אפריל

מה לגבינו?‏ האם אנו חושבים את מחשבותיו של אלוהים או את אלו של העולם?‏ סביר להניח שהתאמנו את התנהגותנו לדרישותיו של אלוהים.‏ אך מה לגבי חשיבתנו?‏ האם אנו מיישרים קו עם מחשבותיו והשקפותיו של יהוה?‏ כדי לעשות כן דרוש מאיתנו מאמץ מכוון.‏ לעומת זאת,‏ כדי לספוג את חשיבת העולם דרושים מאיתנו מאמצים מועטים,‏ אם בכלל,‏ שהרי רוח העולם מקיפה אותנו מכל עבר (‏אפ׳ ב׳:‏2‏)‏.‏ כמו כן,‏ הואיל וצורת חשיבתו של העולם מלבה במקרים רבים אנוכיות,‏ היא עלולה לקסום לנו.‏ אכן,‏ אין זה קל לחשוב בדומה ליהוה,‏ אך אין זה קשה כלל לחשוב בדומה לעולם.‏ אם נאפשר לעולם לעצב את חשיבתנו,‏ נפתח את הנטייה לנהוג באנוכיות ולהתאוות לעצמאות מוסרית (‏מר׳ ז׳:‏21,‏ 22‏)‏.‏ לכן מן ההכרח שנטפח את ”‏מחשבות אלוהים”‏,‏ ולא את ”‏מחשבות בני אדם”‏.‏ מ18.‏11 18 §1,‏ 3‏;‏ 19 §4

עד כמה ודאי התעודד ישוע כאשר הכיר בו יהוה בשלושה מקרים שונים,‏ כאשר דיבר ישירות מהשמיים.‏ מייד לאחר טבילתו של ישוע בנהר הירדן,‏ אמר יהוה את המילים שלעיל.‏ יוחנן המטביל היה ככל הנראה האדם היחיד ששמע את המילים הללו.‏ בהמשך,‏ כשנה לפני מותו של ישוע,‏ שלושה משליחיו שמעו את יהוה אומר באשר לישוע:‏ ”‏זה בני אהובי ורצוי הוא בעיניי;‏ שמעו בקולו”‏ (‏מתי י״ז:‏5‏)‏.‏ לבסוף,‏ ימים ספורים בלבד לפני מותו של ישוע,‏ שוב דיבר יהוה אל בנו מהשמיים (‏יוח׳ י״ב:‏28‏)‏.‏ אף־על־פי שישוע ידע שיחווה מוות משפיל ויואשם כמחלל שם אלוהים על לא עוול בכפו,‏ הוא התפלל שרצון יהוה ייעשה ולא רצונו שלו (‏מתי כ״ו:‏39,‏ 42‏)‏.‏ הוא ”‏עמד בסבל בהיותו על עמוד הוקעה כשהוא בז לחרפה”‏,‏ מפני שלא חיפש הכרה מצד העולם,‏ אלא מצד אביו (‏עב׳ י״ב:‏2‏)‏.‏ מ18.‏07 10,‏ 11 §15,‏ 16

מייד לאחר שכונן את סעודת האדון,‏ גילה ישוע אומץ לב יוצא מגדר הרגיל.‏ כיצד?‏ הוא היה מוכן למלא את רצון אביו לגביו,‏ אפילו שידע שמשמע הדבר שיוצא להורג באשמה המבישה של חילול שם אלוהים (‏מתי כ״ו:‏65,‏ 66‏)‏.‏ ישוע שמר על נאמנות מושלמת,‏ וזאת כדי להסב כבוד לשמו של יהוה,‏ לתמוך בריבונותו ולסלול את הדרך לחיי עולם עבור בני האדם שיגלו חרטה.‏ במקביל,‏ ישוע הכין את תלמידיו לקראת מה שהיו עתידים להתמודד איתו בקרוב.‏ כמו כן,‏ ישוע גילה אומץ בכך שלא התמקד בחששות שאולי היו לו,‏ אלא בצורכי שליחיו הנאמנים.‏ הסעודה הפשוטה,‏ שכונן לאחר שיהודה שולח,‏ תזכיר למי שהיו עתידים להפוך לתלמידיו המשוחים את התועלת הצומחת מדמו השפוך של המשיח ומהעובדה שהם חלק מהברית החדשה (‏קור״א י׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ מ19.‏01 22 §7,‏ 8

בתגובה דיבר אביו של ישוע מהשמיים ואמר:‏ ”‏פיארתי ושוב אפאר”‏.‏ נפשו של ישוע נסערה בשל האחריות הכבדה שהוטלה עליו לשמור אמונים ליהוה.‏ ישוע ידע שיהיה עליו לסבול הלקאות קשות ומוות אכזרי (‏מתי כ״ו:‏38‏)‏.‏ יותר מכל דבר אחר רצה ישוע להסב כבוד לשמו של אביו.‏ ישוע הואשם בחילול שם אלוהים,‏ והיה מוטרד מכך שמותו ימיט חרפה על אלוהים.‏ בדומה לישוע גם אנו אולי מוטרדים פן תומט חרפה על שם יהוה.‏ אולי,‏ כמו ישוע,‏ נפלנו קורבן ליחס לא־צודק.‏ או אולי אנו מוטרדים מהשקרים שמפיצים עלינו מתנגדים.‏ אולי אנחנו חושבים על החרפה שממיטים הדיווחים הללו על שמו של יהוה.‏ במצבים הללו מילותיו של יהוה מנחמות אותנו עד מאוד.‏ יהוה תמיד יפאר את שמו (‏תהל׳ צ״ד:‏22,‏ 23;‏ יש׳ ס״ה:‏17‏)‏.‏ מ19.‏03 11,‏ 12 §14–16

