דצמבר
שבת, 1 בדצמבר
התייצבו נגדו איתנים באמונה, בידיעה שסבל דומה עובר על כל אגודת אחיכם ברחבי העולם (פט״א ה׳:9).
השליח פטרוס כתב מילים אלה כדי לעודד את המשיחיים להחזיק מעמד בקשיים שמערים עליהם השטן. חוויותיהם של ”מי שעמדו איתן” מלמדות אותנו כיצד ניתן להחזיק מעמד. הן גם מזכירות לנו שיש גמול לנאמנותנו (יעקב ה׳:11). אולי אתה מתמודד עם התנגדות חריפה, ואפילו עם רדיפות, מצד אויבי עבודת אלוהים האמיתית. אולי אתה זקן־קהילה או משגיח נפה המתקשה לשאת את האחריות הרבה המוטלת עליך. הרהר בדוגמתו של פאולוס. הוא התמודד עם אינספור ’קשיים מבחוץ’ מצד רודפים אכזריים, והוא היה נתון מדי יום בלחצים בשל דאגתו לקהילות (קור״ב י״א:23–29). אך הוא לא ויתר, ודוגמתו חיזקה אחרים (קור״ב א׳:6). כשאתה עומד איתן בקשיים, זכור שדוגמתך ודאי מעודדת אחרים להחזיק מעמד. מ16.04 ב׳:11, 14
יום א׳, 2 בדצמבר
לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים... למדו אותם (מתי כ״ח:19, 20).
יש המסכימים עמנו ויש המתנגדים לנו נחרצות, אך מעטים יתכחשו לעובדה שעדי־יהוה ידועים בפעילות הבישור שלהם. ייתכן שאפילו פגשת אנשים בשירות שציינו שהם אינם מסכימים עם אמונתנו אך מכבדים אותנו בשל פעילותנו. כידוע, ישוע ניבא שהבשורה הטובה על המלכות תוכרז בכל העולם המיושב (מתי כ״ד:14). קבוצות דתיות רבות סבורות שהן מבשרות את הבשורה הטובה. אולם מאמציהן לרוב מסתכמים בשיתוף אחרים בחוויות רוחניות אישיות, בטקסים בכנסייה או בתוכניות המשודרות באמצעי התקשורת – בטלוויזיה או באינטרנט. אחרים מצביעים על פעילויותיהם ההומניטריות ועל מאמציהם להגיש סיוע רפואי ולספק השכלה. האם בדרכים הללו הם מקיימים את המצווה שנתן ישוע לתלמידיו? מ16.05 ב׳:1, 2
יום ב׳, 3 בדצמבר
לקיסר אני עותר! (מה״ש כ״ה:11).
מאז 1914 הפכו שלטונות האדם לאויבי מלכות אלוהים. בקרוב מלכות זו תוציא לפועל את גזר הדין שנגזר על הממשלות ותביא לקצן (תהל׳ ב׳:2, 7–9). אלוהים מרשה למערכות הפוליטיות של העולם להתקיים מפני שהן מספקות מידה של יציבות, מה שמסייע לנו לבשר את הבשורה הטובה על המלכות (רומ׳ י״ג:3, 4). אלוהים אפילו מורה לנו להתפלל למען השליטים, בייחוד כשהחלטותיהם עשויות להשפיע על עבודתנו אותו (טימ״א ב׳:1, 2). בדומה לשליח פאולוס גם אנו פונים לרשויות השלטון כדי לקבל יחס הוגן. אף־על־פי שהמקרא מלמד שלשטן, אויבו של אלוהים, יש סמכות על המערכות הפוליטיות, הוא אינו מציין שהשטן שולט ישירות בכל מנהיג או שר (לוקס ד׳:5, 6). לפיכך אל לנו לרמוז ששליט מסוים הוא כלי בידי השטן. תחת זאת, בכל הנוגע ל”ממשלות ולסמכויות” אנו מקפידים ש”לא להשמיץ איש” (טיט׳ ג׳:1, 2). מ16.04 ד׳:5, 6
יום ג׳, 4 בדצמבר
הבחינו תמיד מהו רצון יהוה (אפ׳ ה׳:17).
אולי אתה שואל את עצמך: ’איך אפשר לדעת מהו רצון יהוה בנושא שאין לגביו חוק מפורש במקרא?’ כיצד נוכל להבחין ברצון אלוהים בהיעדר חוק מקראי מפורש? על־ידי כך שנתפלל אליו ונפעל על־פי ההדרכה שהוא נותן לנו באמצעות רוח הקודש. חשוֹב כיצד הבין ישוע מה מצפה ממנו אביו לעשות. בשני מקרים בכתבי־הקודש התפלל ישוע והאכיל המונים באורח נס (מתי י״ד:17–20; ט״ו:34–37). אך כשהשטן ניסה אותו במדבר בהיותו רעב, הוא סירב להפוך אבנים ללחם (מתי ד׳:2–4). הואיל וישוע הכיר את צורת חשיבתו של אביו, הוא ידע שאל לו להפוך את האבנים ללחם. ישוע הבין שאלוהים אינו רוצה שהוא ישתמש בכוחו לתועלתו האישית. כשסירב לעשות כן הראה ישוע שהוא נשען על הדרכתו ותמיכתו של יהוה. מ16.05 ג׳:7, 8
יום ד׳, 5 בדצמבר
כל הכתוב נכתב בהשראת אלוהים ומועיל הוא (טימ״ב ג׳:16).
