ינואר
יום ג׳, 1 בינואר
אנשי רע לא יבינו משפט (מש׳ כ״ח:5).
בהתקרב קץ אחרית הימים, ממשיכים הרשעים ’לפרוח כמו עשב’ (תהל׳ צ״ב:8). לכן אין זה מפתיע שחלה נטישה של ערכי המוסר. בסביבה שכזו, כיצד נוכל ’להיות ילדים באשר לרע, אך מבוגרים בהבנתנו’? (קור״א י״ד:20) התשובה מצויה בפסוק היומי, המציין בחלקו: ”מבקשי יהוה יבינו כול”, או כל דבר הנחוץ כדי להשביע את רצונו. מחשבה דומה מובאת במשלי ב׳:7, 9, שם נאמר שיהוה ”יצפון לישרים תושייה [חוכמה מעשית]”. כתוצאה מכך, מסוגלים הישרים ’להבין צדק ומשפט ומישרים, כל מעגל טוב’, כלומר את הדרך הטובה כולה. נוח, דניאל ואיוב רכשו חוכמה זו (יח׳ י״ד:14). הדבר נכון גם באשר למשרתי אלוהים בימינו. מה לגביך? האם אתה ’מבין את כל’ הנחוץ כדי להשביע את רצון יהוה? המפתח הוא לרכוש עליו ידע מדויק. מ18.02 8 §1–3
יום ד׳, 2 בינואר
[הם] נטבלו בשם האדון ישוע (מה״ש י״ט:5).
איש אינו צריך להיטבל בשל לחץ מצד הורה, מורה מקרא או כל אדם אחר בקהילה. אין זו דרכו של יהוה (יוח״א ד׳:8). לכן בזמן שאנו מלמדים אחרים, ברצוננו להדגיש בפניהם עד כמה חשוב לרקום יחסים אישיים עם אלוהים. הערכתו מעומק הלב של הפרט כלפי האמת ורצונו לשאת בעול שנושאים תלמידי המשיח הם שיניעו אותו להיטבל (קור״ב ה׳:14, 15). אין גיל ספציפי שבו צריך אדם להיטבל. כל תלמיד גדל ומתבגר בקצב שונה. יום הטבילה הוא יום משמח מאוד, וכן זמן להרהורים מעמיקים. קיום ההקדשה כרוך בעבודה קשה. זו הסיבה שישוע דימה את האחריות הרובצת על תלמידי המשיח לעול. אל לתלמידיו של ישוע ’לחיות עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת בעדם והוקם לתחייה’ (קור״ב ה׳:15; מתי ט״ז:24). מ18.03 6, 7 §14–17
יום ה׳, 3 בינואר
אל תשכחו להכניס אורחים, שכן בזכות כך היו שאירחו מלאכים מבלי לדעת זאת (עב׳ י״ג:2).
האם אתה נרתע מלגלות הכנסת אורחים? אם כן, ייתכן שאתה מפספס הזדמנויות ליהנות מהתרועעות מהנה ולרקום קשרי ידידות מתמשכים. הכנסת אורחים היא אחת התרופות הטובות ביותר לבדידות. אך אולי אתה שואל את עצמך: ’מדוע שמישהו יירתע מכך?’ ובכן, יכולות להיות כמה סיבות. למשל, משרתי יהוה עסוקים מאוד ולא אחת יש להם מחויבויות רבות. חלקם אולי מרגישים שפשוט אין להם הזמן והכוחות הדרושים לגילוי הכנסת אורחים. אם זה מצבך, ייתכן שעליך לבחון את לוח הזמנים שלך. האם תוכל לערוך מספר שינויים כדי שיהיה לך הזמן והכוחות להתארח או לארח? כתבי־הקודש קוראים למשיחיים לגלות הכנסת אורחים. אין זה פסול להקצות לכך זמן; למעשה, יהיה זה הדבר הנכון לעשות. כמובן, תצטרך להיות מוכן להגביל את השתתפותך בכמה פעילויות לא־הכרחיות. מ18.03 16 §13, 14
יום ו׳, 4 בינואר
גם לערים אחרות עליי לבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים, כי לשם כך נשלחתי (לוקס ד׳:43).
מבין כל האנשים שחיו אי פעם, מיהו המופת הנעלה ביותר לאדם רוחני? אין ספק שמדובר בישוע. במרוצת חייו ושירותו הראה שהוא חפץ לחקות את אביו, יהוה. הוא חשב, הרגיש ונהג כדוגמת יהוה, וכן חי בהתאם לרצון אלוהים ואמות המידה שלו (יוח׳ ח׳:29; י״ד:9; ט״ו:10). שים לב, למשל, כיצד תיאר הנביא ישעיהו את חמלת יהוה, והַשווה תיאור זה למה שכתב מרקוס בספר הבשורה שלו באשר לרגשותיו של ישוע (יש׳ ס״ג:9; מר׳ ו׳:34). האם אנו מחקים את ישוע ומוכנים תמיד לגלות חמלה ודאגה כלפי מי שזקוקים לעזרה? כמו כן, ישוע התמסר להטפת הבשורה הטובה ולהוראתה. הרגשות והמעשים הללו כולם מאפיינים אדם רוחני. מ18.02 21 §12
שבת, 5 בינואר
גדלו [את ילדיכם] במוסר יהוה ובתוכחתו (אפ׳ ו׳:4).
