ספטמבר
יום ג׳, 1 בספטמבר
אף שמעולם לא ראיתם אותו, אתם אוהבים אותו (פט״א א׳:8).
ישוע הזדהה עם מרתא ומרים. כאשר ראה אותן מתאבלות על מות אחיהן אלעזר, ”דמעות זלגו מעיניו” (יוח׳ י״א:32–35). הוא לא בכה רק מפני שאיבד חבר קרוב. אחרי הכול, הוא ידע שהוא עומד להקים את אלעזר לתחייה. ישוע בכה מפני שהבין את הכאב של ידידיו היקרים, והדבר נגע לליבו. אנו מפיקים תועלת רבה מכך שאנחנו לומדים כיצד הזדהה ישוע עם אחרים. אנחנו אוהבים אותו בשל האופן שבו נהג באחרים. אנו מתעודדים מהידיעה שכיום הוא מולך כמלך במלכות אלוהים. בקרוב הוא ימגר את הסבל כולו. הוא נמצא בעמדה הטובה ביותר לעזור לאנושות להחלים מהפצעים שנגרמו בשל שלטונו של השטן, שהרי ישוע עצמו היה פעם אדם בשר ודם. ואכן, עד כמה אנו מבורכים שיש לנו שליט היכול ”להזדהות עם חולשותינו” (עב׳ ב׳:17, 18; ד׳:15, 16). מ19.03 17 §12, 13
יום ד׳, 2 בספטמבר
איש אינו יכול לבוא אליי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני (יוח׳ ו׳:44).
יש לנו תפקיד לעזור לאחרים ללמוד על אלוהים, אך תפקידנו אינו החלק החשוב ביותר (קור״א ג׳:6, 7). יהוה הוא זה שמושך אליו אנשים. בסופו של דבר, כל אדם יגיב לבשורה הטובה בהתאם למצב ליבו (מתי י״ג:4–8). זכור שרוב האנשים לא קיבלו את המסר של ישוע, והוא היה המורה הגדול ביותר שחי אי פעם! לכן אל לנו להתייאש אם רבים מהאנשים שאנו מנסים לעזור להם אינם נענים בחיוב למסר שבפינו. אם נזדהה עם אחרים בשירותנו, יהיו לנו תוצאות טובות. נפיק הנאה רבה יותר מפעילות הבישור, נחווה את השמחה הגדולה ביותר הנובעת מנתינה, ונקל על מי שיש להם ”נטיית הלב הנכונה לחיי עולם” לקבל את הבשורה הטובה (מה״ש י״ג:48). לפיכך, ”כל עוד יש לנו הזדמנות ניטיב עם כל אדם” (גל׳ ו׳:10). אז נפיק שמחה מהסבת כבוד לאבינו השמימי (מתי ה׳:16). מ19.03 25 §18, 19
יום ה׳, 3 בספטמבר
בתוך קהל אהללך (תהל׳ כ״ב:23).
דוד המלך כתב: ”גדול יהוה ומהולל מאוד” (תהל׳ קמ״ה:3). הוא אהב את יהוה, ואהבה זו הניעה אותו להלל את אלוהים ”בתוך קהל” (דה״א כ״ט:10–13; תהל׳ מ׳:6). כיום אחת הדרכים שבהן אנו מהללים את יהוה היא מתן תשובות במהלך האסיפות המשיחיות. כולנו שמחים לשמוע מגוון של תשובות באסיפות. אנו נהנים ממילותיו הפשוטות והכנות של ילד קטן; מתעודדים מההתרגשות הנשמעת בקולו של מי שמספר על אמת כלשהי שגילה לא מזמן; ומעריכים עד מאוד את מי ש’אוזרים אומץ’ כדי לענות, גם אם הם ביישנים או רק התחילו ללמוד את שפתנו (תסל״א ב׳:2). כיצד נוכל לגלות הערכה על מאמציהם? אנו יכולים להודות להם לאחר האסיפה על תשובתם המעודדת. דרך נוספת היא לענות תשובה בעצמנו. כך לא רק נזכה לעידוד באסיפות, אלא גם נעודד אחרים (רומ׳ א׳:11, 12). מ19.01 8 §1, 2; 9 §6
יום ו׳, 4 בספטמבר
גלו הכרת טובה (קול׳ ג׳:15).
עשרת הגברים היו נואשים. הם היו מצורעים, ועתידם נראה קודר. אולם, יום אחד ראו ממרחק את ישוע, המורה הגדול. עוד קודם לכן שמעו שהוא ריפא כל מיני מחלות. לכן קראו: ”ישוע, מורנו, רחם עלינו!” העשרה נרפאו לגמרי. אין ספק שכל אחד מהם היה אסיר תודה לישוע על טוב ליבו. אך אחד מהם עשה יותר מאשר רק לחוש הכרת טובה — הוא הביע בפני ישוע את הערכתו. אותו אדם שנרפא, אשר היה שומרוני, חש רצון עז להלל את אלוהים ”בקול גדול” (לוקס י״ז:12–19). בדומה לשומרוני, ברצוננו להביע הכרת טובה באוזני מי שנוהגים בנו בטוב לב. יהוה מציב לנו מופת בהבעת הערכה. אחת הדרכים שהוא עושה כן היא על־ידי כך שהוא גומל למי שמשביעים את רצונו (שמ״ב כ״ב:21; תהל׳ י״ג:6; מתי י׳:40, 41). כתבי־הקודש מעודדים אותנו ’לחקות את אלוהים כילדים אהובים’ (אפ׳ ה׳:1). מכאן שסיבה מרכזית לכך שאנו צריכים להביע הערכה היא רצוננו ללכת בעקבות דוגמתו של יהוה. מ19.02 14 §1, 2, 4
שבת, 5 בספטמבר
לא אסיר תומתי ממני! (איוב כ״ז:5).
