פברואר

‏”‏צדק”‏ במקרא משמעו ביסודו של דבר לעשות את מה שאלוהים מחשיב לנכון וישר,‏ ללא משוא פנים.‏ חשוב כיצד שיקפו מעשיו של ישוע את חוש הצדק שלו.‏ בימיו מנהיגי הדת היהודים שנאו את הנוכרים,‏ בזו ליהודים מן השורה וזלזלו בנשים.‏ ישוע לעומתם נהג בכולם בצורה הוגנת וללא משוא פנים.‏ הוא קיבל בברכה נוכרים שפנו אליו מתוך אמונה (‏מתי ח׳:‏5–10,‏ 13‏)‏.‏ הוא בישר ללא דעות קדומות לכולם,‏ עשירים ועניים כאחד (‏מתי י״א:‏5;‏ לוקס י״ט:‏2,‏ 9‏)‏.‏ הוא מעולם לא נהג בנשים בנוקשות או בצורה פוגענית.‏ להיפך,‏ הוא העניק יחס מכובד ואדיב לנשים,‏ גם לאלו שאחרים בזו להן (‏לוקס ז׳:‏37–39,‏ 44–50‏)‏.‏ עלינו לחקות את ישוע ולנהוג באחרים ללא משוא פנים,‏ וכן לבשר לכל מי שמוכנים להקשיב — ללא תלות ברקע החברתי או הדתי שלהם.‏ גברים משיחיים צריכים לחקות את דוגמתו ולנהוג בנשים בכבוד.‏ מ19.‏05 2 §1;‏ 5 §15–17

כיום זקני־קהילה נאמנים יכולים גם הם להשתמש במילים רכות ועדינות בשעה שהם מעניקים נחמה מתוך המקרא למי שזקוקים לה.‏ האם הזקנים הם היחידים היכולים להעניק נחמה למי שנפלו קורבן להתעללות?‏ לא.‏ לכולנו יש אחריות ’‏להמשיך לנחם זה את זה’‏ (‏תסל״א ד׳:‏18‏)‏.‏ אחיות משיחיות בוגרות יכולות להעניק נחמה של ממש לאחיות הזקוקות לנחמה.‏ אין פלא שיהוה אלוהים דימה את עצמו לאם המנחמת את בנה (‏יש׳ ס״ו:‏13‏)‏.‏ המקרא מכיל דוגמאות של נשים שסיפקו נחמה למי שהיו במצוקה (‏איוב מ״ב:‏11‏)‏.‏ עד כמה שמח יהוה לראות נשים משיחיות בימינו מעניקות נחמה לאחיותיהן לאמונה הנאבקות בכאב רגשי.‏ במקרים מסוימים זקן־קהילה או שניים עשויים לבקש בדיסקרטיות מאחות בוגרת לעזור בדרך זו לאחות במצוקה.‏ כמובן,‏ אנו נזהרים שלא להתערב בעניינים שאחינו לאמונה מעדיפים לשמור לעצמם (‏תסל״א ד׳:‏11‏)‏.‏ מ19.‏05 16,‏ 17 §10–12

במסגרת הקהילה,‏ מדוע נדרשת עדותם של לפחות שני עדים לפני שהזקנים נוקטים צעד שיפוטי?‏ דרישה זו היא חלק מאמות המידה הגבוהות של המקרא באשר לצדק.‏ כאשר אין הודאה באשמה,‏ נדרשים שני עדים כדי לבסס את ההאשמה וכדי שהזקנים יוכלו לנקוט צעד שיפוטי (‏דב׳ י״ט:‏15;‏ טימ״א ה׳:‏19‏)‏.‏ אם האדם אינו מודה באשמה,‏ הזקנים בוחנים את עדותם של העדים.‏ ועדה שיפוטית מורכבת אם לפחות שני אנשים — המאשים ואדם אחר — יכולים לבסס את ההאשמה.‏ היעדר עד שני אין משמעו שהמאשים אינו דובר אמת.‏ גם אם אין בנמצא שני עדים שיבססו את ההאשמה,‏ הזקנים מכירים באפשרות שבוצע חטא חמור.‏ הזקנים מספקים תמיכה מתמשכת לכל אדם שנפגע וממשיכים לגלות ערנות כדי להגן על הקהילה מפני כל סכנה אפשרית (‏מה״ש כ׳:‏28‏)‏.‏ מ19.‏05 11 §15,‏ 16

חשוב ללמד את הילדים כיצד ללמוד.‏ הם צריכים,‏ למשל,‏ ללמוד להתכונן לאסיפות,‏ או לערוך מחקרים בנוגע לעניינים שהתעוררו בבית־הספר (‏עב׳ ה׳:‏14‏)‏.‏ אם הם מקדישים זמן מה לפרויקטים לימודיים בבית,‏ יהיה להם קל יותר להתמקד בחומר המוצג באסיפות ובכינוסים.‏ כמובן,‏ אורכו של כל שיעור תלוי בגילם ובמזגם של הילדים.‏ תלמידי המקרא שלנו צריכים גם הם לדעת כיצד ללמוד.‏ בתחילת דרכם,‏ אנו שמחים שהם מסמנים את התשובות כדי להתכונן לשיעור המקרא שלהם או לאסיפות הקהילה.‏ אולם עלינו ללמד אותם כיצד לערוך מחקר או ללמוד לימוד משמעותי בעצמם.‏ כך כאשר יתעוררו בעיות,‏ הם ידעו כיצד למצוא בעצמם עצות מעשיות באמצעות מחקר בפרסומינו.‏ מ19.‏05 26 §2;‏ 28 §10,‏ 11