חלקים מסוימים מן המקרא נכתבו במקור עבור אדם מסוים או קבוצה מוגדרת. זוהי הסיבה שלפני שאנו קוראים בדבר־אלוהים, עלינו לבקש מיהוה בתפילה שיעניק לנו פתיחות דעת וחוכמה כדי שנבחין בלקחים שהוא רוצה שנלמד (עז׳ ז׳:10; יעקב א׳:5). כשאתה קורא במקרא, עצור והקדש מחשבה לשאלות כגון אלה: ’מה אני למד מכך על יהוה? כיצד אוכל ליישם את המידע בחיי? כיצד אוכל להשתמש בו כדי לעזור לאחרים?’ אם נהרהר בשאלות הללו, אין ספק שנפיק תועלת רבה יותר מקריאת המקרא. חשוב לדוגמה על הדרישות המקראיות שבהן צריכים לעמוד זקני־הקהילה (טימ״א ג׳:2–7). מאחר שרובנו לא משרתים כזקני־קהילה, אולי בתחילה נחשוב שהפסוקים הללו אינם נוגעים לנו. אולם הדרישות הללו יכולות להועיל לכולנו במספר דרכים. מ16.05 ה׳:7, 8
יום ה׳, 6 בדצמבר
כחומר ביד היוצר, כן אתם בידי (יר׳ י״ח:6).
כאשר נכנסו הגולים היהודים לבבל הקדומה, הם ראו לנגד עיניהם עיר מלאה באלילים ובאנשים המשועבדים לרוחות מרושעות. למרות זאת, יהודים נאמנים כדוגמת דניאל ושלושת רעיו סירבו לתת לעולם הבבלי לעצב אותם (דנ׳ א׳:6, 8, 12; ג׳:16–18). דניאל ורעיו היו נחושים להכיר ביהוה כיוצרם ולעבוד אותו לבדו, והם הצליחו לעשות כן! אף־על־פי שדניאל חי בבבל במשך רוב שנות חייו, מלאך אלוהים תיאר אותו כ”איש חמודות”, כלומר אדם יקר מאוד (דנ׳ י׳:11, 19). בימי המקרא יכול היה הקדר לדחוס את החֵמר לתבנית כדי לעצב אותו לצורה הרצויה בעיניו. משרתי אלוהים האמיתיים בימינו רואים ביהוה ריבון היקום, מי שמחזיק בסמכות לעצב אומות ועמים (יר׳ י״ח:6). לאלוהים יש הסמכות לעצב גם כל אחד ואחד מאתנו. אולם הוא מכבד את בחירתנו החופשית וחפץ שניכנע לו מרצון. מ16.06 ב׳:1, 2
יום ו׳, 7 בדצמבר
יהיה אורח חייכם ללא אהבת כסף (עב׳ י״ג:5).
השטן משתמש בעולם המסחר כדי לגרום לנו להאמין שכדי ליהנות מהחיים אנו חייבים להשיג דברים חומריים מעבר לנחוץ. הוא יודע היטב כיצד לפנות ל”תאוַות העיניים” (יוח״א ב׳:15–17; בר׳ ג׳:6; מש׳ כ״ז:20). העולם מציע מגוון אינסופי של מוצרים – חלקם מצוינים וחלקם שטותיים. יש מוצרים שקוסמים לנו במיוחד. האם פעם קנית משהו מפני שראית אותו בפרסומת או בחלון ראווה ולא מפני שהיית זקוק לו? האם הבנת מאוחר יותר שהיית יכול להסתדר כל החיים בלעדיו? דברים לא־הכרחיים כאלה עלולים רק לסבך את חיינו ולהכביד עלינו. הם עלולים להפיל אותנו במלכודת ולהסיח את דעתנו משגרתנו הרוחנית – לימוד המקרא, השתתפות קבועה בשירות, התכוננות לאסיפות ונוכחות בהן. זכור את אזהרתו של השליח יוחנן: ”העולם יחלוף עם תאוותיו”. מ16.07 א׳:3, 4
שבת, 8 בדצמבר
יש ”אלים” ... רבים, [אך] לנו יש אלוהים אחד (קור״א ח׳:5, 6).
הקהילה המשיחית בת המאה הראשונה הייתה מורכבת מיהודים, יוונים, רומים ובני עמים אחרים. הם באו ממגוון רקעים דתיים והיו להם העדפות ומנהגים שונים. בשל כך היו שהתקשו להסתגל לדרך החדשה שבה יש לעבוד את אלוהים או לנטוש לגמרי את דרכיהם הקודמות. השליח פאולוס ראה לנכון להזכיר להם שלמשיחיים יש אלוהים אחד, יהוה. מה לגבי הקהילה המשיחית בימינו? ישעיהו הנביא ניבא ש”באחרית הימים” אנשים מכל העמים ינהרו אל עבודת יהוה האמיתית והמרוממת. הוא חזה שהם יאמרו: ”[יהוה] יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו” (יש׳ ב׳:2, 3). עד כמה אנו שמחים לראות שנבואה זו מתגשמת לנגד עינינו! כתוצאה מכך קהילות רבות מורכבות מאנשים ממגוון רקעים אתניים, תרבויות ושפות, וכולם מהללים את יהוה. מ16.06 ג׳:15, 16
יום א׳, 9 בדצמבר
הוא הקים אותנו לתחייה אתו והושיבנו אתו במרומים, באחדות עם המשיח ישוע (אפ׳ ב׳:6).
