נובמבר

כשאנו משרתים את יהוה יש לנו התקווה לקבל בסופו של דבר את כל מה שאיבדו אדם וחוה,‏ כולל את האפשרות לחיות לנצח.‏ אדם וחוה בחרו שלא לשרת את יהוה מפני שלא פיתחו אהבה חזקה כלפיו.‏ בכל זאת,‏ יהוה אפשר להם לחיות מספיק זמן כדי שיוכלו להביא ילדים לעולם ולקבוע עבור עצמם את הסטנדרטים שעל־פיהם יגדלו אותם.‏ תוצאות החלטתם של אדם וחוה להיות עצמאיים מיהוה הבהירו עד מהרה עד כמה נהגו בצורה אווילית.‏ בנם הבכור רצח את אחיו החף מפשע,‏ ולימים האלימות והאנוכיות פשטו במשפחה האנושית (‏בר׳ ד׳:‏8;‏ ו׳:‏11–13‏)‏.‏ אולם ליהוה הייתה היכולת להושיע את צאצאיהם של אדם וחוה,‏ אלו מביניהם הרוצים לשרת אותו (‏יוח׳ ו׳:‏38–40,‏ 57‏)‏.‏ בשעה שתלמד עוד עד כמה יהוה סבלן ואוהב,‏ קרוב לוודאי שאהבתך כלפיו תגדל.‏ אתה תרצה לדחות את הדרך שבה בחרו אדם וחוה ולהקדיש את חייך ליהוה.‏ מ19.‏03 2 §3‏;‏ 4 §9

כדי לפתח הזדהות,‏ נסה להבין מה עובר על בני משפחתך ואחיך לאמונה.‏ התעניין בבני הנוער בקהילה,‏ וכן בחולים,‏ בקשישים ובמי שאיבדו את יקיריהם.‏ שאל לשלומם.‏ הקשב היטב בשעה שהם מבטאים את רגשותיהם.‏ עזור להם לחוש שאתה באמת מבין עם מה הם מתמודדים.‏ הצע את עזרתך בכל דרך שתוכל.‏ אם תעשה כן,‏ תגלה אהבה אמיתית בפועל (‏יוח״א ג׳:‏18‏)‏.‏ עלינו להיות גמישים במאמצינו לעזור לאחרים.‏ מדוע?‏ מפני שהתגובה לקשיים משתנה מאדם לאדם.‏ יש החשים צורך לדבר,‏ ואילו אחרים מאופקים יותר.‏ לכן אנו רוצים להציע עזרה,‏ אך עלינו להימנע מלשאול שאלות אישיות מדי (‏תסל״א ד׳:‏11‏)‏.‏ גם אם אחרים נפתחים בפנינו,‏ אולי נגלה שאיננו תמיד חולקים איתם את אותן השקפות.‏ בכל זאת,‏ עלינו לזכור שכך הם מרגישים.‏ אנו רוצים למהר להקשיב ולא למהר לדבר (‏מתי ז׳:‏1;‏ יעקב א׳:‏19‏)‏.‏ מ19.‏03 19 §18,‏ 19

האם אתה חושש לדבר על האמת בפומבי?‏ זכור את דוגמתו של נחמיה.‏ הוא שירת בחצרו של מלך רב־עוצמה.‏ נחמיה היה עצוב מפני ששמע שהחומות והשערים של ירושלים חרבים (‏נחמ׳ א׳:‏1–4‏)‏.‏ תאר לעצמך עד כמה פחד כשהמלך שאל אותו מדוע נפלו פניו!‏ נחמיה התפלל תפילה קצרה ולאחר מכן הציג את בקשתו.‏ בתגובה עשה המלך רבות כדי לסייע לעמו של אלוהים (‏נחמ׳ ב׳:‏1–8‏)‏.‏ חשוב גם על דוגמתו של יונה.‏ כאשר יהוה ביקש ממנו לדבר אל תושבי נינווה,‏ יונה היה כה מפוחד עד כי ברח לכיוון ההפוך (‏יונה א׳:‏1–3‏)‏.‏ אך בעזרת יהוה מילא יונה את משימתו,‏ והמילים שאמר הועילו רבות לתושבי נינווה (‏יונה ג׳:‏5–10‏)‏.‏ מנחמיה אנו לומדים עד כמה חשוב להתפלל לפני שעונים.‏ ומיונה אנו לומדים שיהוה יכול לעזור לנו לשרת אותו חרף פחדינו הגדולים ביותר.‏ מ19.‏01 11 §12

כשאנו בוחרים לחיות על־פי האמת המקראית,‏ יכולים להתחולל שינויים ביחסינו עם ידידים וקרובי משפחה.‏ מדוע?‏ ישוע התפלל עבור תלמידיו:‏ ”‏קדש אותם באמצעות האמת;‏ דברך אמת”‏ (‏יוח׳ י״ז:‏17‏)‏.‏ משמעות המילים ”‏קדש אותם”‏ יכולה להיות גם ”‏הבדל אותם”‏.‏ כאשר אנו מאמצים את האמת לליבנו,‏ אנו נבדלים מהעולם מפני שאיננו נותנים לו לעצב אותנו.‏ אנו מצטיירים בעיני אנשים כשונים מפני שערכינו השתנו.‏ אנו חיים על־פי אמות המידה של האמת המקראית.‏ אף־על־פי שאיננו רוצים לגרום פילוג,‏ כמה חברים וקרובי משפחה עלולים להתרחק מאיתנו או אף להתנגד לאמונתנו החדשה.‏ איננו מופתעים מכך.‏ ישוע הכיר בכך ש”‏אויבי האיש יהיו בני ביתו שלו”‏ (‏מתי י׳:‏36‏)‏.‏ הוא גם הבטיח שהברכות הנובעות מקניית האמת יעלו בהרבה על כל מחיר שאולי נצטרך לשלם.‏ מ18.‏11 6 §11