ילדה נמצאת בבית־הספר ומסרבת בצורה מכובדת להשתתף בטקס של חג מסוים שאינו לרצון אלוהים. צעיר ביישן מבשר מבית לבית ודופק על דלתו של מישהו מבית־הספר שלו — תלמיד לכיתה שקודם לכן לעג לעדי־יהוה. אדם עובד קשה לפרנסת משפחתו, והמעביד שלו מבקש ממנו לעשות משהו לא־ישר או לא־חוקי. אף־על־פי שהוא עלול לאבד את משרתו, האיש מסביר שעליו לנהוג ביושר ולציית לחוק מפני שאלוהים דורש זאת ממשרתיו (רומ׳ י״ג:1–4; עב׳ י״ג:18). איזו תכונה לדעתך מאפיינת את שלושת האנשים הללו? אולי תבחין בכמה תכונות, כמו אומץ ויושר. אולם תכונה אחרת מתבלטת כיקרה במיוחד — תומה. כל אחד מהשלושה מגלה נאמנות ליהוה. כל אחד מהם מסרב להתפשר על אמות המידה של אלוהים. התומה היא שמניעה אותם לנהוג כפי שהם נוהגים. יהוה ודאי גאה בכל אחד מהם על כך שהם מגלים תכונה זו. גם אנו רוצים שאבינו השמימי יהיה גאה בנו. מ19.02 2 §1, 2
יום א׳, 6 בספטמבר
התורה אינה אלא צל הדברים הטובים שנועדו לבוא (עב׳ י׳:1).
התורה הגנה באופן ספציפי על מי שלא יכלו להגן על עצמם, כגון יתומים, אלמנות וגרים. לשופטים בישראל נאמר: ”לא תטה משפט גר [או] יתום, ולא תחבול בגד אלמנה” (דב׳ כ״ד:17). יהוה גילה התעניינות אישית לבבית באנשים הפגיעים ביותר בחברה, ודרש ממי שהתעללו בהם לתת את הדין (שמ׳ כ״ב:21–23). יהוה רוצה שמי שהוא מפקיד בידיהם תפקידי אחריות יתעניינו באהבה בכל מי שנתונים להשגחתם. הוא שונא פשעי מין ומעוניין שכולם, בייחוד הפגיעים ביותר, יזכו להגנה ולצדק (וי׳ י״ח:6–30). כשאנו משוכנעים שיהוה נוהג בנו בצורה הוגנת, אהבתנו כלפיו גוברת. וכשאנו אוהבים את אלוהים ואת אמות המידה הצודקות שלו, גובר בנו הרצון לאהוב אחרים ולנהוג בהם בצורה הוגנת. מ19.02 24, 25 §22–26
יום ב׳, 7 בספטמבר
[דחה] את הרֶשע ואת תאוות העולם (טיט׳ ב׳:12).
תן דעתך לדוגמה הממחישה כיצד אנו יכולים להגן על עצמנו מפני השפעת חשיבתו של השטן. יהוה לימד אותנו ’אף לא לדבר בינינו על זנות ועל כל טומאה’ (אפ׳ ה׳:3). אולם מה נעשה אם עמיתים לעבודה או לספסל הלימודים יתחילו לדבר על נושאים הנוגעים לאי־מוסריות מינית? השומר, כלומר מצפוננו, עשוי להשמיע אזהרה (רומ׳ ב׳:15). אך האם נישמע לו? אנו עלולים לחוש פיתוי להקשיב לעמיתינו או להביט בתמונות שהם מראים. אך זו העת לסגור כביכול את שערי העיר — לשנות את נושא השיחה או לעזוב את המקום. דרוש אומץ כדי להדוף את הלחץ שמפעילים עלינו עמיתינו לחשוב על דברים פסולים או לבצעם. אנו יכולים להיות בטוחים שיהוה רואה את המאמץ שאנו עושים, והוא יעניק לנו את הכוח ואת החוכמה הנחוצים לנו כדי לדחות חשיבה שטנית (דה״ב ט״ז:9; יש׳ מ׳:29; יעקב א׳:5). מ19.01 17, 18 §12, 13
יום ג׳, 8 בספטמבר
פניתי אני בכל מעשיי שעשו ידיי... והנה הכול הבל... ואין יתרון (קהלת ב׳:11).
