אוגוסט

כדי להיות מורים טובים עלינו תחילה להיות תלמידים טובים (‏טימ״א ד׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ באופן דומה,‏ מי שבידם הפקיד אלוהים את האחריות להטיל מוסר צריכים בעצמם להמשיך להיכנע ברצון להדרכת יהוה.‏ תודות לענוותם ולכניעתם הם זוכים לכבוד ולחופש דיבור כאשר הם מכשירים אחרים או מתקנים אותם.‏ נדון בדוגמתו של ישוע.‏ הוא תמיד ציית לאביו,‏ גם כאשר היה לו קשה מאוד לעשות זאת.‏ כמו כן,‏ הוא זקף לזכות אביו את כל הקרדיט על הוראתו וחוכמתו (‏יוח׳ ה׳:‏19,‏ 30‏)‏.‏ ענוותו וצייתנותו משכו אליו את ישרי הלב וגרמו לו להיות מורה רחמן ורב־חמלה (‏מתי י״א:‏29‏)‏.‏ מילותיו האדיבות רוממו את רוחם של מי שהיו במובן ציורי כקנה סדוק וכפתילה של מנורת שמן שעמדה לִכבות (‏מתי י״ב:‏20‏)‏.‏ גם כאשר הועמדה סבלנותו למבחן,‏ היה ישוע אדיב ואוהב.‏ הדבר ניכר בתיקון שנתן לשליחיו שנהגו באנוכיות ובשאפתנות (‏מר׳ ט׳:‏33–37;‏ לוקס כ״ב:‏24–27‏)‏.‏ מ18.‏03 26,‏ 27 §15,‏ 16

פטרוס התייחס כאן לבניית התיבה בידי נוח.‏ התיבה הייתה ראיה חד־משמעית שנוח היה מסור לעשיית רצון אלוהים.‏ נוח מילא נאמנה את המשימה שהטיל עליו יהוה.‏ ואכן,‏ מעשי אמונה נראים לעין הביאו להושעת נוח ובני ביתו מהמבול.‏ בדיוק כפי ששימשה התיבה כעדות לאמונתו של נוח,‏ כך מספקת הטבילה לעיני עדי ראייה עדות גלויה לעין.‏ היא מראה שתלמיד משיחי הקדיש את עצמו ליהוה על בסיס אמונתו במשיח.‏ בדומה לנוח,‏ תלמידים מוקדשים מבצעים בצייתנות את המלאכה שהטיל עליהם אלוהים.‏ כפי שנוח ניצל מהמבול,‏ כשיקיץ הקץ על סדר עולמי מרושע זה ייוושעו אנשים טבולים נאמנים (‏מר׳ י״ג:‏10;‏ ההת׳ ז׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ הדבר הופך את ההקדשה והטבילה לחשובות מאוד.‏ אדם הדוחה שלא לצורך את טבילתו מסכן את תקוותו לחיות לנצח.‏ מ18.‏03 4 §3,‏ 4

יש הורים החושבים:‏ ’‏כל עוד ילדי אינו טבול,‏ לא ניתן לנדותו’‏.‏ מדוע חשיבה זו מוטעית?‏ (‏יעקב א׳:‏22‏)‏ טבעי שהורים משיחיים לא ירצו שילדם ייטבל לפני שיהיה מספיק בוגר כדי שהקדשתו תהיה תקפה.‏ אולם תהיה זו טעות להסיק שמאחר שהילד אינו טבול,‏ אין הוא צריך לתת דין וחשבון לפני יהוה.‏ מדוע?‏ הילד אינו מתחיל לשאת באחריות לפני יהוה רק עם טבילתו.‏ כבר כאשר הילד יודע מה טוב ומה רע בעיני יהוה,‏ הוא נושא באחריות לפניו (‏יעקב ד׳:‏17‏)‏.‏ לכן במקום להניא את הילד מלהיטבל,‏ משקיעים הורים נבונים מאמצים רבים כדי להציב דוגמה טובה.‏ ברצונם לטעת מינקות בילדם הערכה כנה כלפי אמות המידה הנעלות של יהוה באשר למוסר (‏לוקס ו׳:‏40‏)‏.‏ הערכה מעין זו היא ההגנה הטובה ביותר,‏ משום שהיא מניעה את ילדך לדבוק בדרכו הצודקת של יהוה (‏יש׳ ל״ה:‏8‏)‏.‏ מ18.‏03 11 §12,‏ 13

נוח המשיך להתהלך עם אלוהים 350 שנה נוספות לאחר סיום המבול (‏בר׳ ט׳:‏28‏)‏.‏ איזה מופת לאמונה ולצייתנות!‏ נוכל לחקות את אמונתו ואת צייתנותו של נוח.‏ אנו עושים כן כשאנו מצדדים בצדקת אלוהים,‏ נבדלים מעולמו של השטן ומציבים את ענייני המלכות במקום הראשון (‏מתי ו׳:‏33;‏ יוח׳ ט״ו:‏19‏)‏.‏ אמת,‏ אורח חיינו אינו זוכה לאהדה מצד העולם.‏ למעשה,‏ אפילו כעת,‏ עמדתנו הנחושה לדבוק בחוקי אלוהים,‏ כגון חוקים הנוגעים לנישואין ומוסריות מינית,‏ מעוררת פרסום שלילי בכמה מדינות (‏מל׳ ג׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏ אולם,‏ בדומה לנוח,‏ אנו יראים את יהוה ואין אנו חרדים מבני אדם.‏ אנו יודעים שהוא היחיד היכול להעניק לנו חיי נצח (‏לוקס י״ב:‏4,‏ 5‏)‏.‏ אך מה לגביך?‏ האם תמשיך ’‏להתהלך עם אלוהים’‏ גם אם אחרים לועגים לך ומותחים עליך ביקורת,‏ או כאשר לחצים כלכליים בוחנים את אמונתך ביכולתו של אלוהים לספק את צרכיך?‏ אם תלך בעקבות אמונתו וצייתנותו של נוח,‏ תוכל להיות בטוח שיהוה ידאג לך (‏פיל׳ ד׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ מ18.‏02 4 §4,‏ 8‏;‏ 5 §9,‏ 10

