אוקטובר

יהוה הוא מקור החוכמה,‏ והוא חולק אותה בנדיבות עם אחרים.‏ אחת הדרכים לרכוש חוכמה מאת אלוהים היא להיענות למוסר שהוא מטיל עלינו.‏ חוכמה זו יכולה להגן עלינו מפני נזק מוסרי ורוחני (‏מש׳ ב׳:‏10–12‏)‏.‏ כתוצאה מכך אנו ’‏שומרים את עצמנו באהבת אלוהים בחכותנו לחיי עולם’‏ (‏יהד׳ 21‏)‏.‏ אולם נטייתנו לחטוא,‏ החינוך שקיבלנו וגורמים אחרים מקשים עלינו להיענות למוסר או לראות אותו באור נכון.‏ אנו מפתחים הערכה כלפי מוסר כשאנו מתנסים ביתרונות שהוא מצמיח,‏ מה שמהווה ראיה נוספת לכך שאלוהים אוהב אותנו.‏ במשלי ג׳:‏11,‏ 12 נאמר:‏ ”‏מוסר יהוה,‏ בני,‏ אל תמאס.‏.‏.‏ כי את אשר יאהב יהוה יוכיח”‏.‏ לעולם אל לנו לשכוח שיהוה מעוניין בטובתנו המרבית (‏עב׳ י״ב:‏5–11‏)‏.‏ הואיל ואלוהים מכיר אותנו לעומק,‏ המוסר מטעמו תמיד מתאים וניתן במידה הנכונה.‏ מ18.‏03 28 §1,‏ 2

השליח פטרוס כתב את המילים האלה אל קהילות באסיה הקטנה שהיו בעלות מגוון תרבותי.‏ חברי הקהילות התמודדו עם ’‏ניסיונות דמויי אש’‏.‏ מה יכול היה לעזור למשיחיים בכל מקום להתמודד עם זמנים מתוחים אלה?‏ (‏פט״א א׳:‏1;‏ ד׳:‏4,‏ 7,‏ 12‏)‏ שים לב שפטרוס עודד את אחיו ואחיותיו לאמונה לארח ”‏זה את זה”‏,‏ כלומר את מי שכבר הכירו והתרועעו עימם.‏ כיצד גילוי הכנסת אורחים יכול היה לסייע להם?‏ הדבר יכול היה לקרב אותם איש לרעהו.‏ חשוב על חווייתך האישית.‏ האם הוזמנת פעם לביתו של מישהו?‏ האם לא הותירה אותך חוויה זו עם זיכרונות נעימים?‏ האם לא חשת שידידותך עם חברי קהילתך העמיקה לאחר שאירחת אותם?‏ כשאנו מגלים הכנסת אורחים,‏ אנו זוכים להכיר את אחינו ואחיותינו טוב יותר מכפי שהיינו יכולים להכירם בהזדמנויות אחרות.‏ ככל שהחריפו התנאים,‏ צריכים היו המשיחיים בימיו של פטרוס לקרוב זה אל זה יותר מתמיד.‏ הדבר נכון גם באשר למשיחיים החיים בתקופה זו של ”‏אחרית הימים”‏ (‏טימ״ב ג׳:‏1‏)‏.‏ מ18.‏03 14,‏ 15 §1–3

המקרא מדבר בשבחם של אנשים בעלי חשיבה רוחנית.‏ הכתוב ברומים ח׳:‏6 מציג את היתרון שממנו נהנה אדם רוחני:‏ ”‏ההתמקדות בבשר משמעה מוות,‏ אך ההתמקדות ברוח משמעה חיים ושלום”‏.‏ כשאנו מתמקדים בדברים רוחניים,‏ אנו נהנים כבר עתה מיחסי שלום עם אלוהים ומשלווה פנימית,‏ ויש לנו התקווה לחיות בעתיד לנצח.‏ אולם אנו חיים בסביבה מסוכנת.‏ הואיל ואנו מוקפים באנשים המתמקדים בבשר,‏ עלינו להשקיע מאמצים נמרצים כדי לפתח חשיבה רוחנית ולשמור עליה.‏ אם אדם מאבד את רוחניותו,‏ הוא יוצר רִיק מוסרי שעד מהרה יתמלא בַ”‏אוויר”‏ המזוהם של העולם הזה.‏ יהודה ציין שיהיו שאף יידרדרו לכדי ’‏חוסר רוחניות’‏ (‏יהד׳ 18,‏ 19‏)‏.‏ מ18.‏02 19 §5,‏ 7‏;‏ 20 §8

מומחים רבים בתחום הרפואה עובדים עם אנשים החולים במחלות מידבקות.‏ אכפת להם מהמטופלים שלהם והם רוצים לסייע להם,‏ אך במקביל עליהם להישמר שלא להידבק במחלות שאותן הם מנסים לרפא.‏ באופן דומה,‏ רבים מאיתנו חיים ועובדים עם מי שנגועים בגישות ותכונות המנוגדות לאלו המאפיינות את אלוהים.‏ הדבר מציב בפנינו אתגר.‏ אחרית ימים זו היא תקופה של תוהו ובוהו מוסרי.‏ באיגרתו השנייה של פאולוס אל טימותיאוס מתוארות התכונות שיאפיינו אנשים המנוכרים לאלוהים (‏טימ״ב ג׳:‏1–5‏)‏.‏ אף־על־פי שאנו מזועזעים משכיחותן של התכונות הללו,‏ אנו עלולים להיות מושפעים מהתנהגותם וגישותיהם של אנשים המגלים אותן (‏מש׳ י״ג:‏20‏)‏.‏ לכן עלינו להגן על עצמנו פן נזדהם מתכונות שליליות בעת שאנו מגישים סיוע רוחני לאחרים.‏ מ18.‏01 27 §1,‏ 2