שלמה, אדם עשיר מאוד ובעל עוצמה רבה, ערך ניסוי. הוא אמר לעצמו: ”אֲנַסְכָה בשמחה וראה בטוב”, כלומר, אנסה את התענוגות ואראה אילו תוצאות טובות ינבעו מכך (קהלת ב׳:1–10). הוא בנה בתים, עיצב גנים ופרדסים ועשה ככל העולה על רוחו. כיצד חש לאחר מכן? מרוצה? מסופק? איננו צריכים לנחש, שכן שלמה עצמו גילה לנו זאת במילים המופיעות בפסוק היומי. איזה לקח רב־עוצמה! האם תנהג בתבונה ותאמץ אותו לליבך? יהוה רוצה לחסוך ממך את הכאב הנלווה ללמידת לקחי החיים בדרך הקשה. אמת, אתה זקוק לאמונה כדי לציית לאלוהים ולהציב את רצונו במקום הראשון בחייך. אמונה זו יקרה לאין ערוך ולעולם אינה מאכזבת. כן, יהוה לעולם לא ישכח ”את האהבה [שהראית] למען שמו” (עב׳ ו׳:10). לכן עשה כל מאמץ לבנות אמונה חזקה, וכך תיווכח בעצמך שאביך השמימי דואג לטובתך המרבית (תהל׳ ל״ב:8). מ18.12 22 §14, 15
יום ד׳, 9 בספטמבר
אולם אלוהים הראה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו עוד כשהיינו אנשים חוטאים (רומ׳ ה׳:8).
לאדם רוחני יש אמונה באלוהים והלך החשיבה של אלוהים בנושאים שונים. הוא מבקש את הדרכתו ונחוש לציית לו (קור״א ב׳:12, 13). דוד הוא דוגמה טובה לכך. הוא שר: ”יהוה מנת חלקי וכוסי” (תהל׳ ט״ז:5). ’מנת חלקו’ כללה את יחסיו התקינים עם אלוהים, אשר בו חסה (תהל׳ ט״ז:1). מה חש בעקבות כך? דוד כתב: ”ויגל כבודי [כל נפשי]”. אף דבר לא הסב לו שמחה רבה יותר מאשר יחסיו הקרובים עם אלוהים (תהל׳ ט״ז:9, 11). השמחה שחווה דוד אינה נחלתם של מי שממקדים את חייהם בתענוגות ובעושר (טימ״א ו׳:9, 10). אם תטפח אמונה ביהוה ותשרת אותו, הדבר יעניק משמעות לחייך ויסב לך סיפוק. כיצד תוכל לגדול באמונה? עליך כביכול לבלות בחברת אלוהים בכך שתקרא בדברו, תתבונן בבריאתו ותהרהר בתכונותיו, לרבות באהבתו כלפיך (רומ׳ א׳:20). מ18.12 25 §7, 8
יום ה׳, 10 בספטמבר
יהיו הנישואין מכובדים אצל הכול (עב׳ י״ג:4).
פאולוס לא הצהיר הצהרה כללית ותו לא. למעשה, בפסוק זה הורה וקרא למשיחיים להוקיר באופן אישי את הנישואין, לראות בהם דבר בעל ערך. האם זוהי השקפתך על נישואין? ואם אתה נשוי, האם כך אתה רואה את נישואיך? אם אתה מגלה כבוד כלפי הנישואין, אתה הולך בעקבות דוגמה טובה מאוד. ישוע גילה כבוד כלפי הנישואין. כאשר שאלו אותו הפרושים בעניין הגירושין, התייחס למה שאמר אלוהים באשר לקשר הנישואין הראשון: ”על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ויהיו שניהם לבשר אחד”. ישוע הוסיף: ”מה שחיבר אלוהים תחת עול אחד אל יפריד האדם” (מר׳ י׳:2–12; בר׳ ב׳:24). במילים הללו אישר ישוע שהנישואין מקורם באלוהים והדגיש את קביעותם. אלוהים לא אמר לאדם וחוה שאפשר לנתק את קשר הנישואין על־ידי גירושין. הסטנדרט שנקבע בגן עדן באשר לנישואין הוא מוֹנוֹגַמְיָה, שהרי ’השניים’ אוחדו יחדיו בקשר נצחי. מ18.12 10, 11 §2–4
יום ו׳, 11 בספטמבר
השתנו על־ידי התחדשות שכלכם (רומ׳ י״ב:2).
כאשר התחלנו לרכוש ידע על האמת, למדנו עד כמה חשוב לציית לדרישותיו הבסיסיות של יהוה. אך ככל שאנו ממשיכים לגדול מבחינה רוחנית, אנו לומדים עוד על חשיבתו של יהוה — מה הוא אוהב, מה אינו אוהב, ומהי השקפתו על נושאים שונים — והדבר משפיע על מעשינו ועל בחירותינו האישיות. אנו אומנם שמחים ללמוד לחשוב כדוגמת יהוה, אך הדבר עשוי להיות גם אתגר. לעיתים חשיבתנו הלא־מושלמת עלולה לעמוד בדרכנו. לדוגמה, אולי אנו מתקשים להבין את השקפתו של יהוה על טוהר מוסרי, על חומרנות, על פעילות הבישור, על שימוש בדם או על נושאים אחרים. מה נוכל לעשות? כיצד נוכל להתאים את מחשבותינו לאלה של אלוהים במידה רבה יותר? עלינו לחדש את שכלנו על־ידי לימוד דבר־אלוהים במטרה להבין את מחשבותיו, להרהר בהן וליישר קו עם חשיבתו. מ18.11 23, 24 §2–4
שבת, 12 בספטמבר
עד אנה, יהוה, שיוועתי, ולא תשמע? (חב׳ א׳:2).