השטן נחוש לשנות את חשיבתנו.‏ הוא משתמש בכל מיני טיעונים כדי לנטרל את ההשפעה של האמת המצויה בדבר־אלוהים.‏ השטן ממשיך לשאול את אותה השאלה ששאל את חוה בגן עדן:‏ ”‏אף כי [‏האם באמת]‏ אמר אלוהים.‏.‏.‏?‏”‏ (‏בר׳ ג׳:‏1‏)‏ בעולם הנתון לשליטתו של השטן אנו שומעים פעמים רבות שאלות מאתגרות כמו:‏ ’‏האם אלוהים באמת אינו מסכים לנישואין חד־מיניים?‏ האם אלוהים באמת אינו רוצה שתחגגו חגים וימי הולדת?‏ האם האל שלכם באמת מצפה שתסרבו לקבל עירוי דם?‏ האם אל אוהב באמת מצפה שתימנעו מהתרועעות עם יקיריכם שנודו מהקהילה?‏’‏ עלינו להיות משוכנעים באמונתנו.‏ אם אנו מותירים בשכלנו שאלות לא־פתורות באשר לאמונתנו,‏ הן עלולות להפוך לספקות רציניים.‏ הספקות הללו עלולים בסופו של דבר לעוות את חשיבתנו ולמוטט את אמונתנו.‏ מ19.‏06 12,‏ 13 §15–17

יהוה אוהב אותנו מעומק ליבו (‏יוח׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ אנחנו רוצים לחקות את אבינו האוהב,‏ ולכן מנסים לגלות ’‏הזדהות,‏ אהבת אחים ורחמים’‏ כלפי כולם,‏ בייחוד כלפי ”‏בני אמונתנו”‏ (‏גל׳ ו׳:‏10‏)‏.‏ כאשר חברים במשפחתנו הרוחנית חווים צרות ומצוקות,‏ אנחנו רוצים להושיט להם עזרה.‏ כיצד נוכל לנחם אדם שבן זוגו לנישואין מת?‏ צעד חשוב ראשון שנוכל לנקוט הוא לדבר איתו,‏ גם אם אנו חשים לא בנוח או איננו בטוחים מה לומר.‏ פולה,‏ שאיבדה את בעלה בפתאומיות,‏ אומרת:‏ ”‏אני מבינה שמוות גורם לאנשים להרגיש לא בנוח.‏ הם חוששים לומר משהו לא במקום.‏ אך יותר גרוע מלשמוע משהו שנאמר במבוכה הוא לא לשמוע כלום”‏.‏ אדם אבל קרוב לוודאי לא יצפה מאיתנו לומר דבר בעל משמעות עמוקה.‏ פולה אומרת:‏ ”‏אני מעריכה כשחברים פשוט אומרים:‏ ’‏אני משתתף בצערך’‏”‏.‏ מ19.‏06 20 §1;‏ 23 §14

אם יוטל חרם על פעילותנו זקני־הקהילה ידאגו שננכח באסיפות מבלי למשוך תשומת לב.‏ הם אולי ינחו אותנו להתכנס בקבוצות קטנות,‏ ואולי יחליפו לעיתים תכופות את הזמנים והמקומות שבהם נערכות האסיפות.‏ בכל הנוגע לפעילות הבישור,‏ הנסיבות ישתנו ממקום למקום.‏ אך הואיל ואנו אוהבים את יהוה ונהנים לספר לאחרים על מלכותו,‏ נמצא דרך לבשר (‏לוקס ח׳:‏1‏)‏.‏ באשר לעדי־יהוה בברית המועצות לשעבר,‏ ציינה ההיסטוריונית אמילי ב.‏ בֵּרֵן:‏ ”‏כאשר הורתה המדינה למאמינים שלא לחלוק את אמונתם עם אחרים,‏ העדים שוחחו [‏עם]‏ שכניהם,‏ עמיתיהם לעבודה וידידיהם.‏ כאשר הפעילויות הללו הביאו אותם למחנות עבודה,‏ העדים בישרו לעמיתיהם האסירים”‏.‏ למרות החרם אחינו שם לא חדלו לבשר.‏ מי ייתן ותגלה את אותה נחישות!‏ מ19.‏07 11 §12,‏ 13