השליח פאולוס העריך את אחיו ואחיותיו והראה זאת בדרך שבה דיבר עליהם.‏ הוא תמיד הודה לאלוהים עליהם בתפילותיו האישיות.‏ גם כאשר כתב אליהם הביע את הערכתו.‏ ב־15 הפסוקים הראשונים בפרק ט״ז באיגרת אל הרומים,‏ פאולוס מזכיר 27 מאחיו לאמונה בשמם.‏ הוא ציין מפורשות שפריסקה ועקילס ”‏סיכנו את ראשם”‏ בעד נפשו,‏ ותיאר את פבי כמי ש”‏הגנה על רבים”‏,‏ והוא ביניהם.‏ הוא שיבח את אותם אחים ואחיות אהובים וחרוצים (‏רומ׳ ט״ז:‏1–15‏)‏.‏ פאולוס אומנם היה מודע לכך שאחיו ואחיותיו לא־מושלמים,‏ אך בחר להתמקד במעלותיהם.‏ תאר לעצמך עד כמה ודאי התעודדו האחים והאחיות הללו לשמוע את דברי פאולוס מוקראים בקהילה!‏ כתוצאה מכך,‏ קשרי הידידות בינם לבין פאולוס ודאי התחזקו.‏ האם אתה מביע הערכה באופן קבוע על הדברים הטובים שאומרים או עושים חברי קהילתך?‏ מ19.‏02 16 §8,‏ 9

האם עלינו להיות מושלמים כדי להיות אנשי תומה?‏ אחרי הכול,‏ אולי אנו חשים שאנו רחוקים מלהיות שלמים,‏ או שאנחנו אפילו פגומים.‏ איננו צריכים לחשוש,‏ שהרי יהוה אינו מתמקד במגרעותינו.‏ בדברו נאמר:‏ ”‏אם עוונות תשמור יה,‏ אדוני,‏ מי יעמוד?‏”‏ (‏תהל׳ ק״ל:‏3‏)‏ הוא יודע שאיננו מושלמים ושאנו אנשים חוטאים,‏ וסולח לנו בנדיבות (‏תהל׳ פ״ו:‏5‏)‏.‏ יהוה גם מודע למגבלותינו,‏ ואינו מצפה מאיתנו ליותר ממה שאנו מסוגלים (‏תהל׳ ק״ג:‏12–14‏)‏.‏ עבור משרתי יהוה המפתח לתומה הוא אהבה.‏ אהבתנו לאלוהים ומסירותנו הנאמנה אליו בתור אבינו השמימי צריכות להיות תמיד שלמות,‏ ללא רבב ומלאות.‏ אם אהבתנו נותרת כזו גם לנוכח ניסיונות,‏ אנו מוכיחים שאנו אנשי תומה (‏דה״א כ״ח:‏9;‏ מתי כ״ב:‏37‏)‏.‏ אנו יודעים שליהוה יש אמות מידה צודקות,‏ ומחשבותינו ממוקדות במה שמשביע את רצונו של אבינו השמימי.‏ אהבתנו אליו מניעה אותנו להציב אותו במקום הראשון בהחלטותינו.‏ כך אנחנו מגלים את תומתנו הלכה למעשה.‏ מ19.‏02 3 §4,‏ 5

בכל פעם שאנו רואים את היתרונות הנובעים מעשיית הטוב והישר אמונתנו מתחזקת (‏יעקב א׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ אנו שמחים כי גרמנו ליהוה לכנות אותנו ילדיו בגאווה,‏ והרצון שלנו לרַצות אותו גובר (‏מש׳ כ״ז:‏11‏)‏.‏ כל מבחן הופך להזדמנות להראות שאיננו משרתים את אבינו האוהב בלב חצוי (‏תהל׳ קי״ט:‏113‏)‏.‏ במקום זאת,‏ אנו מוכיחים שאנו אוהבים את יהוה בלב שלם,‏ לב הנחוש לגמרי לציית למצוותיו ולעשות את רצונו (‏מל״א ח׳:‏61‏)‏.‏ האם נעשה טעויות?‏ כן;‏ איננו מושלמים.‏ כשאנו שוגים עלינו לזכור את דוגמתו של המלך חזקיהו.‏ הוא עשה טעויות,‏ אך התחרט והמשיך לשרת את יהוה ”‏בלב שלם”‏ (‏יש׳ ל״ח:‏3–6;‏ דה״ב כ״ט:‏1,‏ 2;‏ ל״ב:‏25,‏ 26‏)‏.‏ לכן הבה נהדוף את ניסיונותיו של השטן לזהם אותנו בחשיבתו.‏ הבה נתפלל שנוכל לפתח ”‏לב שומע”‏ ושנישאר נאמנים ליהוה (‏מל״א ג׳:‏9;‏ תהל׳ קל״ט:‏23,‏ 24‏)‏.‏ מ19.‏01 18,‏ 19 §17,‏ 18