הגישה השלטת של העולם מקדמת התמקדות בבשר.‏ פאולוס מתאר זאת כ”‏רוח הפועלת כעת בבני המרי”‏ (‏אפ׳ ב׳:‏2‏)‏.‏ רוח זו גורמת לרוב בני האדם לאמץ אותה גישה – פשוט לשחות עם הזרם.‏ כתוצאה מכך,‏ רובם פועלים כראות עיניהם ולא עושים שום מאמץ לחיות על־פי אמות המידה של אלוהים.‏ אדם גשמי לרוב דואג יתר על המידה באשר למעמדו,‏ להישגים חומריים או באשר למה שהוא מגדיר כזכויותיו.‏ אנשים המבצעים את ”‏מעשי הבשר”‏ נמנים בקטגוריה זו (‏גל׳ ה׳:‏19–21‏)‏.‏ מספר נטיות האופייניות לאנשים החיים על־פי הבשר הן:‏ זריעת פילוגים,‏ צידוד בצד כלשהו במריבה,‏ ליבוי מחלוקות,‏ תביעת אחים לאמונה בבתי משפט,‏ חוסר כבוד כלפי ראשות והפרזה במזון ובשתייה.‏ אדם הממוקד במה ששייך לבשר נחלש ונכנע לפיתויים הניצבים בפניו (‏מש׳ ז׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏ מ18.‏02 19 §3–5

אין כל פסול בהשקפה מאוזנת באשר לתענוגות.‏ יהוה אינו חפץ שנחיה חיי סגפנות או שנתנזר מפעילויות בריאות המסבות הנאה.‏ המקרא מעודד את משרתי אלוהים הנאמנים:‏ ”‏לך,‏ אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך”‏ (‏קהלת ט׳:‏7‏)‏.‏ הכתוב בטימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏4 מתייחס לרדיפת תענוגות שאינה מותירה מקום לאלוהים.‏ שים לב שלא נאמר שאנשים יאהבו תענוגות יותר מאשר את אלוהים,‏ מה שיכול לרמוז על מידה מסוימת של אהבה כלפיו.‏ נאמר שהם יאהבו תענוגות ‏’‏במקום את אלוהים’‏.‏ חוקר אחד כתב:‏ ”‏אין ספק ש[‏פסוק]‏ זה אין משמעו שהם רוחשים אהבה מסוימת גם לאלוהים.‏ משמע הדבר שכלל אינם אוהבים את אלוהים”‏.‏ איזו אזהרה נחרצת עבור מי שמטפחים אהבה מופרזת לתענוגות!‏ מתאים אפוא שהמילים ”‏אוהבי תענוגות”‏ מתייחסות למי ש’‏תענוגות החיים האלה מסיחים את דעתם’‏ (‏לוקס ח׳:‏14‏)‏.‏ מ18.‏01 25 §14,‏ 15

יהוה הוא אל נדיב.‏ כל מה שיש לנו נובע ממנו.‏ ליהוה שייכים כל הזהב והכסף,‏ וכן כל שאר המשאבים הטבעיים של כדור הארץ,‏ והוא משתמש בהם כדי לכלכל את החיים (‏תהל׳ ק״ד:‏13–15;‏ חגי ב׳:‏8‏)‏.‏ יהוה סיפק לבני ישראל מָן ומים במהלך 40 שנות נדודיהם במדבר (‏שמ׳ ט״ז:‏35;‏ נחמ׳ ט׳:‏20,‏ 21‏)‏.‏ באמצעות אלישע הנביא חולל יהוה נס והגדיל את כמות השמן הקטנה שהיה ברשות אלמנה נאמנה.‏ מתנתו של אלוהים אפשרה לה לשלם את חובותיה,‏ וכן לכלכל את עצמה ואת בניה (‏מל״ב ד׳:‏1–7‏)‏.‏ תודות לתמיכתו של יהוה,‏ סיפק ישוע באורח נס מזון ואף כסף בעת הצורך (‏מתי ט״ו:‏35–38;‏ י״ז:‏27‏)‏.‏ ליהוה יש משאבים בלתי נדלים שהוא יכול להשתמש בהם כדי לכלכל את בריאתו הארצית.‏ עם זאת,‏ הוא מזמין את משרתיו להשתמש במשאביהם החומריים כדי לתמוך במלאכה שמבצע ארגונו (‏שמ׳ ל״ו:‏3–7‏)‏.‏ מ18.‏01 17 §1–3