כיצד נוכל לעזור לאנשים חילוניים ללמוד לאהוב את אלוהים ולהפוך לתלמידי המשיח?‏ עלינו להכיר בכך שתגובתו של אדם למסר שבפינו עשויה להיות תלויה במקום שבו גדל.‏ לדוגמה,‏ אנשים מאירופה אולי לא יגיבו למסר באותו אופן שבו יגיבו אנשים מאסיה.‏ מדוע?‏ באירופה לרבים יש מושג מה על המקרא והם מכירים את הרעיון שאלוהים ברא הכול.‏ אך באסיה לרוב האנשים יש מעט ידע על המקרא,‏ אם בכלל,‏ והם אולי אינם מאמינים בקיומו של בורא.‏ לכן היה חיובי.‏ מדי שנה יש אנשים חילוניים ההופכים לעדי־יהוה.‏ לרבים כבר היו ערכי מוסר גבוהים,‏ והם חשו סלידה מצביעות דתית.‏ לאחרים היו ערכי מוסר נמוכים,‏ ולרבים מהם היו הרגלים פסולים שהיה עליהם לנטוש.‏ בעזרת יהוה אנו יכולים להיות בטוחים שנמצא את מי שיש להם ”‏נטיית הלב הנכונה לחיי עולם”‏ (‏מה״ש י״ג:‏48;‏ טימ״א ב׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ מ19.‏07 20,‏ 21 §3,‏ 4

בין שתקוותנו היא לחיות לנצח בשמיים ובין שהיא לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות,‏ עלינו להמשיך לחתור קדימה אל מטרה זו.‏ ללא תלות בנסיבות שלנו,‏ אל לנו להביט אל הדברים שמאחורינו,‏ ואל לנו לאפשר לדבר לעכב את התקדמותנו (‏פיל׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ אולי נראה שציפיותינו אינן מתממשות במועד שחשבנו.‏ אולי כוחנו הפיזי נחלש.‏ אולי אנו מתמודדים עם קשיים ורדיפות כבר שנים רבות.‏ כך או כך,‏ ’‏אל תהיה מודאג לגבי שום דבר’‏.‏ במקום זאת,‏ הצג לאלוהים את בקשותיך ואת תחינותיך,‏ והוא יעניק לך שלום העולה על כל מה שתוכל לדמיין (‏פיל׳ ד׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ בדומה לרץ במרוץ המתאמץ להגיע לקו הסיום,‏ הבה נמשיך להתמקד לגמרי במטרה לסיים את המרוץ לחיים.‏ הבה נתאמץ ונתקדם בלהיטות אל הדברים הנפלאים שלפנינו,‏ ככל שכוחנו ונסיבותינו מאפשרים לנו.‏ מ19.‏08 7 §16,‏ 17

מה אם קשה לנו לדעת מה לומר לאדם המוצף ביגון?‏ לפעמים הדמעות שלנו יכולות להביע יותר מהמילים שלנו.‏ כאשר אלעזר חברו של ישוע מת,‏ מרים,‏ מרתא ואחרים בכו על אחיהם וחברם האהוב.‏ כאשר הגיע ישוע כעבור ארבעה ימים,‏ ”‏דמעות זלגו”‏ גם מעיניו,‏ אף־על־פי שידע שהוא עומד להקים את אלעזר לתחייה (‏יוח׳ י״א:‏17,‏ 33–35‏)‏.‏ דמעותיו של ישוע שיקפו את רגשותיו של אביו.‏ הן גם הביעו את אהבתו של ישוע כלפי אותה משפחה,‏ מה שללא ספק ניחם את מרים ומרתא.‏ באופן דומה,‏ כשאחינו חשים באהבתנו ובדאגתנו,‏ הם יודעים שהם אינם לבד ושהם מוקפים בחברים דואגים ותומכים.‏ לעיתים עלינו פשוט להיות מאזינים טובים.‏ אפשר לאחיך לשפוך את ליבו,‏ ואל תיפגע ממילים משולחות רסן שאולי יאמר (‏איוב ו׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ ייתכן שהוא נתון למצוקה רגשית נוספת בשל לחץ מצד קרובי משפחה שאינם עדי־יהוה.‏ לכן התפלל יחד איתו.‏ התחנן ל”‏שומע תפילה”‏ שיעניק לו כוח וצלילות דעת (‏תהל׳ ס״ה:‏3‏)‏.‏ מ19.‏04 18,‏ 19 §18,‏ 19

בין שאנו משרתים בשדה ובין שאנו משרתים בבית־אל,‏ אנחנו מפתחים חיבה עמוקה לאנשים ואף למקום שבו אנו משרתים.‏ אנו חשים שליבנו נקרע אם מסיבה כלשהי עלינו לעזוב את משימתנו.‏ אנו מתגעגעים למי שנותרו מאחור ודואגים להם,‏ בייחוד אם נאלצנו לעזוב עקב רדיפות (‏מתי י׳:‏23;‏ קור״ב י״א:‏28,‏ 29‏)‏.‏ כמו כן,‏ במקרים רבים כאשר אנו מקבלים משימה חדשה — או אף שבים לביתנו — אנו חווים הלם תרבות.‏ מי שחווים שינוי במשימתם עלולים לפתע להתמודד עם קשיים כלכליים בלתי צפויים.‏ הם אולי חשים אי־ודאות,‏ חוסר ביטחון וייאוש.‏ מה יכול לעזור?‏ עלינו להישאר קרובים ליהוה (‏יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ כיצד נוכל לעשות כן?‏ עלינו לבטוח בו כ”‏שומע תפילה”‏ (‏תהל׳ ס״ה:‏3‏)‏.‏ יהוה מסוגל לעשות ”‏מעל ומעבר למה שאנו מבקשים או מעלים על דעתנו”‏ (‏אפ׳ ג׳:‏20‏)‏.‏ הוא אינו מגביל את עצמו רק למה שאנו מבקשים במפורש בתפילותינו.‏ הוא יכול לעשות את הבלתי צפוי,‏ מעבר לכל מה שנוכל לתאר לעצמנו,‏ כדי לפתור את בעיותינו.‏ מ19.‏08 20,‏ 21 §5,‏ 6

