יוני

עד כמה ודאי חיזקה הבטחה זו את השליחים!‏ אף־על־פי שלא הבינו זאת בבירור,‏ חייו של מנהיגם עלי אדמות היו קרובים לקיצם.‏ אך הם לא יישארו ללא תמיכה.‏ יהוה היה מוכן להשיב לתפילותיהם ולהעניק להם את העזרה הדרושה כדי שיוכלו למלא אחר הצו לבשר את מסר המלכות.‏ ואכן,‏ זמן קצר לאחר מכן הם ראו כיצד השיב יהוה לתפילותיהם לעזרה (‏מה״ש ד׳:‏29,‏ 31‏)‏.‏ הדבר נכון גם בימינו.‏ בעוד אנו מחזיקים מעמד בעשותנו פרי,‏ אנו נהנים מידידות עם ישוע.‏ בנוסף,‏ אנו יכולים להיות בטוחים שיהוה מוכן להשיב לתפילותינו לעזרה,‏ וזאת כדי שנוכל לגבור על מכשולים שאולי ניתקל בהם בעודנו מבשרים את הבשורה הטובה על המלכות (‏פיל׳ ד׳:‏13‏)‏.‏ מה אסירי תודה אנו על הזכות לקבל מענה לתפילותינו וליהנות מידידות עם ישוע!‏ המתנות הללו,‏ שמעניק יהוה,‏ מחזקות אותנו כדי שנמשיך לעשות פרי (‏יעקב א׳:‏17‏)‏.‏ מ18.‏05 21 §17,‏ 18

תוך חמש שנים בלבד עתידים היו משיחיים מרקע יהודי שהתגוררו בירושלים לראות ש”‏יום יהוה”‏ מתקרב ולזהות את האות שנתן להם ישוע,‏ לפיו עליהם לנוס על נפשם מעיר זו (‏מה״ש ב׳:‏19,‏ 20;‏ לוקס כ״א:‏20–22‏)‏.‏ יום יהוה המדובר אירע בשנת 70 לספירה,‏ כאשר הוציאו הרומאים לפועל את משפט יהוה על ירושלים.‏ כיום יש לנו כל סיבה להאמין שקרב ובא ’‏יום יהוה הגדול והנורא מאוד’‏ (‏יואל ב׳:‏11‏)‏.‏ הנביא צפניה אמר:‏ ”‏קרוב יום יהוה הגדול,‏ קרוב ומהר מאוד”‏ (‏צפ׳ א׳:‏14‏)‏.‏ אזהרה נבואית זו נוגעת גם לימינו.‏ הואיל ויום יהוה כה קרוב,‏ פאולוס מורה לנו:‏ ”‏הבה נשים לב [‏או,‏ ”‏נדאג”‏]‏ איש אל רעהו כדי לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים”‏ (‏עב׳ י׳:‏24‏)‏.‏ מכאן שעלינו להגביר את התעניינותנו באחינו,‏ כך שנוכל לעודדם בעת הצורך.‏ מ18.‏04 20,‏ 21 §1,‏ 2

אילו מילים מנחמות ומעודדות אמר יהוה ליהושע לפני שנכנס העם לארץ המובטחת!‏ יהוה לא עודד רק יחידים,‏ אלא גם סיפק דברי עידוד לעמו כקבוצה.‏ במילים נבואיות,‏ שלימים היו מקור נחמה עבור היהודים השבויים בבבל,‏ ציין יהוה:‏ ”‏אל תירא,‏ כי עימך אני.‏ אל תשתע,‏ כי אני אלוהיך.‏ אימצתיך,‏ אף עזרתיך,‏ אף תמכתיך בימין צדקי”‏ (‏יש׳ מ״א:‏10‏)‏.‏ למשיחיים הקדומים היה ביטחון דומה,‏ וכך גם למשרתי אלוהים בימינו (‏קור״ב א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ ישוע עצמו זכה לעידוד מצד אביו.‏ בעת טבילתו שמע ישוע קול מן השמיים האומר:‏ ”‏זה בני אהובי,‏ ורצוי הוא בעיניי”‏ (‏מתי ג׳:‏17‏)‏.‏ עד כמה ודאי חיזקו המילים הללו את ישוע במהלך שירותו הארצי!‏ מ18.‏04 16 §3–5

רבים בימינו הקוראים על הצו שהטיל יהוה על אדם הראשון יאמרו שנשללה ממנו חירותו לעשות את שחפץ.‏ באמרם כן הם מבלבלים בין הבחירה החופשית של הפרט לבין הזכות להחליט מה טוב ומה רע.‏ לאדם וחוה אכן הייתה החירות לבחור אם לציית לאלוהים ואם לאו.‏ אולם רק ליהוה יש הזכות להחליט במלוא מובן המילה מה טוב ומה רע,‏ כפי שסימל ”‏עץ הדעת טוב ורע”‏ שהוצב בגן עדן (‏בר׳ ב׳:‏9‏)‏.‏ באמצעות הצו שהטיל על אדם וחוה,‏ לימד אותם יהוה באהבה כיצד לממש חירות אמיתית.‏ אך הורינו הראשונים בחרו שלא לציית לאלוהים.‏ בסופו של דבר,‏ האם החלטתם של אדם וחוה הגבירה את חירותם בדרך כלשהי?‏ למרבה הצער לא.‏ בשאיפתם להגדרה עצמית איבדו את החירות האמיתית שהוענקה להם.‏ מ18.‏04 5,‏ 6 §9–12