המקרא מספר שמשרתי אלוהים נאמנים מהעבר חשו לא אחת שהם כורעים תחת הנטל (‏איוב ז׳:‏7‏)‏.‏ אולם במקום לומר נואש,‏ פנו הם ליהוה כדי שיחזק אותם ולא התאכזבו,‏ שהרי אלוהינו ”‏נותן ליעף כוח”‏ (‏יש׳ מ׳:‏29‏)‏.‏ למרבה הצער,‏ יש כמה מבין משרתי אלוהים בימינו המסיקים שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם לחצי החיים היא,‏ לדבריהם,‏ ’‏לקחת פסק זמן מהאמת’‏,‏ כאילו פעילויותינו המשיחיות הן למעמסה במקום לברכה.‏ לכן הם חדלים לקרוא בדבר־אלוהים,‏ לנכוח באסיפות הקהילה ולהשתתף בשירות השדה – בדיוק מה שמקווה השטן שיעשו.‏ השטן יודע היטב שהשתתפות מלאה בפעילויות המשיחיות יכולה לחזק אותנו,‏ ואין הוא מעוניין שנהיה חזקים.‏ אם אתה מרגיש תשישות פיזית ורגשית,‏ אל תתנתק מיהוה.‏ קרב אליו יותר מתמיד,‏ שכן ’‏הוא יסייע לך להיות חזק ואיתן’‏ (‏פט״א ה׳:‏10;‏ יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ מ18.‏01 7,‏ 8 §2,‏ 3

הנביא אלישע חולל את נס התחייה השני המתועד בכתבי־הקודש.‏ בעיר שונם התגוררה אישה מכובדת מקרב בני ישראל שגילתה הכנסת אורחים יוצאת מן הכלל כלפי אלישע.‏ כפי שהבטיח דרך הנביא,‏ אלוהים בירך אישה עקרה זו ואת בעלה הקשיש בבן.‏ כעבור כמה שנים מת הילד.‏ שווה בנפשך מה עז היה היגון שחשה האם.‏ באישור בעלה היא צעדה כ־30 קילומטר להר הכרמל,‏ שם שהה אלישע.‏ הנביא שלח את עוזרו גיחזי כדי שיגיע לפניהם לשונם,‏ אך הוא לא הצליח להקים לתחייה את הילד.‏ כעבור זמן מה הגיעו האם האבלה ואלישע (‏מל״ב ד׳:‏8–31‏)‏.‏ שם,‏ לפני גופתו של הילד בבית בשונם,‏ התפלל אלישע.‏ הילד התעורר לחיים בדרך נס והתאחד עם אימו,‏ שלא ידעה נפשה מרוב שמחה (‏מל״ב ד׳:‏32–37‏)‏.‏ אלוהים אכן ’‏העלה משאול’‏ – הוא הקים את הילד לתחייה בשונם,‏ ובכך הוכיח שיש בכוחו להעיר מתים.‏ מ17.‏12 4,‏ 5 §7,‏ 8

חוכמה – ההיפך מאיוולת – מעידה על בגרות.‏ בגרות רוחנית אינה נמדדת בעיקר לפי הגיל,‏ אלא לפי היראה הבריאה שרוחש הפרט ליהוה ונכונותו לציית למצוותיו (‏תהל׳ קי״א:‏10‏)‏.‏ צעירים בוגרים מבחינה רוחנית אינם ”‏מיטלטלים כבגלי הים ונידפים לכל עבר”‏ על־ידי תאוותיהם או לחץ שמפעילים עליהם בני גילם (‏אפ׳ ד׳:‏14‏)‏.‏ להיפך,‏ הם ממשיכים ’‏לאמן את כושר ההבחנה שלהם להבדיל בין טוב לרע’‏ (‏עב׳ ה׳:‏14‏)‏.‏ הם מחליטים החלטות בחוכמה,‏ ובכך מראים שהם מתקדמים אל הבגרות.‏ חוכמה זו חיונית לישועה (‏מש׳ כ״ד:‏14‏)‏.‏ לכן הבהר להם מה הם ערכיך.‏ במילים ובדוגמה אישית עזור להם להבין שערכי דבר־אלוהים הם גם הערכים שלך (‏רומ׳ ב׳:‏21–23‏)‏.‏ מ17.‏12 20,‏ 21 §12,‏ 13

הרעיון שבני האדם יכולים לפתור את בעיותיהם עשוי לקסום לרבים.‏ מדוע?‏ אילו היה זה נכון,‏ משמעות הדבר הייתה שהאדם אינו זקוק להדרכתו של אלוהים ושהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו.‏ בנוסף,‏ הרעיון הזה עשוי להישמע משכנע מפני שעל־פי כמה מחקרים מלחמות,‏ פשיעה,‏ מחלות ועוני מצויים כולם במגמת ירידה.‏ דוח אחד מציין:‏ ”‏הסיבה לשיפור שחל באנושות היא שבני האדם החליטו להפוך את העולם למקום טוב יותר”‏.‏ אם תיתקל ברעיון עולמי שייראה שהוא מנוגד לאמונתך,‏ ערוך מחקר כדי לדעת מה אומר דבר־אלוהים בעניין ושוחח על הנושא עם אח מנוסה.‏ חשוֹב מדוע רעיון זה קוסם לרבים,‏ מדוע חשיבה זו לקויה וכיצד תוכל להפריכה.‏ למעשה כולנו נוכל להתגונן מפני חשיבה עולמית אם ניישם את מה שכתב פאולוס בפסוק היומי.‏ מ17.‏11 23,‏ 24 §14,‏ 17