אנו מפיקים תועלת כשאנו עונים תשובות באסיפות (‏יש׳ מ״ח:‏17‏)‏.‏ מה הכוונה?‏ ראשית,‏ אם אנחנו מתכננים לענות תשובה,‏ הדבר מניע אותנו במיוחד להתכונן היטב לאסיפה.‏ כשאנו מתכוננים היטב,‏ אנו רוכשים הבנה מעמיקה יותר של דבר־אלוהים.‏ וככל שהבנתנו מעמיקה,‏ כך נוכל ליישם בצורה טובה יותר את הדברים שאנו לומדים.‏ שנית,‏ קרוב לוודאי שניהנה יותר מהאסיפה מפני שנהיה מעורבים בדיון.‏ שלישית,‏ הואיל ומתן תשובות מצריך מאמץ,‏ בדרך כלל אנחנו זוכרים את הנקודות שעליהן דיברנו זמן רב לאחר סיום האסיפה.‏ בנוסף,‏ אנו משביעים את רצון יהוה כשאנו מביעים את אמונתנו.‏ אנו יכולים להיות בטוחים שיהוה מקשיב לנו ומעריך מעומק לב את המאמץ שאנחנו עושים כדי לענות באסיפות (‏מל׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ הוא מראה את הערכתו בכך שהוא מברך אותנו כשאנו עושים כל מאמץ להשביע את רצונו (‏מל׳ ג׳:‏10‏)‏.‏ ברור אפוא שיש לנו סיבות טובות לענות תשובות באסיפות.‏ מ19.‏01 8 §3‏;‏ 9,‏ 10 §7–9

יהוה נוהג במשרתיו בתבונה רבה.‏ במקום להטיל עלינו אינספור חוקים,‏ הוא מלמד אותנו בסבלנות לקיים את חוק האהבה.‏ הוא רוצה שנחיה על־פי עקרונותיו ושנשנא את הרע.‏ דרשת ההר של ישוע היא דוגמה מצוינת לצורת הוראה זו,‏ שהרי היא מתייחסת לגורמים השורשיים למעשים פסולים (‏מתי ה׳:‏27,‏ 28‏)‏.‏ בתור מלך במלכות אלוהים,‏ ימשיך המשיח ללמד אותנו בעולם החדש כדי שגישתנו כלפי טוב ורע תשקף בצורה מושלמת את גישתו (‏עב׳ א׳:‏9‏)‏.‏ הוא גם ירומם אותנו לשלמות גופנית ושכלית.‏ תאר לעצמך,‏ לא תחוש עוד משיכה לחטא או תחווה את השלכותיו הנוראיות.‏ אז,‏ סוף כל סוף,‏ תיהנה מ’‏החירות המפוארת’‏ שהבטיח לך אלוהים (‏רומ׳ ח׳:‏21‏)‏.‏ כמובן,‏ חירותנו לעולם לא תהיה מוחלטת.‏ היא תתממש במלואה רק כאשר מה שינחה אותה יהיה אהבה כדוגמת אלוהים (‏יוח״א ד׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ מ18.‏12 23 §19,‏ 20

אדם מקרב בני ישראל יכול היה לגרש את אשתו אם ”‏מצא בה ערוות דבר”‏.‏ התורה לא פירטה מה כוונת המילים ”‏ערוות דבר”‏.‏ אין ספק שהיה מדובר בדבר מביש או חמור,‏ ולא בהאשמה קטנונית (‏דב׳ כ״ג:‏15‏)‏.‏ למרבה הצער,‏ בימיו של ישוע יהודים רבים גירשו את נשיהם ”‏על כל דבר”‏ (‏מתי י״ט:‏3‏)‏.‏ אין ספק שלא נרצה לאמץ את גישתם.‏ הנביא מלאכי חשף את השקפתו של אלוהים לגבי גירושין.‏ היה זה בתקופה שבה רבים נהגו בבוגדנות וגירשו את ’‏אשת נעוריהם’‏,‏ אולי כדי להתחתן עם נשים נוכריות וצעירות יותר.‏ מלאכי כתב שאלוהים עצמו אמר שהוא ’‏שונא שלח’‏ (‏מל׳ ב׳:‏14–16‏)‏.‏ הדבר עלה בקנה אחד עם מה שנאמר בדבר־אלוהים באשר לקשר הנישואין הראשון:‏ ”‏ודבק [‏איש]‏ באשתו והיו לבשר אחד”‏ (‏בר׳ ב׳:‏24‏)‏.‏ ישוע דגל בהשקפתו של אביו באשר לנישואין באמרו:‏ ”‏מה שחיבר אלוהים תחת עול אחד אל יפריד האדם”‏ (‏מתי י״ט:‏6‏)‏.‏ מ18.‏12 11 §7,‏ 8

נסיבותיהם של כמה מאחינו ומאחיותינו מאפשרות להם להיות זמינים לשרת באזור רחוק יותר.‏ גישתם דומה לזו של ישעיהו הנביא.‏ בתגובה לשאלתו של יהוה,‏ ”‏את מי אשלח,‏ ומי ילך לנו?‏”‏ השיב:‏ ”‏הנני!‏ שלחני!‏”‏ (‏יש׳ ו׳:‏8‏)‏ האם יש לך הרצון והנסיבות הדרושים כדי להגיב באותו אופן לצרכים תיאוקרטיים?‏ ישוע אמר באשר לפעילות הבישור ומלאכת עשיית התלמידים:‏ ”‏לכן התחננו אל אדון הקציר שישלח פועלים לקצירו”‏ (‏מתי ט׳:‏38‏)‏.‏ האם תוכל לשרת,‏ אולי כחלוץ,‏ בשטח שיש בו צורך רב יותר?‏ או,‏ האם תוכל לעזור למישהו אחר לעשות כן?‏ אחים ואחיות רבים סבורים שהדרך הטובה ביותר לגלות אהבה כלפי אלוהים והרֵע היא לשרת כחלוצים באזורים או בשטחים שבהם יש צורך רב יותר בפועלים לקציר.‏ האם תוכל לחשוב על דרכים נוספות להרחיב או להגביר את שירותך?‏ מי שעושים זאת חווים שמחה רבה.‏ מ18.‏08 27 §14,‏ 15

