נובמבר

משמעת עצמית כוללת שליטה עצמית במטרה לשפר את התנהגותנו ואת חשיבתנו.‏ משמעת עצמית אינה טבועה בנו מלידה,‏ ועלינו לרכוש תכונה זו.‏ כאשר מחנכים ההורים את ילדיהם בסבלנות ובאופן עקבי ”‏במוסר יהוה ובתוכחתו”‏,‏ הם גם מסייעים להם לטפח משמעת עצמית ולרכוש חוכמה (‏אפ׳ ו׳:‏4‏)‏.‏ עיקרון זה חל גם על מי שלומדים להכיר את יהוה בבגרותם.‏ ייתכן שכבר טיפחו מידה של משמעת עצמית.‏ אולם במובן הרוחני תלמיד חדש מתחיל את דרכו כחסר בגרות.‏ בכל זאת,‏ הוא יכול להתקדם אל הבגרות ככל שהוא לומד לעטות את ”‏האישיות החדשה”‏ הדומה לזו של המשיח (‏אפ׳ ד׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ משמעת עצמית היא מרכיב חשוב בצמיחה זו.‏ מ18.‏03 29 §3,‏ 4

אנו מקבלים בברכה את כל הנוכחים באסיפותינו המשיחיות כמי שהוזמנו יחד איתנו לסעודה רוחנית.‏ יהוה וארגונו הם מארחינו (‏רומ׳ ט״ו:‏7‏)‏.‏ כאשר ישנם נוכחים חדשים,‏ הופכים גם אנו כביכול לשותפים לאירוח.‏ מדוע לא תנקוט יוזמה ותקדם בברכה את החדשים הללו,‏ ללא תלות בלבושם או בהופעתם החיצונית?‏ (‏יעקב ב׳:‏1–4‏)‏ אם הבחנת באדם שאין מי שדואג לו,‏ התוכל להזמינו לשבת איתך?‏ הוא ודאי יעריך עזרה מצידך לעקוב אחר התוכנית ולמצוא את הפסוקים המוקראים.‏ תהא זו דרך מצוינת ’‏להכניס אורחים’‏.‏ ביקוריהם של נואמים פומביים מקהילות אחרות,‏ וכן של משגיחי נפה ולעיתים של נציגים מהסניף המקומי,‏ מזמנים לנו הזדמנויות לגלות הכנסת אורחים (‏יוח״ג 5–8‏)‏.‏ הגשת כיבוד קל או ארוחה היא אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות כן.‏ האם תוכל ליטול חלק בכך?‏ מ18.‏03 15 §5,‏ 7

חשוב על סיפורו של יהודי שרדף את המשיחיים.‏ הוא נולד לאומה שהייתה מוקדשת לאלוהים.‏ אולם היהודים איבדו את יחסיהם המיוחדים עם יהוה.‏ האיש היה קנאי למסורות היהדות,‏ אך בהמשך למד על דרך טובה יותר.‏ הוא קיבל עדות מישוע המשיח עצמו שכבר הוקם לתחייה וזכה לתפארתו.‏ מה הייתה תגובתו?‏ הוא קיבל בשמחה את עזרתו של התלמיד המשיחי חנניה.‏ המקרא מוסר לנו באשר לאותו אדם:‏ ”‏הוא קם ונטבל”‏ (‏מה״ש ט׳:‏17,‏ 18;‏ גל׳ א׳:‏14‏)‏.‏ ודאי הבנת שמדובר באותו יהודי שלימים נודע כשליח פאולוס.‏ חשוֹב על העובדה הבאה:‏ ברגע שרחש פאולוס הערכה כלפי האמת על אודות תפקידו של ישוע במימוש מטרת אלוהים,‏ הניע אותו הדבר לנקוט פעולה.‏ הוא נטבל ללא דיחוי (‏מה״ש כ״ב:‏12–16‏)‏.‏ הדבר נכון גם באשר לתלמידי המקרא כיום,‏ צעירים ומבוגרים כאחד.‏ מ18.‏03 5,‏ 6 §9–11

חייו של יעקב לא היו קלים.‏ היה עליו להתמודד עם אחיו עשיו שהיה ממוקד בבשר והתכוון להרגו.‏ ואם לא די בכך,‏ היה עליו להסתדר גם עם חותנו הרמאי,‏ אשר ניסה לנצלו שוב ושוב.‏ למרות זאת,‏ חרף העובדה שסביבו היו אנשים ’‏גשמיים’‏,‏ היה יעקב אדם רוחני (‏קור״א ב׳:‏14–16‏)‏.‏ הוא האמין בהבטחה שניתנה לאברהם ודאג במסירות מלאה למשפחה שעתידה הייתה למלא תפקיד מיוחד במימוש מטרת יהוה (‏בר׳ כ״ח:‏10–15‏)‏.‏ דבריו ומעשיו של יעקב מעידים שייחס חשיבות רבה לאמות המידה של אלוהים ולעשיית רצונו.‏ לדוגמה,‏ כאשר חש מאוים מעשיו אמר יעקב לאלוהים:‏ ”‏הצילני נא.‏.‏.‏ ואתה אמרת,‏ ’‏היטֵב איטִיב עימָך ושמתי את זרעך כחול הים’‏”‏ (‏בר׳ ל״ב:‏7–13‏)‏.‏ ברור אפוא שהוא גילה אמונה בהבטחות יהוה ורצה לנהוג בהתאם לרצון אלוהים ולמטרתו.‏ מ18.‏02 20 §9,‏ 10

