יוני
שבת, 1 ביוני
אלוהים הוא אהבה (יוח״א ד׳:16).
בשל אהבתו מתקן, מחנך ומכשיר אותנו יהוה על מנת שנוכל להישמר באהבתו ולהמשיך להתהלך בדרך המובילה לחיים. אולם מוסר לעיתים עשוי לכלול יותר מאשר עצה או דברי תיקון. אם מדובר בחטאים חמורים יותר, ייתכן שהוא יהיה כרוך באובדן זכויות בקהילה. גם במצב כזה משקף המוסר את אהבתו של אלוהים כלפינו. אובדן זכויות, למשל, יכול לעזור לפרט להבין עד כמה חשוב שיתמקד יותר בלימוד אישי, בהרהורים ובתפילות. הדבר יסייע לו להתחזק מבחינה רוחנית (תהל׳ י״ט:8). עם הזמן ייתכן שיושבו אליו זכויותיו. סידור הנידוי משקף אף הוא את אהבתו של יהוה, שכן הוא מגן על הקהילה מפני השפעות שליליות (קור״א ה׳:6, 7, 11). הואיל ואלוהים מטיל מוסר במידה הנכונה, הנידוי יכול גם להדגיש בפני החוטא את חומרת חטאו ולהניעו לגלות חרטה (מה״ש ג׳:19). מ18.03 24 §5, 6
יום א׳, 2 ביוני
נטבלו הוא וכל משפחתו ללא דיחוי (מה״ש ט״ז:33).
הסוהר לא הכיר את כתבי־הקודש. לכן על מנת לרכוש ידע בסיסי מוצק מכתבי־הקודש היה עליו ללמוד אמיתות מקראיות בסיסיות, להבין מה כרוך בלהיות אחד ממשרתי אלוהים ולגלות נחישות לציית להוראתו של ישוע. תוך זמן קצר יחסית הידע שרכש באשר לאמיתות מקרא בסיסיות והערכתו כלפיהן הניעו אותו להיטבל (מה״ש ט״ז:25–33). אין ספק שהוא המשיך לגדול בידע לאחר טבילתו. לאור דוגמה זו, מה תוכלו לעשות בתור הורים משיחיים כשילדכם מביע הערכה מעומק הלב כלפי אמיתות מקראיות בסיסיות, לרבות משמעותן וחשיבותן של ההקדשה והטבילה? אולי תסיקו שהוא יכול לפנות לזקני־הקהילה כדי לראות אם הוא עומד בדרישות לטבילה. בדומה לתלמידים טבולים אחרים, הוא ימשיך לגדול בידע אודות מטרת יהוה לאורך כל חייו, ולנצח נצחים (רומ׳ י״א:33, 34). מ18.03 10 §8, 9
יום ב׳, 3 ביוני
[שמרו על] אותו הלך החשיבה שהיה למשיח ישוע (רומ׳ ט״ו:5).
בשעה שאנו מתאמצים לטפח את רוחניותנו, תיסוך בנו רוח הקודש את הכוח לשנות את חשיבתנו. בעזרתה של הרוח אנו יכולים ללמוד בהדרגה לחשוב יותר ויותר כמו המשיח. בנוסף, היא תסייע לנו לשרש את תאווֹת הבשר ולטפח תכונות הרצויות בעיני אלוהים. אם נאמץ את חשיבת המשיח, ישפיע הדבר על דיבורנו, על התנהגותנו בעבודה או בבית־הספר ועל ההחלטות שאנו מקבלים מדי יום. ההחלטות הללו יראו שאנו עושים כל שבכוחנו כדי להיות תלמידי המשיח. בתור אנשים רוחניים אנו נחושים שלא לאפשר לדבר לחבל ביחסינו עם אבינו השמימי. כשניצבים בדרכנו פיתויים, תניע אותנו גישתנו הדומה לזו של המשיח לדחות אותם על הסף. לפני קבלת החלטות נקדיש זמן כדי להרהר בשאלות הבאות: ’אילו עקרונות מקראיים יסייעו לי להחליט? מה היה עושה המשיח במצב הזה? איזו החלטה תהיה רצויה בעיני יהוה?’ מ18.02 25 §12; 26 §14
יום ג׳, 4 ביוני
נוח מצא חן בעיני יהוה (בר׳ ו׳:8).
עד ימיו של חנוך, אבי סבו של נוח, הפכו האנשים לחסרי יראת אלוהים ולמרושעים, ואף ’דיברו קשות’ נגד יהוה (יהד׳ 14, 15). האלימות הלכה וגברה. למעשה, בימי נוח ’מלאה הארץ חמס’. מלאכים מרושעים לבשו גוף בשר ודם, לקחו נשים והולידו בני כלאיים אכזריים (בר׳ ו׳:2–4, 11, 12). אולם נוח התבלט כשונה. ”נוח... תמים היה בדורותיו. את האלוהים התהלך נוח” (בר׳ ו׳:9). חשוֹב מה אומרות המילים הללו על אדם צדיק זה. ראשית, נוח התהלך עם אלוהים בעולם המרושע שקדם למבול לא רק במשך 70 או 80 שנה, תוחלת החיים של רבים בימינו. הוא חי בעולם זה במשך קרוב ל־600 שנה! (בר׳ ז׳:11) בשונה מאיתנו, לא הייתה לנוח קהילה של אחים לאמונה שאליה יכול היה לפנות לקבלת תמיכה רוחנית. ככל הנראה, אפילו אחיו הביולוגיים לא תמכו בו. מ18.02 4 §4, 5
יום ד׳, 5 ביוני
יהיו האנשים... אוהבי כסף (טימ״ב ג׳:2).