יהוה עושה יותר מאשר רק לחוש חמלה כלפי משרתיו הסובלים.‏ הוא נוקט פעולה כדי לעזור להם.‏ למשל,‏ כאשר היו בני ישראל עבדים במצרים,‏ יהוה הבין את כאבם וחש רצון עז להקל עליהם.‏ יהוה אמר למשה:‏ ”‏ראֹה ראיתי את עוני עמי.‏.‏.‏ ואת צעקתם שמעתי.‏.‏.‏ ידעתי את מכאוביו.‏ וארד להצילו מיד מצרים”‏ (‏שמ׳ ג׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ יהוה חש חמלה כלפי עמו,‏ ולכן שחרר אותו מעבדות.‏ כעבור מאות שנים,‏ כאשר היו בני ישראל בארץ המובטחת,‏ הם סבלו התקפות מצד אויבים.‏ כיצד הגיב יהוה?‏ הכתוב מציין:‏ ”‏כי יינחם יהוה מנאקתם מפני לוחציהם ודוחקיהם”‏.‏ גם במקרה זה הניעה אותו האמפתיה לעזור לעמו.‏ הוא שלח שופטים שיושיעו את בני ישראל מיד אויביהם (‏שופ׳ ב׳:‏16,‏ 18‏)‏.‏ מ19.‏03 15 §4,‏ 5

שני הדיברות הראשונים דרשו שבני ישראל יהיו מסורים אך ורק ליהוה,‏ והזהירו מפני עבודת אלילים (‏שמ׳ כ׳:‏3–6‏)‏.‏ המצוות הללו לא היו לתועלתו של יהוה,‏ אלא לתועלתם של בני העם.‏ כאשר עבדו את אליליהם של עמים אחרים,‏ הם סבלו.‏ בניגוד לכך,‏ כאשר היו נאמנים לו ונהגו איש ברעהו בצורה הוגנת,‏ בירך יהוה את עמו (‏מל״א י׳:‏4–9‏)‏.‏ אין להאשים את יהוה כאשר אנשים המתיימרים לשרתו מתעלמים מאמות המידה שלו ופוגעים במשרתיו.‏ אולם יהוה אוהב אותנו ויודע מתי אנו סובלים מאי־צדק.‏ הוא כואב את כאבנו אף יותר מאם החשה בסבל של תינוקה.‏ אף־על־פי שאולי לא יתערב מייד,‏ במועד הנכון בעיניו הוא ידרוש דין וחשבון מרשעים חסרי חרטה על האופן שבו נהגו באחרים.‏ מ19.‏02 22 §13–15

בשבועות שלפני ערב הזיכרון האסיפות מתמקדות פעמים רבות בדוגמתו של ישוע ובענווה שגילה בכך שנתן את חייו ככופר.‏ הרצון לחקות את ענוותו ולעשות את רצון יהוה גובר בנו,‏ גם כשקשה לנו.‏ אנו חושבים על אומץ הלב שגילה בימים שלפני מותו.‏ הוא היה מודע לגמרי לכך שבקרוב אויביו ישפילו אותו,‏ יכו אותו ויוציאו אותו להורג (‏מתי כ׳:‏17–19‏)‏.‏ בכל זאת,‏ הוא היה מוכן להתייצב מול המוות.‏ בבוא העת אמר לשליחיו הנאמנים שהיו עימו בגן גת שמנים:‏ ”‏קומו ונלך;‏ הנה מתקרב המוסר אותי”‏ (‏מתי כ״ו:‏36,‏ 46‏)‏.‏ וכאשר התקרב אליו ההמון החמוש כדי לעצור אותו,‏ צעד קדימה,‏ הזדהה והורה לחיילים להניח לשליחיו ללכת (‏יוח׳ י״ח:‏3–8‏)‏.‏ איזה אומץ יוצא מגדר הרגיל גילה ישוע!‏ כיום המשיחיים המשוחים ומי שהם חלק מהכבשים האחרים עושים כל מאמץ לחקות את ישוע בגילוי אומץ לב.‏ מ19.‏01 27,‏ 28 §7,‏ 8

כפי שאומן משלב מספר צבעים מושכים כדי ליצור ציור,‏ כך עלינו לשלב מספר תכונות מושכות כדי להיות ענווים.‏ בין התכונות הללו בולטות כניעות,‏ עדינות וחוסן פנימי.‏ רק אנשים ענווים ייכנעו לרצון אלוהים.‏ חלק מרצונו הוא שננהג בעדינות,‏ או ברוך (‏טימ״ב ב׳:‏24‏)‏.‏ כאשר אנו עושים את רצון אלוהים,‏ אנו מכעיסים את השטן עד מאוד.‏ לכן גם אם אנו ענווים ורכי מזג,‏ אנשים רבים שהם חלק מעולמו של השטן שונאים אותנו (‏יוח׳ ט״ו:‏18,‏ 19‏)‏.‏ לפיכך,‏ אנו זקוקים לחוסן פנימי כדי להתנגד לשטן.‏ ההיפך מאדם עניו הוא אדם יהיר,‏ אשר אינו שולט בכעס ואינו מציית ליהוה.‏ הדבר מתאר בצורה מדויקת את השטן.‏ אין פלא שהוא שונא אנשים ענווים.‏ הם חושפים את הפגמים באישיותו.‏ ומה שגרוע עוד יותר עבורו,‏ הם מוכיחים שהוא שקרן.‏ מה הכוונה?‏ אין זה משנה מה הוא אומר או עושה,‏ אין הוא מסוגל למנוע מאנשים ענווים לשרת את יהוה (‏איוב ב׳:‏3–5‏)‏.‏ מ19.‏02 8,‏ 9 §3–5