תלמידיו של ישוע לא יכלו להאמין למשמע אוזניהם.‏ ישוע,‏ זה שציפו שישיב את מלכות ישראל,‏ אמר שהוא עומד לסבול ולמות.‏ היה זה השליח פטרוס שפצה פיו ואמר:‏ ”‏חוס על עצמך,‏ אדוני;‏ לא יהיה לך כדבר הזה”‏.‏ ישוע השיב:‏ ”‏סור אל מאחוריי,‏ שטן!‏ מכשול אתה לי,‏ כי מחשבותיך אינן מחשבות אלוהים אלא מחשבות בני אדם”‏ (‏מתי ט״ז:‏22,‏ 23;‏ מה״ש א׳:‏6‏)‏.‏ במילים הללו הבחין ישוע בין מחשבות שמקורן באלוהים לבין מחשבות שמקורן בעולם הנתון לשליטתו של השטן (‏יוח״א ה׳:‏19‏)‏.‏ דבריו של פטרוס שיקפו את חוסר הנכונות לגלות הקרבה עצמית המאפיין את העולם.‏ אולם ישוע ידע שחשיבתו של אביו שונה.‏ בתשובתו לפטרוס דחה ישוע מכול וכול את חשיבת העולם לטובת חשיבתו של יהוה.‏ מ18.‏11 18 §1,‏ 2

תאר לעצמך מה רואה יהוה כשמיליונים ברחבי העולם מתכנסים יחדיו כדי לקיים את סעודת האדון.‏ הוא אינו מביט רק במספר הגדול של האנשים,‏ אלא מבחין בכל אחד מהנוכחים.‏ לדוגמה,‏ הוא רואה את מי שנוכחים באירוע בנאמנות מדי שנה.‏ עימם נמנים אנשים המגיעים חרף רדיפות קשות.‏ אחרים אומנם אינם מגיעים בקביעות לאסיפות האחרות,‏ אך רואים בנוכחות בערב הזיכרון חובה רצינית.‏ יהוה גם מבחין במי שנוכחים בערב הזיכרון בפעם הראשונה,‏ אולי מתוך סקרנות.‏ אין ספק שיהוה שמח לראות כל כך הרבה אנשים נוכחים בערב הזיכרון (‏לוקס כ״ב:‏19‏)‏.‏ אולם הוא מתעניין יותר בסיבה לבואם;‏ המניע חשוב ליהוה.‏ האם אנו משתוקקים להיות מודרכים על־ידי יהוה ועל־ידי הארגון שבו הוא משתמש?‏ (‏יש׳ ל׳:‏20;‏ יוח׳ ו׳:‏45‏)‏.‏ מ19.‏01 26 §1–3

ישוע היה מוכן לא רק למות למען תלמידיו,‏ אלא גם לחיות מדי יום כשהוא מציב את ענייניהם לפני ענייניו.‏ לדוגמה,‏ הוא שהה במחיצת תלמידיו גם כאשר היה עייף מבחינה פיזית או נתון במצוקה נפשית (‏לוקס כ״ב:‏39–46‏)‏.‏ כמו כן,‏ הוא התמקד במה שיכול היה לתת לאחרים,‏ ולא במה שיכול היה לקבל מהם (‏מתי כ׳:‏28‏)‏.‏ אנו שייכים לאגודת האחים היחידה המורכבת ממשיחיים אמיתיים,‏ ונהנים להקדיש זמן רב ככל האפשר כדי להזמין אחרים להצטרף אלינו.‏ אולם אנו מעוניינים לעזור במיוחד ל”‏בני אמונתנו”‏ שהפכו ללא־פעילים (‏גל׳ ו׳:‏10‏)‏.‏ אנו מראים את אהבתנו כלפיהם בכך שאנו מעודדים אותם לנכוח באסיפות,‏ בייחוד בערב הזיכרון.‏ בדומה ליהוה ולישוע,‏ אנו שמחים עד מאוד כשאדם לא־פעיל חוזר ליהוה (‏מתי י״ח:‏14‏)‏.‏ מ19.‏01 29 §12,‏ 14‏;‏ 30 §15

כאשר כונן את טקס הזיכרון למותו,‏ ישוע השתמש רק במצה וביין שכבר היו בנמצא.‏ ישוע אמר לשליחיו ששני הפריטים הבסיסיים הללו מסמלים את גופו ואת דמו המושלמים,‏ שאותם היה עתיד להקריב למענם.‏ השליחים אולי לא הופתעו מהפשטות שאפיינה סידור חדש וחשוב זה.‏ מדוע?‏ חודשים קודם לכן,‏ בביתם של ידידיו הקרובים — אלעזר,‏ מרתא ומרים — החל ישוע ללמד.‏ מרתא הייתה נוכחת,‏ אבל טרודה בהכנת ארוחה גדולה לאורח המכובד שלה.‏ ישוע הבחין בכך ותיקן אותה בעדינות.‏ הוא סייע לה להבין שאין זה תמיד הכרחי להכין ארוחה מפוארת (‏לוקס י׳:‏40–42‏)‏.‏ כמה שעות ספורות לפני מותו כקורבן,‏ ישוע יישם בעצמו את עצתו.‏ סעודת ערב הזיכרון שכונן הייתה אירוע פשוט.‏ מ19.‏01 20,‏ 21 §3,‏ 4