גידול ילדים הוא משימה כבירה, בייחוד בעולם של ימינו (טימ״ב ג׳:1–5). כמובן, הידע באשר לטוב ורע אינו טבוע בילדים מלידה. הם אומנם ניחנים במצפון, אך יש לכוונו באמצעות חינוך, או מוסר (רומ׳ ב׳:14, 15). בספר עיון מקראי אחד נאמר שאת המילה היוונית המתורגמת כ”מוסר” ניתן לתרגם גם כ”התפתחות הילד”. ילדים הזוכים למוסר אוהב בדרך כלל חשים ביטחון. הם לומדים שלחירות יש גבולות ושלהחלטותיהם ולהתנהגותם יש תוצאות – לטוב או לרע. לכן עד כמה חשוב שהורים משיחיים יפנו ליהוה כאל מקור הדרכה. בל נשכח שהשקפות ושיטות חינוך משתנות מתרבות לתרבות ומדור לדור. הורים השומעים בקול אלוהים אינם צריכים לשער השערות או להישען על ניסיונם או על חשיבתם של בני אדם כדי להצליח בגידול ילדיהם. מ18.03 30 §8, 9
יום א׳, 6 בינואר
המשיכו לפעול למימוש ישועתכם ביראה וברעדה (פיל׳ ב׳:12).
בתור משיחי טבול צעיר, אתה נושא כעת באחריות לישועתך האישית, גם אם אתה עדיין תחת קורת הגג של הוריך. מדוע חשוב לזכור זאת? משום שבגיל ההתבגרות קרוב לוודאי שתתמודד עם רגשות ולחצים חדשים. נערה אחת אומרת: ”ילד בדרך כלל לא יתמרמר על כך שהוא עד־יהוה רק מפני שהוא לא אוכל פרוסת עוגת יום הולדת בבית־הספר. אבל אחרי כמה שנים, כאשר הדחף לקיים יחסי מין נעשה חזק יותר, הוא יצטרך להיות משוכנע לגמרי שציות לחוקיו של יהוה הוא תמיד הבחירה הטובה ביותר”. גם מי שנטבלו בבגרותם מתמודדים עם מבחני אמונה בלתי צפויים רבים. מבחנים אלה עשויים להיות קשורים לנישואין, בעיות בריאות או תעסוקה. האמת היא שכל אדם, ללא תלות בגילו, ייתקל במצבים המצריכים נאמנות ליהוה (יעקב א׳:12–14). מ17.12 24 §4, 5
יום ב׳, 7 בינואר
רגזו, אך אל תחטאו (אפ׳ ד׳:26).
מעטים האנשים שסבלו יחס לא־הוגן כמו זה שסבל דוד. בכל זאת, ידיד אלוהים זה לא אפשר לתרעומת לכרסם בליבו וכתב: ”הרף מאף ועזוב חימה; אל תִתְחַר אך להרע” (תהל׳ ל״ז:8). הסיבה החשובה מכול ’להרפות’ מהכעס היא לחקות את יהוה אשר ”לא כחטאינו עשה לנו” (תהל׳ ק״ג:10). אם ’נרפה’ מהכעס, יהיו לכך גם יתרונות מעשיים. כעס עלול לגרום לבעיות גופניות כמו לחץ דם גבוה והפרעות נשימה. הוא עלול להשפיע על הכבד והלבלב ולגרום לבעיות עיכול. כשאנו כועסים, איננו תמיד חושבים בבהירות. בנוסף, לאחר התפרצויות זעם, לעיתים יש החווים דיכאון למשך פרקי זמן ארוכים. לעומת זאת, במקרא נאמר: ”חיי בשרים לב מרפא”, כלומר לב שקט ורגוע מעניק חיים לאדם (מש׳ י״ד:30). אם כן, כיצד נוכל להתמודד עם רגשות פגועים ולקנות את אחינו? נוכל להצליח לעשות כן אם ניישם את עצות המקרא הנבונות. מ18.01 10 §14, 15
יום ג׳, 8 בינואר
לא תעזוב נפשי לשאול, לא תיתן חסידך לראות שחת (תהל׳ ט״ז:10).
דוד לא התכוון שהוא לעולם לא ימות או שהוא לעולם לא יהיה בקבר המשותף של האנושות. דבר־אלוהים מציין מפורשות שדוד הזדקן. לאחר מותו נאמר עליו: ”וישכב... עם אבותיו וייקבר בעיר דוד” (מל״א ב׳:1, 10). אם כן, מה כוונת הכתוב בתהלים ט״ז:10? כמה שבועות לאחר מותו של ישוע ותחייתו, דיבר פטרוס בפני אלפי יהודים וגרים על הכתוב בתהלים ט״ז:10 (מה״ש ב׳:29–32). הוא ציין שדוד אכן מת ונקבר. מאזיניו של פטרוס היו מודעים לכך, והכתוב אינו מציין שהיו שערערו על הצהרתו, לפיה דוד ”חזה מראש את תחיית המשיח [שנועד לבוא] ודיבר על כך”. פטרוס ציטט את דבריו של דוד מתהלים ק״י:1 כדי לחזק את טיעוניו (מה״ש ב׳:33–36). נימוקיו של פטרוס סייעו לקהל רב להשתכנע בעובדה שישוע הוא ’אדון ומשיח’. הנוכחים בקהל הכירו בכך שהכתוב בתהלים ט״ז:10 התגשם כאשר הוקם ישוע מן המתים. מ17.12 10 §10–12
יום ד׳, 9 בינואר
במספר במשקל לכול [הכול נספר ונשקל], וייכתב כל המשקל (עז׳ ח׳:34).