חבקוק חי בתקופה קשה ומאתגרת מאוד. הוא נעצב עמוקות מפני שהיה מוקף באנשים רשעים ואלימים. מתי תבוא רשעותם לקיצה? מדוע חיכה יהוה זמן כה רב כדי לפעול? כל מה שראה חבקוק היה אי־צדק ודיכוי מצד בני עמו שלו. הוא חש חוסר אונים. בשעה אפלה זו קרא ליהוה שיתערב. חבקוק אולי החל לחשוב שליהוה כבר לא אכפת. נראה היה לו שיחלוף זמן רב עד שיפעל אלוהים. האם אתה מזדהה עם רגשותיו של משרת אלוהים יקר זה? האם חבקוק חדל לבטוח ביהוה? האם חדל לשמור על אמונתו בהבטחות אלוהים? כלל וכלל לא! עצם העובדה ששטח את בעיותיו ודאגותיו בפני יהוה ולא בפני בני אדם מראה שלא איבד כל תקווה. הוא ודאי היה מוטרד מכך שאין הוא מבין את לוח הזמנים של אלוהים, או את הסיבה לכך שיהוה מרשה שיחווה מצב כואב שכזה. מ18.11 14 §4, 5
יום א׳, 13 בספטמבר
חדלו לאצור לכם אוצרות על הארץ (מתי ו׳:19).
כאשר הזמין ישוע את פטרוס ואנדרי שעסקו בדיג להפוך ”לדייגי אדם”, הם ”עזבו את הרשתות” (מתי ד׳:18–20). כמובן, רוב האנשים הלומדים כיום את האמת אינם יכולים פשוט לעזוב את עבודתם. יש להם מחויבויות מקראיות (טימ״א ה׳:8). אולם אנשים הלומדים את האמת צריכים במקרים רבים לשנות את גישתם כלפי דברים חומריים ואת סדר העדיפויות שלהם. תן דעתך לדוגמתה של מריה. הגולף עמד במרכז חייה, ומטרתה הייתה ליהנות מקריירה מכניסה כשחקנית גולף מקצועית. בהמשך החלה מריה ללמוד את המקרא והשינויים שחוללה בחייה בזכות האמת הסבו לה שמחה. מריה הבינה שיהיה לה קשה לרדוף אחר עושר רוחני ובמקביל אחר עושר חומרי (מתי ו׳:24). היה עליה לוותר על המטרה שעמדה במרכז חייה להפוך לשחקנית גולף מקצועית. היא משרתת כיום כחלוצה ונהנית ממה שלדבריה הם ”החיים המאושרים והמשמעותיים ביותר שאפשר לחיות”. מ18.11 5 §9, 10
יום ב׳, 14 בספטמבר
זה הנגר, בנה של מרים (מר׳ ו׳:3).
בגיל 30 זנח ישוע את כלי הנגרות, שכן ידע שתפקידו כמורה הוא העיסוק החשוב מבין השניים. הוא אמר שמלאכת הכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים היא אחת הסיבות שאלוהים שלח אותו לכדור הארץ (מתי כ׳:28; לוקס ג׳:23; ד׳:43). ישוע הציב את השירות במוקד חייו ורצה שאחרים יצטרפו אליו לפעילות זו (מתי ט׳:35–38). גם אם אין אנו נגרים, אנו ללא ספק מורים המלמדים על אודות הבשורה הטובה. מקצוע זה כה חשוב עד כי אלוהים מעורב בכך; אנו נקראים ”שותפיו של אלוהים לעבודה” (קור״א ג׳:9; קור״ב ו׳:4). אנו מכירים בעובדה שמהות דברו של יהוה אמת (תהל׳ קי״ט:159, 160). זו הסיבה שאנו רוצים להיות בטוחים שאנו ’עושים שימוש נכון בדבר האמת’ בשירותנו (טימ״ב ב׳:15). לשם כך, אנו ממשיכים לחדד את מיומנויותינו בשימוש במקרא — הכלי העיקרי שבו אנו משתמשים כדי ללמד את האמת על אודות יהוה, ישוע והמלכות. מ18.10 11 §1, 2
יום ג׳, 15 בספטמבר
[עזרו] לחלשים... [וזכרו] את דברי האדון ישוע (מה״ש כ׳:35).
כאשר הבעל מחקה את המופת שמציב ישוע המשיח, מי שמשמש עבורו כראש, הוא מסייע לאשתו לטפח כלפיו ”כבוד עמוק” (אפ׳ ה׳:22–25, 33). הכבוד שהיא רוחשת לבעלה יניע אותה להתחשב בו. כאשר הורים מתחשבים זה בזה, הם מציבים דוגמה טובה לילדיהם. על ההורים מוטלת עיקר האחריות ללמד את ילדיהם להתחשב באחרים. לדוגמה, ההורים יכולים ללמד אותם לא לרוץ ברחבי אולם המלכות. במפגשים חברתיים יכולים ההורים לומר לילדיהם לאפשר למבוגרים מהם לגשת לפניהם לתור למזון. כאשר ילד מתחשב בנו — אולי פותח לנו את הדלת — עלינו לשבח אותו. הדבר עשוי להשפיע על הצעיר לטובה ולחקוק בליבו את העובדה ש”גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל”. מ18.09 29 §5, 6
יום ד׳, 16 בספטמבר
אחד הוא מנהיגכם — המשיח (מתי כ״ג:10).