יהוה ידע שתושבי בבל ייתקפו פחד.‏ בבל תותקף על־ידי הצבאות העוצמתיים של מדי ופרס.‏ יהוה ישתמש בצבא זה כדי לשחרר את עמו מהשבי הבבלי (‏יש׳ מ״א:‏2–4‏)‏.‏ כאשר הבבלים ואנשים מעמים אחרים הבינו שאויבם מתקרב,‏ הם ניסו להישאר אמיצים באמרם איש לרעהו:‏ ”‏חזק”‏.‏ הם גם עשו לעצמם אלילים נוספים בתקווה שהללו יגנו עליהם (‏יש׳ מ״א:‏5–7‏)‏.‏ בינתיים,‏ יהוה הרגיע את ליבם של היהודים הגולים ואמר להם:‏ ”‏אתה,‏ ישראל,‏ [‏שלא כמו שכניך]‏ עבדי.‏.‏.‏ אל תשתע,‏ כי אני אלוהיך”‏ (‏יש׳ מ״א:‏8–10‏)‏.‏ שים לב שיהוה אמר:‏ ”‏אני אלוהיך”‏.‏ במילים הללו,‏ שנאמרו בזמן הווה,‏ חיזק יהוה את ביטחונם של עובדיו הנאמנים שלא שכח אותם ושהם עדיין היו עמו.‏ הוא אמר להם:‏ ”‏אני אשא.‏.‏.‏ ואמלט [‏אתכם]‏”‏.‏ אין ספק שהמילים המנחמות והמעודדות הללו חיזקו את היהודים הגולים (‏יש׳ מ״ו:‏3,‏ 4‏)‏.‏ מ19.‏01 4 §8

במרקוס א׳:‏9–11 מתועד המקרה הראשון שבו דיבר יהוה מהשמיים.‏ הוא אמר:‏ ”‏אתה בני אהובי,‏ ורצוי אתה בעיניי”‏.‏ זה ודאי נגע לליבו של ישוע לשמוע את קולו של אביו מביע את אהבתו כלפיו ואת ביטחונו בו.‏ מילותיו של יהוה מאמתות שלוש עובדות חשובות על ישוע.‏ ראשית,‏ ישוע הוא בנו.‏ שנית,‏ יהוה אוהב את בנו.‏ ושלישית,‏ יהוה שבע רצון מבנו.‏ באמרו ”‏אתה בני”‏ הראה יהוה שבנו אהובו,‏ ישוע,‏ החל במערכת יחסים חדשה עימו.‏ כאשר היה ישוע בשמיים,‏ הוא היה אחד מבניו הרוחניים של אלוהים.‏ אולם בטבילתו הוא נמשך ברוח הקודש.‏ באותה עת הראה אלוהים שלישוע,‏ כבנו המשוח,‏ יש כעת התקווה לשוב לשמיים ולהפוך למלך ממונה מטעם אלוהים ולכוהן גדול (‏לוקס א׳:‏31–33;‏ עב׳ א׳:‏8,‏ 9;‏ ב׳:‏17‏)‏.‏ מכאן שבעת טבילתו של ישוע הייתה לאביו סיבה טובה לומר:‏ ”‏אתה בני”‏ (‏לוקס ג׳:‏22‏)‏.‏ מ19.‏03 8 §3,‏ 4

עצות רעות נשמעו עוד בשחר ההיסטוריה האנושית,‏ כאשר נכנס השטן לתמונה.‏ השטן,‏ אשר נהג בעזות מצח ושם עצמו ליועץ,‏ אמר לחוה שהיא ובעלה יהיו מאושרים יותר אם יבחרו בעצמם את דרכם בחיים (‏בר׳ ג׳:‏1–6‏)‏.‏ מניעיו של השטן היו אנוכיים.‏ הוא רצה שאדם וחוה — וצאצאיהם העתידיים — ייכנעו ויסגדו לו במקום ליהוה.‏ אבל היה זה יהוה שהעניק להם את כל מה שהיה ברשותם — זה את זה,‏ מעון גן עדני יפהפה וגוף מושלם עם האפשרות לחיות לנצח.‏ למרבה הצער,‏ אדם וחוה המרו את פי אלוהים וניתקו את עצמם ממנו.‏ התוצאות,‏ כפי שידוע לך,‏ היו טרגיות.‏ בדומה לפרחים שנקטפו,‏ אט אט הם החלו לדעוך ולמות.‏ גם ילדיהם סבלו מקללת החטא (‏רומ׳ ה׳:‏12‏)‏.‏ בכל זאת,‏ רוב האנשים עדיין בוחרים לא להיכנע לאלוהים.‏ הם רוצים לחיות את חייהם כראות עיניהם (‏אפ׳ ב׳:‏1–3‏)‏.‏ התוצאות מראות בבירור עד כמה נכונות המילים בפסוק היומי.‏ מ18.‏12 20 §3,‏ 4

