מרס
יום ו׳, 1 במרס
בשפלות רוח החשיבו את האחרים לנעלים מכם (פיל׳ ב׳:3).
האם יש מישהו בקהילתך שהתנהגותו מרגיזה אותך? ייתכן שבתחילה תחוש כלפיו רגשות שליליים. אך אם לא תעשה דבר לשיפור המצב, עלולים הרגשות הללו שלא להרפות. כדי לשפר את היחסים עם אחרים, אפילו עם אויבים, ממליץ המקרא לגלות הכנסת אורחים (מש׳ כ״ה:21, 22). הכנסת אורחים כלפי אדם כלשהו עשויה להפחית חיכוכים ולרכך רגשות פגועים. היא עשויה להבליט מעל לפני השטח היבטים חיוביים באישיותו של האורח, היבטים שבהם הבחין יהוה כשמשך אותו לאמת (יוח׳ ו׳:44). כאשר הזמנה בלתי צפויה מושטת באהבה, היא יכולה להיות ראשיתה של תפנית חדה ביחסים. כיצד תוכל לוודא שהאהבה היא המניע האמיתי שלך? אחת הדרכים לעשות כן היא ליישם את העצה המוזכרת בפסוק היומי. אם נחפש היבטים שבהם אחינו ואחיותינו אכן נעלים מאיתנו – באמונתם, בכוח עמידתם, באומץ ליבם או בתכונות משיחיות אחרות – הדבר יעמיק את אהבתנו כלפיהם ויסלול את הדרך להכנסת אורחים כנה ולבבית. מ18.03 17 §18, 19
שבת, 2 במרס
אין [יהוה] חפץ שיושמד איש (פט״ב ג׳:9).
אחד ממבחני הציות הגדולים ביותר שעימם מתמודדים כמה הורים נוגע ליחסים עם ילד מנודה. חשוב על מקרה של אם שבתה המנודה עזבה את הבית. היא מודה: ”חיפשתי פרצות בפרסומים שלנו כדי שאוכל לבלות זמן עם בתי ועם נכדתי”. היא מוסיפה: ”אבל בעלי עזר לי באדיבות להבין שבתנו אינה בידינו כעת ואל לנו להתערב”. כעבור כמה שנים חזרה הבת לחיק הקהילה. ”היא מכבדת עד מאוד את בעלי ואותי מפני שהיא יודעת שצייתנו לאלוהים”, אומרת האם. אם ילדך מנודה, האם ’תבטח ביהוה בכל ליבך ולא תישען על בינתך’? (מש׳ ג׳:5, 6) גלה אמונה במוסר ובהדרכה שמאת יהוה. עשה כן גם כאשר ציות ליהוה מסב לך כאב כהורה. שתף פעולה עם המוסר שמאת אלוהים ואל תפעל נגדו. מ18.03 31 §12, 13
יום א׳, 3 במרס
לכו ועשו תלמידים (מתי כ״ח:19).
המקרא אינו מציין גיל ספציפי שבו צריך אדם להיטבל. המילה היוונית שתורגמה כ”עשו תלמידים” במתי כ״ח:19 משמעה ללמד אנשים כדי שיהפכו לתלמידי המשיח. תלמיד המשיח הוא אדם הלומד ומבין את הוראתו של ישוע ונחוש לקיימה. מכאן שהמטרה שצריכה לעמוד לנגד עיניהם של כל ההורים המשיחיים היא ללמד את ילדיהם מינקות בכוונה לסייע להם להפוך לתלמידים טבולים של המשיח. תינוק אומנם אינו כשיר לטבילה, אך המקרא מראה שאפילו ילדים קטנים יחסית מסוגלים להבין ולהעריך אמיתות מקראיות. לדוגמה, טימותיאוס היה תלמיד שאימץ את האמת לליבו בגיל צעיר, ואמונתו הייתה איתנה (טימ״ב א׳:5; ג׳:14, 15). כאשר הגיע לשנות העשרה המאוחרות או לשנות ה־20 המוקדמות לחייו כבר היה טימותיאוס תלמיד של המשיח וכשיר לזכויות שירות מיוחדות בקהילה (מה״ש ט״ז:1–3). מ18.03 9 §4, 5
יום ב׳, 4 במרס
המשיכו לחדש את דרך חשיבתכם השלטת (אפ׳ ד׳:23).
כאשר התחלנו לשרת את אלוהים, חוללנו שינויים כבירים שהשפיעו על כל היבטי חיינו. אך לאחר הטבילה לא חדלנו לערוך שינויים. הואיל ואיננו מושלמים, עלינו להמשיך לערוך שינויים (פיל׳ ג׳:12, 13). בין שאנו צעירים ובין שאנו מבוגרים, נוכל לשאול את עצמנו: ’האם ניכרים בי שינויים המעידים שאני מפתח חשיבה רוחנית? האם האישיות שלי נהיית דומה יותר לזו של המשיח? מה גישתי והתנהגותי באסיפות מראות באשר לעומק רוחניותי? מה השיחות שלי מגלות לגבי רצונותיי? מה אומרים עליי הרגלי הלימוד שלי, לבושי והופעתי החיצונית וכן תגובתי לעצות? כיצד אני נוהג בשעת פיתויים? האם התקדמתי מעבר ליסודות והפכתי למשיחי בוגר?’ (אפ׳ ד׳:13) הרהורים בתשובותינו לשאלות הללו עשויים לסייע לנו לאמוד את התקדמותנו הרוחנית. מ18.02 24 §4, 5
יום ג׳, 5 במרס
אשרי העם שיהוה אלוהיו (תהל׳ קמ״ד:15).