קשה לדמיין את הדברים הנפלאים שמועיד יהוה למשוחים שישבו על כיסאות מלכות לצד המשיח בשמיים (לוקס כ״ב:28–30; פיל׳ ג׳:20, 21; יוח״א ג׳:2). הם יהוו את ”ירושלים החדשה”, כלת המשיח (ההת׳ ג׳:12; י״ז:14; כ״א:2, 9, 10). הם ייטלו חלק ב׳ריפוי העמים’ לצד ישוע ויסייעו לעושי רצון אלוהים להשתחרר מעול החטא והמוות ולהגיע לשלמות (ההת׳ כ״ב:1, 2, 17). אחד מביטויי החסד הגדולים ביותר של יהוה כלפי בני האדם יהיה תחייתם של שוכני שאול (איוב י״ד:13–15; יוח׳ ה׳:28, 29). גברים ונשים נאמנים מימי קדם שמתו לפני שהמשיח נתן את חייו כקורבן, וכן ’הכבשים האחרים’ שמתים נאמנים במהלך אחרית הימים, יוקמו לתחייה וימשיכו לשרת את יהוה (יוח׳ י׳:16). מ16.07 ד׳:13–15
יום ב׳, 10 בדצמבר
זו העת לישון ולנוח? (מר׳ י״ד:41).
אין די במניעים טובים כדי ’להיות ערניים’ מבחינה רוחנית. מספר ימים לפני שאירע המקרה בגן גת שמנים, ישוע אמר לאותם תלמידים לשאת תחינות ליהוה (לוקס כ״א:36). מכאן שכדי לשמור על דריכות רוחנית, גם מאתנו נדרש להיות ערניים באשר לתפילות (פט״א ד׳:7). מאחר שישוע אמר שהקץ יבוא ’בשעה שלא תעלה על דעתנו’, אין זה הזמן לנמנם מבחינה רוחנית או להיכנע לשטן ולעולמו המציעים לנו אשליות ופנטזיות הקוסמות לבשרנו (מתי כ״ד:44). אלוהים והמשיח מספרים לנו מעל דפי המקרא מה מצפה לנו בעתיד הקרוב ומסבירים כיצד נוכל לעמוד על המשמר. עלינו לשים לב לרוחניותנו, ליחסינו עם יהוה ולמקום שאנו נותנים לענייני המלכות. כדי להיות מוכנים לבאות, עלינו להיות מודעים למשמעות הזמנים ולאירועים המתרחשים סביבנו (ההת׳ כ״ב:20). חיינו מונחים על כף המאזניים! מ16.07 ב׳:15–17
יום ג׳, 11 בדצמבר
סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב (קול׳ ג׳:13).
נישואין איתנים הם חיבור של שני אנשים היודעים להבליג על מגרעות. הם מיישמים את ההנחיה: ”סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב”. כמובן, שני בני הזוג טועים מדי פעם. אך מצבים כאלה נותנים להם את ההזדמנות ללמוד מהטעויות, לסלוח ולאפשר לאהבה לתפקד במלוא העוצמה כ”קשר מושלם של אחדות” (קול׳ ג׳:14). כמו כן, ”האהבה סבלנית וטובת לב... ולא תרשום את הפגיעות” (קור״א י״ג:4, 5). יש לפתור אי־הבנות מהר ככל האפשר. לכן על בני הזוג המשיחיים להשתדל ליישב את בעיותיהם לפני שנגמר היום (אפ׳ ד׳:26, 27). יש צורך בענווה ובאומץ כדי לומר בכנות: ”סליחה שפגעתי בך”, אך מילים אלה תורמות רבות לפתרון בעיות ולהידוק היחסים בין בני הזוג. מ16.08 ב׳:6
יום ד׳, 12 בדצמבר
לקח טוב נתתי לכם (מש׳ ד׳:2).
משימתו העיקרית של ישוע הייתה להכריז את הבשורה הטובה על המלכות. אולם הוא הקדיש זמן להכשרת רועים ומורים (מתי י׳:5–7). אף־על־פי שפיליפוס היה עסוק בהטפת הבשורה, הוא ללא ספק סייע לארבע בנותיו לחלוק ביעילות אמיתות מקראיות עם אחרים (מה״ש כ״א:8, 9). עד כמה חשוב להכשיר אחרים בימינו? יותר ויותר אנשים נענים לבשורה הטובה ברחבי העולם. החדשים שטרם נטבלו צריכים להבין עד כמה חשוב ללמוד את המקרא באופן אישי. הם גם צריכים ללמוד לבשר לאחרים את הבשורה הטובה וללמד אותם את האמת. יש לעודד את האחים בקהילותינו להשקיע מאמצים כדי להיות כשירים להתמנות למשרתים עוזרים ולזקנים. משיחיים בוגרים יכולים לספק לחדשים ”לקח טוב”, כלומר הכשרה טובה, ולעזור להם להתקדם מבחינה רוחנית. מ16.08 ד׳:1, 2
יום ה׳, 13 בדצמבר
חזקו ידיים רפות, וברכיים כושלות אמצו (יש׳ ל״ה:3).