איוב חווה שינויים אדירים בחייו.‏ לפני שפקדו אותו הניסיונות,‏ היה ”‏גדול מכל בני קדם”‏ (‏איוב א׳:‏3‏)‏.‏ הוא היה עשיר,‏ ידוע ומכובד מאוד (‏איוב כ״ט:‏7–16‏)‏.‏ אך למרות כל זאת,‏ איוב לא התייהר או חש שאין הוא זקוק לאלוהים.‏ למעשה,‏ יהוה כינה אותו ”‏עבדי”‏.‏ השטן המיט על איוב סדרה של מתקפות מרושעות,‏ מה שגרם לאיוב להניח שאלוהים הוא האשם (‏איוב א׳:‏13–21‏)‏.‏ בהמשך הגיעו שלושה מנחמי שווא והתקיפו את איוב במילים אכזריות.‏ ביסודו של דבר טענו הם שהוא קיבל מאלוהים את שהגיע לו (‏איוב ב׳:‏11;‏ כ״ב:‏1,‏ 5–10‏)‏.‏ בכל זאת,‏ שמר איוב על תומתו.‏ לאחר שתמו הניסיונות,‏ נתן יהוה לאיוב כפליים משהיה לו לפני שהללו החלו,‏ וכן הוסיף לחייו 140 שנה (‏יעקב ה׳:‏11‏)‏.‏ גם בשנים הללו המשיך איוב לגלות מסירות בלעדית ליהוה.‏ מ18.‏02 6 §16‏;‏ 7 §18

אנשים המתאפיינים בתכונות הללו צמאים להכרה ולהערצה.‏ למדן אחד כתב את הדברים הבאים באשר לאדם בעל גאווה עזה:‏ ”‏בליבו יש מזבח קטן שבו הוא משתחווה לעצמו”‏.‏ יש האומרים שגאווה מופרזת היא כה נתעבת שאפילו הגאוותנים אינם אוהבים לראות תכונה זו באחרים.‏ אין ספק שיהוה מתעב גאווה.‏ הוא שונא ”‏עיניים רמות”‏ (‏מש׳ ו׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ גאווה מפריעה לפרט להתקרב לאלוהים (‏תהל׳ י׳:‏4‏)‏.‏ תכונה זו היא ממאפייניו של השטן (‏טימ״א ג׳:‏6‏)‏.‏ אולם,‏ למרבה הצער,‏ היו אפילו משרתי יהוה נאמנים שלקוּ בגאווה.‏ עוזיהו,‏ מלך יהודה,‏ היה נאמן במשך שנים רבות.‏ אולם המקרא מציין:‏ ”‏כחזקתו גבה ליבו עד להשחית,‏ וימעל ביהוה אלוהיו ויבוא אל היכל יהוה להקטיר”‏.‏ לימים נפל חזקיהו המלך גם הוא קורבן למלכודת היהירות,‏ אך היה זה רק לזמן מה (‏דה״ב כ״ו:‏16;‏ ל״ב:‏25,‏ 26‏)‏.‏ מ18.‏01 28 §4,‏ 5

נתינה ממשאביו האישיים של הפרט מוזכרת רבות בכתבי־הקודש.‏ במספר מקרים תרמו משרתי יהוה עבור פרויקטים ספציפיים (‏שמ׳ ל״ה:‏5;‏ מל״ב י״ב:‏5,‏ 6;‏ דה״א כ״ט:‏5–9‏)‏.‏ כאשר שמעו האחים בקהילה המשיחית הקדומה על המחסור שהתעורר בעקבות רעב,‏ הם החליטו ”‏לשלוח סיוע לאחים המתגוררים ביהודה,‏ איש איש כפי שידו משגת”‏ (‏מה״ש י״א:‏27–30‏)‏.‏ כמובן,‏ מקורות התרומות הללו היו מגוונים.‏ במאה הראשונה מכרו מספר משיחיים נכסים שהיו בבעלותם,‏ כגון שדות ובתים,‏ ונתנו את הכסף לשליחים.‏ השליחים חילקו את הסכומים הללו בין מי שהיו שרויים בצורך (‏מה״ש ד׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏ אחרים הפרישו סכומים מסוימים כדי לתרום באופן קבוע עבור הפעילות.‏ כך תרמו את חלקם אנשים מכל שכבות החברה – אמידים מאוד או עניים מאוד (‏לוקס כ״א:‏1–4‏)‏.‏ מ18.‏01 18 §7‏;‏ 19 §9