בשנת 33 לספירה הופיע ישוע המוקם לתחייה בפני קהל שמנה למעלה מ־500 גברים,‏ נשים ואולי גם ילדים.‏ ייתכן שבהזדמנות זו אמר את המילים שלעיל (‏קור״א ט״ו:‏6‏)‏.‏ נראה שמאות מאמינים נכחו כאשר הטיל עליהם ישוע את המשימה לעשות תלמידים.‏ ישוע הראה כאן שהטבילה תהיה דרישה עבור מי שמקבלים את עול המשיח והופכים לתלמידיו (‏מתי י״א:‏29,‏ 30‏)‏.‏ כל החפץ לשרת את אלוהים כרצוי בעיניו צריך להכיר בתפקידו של ישוע במימוש מטרת יהוה.‏ לאחר מכן הוא יכול להיטבל.‏ טבילה זו במים היא היחידה הרצויה בעיני אלוהים.‏ המקרא מספק שפע ראיות שבמאה הראשונה הבינו תלמידים חדשים של המשיח עד כמה חשובה הטבילה.‏ כמו כן,‏ הם לא דחו שלא לצורך את טבילתם (‏מה״ש ב׳:‏41;‏ ט׳:‏18;‏ ט״ז:‏14,‏ 15,‏ 32,‏ 33‏)‏.‏ מ18.‏03 5 §8

כיום אנו חיים בעולם שהושחת מבחינה מוסרית ורוחנית על־ידי בבל הגדולה,‏ המעצמה העולמית של דתות הכזב,‏ ”‏מקום משכן לשדים”‏ (‏ההת׳ י״ח:‏2‏)‏.‏ מסיבה זו אנו מתבלטים כשונים,‏ ואף הופכים למושא ללעג (‏מר׳ י״ג:‏13‏)‏.‏ בדומה לדניאל,‏ הבה נקרב אל יהוה אלוהינו.‏ אם נציית לו ונבטח בו בענווה,‏ נהיה גם אנו אנשי ’‏חמדה’‏ בעיניו (‏חגי ב׳:‏7‏)‏.‏ הורים יכולים ללמוד מהדוגמה שהציבו הוריו של דניאל.‏ מה הכוונה?‏ חרף מעשי הרשע שרווחו ביהודה בתקופת ילדותו של דניאל,‏ למד הנער לאהוב את אלוהים.‏ הדבר העיד שהוריו העניקו לו חינוך טוב (‏מש׳ כ״ב:‏6‏)‏.‏ אפילו שמו,‏ שמשמעו ”‏שופטי הוא אלוהים”‏,‏ מצביע על כך שהוריו היו יראי אלוהים.‏ לכן,‏ הורים,‏ אל תוותרו על ילדיכם – למדו אותם בסבלנות (‏אפ׳ ו׳:‏4‏)‏.‏ בנוסף,‏ התפללו איתם ולמענם.‏ אם תתאמצו לחקוק בליבם אמיתות מקראיות,‏ יהוה ירעיף עליכם שפע ברכות (‏תהל׳ ל״ז:‏5‏)‏.‏ מ18.‏02 5 §12‏;‏ 6 §14,‏ 15

נתינה היא חלק מעבודתנו את יהוה.‏ השליח יוחנן שמע בחזון את דבריהם של משרתי יהוה בשמיים:‏ ”‏ראוי אתה,‏ יהוה אלוהינו,‏ לקבל את התפארת והכבוד והגבורה,‏ כי אתה בראת הכול,‏ וברצונך הכול נהיה ונברא”‏ (‏ההת׳ ד׳:‏11‏)‏.‏ האינך מסכים שיהוה ראוי לכל ההלל והכבוד שנוכל להסב לו על־ידי כך שניתן לו את הטוב ביותר שיש לנו?‏ באמצעות משה ציווה יהוה על עם ישראל להתייצב לפני אלוהים בשלושת הרגלים מדי שנה.‏ במסגרת עבודת אלוהים בחגים הללו,‏ בני ישראל נצטוו שלא ’‏להיראות את פני יהוה ריקם’‏ (‏דב׳ ט״ז:‏16‏)‏.‏ גם כיום נתינה בלתי אנוכית,‏ מתוך הערכה למען הפעילות שמבצע החלק הארצי של ארגון יהוה,‏ היא מרכיב מרכזי בעבודת אלוהים.‏ מ18.‏01 18 §4,‏ 5

ישוע הוסיף ואמר:‏ ”‏קחו עליכם את עולי.‏.‏.‏ שכן נוח עולי וקל משאי”‏ (‏מתי י״א:‏29,‏ 30‏)‏.‏ מה נכונים דבריו!‏ מפעם לפעם אנו אולי חשים מותשים כשאנו יוצאים מביתנו לאסיפה או לשירות השדה.‏ אך כיצד אנו מרגישים בשובנו?‏ מרועננים – ועם יותר כלים להתמודד עם קשיי החיים.‏ עולו של ישוע אכן נוח!‏ אחות אחת,‏ נכנה אותה קיילה,‏ נאבקת בתסמונת התשישות הכרונית,‏ בדיכאון ובמיגרנות.‏ ניתן להבין מדוע התקשתה לעיתים להגיע לאסיפות הקהילה.‏ אולם לאחר שהתאמצה להגיע לאסיפה פומבית,‏ כתבה:‏ ”‏הנאום היה על רפיון ידיים.‏ החומר הוצג בדרך כה מתחשבת ואוהבת שהתחלתי לבכות.‏ זה הזכיר לי שהאסיפות הן המקום שבו אני צריכה להיות”‏.‏ עד כמה שמחה שעשתה את המאמץ לנכוח באסיפה זו!‏ מ18.‏01 8,‏ 9 §6,‏ 7