כפי שניתן לראות מהנהגתו הפעילה, מלכנו המוכתר, ישוע המשיח, ללא ספק מביט לעבר העתיד. לכן הבה נשמח מהיתרונות שיש לנו מהסתגלותנו לשינויים שנערכו לאחרונה. ודאי תתעודדו לשוחח במהלך התוכנית הרוחנית המשפחתית על התועלת שהפקתם מהשינויים שהתחוללו באסיפות השבועיות או בשירות השדה. אם נבחין ברוח העומדת מאחורי ההנחיות שאנו מקבלים מארגון יהוה ובהשפעה הטובה שיש להן עלינו, יהיה לנו קל יותר לפעול על־פי ההדרכות הללו בשמחה. אנו ודאי מעריכים את העובדה שצמצום כמות הספרות המודפסת מוזיל את העלויות. כמו כן, השימוש בטכנולוגיות חדשות מאפשר לנו לקדם את הפעילות למען המלכות ברחבי העולם. לכן, השתמש בפרסומים אלקטרוניים ובמדיה במידה רבה יותר אם אפשר. כך נשקף את דאגתו של המשיח, החפץ שנשתמש במשאבי הארגון בחוכמה. כאשר אנו תומכים בחפץ לב בהדרכת המשיח, אנו מחזקים את אמונתם של אחרים ותורמים לאחדות. מ18.10 25, 26 §17–19
יום ה׳, 17 בספטמבר
מתוך חיבה לבבית כלפיכם ששנו לתת לכם לא רק את הבשורה הטובה של אלוהים, אלא גם את נפשנו (תסל״א ב׳:8).
אם נחקה את אלוהים בגילוי רכות, נוכל להיות התשובה לתפילותיו של אדם הנתון במצוקה (קור״ב א׳:3–6). אולם אל תצפה לשלמות מאחיך ואחיותיך לאמונה. שמור על השקפה מאוזנת בנוגע אליהם. יהיה זה לא־מציאותי לצפות שאחינו ינהגו ללא דופי, ואם יהיו לנו ציפיות כאלה, אין ספק שנתאכזב (קהלת ז׳:21, 22). זכור שיהוה מציאותי בדרישות שיש לו ממשרתיו. אם נחקה את דוגמתו, נהיה מוכנים לגלות סבלנות כלפי חולשותיהם של אחרים (אפ׳ ד׳:2, 32). במקום לתת להם את הרושם שאינם עושים מספיק, הצב לך למטרה לשבח אותם על מה שהם כן עושים. כך תוכל לעודד אותם. שבחים כנים יכולים לבנות אחרים באהבה ולסייע להם למצוא סיבה ’לשמוח’ בשירותם המקודש. לכן מוטב פי כמה וכמה שנעשה כן במקום להציג השוואות מתסכלות בינם לבין אחרים (גל׳ ו׳:4). מ18.09 16 §16, 17
יום ו׳, 18 בספטמבר
מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את מלאכתו (יוח׳ ד׳:34).
ישוע ראה ביישום הדרכת אלוהים חלק מהמזון הרוחני. באיזה מובן ניתן להשוות זאת למזון? כשם שלאחר ארוחה דשנה אנו חשים שובע וגופנו זוכה להזנה, כשאנו נוטלים חלק בעשיית רצון אלוהים ליבנו מתחזק ואמונתנו ניזונה לשם חיי עולם. יישום ההדרכה שמאת אלוהים הוא ביסודו של דבר מהותה של החוכמה (תהל׳ ק״ז:43). המאמצים לנהוג בחוכמה משתלמים. ”כל חפציך לא ישוו בה... עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר” (מש׳ ג׳:13–18). ישוע אמר: ”הואיל ואתם יודעים את הדברים האלה, אשריכם אם תנהגו לפיהם” (יוח׳ י״ג:17). תלמידיו של ישוע ימשיכו לחוש שמחה כל עוד יקפידו ליישם את הדרכותיו. הם לא פעלו על־פי תורתו ודוגמתו כתגובה רגעית רק באותו מקרה. הדבר הפך לדרך חייהם. מ18.09 4 §4, 5
שבת, 19 בספטמבר
ויברא אלוהים את האדם בצלמו (בר׳ א׳:27).
ההנחיות שהטיל אלוהים על הזוג האנושי הראשון היו צריכות לגרום להם לחשוב על רווחתם של אחרים, על אף העובדה שהיו לבדם בגן עדן. יהוה בירך את אדם וחוה ועודד אותם להעמיד צאצאים, למלא את הארץ ולכבוש אותה (בר׳ א׳:28). כפי שדאג הבורא בכנות לרווחתם של ברואיו, היו צריכים ההורים האנושיים הראשונים לדאוג לאושרם של ילדיהם העתידיים. גבולות גן עדן היו צריכים להתרחב עד אשר הארץ כולה הייתה הופכת לגן עדן לתועלתם של צאצאי אדם הראשון. כדי להצליח בפרויקט עצום זה היה צורך בשיתוף הפעולה של משפחתו ההולכת ומתרחבת. כדי להרחיב את גבולות גן עדן היו צריכים גברים ונשים מושלמים לשתף פעולה עם יהוה בצורה מרבית לשם מימוש מטרותיו. כך היו נכנסים אל מנוחתו (עב׳ ד׳:11). תאר לעצמך כמה מספק ומתגמל היה יכול להיות פרויקט זה! נתינה בלתי אנוכית למען רווחתם של אחרים הייתה מצמיחה להם ברכות אדירות וסיפוק עצום. מ18.08 18 §2; 19, 20 §8, 9
יום א׳, 20 בספטמבר
ירגל בעבדך אל אדוני המלך (שמ״ב י״ט:28).