יש האומרים את המילה ”‏הר מגידון”‏ בהקשר למלחמה גרעינית או אסון סביבתי.‏ אולם המקרא אומר שהר מגידון כולל בתוכו בשורות טובות,‏ סיבה לשמחה!‏ (‏ההת׳ א׳:‏3‏)‏ מלחמת הר מגידון לא תשמיד את האנושות,‏ אלא תושיע אותה!‏ כיצד תעשה כן?‏ בכך שתשים קץ לשלטון האדם.‏ מלחמה זו תושיע את האנושות בכך שתמגר את הרשעים ותציל את הצדיקים,‏ וכן תגן על כוכב הלכת שלנו מפני הרס (‏ההת׳ י״א:‏18‏)‏.‏ המילה ”‏הר מגידון”‏ מופיעה רק פעם אחת בכתבי־הקודש,‏ ומקורה במונח שמשמעו ”‏הר מגידו”‏.‏ מגידו הייתה עיר בישראל הקדומה (‏יהו׳ י״ז:‏11‏)‏.‏ אך הר מגידון אינו מתייחס לאף מקום ממשי עלי אדמות.‏ הוא מתייחס למצב שבו ”‏מלכי כל העולם המיושב”‏ נאספים נגד יהוה (‏ההת׳ ט״ז:‏14‏)‏.‏ מ19.‏09 8 §1–3

האישה נזקקה נואשות לעזרה.‏ היא פנתה לרופאים רבים בתקווה לזכות להקלה,‏ אך 12 שנים אומללות חלפו והיא עדיין לא נרפאה.‏ על־פי התורה היא נחשבה לטמאה (‏וי׳ ט״ו:‏25‏)‏.‏ אז שמעה שישוע יכול לרפא את הסובלים,‏ ויצאה לחפשו.‏ כאשר מצאה אותו,‏ נגעה בכנף מעילו ומייד נרפאה!‏ אך ישוע עשה יותר מאשר לרפא את גופה — הוא השיב לה את כבודה.‏ לדוגמה,‏ בשעה ששוחח איתה,‏ השתמש במונח לבבי אך מכובד — ”‏בתי”‏.‏ אותה אישה ודאי חשה מרועננת,‏ מלאה בכוחות מחודשים (‏לוקס ח׳:‏44–48‏)‏.‏ שים לב שהאישה היא שהלכה לישוע.‏ היא נקטה יוזמה.‏ הדבר נכון גם בימינו — עלינו לעשות את המאמץ ’‏לבוא’‏ לישוע.‏ כיום ישוע לא ירפא באורח נס את המחלות הגופניות של מי ש’‏באים’‏ אליו.‏ אך הוא עדיין מושיט את ההזמנה:‏ ”‏בואו אליי.‏.‏.‏ ואני ארענן את נפשותיכם”‏ (‏מתי י״א:‏28‏)‏.‏ מ19.‏09 20 §2,‏ 3

לפני שנכתבה נבואה זו,‏ ניבא הנביא זכריה משהו דומה.‏ הוא כתב:‏ ”‏בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים,‏ והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור:‏ ’‏נלכה עימכם,‏ כי שמענו אלוהים עימכם’‏”‏ (‏זכ׳ ח׳:‏23‏)‏.‏ עדי־יהוה מבינים שכדי שאנשים מכל השפות ייאספו,‏ מן ההכרח לבשר את הבשורה הטובה בשפות רבות.‏ אנו מבצעים כעת את מלאכת התרגום הגדולה ביותר שנראתה בהיסטוריה ומתרגמים למאות שפות.‏ ברור אפוא שיהוה מחולל נס מודרני — הוא אוסף המון רב מכל העמים.‏ תודות לזמינותו של מזון רוחני בעוד ועוד שפות,‏ קבוצה מגוונת זו מאוחדת בעבודת אלוהים.‏ עדי־יהוה ידועים בפעילות הבישור שהם מבצעים בקנאות ובאהבת האחים השוררת ביניהם.‏ עד כמה מחזק אמונה!‏ (‏מתי כ״ד:‏14;‏ יוח׳ י״ג:‏35‏)‏.‏ מ19.‏09 30 §16,‏ 17