השליח פאולוס היה אדם חכם ומלומד,‏ וידע לפחות שתי שפות (‏מה״ש ה׳:‏34;‏ כ״א:‏37,‏ 39;‏ כ״ב:‏2,‏ 3‏)‏.‏ אך כאשר היה מדובר בעניינים עקרוניים,‏ דחה את חוכמת העולם.‏ במקום זאת,‏ ביסס את נימוקיו על כתבי־הקודש (‏מה״ש י״ז:‏2;‏ קור״א ב׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ כתוצאה מכך,‏ פאולוס נהנה משירות מוצלח וציפה לגמול נצחי (‏טימ״ב ד׳:‏8‏)‏.‏ אין ספק שחשיבתו של אלוהים נעלה מזו של עולם זה.‏ אם נחיה על־פי מחשבות אלוהים,‏ יסב לנו הדבר את האושר וההצלחה הרבים ביותר.‏ אולם יהוה אינו כופה עלינו את חשיבתו.‏ ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ אינו שולט במחשבותיהם של יחידים,‏ וגם זקני־הקהילה אינם עושים כן (‏מתי כ״ד:‏45;‏ קור״ב א׳:‏24‏)‏.‏ על כל משיחי מוטלת האחריות האישית להתאים את חשיבתו לזו של אלוהים.‏ מ18.‏11 20,‏ 21 §12,‏ 13

באמצעות ישעיהו ניבא אלוהים שלאחר שישוב עמו למולדתו,‏ לא יהיה עליהם להתמודד עם תנאים קשים ומסוכנים,‏ והם לא יצטרכו לפחד מהתקפות של בעלי חיים או של אנשים חייתיים.‏ צעירים ומבוגרים כאחד יהיו בטוחים מכל פגע (‏יש׳ י״א:‏6–9;‏ ל״ה:‏5–10;‏ נ״א:‏3‏)‏.‏ ישעיהו גם ציין שהארץ כולה — ולא רק ישראל — ’‏תימלא דעה את יהוה כמו מים המכסים את הים’‏.‏ ישעיהו שוב מדגיש ששבי ציון לא יהיו מאוימים על־ידי בעלי חיים או בני אדם.‏ ארצם תניב פרי רב מפני שתהיה בה כמות שופעת של מים,‏ כפי שגן העדן היה שופע מים (‏בר׳ ב׳:‏10–14;‏ יר׳ ל״א:‏12‏)‏.‏ האם תהיה זו ההתגשמות היחידה?‏ אין כל עדות לכך שהגולים השבים רופאו באורח נס.‏ לדוגמה,‏ העיוורים לא שבו לראות.‏ מכאן שאלוהים הראה שריפוי פיזי עוד עתיד היה להתרחש.‏ מ18.‏12 5 §11,‏ 12

התהלכות באמת היא תהליך מתמשך — נתיב שאנו מקווים ללכת בו לנצח נצחים.‏ כיצד נוכל לחזק את נחישותנו להמשיך להתהלך באמת?‏ המשך ללמוד את האמיתות היקרות שבדבר־אלוהים ולהרהר בהן.‏ כן,‏ קנה אמת על־ידי כך שתקצה בקביעות זמן כדי להיזון מאמיתותיו היקרות של דבר־אלוהים.‏ כך תעמיק את הערכתך כלפי האמת ותחזק את נחישותך שלא למכור אותה לעולם.‏ בנוסף לקניית האמת,‏ במשלי כ״ג:‏23 נאמר שעלינו גם לקנות ”‏חוכמה ומוסר ובינה”‏.‏ אין די ברכישת ידע,‏ עלינו גם ליישם את האמת בחיינו.‏ בינה,‏ או הבנה,‏ מאפשרת לנו להבחין בהרמוניה השוררת בין כל אמרותיו של יהוה.‏ החוכמה מניעה אותנו לפעול בהתאם לידע שברשותנו.‏ בנוסף,‏ לעיתים האמת מטילה עלינו מוסר,‏ ועוזרת לנו להבחין בתחומים שבהם עלינו לערוך שינויים.‏ הבה נהיה תמיד קשובים להדרכה זו.‏ ערכה יקר בהרבה מערכו של כסף (‏מש׳ ח׳:‏10‏)‏.‏ מ18.‏11 8 §3‏;‏ 11 §13,‏ 14

מהו הנכס היקר ביותר המצוי ברשותך?‏ האם תהיה מוכן להחליפו בדבר בעל ערך פחוּת?‏ עבור משרתיו המוקדשים של יהוה התשובות לשאלות הללו ברורות.‏ הנכס היקר ביותר שלנו הוא יחסינו עם יהוה,‏ ואנו נחושים שלא להחליפו בדבר.‏ אנו מוקירים גם את האמת המקראית,‏ אשר אפשרה לנו לטפח את הקשר שלנו עם אבינו השמימי (‏קול׳ א׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ רק חשוב על כל מה שמורנו הנאדר מלמד אותנו בדברו,‏ המקרא!‏ הוא חושף בפנינו את האמת על אודות שמו רב המשמעות ותכונותיו שובות הלב.‏ הוא מלמד אותנו על מתת הכופר הנפלאה,‏ שאותה סיפק לנו ברוב אהבתו באמצעות בנו ישוע.‏ בנוסף,‏ יהוה מספק לנו פרטים באשר למלכות המשיח,‏ ואת התקווה לחיות בגן העדן הארצי.‏ הוא מלמד אותנו כיצד עלינו להתנהג.‏ אנו מוקירים את האמיתות הללו מפני שהן מאפשרות לנו לקרוב לבוראנו ומקנות משמעות לחיינו.‏ מ18.‏11 3 §1,‏ 2