הגוף המנהל חפץ להיות נאמן ונבון באשר לשימוש בכספי הארגון, ושוקל את הנושא בליווי תפילות (מתי כ״ד:45). כספי התרומות מתוקצבים, והשימוש בהם נעשה בהתאם (לוקס י״ד:28). השליח פאולוס אסף סכומים שנתרמו כדי לסייע לאחים ביהודה. הוא נקט צעדים שיבטיחו שהאחים המעבירים את הסכומים ידאגו ”לכל דבר ביושר, לא רק לעיני יהוה אלא גם לעיני בני אדם” (קור״ב ח׳:18–21). כיום ארגוננו מחקה את דוגמתם של עזרא ופאולוס ופועל על־פי נהלים קפדניים כשמדובר בניהול כספי התרומות ושימוש בהם (עז׳ ח׳:24–33). בשנים האחרונות היינו עדים למספר רב של סידורים מרגשים חדשים. הארגון מחפש דרכים להפחית בהוצאות ולפשט את העבודה המתבצעת, כך שיתאפשר להפיק את המיטב מהתרומות הנדיבות. מ18.01 19, 20 §12, 13
יום ה׳, 10 בינואר
ישלוט נא שלום המשיח בלבבכם (קול׳ ג׳:15).
אהבה וטוב לב יסייעו לנו לסלוח איש לרעהו. למשל, אם נפגענו מדבריו או מעשיו של אח לאמונה, נוכל לנסות להיזכר במקרים שבהם דיברנו או נהגנו אנחנו בחוסר אדיבות. האין אנו מוקירים את אהבתם וטוב ליבם של האחים והאחיות שהעלימו עין ממשגינו? (קהלת ז׳:21, 22) אנו אסירי תודה במיוחד למשיח שבטוב ליבו מאחד את עובדי אלוהים האמיתיים. כולנו אוהבים את אותו האל, מבשרים את אותו המסר ומתמודדים עם קשיים דומים. כאשר אנו סולחים זה לזה באהבה ובטוב לב, אנו תורמים לאחדות המשיחית וממקדים את עינינו בפרס החיים. דוגמאות מן המקרא שנועדו להזהירנו מזכירות לנו שקנאה עלולה לשלול מאיתנו את הפרס. למשל, קין קינא באחיו הבל והרג אותו. קורח, דתן ואבירם קינאו במשה והתנגדו לו. כמו כן, שאול המלך קינא בהצלחתו של דוד וניסה להרגו. מ17.11 27 §9, 10
יום ו׳, 11 בינואר
דרשת וחקרת ושאלת היטב (דב׳ י״ג:15).
כאשר זקני־הקהילה משרתים בוועדות שיפוטיות עליהם לנהוג בכובד ראש בבואם לקבוע האם המשיחי שביצע חטא חמור מגלה חרטה. אין זה תמיד קל להבחין בחרטה או בהיעדר חרטה. קיים קשר בין חרטה לבין השקפתו של האדם, גישתו ומצב ליבו (ההת׳ ג׳:3). החוטא חייב להתחרט כדי לזכות לרחמים. בשונה מיהוה ומישוע, זקני־הקהילה אינם מסוגלים לקרוא לבבות. אם אתה זקן־קהילה, כיצד תוכל לעמוד באתגר לקבוע האם מישהו מגלה חרטה כנה? ראשית, התפלל לקבלת חוכמה וכושר הבחנה (מל״א ג׳:9). שנית, פנה אל דבר־אלוהים ופרסומים מטעם העבד הנאמן אשר יסייעו לך להבדיל בין ”העצב האופייני לעולם” ל”עצב שהוא כרצון אלוהים”, חרטה כנה (קור״ב ז׳:10, 11). למד כיצד כתבי־הקודש מתארים אנשים שגילו חרטה ואנשים חסרי חרטה. כיצד המקרא מתאר את רגשותיהם, גישתם והתנהגותם? מ17.11 17 §16, 17
שבת, 12 בינואר
יהיו האנשים... ממרים את פי הוריהם (טימ״ב ג׳:2).
אף־על־פי שספרים, סרטים ותוכניות טלוויזיה מציגים לעיתים התנהגות זו כמקובלת ואף מעודדים אותה, חוסר צייתנות מערער את יציבותה של היחידה החשובה ביותר בחברה – המשפחה. עובדה זו ידועה זה מכבר. מעניין לציין שביוון הקדומה היו שוללים את זכויותיו האזרחיות של אדם שהיכה את הוריו. כמו כן, על־פי החוק הרומי, אדם שהיכה את אביו ביצע עבירה חמורה כרצח. הן התנ״ך והן כתבי־הקודש היווניים מורים לילדים לכבד את הוריהם (שמ׳ כ׳:12; אפ׳ ו׳:1–3). אם הילדים יהרהרו במה שהוריהם עושים למענם, יסייע להם הדבר שלא להידבק ברוח של חוסר צייתנות. הערכתם כלפי הוריהם תתחזק אם יבינו שהצייתנות היא דרישה מאת אלוהים, אבינו. צעירים המדברים טובות על הוריהם יכולים לסייע לצעירים אחרים לראות את הוריהם באור חיובי. מ18.01 29 §8, 9
יום א׳, 13 בינואר
והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם, כפלגי מים בצָיון, כצל סלע כבד בארץ עייפה (יש׳ ל״ב:2).