אנו חיים בתקופה מיוחדת במינה בהיסטוריה האנושית. כפי שניבא המקרא, יהוה אוסף ”המון רב... מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”. הם מהווים ”גוי עצום” המונה למעלה משמונה מיליון איש מאושרים אשר ”עובדים [את אלוהים] יומם ולילה” (ההת׳ ז׳:9, 15; יש׳ ס׳:22). מעולם לא היו כל כך הרבה אנשים שלמדו לאהוב את אלוהים ואת הרֵע. אולם כתבי־הקודש גם ניבאו שבימינו יגלו אנשים המנוכרים לאלוהים סוג אהבה מוטעה המתאפיין באנוכיות. השליח פאולוס כתב: ”באחרית הימים... יהיו האנשים אוהבי עצמם, אוהבי כסף, ... אוהבי תענוגות במקום להיות אוהבי אלוהים” (טימ״ב ג׳:1–4). אהבה אנוכית מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם האהבה המשיחית, אלא סותרת אותה. אהבה זו מקדמת למעשה יצירת עולם אנוכי ו’קשה להתמודדות’. מ18.01 22 §1, 2
יום ד׳, 6 במרס
מבקשי יהוה יבינו כול (מש׳ כ״ח:5).
תודות לידע מדויק גילה נוח אמונה ושיקף חוכמה אלוהית, מה שהגן עליו מנזק, ובייחוד מנזק רוחני. למשל, הואיל ונוח ’התהלך עם אלוהים’, הוא לא התהלך, או התרועע, עם רשעים. הוא לא הולך שולל אחר מלאכים שלבשו גוף בשר ודם, שוודאי הרשימו ביכולותיהם העל־טבעיות פְתָיִים חסרי אמונה – עד כדי כך שהללו אולי סגדו להם (בר׳ ו׳:1–4, 9). כמו כן, נוח ידע שבני האדם נצטוו להתרבות ולמלא את הארץ (בר׳ א׳:27, 28). לכן הוא ודאי היה מודע לכך שיחסי מין בין נשים לבין יצורים רוחניים שלבשו גוף בשר ודם פסולים ואינם טבעיים. מסקנתו ללא ספק אומתה כאשר יחסי מין אלה הביאו להולדת צאצאים חריגים. לימים הודיע אלוהים לנוח על המבול שיביא על הארץ. אמונתו בדבריו של אלוהים הניעה אותו לבנות תיבה, וכך ניצלו בני משפחתו (עב׳ י״א:7). מ18.02 9 §8
יום ה׳, 7 במרס
בחסד אלוהים הריני מה שאני (קור״א ט״ו:10).
אם ביצעת חטא חמור, יהוה מוכן לעזור לך להשתקם. אבל עליך לקבל את העזרה שהוא מספק באמצעות הקהילה (מש׳ כ״ד:16; יעקב ה׳:13–15). אל תתמהמה – עתידך הנצחי מונח על הכף! אבל מה אם חלף זמן רב מאז שזכית למחילה, ואתה עדיין סובל מייסורי מצפון בשל החטא שביצעת? היו זמנים שבהם התייסר השליח פאולוס על טעויות העבר. הוא הודה: ”אני הקטן מבין השליחים ואינני ראוי להיקרא שליח מפני שרדפתי את קהילת אלוהים” (קור״א ט״ו:9). יהוה קיבל את פאולוס חרף החטאים שביצע בעברו, וציפה שפאולוס יבין זאת. אם התחרטת מעומק לב על חטאי העבר והתוודית עליהם במידת הצורך, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שיהוה ינהג בך ברחמים. לכן סמוך על מילתו של יהוה וקבל את סליחתו (יש׳ נ״ה:6, 7). מ18.01 11 §17, 18
יום ו׳, 8 במרס
קרבו לאלוהים, והוא יקרב אליכם (יעקב ד׳:8).
ידידות עם יהוה כרוכה בתקשורת דו־סטרית – הקשבה ודיבור. לימוד אישי של המקרא הוא הדרך העיקרית שבה אנו מקשיבים ליהוה. הדבר כולל רכישת ידע על־ידי קריאה והרהורים בדבר־אלוהים ובפרסומים המבוססים על המקרא. בעשותך כן עליך לזכור שמטרת לימוד המקרא אינה צבירת ידע אקדמי. אל לך רק לשנן עובדות כפי שהיית עושה כדי להצליח במבחן בבית־הספר. לימוד פורה דומה יותר למסע שבו אתה יכול לחקור ולגלות צדדים חדשים באישיותו של יהוה. הדבר יסייע לך לקרוב לאלוהים, והוא יקרב אליך. ארגון יהוה מספק מספר כלים כדי לסייע לך לערוך תוכנית לימוד יעילה. לדוגמה, באתר jw.org/he מופיעים דפי ההדרכה ”מה באמת מלמד המקרא?” היכולים לעזור לך לבנות ביטחון בעיקרי אמונתך (תהל׳ קי״ט:105). מ17.12 25 §8, 9
שבת, 9 במרס
לא יָרֵעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי (יש׳ י״א:9).
