אוקטובר

אנו רואים שפע של ראיות לכך שיהוה מגן על משרתיו כיום.‏ חשוב על כך:‏ אנחנו מבשרים על האמת ומלמדים אותה בכל רחבי תבל (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ כתוצאה מכך,‏ אנו חושפים את מעלליו של השטן.‏ אין ספק שאילו היה זה בכוחו של השטן,‏ הוא היה משבית לגמרי את פעילותנו;‏ אך נבצר ממנו לעשות כן.‏ מכאן שאין אנו צריכים להיות מפוחדים בגלל הרוחות המרושעות.‏ אם נשמור על נאמנותנו ליהוה,‏ השדים לא יוכלו להסב לנו נזק תמידי.‏ עם זאת,‏ כולנו צריכים להתנגד לרוחות המרושעות ולבטוח ביהוה.‏ אם נעשה כן,‏ נזכה לברכות רבות ולא נלך שולל אחרי שקריו של השטן.‏ כמו כן,‏ לא נהיה משותקים מפחד מפני השדים.‏ מעל לכול,‏ נחזק את ידידותנו עם יהוה.‏ ”‏התייצבו נגד השטן”‏,‏ כתב התלמיד יעקב,‏ ”‏והוא יברח מפניכם.‏ קרבו לאלוהים,‏ והוא יקרב אליכם”‏ (‏יעקב ד׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ מ19.‏04 24 §15;‏ 25 §18

ילדיכם הם פיקדון קדוש,‏ ”‏נחלה מאת יהוה”‏.‏ זו האחריות שלכם לשמור על פיקדון זה.‏ מה תוכלו לעשות על מנת להגן על ילדיכם מפני התעללות?‏ ראשית,‏ לִמדו על נושא ההתעללות.‏ לִמדו על סוג האנשים המתעללים בילדים ועל השיטות שבהן הם נוקטים כדי להערים עליהם.‏ היו ערים לסכנות אפשריות (‏מש׳ כ״ב:‏3;‏ כ״ד:‏3‏)‏.‏ זכרו שברוב המקרים המתעלל הוא אדם שהילד כבר מכיר ובוטח בו.‏ שנית,‏ שמרו על תקשורת טובה עם ילדיכם (‏דב׳ ו׳:‏6,‏ 7;‏ יעקב א׳:‏19‏)‏.‏ זכרו שבמקרים רבים ילדים מהססים לדווח על ההתעללות.‏ ייתכן שהם פוחדים שלא יאמינו להם,‏ או אולי המתעלל איים עליהם שישמרו את מקרה ההתעללות בסוד.‏ אם אתם חשים שמשהו אינו כשורה,‏ נסו לדלות מהם מידע בעדינות באמצעות שאלות והקשיבו בסבלנות לתשובותיהם.‏ שלישית,‏ לַמדו את ילדיכם.‏ הסבירו להם מה לומר ומה לעשות במקרה שמישהו ינסה לגעת בהם בצורה לא־הולמת.‏ מ19.‏05 13 §19–22

מדוע יהוה מתעב אנשים גאוותנים?‏ אחת הסיבות לכך היא שמי שמפתחים ומקדמים אהבה עצמית מופרזת משקפים את יהירותו של השטן.‏ תאר לעצמך,‏ השטן חשב שישוע — מי שאלוהים השתמש בו כדי לברוא את הכול — צריך להשתחוות לו ולעבוד אותו!‏ (‏מתי ד׳:‏8,‏ 9;‏ קול׳ א׳:‏15,‏ 16‏)‏ אנשים בעלי חשיבות עצמית מופרזת מעין זו הם עדות נוספת לכך שחוכמת העולם היא סכלות בעיני אלוהים (‏קור״א ג׳:‏19‏)‏.‏ אך המקרא מסייע לנו לפתח השקפה מאוזנת על עצמנו.‏ הוא מכיר בעובדה שמידה של אהבה עצמית היא דבר ראוי.‏ ישוע אמר:‏ ”‏ואהבת לרעך כמוך”‏,‏ מה שמצביע על כך שעלינו להקדיש מידה סבירה של תשומת לב לצרכינו (‏מתי י״ט:‏19‏)‏.‏ אולם אין המקרא מלמד שעלינו לרומם את עצמנו מעל אחרים.‏ במקום זאת,‏ הוא מציין:‏ ”‏אל תעשו דבר מתוך יריבות או מתוך חשיבות עצמית,‏ אלא בשפלות רוח החשיבו את האחרים לנעלים מכם”‏ (‏פיל׳ ב׳:‏3;‏ רומ׳ י״ב:‏3‏)‏.‏ מ19.‏05 24 §13,‏ 14