שירות אלוהים שכם אחד לצד אחינו ואחיותינו תורם לאחדותנו, מוליד קשרי ידידות איתנים ומחזק את ביטחוננו באשר לעתיד המזהיר שמצפה לנו תחת מלכות אלוהים. כאשר אנו מחזקים את ידי אחינו, אנו עוזרים להם להתמודד עם נסיבות מייאשות ולטפח ראייה חיובית ואופטימית לגבי העתיד (יש׳ ל״ה:4). הושטת עזרה לאחרים מסייעת לנו להישאר ממוקדים מבחינה רוחנית, והבטחותיו של אלוהים הופכות למוחשיות יותר עבורנו. כן, הדבר מחזק גם את ידינו אנו. כשאנו לומדים על התמיכה וההגנה שהעניק יהוה למשרתיו הנאמנים במצבים שונים בימי קדם, יש בכך כדי לחזק את אמונתנו וביטחוננו בו. לכן כאשר אתה מתמודד עם לחצים או בעיות, ’אל ירפו ידיך’! (צפ׳ ג׳:16) אדרבה, התפלל ליהוה ואַפשר לידו רבת־העוצמה לחזק אותך ולהנחותך אל העולם החדש שבו מלכותו תרעיף עליך שפע ברכות (תהל׳ ע״ג:23, 24). מ16.09 א׳:16–18
יום ו׳, 14 בדצמבר
עת לכל חפץ ועל כל המעשה (קהלת ג׳:17).
כשמשרתי אלוהים מקבלים החלטות בנושא הלבוש, הם זוכרים את המילים שלעיל. מטבע הדברים, לבושנו משתנה בהתאם לתנאי האקלים וחילופי העונות. כמו כן, הנסיבות ותנאי המחיה משפיעים על לבושנו. אולם הסטנדרטים של יהוה אינם משתנים בהתאם למזג האוויר (מל׳ ג׳:6). במזג אוויר חם קשה במיוחד לבחור בסגנון לבוש מכובד ומתאים המצביע על שיקול דעת טוב. אחינו ואחיותינו יעריכו זאת אם לא נלבש בגדים כה צמודים או כה רפויים שכבר הופכים לחושפניים (איוב ל״א:1). בנוסף, כשאנו מבלים בחוף הים או בבריכת השחייה, עלינו ללבוש בגד ים צנוע (מש׳ י״א:2, 20). גם אם רבים בעולם לובשים בגדי ים חושפניים, מה שחשוב לנו כמשרתי יהוה הוא להסב כבוד לאל הקדוש שאנו אוהבים. מ16.09 ג׳:11, 12
שבת, 15 בדצמבר
מה אתם אומרים, מי אני? (מתי ט״ז:15).
ישוע לא פחד לשאול את תלמידיו מה הם חושבים. חקו את דוגמתו. צרו אווירה נינוחה ובקשו מילדיכם לבטא את רגשותיהם. אם יש לילד ספקות לגבי עיקר אמונה מסוים, נסו לא להגיב בקשיחות או להיכנס לעמדת מגננה. עזרו לו בסבלנות לנתח את הנושא בהיגיון. מוטב לראות בשאלות הכנות של ילדך ראיה לכך שאכפת לו מהנושא ושהוא רוצה להבין אותו. כבר בגיל 12 שאל ישוע שאלות עמוקות (לוקס ב׳:46). הכירו היטב את ילדיכם – את חשיבתם, רגשותיהם ודאגותיהם. לעולם אל תסיקו שיש להם אמונה רק מפני שהם מגיעים לאסיפות המשיחיות ויוצאים אתכם לשירות השדה. שלבו דיונים רוחניים בפעילויותיכם היומיומיות. התפללו עם ילדיכם ולמענם. השתדלו לדעת אילו מבחני אמונה הם עוברים, ועזרו להם להתמודד עמם. מ16.09 ה׳:3–5
יום א׳, 16 בדצמבר
אשרי המשוועים לדברים רוחניים (מתי ה׳:3).
אלפי עדי־יהוה כיום נוטלים חלק פעיל בהתגשמות החזון המנבא את הכרזת הבשורה הטובה ”לכל אומה ושבט ולשון ועם” (ההת׳ י״ד:6). האם אתה נמנה עם מי שלומדים שפה נוספת? האם אתה משרת כשליח או כמבשר בארץ זרה שיש בה צורך רב יותר במבשרי מלכות? האם התחלת לנכוח באסיפות של קהילת דוברי שפה זרה בארצך? בתור משרתי אלוהים, כולנו צריכים לתת עדיפות לבריאות הרוחנית שלנו ושל בני ביתנו. עם זאת, לעיתים אנו מתקשים לשמור על שגרה של לימוד אישי משמעותי בשל לוח זמנים עמוס. אך מי שמשרתים בשטח זר מתמודדים עם קשיים נוספים. בנוסף ללימוד שפה חדשה, הם צריכים להקפיד להזין בקביעות את לבם במזון רוחני מוצק (קור״א ב׳:10). מ16.10 ב׳:1–3
יום ב׳, 17 בדצמבר
האוחזים בחרב, בחרב ייהרגו (מתי כ״ו:52).