יהוה העניק לישוע כבוד בדרך לא־צפויה כאשר הקימו לתחייה ל”‏מעמד נעלה”‏ ונתן לו דבר שאף אחד אחר לא קיבל עד אותה עת — חיי אלמוות רוחניים!‏ (‏פיל׳ ב׳:‏9;‏ טימ״א ו׳:‏16‏)‏ איזו הכרה נפלאה בשירותו הנאמן של ישוע!‏ מה יסייע לנו להימנע מלחפש הכרה מצד עולם זה?‏ זכור היטב שיהוה תמיד מכיר במשרתיו הנאמנים וגומל להם פעמים רבות בדרכים בלתי צפויות.‏ איננו יודעים אילו ברכות לא־צפויות יהיו מנת חלקנו בעתיד.‏ אולם לעת עתה,‏ בעודנו מתמודדים עם קשיים וניסיונות בסדר העולמי המרושע של ימינו,‏ הבה נזכור תמיד שעולם זה יחלוף בקרוב (‏יוח״א ב׳:‏17‏)‏.‏ אבינו האוהב יהוה ’‏אינו נוהג בחוסר צדק ואינו שוכח את פועלנו ואת האהבה שאנו מראים למען שמו’‏ (‏עב׳ ו׳:‏10‏)‏.‏ מ18.‏07 11 §17,‏ 18

ישוע התייחס לנושא האחדות במהלך סעודתו האחרונה עם שליחיו.‏ כאשר התפלל איתם,‏ הביע את רצונו שכל תלמידיו יהיו אחד,‏ כפי שהוא ואביו אחד הם.‏ אחדותם תשמש עדות רבת־עוצמה ותספק ראיה ברורה לכך שיהוה שלח את ישוע לכדור הארץ כדי שיעשה את רצון אלוהים.‏ אהבה תאפיין את תלמידיו האמיתיים ותתרום לאחדותם (‏יוח׳ י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ ניתן להבין מדוע הדגיש ישוע את נושא האחדות.‏ הוא הבחין בחוסר אחדות או אחידות בקרב שליחיו.‏ כפי שאירע קודם לכן,‏ גם במהלך אותה סעודה אחרונה התעורר ויכוח ”‏בשאלה מי מהם נחשב לגדול ביותר”‏ (‏לוקס כ״ב:‏24–27;‏ מר׳ ט׳:‏33,‏ 34‏)‏.‏ במקרה אחר ביקשו יעקב ויוחנן שישוע יעניק להם מקומות מכובדים לידו במלכותו (‏מר׳ י׳:‏35–40‏)‏.‏ מ18.‏06 8 §1,‏ 2

יהוה רוצה שבני זוג נשואים יפתחו אהבה כה חזקה זה לזה עד כי היא תימשך לכל החיים (‏מתי י״ט:‏3–6‏)‏.‏ ניאוף הוא אחד הפשעים הגרועים ביותר שאדם יכול לבצע.‏ אין פלא שהדיבר השביעי אסר על ניאוף (‏דב׳ ה׳:‏17‏)‏.‏ זהו חטא ’‏נגד אלוהים’‏ ומהלומה אכזרית עבור בן הזוג לנישואין (‏בר׳ ל״ט:‏7–9‏)‏.‏ מי שנפל קורבן למעשה ניאוף עלול לחוש בכאב הבגידה למשך עשרות שנים.‏ ליהוה אכפת מאוד גם מרווחתם של ילדים.‏ הוא ציווה על ההורים לדאוג לא רק לצורכיהם הפיזיים של ילדיהם,‏ אלא גם לצורכיהם הרוחניים.‏ היה על ההורים לנצל כל הזדמנות לעזור לילדיהם להעריך את תורת יהוה וללמד אותם לאהוב אותו (‏דב׳ ו׳:‏6–9;‏ ז׳:‏13‏)‏.‏ ההורים לא היו צריכים לראות בילדיהם רכוש,‏ אלא נחלה — מתנה מאת יהוה שעליהם להוקיר (‏תהל׳ קכ״ז:‏3‏)‏.‏ מ19.‏02 21 §5,‏ 7

איוב נצר את תומתו בכך שהתמקד בַּתקווה שאלוהים יגמול לו.‏ הוא האמין שלאלוהים אכן אכפת מתומתו.‏ למרות ניסיונותיו,‏ איוב היה בטוח שלבסוף יהוה יגמול לו.‏ ביטחון זה ודאי סייע לו לדבוק בתומתו.‏ תומתו של איוב כה שימחה את יהוה עד כי הוא גמל לאיוב בשפע עוד בהיותו אדם לא־מושלם (‏איוב מ״ב:‏12–17;‏ יעקב ה׳:‏11‏)‏.‏ וצפוי לו גמול גדול אף יותר.‏ אלוהינו לא השתנה (‏מל׳ ג׳:‏6‏)‏.‏ אם נזכור שהוא מוקיר את תומתנו,‏ נוכל לנצור בליבנו את תקוותנו לעתיד מזהיר (‏תסל״א ה׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏ ייתכן שלעיתים תחוש לבד במערכה,‏ אך לעולם לא תהיה לבדך.‏ אתה תהיה בין מיליוני שומרי תומה ברחבי העולם.‏ כמו כן,‏ תצטרף לשורותיהם של גברים ונשים בעלי אמונה שנצרו את תומתם בעבר,‏ גם אל מול איום על חייהם (‏עב׳ י״א:‏36–38;‏ י״ב:‏1‏)‏.‏ מ19.‏02 7 §15,‏ 16