מה אם נפלת קורבן להשמצה? ישוע ויוחנן המטביל התנסו במצב שכזה (מתי י״א:18, 19). כיצד התמודד ישוע עם מידע כוזב שהופץ עליו? הוא לא הקדיש את כל זמנו וכוחותיו כדי להגן על עצמו. במקום זאת, הוא עודד אנשים לבחון את העובדות — מה עשה ומה לימד. כשם שאמר: ”החוכמה נצדקת על־ידי מעשיה”. נוכל להפיק מכך לקח חשוב. לעיתים, אנשים עלולים לומר עלינו דברים לא־צודקים או ביקורתיים. אנו עשויים להשתוקק לצדק ולקוות שהיינו יכולים לעשות משהו כדי לבטל את הנזק שנגרם למוניטין שלנו. אך יש משהו שנוכל לעשות. אם מישהו מפיץ עלינו שקר כלשהו, באפשרותנו לחיות כך שאיש לא יאמין לאותו שקר. אכן, כפי שמראה דוגמתו של ישוע, התנהגותנו המשיחית הטובה יכולה להפריך חצאי אמיתות והשמצות. מ18.08 6 §11–13
יום ב׳, 21 בספטמבר
את יהוה אלוהיך תירא. אותו תעבוד, ובו תדבק (דב׳ י׳:20).
כאשר בוחנים את הדוגמאות המקראיות של חוסר הצייתנות שגילו קין, שלמה ובני ישראל בהר סיני, עולה היבט משותף הראוי לתשומת ליבנו. לאנשים הללו ניתנה הזדמנות ’להתחרט ולשוב מדרכם’ (מה״ש ג׳:19). ברור אפוא שיהוה אינו ממהר לוותר על מי שנוקטים צעד שגוי. חשוֹב כיצד גילה יהוה סלחנות במקרה של אהרון. כיום אזהרותיו של יהוה עשויות להגיע באמצעות דוגמאות מקראיות, פרסומים המבוססים על המקרא או עצה אדיבה מצד אח לאמונה. אם נשים לב לאזהרות, נוכל להיות בטוחים שיהוה ינהג בנו ברחמים. לחסדו של יהוה יש מטרה (קור״ב ו׳:1). הוא מעניק לנו הזדמנות ”לדחות את הרֶשע ואת תאוות העולם” (טיט׳ ב׳:11–14). כל עוד אנו חיים ”בסדר העולמי הנוכחי”, נתמודד עם מצבים שיעמידו למבחן את מסירותנו הבלעדית ליהוה. הבה נהיה תמיד מוכנים לנקוט עמדה נחושה לצידו. מ18.07 21 §20, 21
יום ג׳, 22 בספטמבר
מכיר יהוה את השייכים לו (טימ״ב ב׳:19).
כיצד נוכל לחזק את החלטתנו הנחושה לחפש את הכרתו של יהוה ולא של העולם? על מנת לעשות כן, עלינו לזכור שתי עובדות חשובות. הראשונה היא שיהוה תמיד מכיר במי שמשרתים אותו בנאמנות (עב׳ ו׳:10; י״א:6). הוא מוקיר עד מאוד כל אחד ממשרתיו, ומחשיב זאת ל”חוסר צדק” להתעלם ממי שמגלים נאמנות כלפיו. יהוה ”יודע... דרך צדיקים” ויודע כיצד להציל אותם מניסיון (תהל׳ א׳:6; פט״ב ב׳:9). שנית, יהוה יכול להכיר בנו בדרכים בלתי צפויות. על מי שעושים מעשים טובים אך ורק כדי להיראות לבני אדם נאמר שלא יקבלו שום גמול מאת יהוה. מדוע? מכיוון ששכרם כבר שולם במלואו (מתי ו׳:1–5). אולם ישוע אמר שאביו ”מביט בסתר” במי שלא קיבלו את ההוקרה אשר לה הם ראויים על מעשים טובים שעשו לזולת. הוא מבחין במעשים הללו וגומל לכל אדם בהתאם. מ18.07 9 §8, 10
יום ד׳, 23 בספטמבר
חדל לקרוא ”משוקץ” לְמה שטיהר אלוהים (מה״ש י׳:15).