עדי־יהוה ממשיכים לשמוח בתקוותם חרף רדיפות קשות ומתמשכות. לדוגמה, רבים מאחינו ואחיותינו נתונים במאסר באריתריאה, בדרום קוריאה ובסינגפור, ברוב המקרים בשל ציותם להוראתו של ישוע שלא לאחוז בחרב. רוב משרתי יהוה אינם מתנסים ברדיפות עזות. הם מתמודדים עם מבחני אמונה אחרים. רבים שרויים בעוני או סובלים בשל מלחמות אזרחים או אסונות טבע. אחרים ויתרו על חיי נוחות או תהילה בעולם הזה בדומה למשה והאבות. הם נאבקים כדי לא לאמץ סגנון חיים חומרני ואנוכי. מה מאפשר להם לעשות כן? אהבתם ליהוה ואמונתם החזקה בהבטחתו לתקן את כל העוולות ולהעניק למשרתיו הנאמנים את גמול חיי הנצח בעולם חדש שבו תשרור צדקה (תהל׳ ל״ז:5, 7, 9, 29). מ16.10 ג׳:15, 16
יום ג׳, 18 בדצמבר
קרוב יהוה לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע (תהל׳ ל״ד:19).
כאשר הנביא הנאמן ירמיהו הרגיש מפוחד ומיואש, חיזק יהוה את ביטחונו (יר׳ א׳:6–10). תאר לעצמך עד כמה התעודד הנביא הקשיש דניאל כששלח אלוהים מלאך שחיזק אותו. המלאך כינה אותו ”איש חמודות”, או אדם יקר מאוד (דנ׳ י׳:8, 11, 18, 19). האם גם אתה יכול לעודד מבשרים, חלוצים, וכן אחים ואחיות קשישים שתש כוחם? אלוהים ובנו אהובו עבדו יחדיו עידני עידנים, אך יהוה לא ראה בכך סיבה שלא לשבח ולעודד את ישוע בהיותו עלי אדמות. אדרבה, בשני מקרים שמע ישוע את אביו אומר מן השמיים את המילים הבאות: ”זה בני אהובי, ורצוי הוא בעיניי” (מתי ג׳:17; י״ז:5). אלוהים שיבח את ישוע והביע את שביעות רצונו ממנו. הוא גם שלח מלאך כדי לחזק את ישוע בשעה שהתייסר בלילה שלפני מותו (לוקס כ״ב:43). מ16.11 א׳:7, 8
יום ד׳, 19 בדצמבר
אל תבהל [תמהר] ברוחך לכעוס [להיעלב] (קהלת ז׳:9).
אין זה קל לשלוט ברגשותינו אם אנו חושבים שזלזלו בנו או עשו לנו עוול. זה יכול להיות פוגע מאוד אם נוהגים בנו בצורה לא־הוגנת בשל מוצאנו האתני, צבע עורנו או הבדל חיצוני אחר. אבל אם אח לאמונה פוגע בנו, הכאב גדול פי כמה וכמה! עד כמה נבון ליישם את עצות המקרא לפיהן עלינו לשלוט במזגנו ולא להיפגע בקלות! (מש׳ ט״ז:32) אין ספק שעל כולנו להתאמץ כדי לא להיות רגישים מדי וכדי להיות סלחנים יותר. יהוה וישוע מתייחסים בכובד ראש לנושא הסלחנות (מתי ו׳:14, 15). האם אתה צריך לגלות יותר סלחנות או להשתדל יותר לשלוט ברגשותיך? במקרים רבים אנשים שאינם שולטים ברגשותיהם נעשים מרירים. כתוצאה מכך, אחרים אולי לא ירצו להימצא בחברתם. אדם מריר עלול להשפיע לרעה על הקהילה (וי׳ י״ט:17, 18). מ16.11 ג׳:4–6
יום ה׳, 20 בדצמבר
איזו רֵעות יש בין צדקה לרשעה? או איזו שותפות יש בין אור לחושך? (קור״ב ו׳:14).