מדוע לא היו מוכנים הפרושים לנהוג ברחמים?‏ במקרא נאמר שהם ”‏זלזלו באחרים”‏ (‏לוקס י״ח:‏9–14‏)‏.‏ חקה את יהוה,‏ ולא את הפרושים.‏ נהג בחמלה (‏קול׳ ג׳:‏13‏)‏.‏ אחת הדרכים לעשות כן היא להקל על אחרים לבקש את סליחתך (‏לוקס י״ז:‏3,‏ 4‏)‏.‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם אני מוכן לסלוח לאחרים שחטאו לי,‏ גם אם הם עשו זאת שוב ושוב?‏ האם אני חפץ להשכין שלום עם מי שהעליב אותי או פגע בי?‏’‏ הסלחנות אכן בוחנת את ענוותנו.‏ הפרושים נכשלו במבחן זה מפני שהחשיבו אחרים לנחותים מהם.‏ אך בתור משיחיים עלינו לנהוג בענווה ו’‏להחשיב את האחרים לנעלים’‏ מאיתנו,‏ למי שראויים לסליחתנו (‏פיל׳ ב׳:‏3‏)‏.‏ האם תחקה את יהוה ותעבור את מבחן הענווה?‏ שמור את ”‏הדרך”‏ לסלחנותך פתוחה ומתוחזקת היטב.‏ היה מהיר לנהוג ברחמים ואל תמהר להיפגע (‏קהלת ז׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏ מ17.‏11 14,‏ 15 §6–8

אולי אתה חש מבוכה כשאתה משווה את קולך לקולם של אחרים.‏ אין זה צריך להפריע לך למלא את אחריותך לשיר תהילות ליהוה – החזק את שירונך גבוה,‏ הרם את ראשך ושיר מעומק ליבך!‏ (‏עז׳ ג׳:‏11‏)‏ כיום באולמי מלכות רבים מילות השירים מוצגות על גבי מסכים,‏ מה שמסייע לנו בשירתנו.‏ ראוי גם לציין כי שירת שירי המלכות היא כעת חלק מתוכנית בית־הספר לשירות המלכות להכשרת זקני־הקהילה.‏ הדבר מדגיש עד כמה חשוב שהזקנים יציבו מופת לאחים ויפצחו בשירה עם חברי הקהילה.‏ אחד הגורמים המפריעים לרבים לשיר בקול מלא הוא פחד.‏ הם אולי חוששים שקולם יישמע לא־נעים באוזני אחרים.‏ אולם עלינו לזכור שכאשר אנו מדברים,‏ ”‏כולנו מרבים להיכשל”‏ (‏יעקב ג׳:‏2‏)‏.‏ אך אין זה מונע מאיתנו לדבר.‏ אם כן,‏ אל לנו לאפשר לקולנו הלא־מושלם להניא אותנו מלהלל את יהוה בשירה.‏ מ17.‏11 4,‏ 5 §9,‏ 10

בסיום החזון השביעי של זכריה נותר הנביא עם חומר רב למחשבה.‏ יהוה הבטיח שאנשים לא־ישרים ייתנו את הדין על מעשיהם המרושעים.‏ הבטחה זו ללא ספק חיזקה את זכריה.‏ אולם דבר לא באמת השתנה.‏ מעשי מרמה ומעשים מרושעים אחרים היו עדיין נפוצים,‏ ובנייתו המחודשת של מקדש יהוה בירושלים כלל לא התקרבה לסיומה.‏ כיצד יכלו היהודים לנטוש כה מהר את המשימה שהטיל עליהם אלוהים?‏ האם הם שבו למולדתם רק כדי לקדם את ענייניהם האישיים?‏ יהוה ידע למה נזקק עמו.‏ באמצעות החזון האחרון שנתן לזכריה הדגיש אלוהים ליהודים שהוא אוהב אותם ומוקיר את כל מה שהם עשו עד כה,‏ וחיזק את ביטחונם בכך שיגן עליהם אם ישובו לבצע את מלאכתו.‏ באשר לבנייה המחודשת של המקדש הבטיח יהוה את ההבטחה שבפסוק היומי.‏ מ17.‏10 26 §1‏;‏ 27 §5

גברים אמיצים המוכנים ליטול לידיהם אחריות רבה יותר הם ברכה עבור הקהילה (‏טימ״א ג׳:‏1‏)‏.‏ אולם יש המהססים לעשות כן.‏ ייתכן שאח שביצע טעויות בעברו יחוש שהוא אינו ראוי להיות משרת עוזר או זקן־קהילה.‏ אח אחר אולי יחשוב שהוא אינו כשיר לתפקיד כלשהו.‏ אם אתה מרגיש כך,‏ יהוה יכול לעזור לך לפתח אומץ (‏פיל׳ ד׳:‏13‏)‏.‏ זכור שבשלב מסוים גם משה חשב שהוא אינו כשיר למשימה שהטיל עליו אלוהים (‏שמ׳ ג׳:‏11‏)‏.‏ אבל יהוה עזר לו,‏ ועם הזמן פיתח משה את האומץ הדרוש לביצוע המשימה.‏ בדומה לכך,‏ אח טבול יכול לאזור אומץ אם יבקש את עזרתו של אלוהים באמצעות תפילות עזות ויקרא מדי יום במקרא.‏ דבר נוסף שיכול לסייע לו הוא להרהר בדמויות מקראיות שגילו אומץ.‏ הוא יכול לבקש בענווה מזקני־הקהילה שיספקו לו הכשרה ולהיות מוכן למלא כל מטלה שיתבקש לבצע.‏ מ17.‏09 32 §19