מה אם בנך או בתך מתחילים להביע ספקות בשלב מסוים לאחר טבילתם?‏ לדוגמה,‏ נער טבול עלול להימשך לדברים אשר בעולם או להתחיל לפקפק בכך שמן החוכמה לחיות על־פי עקרונות המקרא (‏תהל׳ ע״ג:‏1,‏ 3,‏ 12,‏ 13‏)‏.‏ בתור הורה עליך להבין שהאופן שבו אתה נוהג במצב זה עשוי לה שפיע על החלטת ילדך לקרוב אל אמונתך או להתרחק ממנה.‏ הֶיֵה נחוש שלא להכריז מלחמה על ילדך בשל עניין זה,‏ בין שהוא עדיין קטן ובין שהוא נער מתבגר.‏ עליך להציב לך למטרה לתמוך בו בצורה אוהבת ולעזור לו בדרך שתניב תוצאות טובות.‏ צעיר טבול,‏ כמובן,‏ נקט צעד רציני מאוד כשהקדיש את חייו ליהוה.‏ ההקדשה היא הבטחה לאהוב את אלוהים ולהציב את רצונו לפני כל דבר אחר (‏מר׳ י״ב:‏30‏)‏.‏ יהוה אינו מקל ראש בהבטחה זו,‏ ואל למבטיחים אותה לעשות כן (‏קהלת ה׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ מ17.‏12 22 §16,‏ 17

בדומה למרתא,‏ גם משרתי יהוה נאמנים אחרים היו מודעים לכך שצפויה להתרחש תחיית מתים.‏ חשוב על מה שהורה אלוהים לאברהם לעשות בנוגע ליצחק,‏ היורש המיוחל.‏ יהוה אמר:‏ ”‏קח נא את בנך,‏ את יחידך אשר אהבת,‏ את יצחק.‏.‏.‏ והעלהו.‏.‏.‏ לעולה”‏ (‏בר׳ כ״ב:‏2‏)‏.‏ נסה לדמיין את הרגשות שהתעוררו באברהם בשל צו זה.‏ עוד קודם לכן הבטיח יהוה שבזרעו יבורכו כל הגויים (‏בר׳ י״ג:‏14–16;‏ י״ח:‏18;‏ רומ׳ ד׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏ כמו כן,‏ יהוה אמר שהברכה תגיע דרך ”‏יצחק”‏ (‏בר׳ כ״א:‏12‏)‏.‏ אבל כיצד יתגשם הדבר אם ימית אברהם את יצחק כקורבן?‏ פאולוס הסביר בהשראה שאברהם האמין שאלוהים מסוגל להקים את יצחק מהמתים (‏עב׳ י״א:‏17–19‏)‏.‏ אברהם לא יכול היה לדעת מתי יוקם בנו לתחייה,‏ אך הוא היה בטוח שיהוה יקים את יצחק.‏ מ17.‏12 6 §12–14

בדומה לפאולוס,‏ עלינו לטפח את השקפתו של אלוהים על החיים.‏ יהוה ”‏חפץ.‏.‏.‏ שהכול יחזרו בתשובה”‏ (‏פט״ב ג׳:‏9‏)‏.‏ האם גם אתה חפץ בכך?‏ אולי תגלה שאם תטפח רחמים בליבך,‏ הדבר יגביר את קנאותך לשירות וימלא אותך בשמחה רבה יותר.‏ נוכל לשקף גם אנו את ראייתו של יהוה על החיים אם נטפח את הגישה הנכונה באשר לבטיחות.‏ עלינו לשמור על הבטיחות כשאנו נוהגים ברכב או עובדים,‏ גם כשאנו בונים או מתחזקים מבנים תיאוקרטיים או נוסעים למקומות המשמשים לעבודת אלוהים.‏ לעולם אל תציב את התפוקה,‏ העניינים הכספיים או לוח הזמנים לפני הבטיחות והבריאות.‏ אלוהינו הצודק תמיד עושה את הראוי והנכון,‏ וברצוננו להידמות לו.‏ זקני־הקהילה במיוחד עושים כל מאמץ לדאוג לבטיחותם ולבטיחות כל העובדים לצידם (‏מש׳ כ״ב:‏3‏)‏.‏ לכן אם זקן־קהילה יזכיר לך כללים וסטנדרטים הנוגעים לבטיחות,‏ הישמע לעצותיו (‏גל׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ ראה את החיים כפי שיהוה רואה אותם,‏ ו’‏לא יהיה עליך דמים’‏ (‏דב׳ י״ט:‏10‏)‏.‏ מ17.‏11 16 §11,‏ 12