חשוב על השינויים שהיה עליך לערוך כאשר קיבלת את האמת שבדבר־אלוהים והחלטת לשרת את יהוה.‏ כדי לעשות כן היה על רבים מאיתנו לחדול מהתנהגות פסולה כלשהי (‏קור״א ו׳:‏9–11‏)‏.‏ אנו אסירי תודה שיהוה עזר לנו לגבור על מעשים פסולים אלה!‏ עם זאת,‏ לעולם אל לנו להיתפס לשאננות.‏ אפילו שחדלנו מחטאים חמורים שביצענו לפני הטבילה,‏ אנחנו עדיין צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי להימנע מכל דבר העלול לפתות אותנו לשוב לסורנו.‏ נדרשת פעולה כפולה.‏ ראשית,‏ עלינו ’‏לחדול לתת לעולם הזה לעצב אותנו’‏,‏ או להכניס אותנו לתבנית שלו.‏ שנית,‏ עלינו ’‏להשתנות’‏ על־ידי התחדשות שכלנו.‏ השינוי כרוך ביותר משינוי שטחי בהופעה החיצונית.‏ הוא נוגע לכל נימי נפשנו.‏ עלינו לחדש את שכלנו — את הגישות,‏ הנטיות והרגשות החבויים ביותר.‏ מ19.‏06 9 §4–6

בשעת לחץ נוכל לחדש את כוחותינו על־ידי נוכחות באסיפות הקהילה.‏ כאשר אנחנו נוכחים באסיפות,‏ אנו מזמנים ליהוה הזדמנויות נוספות ’‏לעזור לנו ולנחם אותנו’‏.‏ שם הוא מחזק אותנו באמצעות רוח קודשו,‏ דברו ומשרתיו.‏ באסיפות אנו יכולים לעודד ולהתעודד (‏רומ׳ א׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ אחות ששמה סופיה אמרה:‏ ”‏יהוה ואגודת האחים שלנו עזרו לי להחזיק מעמד.‏ האסיפות היו חשובות מאוד עבורי.‏ שמתי לב שככל שאני יותר פעילה בשירות ובקהילה שלי,‏ קל לי יותר להתמודד עם מצוקות ודאגות”‏.‏ כשאנו חשים רפיון ידיים הבה נזכור שיהוה לא רק הבטיח הקלה מוחלטת בעתיד,‏ אלא גם מוכן לעזור לנו להתמודד עם מצוקות כיום.‏ הוא מעניק לנו ”‏הן את הרצון והן את הכוח”‏ לגבור על תחושות של רפיון ידיים וייאוש (‏פיל׳ ב׳:‏13‏)‏.‏ מ19.‏06 19 §17,‏ 18

לישוע היו ודאי הוראות חשובות מאוד לתת לתלמידיו,‏ שהרי אסיפה זו הייתה הדבר הראשון שארגן לאחר תחייתו!‏ באסיפה שארגן ישוע הוא תיאר את הפעילות החיונית שיבצעו תלמידיו במאה הראשונה — פעילות הדומה לזו שאנו מבצעים כיום.‏ ישוע אמר:‏ ”‏על כן,‏ לכו ועשו תלמידים מקרב כל העמים.‏.‏.‏ למדו אותם לקיים את כל מה שציוויתי עליכם”‏ (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ ישוע רוצה שכל תלמידיו יבשרו.‏ הוא לא הגביל צו זה ל־11 שליחיו הנאמנים.‏ מניין לנו?‏ ובכן,‏ האם השליחים היו היחידים שנכחו כאשר הצו לעשות תלמידים ניתן באותו הר בגליל?‏ זכור שהמלאך אמר לנשים:‏ ”‏תראו אותו [‏בגליל]‏”‏ (‏מתי כ״ח:‏7‏)‏.‏ לכן אין ספק שגם נשים נאמנות נכחו באותו אירוע.‏ מ20.‏01 2 §1–4

ישוע הסביר מדוע עלינו לצפות להתנגדות.‏ הוא אמר שישנאו אותנו מפני שאיננו חלק מהעולם.‏ הרדיפות אינן סימן להיעדר ברכת יהוה.‏ נהפוך הוא,‏ הן מצביעות על כך שאנחנו עושים את הטוב והישר.‏ מתנגדים בשר ודם אינם מסוגלים למחות את עבודת יהוה,‏ האל הכול יכול.‏ רבים ניסו לעשות כן ונכשלו.‏ חשוב על מה שאירע במלחמת העולם השנייה.‏ באותה תקופה ממשלות במדינות רבות רדפו בעוז את משרתי אלוהים.‏ פעילותם של עדי־יהוה נאסרה לא רק על־ידי המפלגה הנאצית בגרמניה,‏ אלא גם על־ידי הממשלות באוסטרליה,‏ בקנדה ובמדינות נוספות.‏ אך שים לב לעובדה הבאה.‏ כשפרצה המלחמה בשנת 1939,‏ היו 475,‏72 מבשרים ברחבי העולם.‏ מדיווחים עולה שבתום המלחמה בשנת 1945,‏ תודות לברכת יהוה,‏ היו 299,‏156 מבשרים.‏ מספר המבשרים גדל פי שניים ויותר!‏ מ19.‏07 9 §4,‏ 5