אוהבי כסף ירצו תמיד עוד ועוד כסף וישתוקקו לצבור אותו, מה שיסב להם ”מכאובים רבים” (טימ״א ו׳:9, 10; קהלת ה׳:9). כמובן, כולנו זקוקים לכסף, שהרי הוא מספק לנו מידה מסוימת של הגנה (קהלת ז׳:12). אבל האם אדם יכול להיות מאושר באמת אם יהיה ברשותו מספיק רק כדי לכסות את צרכיו הבסיסיים? אכן כן! (קהלת ה׳:11) אגור בן־יָקֶה כתב: ”רֵאשׁ [עוני] ועושר אל תיתן לי. הטריפני לחם חוקי [מזון במידה הנחוצה]”. קל לנו להבין מדוע הוא לא רצה להיות עני באופן קיצוני, שהרי בהמשך הסביר שאין הוא רוצה להתפתות לגנוב, שכן גניבה ממיטה חרפה על אלוהים. אך מדוע ביקש מאלוהים בתפילה שלא להיות עשיר? הוא כתב: ”פן אֶשְׂבַּע וכיחשתי ואמרתי: ’מי יהוה?’” (מש׳ ל׳:8, 9) ישוע אמר: ”איש אינו יכול להיות עבד לשני אדונים, שכן או ישנא אחד ויאהב את השני או יהיה מסור לאחד ויבוז לשני. אינכם יכולים להיות עבדים לאלוהים ולממון” (מתי ו׳:24). מ18.01 24 §9–11
יום ה׳, 6 ביוני
כך גם אבי שבשמיים ינהג בכם אם לא תסלחו איש לאחיו בכל לבבכם (מתי י״ח:35).
כדי לתרום לאחדות עלינו לסלוח לאחרים ברוחב לב. כשאנו סולחים למי שפגע בנו, אנו מראים שאנו מוקירים את סליחת החטאים שממנה אנו נהנים תודות לקורבן הכופר של המשיח. חשוֹב על אחד ממשליו של ישוע המוזכר במתי י״ח:23–34. שאל את עצמך: ’האם אני מוכן ליישם את מה שלימד ישוע? האם אני נוהג בסבלנות והבנה כלפי אחיי לאמונה? האם אני מוכן לסלוח למי שחטאו נגדי?’ אמת, קיימות דרגות שונות של חטא, ולבני אדם לא־מושלמים קשה מאוד לסלוח על חטאים מסוימים. אך ממשל זה אנו למדים מה יהוה מצפה מאיתנו לעשות. ישוע הבהיר שיהוה לא יסלח לנו על חטאינו אם לא נסלח לאחינו על חטאיהם כאשר יש בסיס מוצדק לכך. מחשבה ראויה לציון! כשאנו סולחים לאחרים, כפי שלימד אותנו ישוע, אנו מגנים על אחדותנו היקרה ומשמרים אותה. מ18.01 15 §12
יום ו׳, 7 ביוני
מי שיבקש בשלושים הימים הבאים בקשה מאל או מאדם אחר זולתי ממך, המלך, יושלך אל גוב האריות (דנ׳ ו׳:8).
אף־על־פי שנשקפה לחייו סכנה, החליט דניאל שלא לתת אפילו את הרושם שהוא מתפשר על עבודת אלוהים. יהוה בירך את החלטתו המצפונית והאמיצה והציל אותו באורח נס ממוות אכזרי. למעשה, כתוצאה מכך, ניתנה עדות נהדרת על יהוה אשר הגיעה לאזורים הנידחים ביותר באימפריית מדי ופרס (דנ׳ ו׳:26–28). כיצד נוכל לפתח אמונה דומה לשל דניאל? המפתח לאמונה חזקה אינו רק לקרוא בדבר־אלוהים, אלא גם ’להבין אותו’ (מתי י״ג:23). ברצוננו לאמץ את השקפתו של יהוה בנושאים שונים, וכן להבין עקרונות מקראיים. לשם כך עלינו להרהר במה שאנו קוראים. חשוב גם להתפלל תפילות כנות בקביעות, בייחוד כשאנו מתמודדים עם ניסיונות או מצבים קשים אחרים. אם נתפלל מתוך אמונה ונבקש מיהוה חוכמה וכוח, הוא יעניק לנו מהם בנדיבות (יעקב א׳:5). מ18.02 10, 11 §13–15
שבת, 8 ביוני
טעמו וראו כי טוב יהוה (תהל׳ ל״ד:9).