כיום על משיחי שביצע חטא חמור לבקש את עזרתם של זקני־הקהילה כדי להשתקם. מדוע הדבר כה חשוב? ראשית, יהוה הוא שקבע שהזקנים יטפלו במקרים של חטא חמור, כפי שמתואר בדברו (יעקב ה׳:14–16). שנית, סידור זה מסייע לחוטאים מלאי חרטה להמשיך ליהנות מחסדו של אלוהים ולא לשוב לדרך החטא (גל׳ ו׳:1; עב׳ י״ב:11). שלישית, הזקנים הוסמכו והוכשרו כדי לחזק חוטאים מלאי חרטה ובכך לסייע להם למצוא הקלה מהכאב ומרגשי האשמה. יהוה מכנה את אותם גברים בוגרים ”סתר זרם”, כלומר מחסה מפני סופת גשמים (יש׳ ל״ב:2). האינך מסכים שסידור זה הוא ביטוי לרחמי אלוהים? רבים ממשרתי אלוהים התנסו בהקלה הנובעת מבקשת וקבלת עזרתם של זקני־הקהילה. מ17.11 9, 10 §8, 9
יום ב׳, 14 בינואר
[ה]מוסר... מכאיב (עב׳ י״ב:11).
על אף ליבנו הדואב, עלינו להימנע ממגעים לא־הכרחיים עם קרוב משפחה מנודה באמצעות שיחות טלפון, הודעות טקסט, מכתבים, הודעות דואר אלקטרוני או רשתות חברתיות. אך החזק בתקווה. האהבה ”תקווה לכול”. לכן תקוותנו היא שמי שעזבו את יהוה ישובו אליו (קור״א י״ג:7). אם תבחין בראיות לשינוי שחל בליבו של קרוב משפחה, תוכל להתפלל שהוא ישאב כוח מכתבי־הקודש וייענה להזמנתו של יהוה: ”שובה אליי” (יש׳ מ״ד:22). ישוע אמר שאם נציב כל אדם לפניו, לא נהיה ראויים לו. עם זאת, הוא היה סמוך ובטוח שלתלמידיו יהיה האומץ לשמור לו אמונים חרף התנגדות מצד המשפחה. אם הליכה בעקבות ישוע הביאה ”חרב” על משפחתך, הישען על יהוה שיעזור לך להתמודד עם הקשיים בהצלחה (יש׳ מ״א:10, 13). מצא שמחה בידיעה שיהוה וישוע שבעי רצון ממך ושהם יגמלו לך על נאמנותך. מ17.10 16 §19–21
יום ג׳, 15 בינואר
לבשו חמלה וחיבה לבבית (קול׳ ג׳:12).
כשאנו רואים אחרים הסובלים מהשלכות החטא שירשנו מאדם הראשון, אנו בצדק חשים דחף לנהוג בהם בחמלה. אנו משתוקקים ליום שבו ימוגרו המחלות והזקנה. לכן אנו מתפללים לבואה של מלכות אלוהים. בינתיים, אנו עושים כל שביכולתנו כדי לעזור לשרויים בצורך. תן דעתך לדברים שכתב סופר אחד על אמו הקשישה שסבלה מאלצהיימר. יום אחד בגדיה התלכלכו מצרכיה. בשעה שהיא ניסתה לנקות את הלכלוך צלצל פעמון הדלת. היו אלה שתי עדות־יהוה שנהגו לבקרה בקביעות. האחיות שאלו אם הן יכולות לעזור במשהו. ”זה מביך אבל כן”, השיבה האישה. האחיות עזרו לה לנקות את הלכלוך. לאחר מכן הן הכינו לה כוס תה ונשארו לשיחה. בנה היה אסיר תודה. ”צריך להוריד את הכובע בפני אותן עדות־יהוה”, הוא כתב. ”הן מיישמות את מה שהן מלמדות”. האם חמלתך כלפי החולים והקשישים מניעה אותך לעשות כל מה שאתה יכול כדי להקל על סבלם? (פיל׳ ב׳:3, 4). מ17.09 9 §5; 12 §14
יום ד׳, 16 בינואר
עלינו לאהוב לא רק במילים או בדיבור, אלא גם בפועל ובאמת (יוח״א ג׳:18).