שים לב ששלווה זו מתאפשרת ”כי מלאה הארץ דעה את יהוה”. הואיל ובעלי חיים אינם יכולים ללמוד על יהוה, ההתגשמות הרוחנית של נבואה זו נוגעת לבני אדם (יש׳ י״א:6, 7). רבים היו בעברם תוקפניים כזאבים, אך כיום חיים בשלום עם אחרים. תוכל לקרוא על כמה מחוויותיהם בסדרה ”בכוחו של המקרא לשנות חיים” שבאתר jw.org/he. אנשים תוקפניים לשעבר ’לבשו את האישיות החדשה, אשר נבראה בהתאם לרצון אלוהים בצדקה ובנאמנות אמיתיות’ (אפ׳ ד׳:23, 24). כאשר אנשים לומדים על אלוהים, הם מבינים עד כמה חשוב להתאים את חייהם לאמות המידה שלו. הדבר מניע אותם לשנות את אמונתם, גישותיהם והתנהגותם. שינויים מעין אלה אינם קלים, אך הם מתאפשרים מפני שרוחו של אלוהים מסייעת למי שחפצים בכנות לעשות את רצונו. מ18.01 31 §15, 16
יום א׳, 10 במרס
כל אחד [יקום לתחייה] כסדרו (קור״א ט״ו:23).
באשר לתחייה השמימית מציין המקרא שמי שיזכו לתחייה זו יוקמו ”כל אחד כסדרו”. אנו יכולים להסיק שגם התחייה הארצית תתרחש בצורה מסודרת. הדבר מעורר את סקרנותנו. האם אנשים שמתו לאחרונה יוקמו לתחייה עם תחילת אלף שנות שלטונו של המשיח, ויתקבלו בברכה על־ידי יקיריהם אשר מכירים אותם? האם נאמנים מימי קדם בעלי כישורי הנהגה ישובו לחיות בשלב מוקדם כדי לסייע בארגון משרתי אלוהים בעולם החדש? מה לגבי אנשים שמעולם לא שירתו את יהוה? מתי והיכן יוקמו לתחייה? ניתן לשאול שאלות רבות, אך האם באמת יש צורך להרהר בנושאים הללו כעת? האין זה עדיף שנחכה ונראה כיצד יטפל יהוה בעניינים הללו? בינתיים, עלינו לחזק את אמונתנו ביהוה, אשר באמצעות ישוע הבטיח לנו שהמתים השמורים בזיכרונו יוקמו לתחייה (יוח׳ ה׳:28, 29; י״א:23). מ17.12 12 §20, 21
יום ב׳, 11 במרס
הנשים, היכנעו לבעליכן, כי כך יאה באדון. הבעלים, המשיכו לאהוב את נשיכם ואל יהיה בליבכם כעס מר נגדן. הילדים, שמעו בקול הוריכם בכל דבר (קול׳ ג׳:18–20).
ודאי תסכים שאם בעלים, נשים וילדים יפעלו על־פי העצות הללו שכתב פאולוס בהשראת אלוהים, הדבר יפעל לתועלתם. לבעלים נאמר: ”המשיכו לאהוב את נשיכם ואל יהיה בליבכם כעס מר נגדן”. בעל אוהב מכבד את אשתו בכך שהוא מטה אוזן קשבת לדעותיה ומראה לה שהוא מוקיר את דבריה (פט״א ג׳:7). אף־על־פי שאין הוא תמיד יכול לעשות את מבוקשה, פעמים רבות הוא מקבל החלטות מאוזנות יותר לאחר התייעצות עימה (מש׳ ט״ו:22). בעל אוהב מנסה להרוויח כבוד מצד אשתו במקום לדרוש אותו. גבוהים יותר הסיכויים שלבעל האוהב את אשתו וילדיו תהיה משפחה שתשרת את יהוה בשמחה ותשיג את פרס החיים. מ17.11 28 §12; 29 §15
יום ג׳, 12 במרס
היזהרו שאיש לא ייקח אתכם בשבי על־ידי פילוסופיה ורעיונות מתעים וריקים מתוכן... לפי יסודות העולם (קול׳ ב׳:8).
השליח פאולוס כתב את איגרתו אל המשיחיים בקולוסה ככל הנראה בסוף מאסרו הראשון ברומא, בסביבות 60–61 לספירה. הוא הזכיר להם עד כמה חשוב לרכוש ”הבנה רוחנית” (קול׳ א׳:9). עוד כתב להם פאולוס: ”אני אומר זאת כדי שאיש לא יוליך אתכם שולל בטיעונים מחוכמים. היזהרו שאיש לא ייקח אתכם בשבי על־ידי פילוסופיה ורעיונות מתעים וריקים מתוכן, לפי מסורות של בני אדם, לפי יסודות העולם ולא לפי המשיח” (קול׳ ב׳:4, 8). בהמשך הסביר פאולוס מדוע כמה מהתפיסות הפופולאריות הן פסולות ומדוע חשיבה עולמית עשויה לקסום לאנשים לא־מושלמים. למשל, חשיבה זו עלולה לגרום לפרט לראות עצמו חכם ונעלה על אחרים. האיגרת נועדה לסייע לאחים לדחות חשיבה עולמית והתנהגות פסולה (קול׳ ב׳:16, 17, 23). מ17.11 20 §1
יום ד׳, 13 במרס
אם ידך או רגלך מכשילות אותך, כרות אותן והשלך אותן ממך (מתי י״ח:8).