גם בתור משרת אלוהים טבול צעיר, אתה יכול לטעום מטובו של יהוה אם תתנסה בתמיכתו בשעה שתחלוק את אמונתך עם אחרים. תוכל לעשות כן בשירות, וכן בבית־הספר במדינות שבהן מותר הדבר. יש המתקשים לבשר לבני גילם בבית־הספר. אתה ודאי יכול להבין מדוע. לא תוכל לחזות את תגובתם. ייתכן שאתה מתקשה לדבר עם קבוצה גדולה, יותר מאשר עם תלמיד אחד פנים אל פנים. מה יכול לעזור לך? ראשית, חשוֹב מדוע אתה משוכנע באמונתך. האם דפי ההדרכה באתר jw.org זמינים בשפתך? אם אינך יודע, תוכל לבדוק זאת. הם נועדו לסייע לך לבחון במה אתה מאמין, מדוע אתה מאמין בכך וכיצד תוכל להסביר את אמונתך לאחרים. אם תהיה משוכנע לגמרי באמונתך ותתכונן היטב, תחוש רצון עז להעיד על שם יהוה (יר׳ כ׳:8, 9). מ17.12 26 §12, 14, 15
יום א׳, 9 ביוני
המשך לנהוג על־פי הדברים שלמדת ושוכנעת באמיתותם (טימ״ב ג׳:14).
דרוש יותר מללמד את הילדים על דמויות ומאורעות מקראיים על מנת להקנות להם הדרכה רוחנית. טימותיאוס גם ’שוכנע באמיתות הדברים שלמד’. בשפת המקור מילים אלה משמען ”להיות סמוך ובטוח בנכונותו של דבר מה”. טימותיאוס הכיר את התנ״ך מינקות, אבל בשלב מסוים השתכנע על בסיס ראיות מוצקות שישוע הוא המשיח. כיצד תוכל לעזור לילדיך לבנות אמונה כך שבדומה לטימותיאוס ישתכנעו באמיתות הדברים שהם למדים? ראשית, נהג בסבלנות. אמונה אינה מתפתחת בן לילה ואינה עוברת בתורשה לצאצאיך רק מפני שאתה השתכנעת בדברים שלמדת. כל ילד צריך להפעיל את ”כושר החשיבה” שלו כדי לטפח אמונה באשר לאמת המקראית (רומ׳ י״ב:1). כהורה, אתה ממלא תפקיד חשוב בתהליך זה, בייחוד כשילדך שואל אותך שאלות. מ17.12 19 §3, 5, 6
יום ב׳, 10 ביוני
אני יודעת שהוא יקום בתחיית המתים ביום האחרון (יוח׳ י״א:24).
מרתא, ידידתו הקרובה ותלמידתו של ישוע, התאבלה על מות אחיה אלעזר. האם היה דבר שיכול היה לשכך את יגונה? כן. ישוע הבטיח לה: ”אחיך יקום” (יוח׳ י״א:20–23). היא הייתה בטוחה שהדבר יתרחש בעתיד. לאחר מכן חולל ישוע נס: הוא השיב לחיים את אלעזר עוד באותו היום. אין לנו כל בסיס לצפות שישוע או אביו יחוללו כעת עבורנו נס דומה. אך האם אתה, בדומה למרתא, בטוח שיקיריך יקומו בעתיד לתחייה? אולי איבדת את בן זוגך, אימך, אביך או סבא וסבתא אהובים. או אולי אתה מתאבל על מות ילדך. אתה משתוקק לחבק את יקירך, לדבר איתו ולצחוק איתו. למרבה השמחה, גם לך, כמו למרתא, יש סיבה טובה לומר: ’אני יודע שיקירי יקום בתחיית המתים’. מכל מקום, מוטב שכל משיחי יחשוב מדוע יש לו סיבה להיות משוכנע בכך. מ17.12 3 §1, 2
יום ג׳, 11 ביוני
לעשות רצונך, אלוהיי, חפצתי, ותורתך בתוך מעיי (תהל׳ מ׳:9).
ישוע אהב את תורת משה, ואין זה פלא! התורה מקורה בישות החשובה ביותר בחייו – אביו, יהוה. הערכתו העמוקה של ישוע כלפי חוקי אלוהים תוארה באורח נבואי בדברי הפסוק היומי. במילים ובמעש הראה ישוע שתורת אלוהים הייתה מושלמת, מועילה ושלא היה כל ספק בהתגשמותה (מתי ה׳:17–19). אם כן, עד כמה ודאי התעצב לראות כיצד הסופרים והפרושים מעוותים את תורת אביו! הם הקפידו בדקדקנות על קיום חלק מההיבטים הקטנים יותר של התורה, ולכן ישוע אמר להם: ”נותנים אתם מעשרות ממנתה ושמיר וכמון”. מדוע הייתה זו בעיה? הוא הוסיף: ”מתעלמים [אתם] מן הדברים החשובים יותר שבתורה – הצדק, הרחמים והנאמנות” (מתי כ״ג:23). בניגוד לאותם פרושים צדקנים, הבין ישוע את רוח הדברים של התורה – את התכונות האלוהיות המשתקפות בכל אחת ממצוותיה. מ17.11 13 §1, 2
יום ד׳, 12 ביוני
זהו רצון אלוהים, שתהיו קדושים ותימנעו מזנות (תסל״א ד׳:3).