צ׳ארלס טייז ראסל ועמיתיו היו צמאים לאמת המקראית. הם החלו ללמוד את המקרא באופן שיטתי בשלהי המאה ה־19. בהתחלה מטרתו של אח ראסל הייתה לברר איזו דת מבין הדתות הבולטות מלמדת את האמת. הוא השווה בקפדנות בין מה שאומר המקרא לבין עיקרי האמונה של דתות וזרמים רבים, ואפילו של דתות לא־נוצריות. עד מהרה הוא הבין שאף אחת מאותן דתות אינה דבקה לחלוטין בדבר־אלוהים. בשלב מסוים נועד ראסל עם מספר אנשי כמורה מקומיים בתקווה שהם יקבלו את האמיתות שהוא ועמיתיו מצאו במקרא ויורו אותן לחברי קהילותיהם. אנשי הכמורה לא היו מעוניינים בכך. לא חלף זמן רב ותלמידי המקרא הבינו שאין מקום לשותפות עם מי שנחושים להישאר חלק מדתות הכזב. מ16.11 ד׳:14
יום ו׳, 21 בדצמבר
מסרו כעת את איבריכם כעבדים לצדקה לשם עשיית מעשי קדושה (רומ׳ ו׳:19).
אם אנו מעריכים את חסדו של אלוהים, עלינו לעשות יותר מאשר רק להימנע מניאוף, שכרות וחטאים אחרים שביצעו בעברם מספר משיחיים בקורינתוס (קור״א ו׳:9–11). חסד אלוהים צריך להניע אותנו לא רק להתרחק מאי־מוסריות מינית, אלא גם לדחות כל דחף ליהנות מבידור גס. מסרנו את איברינו כעבדים לצדקה, והדבר מניע אותנו לא רק להימנע משכרות, אלא גם להקפיד שלא להתקרב לגבול השכרות. ייתכן שיידרשו מאתנו מאמצים כבירים כדי להיאבק בהרגלים פסולים אלה, אך אנו יכולים לצאת כשידנו על העליונה! המטרה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא להימנע הן מחטאים חמורים והן מחטאים קטנים יותר. לא נוכל לעשות כן בצורה מושלמת. אולם עלינו להתאמץ בכל מאודנו להימנע מכל סוגי החטא, כדוגמת פאולוס. הוא קרא לאחיו: ”אל תניחו לחטא להמשיך למלוך בגופכם בן התמותה ואל תיכנעו לתאווֹת הגוף” (רומ׳ ו׳:12; ז׳:18–20). מ16.12 א׳:16, 19–21
שבת, 22 בדצמבר
פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, טוב לב, טוּב, אמונה, ענווה, שליטה עצמית (גל׳ ה׳:22, 23).
ישוע הבטיח שאבינו שבשמיים ייתן את רוח הקודש למי שמבקשים אותה ממנו (לוקס י״א:10–13). פרי הרוח – התכונות החיוביות שמניב כוחו הפעיל של אלוהים – משקף את אישיותו של האל הכול־יכול (קול׳ ג׳:10). ככל שתטפח את פרי הרוח, כך ילכו וישתפרו יחסיך עם אחרים. בדרך זו תמנע מצבים רבים שעלולים להסב לך דאגות. יש להודות שנדרשת ענווה כדי להיכנע ל”ידו החזקה של אלוהים” ו’להשליך עליו את כל דאגותיך’ (פט״א ה׳:6, 7). אך אם תטפח ענווה, אלוהים יהיה שבע רצון ממך ויתמוך בך (מיכה ו׳:8). כמו כן, אם תאמוד בצורה מציאותית את כוחותיך הגופניים, הנפשיים והרגשיים, הדבר יסייע לך להישען על אלוהים ויקטין את הסיכון שתכרע תחת נטל הדאגות. מ16.12 ג׳:7, 12
יום א׳, 23 בדצמבר
נוח [היה] מבשר הצדקה (פט״ב ב׳:5).
בתור ”מבשר הצדקה” הכריז נוח בנאמנות את משפטי אלוהים. אין ספק שהדבר סייע לו לשמור על חוסן אמונתו. הוא גם רתם את יכולותיו הגופניות והשכליות לביצוע המשימה שהטיל עליו אלוהים – לבנות את התיבה (עב׳ י״א:7). בדומה לנוח גם אנו שואפים להיות ”עתירי פועל במלאכתו של האדון” (קור״א ט״ו:58). כחלק ממלאכה זו אנו בונים ומתחזקים מבנים המשמשים אותנו לעבודת אלוהים, מתנדבים בכינוסים נפתיים ואזוריים וממלאים תפקידים במשרד הסניף או במשרד תרגום מרוחק. חשוב מכול, אנו עמלים רבות בפעילות הבישור בידיעה שהיא מחזקת את תקוותנו באשר לעתיד. אין ספק שהשתתפותנו בפעילות הבישור מגבירה את נחישותנו להתמיד במרוץ לחיים (קור״א ט׳:24). מ17.01 א׳:8, 9
יום ב׳, 24 בדצמבר
כל אחד יישא את הנטל שלו (גל׳ ו׳:5).