פטרוס השתומם ותהה מה מנסה לומר לו הקול. בדיוק באותה עת הגיעו אליו שליחים מאת קורנליוס. לאחר שקיבל הנחיות מרוח הקודש, פעל פטרוס ללא דיחוי והצטרף לשליחים כדי להגיע לביתו של קורנליוס. אילו היה פטרוס שופט דברים רק על־פי מראה עיניים, הוא לעולם לא היה נכנס לביתו של קורנליוס. יהודים פשוט לא נכנסו לבתיהם של נוכרים. מדוע הלך פטרוס עם אותם שליחים חרף הדעות הקדומות המושרשות שהיו לו? הוא הושפע עמוקות מהחזון שראה ומהעידוד שקיבל מרוח הקודש. פטרוס הקשיב בשעה שסיפר קורנליוס את חווייתו, והדבר ללא ספק נגע לליבו. לכן אמר את הדברים הבאים בהשראת אלוהים: ”כעת אני באמת מבין שאלוהים אינו נושא פנים, אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה את הטוב והישר רצוי לפניו” (מה״ש י׳:34, 35). הייתה זו הבנה חדשה ומרגשת עבור פטרוס — בעלת השפעה רחבת היקף! מ18.08 9 §3, 4
יום ה׳, 24 בספטמבר
שנאו רע (עמ׳ ה׳:15).
אנו נמנעים ממעשים שאלוהים שונא, אך קיימות פעילויות אחרות או היבטים נוספים בחיינו שאין לגביהם צו מפורש בכתבי־הקודש. במצבים כאלה, כיצד נוכל לדעת מה מקובל ורצוי בעיני אלוהים? כאן נכנס לתמונה מצפוננו המודרך על־פי המקרא. ברוב אהבתו העניק לנו יהוה עקרונות הפועלים בשיתוף פעולה עם מצפוננו המודרך על־פי המקרא. הוא עצמו אמר: ”אני יהוה אלוהיך, מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך” (יש׳ מ״ח:17, 18). כאשר אנו משתמשים בשכלנו ובליבנו כדי לבחון עקרונות מקראיים אנו מתקנים, מכוונים ומעצבים את מצפוננו. הדבר מסייע לנו לקבל החלטות נבונות. עיקרון הוא אמת או דוקטרינה בסיסיות המשמשות כיסוד החשיבה או הפעולה. הבנת עיקרון כרוכה גם בהבנת צורת החשיבה של המחוקק והסיבות העומדות מאחורי חוקים כלשהם. מ18.06 17 §5; 18 §8–10
יום ו׳, 25 בספטמבר
האם מותר לתת מס גולגולת לקיסר או לא? (מתי כ״ב:17).
חסידי בית הורדוס אשר העלו סוגיה זו קיוו שאם ישוע יגנה את המס, ניתן יהיה להאשימו בהסתה. מאידך, אילו היה אומר שמיסים הם עול הכרחי, עלול היה ישוע לאבד את תמיכת תלמידיו. ישוע הקפיד לשמור על עמדה ניטרלית בסוגיית תשלום המיסים. כמובן, הוא ידע שהשחיתות נפוצה בקרב המוכסים. אך הוא לא רצה שדעתו תוסח מסוגיה חשובה בהרבה. הייתה זו מלכות אלוהים, הפתרון האמיתי. כך הוא הציב דוגמה לכל תלמידיו. עליהם להימנע מלהיות מעורבים בסוגיות פוליטיות, ואין זה משנה עד כמה נכונה או צודקת תיראה עמדה מסוימת. המשיחיים מבקשים את מלכותו של אלוהים ואת צדקתו, וזאת במקום לגבש דעות נחרצות באשר לעוולות כלשהן או להוקיען (מתי ו׳:33). רבים מעדי־יהוה הצליחו לנטוש השקפות פוליטיות נחרצות שבהן החזיקו בעבר. מ18.06 6 §9–11
שבת, 26 בספטמבר
ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה (בר׳ ו׳:2).
ייתכן שהפיתוי שהציג השטן בפני המלאכים הלא־נאמנים היה לא רק ההזדמנות לקיים יחסי מין לא־מוסריים, אלא גם ההבטחה להשיג שליטה על האנושות. אפשר שמטרתו הייתה לשבש את ביאתו של ’זרע האישה’ המובטח (בר׳ ג׳:15). בכל מקרה, יהוה שם קץ לכל המזימות הללו כאשר הביא את המבול — מהלך שסיכל את מאמצי השטן והמלאכים המורדים באותו זמן. אם כן, לעולם אל תמעיט בכוח הפיתוי של אי־מוסריות או בסכנה שיש בחשיבות עצמית. במשך עידנים המלאכים שבהמשך חברו לשטן שירתו לפני אלוהים עצמו. אך רבים הרשו לתאוות רעות להכות שורש ולגדול. באופן דומה, אולי אנו משרתים בחלקו הארצי של ארגון אלוהים זה עשרות שנים. בכל זאת, גם בסביבה זו הנקייה מבחינה רוחנית, עלולות תאוות טמאות להכות שורש (קור״א י׳:12). עד כמה חשוב שנתמיד לבחון את ליבנו, לדחות מחשבות לא־מוסריות ולעקור מתוכנו גאווה לא־בריאה! (גל׳ ה׳:26; קול׳ ג׳:5). מ18.05 25 §11, 12
יום א׳, 27 בספטמבר
יש בליבי צער רב וכאב בלתי פוסק (רומ׳ ט׳:2).