אולי יאמרו לנו: ”צריך ליהנות מהחיים. מה רע בקיום יחסי מין מחוץ לנישואין?” הרעיון לפיו משיחי צריך להסכים עם אי־מוסריות מינית מוטעה. מדוע? מפני שדבר־אלוהים אוסר על אי־מוסריות מינית (תסל״א ד׳:4–8). ליהוה יש הזכות לחוקק עבורנו חוקים מפני שהוא ברא אותנו. חוק אלוהים המתיר יחסי מין רק בין גבר ואישה הנשואים זה לזה הוא חלק בלתי נפרד ממהות מוסד הנישואין. אלוהים מעניק לנו חוקים כי הוא אוהב אותנו, והם לטובתנו. משפחות המצייתות להם נהנות מאהבה, כבוד וביטחון. אלוהים אינו סובל חוסר ציות בזדון לחוקיו (עב׳ י״ג:4). דבר־אלוהים מלמד אותנו כיצד להתרחק מאי־מוסריות מינית. אחת הדרכים החשובות לעשות כן היא לשלוט בדברים שבהם אנו מתבוננים (מתי ה׳:28, 29). לכן יימנע המשיחי מלצפות בפורנוגרפיה או להאזין למוזיקה בעלת תכנים לא־מוסריים (אפ׳ ה׳:3–5). מ17.11 22 §9, 10
יום ה׳, 13 ביוני
טוב זַמְרָה [ל]אלוהינו (תהל׳ קמ״ז:1).
עוד מימי קדם השתמשו עובדי יהוה הנאמנים במוזיקה כדי להסב תהילה ליהוה. ראוי לציין כי בימים שבהם שירתו בני ישראל את יהוה בנאמנות, היוותה השירה חלק חשוב מעבודתם את אלוהים. למשל, במסגרת ההכנות לשירות במקדש, ארגן דוד המלך 000,4 לוויים שתפקידם היה להלל את אלוהים בכלי נגינה. ביניהם היו 288 ”מלומדי שיר ליהוה, כל המבין [כולם מומחים]” (דה״א כ״ג:5; כ״ה:7). בחנוכת בית־המקדש מילאו המוזיקה והשירה תפקיד חשוב. הכתוב מוסר: ”ויהי כאחד למחצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד להלל ולהודות ליהוה, וכהרים קול בחצוצרות ובמצילתיים ובכלי השיר ובהלל ליהוה, ... מלא כבוד יהוה את בית האלוהים”. אין ספק שהיה זה אירוע מחזק אמונה! (דה״ב ה׳:13, 14; ז׳:6). מ17.11 4 §4, 5
יום ו׳, 14 ביוני
אל תחשבו שבאתי להשכין שלום על הארץ; לא באתי להשכין שלום, כי אם להטיל חרב (מתי י׳:34).
ישוע ידע שתורתו תפלג בין אנשים ושתלמידיו יזדקקו לאומץ על מנת ללכת בעקבותיו לנוכח התנגדות. מטרתו של ישוע הייתה לבשר את מסר האמת מאת אלוהים, ולא להרוס יחסים בין אנשים (יוח׳ י״ח:37). בכל זאת, אין זה קל לדבוק נאמנה בתורת המשיח אם אחד מידידינו הקרובים או בני המשפחה מתנגדים לאמת. כדי להיות רצויים בעיני המשיח, היה על תלמידיו לעמוד בפני לעג ודחייה מצד בני משפחתם. אך הם זכו לגמול העולה בהרבה על הקרבותיהם (מר׳ י׳:29, 30). גם אם קרובינו מתנגדים למאמצינו לעבוד את יהוה, אנו ממשיכים לאהוב אותם. אולם עלינו לזכור שאהבתנו לאלוהים ולמשיח קודמת לכול (מתי י׳:37). עלינו גם להבין שהשטן ינסה לנצל את החיבה שאנו רוחשים למשפחתנו כדי לגרום לנו להפר את תומתנו. מ17.10 13 §3–6
שבת, 15 ביוני
וישלך [את הרשעה] אל תוך האיפה, וישלך את אבן העופרת אל פיה (זכ׳ ה׳:8).
חלק זה של החזון מבליט שיהוה לא יסבול כל סוג של רשעה בקרב משרתיו. הוא ידאג לרסנה ולמגרה במהרה (קור״א ה׳:13). המלאך מחזק את ביטחוננו בכך כאשר הוא אוטם את מְכל האיפה במכסה העופרת. חזון זה ודאי הסב לבני ישראל בימי זכריה הקלה רבה וחיזק את ביטחונם שיהוה ידאג שעבודת אלוהים תישמר טהורה! אולם החזון גם הזכיר ליהודים את אחריותם לשמור על טוהר עבודתם את אלוהים. משרתי יהוה אינם מאפשרים ולעולם לא יאפשרו לרשעה לחלחל אל תוך הקהילה ולשכון בקרבם. הואיל ונכנסנו לארגונו האוהב, המגונן והטהור של אלוהים, מוטלת עלינו האחריות לשמור על טוהרו. האם אנו נחושים לשמור על ’ביתנו’ נקי? אין מקום לַרשעה על כל צורותיה בגן העדן הרוחני שלנו. מ17.10 24 §14, 15; 25 §17, 18
יום א׳, 16 ביוני
תורתך אהבתי (תהל׳ קי״ט:163).