כאשר הדבר אפשרי, עלינו להיות מוכנים לעשות עבור אחינו מעשים אוהבים ”בסתר” – הרחק מאור הזרקורים (מתי ו׳:1–4). עלינו גם להקדים לנהוג כבוד באחרים (רומ׳ י״ב:10). ישוע הציב מופת במתן כבוד לאחרים כשהיה מוכן לבצע את העבודה הפשוטה ביותר (יוח׳ י״ג:3–5, 12–15). ייתכן שיהיה עלינו להקדיש מאמצים בשביל לטפח את הענווה הדרושה כדי לנהוג באחרים בכבוד כדוגמת ישוע. אפילו השליחים לא הבינו לגמרי את מעשיו עד אשר קיבלו את רוח הקודש (יוח׳ י״ג:7). נוכל לנהוג באחרים בכבוד בכך שלא נייחס לעצמנו חשיבות רבה מדי בשל השכלתנו, נכסינו החומריים או זכויות שקיבלנו בשירות יהוה (רומ׳ י״ב:3). במקום לקנא באחרים הזוכים לשבחים, נשמח עמם גם אם אנו סבורים שאנו ראויים לאותה מידה של כבוד או שיש לזקוף לזכותנו חלק ממה שנעשה. מ17.10 9 §9, 10
יום ה׳, 17 בינואר
אני עושה את הכול למען הבשורה הטובה, כדי שאחלוק אותה עם הזולת (קור״א ט׳:23).
רבים נוכחו לדעת ששימוש בדבר־אלוהים בשירות יכול להשפיע עמוקות על בני שיחם. למשל, אח אחד ערך ביקור חוזר אצל אדם קשיש שנהג לקרוא במשך שנים את כתבי העת שלנו. במקום רק להציג את ההוצאה האחרונה של המצפה, החליט האח להקריא פסוק מתוך אותה הוצאה. הוא הקריא את קורינתים ב׳. א׳:3, 4, שם נאמר: ”אבי החמלה ואלוהי כל נחמה... מנחם אותנו בכל צרותינו”. המילים הללו כה נגעו לליבו של בעל הבית שהוא ביקש מהאח להקריא שוב את הפסוק. האדם סיפר עד כמה נזקקו הוא ואשתו לנחמה, וכעת הוא גילה התעניינות במסר המקראי. ודאי תסכים שדבר־אלוהים הוא כלי רב־עוצמה בשירותנו (מה״ש י״ט:20). מ17.09 26 §9, 10
יום ו׳, 18 בינואר
גע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך [”יקללך”, תיקון סופרים] (איוב ב׳:5).
קריאת התיגר של השטן ללא ספק עוררה תחושות כעס ותיעוב ביצורים השמימיים שנותרו נאמנים לאלוהים. אבל יהוה לא הגיב בפזיזות. תגובתו הייתה שקולה והולמת לחלוטין. הוא נהג בסבלנות ובצדק לנוכח מרד השטן (שמ׳ ל״ד:6; איוב ב׳:2–6). מדוע החליט יהוה שיש להניח לזמן לחלוף? מפני שאין הוא רוצה שיושמד איש, אלא ”הוא חפץ... שהכול יחזרו בתשובה” (פט״ב ג׳:9). שליטתו העצמית של יהוה מלמדת אותנו שגם אנו צריכים לשקול בקפידה את דברינו ואת צעדינו; אל לנו לנהוג בפזיזות. כשאתה ניצב בפני החלטה חשובה, הקדש לה מספיק זמן ומחשבה כדי שתוכל לפעול בתבונה. התפלל לאלוהים שיעניק לך את החוכמה הדרושה לך כדי לומר או לעשות את הדבר הנכון (תהל׳ קמ״א:3). בלהט הרגע קל מאוד לתת דרור לרגשותינו. רובנו התבטאנו או פעלנו בפזיזות ולאחר מכן התחרטנו על כך (מש׳ י״ד:29; ט״ו:28; י״ט:2). מ17.09 4 §6, 7
שבת, 19 בינואר
ושַׂמת [את העטרת] בראש יהושע בן־יהוצדק הכוהן הגדול (זכ׳ ו׳:11).
האם העטרת שהונחה על ראשו של יהושע הכוהן הגדול הפכה אותו למלך? לא, יהושע לא היה משושלת המלוכה של דוד, ולכן לא היה כשיר לשמש כמלך. לעטרת שלו הייתה משמעות נבואית, והיא הצביעה על מלך וכוהן עתידי שימלוך לעולמי עולמים. הכוהן הגדול שישמש כמלך מכונה ”צמח”, או נצר. כתבי־הקודש מציינים בבירור שמדובר בישוע המשיח (יש׳ י״א:1; מתי ב׳:23, הערת שוליים). ישוע, המשמש כמלך וככוהן גדול, עומד בראש צבאו השמימי של יהוה. מתוקף תפקידו הוא נוקט פעולה נחרצת כדי שמשרתי אלוהים כקבוצה יוכלו לשכון לבטח, חרף העובדה שהם חיים בתוך עולם עוין זה (יר׳ כ״ג:5, 6). בעתיד הקרוב ינצח המשיח את האומות, ובכך יתמוך בריבונות אלוהים ויגן על משרתי יהוה (ההת׳ י״ז:12–14; י״ט:11, 14, 15). אולם לפני שיוציא לפועל את משפטיו של אלוהים נכונה ל”צמח” מלאכה אדירה. מ17.10 28, 29 §12–14
יום א׳, 20 בינואר
פשטו את האישיות הישנה עם מעשיה (קול׳ ג׳:9).