אין זה משנה מה מידת הכשרתנו,‏ אנו מוגבלים במה שביכולתנו לעשות בכוחנו אנו.‏ זהו לקח שעל כולנו ללמוד.‏ אף־על־פי שהשליח פאולוס היה אדם כשיר,‏ היו לו מגבלות שמנעו ממנו לעשות כל שחפץ.‏ לאחר ששטח את דאגותיו בפני אלוהים,‏ נענה:‏ ”‏בחולשה נשלמת גבורתי”‏.‏ פאולוס הבין את המסר.‏ הוא הסיק:‏ ”‏כאשר אני חלש,‏ אז חזק אני”‏ (‏קור״ב י״ב:‏7–10‏)‏.‏ למה התכוון?‏ פאולוס ידע שיש גבול למה שביכולתו לעשות ללא עזרה ממקור נעלה יותר.‏ רוח קודשו של אלוהים יכולה הייתה להעניק לפאולוס את הכוח שחסַר לו.‏ בנוסף,‏ רוח אלוהים גם יכולה הייתה לנסוך בפאולוס כוח למלא משימות שמעולם לא היה מסוגל למלא בכוחו שלו.‏ הדבר נכון גם לגבינו.‏ אם כוחנו ינבע מיהוה,‏ אנו אכן נהיה חזקים.‏ מ18.‏01 9 §8,‏ 9

אם ילדך יאמר לך שהוא רוצה להיטבל,‏ לְמַד את החומר שסיפק ארגון יהוה להורים.‏ כך תכשיר את הקרקע כדי להדגיש בפני ילדך עד כמה רצינית ההחלטה להקדיש את החיים ליהוה ולהיות משיחי טבול וכדי להבליט את הברכות הנובעות מכך.‏ בתור הורה יש לך אחריות כבדה,‏ וגם הזכות,‏ לגדל את ילדיך ”‏במוסר יהוה ובתוכחתו”‏ (‏אפ׳ ו׳:‏4‏)‏.‏ אין זה מספיק ללמד אותם מה אומר המקרא.‏ עליך גם לעזור להם להשתכנע במה שהם למדים.‏ עליהם להיות כה משוכנעים שהדבר יניע אותם להקדיש את חייהם ליהוה ולשרת אותו בלב ונפש.‏ מי ייתן ודברו של יהוה,‏ רוחו ומאמציך כהורה יסייעו לילדיך ’‏להחכים לישועה’‏.‏ מ17.‏12 22 §17,‏ 19

דניאל היה כמעט בן 100 שנה וקרוב לסוף חייו.‏ האם הוא יזכה לשוב לחיים?‏ ודאי וודאי!‏ בסיום ספר דניאל אנו קוראים על מה שאמר לו אלוהים:‏ ”‏אתה לך לקץ ותנוח”‏.‏ דניאל הקשיש ידע שהמתים כביכול נחים ושאין ”‏חשבון ודעת וחוכמה בשאול”‏,‏ אליו יגיע בקרוב (‏קהלת ט׳:‏10‏)‏.‏ אך לא תהיה זו אחריתו,‏ שהרי עתידו היה מובטח.‏ המלאך הוסיף ואמר לדניאל הנביא את דברי הפסוק היומי.‏ לא נאמר לו באיזה תאריך יתרחש הדבר או כמה זמן יהיה עליו להמתין.‏ דניאל ילך אל קיצו וינוח.‏ עם זאת,‏ המילים ”‏תעמוד לגורלך”‏ בלשון עתיד מצביעות על הבטחה ברורה של תחייה שתתרחש זמן רב לאחר מותו,‏ ב”‏קץ הימין”‏.‏ מ17.‏12 7 §17,‏ 18

יהוה הורה לזקני ישראל לחקות את דרישות הצדק הנעלות שלו.‏ תחילה נדרשו הזקנים לברר מה הן העובדות.‏ בנוסף,‏ היה עליהם לשקול בכובד ראש את מניעיו של מי שביצע את ההריגה,‏ את גישתו ואת התנהגותו הקודמת כדי להחליט האם יש מקום לרחמים.‏ על מנת לשקף את הצדק של אלוהים,‏ הם היו צריכים לקבוע אם הנמלט פעל ”‏בשנאה”‏ ו”‏בצְדִיָה”‏,‏ כלומר מתוך כוונה זדונית (‏במ׳ ל״ה:‏20–24‏)‏.‏ אם נשמעה עדותם של עדים,‏ נדרשו לפחות שני עדים כדי לאמת את ההאשמה לפיה מדובר ברוצח במזיד.‏ לאחר בירור עובדות המקרה,‏ היה על הזקנים להביא בחשבון את האדם,‏ ולא רק את המעשה שביצע.‏ הם נזקקו לתובנה,‏ היכולת להביט אל מעבר למה שנראה על פני השטח ולרדת לעומקו של עניין.‏ מעל לכול,‏ הם נזקקו לרוח קודשו של יהוה,‏ אשר בזכותה יכלו לשקף את התובנה,‏ הרחמים והצדק שלו (‏שמ׳ ל״ד:‏6,‏ 7‏)‏.‏ מ17.‏11 16 §13,‏ 14

כשהתחלנו להתרועע עם משרתי אלוהים,‏ גילינו אמיתות יקרות.‏ למדנו שיהוה הוא בוראנו ומקור חיינו ושיש לו מטרה עבור האנושות.‏ עוד למדנו שברוב אהבתו שלח אלוהים את בנו כקורבן כופר כדי שנוכל להשתחרר מכבלי החטא והמוות.‏ בנוסף,‏ למדנו שמלכותו תמגר את כל הסבל,‏ ושנוכל לחיות לנצח באושר ובשלווה תחת שלטונה (‏יוח׳ ג׳:‏16;‏ ההת׳ ד׳:‏11;‏ כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ מדי פעם חלים שינויים בהבנתנו באשר לנבואות מקראיות ופסוקים מסוימים.‏ כשמתפרסמים שינויים אלה,‏ עלינו ללמוד את החומר לעומק ולהקדיש מחשבה לנלמד (‏מה״ש י״ז:‏11‏)‏.‏ מטרתנו אינה רק להבין את השינוי העיקרי שחל,‏ אלא גם את ההבדלים הדקים בין ההבנה הקודמת להבנה החדשה.‏ כך ההבנה החדשה תהפוך לחלק בלתי נפרד מבית אוצרנו.‏ מ17.‏06 12,‏ 13 §15,‏ 16