שלושים ותשעה הספרים הראשונים במקרא נכתבו על־ידי יהודים. הם היו העם שבידו תחילה ”הופקדו דבריו הקדושים של אלוהים” (רומ׳ ג׳:1, 2). אולם במאה השלישית לפה״ס יהודים רבים כבר לא הבינו עברית. מדוע? בעקבות כיבושיו של אלכסנדר הגדול התרחבה האימפריה היוונית (דנ׳ ח׳:5–7, 20, 21). עם התרחבות האימפריה הפכה היוונית לשפה המשותפת של רבים מהנתינים, לרבות היהודים שהיו פזורים בתחומיה. הואיל ויהודים רבים הפכו לדוברי יוונית, רובם התקשו להבין את התנ״ך. מה היה הפתרון? תרגום כתבי־הקודש מעברית ליוונית, שהושלם במאה השנייה לפה״ס. תרגום זה נקרא תרגום השבעים. תרגום השבעים הוא התרגום הידוע הראשון של התנ״ך בכללותו שהועלה על הכתב. מ17.09 20 §7–9
יום ב׳, 17 ביוני
לעולם לא אעזוב אותך ולעולם לא אנטוש אותך (עב׳ י״ג:5).
מעסיקך אולי נוהג לבקש ממך לעבוד שעות נוספות בערבים ובסופי השבוע – בשעות שהקצית לתוכנית הרוחנית המשפחתית, לשירות השדה או לאסיפות. נדרש ממך לגלות אומץ כדי לסרב לבקשות התכופות הללו וכדי להציב דוגמה טובה לילדיך. אנו גם זקוקים לאומץ כדי לעזור לילדינו להציב מטרות רוחניות ולהגשימן. לדוגמה, ישנם הורים המהססים לעודד את ילדיהם לבחור בקריירה של חלוציות, לשרת היכן שקיים צורך גדול יותר, לשרת בבית־אל או להתנדב בתוכניות בנייה תיאוקרטיות. ההורים חוששים שילדיהם לא יוכלו לדאוג להם ולעצמם בעתיד. אולם הורים נבונים נוהגים באומץ ובוטחים בהבטחותיו של יהוה (תהל׳ ל״ז:25). הורים הנוהגים באומץ לב ונשענים על יהוה עוזרים לילדיהם לנהוג כמותם (שמ״א א׳:27, 28; טימ״ב ג׳:14, 15). מ17.09 30 §14, 15
יום ג׳, 18 ביוני
פרי הרוח הוא... שליטה עצמית (גל׳ ה׳:22, 23).
הורים, כיצד תוכלו לסייע לילדיכם לפתח שליטה עצמית? הורים יודעים שילדים אינם רוכשים תכונה זו באופן טבעי. וכפי שנכון לגבי כל התכונות שהילדים צריכים לפתח, גם בנושא זה צריכים ההורים להציב דוגמה (אפ׳ ו׳:4). לכן אם אתם רואים שילדיכם מתקשים לשלוט בעצמם, שאלו את עצמכם אם אתם מציבים להם דוגמה טובה. אל תקלו ראש בהשפעה הטובה שיש להשתתפותכם הקבועה בשירות השדה, לנוכחותכם באסיפות ולקיום התוכנית הרוחנית המשפחתית. אל תחששו לסרב לבקשות ילדיכם במקרה הצורך. יהוה הציב גבולות לאדם וחוה – גבולות שנועדו להטמיע בהם את הכבוד הראוי לו מתוקף סמכותו. באופן דומה, הורים מטילים משמעת על ילדיהם ומציבים להם דוגמה כדי ללמד אותם שליטה עצמית. אהבה כלפי סמכותו של אלוהים וכבוד כלפי אמות המידה שלו הם מבין הערכים היקרים ביותר שתוכלו להקנות לילדיכם (מש׳ א׳:5, 7, 8). מ17.09 7 §17
יום ד׳, 19 ביוני
שלא יהיו פילוגים בגוף, אלא שהאיברים ידאגו זה לזה (קור״א י״ב:25).