ספרי הבשורה מבהירים לנו מהי חשיבתו של יהוה על דברים חומריים.‏ אלוהים עצמו בחר במי שיהיו הורי בנו ויגדלו אותו — זוג שהיה דל אמצעים (‏וי׳ י״ב:‏8;‏ לוקס ב׳:‏24‏)‏.‏ כאשר נולד ישוע,‏ מרים ”‏השכיבה אותו באבוס,‏ משום שלא היה להם מקום לינה באכסניה”‏ (‏לוקס ב׳:‏7‏)‏.‏ אילו היה זה רצונו,‏ היה יכול יהוה בכל דרך שהיא לדאוג שבנו ייוולד במקום טוב יותר.‏ אולם מה שהיה לו חשוב הוא שישוע יגדל ויתחנך בסביבה רוחנית.‏ מתיאור מקראי זה אנו יכולים להבין מהי השקפתו של יהוה על דברים חומריים.‏ כמה הורים רוצים את הטוב ביותר מבחינה חומרית עבור ילדיהם,‏ אפילו על חשבון בריאותם הרוחנית של הילדים.‏ אך אין ספק שבעיני יהוה עניינים רוחניים הם בעלי חשיבות עליונה.‏ האם אימצת את השקפתו של יהוה?‏ מה חושפים מעשיך?‏ מ18.‏11 24 §7,‏ 8

הואיל והוא מקור האושר,‏ אלוהים חפץ שנהיה מאושרים ונותן לנו סיבות רבות לשמוח (‏דב׳ י״ב:‏7;‏ קהלת ג׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏ אולם בעולם של ימינו ייתכן שאין זה קל להיות מאושרים.‏ מדוע?‏ סיטואציות קשות — כגון מוות או נידוי של אדם יקר,‏ התמודדות עם גירושין או אובדן מקום עבודה — עלולות לגזול את שמחתנו.‏ סכסוכים משפחתיים ובעיות בתקשורת עלולים לפגוע ברווחתנו.‏ לעג מצד עמיתים לעבודה או חברים לספסל הלימודים,‏ רדיפות דתיות או מאסרים עלולים לערער את אושרנו.‏ כך גם התדרדרות במצב בריאותי,‏ מחלות כרוניות או דיכאון.‏ אך ישוע המשיח,‏ ”‏המאושר,‏ האדון רב־הכוח היחיד”‏,‏ שאב הנאה מכך שניחם ושימח אנשים (‏טימ״א ו׳:‏15;‏ מתי י״א:‏28–30‏)‏.‏ בדרשת ההר שנשא הצביע ישוע על מספר תכונות היכולות לתרום לאושרנו חרף ניסיונות קשים בעולמו של השטן.‏ מ18.‏09 17,‏ 18 §1–3

ייתכן שאחד הוויתורים הקשים ביותר שעל הפרט לעשות כדי לקנות אמת הוא לוותר על מנהגים ומסורות המנוגדים למקרא (‏מש׳ כ״ג:‏23‏)‏.‏ יש שקל להם להסכים עם הבסיס המקראי לנטישת המנהגים הללו.‏ אחרים אולי מהססים לשלם את המחיר בשל לחץ המופעל עליהם מצד בני משפחה,‏ עמיתים לעבודה וחברים קרובים.‏ המצב עלול להפוך לטעון מבחינה רגשית,‏ בייחוד אם מדובר במסורות הקשורות לטקסי כבוד עבור קרובי משפחה שאינם עוד בין החיים.‏ דוגמתם האמיצה של אחרים יכולה לסייע לנו לערוך את השינויים הנחוצים.‏ מה עשו משיחיים חדשים באפסוס שעסקו קודם לכן בכישוף כדי לנטוש את המנהגים הללו,‏ המנוגדים למקרא,‏ ולקנות אמת?‏ ”‏[‏הם]‏ אספו את ספריהם ושרפו אותם לעיני כול.‏ חישבו ומצאו ששוויים הכולל היה חמישים אלף מטבעות כסף”‏ (‏מה״ש י״ט:‏19,‏ 20‏)‏.‏ המשיחיים הנאמנים הקריבו הקרבה כבדת מחיר זו וזכו לברכות נפלאות לאין ערוך.‏ מ18.‏11 7 §15,‏ 16

זמן קצר לאחר שחצו בני ישראל את נהר הירדן,‏ יהושע פגש איש וחרב שלופה בידו.‏ היה זה ”‏שר צבא יהוה”‏,‏ אשר היה מוכן להגן על עמו של אלוהים (‏יהו׳ ה׳:‏13–15‏)‏.‏ עוד קודם לכן קיבל יהושע הנחיות ברורות באשר לאופן שבו יש לכבוש את העיר יריחו.‏ בתחילה חלק מההנחיות אולי לא נראו כאסטרטגיה טובה.‏ למשל,‏ יהוה ציווה שכל הגברים ימולו את בשרם,‏ מה שוודאי יגרום להם לחוש ברע למשך כמה ימים (‏בר׳ ל״ד:‏24,‏ 25;‏ יהו׳ ה׳:‏2‏)‏.‏ קרוב לוודאי שאותם חיילים חסרי הגנה מקרב עם ישראל תהו כיצד יגנו על משפחותיהם אם לוחמי האויב יפלשו למחנה.‏ אולם לפתע נפוצה הידיעה שיריחו ”‏סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל”‏ (‏יהו׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ אין ספק שביטחונם בהכוונתו של אלוהים התחזק בעקבות תפנית בלתי צפויה זו.‏ מ18.‏10 23 §5–7