לאחר תקופת ערב הזיכרון,‏ מוטב שנשאל את עצמנו את השאלות הבאות:‏ ’‏כיצד אוכל לחקות את ישוע טוב יותר בגילוי אהבה?‏ האם אני דואג לצורכי אחיי לאמונה יותר מאשר לצרכיי?‏ האם אני מצפה מאחיי ומאחיותיי ליותר ממה שהם מסוגלים לתת,‏ או שאני מודע למגבלותיהם?‏’‏ הבה נתמיד לחקות את ישוע ו’‏לגלות הזדהות’‏.‏ הדרישה לקיים את ערב הזיכרון לציון מותו של המשיח לא תימשך עוד זמן רב.‏ כאשר ”‏יבוא”‏ ישוע במהלך הצרה הגדולה,‏ הוא יקבץ את שארית ”‏בחיריו”‏ לשמיים,‏ ונחדל לקיים את ערב הזיכרון (‏קור״א י״א:‏26;‏ מתי כ״ד:‏31‏)‏.‏ אין ספק שגם לאחר שנחדל לקיים את ערב הזיכרון,‏ משרתי יהוה יזכרו לטובה סעודה פשוטה זו כסמל לענווה,‏ לאומץ הלב ולאהבה הרבים ביותר שאי פעם גילה אדם.‏ מ19.‏01 25 §17–19

חשוב כיצד ניתן להמחיש באמצעות בריאותנו הפיזית את החשיבות שיש למי שאנו בתוך תוכנו.‏ ראשית,‏ כדי לשמור על גופנו במצב בריאותי טוב,‏ עלינו להקפיד על תזונה בריאה ולעסוק בקביעות בפעילות גופנית.‏ באופן דומה,‏ כדי לשמור על בריאותנו הרוחנית,‏ עלינו להקפיד על תזונה בריאה מבחינה רוחנית ולאמן בקביעות את אמונתנו ביהוה.‏ אימונים אלו כוללים יישום של הדברים שאנו לומדים והכרזה על אמונתנו (‏רומ׳ י׳:‏8–10;‏ יעקב ב׳:‏26‏)‏.‏ שנית,‏ בהתבסס על מראנו החיצוני,‏ אולי נחשוב שאנו בריאים גם אם בפנים אנו למעשה חולים.‏ באופן דומה,‏ בהתבסס על שגרתנו התיאוקרטית,‏ אולי נחשוב שאמונתנו חזקה,‏ אך עלולות להתפתח בנו תאוות פסולות (‏קור״א י׳:‏12;‏ יעקב א׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ עלינו לזכור שהשטן רוצה לזהם אותנו בחשיבתו.‏ מ19.‏01 15 §4,‏ 5

כדאי שנשאל את עצמנו:‏ ’‏האם אני עושה כן?‏ האם אני נוהג כדוגמת השומרוני הרחמן?‏’‏ (‏לוקס י׳:‏30–35‏)‏ ’‏האם אוכל לנהוג ברחמים רבים יותר ולעשות מעשי חסד לטובת הסובלים?‏ לדוגמה,‏ האם אוכל להציע עזרה מעשית לאחינו לאמונה המבוגרים,‏ לאלמנות וכן ליתומים מבחינה רוחנית?‏ האם אוכל לנקוט יוזמה ולומר ”‏דברי נחמה לַנדכאים”‏?‏’‏ (‏תסל״א ה׳:‏14;‏ יעקב א׳:‏27‏)‏ כאשר אנו נוהגים עם אחרים ברחמים,‏ אנו נהנים מהשמחה הנובעת מנתינה.‏ כמו כן,‏ אנו יודעים שאנו משמחים את ליבו של יהוה (‏מה״ש כ׳:‏35;‏ עב׳ י״ג:‏16‏)‏.‏ באשר למי שמתחשב בזולת אמר דוד המלך:‏ ”‏יהוה ישמרהו ויחיֵהו.‏ ואֻשַר באָרץ”‏,‏ כלומר,‏ יאמרו עליו שהוא מאושר (‏תהל׳ מ״א:‏2,‏ 3‏)‏.‏ אם נפעל מתוך חמלה,‏ נוכל לזכות לרחמיו של יהוה,‏ ובעקבות זאת ליהנות מאושר עד אין קץ (‏יעקב ב׳:‏13‏)‏.‏ מ18.‏09 19 §11,‏ 12