מה תעשה אם בגדך יתלכלך, ואולי גם יעלה ריח מצחין? אתה תפשוט אותו מהר ככל האפשר. בדומה לכך, עלינו לציית ללא דיחוי להוראה לחדול מהרגלים שאינם רצויים בעיני אלוהים. ברצוננו לפעול על־פי ההנחיה הברורה שנתן פאולוס למשיחיים בימיו: ”הסירו מעליכם את כל אלה”. אחד המעשים הפסולים שהזכיר פאולוס הוא אי־מוסריות מינית (קול׳ ג׳:5–9). המונח המקראי המקורי שתורגם כ”זנות” מקפל בתוכו יחסים מיניים בין אנשים שאינם נשואים זה לזה כחוק והומוסקסואליות. פאולוס הורה לאחיו לאמונה ’להמית’ את ’איברי גופם’ – כלומר, למגר כל תאווה – ”באשר לזנות”. השפה המטפורית שבה השתמש פאולוס מראה בבירור שיש לנקוט צעדים נחרצים כדי לעקור מתוכנו תאוות פסולות כאלה. אך ניתן לנצח במאבק נגד תאוות החטא. מ17.08 18 §5, 6
יום ב׳, 21 בינואר
אוחילה לאלוהי ישעי (מיכה ז׳:7).
התנאים השוררים כיום דומים לימי מיכה הנביא. הוא חי במרוצת שלטונו של המלך אחז המרושע, ימים שבהם רווחה השחיתות על כל סוגיה. למעשה, בני העם ’היטיבו לעשות את הרע’ (מיכה ז׳:1–3). מיכה הבין שהוא אינו מסוגל לשנות את התנאים הללו. אם יש לנו אמונה הדומה לזו של מיכה, נהיה מוכנים להוחיל ליהוה. מצבנו שונה ממצבו של אסיר המחכה בתא מאסרו להוצאתו להורג. הוא מחכה בלית ברירה ואינו מייחל ליום זה. עד כמה שונה מצבנו! אנו מוכנים להוחיל ליהוה מפני שאנו יודעים שהוא יגשים את הבטחתו להעניק לנו חיי נצח בדיוק במועד המתאים! לכן אנו ’עומדים בכול בסבלנות ובשמחה’ (קול׳ א׳:11, 12). אם ננהג אחרת – אם נחכה ובמקביל נתלונן ונרטון שיהוה אינו פועל מספיק מהר – נעורר את מורת רוחו (קול׳ ג׳:12). מ17.08 4 §6, 7
יום ג׳, 22 בינואר
מעודד ענווים יהוה (תהל׳ קמ״ז:6).
מה נוכל לעשות כדי שיהוה יפעל למעננו? עלינו לשמור על יחסים טובים איתו. לשם כך מן ההכרח שנטפח ענווה (צפ׳ ב׳:3). הענווים מייחלים לאלוהים שיתקן את כל העוולות ויבטל את כל הנזקים שנגרמו להם. יהוה מאיר אליהם את פניו. בניגוד לכך, אלוהים ”משפיל רשעים עדי ארץ” (תהל׳ קמ״ז:6ב). אילו מילים נוקבות! כדי ליהנות מאהבתו הנאמנה של יהוה ולהימנע מחרון אפו, אנו צריכים לשנוא את השנוא עליו (תהל׳ צ״ז:10). לדוגמה, עלינו לתעב אי־מוסריות מינית. משמע הדבר שעלינו להתרחק מכל מה שעלול להוביל להתנהגות לא־מוסרית, לרבות פורנוגרפיה (תהל׳ קי״ט:37; מתי ה׳:28). אולי לא יהיה זה מאבק קל, אך ברכתו של יהוה שווה כל מאמץ. במאבק זה אנו צריכים להישען על יהוה ולא על עצמנו. עלינו לפנות ליהוה ולהתחנן שיעזור לנו. מ17.07 19, 20 §11–13
יום ד׳, 23 בינואר
מלווה יהוה חונן דל (מש׳ י״ט:17).
שימוש בנכסים חומריים למען קידום ענייני המלכות מאפשר לנו לנצל את נסיבותינו כדי לעזור לאחרים. מי שיש להם נכסי העולם הזה אך אינם מסוגלים לשרת במסגרת השירות המורחב או לעבור למדינה אחרת, שואבים סיפוק מהידיעה שתרומותיהם תומכות בשירותם של אחרים. תרומות מרצון משמשות לאספקת ספרות ולתמיכה בפעילות הבישור בשטחים עניים שחל בהם גידול רוחני משמעותי. במשך שנים נאלצו אחים רבים בארצות כגון קונגו, מדגסקר ורואנדה לבחור בין קניית מזון עבור בני ביתם לבין רכישת ספרי מקרא, ששוויים היה לעיתים כשוויו של שכר עבודה שבועי או חודשי. כיום, תודות לתרומותיהם של רבים והחלוקה המאוזנת של הכספים, ארגון יהוה מממן את מלאכת תרגום המקרא ומספק ספרי מקרא לכל בן משפחה ותלמיד מקרא רעב רוחנית (קור״ב ח׳:13–15). מ17.07 9 §11
יום ה׳, 24 בינואר
חכם, בני, ושמח ליבי, ואשיבה חורפי דבר (מש׳ כ״ז:11).