אנו נמשיך לחוות קשיים עד שיקיץ הקץ על עולמו של השטן. אנו מתמודדים עם אבטלה, מחלות קשות, רדיפות, אסונות טבע, אובדן נכסים בעקבות פשיעה וקשיים אחרים. נדרשת מאיתנו חמלה אמיתית כדי לתמוך איש ברעהו בעיתות סבל או מצוקה. אם נהיה מלאי רחמים, ננהג בטוב לב איש ברעהו (אפ׳ ד׳:32). היבטים אלה של האישיות החדשה יעזרו לנו לחקות את אלוהים ולהיות למקור נחמה עבור אחרים (קור״ב א׳:3, 4). כיצד נוכל לגלות התחשבות רבה יותר כלפי אנשים מעוטי אמצעים בקהילה או מי שהגיעו ממדינות אחרות? עלינו להתיידד עימם ולעזור להם להרגיש שהם חלק חשוב מהקהילה (קור״א י״ב:22). כמו כן, רבים מהאחים מתאמצים ללמוד שפה חדשה מתוך חמלה כלפי המהגרים (קור״א ט׳:23). כתוצאה מכך הם קוצרים שפע של ברכות. מ17.08 23, 24 §7–9
יום ה׳, 20 ביוני
חלקי יהוה... על כן אוחיל לו (איכה ג׳:24).
כל אחד מאיתנו צריך לגלות נכונות לחכות ולהתאזר בסבלנות. אבל מה יעזור לנו לעשות כן? עלינו להתפלל לאלוהים שיעניק לנו מרוחו. זכור, הסבלנות היא חלק מפרי הרוח (אפ׳ ג׳:16; ו׳:18; תסל״א ה׳:17–19). התחנן ליהוה שיעזור לך להמשיך להחזיק מעמד בסבלנות. זכור גם מה סייע לאברהם, יוסף ודוד לחכות בסבלנות להתגשמות הבטחותיו של יהוה – אמונתם וביטחונם בו. הם לא התמקדו בעצמם או בנוחותם האישית. כשאנו חושבים על אחריתם המבורכת, גובר בנו הרצון להמשיך לחכות. גם אם אנו ניצבים בפני מבחנים וניסיונות, אנו נחושים ’להוחיל’ לאלוהים. לעיתים אולי נשאל את יהוה: ”עד מתי?” (יש׳ ו׳:11) אך תודות לכוח שרוח קודשו נוסכת בנו, כל אחד מאיתנו יכול לחזור על דברי ירמיהו שבפסוק היומי. מ17.08 7 §18–20
יום ו׳, 21 ביוני
לעשות רצונך, אלוהיי, חפצתי (תהל׳ מ׳:9).
אין ספק שישוע שיחק ובילה בילדותו. דבר־אלוהים מציין שיש ”עת לשחוק... ועת רקוד” (קהלת ג׳:4). ישוע גם התקרב ליהוה תודות ללימוד כתבי־הקודש. כאשר היה בן 12, המורים בבית המקדש התפלאו ”על הבנתו ועל תשובותיו” בנושאים רוחניים (לוקס ב׳:42, 46, 47). ישוע גדל והפך לאדם בוגר ומאושר. מה הסב לו שמחה? הוא ידע שאלוהים רצה יותר מכול שהוא ימלא את המשימה ”לבשר בשורה טובה לעניים... ופקיחת עיניים לעיוורים” (לוקס ד׳:18). עשיית רצון אלוהים הסבה לישוע שמחה. הוא נהנה ללמד אנשים על אביו השמימי (לוקס י׳:21). במקרה אחד, לאחר שלימד אישה על עבודת אלוהים האמיתית, אמר ישוע לתלמידיו: ”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את מלאכתו” (יוח׳ ד׳:31–34). אהבה לאלוהים ולזולת הסבה שמחה לישוע, והיא יכולה להסב שמחה גם לך. מ17.07 23 §4, 5
שבת, 22 ביוני
שלום אלוהים... ישמור על לבבכם ועל שכלכם באמצעות המשיח ישוע (פיל׳ ד׳:7).
האמפתיה והחמלה של יהוה השתקפו באופן מושלם בדבריו ובמעשיו של בנו ישוע בתקופת חייו עלי אדמות (יוח׳ ה׳:19). ישוע נשלח לארץ כדי לנחם את ’נשברי הלב’ ואת ’כל האבלים’ (יש׳ ס״א:1, 2; לוקס ד׳:17–21). הוא התאפיין בחמלה רבה – הזדהות עם סבלם של אחרים ורצון עז להקל עליהם (עב׳ ב׳:17). בכתבי־הקודש נאמר ש”ישוע המשיח הוא אותו אחד אתמול והיום ולנצח” (עב׳ י״ג:8). מאחר ש”שר החיים” יודע אישית מהו כאב האובדן, הוא יכול ”לבוא לעזרתם של הנתונים בניסיון” (מה״ש ג׳:15; עב׳ ב׳:10, 18). גם כיום המשיח כואב את כאבם של אחרים, מבין את יגונם ומספק להם נחמה ”בעיתה” (עב׳ ד׳:15, 16). מ17.07 13 §6, 7; 14 §10
יום א׳, 23 ביוני
במקום שבו אוצרכם נמצא, שם יהיה גם לבבכם (לוקס י״ב:34).