במהלך הצרה הגדולה אנשים יהיו בהלם כאשר יראו את כל מה שהחשיבו ליציב מאוד בעולם מתחיל להתמוטט.‏ הם ”‏יתייסרו”‏ ויחששו לחייהם בשעה שייכנסו לתקופה החשוכה ביותר בתולדות האנושות (‏צפ׳ א׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ באותה עת החיים ודאי יהפכו לקשים יותר גם עבור משרתי יהוה.‏ ייתכן שנסבול מקשיים מסוימים משום שנמשיך להיבדל מן העולם.‏ אולי יהיה עלינו להתמודד עם מידה של מחסור בצרכים בסיסיים.‏ ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ מכין אותנו כדי שנוכל לשמור על נאמנותנו במהלך הצרה הגדולה (‏מתי כ״ד:‏45‏)‏.‏ הוא עושה כן בדרכים רבות.‏ חשוב על דוגמה אחת:‏ הכינוסים האזוריים שלנו לשנים 2016–2018,‏ כינוסים שאכן היו בעיתם.‏ הם עודדו אותנו לחזק את התכונות הדרושות לנו בעודנו מתקרבים ליום יהוה.‏ מ19.‏10 14 §2;‏ 16 §10;‏ 17 §12

לאחר שאנו בולעים מזון,‏ מתרחשים תהליכים אוטומטיים והחומרים המזינים שבמזון הופכים לבסוף לחלק מגופנו.‏ תזונה טובה יכולה לתרום לבריאותנו,‏ ואילו תזונה לקויה מזיקה לה.‏ אולי לא נראה את התוצאות בן לילה,‏ אך עם הזמן ניתן יהיה להבחין בהן.‏ באופן דומה,‏ כאשר אנחנו בוחרים את הבידור שלנו,‏ אנחנו שולטים במה שאנחנו מכניסים לשכלנו.‏ לאחר מכן מתרחשים תהליכים אוטומטיים והבידור משפיע על שכלנו ועל ליבנו.‏ בידור טוב יכול לרענן אותנו,‏ ואילו בידור לא־הולם מזיק לנו (‏יעקב א׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ אולי לא נראה את השלכות הבידור הרע מייד,‏ אך לבסוף ניתן יהיה להבחין בהן בבירור.‏ זו הסיבה שהמקרא מזהיר אותנו:‏ ”‏כל מה שאדם זורע,‏ את זאת גם יקצור;‏ שכן מי שזורע למען בשרו,‏ מבשרו יקצור כיליון”‏ (‏גל׳ ו׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ עד כמה חשוב שנדחה כל צורת בידור המקדמת דברים שיהוה שונא!‏ (‏תהל׳ צ״ז:‏10‏)‏.‏ מ19.‏10 29,‏ 30 §12–14

יהוה הוכיח את אהבתו כלפינו בנותנו את בנו ככופר למעננו (‏יוח׳ ג׳:‏16‏)‏.‏ כיצד אנו מחקים את אהבתו של יהוה?‏ אנחנו רואים כל אחד מאחינו ומאחיותינו כחשוב ויקר,‏ ומקבלים בזרועות פתוחות ”‏שה אובד”‏ שחוזר ליהוה (‏תהל׳ קי״ט:‏176;‏ לוקס ט״ו:‏7,‏ 10‏)‏.‏ אנו מוכיחים שאנחנו אוהבים את אחינו ואת אחיותינו כאשר אנו נותנים מעצמנו,‏ למשל כשאנחנו עוזרים להם בשעת הצורך (‏יוח״א ג׳:‏17‏)‏.‏ ישוע הורה לתלמידיו לגלות אהבה המלווה בהקרבה עצמית (‏יוח׳ י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ מצוותו של ישוע נחשבת לחדשה מפני שהיא מורה לגלות סוג אהבה שלא נדרש במסגרת התורה שנתן אלוהים לעם ישראל:‏ עלינו לאהוב את אחינו לאמונה כפי שישוע אהב אותנו.‏ לשם כך יש לגלות אהבה המלווה בהקרבה עצמית.‏ אנו נקראים לאהוב את אחינו ואת אחיותינו אף יותר משאנו אוהבים את עצמנו.‏ עלינו לאהוב אותם אהבה כה עזה עד כי נהיה מוכנים לתת את חיינו למענם,‏ כפי שעשה ישוע למעננו.‏ מ19.‏05 4 §11–13

כדי לקבל את עזרתה של רוח הקודש עלינו להתמיד לבקש אותה בתפילה (‏לוקס י״א:‏13‏)‏.‏ משלו של ישוע בלוקס י״א:‏5–9 עוזר לנו גם לראות מדוע יהוה יעניק לנו את רוח הקודש.‏ האיש במשל רצה להיות מארח טוב.‏ הוא חש מחויבות להגיש מזון לאורח שהגיע אליו מאוחר בלילה,‏ אך לא היה בידו דבר להציע לו.‏ ישוע אמר שהשכן נענה לבקשתו של האיש ללחם בגלל התמדתו העיקשת.‏ מה הייתה הנקודה של ישוע?‏ אם אדם לא־מושלם מוכן לעזור לשכן המתמיד בבקשתו,‏ על אחת כמה וכמה אבינו השמימי טוב הלב יעזור למי שמתמידים לבקש ממנו את רוח הקודש.‏ מכאן שאנו יכולים להתפלל בביטחון שיהוה ייענה לבקשתנו הדחופה לקבל את רוח קודשו (‏תהל׳ י׳:‏17;‏ ס״ו:‏19‏)‏.‏ נוכל להיות סמוכים ובטוחים שחרף מאמציו הבלתי נלאים של השטן להביס אותנו,‏ נצא כשידנו על העליונה.‏ מ19.‏11 13 §17–19