המשיחיים כיום אינם צריכים לחשוב שאלוהים השרה מרוחו על תרגום השבעים,‏ תרגום המקרא של ויקליף,‏ תרגום המלך ג׳יימס או כל תרגום אחר.‏ אבל תולדות התרגומים הללו ותרגומים רבים אחרים מוכיחות שיהוה קיים את הבטחתו לשמר את דברו.‏ האין זה מחזק את אמונתך בכך שכל הבטחותיו האחרות של יהוה יתגשמו גם הן?‏ (‏יהו׳ כ״ג:‏14‏)‏ כשאנו לומדים כיצד החזיק המקרא מעמד לאורך הדורות,‏ הדבר לא רק מחזק את אמונתנו אלא גם מעמיק את אהבתנו כלפי יהוה.‏ אחרי הכול,‏ מדוע הוא העניק לנו את דברו מלכתחילה?‏ ומדוע הוא הבטיח שדברו ישתמר?‏ מפני שהוא אוהב אותנו וחפץ ללמד אותנו לתועלתנו (‏יש׳ מ״ח:‏17,‏ 18‏)‏.‏ אין זה אלא טבעי שנשיב ליהוה אהבה ונציית למצוותיו (‏יוח״א ד׳:‏19;‏ ה׳:‏3‏)‏.‏ מ17.‏09 21,‏ 22 §13,‏ 14

חינוך ילדיך לקיים מצווה זו יכול להוות אתגר במיוחד אם יש לך בן זוג לא־מאמין.‏ הצב דוגמה בכך שתרחש כבוד לבן הזוג.‏ התמקד במעלותיו ובטא את הערכתך כלפיו.‏ הימנע מלומר עליו דברים שליליים בנוכחות הילדים.‏ במקום זאת,‏ הסבר להם שכל אדם צריך לבחור אם לשרת את יהוה או לא.‏ התנהגותם הטובה של ילדיך עשויה למשוך את ההורה הלא־מאמין לעבודת אלוהים האמיתית.‏ ישנם בעלים האוסרים על רעיותיהם המשיחיות לנהל עם הילדים שיעורי מקרא או לקחת אותם לאסיפות.‏ למרות זאת,‏ אישה משיחית עושה כל שביכולתה כדי ללמד את הילדים את האמת המקראית (‏מה״ש ט״ז:‏1;‏ טימ״ב ג׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ אומנם היא מכבדת את החלטותיו,‏ אך היא עדיין יכולה להביע את אמונתה באוזני ילדיה בהזדמנויות שונות.‏ כך היא תעניק להם חינוך מוסרי ותקנה להם ידע על יהוה (‏מה״ש ד׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ מ17.‏10 14 §9,‏ 10

בני האדם נבראו בצלם אלוהים.‏ לכן הואיל ויהוה הוא אל רחום וחנון,‏ ההתעניינות ברווחת הזולת טבועה עמוק בטבע האדם.‏ גם מי שאינם מכירים את אלוהי האמת לא אחת נוהגים בחמלה (‏בר׳ א׳:‏27‏)‏.‏ אנו מוצאים במקרא מקרים רבים שבהם הובלטה החמלה.‏ היזכר בפרשה של שתי הזונות שהציגו בפני שלמה תינוק והתווכחו מי מהן היא אימו האמיתית.‏ כאשר בחן אותן שלמה על־ידי כך שציווה לבתר את התינוק לשניים,‏ נכמרו רחמיה של האם האמיתית.‏ הדבר הניע אותה לפעולה,‏ גם במחיר מסירת התינוק לאישה השנייה (‏מל״א ג׳:‏23–27‏)‏.‏ היזכר גם בבתו של פרעה,‏ אשר הצילה את חייו של התינוק משה.‏ אף שהיא הבינה שהתינוק שמצאה הוא צאצא של העברים ושאסור להותירו בחיים,‏ היא התמלאה רגשי חמלה והחליטה לגדלו כאילו היה בנה (‏שמ׳ ב׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ מ17.‏09 8,‏ 9 §2,‏ 3

כל עובדי אלוהים האמיתיים נדרשים לגלות שפלות רוח,‏ והיא מצמיחה ברכות רבות (‏מש׳ כ״ב:‏4‏)‏.‏ שפלות רוח תורמת לשלום ולאחדות בקהילה.‏ טיפוח שפלות רוח וחיזוקה גם יביאו עלינו את חסדו של אלוהים.‏ השליח פטרוס אמר:‏ ”‏לבשו כולכם שפלות רוח ביחסיכם זה עם זה,‏ כי אלוהים מתנגד ליהירים אך נותן חסד לשפלי הרוח”‏ (‏פט״א ה׳:‏5‏)‏.‏ בעולם של ימינו אנשים ענווים וסבלנים לא אחת נתפסים כחלשים.‏ עד כמה רחוקה השקפה זו מן האמת!‏ התכונות היפות הללו מקורן בישות החזקה ביותר ביקום.‏ יהוה אלוהים הוא המופת המושלם לענווה ולסבלנות.‏ היזכר כיצד הוא השיב לשאלותיהם של אברהם ולוט דרך המלאכים ששימשו כנציגיו (‏בר׳ י״ח:‏22–33;‏ י״ט:‏18–21‏)‏.‏ כמו כן,‏ במשך למעלה מ־500,‏1 שנה נהג יהוה בסבלנות עם בני ישראל הממרים (‏יח׳ ל״ג:‏11‏)‏.‏ מ17.‏08 25 §13,‏ 14