כיצד נוכל לחקות את ענוותו המופתית של פאולוס?‏ תחילה,‏ עלינו להישמר פן נצפה שיעריצו אותנו על מה שאנו משיגים בכוחו של יהוה,‏ וכן לדחות כל פיתוי לקבל הערצה שכזו בברכה.‏ מוטב שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו:‏ ’‏איזו השקפה יש לי על האנשים אשר להם אני מבשר?‏ הייתכן שמבלי להיות מודע לכך יש לי דעות קדומות על אנשים מסוימים כמו אלו הרווחות בסביבתי?‏’‏ לשבחם של עדי־יהוה ברחבי העולם ייאמר שהם בוחנים את שטחי ההטפה שלהם כדי לדעת אם יש אנשים נוספים העשויים להיענות לבשורה הטובה.‏ לעיתים צריכים המבשרים ללמוד את שפתם ואת מנהגיהם של מי שנדחקים לשולי החברה.‏ בשום אופן אל למי שמבשרים לאנשים הללו לראות את עצמם כנעלים מהם.‏ במקום לעשות כן,‏ עליהם לנסות להבין כל אדם כפרט כדי להגיע לליבו באמצעות מסר המלכות.‏ מ18.‏09 5 §9,‏ 11

הרומאים הוציאו את יהודה להורג.‏ למעט יהודה וקיצוניים אחרים,‏ היהודים ככלל חיכו בלהיטות לביאתו של משיח פוליטי.‏ לכן הם ציפו שכאשר יבוא המשיח,‏ הוא יפאר את האומה שלהם וישחרר אותם מעול הרומאים (‏לוקס ב׳:‏38;‏ ג׳:‏15‏)‏.‏ רבים האמינו שהמשיח יכונן מלכות ארצית בישראל,‏ ובעקבות זאת ישובו מיליוני יהודים המפוזרים במדינות השונות למולדתם.‏ זכור שפעם אחת שאל יוחנן המטביל את ישוע:‏ ”‏האם אתה זה שנועד לבוא,‏ או שמא עלינו לצפות לבואו של אחר?‏”‏ (‏מתי י״א:‏2,‏ 3‏)‏ ייתכן שיוחנן רצה לדעת אם אדם אחר יגשים את כל תקוות היהודים.‏ גם לשני התלמידים שפגשו את ישוע המוקם לתחייה בדרך לעמאוס היו תקוות באשר למשיח אשר לא התגשמו (‏לוקס כ״ד:‏21‏)‏.‏ זמן קצר לאחר מכן שליחיו של ישוע שאלו אותו:‏ ”‏אדוננו,‏ האם תשיב את המלכות לישראל בזמן הזה?‏”‏ (‏מה״ש א׳:‏6‏)‏.‏ מ18.‏06 4 §3,‏ 4

עלינו לנהוג בזהירות במיוחד כשאנו נתקלים בדיווחים הנוגעים למשרתי יהוה.‏ לעולם אל תשכח שהשטן הוא מאשימם של משרתי אלוהים הנאמנים (‏ההת׳ י״ב:‏10‏)‏.‏ לכן ישוע הזהיר שמתנגדים ”‏יעלילו [‏עלינו]‏ כל מיני עלילות שקר מרושעות”‏ (‏מתי ה׳:‏11‏)‏.‏ אם נתייחס לאזהרה זו בכובד ראש,‏ לא נהיה המומים במקרה שנשמע אמירות מזעזעות באשר למשרתי יהוה.‏ האם אתה נהנה לשלוח לחברים ולמכרים הודעות דואר אלקטרוני והודעות טקסט?‏ אם כן,‏ כאשר אתה נתקל בידיעה חדשותית טרייה או שומע חוויה כלשהי,‏ אולי אתה מרגיש כמו כתב חדשות הרוצה להיות הראשון שמפיץ ידיעה מרגשת.‏ אולם לפני שתשלח את הודעת הדואר האלקטרוני או הודעת הטקסט,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם אני בטוח שהמידע שאני עומד להפיץ נכון?‏ האם באמת ידועות לי העובדות?‏’‏ אם אינך בטוח,‏ אתה עלול להפיץ שלא בכוונה מידע כוזב בקרב אגודת האחים שלנו.‏ אם אתה בספק — לחץ על ”‏מחק”‏ ולא על ”‏שלח”‏.‏ מ18.‏08 3 §3‏;‏ 4 §6,‏ 7

ישוע חפֵץ שנמצא שמחה בכך שננהג בנדיבות.‏ אנשים רבים מגיבים בחיוב למעשי נדיבות.‏ כמובן,‏ לא כולם מגיבים בחיוב,‏ אך תגובתם של מי שמביעים הערכה יכולה להיות תחילתה של תגובת שרשרת.‏ לכן המשך לתת לאחרים בין שנראה שהם מעריכים זאת ובין שלא.‏ אינך יודע לאילו תוצאות טובות יוכל להוביל מעשה אחד של נדיבות.‏ אנשים נדיבים באמת אינם נותנים לאחרים במטרה לקבל משהו בתמורה.‏ על כך חשב ישוע כאשר לימד:‏ ”‏כאשר אתה עורך משתה,‏ הזמן עניים וכן גם פיסחים,‏ עיוורים ובעלי מום אחרים,‏ ואשריך שאין באפשרותם לגמול לך”‏ (‏לוקס י״ד:‏13,‏ 14‏)‏.‏ ”‏טוב עין [‏נדיב]‏ הוא יבורך”‏,‏ כתב אחד מכותבי המקרא בהשראת הרוח.‏ כותב אחר כתב:‏ ”‏אשרי משכיל [‏מגלה התחשבות]‏ אל דל”‏ (‏מש׳ כ״ב:‏9;‏ תהל׳ מ״א:‏2‏)‏.‏ ואכן,‏ עלינו לתת לאחרים מפני שאנו מפיקים הנאה מהושטת עזרה לזולת.‏ מ18.‏08 21,‏ 22 §15,‏ 16

