דצמבר
יום א׳, 1 בדצמבר
ארחו זה את זה מבלי להתלונן (פט״א ד׳:9).
בימי המקרא הייתה הכנסת אורחים כרוכה בדרך כלל בהזמנה לארוחה בביתו של הפרט (בר׳ י״ח:1–8; שופ׳ י״ג:15; לוקס כ״ד:28–30). הזמנה לארוחה משותפת הייתה למעשה הזמנה לידידות וליחסי שלום. מי צריכים להימנות עם אורחינו בראש ובראשונה? מי שמהווים חלק בלתי נפרד מחיינו – האחים והאחיות בקהילתנו. בזמנים קשים, האם לא נישען זה על זה? חשוב שיהיו לנו איתם קשרי ידידות אמיצים ויחסי שלום. ייתכן שמשגיחי נפה ותלמידים בבתי־ספר תיאוקרטיים יזדקקו למקום לינה, כמו גם מתנדבי בנייה. אסונות טבע עלולים להפוך כמה משפחות למחוסרות דיור והן יזדקקו למקום לינה עד אשר ישוקמו בתיהן במסגרת פעולות הסיוע. אל לנו להסיק שרק מי שברשותם בתים גדולים יכולים לעזור; ייתכן שהם כבר עשו כן פעמים רבות. התוכל לפתוח את ביתך גם אם נסיבותיך צנועות? מ18.03 15 §6, 9
יום ב׳, 2 בדצמבר
שבע ייפול צדיק, וקם (מש׳ כ״ד:16).
מה יסייע לאדם שנפל להצליח לקום? לא כוח רצון ותו לא, אלא רוח אלוהים (פיל׳ ד׳:13). פרי הרוח כולל שליטה עצמית, אשר קשורה קשר הדוק למשמעת עצמית. יש חשיבות רבה גם לתפילות כנות, לימוד המקרא והרהורים. אבל מה אם אתה מתקשה ללמוד את דבר־אלוהים? אולי אינך מחשיב את עצמך כתלמיד שקדן. אולם, זכור שיהוה יסייע לך אם תאפשר לו לעשות כן. הוא יכול לעזור לך ’לפתח תיאבון’ לדברו (פט״א ב׳:2). קודם כול, בקש מיהוה בתפילה את המשמעת העצמית הנחוצה לך כדי ללמוד את דברו. לאחר מכן פעל בקנה אחד עם תפילותיך, ואולי תקצה פרקי זמן קצרים ללימוד. עם הזמן יהפוך הלימוד לקל ולמהנה יותר. ודאי תגלה שאתה מוקיר את פרקי הזמן השקטים שבהם אתה משוקע במחשבותיו היקרות של יהוה (טימ״א ד׳:15). מ18.03 29 §5, 6
יום ג׳, 3 בדצמבר
הטבילה... מושיעה כעת גם אתכם (פט״א ג׳:21).
לפני שתלמיד יוכל להיטבל, עליו לטפח אמונה המבוססת על ידע מדויק אודות אלוהים, מטרתו והאמצעי שסיפק לישועה (טימ״א ב׳:3–6). אמונה זו מניעה את התלמיד לדחות כל התנהגות הפסולה בעיני אלוהים ולהתאים את עצמו לאמות המידה הצודקות של יהוה (מה״ש ג׳:19). כמובן, הקדשתו של אדם לאלוהים אינה תקפה אם בו בזמן הוא מעורב בכל התנהגות העלולה למנוע ממנו להיכנס למלכות (קור״א ו׳:9, 10). אולם אין זה מספיק רק לדבוק באמות המוסר הנעלות של יהוה. מי שרודף צדקה ינכח גם באסיפות הקהילה וישתתף בצורה משמעותית במלאכת ההטפה ועשיית התלמידים – פעילות מצילת חיים (מה״ש א׳:8). רק לאחר שינקוט התלמיד החדש צעדים אלה, הוא יוכל להקדיש את עצמו בתפילה אישית ליהוה, והקדשתו תקבל תוקף. אחרי כן, הוא ייטבל במים לעיני עדי ראייה כסמל להקדשתו. מ18.03 6 §12
יום ד׳, 4 בדצמבר
את כל הדברים האלה נצרה [מרים] בליבה (לוקס ב׳:51).
מדוע בחר יהוה במרים להיות אימו של ישוע? אין ספק שהיה זה מפני שהייתה לה חשיבה רוחנית. רוחניותה ניכרת בבירור בביטויי ההלל היפים שהביעה בשעה שביקרה בביתם של זכריה ואלישבע, שהיו קרוביה (לוקס א׳:46–55). דבריה של מרים מעידים שאהבה עד מאוד את דבר־אלוהים ושהכירה לעומק את הכתוב בתנ״ך (בר׳ ל׳:13; שמ״א ב׳:1–10; מל׳ ג׳:12). שים לב גם שהיא ויוסף, על אף היותם נשואים טריים, נמנעו מלקיים יחסי מין עד לידתו של ישוע. הדבר מצביע על כך ששניהם נתנו עדיפות לרצון יהוה על פני סיפוק רצונותיהם האישיים (מתי א׳:25). בחלוף הזמן עקבה מרים אחר המתרחש בחייו של ישוע ונתנה את ליבה לדברי החוכמה שאמר. היא ללא ספק התעניינה במטרת יהוה בכל הנוגע למשיח. האין דוגמתה של מרים מסייעת לנו לחשוב כיצד נוכל להציב את רצון אלוהים במקום הראשון בחיינו? מ18.02 21 §11
יום ה׳, 5 בדצמבר
[איוב] איש תם וישר (איוב א׳:8).