מדוע זה מנחם להרהר בחשיבות שיש לנאמנותנו? מפני שניסיונותינו משרתים מטרה מסוימת. הניסיונות אינם ראיה לכך שיהוה אינו שבע רצון מאיתנו, אלא הם פותחים בפנינו את ההזדמנות להוכיח את תמיכתנו בריבונות אלוהים. כוח העמידה שאנו מגלים מניב ”מעמד רצוי” ומחזק את תקוותנו (רומ׳ ה׳:3–5). מקורותיו של איוב עולה ש”עמוקה חיבתו של יהוה וכי רחום הוא” (יעקב ה׳:11). לכן אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהוא יגמול לנו ולכל המצדדים בריבונותו. ידיעה זו מסייעת לנו ”לעמוד בכול בסבלנות ובשמחה” (קול׳ א׳:11). יש להודות שאין זה תמיד קל להמשיך להתמקד בהצדקת ריבונות יהוה. לכן מוטב שנזכיר לעצמנו דרך קבע עד כמה חשוב לתמוך בריבונות אלוהים לנוכח נסיבות קשות. מ17.06 25, 26 §15, 16
יום ו׳, 25 בינואר
הישמרו מכל חמדנות (לוקס י״ב:15).
רבים כיום להוטים אחרי האופנה האחרונה, הגאדג׳טים האלקטרוניים החדישים ביותר וכדומה. משום כך, כל משיחי צריך לבחון דרך קבע את רצונותיו על־ידי שאלות כגון: ’האם אני מקדיש יותר זמן ומחשבה להתעניינות במכוניות או בפריטי אופנה חדשים מאשר להתכוננות לאסיפות? האם אני כה שקוע בענייני היומיום שאני מקדיש פחות זמן לתפילות או לקריאת המקרא?’ אם אנו מבחינים שאהבתנו לדברים חומריים מאפילה על אהבתנו למשיח, עלינו להרהר בדבריו של ישוע, המובאים בפסוק היומי. ישוע ציין ש”איש אינו יכול להיות עבד לשני אדונים”. הוא הוסיף: ”אינכם יכולים להיות עבדים לאלוהים ולממון”. מדוע? מפני ששני ה”אדונים” דורשים מסירות בלעדית (מתי ו׳:24). בתור אנשים לא־מושלמים, כולנו צריכים להמשיך להיאבק ב”תאווֹת הבשר”, וביניהן החומרנות (אפ׳ ב׳:3). מ17.05 25, 26 §15, 16
שבת, 26 בינואר
אני עושה את הכול למען הבשורה הטובה, כדי שאחלוק אותה עם הזולת (קור״א ט׳:23).
אף שאנו בסך הכול כלי חרס לא־מושלמים, המסר שאנו מכריזים יכול להקנות חיי עולם לנו ולמאזינינו. אהבתו של השליח פאולוס כלפי השירות הניעה אותו לעמול רבות בפעילות עשיית התלמידים (רומ׳ א׳:14, 15; טימ״ב ד׳:2). בזכות כך עלה בידו להחזיק מעמד לנוכח התנגדות חריפה (תסל״א ב׳:2). כיצד נוכל להראות שאנו אוהבים את השירות כדוגמת פאולוס? כביטוי להערכתו כלפי השירות ניצל פאולוס כל הזדמנות לשוחח עם אחרים. בדומה לשליחים והמשיחיים הקדומים אנו מבשרים בנסיבות לא־רשמיות, במקומות ציבוריים ומבית לבית (מה״ש ה׳:42; כ׳:20). בהתאם לנסיבותינו אנו מחפשים דרכים להרחיב את שירותנו, ואולי לשרת כחלוצים עוזרים או רגילים. אנו יכולים גם ללמוד שפה חדשה, לעבור למקום אחר במדינתנו או אפילו לארץ זרה (מה״ש ט״ז:9, 10). מ17.06 10, 11 §8, 9
יום א׳, 27 בינואר
כל הר וכל אי נעתקו ממקומם (ההת׳ ו׳:14).
הרבה מהרוע הנעשה בעולם נובע מארגונים, ולא מבני אדם יחידים. חשוֹב על הארגונים הדתיים המלמדים מיליוני אנשים שקרים באשר לטבעו של אלוהים, אמינות המקרא, עתיד כדור הארץ והאנושות ונושאים רבים אחרים. או מה לגבי הממשלות אשר מחרחרות מלחמה, מקדמות אלימות על רקע גזעי, מדכאות את העניים חסרי הישע ומשגשגות מלקיחת שוחד וגילוי אפליה? מה לגבי תאגידים חמדנים אשר מזהמים את הסביבה, מכלים את משאבי הטבע ומנצלים את תמימות לקוחותיהם כדי להביא להתעשרותם המופלגת של מעטים, בשעה שמיליוני אנשים שרויים בעוני? דבר־אלוהים מנבא שהממשלות וכל הארגונים הנשענים עליהן ייעקרו מיסודותיהם ויישמדו לצד כל מי שתומכים בהן במקום במלכות אלוהים (יר׳ כ״ה:31–33). מ17.04 11 §7, 8
יום ב׳, 28 בינואר
לא אביא הרעה בימיו (מל״א כ״א:29).