בימינו אין זה קל להשיג את העובדות ולהעריכן בצורה מדויקת מפני שאנו מוקפים בשפע של מידע לקוי ובדיווחים המבוססים על חצאי אמיתות,‏ וכן בגלל חוסר שלמותנו.‏ מה יסייע לנו לצלוח משימה קשה זו?‏ עלינו להכיר את עקרונות המקרא וליישמם.‏ עיקרון אחד הוא שיהא זה טיפשי ומביך להגיב למצב לפני שנשמע את כל העובדות (‏מש׳ י״ח:‏13‏)‏.‏ עיקרון מקראי נוסף מזכיר לנו לא להאמין לכל דבר בלי היסוס (‏מש׳ י״ד:‏15‏)‏.‏ לבסוף,‏ אין זה משנה כמה ניסיון יש לנו בדרך החיים המשיחית,‏ עלינו להישמר שלא נישען על בינתנו אנו.‏ עקרונות המקרא יגנו עלינו אם נוודא שמקורותיהן של העובדות שברשותנו אכן מהימנים,‏ וכך נסיק מסקנות נכונות ונחליט החלטות נבונות.‏ מ18.‏08 7 §19

על־ידי טבילה במים אנו מכירים רשמית ובאופן פומבי בעובדה שליהוה יש בעלות עלינו ומוכיחים את נכונותנו להיכנע לו.‏ בעת טבילתו פעל ישוע בצורה דומה כאשר למעשה אמר ליהוה:‏ ”‏לעשות רצונך,‏ אלוהיי,‏ חפצתי”‏ (‏תהל׳ מ׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏ כיצד הגיב יהוה לטבילתו של ישוע?‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏ישוע נטבל ועלה מייד מן המים;‏ והנה נפתחו השמיים,‏ ויוחנן ראה את רוח אלוהים יורדת כיונה ונחה עליו.‏ והנה גם קול נשמע מן השמיים:‏ ’‏זה בני אהובי,‏ ורצוי הוא בעיניי’‏”‏ (‏מתי ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ אף־על־פי שישוע כבר היה שייך לאביו השמימי,‏ יהוה היה שבע רצון מנכונותו של בנו לעשות את רצונו באופן בלעדי.‏ באופן דומה,‏ יהוה שמֵח לקבל את הקדשתנו,‏ והוא יעניק לנו את ברכתו (‏תהל׳ קמ״ט:‏4‏)‏.‏ מ18.‏07 23 §4,‏ 5

כאשר אמר משה ”‏נוציא”‏,‏ אפשר שהתייחס לעצמו ולאהרון.‏ מילים אלה הצביעו על חוסר כבוד משווע כלפי המקור האמיתי של הנס — יהוה.‏ נראה שאפשרות זו נתמכת על־ידי הכתוב בתהלים ק״ו:‏32,‏ 33‏,‏ שם נאמר:‏ ”‏ויַקציפו על מי מריבה,‏ וירע למשה בעבורם.‏ כי המרו את רוחו,‏ ויבטא בשפתיו”‏ (‏במ׳ כ״ז:‏14‏)‏.‏ על כל פנים,‏ מעשיו של משה גרעו מהכבוד הראוי ליהוה.‏ יהוה אמר למשה ולאהרון:‏ ”‏מריתם את פי”‏ (‏במ׳ כ׳:‏24‏)‏.‏ אין ספק שמדובר בחטא חמור!‏ קודם לכן מנע יהוה מדור שלם מקרב בני ישראל להיכנס לארץ כנען בשל מרדנותם (‏במ׳ י״ד:‏26–30,‏ 34‏)‏.‏ לכן היה זה הן צודק והן הולם מצד יהוה להטיל את אותו עונש על משה בשל מרדנותו,‏ והוא לא הורשה להיכנס לארץ המובטחת.‏ מ18.‏07 14 §9,‏ 12‏;‏ 15 §13

האם תהיה מוכן לוותר על דברים שהם בגדר זכויותיך כדי להימנע מלהכשיל אח שמצפונו שונה משלך?‏ אין ספק שתהיה מוכן לעשות כן!‏ לפני שהכירו את האמת היו מקרב אחינו שהפריזו בשתייה,‏ אך כעת הם נחושים להימנע מלשתות אלכוהול.‏ כמובן,‏ איש מאיתנו לא ירצה לתרום לכך שאחִינו יחזור להתנהגות שתסב לו נזק רב!‏ (‏קור״א ו׳:‏9,‏ 10‏)‏ לכן לא יהא זה אוהב מצד מארח ללחוץ על אח לשתות אלכוהול אם סירב לעשות כן.‏ כאשר היה ככל הנראה בשנות העשרה המאוחרות או בשנות ה־20 המוקדמות לחייו,‏ הסכים טימותיאוס הצעיר לסבול כאב ולמול את בשרו כדי להימנע מלהכשיל יהודים אשר להם עמד לבשר.‏ גישתו דמתה לזו של השליח פאולוס (‏מה״ש ט״ז:‏3;‏ קור״א ט׳:‏19–23‏)‏.‏ בדומה לטימותיאוס,‏ האם אתה מוכן לעשות הקרבות אישיות לטובת אחרים?‏ מ18.‏06 18,‏ 19 §12,‏ 13