על מה ייתכן שמשיחי יצטרך לוותר כדי להמשיך ליהנות מרחמי אלוהים? יהיה עליו להיות מוכן לוותר על כל דבר העלול לגרום לו ליפול במלכודת החטא, גם אם הוא יקר לליבו (מתי י״ח:9). אם חברים מסוימים משפיעים עליך לעשות מעשים שאינם רצויים בעיני יהוה, האם תחדל להתרועע איתם? אם אתה נאבק כדי לא להפריז בשתיית משקאות אלכוהוליים, האם תהיה מוכן להימנע לגמרי ממצבים שעלולים להציב אותך בפני הפיתוי לשתות בהפרזה? אם אתה נאבק בתאוות מיניות לא־מוסריות, האם אתה נמנע מסרטים, אתרים או כל דבר אחר העלול לעורר מחשבות טמאות? זכור כי כל הקרבה שאנו עושים כדי לשמור אמונים ליהוה היא כדאית. אין כאב עמוק יותר מהתחושה שהוא נטש אותנו, ואין סיפוק גדול יותר מלחוש שאלוהים מעניק לנו ”חסד עולם”, כלומר אהבה נאמנה נצחית (יש׳ נ״ד:7, 8). מ17.11 11 §12
יום ה׳, 14 במרס
זאת הָאָלָה [הקללה] היוצאת... כי כל הגונב... כמוה ניקה [לא נענש] (זכ׳ ה׳:3).
האם שמת לב שבזכריה ה׳:4 נאמר ש’האָלָה תבוא אל בית הגנב ותלון בתוך ביתו וְכִלַתוּ’? אף מנעול ובריח לא יעמדו בפני משפטי יהוה. הם יכולים להגיע לכל מקום מסתור ולחשוף את עושי העוולה בקרב עם יהוה. גם אם הפרט יכול להסתיר את מעשה הגניבה מהרשויות, ממעסיקיו, מזקני־הקהילה או מהוריו, הוא אינו יכול להסתיר זאת מאלוהים, אשר מבטיח שכל גנב ייחשף (עב׳ ד׳:13). אין ספק שאנו שמחים להתרועע עם אנשים המבינים עד כמה חשוב לנהוג ביושר ”בכל דבר”! (עב׳ י״ג:18) כל סוגי הגניבות הם למורת רוחו של יהוה. אנו רואים זאת כזכות מכובדת לחיות על־פי אמות המידה המוסריות והנעלות של יהוה, ולהקפיד על התנהגות שאינה ממיטה חרפה על שמו בשום צורה. בעשותנו כן נצליח להימלט ממשפטו של יהוה על מי שמפרים את חוקיו בכוונה תחילה. מ17.10 22 §6, 7
יום ו׳, 15 במרס
השתדלו בכל מאודכם לשמור על אחדות הרוח בקשר של שלום, הקשר המאחד (אפ׳ ד׳:3).
אנו עושים כל שבכוחנו כדי לשמור על השלום עם אחינו, גם כאשר אנו חושבים שלא הבינו אותנו כראוי או שנהגו בנו בצורה לא־הוגנת (רומ׳ י״ב:17, 18). התנצלות יכולה לרפא רגשות פגועים, אך עליה להיות כנה. השלום חיוני במיוחד במסגרת הנישואין. אל לבעל ולאישה להעמיד פנים שהם אוהבים זה את זה בציבור, ולאחר מכן לפגוע זה בזה כשהם לבדם באמצעות שתיקה רועמת, מילים בוטות או אלימות פיזית. עלינו גם להיות מוכנים לסלוח ברוחב לב. אנו סולחים כשאנו מוחלים למישהו שפגע בנו ואיננו נוטרים לו טינה. על מנת שסלחנותנו תהיה כנה עלינו לרסן את מחשבותינו כדי ’לא לרשום את הפגיעות’ (קור״א י״ג:4, 5). אם נאצור בתוכנו תרעומת או ננטור טינה בליבנו, אנו עלולים לא רק להרוס לגמרי את יחסינו עם אחִינו או אחותנו לאמונה, אלא גם את יחסינו עם יהוה (מתי ו׳:14, 15). מ17.10 10 §14, 15
שבת, 16 במרס
וידעתם כי יהוה צבאות שלחני אליכם (זכ׳ ו׳:15).