חשוב במיוחד שנעמוד על המשמר במצבים שבהם אנו עלולים להתפתות להתפשר על אמות המידה המוסריות של יהוה.‏ לדוגמה,‏ יהיה זה נבון מצד בני זוג להציב כבר בתחילת חיזוריהם גבולות ברורים באשר למגעי חיבה ונשיקות,‏ ולהחליט כיצד להימנע מלהימצא לבדם בנסיבות לא־מתאימות (‏מש׳ כ״ב:‏3‏)‏.‏ מצבים מסוכנים מבחינה מוסרית עלולים להתעורר גם כאשר משיחי נמצא הרחק מביתו במסגרת נסיעת עסקים או כאשר עליו לעבוד עם מישהו מבני המין השני (‏מש׳ ב׳:‏10–12,‏ 16‏)‏.‏ כמו כן,‏ אנו עלולים להיות בסיכון גבוה יותר כשאנו מדוכאים או פגיעים.‏ אנו אף עלולים להיות כה נואשים לתמיכה רגשית שנסכים לקבל תשומת לב מכל אדם.‏ אם תרגיש כך אי פעם,‏ פנה ליהוה ולמשרתיו לקבלת עזרה (‏תהל׳ ל״ד:‏19;‏ מש׳ י״ג:‏20‏)‏.‏ מ17.‏11 26 §4,‏ 5

יהוה התייחס ברצינות לכל מקרי שפיכות הדמים בישראל הקדומה.‏ רוצחים במזיד הומתו על־ידי ”‏גואל הדם”‏ – שאר בשר ממין זכר הקרוב ביותר של הקורבן (‏במ׳ ל״ה:‏19‏)‏.‏ מעשה זה כיפר על דמו השפוך של הקורבן החף מפשע.‏ הוצאתו להורג של הפושע ללא דיחוי הגנה על הארץ המובטחת מפני טומאה,‏ שהרי יהוה ציווה:‏ ”‏לא תחניפו את הארץ אשר אתם בה.‏ כי [‏שפיכת]‏ הדם [‏היא תחניף]‏ את הארץ”‏ (‏במ׳ ל״ה:‏33,‏ 34‏)‏.‏ אך נשאלת השאלה:‏ כיצד טיפלו בני ישראל במקרים שבהם אירעה שפיכות דמים בשוגג?‏ על מי שהרג אדם בשוגג רבצה אשמת דמים,‏ אף־על־פי שהמעשה נעשה שלא בכוונה (‏בר׳ ט׳:‏5‏)‏.‏ אולם תודות לרחמי אלוהים אדם זה הורשה לנוס מגואל הדם אל אחת משש ערי המקלט,‏ שם יכול היה למצוא הגנה.‏ מי שהרג אדם בשוגג היה צריך להישאר בעיר המקלט עד מותו של הכוהן הגדול (‏במ׳ ל״ה:‏15,‏ 28‏)‏.‏ מ17.‏11 9 §3–5

אחות מאוסטרליה מספרת:‏ ”‏חמי מתנגד בחריפות לאמת.‏ לפני שבעלי ואני מתקשרים אליו כדי להתעניין בשלומו,‏ אנו מתפללים ליהוה שיעזור לנו לא להשיב בכעס.‏ כדי להימנע משיחות ארוכות שבדרך כלל מובילות לוויכוחים עזים בנושאים דתיים,‏ אנחנו קובעים זמן מוגדר לשיחה”‏.‏ ויכוחים עלולים לגרום לך לחוש רגשי אשמה,‏ בייחוד אם אתה אוהב את קרוביך מעומק לבך וחפץ לרצותם.‏ אולם היה נחוש להציב את נאמנותך ליהוה לפני אהבתך לבני משפחתך.‏ עמדה זו יכולה למעשה לסייע לקרוביך להבין שיישום עקרונות המקרא הוא עניין של חיים או מוות.‏ בכל מקרה,‏ זכור שאינך יכול להכריח אחרים לקבל את האמת.‏ במקום זאת,‏ עזור להם לראות כיצד דרכיו של יהוה הועילו לך.‏ אלוהינו האוהב נותן להם,‏ כפי שהוא נותן לנו,‏ את ההזדמנות לבחור באיזה קו פעולה לנקוט (‏יש׳ מ״ח:‏17,‏ 18‏)‏.‏ מ17.‏10 15,‏ 16 §15,‏ 16