משיחית נאמנה ששמה יושיקו קיבלה בשורות רעות.‏ הרופאה שלה אמרה לה שנותרו לה רק כמה חודשים לחיות.‏ כיצד הגיבה?‏ יושיקו נזכרה באחד הפסוקים האהובים עליה,‏ הפסוק היומי.‏ היא אמרה לרופאה ברוגע שאינה מפחדת,‏ מפני שיהוה מחזיק בידה.‏ המסר המנחם המצוי בפסוק סייע לאחותנו היקרה לבטוח ביהוה לגמרי.‏ אותו פסוק יכול לסייע גם לנו לשמור על שלוותנו בעודנו מתמודדים עם ניסיונות קשים.‏ יהוה הורה לישעיהו להעלות על הכתב את המילים הללו תחילה כדי לנחם את היהודים שלימים יילקחו כגולים בבבל.‏ אולם יהוה דאג שמסר זה יישמר לא רק לתועלתם של הגולים היהודים,‏ אלא גם לתועלתם של כל משרתיו מאז ואילך (‏יש׳ מ׳:‏8;‏ רומ׳ ט״ו:‏4‏)‏.‏ כיום אנו חיים ב”‏עיתות משבר קשות להתמודדות”‏,‏ ואנו זקוקים לעידוד המצוי בספר ישעיהו יותר מתמיד (‏טימ״ב ג׳:‏1‏)‏.‏ מ19.‏01 2 §1,‏ 2

במקרים של פרידה שכזו השניים עדיין נשואים,‏ ואף־על־פי שהם חיים בנפרד זה מזה,‏ הם מתמודדים עם אתגרים מסוימים.‏ השליח פאולוס הזכיר סיבה נוספת להישאר יחד.‏ הוא כתב:‏ ”‏הבעל הלא־מאמין מקודש בזכות אשתו,‏ והאישה הלא־מאמינה מקודשת בזכות האח;‏ אחרת היו ילדיכם טמאים,‏ אלא שכעת קדושים הם”‏ (‏קור״א ז׳:‏14‏)‏.‏ משיחיים נאמנים רבים שנשארו עם בן זוג לא־מאמין בנסיבות קשות מאוד יכולים להעיד שהדבר היה כדאי מפני שבן זוגם הפך לאחד מעובדי אלוהים האמיתיים (‏קור״א ז׳:‏16;‏ פט״א ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ כיום בקהילה המשיחית ברחבי עולם יש דוגמאות רבות לאינספור לנישואין מוצלחים.‏ ודאי תוכל למצוא זוגות מאושרים רבים בקהילתך המקומית.‏ אלה הם אחים נאמנים האוהבים את נשיהם ורעיות מסורות המראות שהן נשים אוהבות — כולם מוכיחים שניתן לגלות כבוד בנישואין (‏עב׳ י״ג:‏4‏)‏.‏ מ18.‏12 14 §18,‏ 19

עדן משמעו ”‏עונג”‏,‏ וגן זה אכן היה מקום מהנה.‏ היה בו שפע של מזון,‏ נוף מרהיב ושררו בו יחסי שלום בין בני האדם ובעלי החיים (‏בר׳ א׳:‏29–31‏)‏.‏ המילה ”‏גן”‏ מתורגמת ביוונית לפַּרַדיסוֹס.‏ הציקלופדיה מאת מק’‏לינטוק וסטרונג מציינת באשר למילה פרדיסוס:‏ ”‏פארק רחב ידיים התחום ומוגן מכל פגע,‏ בעל יופי טבעי בתולי.‏ גדלים בו עצי יער מרשימים,‏ אשר רבים מהם מניבים פרי.‏ זורמים בו נחלים שמימיהם צלולים ולגדותיהם נעים עדרים גדולים של אנטילופות או כבשים — זה המראה העולה במחשבותיו של המטייל היווני”‏.‏ (‏השווה בראשית ב׳:‏15,‏ 16‏.‏)‏ אלוהים הניח את אדם וחוה בגן שכזה,‏ גן העדן,‏ אך הם המרו את פי אלוהים,‏ ולכן לא היו ראויים עוד לחיות בו.‏ הם וצאצאיהם איבדו את האפשרות לחיות בגן עדן (‏בר׳ ג׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ אף־על־פי שלא שכנו בו עוד בני אדם,‏ נראה שגן זה המשיך להתקיים עד למבול שירד בימי נוח.‏ מ18.‏12 3,‏ 4 §3–5

הורים עושים מאמץ לטעת בילדיהם ערכים טובים.‏ אם הילדים יבחרו לחיות בהתאם לערכים שלמדו מהוריהם,‏ גדלים הסיכויים שיקבלו החלטות שבהמשך לא יתחרטו עליהן.‏ כתוצאה מכך,‏ יחסכו מעצמם בעיות ודאגות רבות.‏ בדומה להורה טוב,‏ יהוה רוצה שילדיו ייהנו מחיים מספקים ככל האפשר (‏יש׳ מ״ח:‏18‏)‏.‏ לכן הוא מספק עקרונות בסיסיים הנוגעים להתנהגות מוסרית וליחס כלפי אחרים.‏ הוא מזמין אותנו לטפח את צורת חשיבתו ולאמץ את ערכיו בתחומים הללו.‏ הדבר אינו מגביל אותנו,‏ אלא גורם לכושר חשיבתנו להפוך למשופר,‏ נעלה ורחב יותר (‏תהל׳ צ״ב:‏6;‏ מש׳ ב׳:‏1–5;‏ יש׳ נ״ה:‏9‏)‏.‏ אם ניענה להזמנתו,‏ יסייע לנו הדבר לקבל החלטות שבעקבותיהן נהיה מאושרים,‏ ובמקביל עדיין נהיה חופשיים לפרוח באופן אישי (‏תהל׳ א׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ צורת חשיבה המשקפת את זו של יהוה היא אכן מועילה!‏ מ18.‏11 19,‏ 20 §7,‏ 8