איזו השפעה הייתה למסר של זכריה על היהודים בני דורו? יהוה הבטיח שהוא יספק להם יציבות והגנה במהלך עבודות הבנייה. הבטחתו שבית־המקדש ייבנה ודאי מילאה את ליבם הדואב בתקווה. אולם כיצד יעלה בידם של אנשים כה מעטים להשלים מלאכה אדירה זו? דבריו הבאים של זכריה מסירים כל שמץ של פחד או ספק. אלוהים אמר שבנוסף לתמיכתם של נאמנים כגון חלדי, טוביה וידעיה, רבים נוספים ’יבואו ויבנו בהיכל יהוה’. מתוך ביטחון שאלוהים יתמוך בהם, נרתמו היהודים עד מהרה למלאכה וחידשו את מלאכת הבנייה למרות החרם מטעם המלך הפרסי. לא חלף זמן רב ויהוה הסיר את המכשול האדיר של החרם הרשמי, ובניית המקדש הושלמה בשנת 515 לפה״ס (עז׳ ו׳:22; זכ׳ ד׳:6, 7). אך דברי יהוה נושאים משמעות רבה אף יותר עבורנו. מ17.10 29 §17
יום א׳, 17 במרס
חזק ואמץ ועשה (דה״א כ״ח:20).
שלמה הופקד לעמוד בראש אחד ממבצעי הבנייה החשובים ביותר בכל הזמנים – בניית בית המקדש בירושלים. המקדש נועד להיות מבנה מרשים ומפואר ”לשם ולתפארת לכל הארצות”. חשוב מכך, המקדש עתיד היה להיות ”בית יהוה האלוהים”. יהוה מינה את שלמה לנהל את הפרויקט (דה״א כ״ב:1, 5, 9–11). דוד המלך בטח בתמיכתו של אלוהים, אבל שלמה היה ”נער ורך [חסר ניסיון]”. האם יהיה לשלמה האומץ הדרוש כדי לקבל על עצמו את האחריות לבנות את המקדש? האם צעירותו וחוסר ניסיונו יהיו לו למכשול? כדי להצליח יהיה על שלמה לאזור אומץ ולהתחיל במלאכה. אילו שלמה לא היה נוהג באומץ לב, עלול היה הפחד לשתק אותו וחוסר פעילות היה גרוע מכישלון. בדומה לשלמה גם אנו זקוקים לעזרתו של יהוה כדי לאזור אומץ ולמלא את התפקידים שהוא הטיל עלינו. מ17.09 28 §1, 2; 29 §4, 5
יום ב׳, 18 במרס
דבר אלוהינו יקום לעולם (יש׳ מ׳:8).
התוכל לדמיין את חייך ללא המקרא? אין לך הדרכה מהימנה לחיי היומיום. אינך מוצא תשובות מספקות לשאלות על אלוהים, החיים והעתיד. ואינך יודע דבר על מגעיו של יהוה בעבר עם המשפחה האנושית. למרבה השמחה, איננו חיים במציאות עגומה שכזו. יהוה סיפק לנו את דברו, המקרא, והוא הבטיח שהמסר הטמון בו יעמוד לעד. השליח פטרוס ציטט את ישעיהו מ׳:8. אף־על־פי שהפסוק אינו מצביע ישירות על המקרא, ניתן להחיל מילים אלה, שנכתבו בהשראת אלוהים, גם על המסר המקראי (פט״א א׳:24, 25). לאורך השנים עמלו אנשים ישרי לב כדי לתרגם ולהפיץ את כתבי־הקודש, חרף הקשיים שלפעמים נלוו לכך. כמיהתם עלתה בקנה אחד עם רצונו של אלוהים ש”אנשים מכל הסוגים ייוושעו ויגיעו לידיעה מדויקת של האמת” (טימ״א ב׳:3, 4). מ17.09 18 §1, 2
יום ג׳, 19 במרס
אַת אשתו, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים? (בר׳ ל״ט:9).
צעירים משיחיים רבים ניצבים בפני מבחן אמונה הדומה לזה שהיה ליוסף (בר׳ ל״ט:7). חשוב על המקרה של קים. רוב בני כיתתה היו פעילים מבחינה מינית. הם נהגו להתרברב ביחסי המין שקיימו במהלך סופי השבוע. לקים לא היו חוויות כאלה. היא מספרת שהעובדה שהיא הייתה שונה גרמה לה לפעמים להרגיש ”עזובה ובודדה”, ושבני כיתתה חשבו שהיא טיפשה מפני שהיא לא יצאה עם בנים. אך היא ידעה שעבור צעירים רבים הפיתוי לקיים יחסי מין הוא חזק מאוד (טימ״ב ב׳:22). בני כיתתה לא אחת שאלו אותה אם היא עדיין בתולה. כך הייתה לה הזדמנות להסביר מדוע היא לא מקיימת יחסי מין. אנו גאים בצעירים משיחיים הנחושים שלא להיכנע ללחץ לקיים יחסי מין לא־מוסריים, וגם יהוה גאה בהם! מ17.09 4 §8; 5 §10
יום ד׳, 20 במרס
אל תתחר אך להרע (תהל׳ ל״ז:8).