השטן ועולמו מנסים ללא הרף להחליש או למוטט את הערכתנו כלפי האוצרות הרוחניים שנתן לנו יהוה. איננו מחוסנים מפני נכליהם. אנו עלולים בקלות ללכת שבי אחר הבטחות לקריירה מכניסה וחלומות על סגנון חיים ראוותני או ליפול במלכודת ההתפארות בנכסים חומריים. השליח יוחנן מזכיר לנו שהעולם הזה יחלוף עם תאוותיו (יוח״א ב׳:15–17). לכן עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לשמור על אהבתנו והערכתנו כלפי האוצרות הרוחניים. היה מוכן לוותר על כל דבר שעלול לתפוס את מקומה של אהבתך העמוקה כלפי מלכות אלוהים. המשך לבשר בקנאות, ולעולם אל תאבד את הערכתך כלפי שירותנו מציל החיים. המשך לחפש בשקדנות אחר אמיתות רוחניות. כך תוכל לאצור ’אוצר בשמיים – מקום שאליו גנב אינו מתקרב והעש אינו משחית בו’ (לוקס י״ב:33). מ17.06 13 §19, 20
יום ב׳, 24 ביוני
טוב יום בחצריך מאלף [במקום אחר] (תהל׳ פ״ד:11).
שלטונו של יהוה אינו נוקשה ואינו מתאפיין בדיכוי. שלטונו מעניק חירות ושמחה לנתיניו (קור״ב ג׳:17). בהקשר לכך אמר דוד: ”הוד והדר לפניו [לפני אלוהים], עוז וחדווה במקומו” (דה״א ט״ז:7, 27). בנימה דומה ציין איתן, אחד ממשוררי התהלים: ”אשרי העם יודעי תרועה. יהוה, באור פניך יהלכון. בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו” (תהל׳ פ״ט:16, 17). אם נהרהר דרך קבע בטובו של יהוה, יתחזק ביטחוננו בכך ששלטונו הוא הטוב ביותר. הרי איך ייתכן אחרת? בתור בוראנו ויוצרנו האוהב יהוה יודע מה נחוץ לנו כדי להיות מאושרים, והוא ממלא בנדיבות צורך זה. כל דרישותיו פועלות לטובתנו ומסבות לנו שמחה מרבית, גם אם הן כרוכות בהקרבות מסוימות מצידנו (יש׳ מ״ח:17). מ17.06 29 §10, 11
יום ג׳, 25 ביוני
תוחלת ממושכה מחלה לב (מש׳ י״ג:12).
תן דעתך לסיפורה של אחות מאנגליה שהשתוקקה להביא ילד לעולם, אך ציפיותיה נכזבו. לבסוף היא הגיעה לגיל המעבר. היא סיפרה שהיא חשה שחרב עליה עולמה מפני שהבינה שרצונה לא יתממש בסדר העולמי הזה. היא ובעלה החליטו לאמץ ילד. בכל זאת, היא אמרה: ”עדיין עברתי תהליך של אבלות. ידעתי שלאמץ ילד זה לא בדיוק כמו ללדת ילד משלי”. המקרא אכן מציין שאישה משיחית ”תישמר מוגנת בלידתה ילדים” (טימ״א ב׳:15). אבל אין בכך לומר שהולדת ילדים כשלעצמה מובילה לחיי עולם. מילים אלה מצביעות על כך שגידול ילדים וניהול משק הבית יכולים להגן על האישה מלפתח את ההרגל לרכל ולהתערב בענייני אחרים (טימ״א ה׳:13). מ17.06 5, 6 §6–8
יום ד׳, 26 ביוני
מה תיתן [לאלוהים], או מה מידך ייקח? (איוב ל״ה:7).
האם אליהוא התכוון שמאמצינו לשרת את אלוהים חסרי תכלית? לא. כוונתו הייתה שיהוה אינו תלוי בעבודתנו אותו. יהוה שלם ולא חסר לו דבר. איננו יכולים להעשיר או לחזק אותו. אדרבה, כל תכונה טובה, כישרון או יכולת שיש לנו הם פיקדון שקיבלנו מאלוהים, והוא שם לב לאופן שבו אנו משתמשים בהם. בעיני יהוה מי שנוהגים בחסד כלפי משרתיו כביכול נוהגים בחסד כלפיו. ”מלווה יהוה חונן דל, וגמולו ישלם לו”, נאמר במשלי י״ט:17. האם פסוק זה מצביע על כך שיהוה מבחין בכל מעשה חסד למען הדלים? האם נוכל להסיק שבורא היקום רואה עצמו כמי שלוֹוה מאנשים בשר ודם הנוהגים בזולת ברחמים? האם הוא באמת רואה במעשיהם הלוואות שעליו להחזירן על־ידי הרעפת חסד וברכות? כן, ובן אלוהים עצמו אישר זאת (לוקס י״ד:13, 14). מ17.04 29 §3, 4
יום ה׳, 27 ביוני
בתורת יהוה חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה (תהל׳ א׳:2).