אחת המגבלות של חירותנו היא חובתנו לכבד את זכותם של אחרים לקבל החלטות אישיות. הואיל וכולנו קיבלנו את מתת הבחירה החופשית, אין שני משיחיים שתמיד מקבלים החלטות זהות. הדבר נכון גם באשר לעניינים הנוגעים להתנהגותנו ולעבודתנו את אלוהים. אם נכיר בעובדה שכל משיחי חייב ’לשאת את הנטל שלו’, יהיה לנו קל יותר לכבד את זכותם של אחרים להשתמש במתת הבחירה החופשית שלהם לקבלת החלטות אישיות קטנות כגדולות (קור״א י׳:32, 33). יהוה העניק לנו את מתת הבחירה החופשית ויחד עמה גם חירות אמיתית (קור״ב ג׳:17). אנו מוקירים מתנה זו מכיוון שהיא מאפשרת לנו לקבל החלטות המראות ליהוה עד כמה אנו אוהבים אותו. כביטוי להערכתנו על המתנה היקרה שקיבלנו, הבה נשתמש בה לתהילת אלוהים ונכבד את זכותם של אחרים לממש את מתת הבחירה החופשית שלהם. מ17.01 ב׳:15, 17, 18
יום ג׳, 25 בדצמבר
אינני עושה דבר על דעת עצמי, אלא אומר אני את הדברים האלה על־פי מה שלימד אותי האב (יוח׳ ח׳:28).
אנו מבינים שהדרך למצוא חן בעיני אחרים היא לא להתרברב או למשוך תשומת לב לעצמנו, אלא לגלות ”רוח שקטה וענווה” (פט״א ג׳:3, 4; יר׳ ט׳:22, 23). אם תתפתח יהירות בלבנו, היא בסופו של דבר תתבטא בהתנהגותנו. למשל, אנו עשויים לרמוז שיש לנו זכויות מיוחדות, מידע פנימי או קשרים מיוחדים עם האחים האחראים. אולי נתנסח בצורה שתיצור את הרושם שאנו היחידים שעומדים מאחורי רעיונות או הישגים שגם אחרים תרמו להם. ישוע הציב לנו דוגמה מצוינת. חלק ניכר מדבריו היו ציטוטים מהתנ״ך או התייחסויות לכתוב בו, מה שהעיד על צניעות. הוא נהג כך כדי שמאזיניו ידעו שדבריו נובעים מיהוה ולא מחוכמתו הוא. מ17.01 ד׳:12
יום ד׳, 26 בדצמבר
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בר׳ ב׳:17).
לא היה קשה לאדם וחוה להבין חוק זה, וגם לא היה להם קשה לציית לו. אחרי הכול, היה להם שפע של מזון, יותר מכפי שיכלו לאכול. השטן השתמש בנחש כדי להדיח את חוה להמרות את פי יהוה אביה (בר׳ ג׳:1–5; ההת׳ י״ב:9). השטן ניסה לגרום לילדיו הארציים של אלוהים לחשוב שלא היה זה מוצדק מצד אביהם לאסור עליהם לאכול ”מכל עץ הגן”. הוא כביכול אמר: ’האם באמת אסור לכם לעשות מה שאתם רוצים?’ לאחר מכן הוא הוציא מפיו שקר מוחלט: ”לא מות תמותון”. בהמשך הוא ניסה לשכנע את חוה שהיא לא צריכה לשמוע בקול אלוהים ואמר: ”יודע אלוהים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם”. השטן רמז שיהוה לא רצה שהם יאכלו את הפרי מפני שאכילתו תקנה להם ידע מיוחד. בנוסף, השטן הבטיח את ההבטחה הכוזבת הבאה: ”והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע”. מ17.02 א׳:8, 9
יום ה׳, 27 בדצמבר
נביא מקרבך, מאחיך, כמוני, יקים לך יהוה אלוהיך, אליו תשמעון (דב׳ י״ח:15).
ישעיהו ניבא עליו שהוא יהיה ”נגיד [מנהיג] וּמְצַוֵוה” (יש׳ נ״ה:4). בנוסף, דניאל כתב בהשראת אלוהים על ביאתו של ”משיח נגיד” (דנ׳ ט׳:25). לבסוף ישוע המשיח חשף את זהותו כ’מנהיגו’ של עם אלוהים (מתי כ״ג:10). תלמידי ישוע בחרו ללכת בעקבותיו והצהירו שהוא בחיר יהוה (יוח׳ ו׳:68, 69). מדוע הם היו משוכנעים בכך? בעת טבילת ישוע ראה יוחנן המטביל ”את השמיים נפתחים ואת הרוח יורדת כיונה ונחה עליו” (מר׳ א׳:10–12). במהלך שאר שנות שירותו הארצי של ישוע רוח קודשו של אלוהים אפשרה לו לחולל נסים ולדבר בסמכות שנתן לו אלוהים (מה״ש י׳:38). יתר על כן, רוח הקודש סייעה לישוע לשקף בצורה מושלמת את פרי הרוח, לרבות תכונות כמו אהבה, שמחה ואמונה איתנה (יוח׳ ט״ו:9; עב׳ י״ב:2). לא היה מנהיג אחר שסיפק עדות כה משכנעת לכך שרוח אלוהים פועלת בו. ישוע ללא ספק היה האחד שבו בחר יהוה. מ17.02 ג׳:15, 16
יום ו׳, 28 בדצמבר
זכרו את מי שמנהיגים אתכם (עב׳ י״ג:7).