ישוע ידע שלעיתים הוא והשליחים היו זקוקים למידה של מנוחה.‏ אולם רבים באותם ימים דמו לאיש העשיר במשלו של ישוע,‏ וכך גם המצב כיום.‏ האיש שכנע את נפשו:‏ ”‏את יכולה עכשיו להירגע,‏ לאכול,‏ לשתות וליהנות”‏ (‏לוקס י״ב:‏19;‏ טימ״ב ג׳:‏4‏)‏.‏ ליבו היה ממוקד במנוחה ובתענוגות.‏ לעומתו,‏ ישוע והשליחים לא מיקדו את חייהם בסיפוק רצונותיהם האישיים.‏ כיום אנו מנסים לחקות את ישוע בכך שאנו מנצלים את השעות שבהן איננו עובדים לא רק למנוחה,‏ אלא גם לעשיית הטוב על־ידי מתן עדות לאחרים ונוכחות באסיפות.‏ למעשה,‏ מלאכת עשיית התלמידים והנוכחות באסיפות חשובות מאוד עבורנו.‏ לכן אנו עושים כל מאמץ להמשיך לעשות את הדברים האלה למען יהוה (‏עב׳ י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ גם כשאנו בחופשה אנו שומרים על שגרה רוחנית של נוכחות באסיפות בכל מקום שבו אנו נמצאים,‏ ומחפשים הזדמנויות לבשר למי שאותם אנו פוגשים (‏טימ״ב ד׳:‏2‏)‏.‏ מ19.‏12 7 §16,‏ 17

יהוה מאפשר לנו לבחור כיצד לחיות את חיינו.‏ הוא מלמד אותנו כיצד לקבל החלטות טובות ועוזר לנו להצליח כשאנו מחליטים החלטות הרצויות בעיניו (‏תהל׳ קי״ט:‏173‏)‏.‏ ככל שאנו מיישמים את החוכמה המצויה בדבר־אלוהים,‏ כך אנו קוצרים הצלחה רבה יותר בקבלת החלטות טובות (‏עב׳ ה׳:‏14‏)‏.‏ אולם גם כשאנחנו מקבלים החלטה נבונה,‏ קשה לנו לפעמים להשלים את מה שהתחלנו בו.‏ חשוב על כמה דוגמאות:‏ אח צעיר מחליט לקרוא את המקרא כולו.‏ הוא דבק בהחלטתו למשך כמה שבועות,‏ אך לאחר מכן חדל ממנה מסיבה כלשהי.‏ אחות מחליטה לשרת כחלוצה רגילה,‏ אך ממשיכה לדחות את התאריך שבו תתחיל בחלוציות.‏ מועצת זקנים מחליטה פה אחד להתאמץ יותר בעריכת ביקורי רעייה לאחים והאחיות בקהילה,‏ אך גם כעבור חודשים רבים אינה מוציאה לפועל את החלטתה.‏ מצבים אלה אומנם שונים זה מזה,‏ אך יש להם דבר משותף.‏ אותן החלטות לא יושמו לגמרי.‏ מ19.‏11 26 §1,‏ 2

ישוע דימה את תקופתנו ל”‏ימי נוח”‏,‏ ואין ספק שאנו חיים ב”‏עיתות משבר קשות להתמודדות”‏ (‏מתי כ״ד:‏37;‏ טימ״ב ג׳:‏1‏)‏.‏ לאור זאת החליטו כמה זוגות לא להביא בינתיים ילדים לעולם כדי שיוכלו להקדיש זמן רב יותר לשירות המשיחי.‏ בבואם להחליט האם להביא ילדים לעולם וכמה,‏ זוגות נבונים ’‏מחשבים את ההוצאות’‏ (‏לוקס י״ד:‏28,‏ 29‏)‏.‏ הורים מנוסים מאשרים שגידול ילדים לא מצריך רק כסף,‏ אלא גם זמן וכוחות.‏ לכן,‏ חשוב שבני הזוג יבחנו שאלות כגון:‏ ’‏האם שנינו נצטרך לעבוד כדי לספק למשפחה את צרכיה הבסיסיים?‏ האם אנו מסכימים מה הם ”‏הצרכים הבסיסיים”‏ שלנו?‏ אם שנינו נצטרך לעבוד,‏ מי ישגיח על ילדינו?‏ מי ישפיע על חשיבתם ועל מעשיהם?‏’‏ זוגות הדנים ברוגע בשאלות אלה מיישמים את הכתוב בפסוק היומי.‏ מ19.‏12 23 §6,‏ 7