התפלל ושלום אלוהים ישרה עליך.‏ שים לב ש’‏שלום אלוהים נשגב מכל בינה’‏.‏ מה הכוונה?‏ בתרגומי מקרא מסוימים מילים אלה מתורגמות כך:‏ ”‏מתעלה על כל חלומותינו”‏ או ”‏עולה על כל מחשבת אנוש”‏.‏ פאולוס למעשה אמר ש”‏שלום אלוהים”‏ נשגב מכפי שאנו מתארים לעצמנו.‏ לכן גם אם מנקודת מבט אנושית נראה שאין מוצא מבעיותינו,‏ יהוה יודע מהי דרך המוצא והוא יכול לעשות את הבלתי צפוי (‏פט״ב ב׳:‏9‏)‏.‏ כיצד נוכל להמשיך ליהנות מ”‏שלום אלוהים”‏ גם בשעה שאנו מתמודדים עם קשיים?‏ עלינו לשמור על יחסים טובים עם יהוה אלוהינו.‏ יחסים אלה מתאפשרים רק ”‏באמצעות המשיח ישוע”‏ אשר נתן את חייו כקורבן כופר.‏ קורבן הכופר הוא אחת ממתנותיו המופלאות של אבינו.‏ באמצעות הכופר יהוה מוחל לנו על חטאינו ומאפשר לנו ליהנות ממצפון נקי ולקרוב אליו (‏יוח׳ י״ד:‏6;‏ יעקב ד׳:‏8;‏ פט״א ג׳:‏21‏)‏.‏ מ17.‏08 10 §7‏;‏ 12 §15

לעיתים רק האדם האבל יכול לתפוס את עומק כאבו הרגשי,‏ ואולי הוא יתקשה לבטא במילים את המתחולל בנבכי ליבו.‏ גם אם האדם יבטא את רגשותיו במילים,‏ אחרים לא תמיד יצליחו להבינו.‏ כמובן,‏ לפעמים קשה לדעת מה לומר לאדם השרוי ביגון.‏ במקרים רבים העזרה הטובה ביותר שתוכל להושיט היא ’‏לבכות עם הבוכים’‏ (‏רומ׳ י״ב:‏15‏)‏.‏ אם קשה לך לומר דברי נחמה פנים אל פנים,‏ אולי יהיה לך קל יותר לעשות כן באמצעות כרטיס,‏ הודעת דואר אלקטרוני,‏ הודעת טקסט או מכתב.‏ תוכל פשוט לצטט פסוק מעודד,‏ להזכיר תכונה יפה של המנוח או לחלוק זיכרון משמח.‏ וגם אל תמעיט בערכן של תפילותיך עם אחיך האבלים ולמענם.‏ מ17.‏07 14–16 §13–16

מה אם נישואיך קשים מעבר למצופה ואף מאכזבים?‏ הרהר במגעיו של יהוה עם בני ישראל.‏ הוא דימה את עצמו לבעלה של אותה אומה קדומה (‏יש׳ נ״ד:‏5;‏ ס״ב:‏4‏)‏.‏ אלה היו בהחלט ”‏נישואין”‏ קשים.‏ בכל זאת,‏ יהוה לא מיהר לוותר על הנישואין הללו.‏ הוא שוב ושוב נהג בעם ברחמים והיה נאמן לברית שכרת עימו (‏תהל׳ ק״ו:‏43–45‏)‏.‏ האינך נמשך ליהוה בשל אהבתו הנאמנה?‏ בהתאם לכך,‏ זוגות נשואים האוהבים את דרכי יהוה מחקים את דוגמתו.‏ הם אינם מחפשים דרכים לא־מקראיות לשים קץ לנישואין קשים.‏ הם מבינים שיהוה חיבר אותם יחדיו,‏ ושהוא חפץ שהם ’‏ידבקו’‏ זה בזה.‏ הבסיס המקראי היחיד לגירושין אשר מתיר נישואין מחדש הוא אי־מוסריות מינית (‏מתי י״ט:‏5,‏ 9‏)‏.‏ כשבני הזוג מנסים להפיק את המיטב מנסיבותיהם ואף מתאמצים לשפר את מצבם,‏ הם מצדדים בשלטונו הצודק של יהוה.‏ מ17.‏06 31 §17,‏ 18

השטן ערער על צדקת ריבונות יהוה.‏ הוא טען ששלטונו של אלוהים מושחת ושאין הוא חפץ בטובת ברואיו.‏ לדברי השטן בני האדם יהיו מאושרים בהרבה אם ישלטו על עצמם (‏בר׳ ג׳:‏1–4‏)‏.‏ השטן גם רמז שתחת לחץ כבד כל אדם ידחה את שלטונו (‏איוב ב׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ יהוה הניח לזמן לחלוף כדי שתיחשף האמת המרה באשר לחיים ללא שלטונו הצודק.‏ כמובן,‏ יהוה יודע שטענות השטן כוזבות.‏ אם כן,‏ מדוע בחר אלוהים להקצות לשטן זמן כדי לנסות להוכיח את טענותיו?‏ התשובה נוגעת לכל היצורים התבוניים (‏תהל׳ פ״ג:‏19‏)‏.‏ אדם וחוה דחו את שלטון יהוה ורבים הלכו בעקבותיהם.‏ כתוצאה מכך,‏ חלק עשויים לתהות אם הדבר מעיד על כך שיש אמת בטענות השטן.‏ מ17.‏06 22,‏ 23 §3,‏ 4