אל לנו להגביל את אהבתנו למילים בלבד,‏ בייחוד אם הנסיבות מצריכות נקיטת פעולה.‏ למשל,‏ אם אח לאמונה סובל ממחסור בצורכי מחיה בסיסיים,‏ הוא זקוק לא רק לדברי עידוד,‏ אלא ליותר מכך (‏יעקב ב׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ באופן דומה,‏ אהבה ליהוה ולרע מניעה אותנו לא רק לבקש מאלוהים ש’‏ישלח פועלים לקציר’‏,‏ אלא גם ליטול חלק מלא בפעילות ההטפה (‏מתי ט׳:‏38‏)‏.‏ השליח יוחנן כתב שעלינו לאהוב ”‏בפועל ובאמת”‏.‏ מכאן שאהבתנו צריכה להיות ”‏ללא צביעות”‏,‏ אהבה ”‏שאין עימה צביעות”‏ (‏רומ׳ י״ב:‏9;‏ קור״ב ו׳:‏6‏)‏.‏ משמע הדבר שאיננו יכולים לגלות אהבה אמיתית בשעה שאנו כביכול עוטים מסכה ומעמידים פני מי שאנו לא.‏ אולי אנו תוהים:‏ ’‏האם קיימת אהבה שיש עימה צביעות?‏’‏ לא!‏ אין זו אהבה,‏ אלא חיקוי עלוב של תכונה זו.‏ מ17.‏10 8 §5,‏ 6

כדי שדבר־אלוהים ישפיע עלינו,‏ אנו צריכים לקרוא בו בקביעות – מדי יום אם אפשר.‏ כמובן,‏ לרובנו יש לוח זמנים עמוס.‏ בכל זאת,‏ אל לנו לאפשר לדבר,‏ אפילו לא למחויבויות לגיטימיות,‏ לשבש את שגרת קריאת המקרא שלנו (‏אפ׳ ה׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ רבים ממשרתי יהוה מצאו דרכים יצירתיות לפנות מדי יום זמן לקריאת המקרא,‏ אם בתחילת היום,‏ בסופו או בשעות אחרות במהלכו.‏ הם חשים כמו משורר התהלים,‏ אשר כתב:‏ ”‏מה אהבתי תורתך!‏ כל היום היא שיחתי”‏ (‏תהל׳ קי״ט:‏97‏)‏.‏ אין זה מספיק רק לקרוא במקרא.‏ חשוב שגם נהרהר במה שאנו קוראים (‏תהל׳ א׳:‏1–3‏)‏.‏ רק אז נוכל ליישם בצורה הטובה ביותר את חוכמתו הנצחית.‏ בין שאנו קוראים בדבר־אלוהים בפורמט מודפס ובין שבפורמט אלקטרוני,‏ מטרתנו היא שהמסר ייגע לליבנו.‏ מ17.‏09 24 §4,‏ 5

אין מקום לגלות חמלה ורחמים בכל מצב.‏ למשל,‏ תן דעתך לדוגמתו של שאול המלך.‏ הוא חס על חייו של אגג,‏ אויבו של עם אלוהים.‏ הוא אולי חשב שהוא נוהג בחמלה,‏ אבל הוא למעשה נהג בחוסר צייתנות.‏ כתוצאה מכך,‏ מאס בו יהוה מלהיות מלך על עם ישראל (‏שמ״א ט״ו:‏3,‏ 9,‏ 15‏)‏.‏ כמובן,‏ יהוה הוא שופט הצדק.‏ הוא מסוגל לקרוא את לב האנשים,‏ והוא יודע באילו מצבים אין מקום לחמלה (‏איכה ב׳:‏17;‏ יח׳ ה׳:‏11‏)‏.‏ קרוב היום שבו הוא יוציא לפועל את משפטו על כל המסרבים לציית לו (‏תסל״ב א׳:‏6–10‏)‏.‏ לא תהיה זו העת לנהוג בחמלה כלפי מי שאותם ישפוט כרשעים.‏ להיפך,‏ השמדתם תהיה ביטוי הולם לחמלתו של אלוהים כלפי הצדיקים,‏ אשר אותם הוא יושיע.‏ ברור אפוא שאין זה מתפקידנו לשפוט ולהחליט מי יישמדו ומי ייוותרו בחיים.‏ במקום זאת,‏ עלינו לעשות כעת כל שביכולתנו כדי לעזור לאנשים.‏ מ17.‏09 10,‏ 11 §10–12

שליטה עצמית היא חלק מפרי הרוח.‏ יהוה מגלה שליטה עצמית בצורה מושלמת.‏ אולם איננו מושלמים,‏ ולכן אנו מתקשים לגלות שליטה עצמית.‏ למעשה,‏ רבות מהבעיות שעימן מתמודדים אנשים כיום נובעות מהיעדר שליטה עצמית.‏ חוסר שליטה עצמית מביא לדחיינות,‏ הישגים נמוכים בבית־הספר וירידה באיכות העבודה.‏ היעדר תכונה זו מוביל גם לאלימות מילולית וגופנית,‏ שכרות,‏ גירושין,‏ חובות מיותרים,‏ התמכרויות,‏ מאסרים,‏ טראומות נפשיות,‏ מחלות מין,‏ הריונות לא־רצויים ועוד (‏תהל׳ ל״ד:‏12–15‏)‏.‏ והבעיה רק הולכת ומחריפה.‏ נושא המשמעת העצמית נבדק בשנות ה־40,‏ אך מחקרים עדכניים מראים שאנשים מגלים פחות ופחות משמעת עצמית.‏ תלמידי דבר־אלוהים אינם מופתעים מכך,‏ שהרי המקרא ניבא שב”‏אחרית הימים”‏ אנשים יהיו ”‏חסרי שליטה עצמית”‏ (‏טימ״ב ג׳:‏1–3‏)‏.‏ מ17.‏09 3 §1,‏ 2