מלבד קריאת המקרא והפרסומים המבוססים על הכתוב בו, מה עוד יכול לעזור לנו לפתח אהבה עמוקה כלפי האמת המקראית? נוכחות קבועה באסיפות הקהילה תסייע לנו להגביר את אהבתנו לאמת המקראית. שיעור המצפה השבועי שבאמצעותו אנו לומדים את המקרא הוא אחד האמצעים העיקריים המשמשים להדרכתנו. כדי להבין את הנושא הנידון, עלינו להתכונן היטב לכל אחד משיעורי המצפה. אחת הדרכים לעשות כן היא לקרוא את כל הפסוקים המוזכרים. כיום ניתן להוריד את המצפה מהאתר jw.org או לקרוא אותו בשפות רבות באפליקציה JW Library. ישנם פורמטים אלקטרוניים הנותנים גישה מהירה לפסוקים המוזכרים במאמרים הלימודיים. אך ללא תלות בשיטה שבה אנו משתמשים, אם נקרא את הפסוקים בקפידה ונהרהר בהם, נוכל להעמיק את אהבתנו לאמת המקראית. מ17.05 20 §14
יום ו׳, 28 ביוני
כל אחד מאיתנו ייתן דין וחשבון על עצמו לפני אלוהים (רומ׳ י״ד:12).
לאחר הטבילה אנו רוצים להמשיך לחיות על־פי הקדשתנו ולשרת את אלוהים בנאמנות. אין כל דרך לבטל את נדר ההקדשה או לחזור בנו מהבטחתנו לאלוהים. אם אדם עָיַף משירות יהוה או מדרך החיים המשיחית, הוא לא יכול לטעון שהוא לא באמת הקדיש את עצמו לאלוהים ושאין תוקף לטבילתו. הרי הוא הציג את עצמו כמי שהקדיש את כל כולו לאלוהים. הוא יהיה אחראי בעיני יהוה והקהילה אם יבצע חטאים חמורים. מי ייתן ולעולם לא יאמרו עלינו ש’עזבנו את האהבה שהייתה לנו בהתחלה’. תחת זאת, אנו חפצים שישוע יאמר עלינו: ”אני יודע את מעשיך ואת אהבתך ואת אמונתך ואת שירותך ואת עמידתך האיתנה, ושמעשיך האחרונים רבים מן הראשונים” (ההת׳ ב׳:4, 19). הבה נמשיך לקיים במלוא הלהט את נדר ההקדשה שנדרנו ונשמח את לב יהוה. מ17.04 6, 7 §12, 13
שבת, 29 ביוני
הצור תמים [מושלם] פועלו, כי כל דרכיו משפט [צדק] (דב׳ ל״ב:4).
”השופט כל הארץ לא יעשה משפט?” (בר׳ י״ח:25) בשאלה זו ביטא אברהם את ביטחונו בכך שמשפטו של יהוה על סדום ועמורה יהיה צודק לחלוטין. אברהם היה משוכנע שיהוה לעולם לא יפעל בחוסר צדק ו’ימית צדיק עם רשע’. מנקודת מבטו של אברהם ”חלילה” ליהוה לעשות כן, כלומר לא יעלה על הדעת שהוא ינהג כך. הוא היה בטוח שיהוה תמיד יעשה משפט צדק מפני שיהוה הוא המופת הנעלה מכול למשפט וצדקה. למעשה, המילים ”משפט” ו”צדקה” במקרים רבים מופיעות יחד בתנ״ך, והן בעלות משמעות דומה. הואיל ויהוה הוא זה שקובע מהו הסטנדרט לצדקה, השקפתו תמיד הוגנת. כמו כן, על־פי דברו הכתוב, הוא ”אוהב צדקה ומשפט” (תהל׳ ל״ג:5). מ17.04 18 §1, 2
יום א׳, 30 ביוני
דבר אינו מעורר בי הכרת תודה עמוקה יותר מלשמוע שילדיי מוסיפים להתהלך בָּאמת (יוח״ג 4).
הורים, על מנת שילדיכם יתחילו להתהלך בדרך לחיי עולם, חיוני שתציבו להם דוגמה טובה. כאשר ילדיכם רואים שאתם ’מחפשים תחילה את המלכות’, הם לומדים לבטוח ביהוה שיספק להם את צורכיהם היומיומיים (מתי ו׳:33, 34). לכן חיו בצניעות. הקריבו דברים חומריים לטובת דברים רוחניים, ולא ההיפך. הימנעו מחובות. במקום לנסות להשיג עושר או ”כבוד מאת בני אדם”, השתדלו לאצור ”אוצר בשמיים” – מעמד רצוי בעיני יהוה (מר׳ י׳:21, 22; יוח׳ י״ב:43). לעולם אל תהיו עסוקים מכדי להקדיש זמן לילדיכם. אמרו להם שאתם גאים בהם כאשר הם מחליטים להציב את יהוה במקום הראשון במקום לנסות להשיג מעמד או עושר – עבור עצמם או עבורכם. הימנעו מההשקפה הלא־משיחית לפיה הילדים צריכים לספק להוריהם חיי נוחות ושפע. זכרו, ”הילדים אינם אמורים לחסוך למען הוריהם אלא ההורים למען ילדיהם” (קור״ב י״ב:14). מ17.05 8, 9 §3, 4