פעם אחר פעם התמודד השליח פאולוס עם מצבים מסכני חיים (‏קור״ב י״א:‏23–28‏)‏.‏ הוא גם התמודד עם ”‏קוץ בבשר”‏,‏ אולי בעיה בריאותית כלשהי (‏קור״ב י״ב:‏7‏)‏.‏ כמו כן,‏ הוא התמודד עם תחושת אכזבה לאחר שדימס,‏ שהיה חברו לעבודה,‏ נטש אותו בשל ”‏אהבתו לסדר העולמי הנוכחי”‏ (‏טימ״ב ד׳:‏10‏)‏.‏ פאולוס היה משיחי משוח אמיץ שעזר לאחרים בחוסר אנוכיות,‏ אך לעיתים אפילו הוא חש מיואש (‏רומ׳ ט׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ פאולוס קיבל את הנחמה והתמיכה אשר להן היה זקוק.‏ כיצד?‏ אין ספק שיהוה השתמש ברוח קודשו כדי לחזק אותו (‏קור״ב ד׳:‏7;‏ פיל׳ ד׳:‏13‏)‏.‏ אבל יהוה ניחם אותו גם באמצעות אחיו לאמונה.‏ פאולוס תיאר כמה מאותם אחים כ”‏מקור של נחמה גדולה”‏ (‏קול׳ ד׳:‏11‏)‏.‏ מבין מי שהזכיר בשמם היו אריסטרכוס,‏ טיכיקוס ומרקוס.‏ הם חיזקו את פאולוס ועזרו לו להחזיק מעמד.‏ מ20.‏01 8 §2,‏ 3

ישוע ציין שבלתי אפשרי להסביר במדויק למי שלא נמשח איך מרגיש מי ש’‏נולד מחדש’‏,‏ או ’‏נולד מן הרוח’‏ (‏יוח׳ ג׳:‏3–8‏)‏.‏ איזה שינוי בחשיבה מתרחש כאשר משיחיים נמשחים?‏ לפני שיהוה משח את אותם משיחיים,‏ הם הוקירו את התקווה לחיות לנצח על הארץ.‏ הם ציפו בכיליון עיניים לעת שבה ימגר יהוה את הרשע כולו ויהפוך את כדור הארץ לגן עדן.‏ הם אולי ראו בדמיונם כיצד הם מקבלים את פניהם של חברי משפחה או ידידים שמתו.‏ אך לאחר שנמשחו,‏ החלו לחשוב אחרת.‏ מדוע?‏ הם לא מאסו בתקווה הארצית.‏ הם לא שינו את דעתם בגלל לחצים רגשיים או מצוקה נפשית.‏ הם לא חשו לפתע שיהיה זה משעמם לחיות לנצח עלי אדמות.‏ יהוה השתמש ברוח קודשו כדי לשנות את צורת חשיבתם ואת התקווה שהם מוקירים.‏ מ20.‏01 22 §9–11

במסגרת התורה גברים ממונים לא טיפלו רק בעניינים רוחניים,‏ אלא גם בעניינים אזרחיים ופליליים.‏ אולם במסגרת ”‏תורת המשיח”‏ תפקידם של זקני־הקהילה הוא לעסוק בהיבטים הרוחניים של המעשה הפסול (‏גל׳ ו׳:‏2‏)‏.‏ הם מכירים בכך שאת האחריות לטפל במקרים אזרחיים ופליליים נתן אלוהים לרשויות השלטון.‏ אחריות זו כרוכה גם בסמכות להטיל עונשים כמו קנסות או מאסרים (‏רומ׳ י״ג:‏2–4‏)‏.‏ כיצד דואגים הזקנים להיבטים הרוחניים של חטאים חמורים?‏ הם נעזרים בכתבי־הקודש כדי לשקול את הדברים ולקבל החלטות.‏ הם זוכרים שאהבה היא העומדת בבסיסה של תורת המשיח.‏ אהבה מניעה את הזקנים לשאול:‏ מה צריך לעשות כדי לעזור לאדם כלשהו בקהילה שהיה קורבן של מעשה פסול?‏ באשר לחוטא,‏ אהבה תניע את הזקנים לתת את הדעת לשאלות הבאות:‏ האם הוא מגלה חרטה?‏ האם נוכל לעזור לו לשקם את בריאותו הרוחנית?‏ מ19.‏05 7 §23,‏ 24