לעיתים קרובות אנשים בעלי מזג חם מבטאים את כעסם בדיבור פוגע. כמובן, התנהגות כזו, המאפיינת את האישיות הישנה, אינה תורמת לחיי משפחה מאושרים. לא בכדי מזהיר אותנו המקרא מפני כעס, דיבור פוגעני וצעקות (אפ׳ ד׳:31). למרבה הצער, במקרים רבים התנהגות כזו מחריפה לכדי אלימות. העולם אולי רואה בכעס דבר נורמלי, אך התנהגות זו ממיטה חרפה על בוראנו. רבים נדרשו לחדול מהתנהגות פסולה זו כדי ללבוש את האישיות החדשה (קול׳ ג׳:8–10). גם שקרים הם מאפיין של האישיות הישנה. למשל, אנשים רבים נוהגים לשקר באשר להחזרי מס או כדי לחמוק מאחריות על חטאיהם. בניגוד לכך, יהוה הוא ”אל אמת” (תהל׳ ל״א:6). לכן הוא דורש שכל אחד ממשרתיו ’ידבר אמת איש לרעהו’ ו’לא ישקר’ (אפ׳ ד׳:25; קול׳ ג׳:9). לפיכך עלינו לומר את האמת גם אם הדבר יסב לנו מבוכה או אי־נוחות (מש׳ ו׳:16–19). מ17.08 18 §3, 5; 20 §12, 13, 15
יום ה׳, 21 במרס
עד מהרה ירוץ דברו (תהל׳ קמ״ז:15).
כיום מדריך אותנו יהוה באמצעות דברו, המקרא. הואיל ואלוהים מספק לנו ללא דיחוי הדרכה רוחנית בשעת הצורך, ניתן לומר ש’דברו רץ במהרה’. חשוב על התועלת הצומחת לך מקריאת המקרא, מלימוד הפרסומים של ”העבד הנאמן והנבון”, מצפייה ב־JW Broadcasting, מהאתר jw.org, משיחות עם זקני־הקהילה ומהתרועעות עם אחים לאמונה (מתי כ״ד:45). האם שמת לב שיהוה לעולם אינו מאחר לספק לך הדרכה? מחבר המזמור ידע מה מבורך היה עַם אלוהים בימי קדם. הם היו העם היחיד שקיבל מאלוהים את ”דבריו” ואת ”חוקיו ומשפטיו” (תהל׳ קמ״ז:19, 20). כיום אנו מבורכים מפני שאנו היחידים עלי אדמות הנושאים את שם אלוהים. אנו מכירים את יהוה, ודברו פועל בחיינו, ובזכות כך אנו נהנים מיחסים מבורכים עימו. בדומה למחבר מזמור קמ״ז יש לך סיבות רבות לומר ”הללו יה” ולעודד אחרים לעשות כן. מ17.07 20 §15, 16; 21 §18
יום ו׳, 22 במרס
איש המשרת כחייל אינו מתערב בענייני המסחר של חיי היומיום, וזאת כדי להיות רצוי בעיני מי שגייס אותו (טימ״ב ב׳:4).
תלמידי ישוע כיום, לרבות צבא המונה למעלה ממיליון איש המשרתים במסגרת השירות המורחב, פועלים על־פי עצתו של פאולוס, המצוטטת לעיל, ככל שנסיבותיהם מאפשרות להם. הם דוחים את השפעת הפרסומות ולחצי העולם הסובב אותם וזוכרים את העיקרון: ”עבד לוֹוה לאיש מלווה” (מש׳ כ״ב:7). השטן היה שמח לראות אותנו משתעבדים לעולם המסחר ומאפשרים לו לכלות את כל זמננו וכוחותינו. החלטות מסוימות עלולות לשעבד אותנו כלכלית למשך שנים. משכנתאות כבדות, הלוואות ארוכות טווח למימון הלימודים, תשלומי רכב גבוהים וחתונות פאר עלולים לגרור עימם לחצים כלכליים עצומים. אם נשתדל לפשט את חיינו, להימנע מחובות ולצמצם בהוצאות, ננהג בפיקחות ונוכל לשרת את אלוהים בחופשיות במקום להיות עבדים לעולם המסחר (טימ״א ו׳:10). מ17.07 10 §13
שבת, 23 במרס
כל פיקודי[ך]... יִשָרְתִי [ישרים בעיניי]; כל אורח שקר שנאתי (תהל׳ קי״ט:128).
ליהוה יש הזכות להיות ריבון היקום. הוא מפעיל את סמכותו בהתאם לצדק המושלם שלו. הוא מצהיר: ”אני יהוה, עושה חסד, משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי” (יר׳ ט׳:23). הוא אינו מסתמך על קובץ חוקים כתובים שחוקקו בני אדם לא־מושלמים כדי להחליט מה נכון וישר. על בסיס חוש הצדק המושלם שלו הוא סיפק חוקים כתובים לבני האדם. הואיל ו’צדק ומשפט מכון כיסאו’, אנו בטוחים בצדקת כל חוקיו, עקרונותיו והחלטותיו (תהל׳ פ״ט:15). בניגוד לכך, חרף טענתו ששלטון יהוה לוקה בחסר, השטן אינו מסוגל ליצור עולם שבו הצדק מושל בכיפה. מ17.06 28 §5
יום א׳, 24 במרס
אדני יהוה, ... דבריך יהיו אמת (שמ״ב ז׳:28).