פעילות עשיית התלמידים היא חוויה לימודית המסייעת לך לפתח הרגלי עבודה טובים,‏ מיומנויות תקשורתיות וטקט,‏ וכן תורמת לביטחונך העצמי (‏מש׳ כ״א:‏5;‏ טימ״ב ב׳:‏24‏)‏.‏ אולם פעילות זו מהנה במיוחד מפני שהיא מסייעת לך להבין טוב יותר מהו הבסיס המקראי לאמונתך.‏ כמו כן,‏ אתה לומד כיצד לעבוד בשיתוף פעולה עם יהוה (‏קור״א ג׳:‏9‏)‏.‏ אתה יכול לשאוב הנאה מפעילות עשיית התלמידים גם אם מעטים בשטח ההטפה נענים לבשורה הטובה.‏ עשיית תלמידים היא פעילות הכרוכה בעבודת צוות.‏ כל חברי הקהילה מחפשים אחר ישרי הלב.‏ אף־על־פי שאח אחד בלבד מוצא את האדם שבסופו של דבר יהפוך לתלמיד,‏ כל חברי הקהילה נוטלים חלק במלאכת החיפוש וכולם שותפים לשמחה.‏ למשל,‏ ברנדון שירת תשע שנים כחלוץ בשטח בעל היענות מועטה.‏ הוא אומר:‏ ”‏זה נכון שעדיין לא פגשתי איש בשטח שלי שהתקדם עד לשלב הטבילה,‏ אבל אחרים הצליחו בכך.‏ אני שמח שתכננתי לשרת במלוא זמני בפעילות עשיית התלמידים”‏ (‏קהלת י״א:‏6‏)‏.‏ מ17.‏07 23 §7‏;‏ 24 §9,‏ 10

חנה הייתה עקרה ואילו פנינה,‏ אשתו האחרת של אלקנה,‏ ילדה לו ילדים (‏שמ״א א׳:‏4–7‏)‏.‏ חנה סבלה מהצקותיה של פנינה ”‏שנה בשנה”‏.‏ הדבר גרם לה למועקה גדולה.‏ היא פנתה ליהוה בתפילה כדי למצוא הקלה (‏שמ״א א׳:‏12‏)‏.‏ היא הייתה בטוחה שיהוה ישים קץ לעקרותה או ימלא את החסך בחייה בדרך אחרת.‏ תמיד יהיו לנו קשיים וצרות כל עוד אנו לא־מושלמים וחיים בסדר העולמי הזה שבשליטת השטן (‏יוח״א ה׳:‏19‏)‏.‏ אבל כמה טוב לדעת שיהוה הוא ”‏אלוהי כל נחמה”‏!‏ (‏קור״ב א׳:‏3‏)‏ התפילות הן אחת הדרכים לקבל עזרה להתמודד עם קשיינו וצרותינו.‏ חנה שפכה את ליבה בפני יהוה.‏ בדומה לכך,‏ בעת קשיים לא די שרק נאמר בקצרה ליהוה מה אנו מרגישים.‏ עלינו לשטוח לפניו את תחנונינו,‏ כלומר לבטא את רגשותינו בתפילות עזות מעומק הלב (‏פיל׳ ד׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ מ17.‏06 6 §10,‏ 11

תלמידי ישוע ניסו לדוג אך לא לכדו דבר.‏ ישוע,‏ אשר הוקם לתחייה,‏ ידע זאת.‏ הוא אמר להם:‏ ”‏’‏השליכו את הרשת לצידה הימני של הסירה ותמצאו דגים’‏.‏ הם השליכו אותה ולא יכלו להעלותה לתוך הסירה משום שהייתה עמוסה בדגים”‏ (‏יוח׳ כ״א:‏1–6‏)‏.‏ לאחר שסיימו התלמידים את ארוחת הבוקר שהכין להם ישוע,‏ הוא אמר לשמעון פטרוס את הכתוב בפסוק היומי.‏ למה התכוון ישוע באמרו ”‏אלה”‏?‏ פטרוס אהב מאוד לדוג.‏ לכן נראה שישוע שאל אותו מה הוא אוהב יותר מכול.‏ האם עסק הדיג אהוב עליו יותר מאשר ישוע ותורתו?‏ פטרוס השיב:‏ ”‏כן,‏ אדוני,‏ אתה יודע שאני אוהב אותך”‏ (‏יוח׳ כ״א:‏15‏)‏.‏ פטרוס אכן חי בהתאם לדבריו.‏ מאותו יום ואילך הוא הוכיח את אהבתו למשיח.‏ הוא התמסר לפעילות עשיית התלמידים והפך לעמוד תווך בקהילה המשיחית בת המאה הראשונה.‏ מ17.‏05 22 §1,‏ 2

ביטחונו המלא של פאולוס בדאגתו האוהבת של יהוה סייע לו להתמודד עם בעיות החיים.‏ הוא לא הניח לנסיבות קשות לשבור את רוחו.‏ מה נסך בו את הכוח לעשות כן?‏ הוא המשיך להישען על ”‏אלוהי כל נחמה,‏ המנחם אותנו בכל צרותינו”‏ (‏קור״ב א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ תקשורת עם אלוהים באמצעות תפילות היא היסוד ליחסים הדוקים עימו (‏תהל׳ פ״ו:‏3;‏ תסל״א ה׳:‏17;‏ רומ׳ י״ב:‏12‏)‏.‏ אם נקדיש מספיק זמן לתפילות ונחשוף בפני יהוה את מחשבותינו העמוקות ורגשותינו הכמוסים,‏ לא נוכל שלא להתקרב לאבינו השמימי ”‏שומע [‏ה]‏תפילה”‏ (‏תהל׳ ס״ה:‏3‏)‏.‏ בנוסף,‏ כשאנו מבחינים בתשובותיו של יהוה לתפילותינו,‏ אהבתנו אליו גוברת.‏ ביטחוננו מתחזק ש”‏קרוב יהוה לכל קוראיו”‏ (‏תהל׳ קמ״ה:‏18‏)‏.‏ ביטחון בתמיכתו האוהבת של יהוה יסייע לנו להתמודד עם מבחני אמונה נוספים.‏ מ17.‏05 19 §9,‏ 10