כיצד נוכל לחקות את אמונתו ואת צייתנותו של איוב? יהיו אשר יהיו נסיבותינו, חשוב שנתמיד להציב את יהוה במרכז חיינו, נשים בו את מלוא מבטחנו ונציית לו בלב שלם. ואכן, יש לנו סיבות רבות בהרבה לעשות כן משהיו לאיוב! חשוב על כך: יש לנו ידע רב באשר לשטן ולשיטות הפעולה שלו (קור״ב ב׳:11). ספר איוב תורם רבות להבנתנו באשר לסיבה שבגללה מרשה אלוהים לסבל להתקיים. מנבואת דניאל אנו מבינים שמלכות אלוהים היא ממשלה כלל־עולמית שבראשה עומד ישוע המשיח (דנ׳ ז׳:13, 14). עוד יודעים אנו שבקרוב תמגר מלכות זו את הסבל כולו אחת ולתמיד. סיפורו של איוב מבליט גם עד כמה חשוב שננהג בחמלה באחינו לאמונה המתמודדים עם ניסיונות. בדומה לאיוב חלקם אומרים לעיתים דברים בפזיזות (קהלת ז׳:7). אך במקום לשפוט אותם, הבה ננהג עימם בהבנה וברחמים. כך נחקה את יהוה, אבינו האוהב והרחמן (תהל׳ ק״ג:8). מ18.02 6 §16; 7 §19, 20
יום ו׳, 6 בדצמבר
ענוותך תרבני (תהל׳ י״ח:36).
יש ההופכים לגאוותנים בשל מראם החיצוני, פופולאריות שצברו, כישורים מוזיקליים, יכולות גופניות או מעמד גבוה. דוד נהנה לא רק מאחד היתרונות הללו, אלא מכולם. למרות זאת, הוא נותר נאמן לאורך כל חייו. לאחר שהרג דוד את גוליית ולאחר ששאול המלך הציע לו את בתו לאישה, אמר: ”מי אנוכי... כי אהיה חתן למלך?” (שמ״א י״ח:18) בדומה לדוד, משרתי יהוה כיום מתאמצים לגלות ענווה. אנו משתאים מהידיעה שיהוה, הישות הנעלה ביותר ביקום, מגלה גם הוא תכונה שובת לב זו. אנו נשמעים לעצה הבאה שנכתבה בהשראת אלוהים: ”לבשו חמלה וחיבה לבבית, טוב לב, שפלות רוח, ענווה וסבלנות” (קול׳ ג׳:12). אנו יודעים גם שהאהבה ”לא תתרברב ולא תתייהר” (קור״א י״ג:4). כשאנו נוהגים בענווה, עשוי הדבר למשוך אנשים ליהוה. מ18.01 28 §6, 7
שבת, 7 בדצמבר
[הם] שבו והפצירו בנו מכל הלב שתינתן להם הזכות לתרום בנדיבות (קור״ב ח׳:4).
אולי נתבקש לתרום עבור מטרה ספציפית (מה״ש ד׳:34, 35; קור״א ט״ז:2). לדוגמה, האם יש תוכניות לבנות אולם מלכות חדש שישמש את קהילתך? ייתכן שנשמע על הצורך לתרום עבור כיסוי הוצאות הכינוס שבו אנו נוכחים או עבור סיוע לאחינו המתגוררים באזור שנפגע מאסון טבע. אנו גם תורמים כדי לתמוך במי שמתנדבים במשרדים הראשיים ובמשרדי הסניף ברחבי העולם. תרומותינו תומכות בשליחים, בחלוצים המיוחדים ובמי שמשרתים בשירות הנפתי. כולנו יכולים לתמוך בפעילות שמבצע יהוה בתקופה זו של אחרית הימים. רוב התרומות ניתנות בעילום שם. אנו תורמים בדיסקרטיות בתיבות התרומות הנמצאות באולם המלכות. ניתן גם לתרום אונליין באתר jw.org. אולי נחוש שאין חשיבות לתרומותינו הקטנות. אך ראוי לציין שסך התרומות בימינו מורכב לרוב מתרומות קטנות רבות, ולא מסכומים גדולים שתורמים מעטים. מ18.01 19 §10, 11
יום א׳, 8 בדצמבר
הטבילה... מושיעה [אתכם] כעת (פט״א ג׳:21).