‏”‏שלום אלוהים”‏ משרה שלווה על ליבנו ועל שכלנו.‏ אנו יודעים שיהוה דואג לנו ומעוניין בהצלחתנו (‏פט״א ה׳:‏10‏)‏.‏ ידיעה זו שומרת עלינו ומסייעת לנו שלא לשקוע בדאגות או בייאוש.‏ בקרוב תפקוד את האנושות הצרה הגדולה ביותר שהתרחשה אי פעם בעולם (‏מתי כ״ד:‏21,‏ 22‏)‏.‏ איננו יודעים בדיוק איך היא תשפיע עלינו אישית.‏ אולם אין צורך שנשקע בדאגות.‏ אומנם איננו יודעים כיצד בדיוק יפעל יהוה,‏ אך אנו מכירים את אלוהינו.‏ ממעשיו מן העבר אנו למדים שללא תלות במצב,‏ יהוה תמיד מגשים את מטרתו,‏ והוא לפעמים עושה כן בדרכים לא־צפויות.‏ בכל פעם שיהוה פועל כך למעננו אנו מתנסים בהיבט חדש של ”‏שלום אלוהים הנשגב מכל בינה”‏.‏ מ17.‏08 12 §16,‏ 17

‏”‏עד מתי?‏”‏ את השאלה הזו שאלו הנביאים הנאמנים ישעיהו וחבקוק (‏יש׳ ו׳:‏11;‏ חב׳ א׳:‏2‏)‏.‏ אפילו אדוננו ישוע המשיח שאל את אותה השאלה לנוכח חוסר אמונתם של הסובבים אותו (‏מתי י״ז:‏17‏)‏.‏ לכן אל לנו להיות מופתעים אם לעיתים שאלה זו עולה במחשבותינו.‏ אולי חווינו אי־צדק.‏ או ייתכן שאנו מתמודדים עם קשיי הזקנה ועם מחלות או עם לחצי החיים הנלווים ל’‏עיתות המשבר’‏ ה”‏קשות להתמודדות”‏ של ימינו (‏טימ״ב ג׳:‏1‏)‏.‏ אולי גישותיהם הפסולות של הסובבים אותנו מתישות אותנו.‏ בכל מקרה,‏ עד כמה מעודד לדעת שמשרתיו הנאמנים של יהוה מימי קדם לא היססו לשאול את אותה השאלה שאולי צצה גם בשכלנו,‏ ואלוהים לא נזף בהם על כך.‏ אולם מה יכול לסייע לנו בנסיבות קשות כאלה?‏ התלמיד יעקב משיב על כך בדברי הפסוק היומי.‏ מ17.‏08 3,‏ 4 §1–3

ישוע עודד את תלמידיו לרכוש ידידים בשמיים באמצעות ”‏ממון העוולה”‏.‏ אחת הדרכים להוכיח את נאמנותנו באמצעות נכסינו החומריים היא לתרום כספית לפעילות הבישור הכלל עולמית שעליה ניבא ישוע (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ לילדה מהודו הייתה קופת חיסכון קטנה ועם הזמן היא הוסיפה לתוכה מטבעות.‏ היא אפילו ויתרה על צעצועים לשם כך.‏ לאחר שהתמלאה הקופה,‏ היא תרמה את הכסף לפעילות הכרזת הבשורה.‏ אח מהודו שבבעלותו מטע קוקוס תרם כמות נכבדה למשרד תרגום מרוחק למליילם.‏ הוא ידע שהמשרד צריך לרכוש אגוזי קוקוס ושתרומתו תהיה משמעותית יותר אם יספק להם אגוזי קוקוס במקום כסף מזומן.‏ כך הוא גילה פיקחות.‏ באופן דומה,‏ אחים ביוון תורמים דרך קבע שמן זית,‏ גבינות ומוצרי מזון אחרים למשפחת בית־אל.‏ מ17.‏07 8 §7,‏ 8

היהודים השבויים בבבל היו מדוכאים מכדי לשיר.‏ הם נזקקו לנחמה ועידוד.‏ ואכן,‏ כפי שניבא אלוהים,‏ הישועה באה באמצעות כורש,‏ מלך פרס.‏ הוא כבש את בבל והכריז:‏ ”‏יהוה.‏.‏.‏ פקד עליי לבנות לו בית בירושלים.‏.‏.‏ מי בכם מכל עַמו,‏ יהוה אלוהיו עימו,‏ ויעל”‏ (‏דה״ב ל״ו:‏23‏)‏.‏ מה רבה הנחמה ששאבו גולי בבל מהתפתחות זו!‏ יהוה סיפק נחמה לא רק לעם ישראל כקבוצה,‏ אלא גם לכל אחד מבני העם כפרט.‏ אותו הדבר נכון גם כיום.‏ אלוהים הוא ”‏הרופא לשבורי לב ומְחַבֵּש לעצבותם”‏ (‏תהל׳ קמ״ז:‏3‏)‏.‏ כן,‏ יהוה דואג למי שמתמודדים עם בעיות – גופניות וגם רגשיות.‏ הוא חפץ לנחם אותנו ולשכך את כאבינו הרגשיים (‏תהל׳ ל״ד:‏19;‏ יש׳ נ״ז:‏15‏)‏.‏ הוא נותן לנו חוכמה וכוח כדי שנוכל להתמודד עם כל קושי שבו ניתקל (‏יעקב א׳:‏5‏)‏.‏ מ17.‏07 18 §4,‏ 5