כיצד תגיב אם זקני־הקהילה יקבלו החלטה שאינך מבין או שאינך מסכים עימה?‏ המצב הזה יכול לבחון את אמונתנו ביהוה ובדרך שהוא החליט שיתנהל ארגונו.‏ אם אתה מתמודד עם מבחן כזה,‏ כיצד הענווה יכולה להגן עליך?‏ נבחן שתי דרכים.‏ ראשית,‏ הענווה תניע אותנו להכיר בכך שאין בידנו כל העובדות.‏ אין זה משנה עד כמה אנו מכירים את המצב,‏ רק יהוה יכול לקרוא את ליבו הסמלי של האדם.‏ אין עוררין על עובדה זו,‏ ואם נהיה מודעים לה,‏ ננהג בענווה,‏ נכיר במגבלותינו ונהיה מוכנים לתקן את השקפתנו על המצב.‏ שנית,‏ הענווה תסייע לנו לגלות כניעה וסבלנות ולייחל ליהוה שיתקן כל מקרה אמיתי של אי־צדק.‏ הדבר עולה בקנה אחד עם דברי החוכמה הבאים:‏ ”‏טוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים”‏ (‏קהלת ח׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏ ברור אפוא שאם נגיב בענווה,‏ נתרום לטובתם הרוחנית המרבית של כל המעורבים (‏פט״א ה׳:‏5‏)‏.‏ מ17.‏04 25 §10,‏ 11

אין ספק שיוסף היה קורבן לחוסר צדק.‏ הוא גם ציין שהוא מרצה מאסר על פשע שלא ביצע.‏ לכן הוא ביקש משר המשקים לדבר עליו באוזני פרעה.‏ מדוע?‏ יוסף אמר:‏ ”‏הוצאתני מן הבית הזה”‏ (‏בר׳ מ׳:‏14‏)‏.‏ האם דברי יוסף מראים שהוא השלים בהכנעה עם מצבו?‏ ודאי שלא.‏ הוא ידע היטב שהוא נפל קורבן לעוולות רבות.‏ הוא הסביר בבירור את העובדות לשר המשקים,‏ בתקווה שבהמשך יוכל לעזור לו.‏ אולם שים לב שכתבי־הקודש אינם מציינים בשום מקום שיוסף אמר למישהו שאחיו הם שחטפו אותו,‏ אפילו לא לפרעה.‏ למעשה,‏ כאשר הגיעו אחיו של יוסף למצרים והתפייסו עימו,‏ פרעה קיבל אותם בברכה והציע להם להתיישב בארצו וליהנות מ”‏טוּב כל ארץ מצרים”‏ (‏בר׳ מ״ה:‏16–20‏)‏.‏ מ17.‏04 20 §12,‏ 13

אחת הסיבות שליהוה יש הזכות לשלוט היא מכיוון שיש בידו הידע והחוכמה הנדרשים לניהול היקום.‏ למשל,‏ יהוה נתן לבנו את הכוח לרפא מחלות שנבצר מהרופאים לרפא (‏מתי ד׳:‏23,‏ 24;‏ מר׳ ה׳:‏25–29‏)‏.‏ מנקודת מבטו של יהוה לא היה זה נס.‏ הוא מבין את התהליכים הכרוכים בריפוי,‏ ויש בכוחו לבטל את כל נזקי המחלות.‏ אותו הדבר נכון באשר ליכולתו להקים מתים לתחייה ולמנוע אסונות טבע.‏ העולם הנתון להשפעת השטן עדיין מחפש דרכים ליישוב סכסוכים לאומיים ובינלאומיים.‏ אבל רק ליהוה יש החוכמה הנחוצה להשכנת שלום כלל עולמי (‏יש׳ ב׳:‏3,‏ 4;‏ נ״ד:‏13‏)‏.‏ כשאנו מתוודעים לידע והחוכמה של יהוה,‏ אנו מזדהים עם רגשותיו של השליח פאולוס,‏ שכתב בהשראת הרוח את המילים המצוטטות בפסוק היומי.‏ מ17.‏06 28 §6,‏ 7

רבים בעולם מתייחסים בקלות דעת לקשר הנישואין.‏ כשהם חווים קשיים בנישואין,‏ הם פשוט מתייאשים ועוזבים את בן זוגם.‏ אולם אין זו הדרך המשיחית (‏קור״א ז׳:‏27‏)‏.‏ אדם המפר את נדר הנישואין כמוהו כמי שמשקר לאלוהים,‏ ואלוהים מתעב שקרנים!‏ (‏וי׳ י״ט:‏12;‏ מש׳ ו׳:‏16–19‏)‏ יהוה שונא גירושין שהושגו בבגידה (‏מל׳ ב׳:‏13–16‏)‏.‏ ישוע לימד שהבסיס המקראי היחיד להתרת נדר הנישואין הוא מצב שבו הצד החף מאשמה בוחר שלא לסלוח לבן זוגו האשם בניאוף (‏מתי י״ט:‏9;‏ עב׳ י״ג:‏4‏)‏.‏ אם כן,‏ מה ניתן לומר לגבי פירוד?‏ גם כאן עמדת המקרא ברורה (‏קור״א ז׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ המקרא אינו מזכיר סיבות המצדיקות פירוד בין בני זוג נשואים.‏ אולם מספר משיחיים נשואים ראו במצבים מסוימים סיבה לפירוד,‏ כגון סכנה חמורה לחייו של המשיחי או לרוחניותו מצד בן זוג אלים או כופר.‏ מ17.‏04 7 §14–16