יהוה, ’בוחן הלבות’, נהג באחאב במידה מסוימת של רחמים (מש׳ י״ז:3). כיצד השפיעה ההחלטה על מי שהיו מודעים לפשע האיום שביצע אחאב? ייתכן שתפנית זו בחנה את אמונת בני משפחתו וידידיו של נבות. אם כן, הענווה הייתה יכולה להגן עליהם ולסייע להם להמשיך לעבוד את יהוה בנאמנות בביטחון שהוא אינו מסוגל לנהוג באי־צדק (דב׳ ל״ב:3, 4). נבות, בניו ומשפחותיהם ייהנו מצדק מושלם כאשר יקים יהוה לתחייה את עושי הצדקה (איוב י״ד:14, 15; יוח׳ ה׳:28, 29). יתר על כן, אדם עניו זוכר ש’אלוהים יביא במשפט כל מעשה על כל נעלם, אם טוב ואם רע’ (קהלת י״ב:14). כן, כאשר יהוה שופט, הוא מביא בחשבון גורמים הנעלמים מעינינו. לפיכך הענווה מגנה על הנאמנים מפני אסון רוחני. מ17.04 24 §8, 9
יום ג׳, 29 בינואר
בכל עת אוהב הרֵעַ (מש׳ י״ז:17).
בגלל המצב בעולם רבים מאחינו הפכו לפליטים. תהליך ההסתגלות יכול להיות מכביד. תאר לעצמך שאתה מנסה ללמוד שפה חדשה ולהסתגל לחוקים חדשים ולכללי נימוס שונים. מצופה ממך לאמץ נורמות חדשות באשר לעמידה בזמנים, תשלום מיסים וחשבונות, לימודים בבית הספר והטלת משמעת על ילדים – והכול בבת אחת! אם כן, האם תעזור בסבלנות ובכבוד לאחיך ואחיותיך המתמודדים עם קשיים כאלה? (פיל׳ ב׳:3, 4) כמו כן, לעיתים הרשויות מקשות על אחים אלה ליצור קשר עם הקהילה. כמה סוכנויות איימו להפסיק להעניק לאחינו סיוע ולגרש אותם מהמדינה אם הם יסרבו לקבל עבודה המצריכה מהם להחמיץ אסיפות. הואיל והאחים הללו מפוחדים ופגיעים, חלקם נשברו לנוכח הלחצים הללו. לכן חיוני ליצור עימם קשר בהקדם האפשרי לאחר הגעתם. הם צריכים לראות שאנו דואגים להם. חמלתנו והעזרה המעשית שנושיט להם יוכלו לחזק את אמונתם (מש׳ י״ב:25). מ17.05 5 §9, 10
יום ד׳, 30 בינואר
תתקרר אהבתם של רוב האנשים (מתי כ״ד:12).
כשפירט ישוע את מאפייני אות ”אחרית הסדר העולמי” הוא חזה ש”תתקרר אהבתם של רוב האנשים” (מתי כ״ד:3). היהודים בני המאה הראשונה הרשו לאהבתם לאלוהים להתקרר אף שטענו שהם עמו של אלוהים. לעומתם רוב המשיחיים בני דורם התמסרו ל’הכרזת הבשורה הטובה על המשיח’ ולא חדלו לגלות אהבה כלפי אלוהים, אחיהם לאמונה והלא־מאמינים (מה״ש ב׳:44–47; ה׳:42). בכל זאת, כמה מתלמידי ישוע בני המאה הראשונה הניחו לאהבתם להתקרר. ישוע המשיח הפנה את הדברים הבאים למשיחיים בני המאה הראשונה באפסוס: ”יש לי טענה נגדך: עזבת את האהבה שהייתה לך בהתחלה” (ההת׳ ב׳:4). מה כנראה הייתה אחת הסיבות לכך? ייתכן שאותם משיחיים קדומים הושפעו מהסובבים אותם שחיו על־פי הבשר (אפ׳ ב׳:2, 3). מ17.05 17 §1–3
יום ה׳, 31 בינואר
שלם נדריך ליהוה (מתי ה׳:33).
הוא היה מנהיג עז רוח; היא הייתה אישה כנועה. הוא היה לוחם אמיץ; היא הייתה עקרת בית ענווה. מלבד העובדה שיפתח השופט וחנה אשת אלקנה שירתו את אותו האל, הייתכן שהיה להם עוד מן המשותף? שניהם נדרו נדר לאלוהים, ושניהם קיימו בנאמנות את הבטחתם. הם מציבים מופת לגברים ונשים בימינו הבוחרים לנדור נדרים ליהוה. על־פי המקרא נדר הוא הבטחה כבדת משקל שבה האדם מתחייב בפני אלוהים לעשות מעשה, לתת משהו, לבצע שירות מסוים או להינזר מדברים כלשהם. כשאדם נודר נדר, הוא עושה כן בחפץ לב ומרצונו החופשי. בכל זאת, בעיני אלוהים הנדרים קדושים ומחייבים מפני שהם שקולים לשבועה שבה המבטיח מתחייב לעשות או לא לעשות מעשה מסוים (בר׳ י״ד:22, 23; עב׳ ו׳:16, 17). מ17.04 3 §1, 2