רמאים אינם יכולים להסתיר דבר מיהוה,‏ שהרי ”‏הכול חשוף וגלוי”‏ לפניו (‏עב׳ ד׳:‏13‏)‏.‏ דוגמה לכך מצויה במקרא.‏ חנניה ושפירה זממו בליבם להוליך את השליחים שולל.‏ הם מכרו נכס שהיה בבעלותם ומסרו לשליחים רק חלק מסכום המכירה.‏ בני הזוג רצו לעשות רושם טוב על הקהילה,‏ כך שיחשבו שהם נדיבים יותר בתרומתם משהיו באמת.‏ אך יהוה ראה מה עשו,‏ והעניש אותם בהתאם (‏מה״ש ה׳:‏1–10‏)‏.‏ מה חש יהוה באשר לשקרים?‏ אחריתו של השטן,‏ וכן של כל המחקים אותו ומשקרים בזדון מבלי לגלות חרטה,‏ היא ב”‏אגם האש והגופרית”‏ (‏ההת׳ כ׳:‏10;‏ כ״א:‏8;‏ תהל׳ ה׳:‏7‏)‏.‏ אנו יודעים שיהוה אינו ”‏איש.‏.‏.‏ ויכזֵב”‏.‏ למעשה,‏ ”‏אלוהים אינו יכול לשקר”‏ (‏במ׳ כ״ג:‏19;‏ עב׳ ו׳:‏18‏)‏.‏ ’‏יהוה שונא לשון שקר’‏ (‏מש׳ ו׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ כדי להיות רצויים בעיניו,‏ עלינו לחיות על־פי הסטנדרט שקבע באשר לאמירת האמת.‏ מ18.‏10 8 §10–13

נניח שהמעסיק שלך יבקש ממך לתרום כסף עבור חגיגה שתצוין בקרוב הקשורה לדת כזב.‏ מה תעשה?‏ במקום לחכות עד שמצבים כאלה יתעוררו,‏ מדוע לא תקדיש מחשבה כעת לחשיבתו של יהוה על הנושאים הללו?‏ כך,‏ אם יתעורר מצב שכזה,‏ יהיה לך קל יותר לעשות ולומר את הדבר הנכון.‏ אם נקדים ונחשוב על הצורך לשמור אמונים,‏ יסייע לנו הדבר גם במקרה של מצב חירום רפואי.‏ אנו אומנם נחושים להימנע מעירוי של דם מלא או של אחד מארבעת מרכיביו העיקריים,‏ אך מספר הליכים הקשורים לדם מצריכים קבלת החלטה אישית המבוססת על עקרונות מקראיים המצביעים על חשיבתו של יהוה (‏מה״ש ט״ו:‏28,‏ 29‏)‏.‏ המועד הטוב ביותר לשקול את הנושאים הללו ודאי אינו כשאנו בבית־החולים,‏ ואולי סובלים מכאבים וחייבים לקבל החלטה מהירה.‏ כעת זה הזמן לערוך מחקר,‏ למלא מסמך רפואי משפטי שיביע את רצונותיך ולשוחח עם הרופא שלך.‏ מ18.‏11 24 §5‏;‏ 26 §15,‏ 16

יהוה הוא רועה אוהב החובק את משרתיו ברכות ומגן עליהם מפני אויביהם.‏ עד כמה מחזקות אותנו אמיתות אלה בעודנו ניצבים מול קיצו של הסדר העולמי הנוכחי.‏ יהוה ימשיך לדאוג למשרתיו גם במהלך הצרה הגדולה הממשמשת ובאה (‏ההת׳ ז׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ לכן משרתי אלוהים — צעירים או מבוגרים,‏ בריאים ושלמים או נכים — לא ייתפשו לבהלה או יהיו אחוזי בעתה במהלך הצרה הגדולה.‏ למעשה,‏ תגובתם תהיה הפוכה לגמרי!‏ הם יזכרו את דבריו הבאים של ישוע המשיח:‏ ”‏זקפו קומתכם והרימו ראשיכם,‏ כי קרבה גאולתכם”‏ (‏לוקס כ״א:‏28‏)‏.‏ הם ישמרו על ביטחון זה גם לנוכח מתקפתו של גוג — קואליציה של אומות עוצמתיות (‏יח׳ ל״ח:‏2,‏ 14–16‏)‏.‏ מדוע ימשיכו משרתי אלוהים לחוש ביטחון?‏ הם יודעים שיהוה אינו משתנה.‏ הוא תמיד יוכיח את עצמו כמושיע אכפתי ומתחשב (‏יש׳ כ״ו:‏20‏)‏.‏ מ18.‏09 26 §15,‏ 16