הטבילה היא דרישה עבור המשיחיים, צעד חיוני לישועה (מתי כ״ח:19, 20). טבילתך היא סמל להקדשתך, הבטחה כבדת משקל שהבטחת ליהוה לאהוב אותו ולהציב את רצונו לפני כל דבר אחר. לעולם אין זה צעד מוטעה להפקיד את עצמך בידיו של יהוה. חשוב על החלופה! אדם החי במנותק מיהוה כפוף לשלטונו של השטן. השטן כלל אינו מעוניין בישועתך. למעשה הוא ישמח אם תאבד את גמול חיי הנצח מפני שצידדת בו במערכתו נגד ריבונות יהוה. בניגוד להשלכות הנובעות מתמיכה בשטן, חשוֹב על הברכות שמהן אתה נהנה כמשיחי מוקדש וטבול. כעת משהקדשת את חייך ליהוה, אתה יכול לומר בביטחון רב יותר מאי פעם: ”יהוה לי; לא אירא. מה יעשה לי אדם?” (תהל׳ קי״ח:6) אין זכות גדולה יותר מאשר לצדד ביהוה ולהיות רצוי בעיניו. מ17.12 23, 24 §1–3
יום ב׳, 9 בדצמבר
אל תִתְחַר אך להרע (תהל׳ ל״ז:8).
יהיו מקרים שבהם נתרגז מדבריהם או ממעשיהם של אחינו לאמונה – או שדברינו או מעשינו ירגיזו אותם. הדבר עשוי להיות מבחן של ממש. בדומה למבחנים אחרים, יהוה מאפשר לנו להוכיח את תומתנו. כיצד? אנו לומדים לשרת באחדות לצד גברים ונשים מוקדשים, להם הוא רוחש אהבה על אף מגרעותיהם. סיפורו של יוסף ממחיש שיהוה אינו מונע ניסיונות ממשרתיו. בצעירותו נמכר יוסף לעבדות בידי אחיו למחצה אחוזי הקנאה, ונלקח למצרים (בר׳ ל״ז:28). יהוה צפה בנעשה וללא ספק כאב לו לראות איזה יחס קיבל ידידו הנאמן. עם זאת, הוא לא התערב. לימים, גם כאשר הואשם יוסף בניסיון לאנוס את אשת פוטיפר והושלך לכלא, לא נקט יהוה פעולה. אך האם נטש אלוהים את יוסף אי פעם? לא ולא! הכתוב מוסר שכל ”אשר [יוסף] עושה יהוה מצליח” (בר׳ ל״ט:21–23). מ18.01 9, 10 §12–14
יום ג׳, 10 בדצמבר
אם אין תחיית מתים, אזי גם המשיח לא הוקם לתחייה (קור״א ט״ו:13).
כיצד היית משיב לשאלה: ’מה הם עיקרי האמונה החשובים ביותר שלכם?’ ודאי תבליט שיהוה הוא הבורא ומקור החיים. סביר להניח שתספר גם על אמונתך בישוע המשיח, אשר מת כקורבן כופר. בנוסף, תשמח לציין את גן העדן הארצי העתיד לבוא, בו יחיו משרתי אלוהים לנצח. אולם האם תזכיר את תחיית המתים כאחת האמונות היקרות ביותר לליבך? יש לנו סיבות טובות לכלול את תחיית המתים בין עיקרי אמונתנו המרכזיים, גם אם תקוותנו האישית היא לשרוד את הצרה הגדולה ולחיות לנצח עלי אדמות. תחיית המתים היא גורם מכריע באמונתנו. אילו המשיח לא היה קם לתחייה, הוא לא היה מולך עלינו כעת ומה שאנו מלמדים על שלטונו היה לשווא (קור״א ט״ו:12–19). אולם אנו יודעים שישוע אכן הוקם לתחייה, ואנו דבקים באמונתנו בתחיית המתים (מר׳ י״ב:18; מה״ש ד׳:2, 3; י״ז:32; כ״ג:6–8). מ17.12 8 §1, 2
יום ד׳, 11 בדצמבר
אתם... מתעלמים מן הדברים החשובים יותר שבתורה – הצדק, הרחמים (מתי כ״ג:23).
הפרושים התמקדו אך רק במעשה שביצע החוטא ולא במי שהיה בתוך ליבו. כאשר ראו הפרושים את ישוע נוכח במשתה שנערך בביתו של מתי, הם שאלו את תלמידיו: ”מדוע אוכל מורכם עם מוכסים וחוטאים?” ישוע השיב: ”לא הבריאים זקוקים לרופא, אלא החולים. לכו אפוא ולמדו מה משמע: ’ברחמים חפץ אני ולא בזבח’. הן לא באתי לקרוא לַצדיקים כי אם לַחוטאים” (מתי ט׳:9–13). האם בזאת הצדיק ישוע חטאים חמורים? לא ולא. למעשה המסר העיקרי של ישוע כלל קריאה לחוטאים לחזור בתשובה (מתי ד׳:17). אולם ישוע הבחין בכך שלפחות כמה מאותם ”מוכסים וחוטאים” רצו להשתנות. הם לא הגיעו לביתו של מתי רק כדי לאכול. רבים מהם היו שם מפני שרצו להיות תלמידיו של ישוע (מר׳ ב׳:15). למרבה הצער, רוב הפרושים לא הצליחו לראות באותם אנשים את מה שראה ישוע. מ17.11 13 §2; 16 §15
יום ה׳, 12 בדצמבר
לבשו אהבה, שכן היא קשר מושלם של אחדות (קול׳ ג׳:14).