בדומה לשליח פאולוס,‏ למשיחיים משוחי הרוח בימינו יש התוחלת היקרה לקבל ”‏את הפרס – הקריאה של מעלה,‏ קריאתו של אלוהים”‏ (‏פיל׳ ג׳:‏14‏)‏.‏ הם מצפים לעת שבה ישרתו לצד ישוע המשיח במלכותו השמימית ויחד איתו יביאו את האנושות לכדי שלמות (‏ההת׳ כ׳:‏6‏)‏.‏ אלוהים קורא להם לרדוף מטרה נפלאה מאין כמוה!‏ הכבשים האחרים מחזיקים בתקווה שונה.‏ הם מצפים לעת שבה ישיגו את פרס חיי הנצח עלי אדמות – ומה משמחת תקווה זו!‏ (‏פט״ב ג׳:‏13‏)‏ כדי לסייע לאחיו המשוחים לשמור על נאמנותם ולהשיג את הפרס,‏ האיץ בהם פאולוס:‏ ”‏מקדו את מחשבותיכם בדברים אשר למעלה”‏ (‏קול׳ ג׳:‏2‏)‏.‏ היה עליהם למקד את מחשבותיהם בתקווה היקרה לקבל את נחלתם השמימית (‏קול׳ א׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ ואכן,‏ הרהורים בברכות שירעיף יהוה על משרתיו מסייעים לכולנו למקד את עינינו בפרס (‏קור״א ט׳:‏24‏)‏.‏ מ17.‏11 25 §1,‏ 2

רבים מהשירים מתוך ‏’‏שירו בקול שמחה’‏ ליהוה מנוסחים בלשון תפילה.‏ בעזרת השירים הללו ניתן לבטא בפני יהוה את רגשותינו האישיים.‏ שירים אחרים מסייעים ”‏לעורר [‏אותנו]‏ לאהבה ולמעשים טובים”‏ (‏עב׳ י׳:‏24‏)‏.‏ אין ספק שברצוננו להכיר את הלחנים,‏ המקצבים והמילים של השירים.‏ נוכל לעשות כן אם נאזין לעיבודים הקוליים הזמינים באתר jw.org. אם תתרגל את השירים בבית,‏ תוכל לשיר אותם בביטחון ומעומק הלב.‏ זכור שהשירה היא היבט חשוב בעבודתנו את אלוהים.‏ היא דרך רבת־עוצמה להראות את אהבתנו והוקרתנו כלפי יהוה (‏יש׳ י״ב:‏5‏)‏.‏ כאשר אתה שר בשמחה,‏ אתה מעודד גם אחרים לשיר בביטחון.‏ ואכן,‏ כולם – צעירים,‏ מבוגרים ומעוניינים – יכולים ליטול חלק בהיבט זה של עבודת יהוה.‏ לכן אל תירתע מלבטא את עצמך בשירה.‏ שיר בקול שמחה!‏ מ17.‏11 7 §18,‏ 19

רבים מהפליטים כיום מגיעים ממדינות שיש בהן הגבלות על פעילות הבישור.‏ תודות למאמציהם השקדניים של האחים המתגוררים במדינות המקבלות לחיקן פליטים,‏ אלפי פליטים שומעים לראשונה בחייהם ”‏את בשורת המלכות”‏ (‏מתי י״ג:‏19,‏ 23‏)‏.‏ רבים מ”‏העמלים והעמוסים”‏ מוצאים רענון רוחני באסיפותינו ומהר מאוד מגיעים למסקנה ש’‏אלוהים אכן בקרבנו’‏ (‏מתי י״א:‏28–30;‏ קור״א י״ד:‏25‏)‏.‏ מי שמבשרים לפליטים צריכים להיות זהירים ופיקחים (‏מש׳ כ״ב:‏3‏)‏.‏ הקשב בסבלנות לדאגותיהם,‏ אבל אל תיגרר לדיונים פוליטיים.‏ מלא אחר ההנחיות של הסניף והרשויות המקומיות;‏ לעולם אל תסכן את עצמך או את הזולת.‏ הכר את הרגישויות הדתיות והתרבותיות של הפליטים והתחשב בהן.‏ לדוגמה,‏ לאנשים מארצות מסוימות יש רגישות גבוהה לנושא הלבוש היאה לנשים.‏ לכן כשאנו מבשרים לפליטים,‏ עלינו להקפיד שלבושנו לא יפגע ברגשותיהם.‏ מ17.‏05 7 §17,‏ 18

נוכל לבקש מיהוה שיעניק לנו מרוח קודשו כדי שנוכל לגלות את פרייה כשאנו משוחחים עם קרובינו הלא־מאמינים.‏ אל לנו לנהל איתם ויכוחים על כל רעיונותיהם הדתיים.‏ אם אנו נפגעים מדיבורם או ממעשיהם,‏ נוכל לחקות את דוגמתם של השליחים.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏כאשר מעליבים אותנו,‏ אנו מברכים;‏ כאשר רודפים אותנו,‏ אנו מחזיקים מעמד באורך רוח;‏ כאשר משמיצים אותנו,‏ אנו משיבים באדיבות”‏ (‏קור״א ד׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏ אף־על־פי שדיבור רך יכול לעזור לנו במגעינו עם קרובי משפחה מתנגדים,‏ להתנהגותנו הטובה עשויה להיות השפעה גדולה אף יותר (‏פט״א ג׳:‏1,‏ 2,‏ 16‏)‏.‏ בדוגמתך האישית עזור לקרוביך להיווכח שעדי־יהוה נהנים מנישואין מאושרים,‏ דואגים לילדיהם ומנהלים אורח חיים טהור,‏ מוסרי ומלא משמעות.‏ גם אם קרובינו לעולם לא יקבלו את האמת,‏ נוכל להשביע את רצון יהוה בנאמנותנו וליהנות מהשמחה הנובעת מכך.‏ מ17.‏10 15 §13,‏ 14