עד כמה ודאי התעודדו נאמנים מקרב בני ישראל לשמוע את דברי יהוה המצוטטים בפסוק היומי.‏ כאחד ממשרתי יהוה,‏ אתה יכול להיות בטוח שיהוה אוהב גם אותך מעומק ליבו.‏ בדבר־אלוהים מובטח באשר למי שמתאמצים לעבוד את אלוהים בצורה טהורה:‏ ”‏[‏כ]‏גיבור,‏ יושיע.‏ ישיש עלייך בשמחה”‏ (‏צפ׳ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ ללא תלות בקשיים שעימם מתמודדים משרתיו,‏ יהוה מבטיח לתמוך בהם ולנחמם.‏ ”‏וינקתם,‏ על צד תינשאו ועל ברכיים תשעשעו.‏ כאיש אשר אימו תנחמנו,‏ כן אנוכי אנחמכם”‏ (‏יש׳ ס״ו:‏12,‏ 13‏)‏.‏ איזו תמונה מחממת לב — אֵם אוהבת נושאת את תינוקה על מותניה או מקפיצה אותו על ברכיה.‏ כך ממחיש יהוה בדרך נוגעת ללב את כוחה ורכותה של אהבתו כלפי משרתיו האמיתיים.‏ לעולם אל תטיל ספק בעובדה שאתה באופן אישי יקר מאוד ליהוה (‏יר׳ ל״א:‏3‏)‏.‏ מ18.‏09 13 §6,‏ 7

לאורך ההיסטוריה של עם ישראל היו מקרים שבהם התעורר צורך במתנדבים (‏שמ׳ ל״ו:‏2;‏ נחמ׳ י״א:‏2‏)‏.‏ כיום גם לך יש הזדמנויות רבות לנדב מזמנך,‏ ממשאביך ומכישוריך על מנת לסייע לאחיך ולאחיותיך.‏ אם תגלה נכונות להתנדב,‏ תפיק מכך שמחה רבה ותזכה לשפע של ברכות.‏ מי שמתנדבים לפרויקטים תיאוקרטיים במקרים רבים רוכשים חברים חדשים.‏ תן דעתך לדוגמתה של מרג׳י,‏ אחות המתנדבת בפרויקטים לבניית אולמי מלכות זה 18 שנה.‏ לאורך השנים לקחה אחיות צעירות ממנה תחת חסותה כדי להעניק להן הכשרה.‏ היא ראתה שזוהי דרך מצוינת לעודד זו את זו מבחינה רוחנית (‏רומ׳ א׳:‏12‏)‏.‏ בזמנים קשים בחייה קיבלה מרג׳י עידוד מאותן חברות שרכשה בפרויקטים הללו.‏ האם התנדבת פעם לפרויקט בנייה שכזה?‏ מ18.‏08 25 §9,‏ 11

ייתכן שבעת שכתב פאולוס את המילים הללו היה טימותיאוס בשנות ה־30 המוקדמות לחייו.‏ בכל זאת,‏ עוד קודם לכן הטיל עליו פאולוס תפקידי אחריות כבדי משקל.‏ ללא תלות בסיבה שעמדה בבסיס עצתו,‏ הנקודה ברורה — אל לנו לשפוט אחים צעירים רק על בסיס גילם.‏ מוטב שנזכור שאפילו אדוננו ישוע ביצע את כל שירותו הארצי כשהיה בשנות ה־30 המוקדמות לחייו.‏ אולי אנו משתייכים לתרבות הנוטה לזלזל בצעירים.‏ אם כן,‏ ייתכן שזקני־קהילה מהססים להמליץ על מינוים של אחים צעירים כשירים למשרתים עוזרים או לזקני־קהילה.‏ מוטב שכל זקני־הקהילה יזכרו שכתבי־הקודש אינם נוקבים בגיל מינימלי שבו צריך להיות אדם כדי להמליץ למנות אותו למשרת עוזר או לזקן־קהילה (‏טימ״א ג׳:‏1–10,‏ 12,‏ 13;‏ טיט׳ א׳:‏5–9‏)‏.‏ מ18.‏08 11,‏ 12 §15,‏ 16

כדי לקבל החלטות נבונות אנו זקוקים לעובדות מבוססות.‏ לכן עלינו להיות בררנים במיוחד ולבחור בקפידה את המידע שאנו קוראים (‏פיל׳ ד׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏ אל לנו לבזבז את זמננו בגלישה באתרי חדשות מפוקפקים או בקריאת דיווחים לא־מאומתים המופצים באמצעות הודעות דואר אלקטרוני.‏ חשוב במיוחד להתרחק מאתרים שמקדמים הכופרים — אשר מטרתם רק להזיק למשרתי אלוהים ולסלף את האמת.‏ מידע לקוי מוביל להחלטות שגויות.‏ לעולם אל תמעיט במידת ההשפעה העלולה להיות למידע מטעה על שכלך ועל ליבך.‏ תן דעתך למה שאירע בתקופתו של משה,‏ כאשר 10 מתוך 12 המרגלים שנשלחו לתור את הארץ המובטחת שבו ובפיהם דיווח שלילי (‏במ׳ י״ג:‏25–33‏)‏.‏ הדיווח המוגזם והמזעזע שמסרו ריפה לגמרי את ידי עמו של יהוה (‏במ׳ י״ד:‏1–4,‏ 6–10‏)‏.‏ במקום לברר את העובדות ולגלות ביטחון ביהוה,‏ הם בחרו להאמין לדיווח השלילי.‏ מ18.‏08 4 §4,‏ 5