כולנו מסכימים עם העובדה שלהיות חלק מהקהילה המשיחית זו ברכה. לימוד דבר־אלוהים באסיפותינו והתמיכה שאנו מעניקים איש לרעהו באהבה ובטוב לב מסייעים לנו למקד את עינינו בפרס. בכל זאת, לעיתים אי־הבנות גורמות למתחים בין חברי הקהילה. אם לא נפתור בעיות כאלה, הן עלולות להביא בקלות לתחושות תרעומת (פט״א ג׳:8, 9). כיצד נוכל למנוע מתרעומת לשלול מאיתנו את הפרס? פאולוס האיץ בקולוסים: ”כבחירי אלוהים קדושים ואהובים, לבשו חמלה וחיבה לבבית, טוב לב, שפלות רוח, ענווה וסבלנות. סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב גם אם יש למישהו יסוד לטענה נגד רעהו. כשם שיהוה סלח לכם ברוחב לב, כך גם עליכם לסלוח” (קול׳ ג׳:12, 13). מ17.11 27 §7, 8
יום ו׳, 13 בדצמבר
ונס אל אחת מהערים האלה (יהו׳ כ׳:4).
לאחר שהאדם אשר הרג מישהו בשוגג נס לעיר המקלט, היה עליו לגשת לשער העיר ותחילה ’לדבר באוזני זקני העיר את דבריו’. הזקנים היו צריכים לקבל אותו בברכה. זמן מה לאחר מכן הוא נשלח חזרה לעיר שבה בוצעה ההריגה, שם שפטו זקני העיר בעניינו (במ׳ ל״ה:24, 25). רק לאחר שהם פסקו שההריגה אכן נעשתה בשוגג, יכול היה הנמלט לשוב לעיר המקלט. מדוע הזקנים היו מעורבים? היה עליהם לשמור על טוהר קהל ישראל ולסייע למי שהרג אדם בשוגג להפיק תועלת מרחמי יהוה. חוקר מקרא אחד כתב שאילו הנמלט לא היה פונה אל הזקנים, ”הייתה נשקפת סכנה לחייו... מפני שהוא לא ניצל את אמצעי ההגנה שסיפק לו אלוהים”. אילו לא היה מבקש מחסה באחת הערים שהבדיל יהוה, שאר הבשר הקרוב ביותר של האדם אשר אותו הרג היה רשאי להמיתו. מ17.11 9 §6, 7
שבת, 14 בדצמבר
האין הם כולם רוחות לשירות קודש, הנשלחות לשרת את העתידים לרשת ישועה? (עב׳ א׳:14).
יהוה צבאות עדיין משתמש במלאכיו כדי להגן על עמו ולחזקו (מל׳ ג׳:6; עב׳ א׳:7). מאז ששוחרר בשנת 1919 עם ישראל הרוחני מן השבי הסמלי לבבל הגדולה, לא ניתן לעצור את התרחבות עבודת אלוהים האמיתית חרף התנגדות עזה (ההת׳ י״ח:4). מאחר שאנו זוכים להגנה מצד המלאכים, איננו צריכים לחשוש שביום מן הימים שוב ייפול ארגון יהוה בשבי רוחני (תהל׳ ל״ד:8). נהפוך הוא, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שמשרתי אלוהים ברחבי העולם ימשיכו לשגשג מבחינה רוחנית. לצידנו ניצב חיל פרשים. ברגע המכריע של הצרה הגדולה יחברו יחדיו חילות המלאכים של יהוה צבאות כדי להגן על משרתי אלוהים ולהשמיד את המתנגדים לריבונותו (תסל״ב א׳:7, 8). איזה יום גדול יהיה זה! מ17.10 28 §10, 11
יום א׳, 15 בדצמבר
היבנו על יסוד אמונתכם הנעלה מאוד בקדושתה והתפללו ברוח הקודש (יהד׳ 20).
כאשר קרוב משפחה מנודה או מנתק את עצמו מן הקהילה, יכול להיות שתרגיש כאילו חרב פילחה את ליבך. כיצד תוכל להתמודד עם הכאב? חיוני להקפיד על שגרה רוחנית. חזק את רוחניותך על־ידי קריאה קבועה במקרא, התכוננות לאסיפות ונוכחות בהן והשתתפות בשירות השדה. כמו כן, בקש בתפילה כוח כדי להחזיק מעמד (יהד׳ 21). אבל מה אם אתה מרגיש שליבך אינו מעורב בפעילויות הללו ושאתה פשוט פועל מכוח ההרגל? אל תוותר! שגרה רוחנית טובה יכולה לעזור לך לשלוט במחשבותיך ורגשותיך. תן דעתך למה שאירע לכותב מזמור ע״ג. הוא פיתח השקפה מוטעית והיה מוטרד מאוד. אבל עלה בידו לתקן את חשיבתו לאחר שנכנס למקדשו של אלוהים (תהל׳ ע״ג:16, 17). שירותך הנאמן ליהוה עשוי לעזור לך לנהוג כדוגמתו. מ17.10 16 §17, 18
יום ב׳, 16 בדצמבר
תהיה אהבתכם ללא צביעות (רומ׳ י״ב:9).