יהוה הוא הישות העשירה ביותר ביקום (‏דה״א כ״ט:‏11,‏ 12‏)‏.‏ בתור אב נדיב,‏ הוא חולק ביד רחבה את אוצרותיו הרוחניים עם כל מי שמוקירים את ערכם הנעלה.‏ עד כמה אנו אסירי תודה שיהוה מעניק לנו אוצרות רוחניים הכוללים את (‏1)‏ מלכות אלוהים,‏ (‏2)‏ שירותנו מציל החיים,‏ (‏3)‏ האמיתות היקרות המצויות בדברו!‏ אולם אם לא ניזהר,‏ אנו עלולים לאבד את הערכתנו כלפי האוצרות האלה וכביכול להשליכם מעלינו.‏ כדי לא לאבדם עלינו להשתמש בהם ולחזק דרך קבע את אהבתנו כלפיהם.‏ רבים מאיתנו ערכו שינויים גדולים בחייהם כדי להיות נתיני מלכות אלוהים (‏רומ׳ י״ב:‏2‏)‏.‏ אך בזאת לא תם מאבקנו.‏ עלינו תמיד להיות ערים לדברים המתחרים על ליבנו,‏ וביניהם תאוות חומריות ותשוקות לא־מוסריות (‏מש׳ ד׳:‏23;‏ מתי ה׳:‏27–29‏)‏.‏ מ17.‏06 9 §1‏;‏ 10 §7

לא כתוב שאלוהים אמר לאיוב מפורשות מהי הסיבה לסבלו.‏ מטרתו העיקרית של יהוה לא הייתה להסביר מדוע סבל איוב,‏ כאילו אלוהים צריך להצדיק את עצמו.‏ יהוה רצה לעזור לאיוב להכיר בקטנותו בהשוואה לגדולת אלוהים.‏ כמו כן,‏ הוא עזר לאיוב להבין שיש נושאים בעלי חשיבות רבה יותר (‏איוב ל״ח:‏18–20‏)‏.‏ הדבר סייע לאיוב לאמץ שוב את ההשקפה הנכונה.‏ האם נהג יהוה בנוקשות כאשר תיקן את איוב בצורה כה ישירה לאחר שחווה ניסיון קשה ביותר?‏ לא,‏ וגם איוב לא חשב כך.‏ חרף ניסיונותיו החל איוב סוף כל סוף לבטא הערכה ואף ציין:‏ ”‏אמאס [‏אני חוזר בי]‏ וניחמתי על עפר ואפר”‏.‏ זו הייתה ההשפעה של התיקון שנתן לו יהוה בצורה ישירה אך אוהבת (‏איוב מ״ב:‏1–6‏)‏.‏ לאחר שהפנים איוב את התוכחה שקיבל מאלוהים ותיקן את השקפתו,‏ ביטא יהוה בפני אחרים את שביעות רצונו מנאמנותו בשעת ניסיונות (‏איוב מ״ב:‏7,‏ 8‏)‏.‏ מ17.‏06 24,‏ 25 §11,‏ 12

כדי לדעת אם יש לנו השקפה מאוזנת לגבי עניינים חילוניים ואחריותנו הרוחנית,‏ כדאי שנשאל את עצמנו:‏ ’‏האם אני מוצא עניין והנאה בעבודתי ורואה בפעילויות הרוחניות כדבר משעמם או שגרתי?‏’‏ אם ננתח את רגשותינו בנושא זה,‏ נוכל לגלות מה אנו אוהבים יותר מכול.‏ ישוע לימד אותנו כיצד למצוא את האיזון בין עניינים חילוניים לעניינים רוחניים.‏ במקרה אחד הוא ביקר בביתן של מרים ואחותה מרתא.‏ בשעה שמרתא הייתה טרודה בהכנת ארוחה,‏ מרים בחרה לשבת לרגלי ישוע ולהאזין לדבריו.‏ כאשר התלוננה מרתא על כך שמרים אינה עוזרת לה,‏ ישוע אמר למרתא את הכתוב בפסוק היומי (‏לוקס י׳:‏38–42‏)‏.‏ ישוע לימד את מרתא לקח רב חשיבות.‏ על מנת להימנע מהסחות דעת בשל עניינים חילוניים וכדי להוכיח את אהבתנו כלפי המשיח,‏ עלינו להמשיך לבחור ”‏בחלק הטוב”‏,‏ כלומר לתת עדיפות לדברים רוחניים.‏ מ17.‏05 24 §9,‏ 10