יהוה מושך בעדינות ישרי לב לעבודת האמת ומאפשר להם להיות חלק ממשפחתו הרוחנית (‏יוח׳ ו׳:‏44‏)‏.‏ כאשר אתה פוגש לראשונה אדם שאינו בָּאמת,‏ מה ידוע לך עליו?‏ למעט שמו וחזותו החיצונית,‏ סביר להניח שאינך יודע הרבה.‏ אך לא כך הדבר כאשר אתה פוגש לראשונה אדם המכיר ואוהב את יהוה.‏ גם אם אותו אדם בא מרקע,‏ מדינה,‏ שבט או תרבות שונים,‏ אתה כבר יודע עליו הרבה — וגם הוא יודע הרבה עליך!‏ לדוגמה,‏ מהר מאוד אתם מזהים את ה”‏שפה”‏ של האחר — ’‏השפה הברורה’‏ של האמת.‏ כתוצאה מכך,‏ כל אחד מכם יודע במה האחר מאמין — בכל הנוגע לאלוהים,‏ לערכי המוסר ולתקווה לעתיד,‏ ואלו הן רק דוגמאות בודדות.‏ ובכן,‏ אלה הם הדברים החשובים ביותר שיש לדעת באשר לאדם כלשהו,‏ דברים הבונים ביטחון ואמון.‏ הם גם הבסיס לקשרי ידידות בונים ומתמשכים.‏ מ18.‏12 21 §9,‏ 10

בהכוונת המשיח הבהיר הגוף המנהל שמשיחיים מרקע לא־יהודי אינם צריכים למול את בשרם (‏מה״ש ט״ו:‏19,‏ 20‏)‏.‏ אולם שנים אחרי שהתקבלה החלטה זו,‏ המשיכו משיחיים רבים מרקע יהודי למול את ילדיהם.‏ אולי נשאל את עצמנו:‏ ’‏מדוע הרשה ישוע לסוגיה זו להישאר בלתי פתורה במשך זמן כה רב,‏ בעוד שמותו ביטל את תורת משה?‏’‏ (‏קול׳ ב׳:‏13,‏ 14‏)‏ יש הזקוקים לזמן כדי להסתגל לשינוי בהבנה.‏ משיחיים מרקע יהודי היו זקוקים לזמן כדי לשנות את השקפתם (‏יוח׳ ט״ז:‏12‏)‏.‏ חלקם התקשו לקבל את העובדה שהמילה חדלה להיות אות ליחסים מיוחדים עם אלוהים (‏בר׳ י״ז:‏9–12‏)‏.‏ אחרים,‏ בשל פחד מרדיפות,‏ היססו להתבלט כשונים בחברה היהודית (‏גל׳ ו׳:‏12‏)‏.‏ אך בהמשך סיפק המשיח הדרכה נוספת באמצעות איגרות שנכתבו בהשראת הרוח על־ידי פאולוס (‏רומ׳ ב׳:‏28,‏ 29;‏ גל׳ ג׳:‏23–25‏)‏.‏ מ18.‏10 24,‏ 25 §10–12

קיפא שלח חיילים לעצור את ישוע בחסות החשיכה.‏ ישוע היה מודע לקו פעולה מביש זה,‏ לכן במהלך הסעודה האחרונה עם שליחיו ביקש מהם לקחת עימם כמה חרבות.‏ די היה בשתי חרבות כדי ללמד אותם לקח חיוני (‏לוקס כ״ב:‏36–38‏)‏.‏ מאוחר יותר באותו לילה,‏ השתמש פטרוס בחרב כדי לתקוף את אחד מאנשי האספסוף.‏ אין ספק שהוא התמלא זעם לנוכח אי־צדק זה — מעצרו של ישוע שהתבצע במהלך הלילה (‏יוח׳ י״ח:‏10‏)‏.‏ אולם ישוע אמר לפטרוס:‏ ”‏השב את חרבך למקומה,‏ כי כל האוחזים בחרב,‏ בחרב ייהרגו”‏ (‏מתי כ״ו:‏52,‏ 53‏)‏.‏ לקח רב־עוצמה זה עלה בקנה אחד עם התפילה שנשא ישוע קודם לכן באותו לילה,‏ שלפיה אל להם להיות חלק מן העולם (‏יוח׳ י״ז:‏16‏)‏.‏ את המלחמה באי־צדק היה צריך להותיר בידי אלוהים.‏ בזכות כך אנו שומרים על שלומנו ועל אחדותנו.‏ בשעה שיהוה מתבונן בעולם המפולג של ימינו,‏ אין ספק שמחמם את ליבו לראות את האחדות השוררת בקרב משרתיו (‏צפ׳ ג׳:‏17‏)‏.‏ מ18.‏06 7 §13,‏ 14,‏ 16