כדי להמשיך להתהלך באמת,‏ עלינו לא להיכנע ללחץ מצד אחרים.‏ כאשר התחלנו להתהלך באמת,‏ השתנו יחסינו עם חברים וקרובי משפחה שאינם עדי־יהוה.‏ היו שכיבדו את אמונתנו;‏ אחרים החלו להתנגד לנו.‏ בני משפחה,‏ עמיתים לעבודה וחברים לספסל הלימודים אולי ינסו לשכנע אותנו להצטרף אליהם לחגיגות כגון ימי הולדת או חגים.‏ כיצד נוכל להדוף את הלחץ לקיים מנהגים או לחגוג חגים שאינם מסבים כבוד ליהוה?‏ נוכל לעשות זאת אם נזכור בבירור את השקפתו של יהוה על המנהגים הללו.‏ יהא זה מועיל אם נקרא שוב מאמרים מתוך הפרסומים שלנו החושפים את שורשיהם של חגים פופולאריים.‏ כאשר אנו מזכירים לעצמנו מה הן הסיבות המקראיות שבגללן אין אנו משתתפים בחגים הללו,‏ אנו בטוחים שאנחנו אכן מתהלכים בדרך ’‏הרצויה בעיני האדון’‏ (‏אפ׳ ה׳:‏10‏)‏.‏ ביטחון ביהוה ובדבר האמת שלו יגן עלינו מפני ”‏חרדת אדם”‏ (‏מש׳ כ״ט:‏25‏)‏.‏ מ18.‏11 11 §10,‏ 12

כאשר אנו מתמודדים עם שינויים פתאומיים,‏ אנו עלולים בנקל לאפשר לדאגות באשר לעתיד לשתק את חיינו.‏ זה יכול היה לקרות ליוסף.‏ במקום זאת,‏ הוא ככל הנראה החליט להפיק את המיטב ממצבו,‏ ובכך לתת ליהוה משהו שהוא יכול לברך.‏ אף שהיה במאסר,‏ יוסף עמל רבות כדי למלא כל משימה שהטיל עליו שר בית הסוהר,‏ ממש כפי שעשה כאשר עבד עבור פוטיפר (‏בר׳ ל״ט:‏21–22‏)‏.‏ בדומה ליוסף,‏ אולי נמצא את עצמנו במצב שבו יש לנו שליטה מועטה,‏ אם בכלל.‏ אולם אם נשמור על סבלנות ונעשה כל מאמץ להפיק את המיטב מנסיבותינו,‏ ניתן ליהוה משהו שהוא יכול לברך (‏תהל׳ ל״ז:‏5‏)‏.‏ אמת,‏ לעיתים אולי נחוש ”‏אובדי עצות”‏,‏ אך כפי שאמר פאולוס,‏ לעולם לא נהיה ”‏נואשים”‏ (‏קור״ב ד׳:‏8‏;‏ הערת שוליים)‏.‏ דבריו של פאולוס יהיו נכונים במקרה שלנו,‏ בייחוד אם נמשיך להיות ממוקדים בשירותנו.‏ מ18.‏10 29 §11,‏ 13

כיצד אתה מרגיש כאשר מישהו שאתה מכיר ומכבד שוכח את שמך,‏ או גרוע מכך,‏ אינו מזהה אותך?‏ מצב שכזה עלול להיות מייאש מאוד.‏ מדוע?‏ מפני שבכל אחד מאיתנו מקנן רצון טבעי להיות מקובל.‏ הצורך שלנו בהכרה אינו מסתכם ברצון שיזהו אותנו;‏ אנו גם חפצים שידעו אילו מין אנשים אנו ולאילו הישגים הגענו (‏במ׳ י״א:‏16;‏ איוב ל״א:‏6‏)‏.‏ אולם בדומה לרצונות טבעיים רבים,‏ רצוננו לחוש מוערכים עלול להפוך ללא־מאוזן ולהתעוות בשל אי־שלמותנו.‏ הוא עלול לגרום לנו להשתוקק לביטויי הכרה לא־הולמים.‏ עולמו של השטן מלבה תאווה לתהילה ולהכרה שמסיטה את תשומת הלב מהאחד שבאמת ראוי שנכיר בו ושנעבוד אותו — אבינו השמימי,‏ יהוה אלוהים (‏ההת׳ ד׳:‏11‏)‏.‏ מ18.‏07 7 §1,‏ 2

איננו מופתעים מכך שהשטן ושדיו משפיעים על אנשים בעמדות כוח ’‏לדבר שקרים’‏ (‏טימ״א ד׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ מנהיגי דת המשמיעים שקרים אשמים במיוחד,‏ מפני שהם מסכנים את התקווה לחיים עתידיים של מי שמאמינים לשקריהם.‏ אם הפרט מאמץ תורה כוזבת ועושה דבר שאלוהים מגנה,‏ הדבר עלול לשלול ממנו את האפשרות לחיות לנצח (‏הוש׳ ד׳:‏9‏)‏.‏ ישוע ידע שמנהיגי הדת בימיו היו אשמים בהתעיה שכזו.‏ הוא אמר להם בצורה חד־משמעית:‏ ”‏אוי לכם סופרים ופרושים צבועים!‏ כי סובבים אתם בים וביבשה כדי לגייר איש אחד,‏ וכאשר הוא מתגייר הוא הופך בגללכם לאדם הראוי כפליים מכם להגיע לגיהינום [‏השמדה נצחית]‏”‏ (‏מתי כ״ג:‏15‏)‏.‏ ישוע גינה את אותם מנהיגי דת כוזבים במילים קשות ביותר.‏ הם אכן היו ’‏מאביהם השטן’‏,‏ אשר הוא ”‏רוצח”‏ (‏יוח׳ ח׳:‏44‏)‏.‏ מ18.‏10 7 §5,‏ 6