יהוה הוא אלוהי האמת (תהל׳ ל״א:6). בתור אב נדיב הוא חולק את אמיתותיו עם יראיו. מהרגע שנחשפנו לראשונה לאמת, נפתחה בפנינו ההזדמנות לצבור לעצמנו אמיתות מתוך דברו, המקרא, מפרסומינו המשיחיים ומהחומר המוגש בכינוסים ובאסיפות השבועיות. לאורך הזמן אנו בונים לעצמנו ’בית אוצר’ של אמיתות ישנות וחדשות, כפי שאמר ישוע (מתי י״ג:52). יהוה יעזור לנו לגלות אמיתות יקרות חדשות שנוכל להוסיף ל’בית האוצר’ שלנו אם נחפש אותן כפי שמחפשים מטמונים (מש׳ ב׳:4–7). כיצד ניתן לעשות כן? עלינו לטפח הרגלי למידה טובים ולערוך מחקרים מעמיקים בדבר־אלוהים ובפרסומינו. כך יעלה בידנו לגלות דברים ”חדשים”, כלומר מידע שלא היה ידוע לנו (יהו׳ א׳:8, 9; תהל׳ א׳:2, 3). אנו צריכים להיות חדורי רצון להוסיף אמיתות רוחניות חדשות לבית האוצר שלנו. מ17.06 12 §13, 14
יום ב׳, 25 במרס
קראתם אותי והלכתם והתפללתם אליי, ושמעתי אליכם (יר׳ כ״ט:12).
משיחי צעיר רווק, שנקרא לו אדוארדו, שיתף את סטיבן, זקן־קהילה נשוי המבוגר ממנו, בעניין שהעסיק את מחשבותיו. אדוארדו חשב על הכתוב בקורינתים א׳. ז׳:28: ”למי שמתחתנים יהיו צרות בבשרם”. הוא שאל: ”באילו ’צרות’ מדובר, ואיך אצליח להתמודד איתן אם אתחתן?” לפני שהשיב סטיבן על השאלה, הוא ביקש מאדוארדו לחשוב על נקודה אחרת שכתב השליח פאולוס, לפיה יהוה הוא ”אלוהי כל נחמה, המנחם אותנו בכל צרותינו” (קור״ב א׳:3, 4). יהוה הוא אכן אב אוהב המנחם אותנו בשעת קשיים. ייתכן שחווית באופן אישי כיצד אלוהים תמך בך והדריך אותך, לרוב באמצעות דברו. אנו יכולים להיות בטוחים שהוא מעוניין בטובתנו המרבית, כפי שהיה מעוניין בטובת משרתיו בעבר (יר׳ כ״ט:11). מ17.06 4 §1, 2
יום ג׳, 26 במרס
יהוה שומר את [ה]גרים (תהל׳ קמ״ו:9).
אחינו הפליטים זקוקים לתמיכה רוחנית ורגשית יותר מאשר לעזרה חומרית (מתי ד׳:4). זקני־הקהילה יכולים להושיט עזרה על־ידי כך שיזמינו ספרות בשפתם ויעזרו להם ליצור קשר עם אחים הדוברים את שפתם. פליטים רבים נעקרו ממשפחתם המורחבת ההדוקה, מהחברה המלוכדת שגדלו בה ומקהילתם האוהבת. הם צריכים לחוש באהבתו ובחמלתו של יהוה דרך היחס שמעניקים להם אחיהם לאמונה. אחרת, הם עלולים להימשך לחברתם של קרובי משפחה לא־מאמינים או אחרים מבני ארצם בעלי תרבות ורקע משותפים (קור״א ט״ו:33). כשאנו עוזרים להם להרגיש חלק בלתי נפרד מקהילתנו, אנו למעשה משתפים פעולה עם יהוה וזוכים ’לשמור את הגרים [התושבים הזרים]’. ייתכן שלפליטים אין אפשרות לשוב למולדתם כל עוד מדכאיהם בשלטון. כמו כן, רבים מהם חוו טראומות. שאל את עצמך: ’אילו הייתי במקומם, כיצד הייתי רוצה שינהגו בי?’ (מתי ז׳:12). מ17.05 6, 7 §15, 16
יום ד׳, 27 במרס
תתקרר אהבתם של רוב האנשים (מתי כ״ד:12).
רפיון ידיים עלול להחליש את אמונתנו ולצנן את אהבתנו לאלוהים. בעולם מרושע זה הנשלט בידי השטן כולנו מתמודדים מדי פעם עם נסיבות מייאשות (יוח״א ה׳:19). ייתכן שאנו חווים קשיים בשל גיל מתקדם, בריאות לקויה או לחצים כלכליים. או אולי אנו מתמודדים עם תחושת אי־כשירות, ציפיות נכזבות או כישלונות אישיים. אל לנו להניח לנסיבות או לתחושות הללו לגרום לנו להסיק שיהוה נטש אותנו. במקום זאת, עלינו להרהר בפסוקים המחזקים את ביטחוננו באהבתו האיתנה של יהוה כלפינו. אחד הפסוקים הללו הוא תהלים קל״ו:23: ”בשִפלנו זכר לנו, כי לעולם חסדו”. ואכן, אהבתו של יהוה כלפינו היא אהבה נאמנה ותמידית. לכן נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהוא מקשיב ומשיב ל’תחנונינו’ (תהל׳ קט״ז:1; קל״ו:24–26). מ17.05 18 §8
יום ה׳, 28 במרס
אם לא תסלחו לבני אדם על חטאיהם, גם אביכם לא יסלח לכם על חטאיכם (מתי ו׳:15).