יהוה הפקיד בידי ההורים –‏ ולא הסבים והסבתות או אף אדם אחר – את האחריות לגדל את ילדיהם בדרך האמת (‏מש׳ ל״א:‏10,‏ 27,‏ 28‏)‏.‏ אולם הורים שאינם יודעים את שפת המקום אולי יזדקקו לעזרה כדי לגעת ללב ילדיהם.‏ כשההורים מבקשים עזרה אין בכך משום התנערות מאחריותם הרוחנית.‏ עם זאת,‏ הדבר יכול לסייע להם לגדל את ילדיהם ”‏במוסר יהוה ובתוכחתו”‏ (‏אפ׳ ו׳:‏4‏)‏.‏ לדוגמה,‏ הורים יכולים לבקש מזקני־הקהילה עצות בנוגע לניהול התוכנית הרוחנית המשפחתית ועזרה במציאת חברים טובים עבור ילדיהם.‏ הם גם יכולים להזמין מדי פעם משפחות אחרות להצטרף אליהם לתוכנית הרוחנית המשפחתית.‏ כמו כן,‏ צעירים רבים פורחים תחת השפעתם של משיחיים רוחניים מאוזנים שמבלים בחברתם בשירות או בפעילויות פנאי הולמות (‏מש׳ כ״ז:‏17‏)‏.‏ מ17.‏05 11,‏ 12 §17,‏ 18

לאחר שהזהיר מלאך יהוה את יוסף על כוונתו של המלך הורדוס להרוג את ישוע התינוק,‏ הפכו ישוע והוריו לפליטים במצרים.‏ הם נשארו שם עד מותו של הורדוס (‏מתי ב׳:‏14,‏ 19–21‏)‏.‏ כעבור עשרות שנים תלמידיו הראשונים של ישוע ”‏נפוצו ברחבי יהודה ושומרון”‏ בשל רדיפות (‏מה״ש ח׳:‏1‏)‏.‏ ישוע ניבא שרבים מתלמידיו ייאלצו לנטוש את בתיהם.‏ הוא אמר:‏ ”‏כאשר ירדפו אתכם בעיר אחת,‏ נוסו לעיר אחרת”‏ (‏מתי י׳:‏23‏)‏.‏ זהו גם מצבם של אלפי עדי־יהוה.‏ רבים איבדו את יקיריהם וכמעט את כל רכושם.‏ יש שנחשפו לסכנות בשעת מנוסתם או במחנה הפליטים,‏ שבו רבים שתו,‏ הימרו,‏ גנבו וניהלו חיים לא־מוסריים.‏ אולם האחים שמרו על גישה חיובית וזכרו שבדומה לנדודי בני ישראל במדבר,‏ גם שהותם במחנה לבסוף תסתיים (‏קור״ב ד׳:‏18‏)‏.‏ מ17.‏05 3,‏ 4 §2–5

במצבים נדירים ייתכן שאתה או אחד מידידיך תחושו שנגרם לכם עוול או תחשבו שנעשה אי־צדק בקהילה.‏ אל תרשה לכך להיות לך למכשול.‏ כמשרתיו הנאמנים של אלוהים אנו שומרים לו אמונים,‏ בוטחים בו ומתפללים אליו.‏ יחד עם זאת,‏ מתוך צניעות אנו מבינים שקרוב לוודאי איננו יודעים את כל העובדות.‏ אנו מודעים היטב לכך שהבעיה אולי נעוצה בראייתנו הלוקה בחסר.‏ אנו רוצים להימנע מדיבור שלילי מפני שהוא רק יחריף את המצב.‏ בנוסף,‏ במקום לקחת את העניינים לידינו,‏ הבה נהיה נחושים להיות נאמנים ולהוחיל בסבלנות ליהוה שיתקן את המצב.‏ אין ספק שגישה כזו תשמח את ליבו של יהוה ותביא לברכתו.‏ אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה,‏ ”‏שופט כל הארץ”‏,‏ תמיד נוהג בצדק,‏ שהרי ”‏כל דרכיו משפט”‏ (‏בר׳ י״ח:‏25;‏ דב׳ ל״ב:‏4‏)‏.‏ מ17.‏04 22 §17

מה לגבי אנשים שיסרבו להשתנות וימשיכו לתמוך בסדר הזה עד לפרוץ הצרה הגדולה?‏ יהוה הבטיח למחות את הרשעים מעל פני האדמה אחת ולתמיד (‏תהל׳ ל״ז:‏10‏)‏.‏ הרשעים עשויים לחשוב שהמשפט הזה לא יבוא עליהם.‏ רבים למדו להסתיר את מעלליהם,‏ ובמקרים רבים הם מצליחים לחמוק בעולם הזה ממשפט צודק ומהשלכות מעשיהם (‏איוב כ״א:‏7,‏ 9‏)‏.‏ אולם המקרא מזכיר לנו:‏ ”‏עיניו [‏של אלוהים]‏ על דרכי איש,‏ וכל צעדיו יראה.‏ אין חושך ואין צלמוות להיסתר שם פועלי אוון”‏ (‏איוב ל״ד:‏21,‏ 22‏)‏.‏ אי־אפשר להסתתר מיהוה אלוהים.‏ אף מתחזה אינו יכול להוליך אותו שולל;‏ אף חשיכה אינה כבדה מכדי שעיני אלוהים הרואה כול יבחינו במצב כפי שהוא.‏ אם כן,‏ לאחר מלחמת הר מגידון אולי נביט היכן שהיו הרשעים,‏ אך לא נמצא אותם.‏ הם יימחו לעד!‏ (‏תהל׳ ל״ז:‏12–15‏)‏.‏ מ17.‏04 10 §5