ישוע הכיר בכך שאביו הוא מקור חייו ומכלכלם באמרו את הנאמר לעיל.‏ ישוע בטח לגמרי באביו,‏ ויהוה דאג למלא את צרכיו הגשמיים.‏ חשוב מכול,‏ יהוה דאג לצרכיו הרוחניים של ישוע (‏מתי ד׳:‏4‏)‏.‏ יהוה מספק גם את צרכינו הרוחניים.‏ באמצעות דברו הוא חשף את האמת על עצמו,‏ על מטרתו,‏ על משמעות החיים,‏ ועל מה שצופן העתיד.‏ הוא העניק לנו תשומת לב אישית כאשר למדנו לראשונה את האמת.‏ הוא השתמש בהורינו או במורה אחר כדי לעזור לנו להכיר אותו.‏ בנוסף,‏ אנחנו ממשיכים לקבל עזרה אדיבה מזקני־קהילה אוהבים ומאחים ואחיות בוגרים אחרים.‏ כמו כן,‏ יהוה מדריך אותנו באמצעות אסיפות הקהילה,‏ שם אנו לומדים לצד משפחתנו הרוחנית.‏ בדרכים אלה ואחרות מגלה יהוה התעניינות אבהית בכל אחד מאיתנו (‏תהל׳ ל״ב:‏8‏)‏.‏ מ20.‏02 3 §8;‏ 5 §13

במקום שבו הקנאה משגשגת לא יכול להיות שלום.‏ עלינו לעקור את הקנאה מליבנו ולהימנע מלזרוע קנאה בלב אחרים.‏ מה נוכל לעשות כדי לעזור לאחרים להילחם בקנאה,‏ וכיצד נוכל לקדם שלום?‏ גישתנו ומעשינו יכולים להשפיע על אחרים עד מאוד.‏ העולם רוצה ש’‏נתפאר’‏ בדברים שיש לנו (‏יוח״א ב׳:‏16‏)‏.‏ אולם גישה זו מקדמת קנאה.‏ נוכל להימנע מלהזין את קנאתם של אחרים אם לא נדבר כל הזמן על מה שיש לנו או על מה שאנו מתכננים לקנות.‏ דרך נוספת שבה נוכל להימנע מלקדם קנאה היא אם נהיה צנועים באשר לזכויות שיש לנו בקהילה.‏ אם אנו מושכים אליהן תשומת לב,‏ אנו יוצרים קרקע פורייה לקנאה.‏ בניגוד לכך,‏ כשאנו מגלים התעניינות כנה באחרים ומכירים בדברים הטובים שהם עושים,‏ אנו עוזרים להם להסתפק במה שיש להם ומקדמים אחדות ושלום בקהילה.‏ מ20.‏02 18 §15,‏ 16

תוכל ללמוד על יהוה דרך בריאתו (‏ההת׳ ד׳:‏11‏)‏.‏ הרהר בחוכמה הניכרת בצמחים ובבעלי החיים שברא.‏ נסה ללמוד על הדרך המופלאה שבה נוצר גופך (‏תהל׳ קל״ט:‏14‏)‏.‏ חשוב על העוצמה שאצר יהוה בשמש,‏ וזכור שהיא רק אחד ממיליארדי כוכבים (‏יש׳ מ׳:‏26‏)‏.‏ אם תעשה כן,‏ יגבר הכבוד שאתה רוחש ליהוה.‏ אולם הידיעה שיהוה חכם ורב־עוצמה היא רק חלק מהבסיס ליחסיך עימו.‏ כדי לפתח אהבה חזקה כלפיו עליך לדעת עליו יותר.‏ עליך להיות משוכנע שליהוה אכפת ממך באופן אישי.‏ זכור ש”‏אם תדרשנו,‏ יימצא לך”‏ (‏דה״א כ״ח:‏9‏)‏.‏ יהוה אומר:‏ ”‏משכתיך [‏אליי]‏”‏ (‏יר׳ ל״א:‏3‏)‏.‏ ככל שתגבר הערכתך כלפי כל מה שיהוה עושה למענך,‏ כך גם תעמיק אהבתך כלפיו.‏ מ20.‏03 4 §6,‏ 7

השליח פאולוס הציב דוגמה טובה.‏ הוא הפך את השירות לפעילות החשובה ביותר בחייו.‏ כאשר היה בקורינתוס במהלך מסע ההטפה השני שלו,‏ כספו אזל והיה עליו להקדיש זמן מה לעשיית אוהלים.‏ הוא עבד בתחום זה כדי להתפרנס ולבצע את שירותו,‏ כך שיוכל להכריז את הבשורה הטובה לקורינתים ”‏ללא תמורה”‏ (‏קור״ב י״א:‏7‏)‏.‏ אף־על־פי שהיה על פאולוס להקדיש זמן מה לעבודה חילונית,‏ הוא המשיך לתת עדיפות לשירות,‏ ובישר מדי שבת.‏ לאחר שנסיבותיו השתנו לטובה,‏ פאולוס יכול היה להקדיש תשומת לב רבה יותר לבשורה.‏ הוא ”‏החל.‏.‏.‏ להתמסר לגמרי להכרזת דבר אלוהים,‏ כשהוא מעיד באוזני היהודים ומוכיח להם שישוע הוא המשיח”‏ (‏מה״ש י״ח:‏3–5;‏ קור״ב י״א:‏9‏)‏.‏ לימים,‏ כששהה במעצר בית ברומא במשך שנתיים,‏ בישר פאולוס לאנשים שביקרו אותו וכתב איגרות (‏מה״ש כ״ח:‏16,‏ 30,‏ 31‏)‏.‏ פאולוס היה נחוש שלא לאפשר לדבר להפריע לשירותו.‏ מ19.‏04 4 §9