בגלטים ב׳:11–14 מסופר שפטרוס נפל במלכודת של חרדת אדם (מש׳ כ״ט:25). אף־על־פי שהוא ידע היטב מהי השקפתו של יהוה בנושא, הוא חשש מפני דעתם של חברי הקהילה הנימולים מירושלים. השליח פאולוס התייצב מול פטרוס באנטיוכיה וחשף את צביעותו (מה״ש ט״ו:12). פטרוס קיבל בענווה את התיקון של פאולוס. בשום מקום בכתבי־הקודש לא נאמר שהוא איבד את זכויותיו. למעשה, לימים הוא כתב בהשראת אלוהים שתי איגרות שהפכו לחלק מן המקרא. ישוע, ראש הקהילה, המשיך להשתמש בו (אפ׳ א׳:22). לחברי הקהילה הייתה הזדמנות לחקות את סלחנותם של ישוע ואביו. התקווה היא שאיש לא אפשר לטעותו של אדם לא־מושלם להכשיל אותו. מ17.04 27 §16–18
יום ו׳, 29 במרס
את הערים סדום ועמורה הרשיע [אלוהים] והחריב עד אפר, וכך הציגן כדוגמה למה שצפוי לבוא על הרשעים (פט״ב ב׳:6).
כאשר הביא יהוה חורבן על האזור כולו, הוא לא רק שם קץ לעושי העוולה שם, אלא גם ”הציגן [את הערים הללו] כדוגמה למה שצפוי לבוא על הרשעים”. כפי שיהוה שם קץ לכל המעשים הלא־מוסריים דאז, כך הוא ישים קץ לעוולות דומות הנעשות בימינו כאשר יביא את משפטו על הסדר העולמי הנוכחי. מה יחליף את מעשי העוולה? העולם החדש יהיה גדוש בפעילויות משמחות. חשוב על המשימה המרגשת להפוך את עולמנו לגן עדן או לבנות בתים לנו וליקירינו. חשוב גם על התקווה לקבל בברכה מיליוני מוקמים לתחייה וללמד אותם על דרכי יהוה ועל מגעיו עם בני האדם לאורך ההיסטוריה (יש׳ ס״ה:21, 22; מה״ש כ״ד:15). חיינו יהיו גדושים בפעילויות שיתרמו לשמחתנו ולתהילת יהוה! מ17.04 12 §11, 12
שבת, 30 במרס
והיה היוצא אשר יצא מדלתֵי ביתי... והיה ליהוה (שופ׳ י״א:31).
כאשר נדר יפתח את הנדר הזה, הוא ידע שבתו עשויה להיות האדם שיצא מביתו כדי לקבל את פניו. בכל זאת, היה זה מצב קשה מבחינה רגשית לאב ולבתו. מדובר היה בהקרבה גדולה מצד שניהם. כאשר ראה אותה יפתח, הוא ’קרע את בגדיו’ ואמר שליבו נשבר. בתו ’בכתה על בתוליה’. מדוע? ליפתח לא היה בן, וכעת בתו היחידה לעולם לא תוכל להתחתן ולהביא לו נכדים. לא תהיה שום אפשרות לשמר את שם המשפחה ואת המורשת המשפחתית. אך לא היה זה השיקול המכריע. יפתח אמר: ”פציתי פי אל יהוה, ולא אוכל לשוב”. בתו השיבה לו: ”עשה לי כאשר יצא מפיך” (שופ׳ י״א:35–39). היו אלה אנשים נאמנים שמעולם לא עברה בשכלם המחשבה להפר נדר לאל העליון – ואין זה משנה איזה מחיר הם ישלמו באופן אישי (דב׳ כ״ג:22, 24; תהל׳ ט״ו:4). מ17.04 4 §5, 6
יום א׳, 31 במרס
אוחילה (מיכה ז׳:7).
יוסף נפל קורבן לכמה עוולות משוועות. תחילה מכרו אותו אחיו לעבדות כשהיה בן 17 בערך. בהמשך הוא הואשם על לא עוול בכפו בניסיון לאנוס את אשת אדונו. בשל כך הוא הושלך לבית הסוהר ונכבל בכבלי ברזל (בר׳ ל״ט:11–20; תהל׳ ק״ה:17, 18). הוא עשה את הטוב, אך במקום לזכות לברכות נראה שהוא הוענש. עם זאת, בחלוף 13 שנים התהפכה הקערה על פיה. הוא שוחרר מהכלא וקודם למעמד השני בחשיבותו במצרים (בר׳ מ״א:14, 37–43; מה״ש ז׳:9, 10). האם הפך יוסף לאדם ממורמר בשל העוולות שנגרמו לו? האם הוא איבד את ביטחונו ביהוה אלוהיו? לא. מה עזר ליוסף לחכות בסבלנות? אמונתו ביהוה. הוא הבין שיד יהוה מכוונת את העניינים. שים לב כיצד הדבר בא לידי ביטוי במילים שאמר לאחיו: ”אתם חשבתם עליי רעה, אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב” (בר׳ נ׳:19, 20). יוסף הבין שההמתנה הייתה כדאית. מ17.08 4 §6; 6 §12, 13