האם אנו צריכים להיות מופתעים שרבים בימינו ערכו שינויים כבירים כתוצאה מלימוד דבר־אלוהים?‏ כלל וכלל לא!‏ המקרים הללו מזכירים לנו את אחינו ואחיותינו מן המאה הראשונה בעלי התקווה השמימית (‏קור״א ו׳:‏9–11‏)‏.‏ לאחר שציין השליח פאולוס אילו סוגי אנשים לא יירשו את מלכות אלוהים,‏ הוא הוסיף:‏ ”‏כאלה היו כמה מכם”‏.‏ אבל הם השתנו בעזרת כתבי־הקודש ורוח אלוהים.‏ גם לאחר שקיבלו את האמת,‏ חלקם היו צריכים להתגבר על בעיות רוחניות חמורות.‏ המקרא מזכיר משיחי משוח מן המאה הראשונה שהיה צריך לנדותו;‏ בהמשך הוא חזר לחיק הקהילה (‏קור״א ה׳:‏1–5;‏ קור״ב ב׳:‏5–8‏)‏.‏ האין זה מעודד ללמוד שדבר־אלוהים סייע לאחינו לאמונה להתמודד עם מגוון בעיות ולצאת כשידם על העליונה?‏ אין ספק שברצוננו להשתמש במקרא בצורה הטובה ביותר.‏ מ17.‏09 23,‏ 24 §2,‏ 3

אהבה המבוססת על עקרונות הצדק (‏אָגָפֶּה‏)‏ היא מתנה מאת יהוה,‏ והוא מקורה (‏יוח״א ד׳:‏7‏)‏.‏ זהו סוג האהבה הנעלה מכול.‏ אהבה זו יכולה לקפל בתוכה חום וחיבה,‏ אך היא מתאפיינת בעיקר במעשים בלתי אנוכיים לרווחתם של אחרים.‏ לדברי ספר עיון אחד,‏ אגפה ”‏יכולה להיות ניכרת אך ורק במעשים שהיא מניעה את בעליה לעשות”‏.‏ כשאנו נוהגים באהבה בלתי אנוכית או זוכים לאהבה שכזו,‏ הדבר מעשיר את חיינו,‏ ממלא אותם שמחה ומעניק להם משמעות.‏ עוד לפני שברא את אדם וחוה,‏ גילה יהוה אהבה כלפי האנושות.‏ הוא יצר את כדור הארץ כדי שישמש כמעונם הנצחי של בני האדם,‏ מקום שבו הם לא רק ישרדו,‏ אלא גם יפיקו מהחיים הנאה מרבית.‏ יהוה עשה זאת אך ורק למען תועלתנו,‏ ולא כדי להפיק רווח אישי.‏ הוא גם גילה אהבה בלתי אנוכית כשהעניק לילדיו הארציים את התוחלת לחיות לנצח בגן העדן שהכין עבורם.‏ מ17.‏10 7 §1,‏ 2

בהמשך דבריו ציין יעקב:‏ ”‏אם אתם ממשיכים לנהוג במשוא פנים אתם חוטאים בזאת”‏ (‏יעקב ב׳:‏9‏)‏.‏ בניגוד לכך,‏ האהבה מניעה אותנו להימנע מכל אפליה על רקע השכלה,‏ גזע או מעמד חברתי.‏ כמובן,‏ אין די בהיעדר משוא פנים רק למראית עין.‏ אי־משוא פנים חייב להיות חלק בלתי נפרד מאישיותנו.‏ האהבה גם ”‏סבלנית וטובת לב”‏,‏ והיא ”‏לא תתייהר”‏ (‏קור״א י״ג:‏4‏)‏.‏ נדרשים מאיתנו סבלנות,‏ טוב לב וענווה כדי להמשיך לחלוק עם הזולת את בשורת המלכות (‏מתי כ״ח:‏19‏)‏.‏ אותן תכונות מסייעות לנו להסתדר היטב עם כל אחינו ואחיותינו בקהילה.‏ אילו יתרונות נובעים מגילוי אהבה?‏ האהבה מניבה קהילות מאוחדות המסבות כבוד ליהוה ומושכות אל חיקן את המעוניינים.‏ מתאים אפוא שבסיום התיאור המקראי של האישיות החדשה מופיעה ההצהרה העוצמתית הבאה:‏ ”‏בנוסף לכל אלה לבשו אהבה,‏ שכן היא קשר מושלם של אחדות”‏ (‏קול׳ ג׳:‏14‏)‏.‏ מ17.‏08 26 §18,‏ 19

האין עלינו לחוש חמלה דומה כלפי אנשים שאולי יתחרטו על סגנון חייהם החוטא ויזכו לחסדו של אלוהים?‏ יהוה אינו חפץ שאף אדם יושמד במשפטו הממשמש ובא (‏פט״ב ג׳:‏9‏)‏.‏ לכן עד בוא היום שבו ישמיד אלוהים את הרשעים,‏ הבה נמשיך להכריז את מסר האזהרה שמטעמו המשקף את חמלתו.‏ אנו יכולים ללמוד מדוגמתו של ישוע.‏ נכמרו רחמיו כלפי ההמונים שבאו אליו כי ”‏היו פצועים ועזובים כצאן ללא רועה”‏.‏ מה הוא עשה?‏ הוא ”‏החל ללמד אותם דברים רבים”‏ (‏מתי ט׳:‏36;‏ מר׳ ו׳:‏34‏)‏.‏ גישתו הייתה מנוגדת לחלוטין לזו של הפרושים,‏ שכלל לא רצו לעזור לפשוטי העם (‏מתי י״ב:‏9–14;‏ כ״ג:‏4;‏ יוח׳ ז׳:‏49‏)‏.‏ האם גם אתה בדומה לישוע חפץ לסייע לאנשים הרעבים מבחינה רוחנית?‏ מ17.‏09 9 §6‏;‏ 10 §9