בגן עדן העמיד השטן פנים שהוא דואג לטובתה המרבית של חוה, אך פעליו היו למעשה אנוכיים והעידו על צביעותו (בר׳ ג׳:4, 5). בימי דוד המלך התברר שהידידות של אחיתופל עימו הייתה תרמית. אחיתופל בגד בדוד כשחשב שהדבר יפעל למען האינטרסים האישיים שלו (שמ״ב ט״ו:31). באופן דומה, כופרים ואחרים בימינו, הזורעים פילוגים בקהילה, משתמשים ”בלשון חלקות ובדברי חנופה” כדי ליצור רושם שהם נוהגים באהבה, כשלמעשה הם פועלים מתוך מניעים אנוכיים (רומ׳ ט״ז:17, 18). אהבה צבועה היא דבר מביש במיוחד, מפני שהיא מהווה זיוף של תכונה אלוהית – אהבה המלווה בהקרבה עצמית. צביעות זו יכולה להוליך שולל אנשים, אך לא את יהוה. למעשה, ישוע אמר שאנשים הנוהגים בצביעות ייענשו ”בחומרה רבה” (מתי כ״ד:51). לכן מוטב שנשאל את עצמנו: ’האם אהבתי תמיד אמיתית ואינה מוכתמת באנוכיות או ברמאות?’ מ17.10 8, 9 §6–8
יום ג׳, 17 בדצמבר
יש להם קנאה לאלוהים, אבל לא על־פי ידע מדויק (רומ׳ י׳:2).
כשאנו מקריאים ישירות מדבר־אלוהים, אנו מאפשרים ליהוה לדבר עם בעל הבית. פסוק שנבחר בקפידה ישפיע על השומע הרבה יותר מכל מה שנאמר (תסל״א ב׳:13). שאל את עצמך: ’האם אני מנצל כל הזדמנות להקריא פסוקים מדבר־אלוהים למי שאני חולק עימם את הבשורה הטובה?’ כמובן, נדרש מאיתנו יותר מאשר להקריא פסוקים לבני שיחנו. מדוע? מפני שרבים מתקשים להבין את המקרא. כך היה במאה הראשונה, וזהו המצב גם בימינו. לכן אל לנו להניח שבעל הבית יבין את הפסוק רק מפני שהקראנו לו אותו. עלינו להדגיש חלקים מסוימים בפסוק – אולי לחזור על מילות מפתח – ולהסביר את הרעיון. כך המסר שבדבר־אלוהים יוכל להגיע אל שכלו וליבו של בעל הבית (לוקס כ״ד:32). מ17.09 25 §7, 8
יום ד׳, 18 בדצמבר
היו מלאי רחמים (פט״א ג׳:8).
גילוי חמלה ורחמים כלפי הזולת וכלפי אחינו לאמונה הוא דרישה בסיסית שבה עלינו לעמוד כדי ללכת בעקבות ישוע (יוח׳ י״ג:34, 35). חמלה משמעה בין היתר ”לסבול יחד”. אדם הנוהג בחמלה חש צורך להקל על סבלם של אחרים, אולי על־ידי כך שהוא עוזר להם להתגבר על קשייהם. חפש הזדמנויות לעשות כן. סבלותיהם של קורבנות אסונות מעוררים את חמלתם של רבים. משרתי יהוה ידועים בנכונותם להושיט עזרה במצבים כאלה (פט״א ב׳:17). אחות יפנית אחת התגוררה באזור שניזוק קשות בעקבות רעידת אדמה וצונאמי שאירעו בשנת 2011. היא אומרת שהיא ”התעודדה והתנחמה מאוד” ממאמציהם של המתנדבים הרבים שהגיעו ממקומות אחרים ביפן ומארצות אחרות כדי לשקם מבנים. היא כותבת: ”החוויה הזו עזרה לי להבין שיהוה דואג לנו, שאחינו לאמונה דואגים זה לזה. רבים מאחינו ואחיותינו ברחבי העולם מתפללים למעננו”. מ17.09 11 §12, 13
יום ה׳, 19 בדצמבר
פרי הרוח הוא... שליטה עצמית (גל׳ ה׳:22, 23).
מדוע עליך לטפח שליטה עצמית? להלן שתי סיבות חשובות. ראשית, התגלה שלאנשים היכולים לשלוט בדחפיהם יש בדרך כלל פחות בעיות חמורות בחיים. הם יציבים יותר מבחינה נפשית, נהנים מיחסים טובים יותר עם אחרים וחווים פחות כעסים, חרדות ודיכאונות בהשוואה לאנשים אימפולסיביים. שנית, היכולת לעמוד בפיתויים ולשלוט בדחפים פסולים הכרחית כדי ליהנות מחסדו של אלוהים. המקרה של אדם וחוה ממחיש זאת (בר׳ ג׳:6). חשוב גם על התוצאות המרות שקצרו אחרים שלא גילו תכונה חשובה זו. אדם לא־מושלם אינו מסוגל לגלות שליטה עצמית מוחלטת. יהוה מודע למאבק שבו מצויים משרתיו, והוא חפץ לסייע להם לשלוט על נטיות החטא (מל״א ח׳:46–50). מ17.09 3, 4 §3, 4
יום ו׳, 20 בדצמבר
לבשו את האישיות החדשה (קול׳ ג׳:10).