רוב בני האדם ניחנים בכמה תכונות טובות,‏ ומרבית האנשים מחוץ לקהילה אינם מעורבים בהתנהגות פסולה בוטה.‏ אם הדבר נכון באשר למכריך,‏ האם תוכל להניח שהם חברה טובה?‏ שאל את עצמך:‏ איזו השפעה תהיה לחברתם על יחסיך עם יהוה?‏ האם היא תשפר אותם?‏ מה טמון בליבם של אותם מכרים?‏ למשל,‏ האם שיחותיהם נסבות כמעט אך ורק על אופנה,‏ כסף,‏ גאדג׳טים,‏ בידור או דברים חומריים אחרים?‏ האם שיחותיהם כוללות לא אחת הערות מזלזלות על אחרים או התלוצצות גסה?‏ היטב הזהיר ישוע:‏ ”‏מתוך השופע בלב מדבר הפה”‏ (‏מתי י״ב:‏34‏)‏.‏ אם מתחוור לך שההתרועעות שלך עם האנשים הללו מסכנת את מעמדך הרצוי לפני יהוה,‏ פעל בהחלטיות כדי להגביל את היחסים עימם,‏ ואם צריך נתק איתם את הקשר (‏מש׳ י״ג:‏20‏)‏.‏ מ18.‏07 19 §11

כאשר היה משה בן 80,‏ הטיל עליו יהוה לשחרר את בני ישראל מהשעבוד למצרים (‏שמ׳ ג׳:‏10‏)‏.‏ מספר פעמים ניסה משה להתחמק מהמשימה.‏ אך יהוה שמר על סבלנותו,‏ ואף העניק למשה את הכוח לחולל ניסים (‏שמ׳ ד׳:‏2–9,‏ 21‏)‏.‏ היה ביכולתו לעורר במשה פחד ולגרום לו לציית לו במהרה.‏ במקום זאת נהג יהוה בסבלנות ובטוב לב ופעל כדי לחזק את ביטחונו של משרתו הצנוע והעניו.‏ האם לגישה מתחשבת זו היו תוצאות טובות?‏ אכן כן!‏ משה הפך למנהיג מיוחד במינו אשר השתדל לנהוג באחרים באותה רכות והתחשבות שגילה כלפיו יהוה.‏ אם יש לך מידה של סמכות,‏ עד כמה חשוב שתחקה את יהוה ותנהג בהתחשבות,‏ בטוב לב ובסבלנות במגעיך עם מי שמצויים תחת השגחתך!‏ (‏קול׳ ג׳:‏19–21;‏ פט״א ה׳:‏1–3‏)‏ אם תעשה מאמץ לחקות את יהוה ואת משה הגדול יותר,‏ ישוע המשיח,‏ תהיה נגיש ותהפוך למקור רענון עבור אחרים (‏מתי י״א:‏28,‏ 29‏)‏.‏ מ18.‏09 24,‏ 25 §7–10

היה נחוש בדעתך לקדם אחדות בקרב אחיך ואחיותיך ובכך להשפיע עליהם בצורה חיובית.‏ אם אתה כבר עושה כן,‏ אתה ראוי לשבח.‏ האם תוכל לעשות כן במידה רבה יותר ובתדירות גבוהה יותר?‏ (‏קור״ב ו׳:‏11–13‏)‏ האם תוכל להגביר את מאמציך להאיר את אור האמת המקראית בשכונה שבה אתה מתגורר?‏ מילותיך ומעשיך האדיבים יכולים למשוך את אחד משכניך לאמת.‏ שאל את עצמך:‏ ’‏מה חושבים עליי שכניי?‏ האם אני מקפיד שביתי וסביבתי נקיים ומסודרים ובכך תורם ליופייה של השכונה?‏ האם אני נוקט יוזמה ועוזר לאחרים?‏’‏ כשאתה משוחח עם אחים אחרים,‏ תוכל לבקש מהם לספר לך איזו השפעה הייתה לאדיבותם ולהתנהגותם הטובה על קרוביהם,‏ שכניהם,‏ עמיתיהם לעבודה או חבריהם לספסל הלימודים.‏ קרוב לוודאי שתשמע מהם חוויות חיוביות (‏אפ׳ ה׳:‏9‏)‏.‏ מ18.‏06 24 §13,‏ 14

אזהרה זו הייתה נכונה באשר למי שרצחו את התלמיד סטפנוס,‏ והיא נכונה גם באשר לאחרים שלאורך השנים נהגו כמותם (‏מה״ש ו׳:‏8,‏ 12;‏ ז׳:‏54–60‏)‏.‏ עד כמה אירוני — בעת שאנשי דת פנאטיים מבצעים פשעים מרושעים כגון רצח,‏ הם למעשה מפרים את החוקים של האל שאותו הם מתיימרים לעבוד!‏ (‏שמ׳ כ׳:‏13‏)‏ אין ספק שמצפונם משמש כמדריך בוגדני.‏ מה נוכל לעשות כדי שמצפוננו יהיה מדריך יעיל?‏ החוקים והעקרונות המצויים בדבר־אלוהים ’‏מועילים להוראה,‏ לתוכחה,‏ לתיקון,‏ להטלת מוסר בצדקה’‏ (‏טימ״ב ג׳:‏16‏)‏.‏ לכן אם נלמד בשקדנות את המקרא,‏ נהרהר בכתוב בו וניישם את הנלמד בחיינו,‏ נוכל להדריך את מצפוננו להיות רגיש יותר לחשיבתו של אלוהים.‏ כך הוא יוכל לשמש כמדריך מהימן.‏ מ18.‏06 17 §3,‏ 4