בהיותו בבור הכלא במצרים האם העלה יוסף בדעתו שהוא ימונה לעמדה השנייה בחשיבותה בארץ זו או שהוא יהיה כלי בידי יהוה להצלת משפחתו מרעב?‏ (‏בר׳ מ׳:‏15;‏ מ״א:‏39–43;‏ נ׳:‏20‏)‏ אין ספק שמעשיו של יהוה עלו על כל ציפיותיו של יוסף.‏ האם שרה,‏ שהייתה כבר בגיל מתקדם,‏ תיארה לעצמה שיהוה יאפשר לה ללדת בן משלה?‏ לידת יצחק עלתה מעל ומעבר על כל מה שהעלתה שרה בדעתה (‏בר׳ כ״א:‏1–3,‏ 6,‏ 7‏)‏.‏ אמת,‏ איננו מצפים שיהוה ימגר באורח נס את כל בעיותינו לפני העולם החדש המובטח;‏ ואיננו דורשים ממנו לחולל למעננו ניסים ונפלאות.‏ אבל אנו כן יודעים שיהוה אלוהינו כבר סייע למשרתיו בעבר בדרכים מופלאות (‏יש׳ מ״ג:‏10–12‏)‏.‏ אנו יודעים שהוא יכול לעשות את כל הדרוש כדי לנסוך בנו את הכוח למלא את רצונו (‏קור״ב ד׳:‏7–9‏)‏.‏ כן,‏ יהוה יכול לעזור לנו לגבור על קשיים בלתי עבירים לכאורה אם נשמור לו אמונים.‏ מ17.‏08 11,‏ 12 §13,‏ 14

תודות לשירות המורחב אתה בא במגע עם אחרים המשרתים בשירות המורחב,‏ מה שתורם לבגרותך הרוחנית.‏ רבים מצאו ששירות יהוה במלוא הזמן בצעירותם סייע להם בהמשך ליהנות מנישואין מוצלחים יותר.‏ פעמים רבות מי ששירתו כחלוצים לפני הנישואין יכלו להמשיך לשרת כחלוצים יחד כזוג נשוי (‏רומ׳ ט״ז:‏3,‏ 4‏)‏.‏ יש לערב את הלב בתוכניותיך.‏ בתהלים כ׳:‏5 נאמר על יהוה:‏ ”‏ייתן לך כלבבך,‏ וכל עצתך [‏תוכניותיך]‏ ימלא”‏.‏ לכן חשוב על מה שאתה רוצה לעשות בחייך.‏ הרהר במה שעושה יהוה בימינו וחשוב מה תוכל לעשות בשירותו.‏ לאחר מכן תכנן לעשות את הרצוי בעיניו.‏ שירות יהוה במלוא זמנך יסב לך סיפוק עמוק מפני שזוהי דרך חיים המסבה כבוד לאלוהים.‏ כן,‏ ”‏התענג על יהוה,‏ וייתן לך משאלות לבך”‏ (‏תהל׳ ל״ז:‏4‏)‏.‏ מ17.‏07 26 §15–18

אדם הממלא היטב משימה כלשהי או מגלה תכונה משיחית מסוימת ראוי לשבח על כך.‏ אם קיימות סיבות לשבח בני אדם,‏ על אחת כמה וכמה עלינו להלל את יהוה אלוהים!‏ אנו יכולים להללו בשל כוחו העצום,‏ כוח הניכר בפלאי הבריאה שלו,‏ וכן בשל אהבתו לבני האדם,‏ אשר באה לידי ביטוי בקורבן הכופר של בנו.‏ כותב מזמור קמ״ז היה חדור רצון להלל את יהוה.‏ הוא גם קרא לאחרים להלל את אלוהים יחד איתו (‏תהל׳ קמ״ז:‏7,‏ 12‏)‏.‏ איננו יודעים מיהו כותב המזמור.‏ אולם נראה שהוא חי בתקופה שבה השיב יהוה את בני ישראל לירושלים מגלות בבל (‏תהל׳ קמ״ז:‏2‏)‏.‏ שיבת בני ישראל למולדתם לשם שיקום עבודת אלוהים האמיתית ללא ספק הניעה את המשורר להלל את יהוה.‏ אילו סיבות יש לך ’‏להלל את יהוה’‏?‏ (‏תהל׳ קמ״ז:‏1‏)‏.‏ מ17.‏07 17 §1–3

ישוע ידע שרוב תלמידיו יצטרכו להתפרנס בעולם המסחר הלא־צודק הזה.‏ אף־על־פי שישוע לא הסביר מדוע הוא כינה את העושר ”‏ממון העוולה”‏,‏ המקרא מבהיר שמערכת המסחר החמדנית לא הייתה חלק ממטרת אלוהים.‏ יהוה סיפק בשפע את צורכיהם של אדם וחוה בגן עדן (‏בר׳ ב׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ בתקופה מאוחרת יותר,‏ כאשר פעלה רוח הקודש בקהילת המשוחים בני המאה הראשונה,‏ ”‏איש מהם לא החשיב דבר מנכסיו לרכושו הפרטי,‏ אלא היו שותפים בכול”‏ (‏מה״ש ד׳:‏32‏)‏.‏ ישעיהו הנביא ניבא שתבוא העת שבה כל בני האדם ייהנו בחופשיות ממשאבי כדור הארץ (‏יש׳ כ״ה:‏6–9;‏ ס״ה:‏21,‏ 22‏)‏.‏ אך בינתיים כדי להתפרנס זקוקים תלמידי ישוע ל”‏פיקחות”‏ – עליהם לנצל את ”‏ממון העוולה”‏ של העולם הזה ובה בעת להשביע את רצון אלוהים (‏לוקס ט״ז:‏8‏)‏.‏ מ17.‏07 8 §4–6