למה התכוון ישוע?‏ בהמשך ציין:‏ ”‏שמחו ועלזו מאוד,‏ כי שכרכם רב בשמיים,‏ שהרי כך רדפו את הנביאים שהיו לפניכם”‏ (‏מתי ה׳:‏12‏)‏.‏ לאחר שהולקו השליחים וצוו להפסיק לבשר,‏ הם ”‏יצאו.‏.‏.‏ מלפני הסנהדרין כשהם שמחים”‏.‏ כמובן,‏ הם לא התענגו מהכאב שנגרם להם בשל ההלקאות.‏ אך שמחו ”‏על כך שנמצאו ראויים לסבול חרפה למען שמו [‏של ישוע]‏”‏ (‏מה״ש ה׳:‏41‏)‏.‏ גם משרתי יהוה בימינו מחזיקים מעמד בשמחה בשעה שהם סובלים למען שמו של ישוע או מתמודדים עם ניסיונות קשים (‏יעקב א׳:‏2–4‏)‏.‏ בדומה לשליחים,‏ אף סבל אינו מסב לנו הנאה.‏ אבל אם נשמור אמונים ליהוה בשעת ניסיונות,‏ הוא יוכל לעזור לנו להחזיק מעמד בגבורה.‏ כאשר אנו זוכים לחיוך של שביעות רצון מצד ”‏האל המאושר”‏,‏ אנו יכולים להיות מאושרים חרף רדיפות דתיות,‏ או התנגדות מצד המשפחה (‏טימ״א א׳:‏11‏)‏.‏ מ18.‏09 21 §18–20

הואיל ורבים החיים בתקופה זו של ”‏עיתות משבר”‏ סובלים מרמות שונות של מצוקה רגשית,‏ אינספור אנשים חשים שהם פשוט רוצים להרים ידיים (‏טימ״ב ג׳:‏1–5‏)‏.‏ על־פי הערכות,‏ למעלה מ־000,‏800 איש מתאבדים מדי שנה — מקרה מוות אחד בכל 40 שניות לערך.‏ למרבה הצער,‏ היו אפילו כמה משיחיים שכרעו תחת לחצים שכאלה ונטלו את חייהם.‏ גם אם אחינו ואחיותינו אינם חשים בהכרח שהם רוצים להרים ידיים,‏ רבים כיום מתמודדים עם מצבים מלחיצים וזקוקים לכך שנבנה אותם באהבה.‏ יש המתמודדים עם רדיפות ולעג.‏ אחרים סובלים מביקורת או מהשמצות במקום עבודתם.‏ יש החשים תשישות בשל שעות נוספות שעליהם לעבוד או מפני שהם צריכים לעמוד בתאריכי יעד אינסופיים.‏ ואילו אחרים מתמודדים עם בעיות משפחתיות מתישות — אולי סופגים ביקורת מצד בן זוג לא־מאמין.‏ כתוצאה מלחצים אלה ואחרים,‏ רבים בקהילה חשים שחיקה פיזית ורגשית.‏ מ18.‏09 13 §3,‏ 5

הורים משיחיים משתפים פעולה עם יהוה כאשר הם עוזרים לילדיהם להציב לעצמם מטרות תיאוקרטיות.‏ רבים שעשו כן ראו לימים את בניהם ובנותיהם מחליטים לשרת במסגרת השירות המורחב הרחק מביתם.‏ חלקם שליחים;‏ יש המשרתים כחלוצים היכן שקיים צורך גדול יותר במבשרים;‏ אחרים משרתים בבית־אל.‏ בשל המרחק בני המשפחה אינם יכולים לבלות יחדיו באותה התדירות שבה היו רוצים.‏ בכל זאת,‏ הורים המגלים הקרבה עצמית מעודדים את ילדיהם להתמיד במשימותיהם.‏ מדוע?‏ הם מוצאים שמחה וסיפוק רבים בידיעה שילדיהם מציבים את ענייני המלכות במקום הראשון.‏ ייתכן שרבים מההורים הללו מרגישים כמו חנה,‏ אשר אמרה ש’‏השאילה’‏ את בנה שמואל ליהוה.‏ ההורים הללו מחשיבים את האפשרות לשתף פעולה עם אלוהים בצורה שכזו לזכות יקרה,‏ ובצדק.‏ הם לא היו רוצים שילדיהם יבחרו אחרת (‏שמ״א א׳:‏28‏)‏.‏ מ18.‏08 24 §4