השטן אינו מציב בפנינו פיתיונות ותו לא,‏ הוא גם מנסה להכריח אותנו להתפשר על נאמנותנו ליהוה.‏ למשל,‏ ביכולתו לתמרן ממשלות כדי שיאסרו את פעילות הבישור שלנו.‏ הוא יכול גם לגרום לעמיתינו לעבודה או לספסל הלימודים ללעוג לנו בשל רצוננו לחיות על־פי אמות המידה המוסריות של המקרא (‏פט״א ד׳:‏4‏)‏.‏ בנוסף,‏ הוא עלול להשפיע על בני משפחה בעלי כוונות טובות להניא אותנו מלנכוח באסיפות (‏מתי י׳:‏36‏)‏.‏ כיצד נוכל להתמודד עם המצבים הללו?‏ קודם כול,‏ עלינו לצפות למתקפות ישירות מסוג זה,‏ שהרי השטן נלחם נגדנו (‏ההת׳ ב׳:‏10‏)‏.‏ בנוסף,‏ עלינו לראות מה באמת עומד מאחורי המצבים הללו — השטן טוען שאנו משרתים את יהוה רק כשנוח לנו.‏ הוא טוען שאם יופעלו עלינו לחצים,‏ נפנה עורף לאלוהים (‏איוב א׳:‏9–11;‏ ב׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ לבסוף,‏ עלינו להישען על יהוה כדי שיעניק לנו כוח להתמודד עם המצב.‏ זכור,‏ הוא לעולם לא ינטוש אותנו (‏עב׳ י״ג:‏5‏)‏.‏ מ18.‏05 26 §14

גם אם נראה שמסר המלכות שאנו מכריזים אינו נוגע לליבם של אנשים,‏ בל נמעיט בהשפעה שיש למלאכת הזריעה שאנו מבצעים.‏ רבים אומנם אינם מקשיבים לנו,‏ אך הם מתבוננים בנו.‏ הם שמים לב ללבושנו המסודר,‏ להתנהגותנו המנומסת ולחיוכנו החמים.‏ עם הזמן עשויה התנהגותנו לסייע לכמה להבין שאחרי ככלות הכול השקפותיהם השליליות לגבינו אינן נכונות.‏ סרג׳יו ואולינדה,‏ זוג חלוצים,‏ מספרים:‏ ”‏מפאת מחלה,‏ לא הלכנו לכיכר במשך זמן מה.‏ כאשר חזרנו לשם,‏ עוברי אורח שאלו:‏ ’‏איפה הייתם?‏ התגעגענו אליכם’‏”‏.‏ ואכן,‏ כל עוד ’‏לא נניח את ידנו’‏ מזריעת זרע המלכות,‏ יהיה לנו חלק חשוב במתן ”‏עדות לכל העמים”‏ (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ מעל לכול,‏ תהיה לנו השמחה העמוקה אשר נובעת מהידיעה שאנו משביעים את רצון יהוה,‏ שהרי הוא אוהב את כל מי ש”‏מחזיקים מעמד בעשותם פרי”‏!‏ (‏לוקס ח׳:‏15‏)‏.‏ מ18.‏05 16 §16–18

מאז חָטא האדם ואיבד את שלמותו הוכיח יהוה שהוא אל המעניק עידוד.‏ מייד לאחר המרד בגן עדן נתן לצאצאיו העתידיים של האדם הראשון סיבה להתעודד.‏ ההבטחה הנבואית שבבראשית ג׳:‏15 העניקה לאנושות את התקווה שבסופו של דבר יושמד השטן,‏ ”‏הנחש הקדמוני”‏,‏ וכל פעליו המרושעים ימוגרו (‏ההת׳ י״ב:‏9;‏ יוח״א ג׳:‏8‏)‏.‏ נוח,‏ אחד ממשרתיו של יהוה,‏ חי בעולם מרושע שבו היחידים שעבדו את יהוה היו בני משפחתו.‏ אלימות וסטיות מיניות רווחו בסביבתו,‏ והוא עלול היה לחוש רפיון ידיים (‏בר׳ ו׳:‏4,‏ 5,‏ 9,‏ 11;‏ יהד׳ 6‏)‏.‏ אולם יהוה חשף בפני נוח את כוונתו לשים קץ לעולם המרושע דאז והורה לו מה עליו לעשות כדי להבטיח את הינצלותם של בני משפחתו (‏בר׳ ו׳:‏13–18‏)‏.‏ יהוה הוכיח שהוא מקור עידוד עבור נוח.‏ מ18.‏04 15 §1,‏ 2

תהא זו טעות מצידנו להניח כי אין אנו מסוגלים לעודד את אחינו מפני שאיננו מצטיינים בתקשורת עם אחרים.‏ אין זה קשה להיות מקור עידוד — אולי כל שעלינו לעשות הוא לחייך בחמימות כאשר אנו מקבלים את פניו של מישהו.‏ אם הוא אינו מחייך אלינו חזרה,‏ ייתכן שהוא מתמודד עם קושי מסוים.‏ אם רק נקשיב לאותו אדם,‏ נוכל לנחמו (‏יעקב א׳:‏19‏)‏.‏ כולנו יכולים לעודד אח או אחות הזקוקים לנחמה.‏ שלמה המלך כתב:‏ ”‏דבר בעיתו מה טוב!‏ מְאור־עיניים ישמח לב;‏ שמועה טובה תְדָשֶן עָצֶם”‏ (‏מש׳ ט״ו:‏23,‏ 30‏)‏.‏ פאולוס הראה שאפילו שירת שיר מלכות בצוותא יכולה להיות למקור עידוד (‏מה״ש ט״ז:‏25;‏ קול׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ ככל שאנו מבחינים שיום יהוה ”‏קרב”‏,‏ חשוב יותר ויותר שנעודד זה את זה (‏עב׳ י׳:‏25‏)‏.‏ מ18.‏04 23 §16‏;‏ 24 §18,‏ 19