בחג השבועות שנת 33 לספירה החלו השליחים להשגיח על הקהילה המשיחית. באותו מועד ”נעמד פטרוס עם האחד־עשר” וחלק אמיתות מצילות חיים עם קהל גדול של יהודים וגרים (מה״ש ב׳:14, 15). רבים מהם הפכו למאמינים. לאחר מכן משיחיים חדשים אלה ”המשיכו ללמוד בשקדנות את דברי השליחים” (מה״ש ב׳:42). השליחים ניהלו את העניינים הכספיים של הקהילה (מה״ש ד׳:34, 35). הם דאגו לצרכים הרוחניים של משרתי אלוהים והצהירו: ”אנחנו נתמסר לתפילות ולשירות דבר אלוהים” (מה״ש ו׳:4). בנוסף, הם מינו משיחיים מנוסים לקדם את מלאכת הבישור בשטחים חדשים (מה״ש ח׳:14, 15). לימים זקנים משוחים נוספים הצטרפו לשליחים בניהול ענייני הקהילות. הם היוו גוף מנהל וסיפקו הנחיות לכל הקהילות (מה״ש ט״ו:2). מ17.02 ד׳:4
שבת, 29 בדצמבר
תנו לכל אדם מה שמגיע לו: ... כבוד למי שדורש כבוד (רומ׳ י״ג:7).
רוב בני האדם הלא־מושלמים מושפעים רבות מרוח עולמו של השטן. זו הסיבה שאנשים נוטים להאליל גברים ונשים מסוימים במקום רק להעניק להם כבוד ראוי. הם סוגדים למנהיגי דת, למנהיגים פוליטיים, לכוכבי ספורט ובידור ולמפורסמים אחרים, ולעיתים רואים בהם דמויות כמעט על־אנושיות. צעירים ומבוגרים כאחד מחשיבים אותם למודל לחיקוי ומאמצים את סגנון דיבורם, לבושם והתנהגותם. המשיחיים האמיתיים אינם מאמצים השקפה מעוותת זו באשר להענקת כבוד לבני אדם. המשיח הוא האדם היחיד בכל הזמנים שנוכל להחשיבו למודל מושלם לחיקוי (פט״א ב׳:21). אלוהים לא יהיה שבע רצון אם נעניק לבני אדם כבוד רב יותר מן הראוי. עלינו לזכור את האמת הבסיסית הבאה: ”הכול חטאו ואין הם מגיעים לרמת כבודו של אלוהים” (רומ׳ ג׳:23). איש אינו ראוי לכבוד הגובל בעבודת אלילים. מ17.03 א׳:6–8
יום א׳, 30 בדצמבר
לבב אסא היה שלם עם יהוה כל ימיו (מל״א ט״ו:14).
כל אחד מאתנו יכול לבחון את לבו כדי לבדוק אם הוא מסור כל כולו לאלוהים. שאל את עצמך: ’האם אני נחוש לשמח את יהוה, להגן על עבודת אלוהים האמיתית ולהגן על משרתיו מפני כל השפעה משחיתה?’ לדוגמה, מה אם אחד מידידיך הקרובים מנודה מהקהילה? האם תנקוט פעולה נחרצת ותחדל להתרועע עם אותו אדם? מה יניע אותך לבך לעשות? בדומה לאסא תוכל להוכיח שלבך שלם אם תישען לגמרי על אלוהים לנוכח התנגדות, גם אם היא נראית קשה מנשוא. אולי מקניטים אותך או צוחקים עליך בבית־הספר מפני שאתה אחד מעדי־יהוה. ייתכן שעמיתים לעבודה לועגים לך על כך שאתה לוקח ימי חופשה כדי ליטול חלק בפעילויות רוחניות ועל כך שאינך נוהג לעבוד שעות נוספות. במצבים הללו התפלל לאלוהים כדוגמת אסא (דה״ב י״ד:10). דבוק במה שאתה יודע שהוא הדבר הנכון והחכם לעשות. זכור שאלוהים חיזק את אסא וסייע לו, והוא יחזק גם אותך. מ17.03 ג׳:6–8
יום ב׳, 31 בדצמבר
כל אץ אך למחסור (מש׳ כ״א:5).
דבר־אלוהים מייעץ לנו שלא לנהוג בפזיזות כשעלינו להחליט החלטות חשובות. אם נקדיש זמן כדי לשקול בכובד ראש את כל ההיבטים והעובדות הנוגעים להחלטה, קרוב לוודאי שהחלטתנו תהיה מוצלחת (תסל״א ה׳:21). לפני שראש משפחה מחליט כיצד לפעול, עליו להקדיש זמן למחקרים בכתבי־הקודש והספרות המשיחית וכן לשקול את דעותיהם והשקפותיהם של בני משפחתו. זכור שאלוהים הורה לאברהם לשמוע בקול אשתו (בר׳ כ״א:9–12). גם זקני־הקהילה צריכים להקדיש זמן למחקרים. ואם הם אנשים סבירים וצנועים, הם לא יהססו לשקול מחדש את החלטותיהם לאור מידע חדש ורלוונטי, מחשש שהדבר יגרע מכבודם. עליהם להיות מוכנים לתקן את השקפותיהם והחלטותיהם במקרה הצורך, וכדאי שכולנו ננהג כדוגמתם. הדבר יתרום לשלום והסדר בקהילה (מה״ש ו׳:1–4). מ17.03 ב׳:16