בעבר, עדי־יהוה בעלי צבע עור שונה בדרום אפריקה לא יכלו להתרועע איש עם רעהו בחופשיות. אולם ביום ראשון ה־18 בדצמבר 2011 היה זה מחזה נפלא לראות למעלה מ־000,78 אחים מגזעים שונים מדרום אפריקה וממדינות שכנות ממלאים את האצטדיון הגדול ביותר בעיר יוהנסבורג ונהנים מתוכנית רוחנית. אחד ממנהלי האצטדיון אמר: ”זהו הקהל המנומס ביותר שראיתי אי פעם באצטדיון. כולם לבושים בבגדים נקיים ומסודרים. והאנשים שלכם ניקו את האצטדיון כל כך יפה. אבל מעל הכול, אתם באמת רבגוניים”. הדברים הללו שאמרו אנשים שאינם עדי־יהוה מראים שאגודת האחים הבינלאומית שלנו היא אכן מיוחדת במינה (פט״א ה׳:9). אבל מה הופך אותנו לכה שונים מכל ארגון אחר? בעזרת דברו של אלוהים ורוח קודשו אנו עושים כל מאמץ ’לפשוט את האישיות הישנה’. במקומה אנו ’לובשים את האישיות החדשה’ (קול׳ ג׳:9). מ17.08 17, 18 §2, 3
שבת, 21 בדצמבר
התאזרו גם אתם בסבלנות (יעקב ה׳:8).
על־פי המקרא, אורך רוח, או סבלנות, הוא תוצר של רוח הקודש; ללא עזרת אלוהים, אנשים לא־מושלמים אינם מסוגלים להתאזר בסבלנות במידה הנחוצה. הסבלנות היא מתנה מאלוהים, ואחת הדרכים העיקריות להביע את אהבתנו כלפיו היא לגלות סבלנות. סבלנות היא גם ביטוי לאהבת הזולת. חוסר סבלנות מחליש את עבותות האהבה, ואילו הסבלנות מחזקת אותם (קור״א י״ג:4; גל׳ ה׳:22). הסבלנות נוגעת לתכונות משיחיות חיוניות אחרות. לדוגמה, היא קשורה קשר הדוק לכוח עמידה, המאפשר לנו להתמודד עם נסיבות קשות ובה בעת לשמור על גישה חיובית (קול׳ א׳:11; יעקב א׳:3, 4). הסבלנות גם תעזור לנו לעמוד בסבל מבלי להשיב רעה תחת רעה ותסייע לנו להחזיק מעמד בכל קושי. בנוסף, המקרא מעודד אותנו לקבל ברצון את העובדה שעלינו לחכות. היבט זה של הסבלנות מובלט ביעקב ה׳:7, 8. מ17.08 4 §4
יום א׳, 22 בדצמבר
אל תשתע [תחשוש], כי אני אלוהיך. אימצתיך [חיזקתיך], אף עזרתיך (יש׳ מ״א:10).
בתור צעיר ודאי תסכים שלפני שיוצאים למסע, מן התבונה לתכנן את המסלול. החיים הם כמו מסע, והזמן המתאים לתכנן את עתידך הוא בצעירותך. כמובן, לא תמיד קל לתכנן תוכניות. אך אזור אומץ. זכור את דברי יהוה המופיעים בפסוק היומי. יהוה מעודד אותך לתכנן בחוכמה את עתידך (קהלת י״ב:1; מתי ו׳:20). הוא חפץ שתהיה מאושר. המראות המרהיבים, הקולות הערבים והריחות הנעימים שהוא ברא ממחישים עובדה זו. חשוב גם על דאגתו של יהוה, ועל כך שהוא מלמד אותנו מהי דרך החיים הטובה ביותר. הוא אומר למי שדוחים את עצותיו: ”באשר לא חפצתי בחרתם... הנה עבדיי ישמחו ואתם תבושו. הנה עבדיי ירונו מטוב לב” (יש׳ ס״ה:12–14). יהוה זוכה לכבוד כאשר משרתיו מקבלים החלטות נבונות בחייהם (מש׳ כ״ז:11). מ17.07 22 §1, 2
יום ב׳, 23 בדצמבר
[יהוה] מונה מספר לכוכבים; לכולם שמות יקרא (תהל׳ קמ״ז:4).
האל אשר יודע היכן נמצא כל כוכב בכל רגע נתון מכיר גם אותך כפרט. הוא יודע בדיוק היכן אתה נמצא, כיצד אתה מרגיש ומה הם צרכיך בכל עת! יהוה לא רק מתעניין בך כפרט, אלא הוא גם מבין לליבך ויש לו הכוח לעזור לך להתמודד עם בעיותיך היומיומיות (תהל׳ קמ״ז:5). אולי אתה מרגיש שמצבך קשה מנשוא. אלוהים מבין את מגבלותיך ו’זוכר כי עפר אתה’ (תהל׳ ק״ג:14). מכיוון שאיננו מושלמים, אנו חוזרים שוב ושוב על אותן טעויות. עד כמה אנו מתחרטים על פליטות פה שהיו לנו, על חולשות בשר הצצות מדי פעם ועל הנטייה לקנא באחרים! ליהוה אין חולשות, אך אין גבול ואין חקר ליכולת שלו להבין לליבנו (יש׳ מ׳:28). אולי התנסית בידו החזקה של יהוה וראית כיצד הוא עזר לך להתאושש מקושי מסוים (יש׳ מ״א:10, 13). מ17.07 18, 19 §6–8
יום ג׳, 24 בדצמבר
טוב עין [נדיב] הוא יבורך (מש׳ כ״ב:9).