בספר איוב – אחד הספרים הקדומים ביותר במקרא – אנו קוראים על הטענה שהשמיע השטן,‏ לפיה אם יחווה איוב סבל עז,‏ הוא יפנה עורף לאלוהים.‏ השטן הציע שאלוהים עצמו יסב סבל לאיוב.‏ יהוה לא היה מוכן לעשות זאת,‏ אך הוא אִפשר לשטן לבחון את איוב.‏ לא חלף זמן רב ואיוב איבד את משרתיו,‏ מקור מחייתו ועשרת ילדיו האהובים.‏ השטן יצר את האשליה שאלוהים עצמו עומד מאחורי הצרות שניחתו על איוב (‏איוב א׳:‏13–19‏)‏.‏ בהמשך הכה השטן את איוב במחלה מייסרת ומזוויעה (‏איוב ב׳:‏7‏)‏.‏ מצוקתו גברה עוד יותר בשל המילים המייאשות שאמרו לו אשתו ושלושה אנשים שהעמידו פני חברים (‏איוב ב׳:‏9;‏ ג׳:‏11;‏ ט״ז:‏2‏)‏.‏ מה הייתה התוצאה?‏ טענתו של השטן הוכחה ככוזבת לחלוטין.‏ איוב סירב בכל תוקף להפנות עורף לאלוהים (‏איוב כ״ז:‏5‏)‏.‏ מ17.‏06 24 §9,‏ 10

ראשי המשפחות בימינו מכירים באחריות המקראית שמוטלת עליהם לדאוג לצורכיהם החומריים של בני ביתם.‏ עליהם לעבוד בחריצות כדי למלא אחריות זו.‏ אולם כיום,‏ באחרית הימים,‏ העבודה היא לא אחת מקור לדאגות.‏ בשל התחרות הרבה על מספר מוגבל של מקומות עבודה,‏ עובדים רבים חשים מחויבים לעבוד יותר ויותר שעות,‏ לעיתים תמורת שכר נמוך.‏ כמו כן,‏ הלחץ המתמיד להגברת התפוקה פוגע בבריאותם הגופנית,‏ הנפשית והרגשית.‏ עובדים שאינם מוכנים לעשות את ההקרבות הללו עבור החברה המעסיקה אותם מסתכנים באובדן משרתם.‏ בתור משיחיים אנו נאמנים בראש ובראשונה ליהוה אלוהים,‏ ולא למעסיקנו (‏לוקס י׳:‏27‏)‏.‏ עבודתנו היא בסך הכול אמצעי להשגת מטרה.‏ אנו עובדים כדי למלא את צרכינו החומריים הבסיסיים וכדי להשיג את הנחוץ לנו לביצוע שירותנו.‏ אולם אם לא נעמוד על המשמר,‏ העבודה עלולה לפגוע בשירותנו.‏ מ17.‏05 23 §5–7

לעיתים החדשים מקרבנו מבקשים ממבשרים בוגרים לעזור להם ללמד את ילדיהם את האמת.‏ אם הוחלט שמישהו אחר ילמד את הילדים במקום ההורים,‏ אל למורה לנסות ליטול לידיו את תפקיד ההורים (‏אפ׳ ו׳:‏1–4‏)‏.‏ לעיתים עדי־יהוה מתבקשים לנהל שיעורי מקרא עם ילדים שהוריהם אינם מתעניינים בָּאמת.‏ אך אותם אחים צריכים לזכור שהעובדה שהם מעניקים סיוע רוחני לילדים אינה הופכת אותם להוריהם.‏ יהיה זה חכם לנהל את שיעורי המקרא עם הילדים בביתם ובנוכחות הוריהם או בנוכחות אח בוגר אחר.‏ אפשרות אחרת היא לערוך את השיעורים במקום ציבורי מתאים.‏ כך לאיש לא יהיה בסיס לפרש בצורה מוטעית את המתרחש.‏ יש לקוות שלימים ימלאו ההורים את האחריות שהטיל עליהם אלוהים לדאוג לרוחניות ילדיהם.‏ מ17.‏06 8 §15,‏ 16

אם הילדים אינם מזדהים עם תרבות הוריהם,‏ הם אולי יסרבו ללמוד את שפת הוריהם ואפילו לא ירצו ללמוד על אמונתם.‏ הורים משיחיים מציבים את טובתם הרוחנית של ילדיהם לפני העדפותיהם האישיות (‏קור״א י׳:‏24‏)‏.‏ אח ששמו סמואל אומר:‏ ”‏אשתי ואני ניסינו לשים לב באיזו שפה קל יותר לילדינו להתקדם מבחינה רוחנית,‏ והתפללנו לקבלת חוכמה.‏ .‏.‏.‏ כשראינו שהם מפיקים מעט תועלת מהאסיפות בשפתנו,‏ החלטנו לעבור לקהילה בשפה המקומית.‏ הלכנו יחד לאסיפות ויצאנו לשירות.‏ גם הזמנו חברים מהקהילה המקומית לארוחות וטיולים.‏ כך התאפשר לילדינו להכיר טוב יותר את האחים וגם את יהוה,‏ לא רק כאלוהיהם,‏ אלא גם כאביהם וכידידם.‏ בעינינו זה היה חשוב בהרבה מאשר לדאוג שהם ישלטו בשפתנו”‏.‏ מ17.‏05 10 §11–13