ישוע לא אמר שיהיה זה בלתי אפשרי.‏ הוא גם אמר:‏ ”‏אשריכם העניים,‏ כי לכם שייכת מלכות אלוהים”‏ (‏לוקס ו׳:‏20‏)‏.‏ אך אין משמע הדבר שכל העניים זכו לברכות מיוחדות ונענו בחיוב למה שלימד ישוע.‏ רבים מהם לא נענו לתורתו.‏ הנקודה היא שאיננו יכולים לשפוט את יחסיו של הפרט עם יהוה על־פי נכסיו החומריים.‏ בורכנו באחים ובאחיות רבים,‏ עשירים ועניים,‏ האוהבים את יהוה מעומק ליבם ומשרתים אותו בלב שלם.‏ כתבי־הקודש מורים לעשירים ”‏לא לתלות את תקוותם בעושר שאין בו ביטחון,‏ אלא באלוהים”‏ (‏טימ״א ו׳:‏17–19‏)‏.‏ במקביל,‏ דברו של אלוהים קורא לכל משרתיו,‏ עשירים ועניים כאחד,‏ להישמר מפני אהבת הכסף (‏טימ״א ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ ואכן,‏ אם נפתח את עינינו ונראה את אחינו כפי שיהוה רואה אותם,‏ לא נתפתה לשפוט אותם רק על בסיס מה שיש או מה שאין להם מבחינה חומרית.‏ מ18.‏08 10,‏ 11 §11,‏ 12

אין ספק שאנו נחושים להראות שאנו מוקירים את יהוה על שהעניק לנו את הכבוד להיות משרתיו.‏ אנו מבינים עד כמה נבון להכיר בבעלותו עלינו על־ידי כך שאנו מקדישים לו את חיינו ברצון.‏ אנו נוקטים עמדה נחושה נגד הרוע.‏ בנוסף,‏ אנו אוהבים ומכבדים את אחינו לאמונה ומכירים בכך שגם הם שייכים ליהוה (‏רומ׳ י״ב:‏10‏)‏.‏ במקרא מובטח:‏ ”‏לא ייטוש יהוה עמו”‏ (‏תהל׳ צ״ד:‏14‏)‏.‏ הבטחה ודאית זו תקפה חרף כל קושי שאולי יעמוד בדרכנו.‏ אפילו המוות אינו יכול למנוע מיהוה את אהבתו כלפינו (‏רומ׳ ח׳:‏38,‏ 39‏)‏.‏ ”‏בין אם אנו חיים ובין אם אנו מתים,‏ ליהוה אנו שייכים”‏ (‏רומ׳ י״ד:‏8‏)‏.‏ אנו מצפים בכיליון עיניים ליום שבו יקים יהוה לתחייה את כל ידידיו הנאמנים שאינם עוד בין החיים (‏מתי כ״ב:‏32‏)‏.‏ כבר עתה אנו נהנים מברכות רבות,‏ כפי שנאמר במקרא:‏ ”‏אשרי הגוי אשר יהוה אלוהיו,‏ העם בחר לנחלה לו”‏ (‏תהל׳ ל״ג:‏12‏)‏.‏ מ18.‏07 26 §18,‏ 19

יש החשים שהואיל וחלק מהבחירות בחיים,‏ כגון השכלה,‏ תעסוקה וקריירה,‏ הן עניין אישי,‏ צריכה להיות להם החירות לקבל החלטות כרצונם,‏ כל עוד אין הן נוגדות את מצפונם.‏ הם אולי חושבים על מה שאמר פאולוס אל המשיחיים בקורינתוס באשר למזון:‏ ”‏למה שתישפט חירותי על־ידי מצפונו של אחר?‏”‏ (‏קור״א י׳:‏29‏)‏ זה אומנם נכון שיש לנו החירות לקבל החלטות אישיות אלו,‏ אך עלינו גם לזכור שחירותנו יחסית ושלכל החלטותינו יש תוצאות.‏ מסיבה זו פאולוס הקדים ואמר את דברי הפסוק היומי.‏ הדבר ללא ספק מסייע לנו להבין שיש להביא בחשבון גורמים חשובים בהרבה מהעדפותינו האישיות כאשר מדובר במימוש חירותנו האישית בכל היבטי חיינו.‏ מ18.‏04 10 §10

משיחי עלול כיום לעשות את הרע ובמקביל להצהיר שהוא עובד את יהוה (‏יהד׳ 11‏)‏.‏ לדוגמה,‏ הפרט עלול לשקוע בפנטזיות לא־מוסריות,‏ במחשבות חמדניות או ברגשי שנאה כלפי אח לאמונה (‏יוח״א ב׳:‏15–17;‏ ג׳:‏15‏)‏.‏ חשיבה זו עלולה להוביל למעשים פסולים.‏ בה בעת עשוי אותו אדם להיות פעיל בשירות ולנכוח בקביעות באסיפות הקהילה.‏ אנשים אחרים אולי אינם מודעים למחשבותינו ולמעשינו,‏ אך יהוה רואה הכול ויודע אם איננו מצדדים בו בלב שלם (‏יר׳ י״ז:‏9,‏ 10‏)‏.‏ עם זאת,‏ יהוה אינו ממהר לוותר עלינו.‏ הוא קורא למי שצעדיהם מרחיקים אותם ממנו:‏ ”‏שובו אליי”‏.‏ בייחוד כשאנו נאבקים בחולשות,‏ יהוה חפץ שננקוט עמדה נגד הרע (‏יש׳ נ״ה:‏7‏)‏.‏ אם אנו עושים כן,‏ הוא בתמורה יראה שהוא מצדד בנו על־ידי כך שיעניק לנו את החוסן הרוחני,‏ הרגשי והפיזי הנחוץ לנו כדי ’‏למשול’‏ בנטיות החטא שלנו (‏בר׳ ד׳:‏7‏)‏.‏ מ18.‏07 18 §5,‏ 6