אח מסרי לנקה עבר להתגורר בארץ אחרת והעמיד את ביתו לרשות האחים כדי שיקיימו בו אסיפות וכינוסים, וכן כדי שיוכלו להתגורר בו אחים המשרתים במסגרת השירות המורחב. אומנם זוהי הקרבה כלכלית מצידו, אך כך הוא עוזר רבות למבשרים המקומיים דלי האמצעים. בארץ אחת שבה פעילותנו מוגבלת יש אחים שבתיהם משמשים כאולמי מלכות. הודות לנכונותם לפתוח את ביתם, מתאפשר לחלוצים רבים ולאחרים שאינם בעלי אמצעים ליהנות ממקום התאספות ללא כל נטל כלכלי. אחות התורמת בקביעות לפעילות למען המלכות מספרת על ברכה שהיא זוכה לה: ”תודות לכך שאני נותנת בנדיבות מבחינה חומרית, חל בי שינוי מפתיע לאורך השנים. גיליתי שככל שאני נדיבה יותר מבחינה חומרית, כך אני גם נדיבה יותר בגישה שלי כלפי אחרים. אני סלחנית יותר, סבלנית יותר וקל לי יותר להתמודד עם אכזבות ולקבל עצות”. מ17.07 9 §9, 10
יום ד׳, 25 בדצמבר
ויאמר יהוה אל השטן: ”הנה! כל אשר לו בידך” (איוב א׳:12).
גם אם בסופו של דבר הבין איוב טוב יותר את הסיבה לניסיונותיו, ייתכן שלעיתים הוא תהה מדוע היה זה הכרחי שהוא יסבול עד כדי כך. גם אם צצו במוחו המחשבות הללו, הוא יכול היה להרהר בתיקון שקיבל מאלוהים. כך עלה בידו לשמור על הפרספקטיבה הנכונה ולזכות לנחמה (תהל׳ צ״ד:19). סיפורו של איוב יכול לעזור גם לנו לראות דברים בפרספקטיבה הנכונה ולמצוא נחמה בסבלנו. אחרי הכול, יהוה דאג שסיפורו ישתמר ”להדרכתנו, כדי שבזכות עמידתנו האיתנה ותודות לנחמה שמתוך הכתובים תהיה לנו תקווה” (רומ׳ ט״ו:4). מהו הלקח עבורנו? הלקח העיקרי הוא שאל לנו להיות כה שקועים בעניינינו שנפסיק להתמקד בסוגיה חשובה זו – הצדקת ריבונות יהוה. והבה נזכור שכדי לתמוך בריבונות יהוה עלינו להישאר נאמנים גם לנוכח נסיבות קשות, כפי שעשה איוב. מ17.06 24 §9; 25 §13, 14
יום ה׳, 26 בדצמבר
בואו לבדכם אל מקום שומם ונוחו מעט (מר׳ ו׳:31).
ישוע הכיר בכך שאנו זקוקים לפעמים למנוחה. לאחר מבצע הטפה נמרץ, הוא אמר לתלמידיו את המילים שלעיל. אין ספק שבילויים ובידור ממלאים צורך חשוב. אולם קיימת הסכנה שהבילויים יהפכו לעיקר חיינו. רבים במאה הראשונה החזיקו בהשקפה ”הבה נאכל ונשתה, כי מחר נמות” (קור״א ט״ו:32). גישה זו רווחת באזורים רבים בעולם כיום. כיצד נוכל לדעת אם יש לנו השקפה מאוזנת לגבי בילויים? במהלך שבוע מסוים נוכל לרשום לעצמנו כמה שעות אנו מקדישים לפעילויות רוחניות. במקביל, נשווה נתון זה למספר השעות שאנו מקדישים באותו השבוע לפעילויות פנאי, כגון ספורט, תחביבים, צפייה בטלוויזיה או משחקי וידיאו. האם יש צורך לצמצם בפעילויות לא־רוחניות? (אפ׳ ה׳:15, 16). מ17.05 24, 25 §11–13
יום ו׳, 27 בדצמבר
דומה מלכות השמיים לסוחר נודד המחפש פנינים מובחרות (מתי י״ג:45).
במשלו של ישוע הסוחר מצא פנינה מיוחדת במינה. כדי לקנות אותה הוא היה מוכן למכור את כל אשר לו. האם אתה יכול לתאר לעצמך עד כמה יקרה הייתה הפנינה עבורו? האמת על אודות מלכות אלוהים היא כמו הפנינה היקרה. אם אנו אוהבים אותה כפי שאהב הסוחר את הפנינה, נהיה מוכנים לוותר על כל דבר כדי להיות נתיני המלכות ולהמשיך לשמור לה אמונים (מר׳ י׳:28–30). למשל, זכי התעשר באמצעות סחטנות (לוקס י״ט:1–9). אך כאשר אותו אדם לא־ישר שמע את ישוע מבשר על המלכות, הוא הכיר בערכו הנעלה של המסר ומייד נקט פעולה. הוא אמר לישוע: ”אדוני, את מחצית נכסיי אתן לעניים, וכל מה שסחטתי בעלילות שווא אחזיר פי ארבעה”. הוא ויתר בחפץ לב על עושרו שהושג בדרכים לא־כשרות ושירש מקרבו את חמדנותו. מ17.06 10 §3–5
שבת, 28 בדצמבר
דבר אינו מעורר בי הכרת תודה עמוקה יותר מלשמוע שילדיי מוסיפים להתהלך בָּאמת (יוח״ג 4).
