות את הצורך להישען על יהוה.‏ אך מה אנו עושים כשאנו ניצבים מול בעיות קטנות יותר בשגרת חיינו?‏ האם אנו נשענים על חשיבת אנוש ומנסים לפתור אותן בדרכנו?‏ האם אנו מחפשים עקרונות מקראיים ומנסים ליישם אותם,‏ ובכך מראים שאנו נשענים על דרכו של יהוה לפתור בעיות?‏ לדוגמה,‏ ייתכן שמדי פעם מישהו במשפחתך מתנגד לכך שתלך לאסיפות או לכינוס.‏ אתה מבקש מיהוה להדריך אותך ולעזור לך לדעת מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב.‏ מה אם איבדת את עבודתך ואתה מתקשה למצוא עבודה אחרת?‏ כאשר תשוחח עם מעסיק פוטנציאלי,‏ האם בכל זאת תיידע אותו שתנכח באופן קבוע באסיפות הנערכות באמצע השבוע?‏ תהא אשר תהא הבעיה שעמה אנו מתמודדים,‏ מן התבונה שניישם את דברי מחבר המזמור,‏ כנאמר בפסוק היומי.‏ מ17.‏03 ד׳:‏6