פאולוס חש רפיון ידיים בשל תגובתם השלילית של היהודים למסר המלכות. למרות זאת, הוא לא ויתר עליהם. שים לב מה עוד אמר באיגרתו אל המשיחיים ברומא באשר לרגשותיו כלפי היהודים הללו: ”משאלת ליבי ותחינתי לאלוהים — שייוושעו; שכן אני מעיד עליהם שיש להם קנאה לאלוהים, אבל לא על־פי ידע מדויק” (רומ׳ י׳:1, 2). פאולוס ציין מדוע המשיך לבשר ליהודים. מה שהניע אותו היה ’משאלת ליבו’. היה זה רצונו העז שחלק מהיהודים ייוושעו (רומ׳ י״א:13, 14). הוא התחנן לאלוהים שיעזור ליחידים מקרב היהודים להיענות למסר המלכות. פאולוס הוסיף: ”יש להם קנאה לאלוהים”. הוא ראה את הפוטנציאל הגלום באנשים. קנאות, כאשר היא מופנית לדברים הנכונים, יכולה להפוך אנשים ישרי לב לתלמידים קנאים של המשיח — כפי שפאולוס ידע היטב. מ18.05 13 §4; 15, 16 §13, 14
יום ב׳, 28 בספטמבר
[עליכם לומר] דבר טוב שיש בו כדי לבנות לפי הצורך למען יועיל לשומעים (אפ׳ ד׳:29).
על כל אחד מאיתנו להיות ער ולהבחין ב’צורכם’ של אחרים. פאולוס יעץ למשיחיים העברים: ”חזקו ידיים רפות וברכיים חלשות והמשיכו לסלול דרכים ישרות לרגליכם כדי שהאיבר הפיסח לא ייעקר מן המִפרק אלא יתרפא” (עב׳ י״ב:12, 13). כולנו, לרבות הצעירים, יכולים לבנות זה את זה באמצעות מילים מעודדות. פאולוס השיא את העצה הבאה: ”לכן אם יש איזה עידוד במשיח, איזו נחמה של אהבה, איזו שותפות של רוח, איזו חיבה לבבית ואיזו חמלה, השלימו את שמחתי על־ידי כך שתהיו תמימי דעים ובעלי אהבה אחת, ותהיו מאוחדים לגמרי ובעלי מחשבה אחת. אל תעשו דבר מתוך יריבות או מתוך חשיבות עצמית, אלא בשפלות רוח החשיבו את האחרים לנעלים מכם. אל תדאגו רק לענייניכם האישיים, אלא גם לענייני הזולת” (פיל׳ ב׳:1–4). מ18.04 22 §10; 23 §12
יום ג׳, 29 בספטמבר
התנהגו כאנשים חופשיים, אך נצלו את חירותכם... כעבדי אלוהים (פט״א ב׳:16).
המטרה האמיתית שלשמה שחרר אותנו יהוה באמצעות ישוע מחוק החטא והמוות היא שחיינו יהיו מוקדשים לאלוהים כ’עבדיו’. הדרך הטובה ביותר להגן על עצמנו שמא ננצל לרעה את חירותנו ונשתעבד שוב לשאיפות ותאוות העולם היא להתמסר לגמרי לעניינים רוחניים (גל׳ ה׳:16). לדוגמה, חשוב על נוח ובני ביתו. הם חיו בעולם אלים ולא־מוסרי, ובכל זאת נשמרו שלא להישבות בתאוות ובמטרות של הסובבים אותם. כיצד הצליחו לעשות כן? הם בחרו להתמקד במה שהטיל עליהם יהוה לעשות — לבנות תיבה, לאגור מזון עבורם ועבור בעלי החיים ולהזהיר אחרים. הכתוב מוסר: ”ויעש נוח ככל אשר ציווה אותו אלוהים. כן עשה” (בר׳ ו׳:22). מה הייתה התוצאה? נוח ומשפחתו שרדו את קיצו של העולם דאז (עב׳ י״א:7). מ18.04 10 §8; 11 §11, 12
יום ד׳, 30 בספטמבר
אתן לך את הסמכות על כל הממלכות האלו ואת תפארתן, כי לי נמסרה הסמכות הזאת, ואני נותן אותה לכל מי שאני רוצה (לוקס ד׳:6).
השטן והשדים אינם משתמשים רק בממשלות, אלא גם בדתות הכזב ובמערכת המסחר כדי להטעות את ”כל העולם המיושב” (ההת׳ י״ב:9). באמצעות דתות הכזב מקדם השטן שקרים על יהוה. בנוסף, נראה שהשטן נחוש בדעתו לגרום לאנשים רבים ככל האפשר לשכוח את שם אלוהים (יר׳ כ״ג:26, 27). כתוצאה מכך, אנשים כנים המאמינים שהם עובדים את אלוהים מולכים שולל ולמעשה סוגדים לשדים (קור״א י׳:20; קור״ב י״א:13–15). השטן מקדם שקרים גם באמצעות מערכת המסחר. לדוגמה, לא אחת מלמד הסדר העולמי הזה את האנשים שהדרך הטובה ביותר להיות מאושרים היא לרדוף אחר כסף ולצבור נכסים רבים (מש׳ י״ח:11). מי שמאמינים בשקר זה מקדישים את כל חייהם לשירות ה”ממון” במקום לשירות אלוהים (מתי ו׳:24). לבסוף, אהבתם לדברים חומריים עלולה לחנוק כל אהבה שהייתה להם כלפי אלוהים (מתי י״ג:22; יוח״א ב׳:15, 16). מ18.05 23 §6, 7