האחים שההורים בחרו בהם כדי לעזור לילדיהם תמיד צריכים לעודד כבוד כלפי ההורים, לדבר עליהם בצורה חיובית ולא לתפוס את מקומם. בנוסף, אותם אחים צריכים להימנע מכל מעשה שעלול להתפרש על־ידי כמה בקהילה או מחוץ לקהילה כהתנהגות מפוקפקת מבחינה מוסרית (פט״א ב׳:12). אל להורים להטיל על אחרים את האחריות להקנות חינוך רוחני לילדיהם. כשניתנת עזרה לילדים, על ההורים לפקח על כך ולהמשיך ללמד אותם בעצמם. הורים, התפללו ליהוה לעזרה ועשו את מיטבכם (דה״ב ט״ו:7). הציבו את הקשר של ילדיכם עם יהוה לפני הרצונות שלכם. עשו כל שביכולתכם כדי שדבר־אלוהים יחדור ללב ילדיכם. לעולם אל תחדלו להאמין שהם יכולים להפוך למשרתי יהוה למופת. מ17.05 12 §19, 20
יום א׳, 29 בדצמבר
חלילה לי מיהוה, מִתִתִי את נחלת אבותיי לך (מל״א כ״א:3).
דמיין לעצמך את התרחיש הבא. אדם מואשם על לא עוול בכפו בעבירה שדינה מוות. לעיני בני משפחה וידידים מוכי צער ותדהמה הוא מורשע על בסיס עדותם הכוזבת של בני בלייעל. אוהבי הצדק מתמלאים חלחלה למראה ההוצאה להורג של אותו אדם חף מפשע ובניו. זהו לא תרחיש דמיוני. זוהי העוולה שנגרמה לנבות, משרת יהוה נאמן, אשר חי בימי שלטונו של אחאב מלך ישראל (מל״א כ״א:11–13; מל״ב ט׳:26). כאשר הציע אחאב המלך שנבות ימכור לו את כרמו או ייתן לו אותו בתמורה לכרם טוב יותר, נבות סירב. מדוע? סירובו של נבות היה מבוסס על תורת יהוה שניתנה לעם ישראל. התורה אסרה על מכירת נחלה שבטית לצמיתות (וי׳ כ״ה:23; במ׳ ל״ו:7). אין ספק שנבות אימץ את ראייתו של יהוה. מ17.04 23 §1; 24 §4
יום ב׳, 30 בדצמבר
עוד מעט ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו (תהל׳ ל״ז:10).
מי ייוותרו בחיים לאחר שיחלפו הרשעים? יהוה הבטיח הבטחה מחממת לב זו: ”ענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום”. בהמשך אנו קוראים באותו המזמור: ”צדיקים יירשו ארץ, וישכנו לעד עליה” (תהל׳ ל״ז:11, 29). מי הם ה”ענווים” וה”צדיקים”? הענווים הם מי שמקבלים בענווה את מצוותיו והדרכותיו של יהוה; הצדיקים הם מי שאוהבים לעשות את הנכון והישר בעיני יהוה אלוהים. בעולם של ימינו הצדיקים סובלים מנחיתות מספרית ניכרת בהשוואה לרשעים. אבל בעולם החדש העתיד לבוא הענווים והצדיקים לא יהוו מיעוט ולא יהוו רוב; הם יהיו האוכלוסייה היחידה עלי אדמות. הם יהפכו את כדור הארץ לגן עדן! מ17.04 10, 11 §5, 6
יום ג׳, 31 בדצמבר
אל תמנע טוב... בהיות לאל ידך לעשות (מש׳ ג׳:27).
ה”אהבה לאלוהים” מניעה אותנו לאהוב איש את רעהו, בייחוד בעיתות מצוקה (יוח״א ג׳:17, 18). כאשר רעב עמד לפקוד את המשיחיים בני המאה הראשונה ביהודה, הקהילה ארגנה עבורם סיוע (מה״ש י״א:28, 29). בנוסף, השליח פאולוס והשליח פטרוס עודדו את המשיחיים לארח איש את רעהו (רומ׳ י״ב:13; פט״א ד׳:9). אם המשיחיים נדרשים לקבל בברכה אחים ממקומות אחרים, על אחת כמה וכמה שעליהם לפתוח את בתיהם לאחים לאמונה שחייהם נתונים בסכנה ולאחים שנרדפים בשל אמונתם. לאחרונה אלפי עדי־יהוה נאלצו להימלט מהעימותים והרדיפות במזרח אוקראינה. למרבה הצער, חלקם מצאו את מותם. אך רובם קיבלו מחסה אצל אחיהם הרוחניים במקומות אחרים באוקראינה וברוסיה. בשתי המדינות הם שומרים על ניטרליות פוליטית והם ’אינם חלק מן העולם’. הם גם ממשיכים ’לבשר את דבר אלוהים’ בקנאות (יוח׳ ט״ו:19; מה״ש ח׳:4). מ17.05 4 §6, 7