בקרוב ישכנו על פני תבל רק אנשים המעדיפים את ריבונות יהוה על פני כל ריבונות אחרת.‏ עד כמה אנו מייחלים לימים הללו!‏ בדומה לדבורה וברק אנו שרים:‏ ”‏יאבדו כל אויביך,‏ יהוה,‏ ואוהביו כצאת השמש בגבורתו”‏ (‏שופ׳ ה׳:‏31‏)‏.‏ מילים אלה יתממשו כאשר ישים יהוה קץ לעולמו המרושע של השטן.‏ כאשר תפרוץ מלחמת הר מגידון,‏ לא יהיה צורך במתנדבים בשר ודם שיביסו את האויב.‏ באותה עת ’‏נעמוד ונראה את ישועת יהוה’‏ (‏דה״ב כ׳:‏17‏)‏.‏ אך בינתיים יש לנו שפע של הזדמנויות לתמוך באומץ ובהתלהבות במטרת יהוה.‏ ”‏בהתנדב עם,‏ ברכו יהוה”‏.‏ דבורה וברק לא פתחו את שיר הניצחון שלהם בדברי הלל לבני אדם,‏ אלא בתהילה לאל העליון (‏שופ׳ ה׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ כאז כן כיום.‏ מי ייתן ורוח ההתנדבות שאתה מגלה תניע אחרים ’‏לברך את יהוה’‏!‏ מ17.‏04 32 §17,‏ 18

אף שיוסף לא שכח את העוולות שנגרמו לו במהלך 13 שנות סבלו,‏ הוא לא התמרמר (‏בר׳ מ״ה:‏5–8‏)‏.‏ וחשוב מכול,‏ הוא לא אפשר למגרעותיהם ולטעויותיהם של אחרים להרחיק אותו מיהוה.‏ תודות לנאמנותו הוא זכה לראות כיצד יהוה תיקן את העוולות ובירך אותו ואת משפחתו.‏ באופן דומה,‏ עלינו להוקיר את יחסינו עם יהוה ולשמור עליהם.‏ אל לנו לעולם לאפשר למגרעות אחינו להרחיק אותנו מהאל שאנו אוהבים ועובדים (‏רומ׳ ח׳:‏38,‏ 39‏)‏.‏ תחת זאת,‏ אם אח לאמונה נוהג בנו בחוסר צדק,‏ הבה נקרב אף יותר ליהוה כדוגמת יוסף ונשתדל לאמץ את ראייתו.‏ לאחר שעשינו כל מה שבכוחנו לעשות כדי לפתור את הבעיה על־פי עקרונות המקרא,‏ עלינו להותיר את העניין בידי יהוה בביטחון שהוא יתקן את הבעיה בדרכו ובמועד שהוא רואה לנכון.‏ מ17.‏04 20 §12‏;‏ 22 §15,‏ 16

חנה עשתה בדיוק את מה שנדרה לאלוהים.‏ היא אפילו לא חשבה לנהוג אחרת.‏ היא הביאה את שמואל לעלי הכוהן הגדול אשר שירת במשכן בשילה ואמרה:‏ ”‏אל הנער הזה התפללתי,‏ וייתן יהוה לי את שאלתי אשר שאלתי מעימו.‏ וגם אנוכי,‏ השאלתיהו ליהוה.‏ כל הימים אשר היה,‏ הוא שאול ליהוה”‏ (‏שמ״א א׳:‏24–28‏)‏.‏ שם ’‏גדל הנער שמואל עם יהוה’‏ (‏שמ״א ב׳:‏21‏)‏.‏ אך איזו משמעות הייתה לכך עבור חנה?‏ היא אהבה בכל ליבה את בנה הקטן,‏ ומעתה היא לא תוכל להיות איתו מדי יום במהלך שנות ילדותו.‏ תאר לעצמך עד כמה היא השתוקקה לחבק אותו,‏ לשחק איתו ולטפל בו.‏ היא ויתרה על כל הזיכרונות הנעימים שצוברת אם אוהבת הרואה כיצד בנה הקטן הולך וגדל.‏ למרות זאת,‏ חנה לא התחרטה על כך ששילמה את נדרה לאלוהים.‏ ליבה שמח ביהוה (‏שמ״א ב׳:‏1,‏ 2;‏ תהל׳ ס״א:‏2,‏ 6,‏ 9‏)‏.‏ מ17.‏04 4,‏ 5 §7,‏ 8

לאחר שניבא השליח פאולוס שתקופתנו תאופיין ב”‏עיתות משבר קשות להתמודדות”‏,‏ הוא כתב בהשראת אלוהים:‏ ”‏אנשים רעים ומתחזים יגבירו את רעתם”‏ (‏טימ״ב ג׳:‏2–5,‏ 13‏)‏.‏ האם אתה רואה את התגשמות המילים הנבואיות הללו?‏ רבים מאיתנו נפלו קורבן לרשעים כגון בריונים אלימים,‏ קנאים אכולי שנאה ופושעים אכזריים.‏ חלקם נוהגים ברשעות גלויה;‏ אחרים מתחזים ומסתירים את מעלליהם במעטה של צדקה.‏ גם אם אנחנו באופן אישי לא נפלנו קורבן למעשיהם הרעים,‏ האנשים המרושעים הללו בכל זאת משפיעים עלינו.‏ אנו מזדעזעים לשמע מעשי הזוועה שלהם.‏ התעללותם האכזרית בילדים,‏ קשישים וחסרי ישע אחרים מעוררת בנו חלחלה.‏ הרשעים מגלים רוח לא־אנושית,‏ חייתית ואפילו שטנית (‏יעקב ג׳:‏15‏)‏.‏ אך למרבה השמחה,‏ כנגד החדשות הרעות האלה דבר יהוה נושא עימו חדשות טובות.‏ מ17.‏04 10 §4