בימים שבהם כתב פאולוס את איגרתו,‏ אורכה של החרב שבה אחז החייל הרומי היה כ־50 ס״מ,‏ והיא עוצבה לקרב פנים אל פנים.‏ אחת הסיבות לכך שהחיילים הרומים היו לוחמים כה יעילים היא שהם התאמנו מדי יום בשימוש בחרבותיהם.‏ פאולוס מדמה את דבר־אלוהים לחרב שהעניק לנו יהוה.‏ אך עלינו ללמוד כיצד להשתמש בו במיומנות כשאנו מגנים על אמונתנו — או כשאנו מתקנים את חשיבתנו שלנו (‏קור״ב י׳:‏4,‏ 5;‏ טימ״ב ב׳:‏15‏)‏.‏ אין כל סיבה לפחד מהשטן ומהשדים.‏ הם אומנם רבי־עוצמה,‏ אך אין הם בלתי מנוצחים,‏ ואין להם חיי אלמוות.‏ בקרוב,‏ במהלך אלף שנות שלטון המשיח,‏ הם יוגבלו למצב של חוסר פעילות מוחלט.‏ לאחר מכן יושמדו (‏ההת׳ כ׳:‏1–3,‏ 7–10‏)‏.‏ אנו מכירים את אויבנו,‏ את שיטותיו ואת כוונותיו.‏ בעזרת יהוה נוכל לעמוד איתן נגדו!‏ מ18.‏05 30 §15‏;‏ 31 §19–21

אין ספק שאדם הראשון ידע שנחשים אינם מסוגלים לדבר.‏ לכן ייתכן שהסיק שיצור רוחני דיבר עם חוה באמצעות הנחש (‏בר׳ ג׳:‏1–6‏)‏.‏ אדם וחוה לא ידעו כמעט דבר באשר ליצור רוחני זה.‏ למרות זאת,‏ בחר אדם הראשון בחירה מודעת להפנות עורף לאביו השמימי האוהב ולחבור לאותו זר בהתנגדותו לרצון אלוהים (‏טימ״א ב׳:‏14‏)‏.‏ מיד לאחר מכן החל יהוה לחשוף מידע באשר לאותו אויב שהשחית את אדם וחוה והבטיח שיצור מרושע זה יושמד בסופו של דבר.‏ אולם יהוה גם הזהיר שלמשך זמן מה יהיה ליצור הרוחני שדיבר דרך הנחש הכוח להתנגד לאוהבי אלוהים (‏בר׳ ג׳:‏15‏)‏.‏ יהוה,‏ ברוב חוכמתו,‏ מעולם לא חשף בפנינו את שמו הפרטי של המלאך שמרד בו.‏ כמו כן,‏ יהוה בחר שלא לגלות אפילו את הכינוי של אותו אויב עד שחלפו כ־500,‏2 שנה מהמרד הראשוני (‏איוב א׳:‏6‏)‏.‏ מ18.‏05 22 §1,‏ 2

אם אי פעם חשת רפיון ידיים מאחר שאתה מבשר בשטחים שההיענות בהם מועטה,‏ תוכל להזדהות עם השליח פאולוס.‏ במהלך שירותו,‏ שארך כ־30 שנה,‏ סייע לרבים להפוך לתלמידי המשיח (‏מה״ש י״ד:‏21;‏ קור״ב ג׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ אך הוא לא הצליח לגרום ליהודים רבים להפוך לעובדי אלוהים אמיתיים.‏ נהפוך הוא,‏ רובם דחו את פאולוס וכמה אף רדפו אותו (‏מה״ש י״ד:‏19;‏ י״ז:‏1,‏ 4,‏ 5,‏ 13‏)‏.‏ כיצד השפיעה תגובתם העוינת של היהודים על פאולוס?‏ הוא הודה בכנות:‏ ”‏אומר אני את האמת כתלמיד המשיח.‏.‏.‏ יש בליבי צער רב וכאב בלתי פוסק”‏ (‏רומ׳ ט׳:‏1–3‏)‏.‏ מדוע פאולוס חש כך?‏ ליבו היה בפעילות הבישור.‏ הוא בישר ליהודים מתוך דאגה עמוקה כלפיהם,‏ לכן כאב לו לראות שהם דוחים את רחמי אלוהים.‏ בדומה לפאולוס,‏ אנו מבשרים לאנשים מתוך דאגה כנה כלפיהם (‏מתי כ״ב:‏39;‏ קור״א י״א:‏1‏)‏.‏ מ18.‏05 13 §4,‏ 5

פאולוס הראה שגם מי שיש לו אחריות לעודד אחרים זקוק בעצמו לעידוד,‏ וכתב למשיחיים המתגוררים ברומא:‏ ”‏אני נכסף לראותכם כדי להעניק לכם מתנה רוחנית לחיזוקכם,‏ או בעצם כדי שנעודד זה את זה באמצעות האמונה המשותפת לכם ולי”‏ (‏רומ׳ א׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ ואכן,‏ פאולוס,‏ אשר היה בעצמו מקור עידוד רב עבור אחרים,‏ היה זקוק לעיתים גם הוא לעידוד (‏רומ׳ ט״ו:‏30–32‏)‏.‏ מי שחיים חיי הקרבה עצמית ראויים לשבח.‏ קבוצה נוספת הראויה לעידוד היא אחים ואחיות הנותרים רווקים מפני שהם חפצים לציית לצו להינשא אך ורק ”‏באדון”‏ (‏קור״א ז׳:‏39‏)‏.‏ כמו כן,‏ משיחיים הנותרים נאמנים חרף רדיפות או חולי זקוקים לדברי עידוד (‏תסל״ב א׳:‏3–5‏)‏.‏ מ18.‏04 21 §3–5