גם אם אינך מדריך כעת שיעור מקרא,‏ אתה יכול לסייע במלאכת עשיית התלמידים בדרכים אחרות.‏ לדוגמה,‏ אתה יכול לקבל בברכה את החדשים ולהתיידד איתם כשהם מגיעים לאולם המלכות.‏ בדרך זו תוכל לתרום את חלקך כך שישתכנעו שהאהבה מזהה אותנו כמשיחיים אמיתיים.‏ התשובות שאתה עונה באסיפות,‏ גם אם הן קצרות,‏ יכולות ללמד את החדשים כיצד להביע את אמונתם בכנות ובצורה מכובדת.‏ בנוסף,‏ תוכל להתלוות למבשר חדש בשירות ולעזור לו להשתמש בכתבי־הקודש כדי לשוחח עם אחרים.‏ כך למעשה תלמד אותו לחקות את המשיח (‏לוקס י׳:‏25–28‏)‏.‏ משיחיים רבים עסוקים מאוד מפני שיש להם אחריות חשובה.‏ בכל זאת,‏ הם מפנים זמן לניהול שיעורי מקרא,‏ ומפיקים מכך שמחה רבה.‏ מ19.‏07 17 §11,‏ 13

השליח פאולוס לא אפשר לדבר להסיח את דעתו,‏ לא לדברים שהשיג ולא לטעויות שביצע בעבר.‏ למעשה,‏ הוא אמר שהיה זה הכרחי ’‏לשכוח את מה שמאחוריו’‏ כדי ’‏להטיל את גופו קדימה לעבר מה שלפניו’‏,‏ כלומר כדי לסיים את המרוץ בהצלחה.‏ מה היו כמה מהדברים שהיו עלולים להסיח את דעתו של פאולוס?‏ ראשית,‏ הישגיו ביהדות היו מרשימים.‏ אך הוא ראה בדברים האלה ”‏ערימת פסולת”‏ (‏פיל׳ ג׳:‏3–8‏)‏.‏ שנית,‏ הוא לא אפשר לרגשי אשמה על כך שרדף בעבר את המשיחיים לשתק אותו.‏ ושלישית,‏ הוא לא חשב שכבר עשה מספיק למען יהוה.‏ לפאולוס היה שירות פורה חרף העובדה שנאסר,‏ הוכה,‏ נרגם באבנים ושסירתו נטרפה,‏ וכן חרף מחסור במזון ולבוש דל (‏קור״ב י״א:‏23–27‏)‏.‏ אולם ללא תלות בהישגים שכבר היו לו ובסבל שכבר חווה,‏ פאולוס ידע שהוא צריך לחתור קדימה.‏ הדבר נכון גם לגבינו.‏ מ19.‏08 3 §5

רבים מאחינו ואחיותינו מתגוררים במדינות שבהן לא ניתן לבשר בציבור או מבית לבית,‏ ולכן הם מוצאים דרכים אחרות להכריז את הבשורה הטובה (‏מתי י׳:‏17–20‏)‏.‏ באחת המדינות הללו משגיח נפה הציע שכל מבשר יכסה את ”‏שטח”‏ ההטפה שלו המורכב מקרובי משפחה,‏ שכנים,‏ חברים לספסל הלימודים,‏ עמיתים לעבודה ומכרים אחרים.‏ תוך שנתיים מספר הקהילות בנפה גדל משמעותית.‏ ייתכן שאנו מתגוררים במדינה שבה ניתן לבשר בחופשיות.‏ עם זאת,‏ אנו יכולים ללמוד לקח יקר ערך מדוגמתם של אחינו ואחיותינו מלאי התושייה:‏ תמיד חפש דרכים להשתתף כמיטב יכולתך בשירות,‏ בביטחון שיהוה יעניק לך את הכוח הדרוש לך כדי לגבור על כל מכשול (‏פיל׳ ב׳:‏13‏)‏.‏ בתקופה מכרעת זו הבה נבין מה הם הדברים החשובים יותר,‏ נהיה ללא רבב,‏ נימנע מלהכשיל את הזולת ונניב פרי צדקה.‏ אז תרבה אהבתנו ונסב כבוד לאבינו האוהב,‏ יהוה.‏ מ19.‏08 13 §17,‏ 18

רובנו לא נהנים להיות בחברת אנשים המתעקשים תמיד שהכול ייעשה בדרכם ומסרבים לקבל הצעות מאחרים.‏ מנגד,‏ אנו חשים רענון כאשר אחינו לאמונה מגלים ’‏הזדהות,‏ אהבת אחים,‏ רחמים ושפלות רוח’‏ (‏פט״א ג׳:‏8‏)‏.‏ אנו נמשכים לאנשים כאלה,‏ וקרוב לוודאי שגם הם יימשכו אלינו — כל עוד נהיה ענווים.‏ ענווה גם מקלה על חיינו.‏ יש להודות שלעיתים אנו שמים לב לדברים בחיים שאינם נראים צודקים או הוגנים.‏ מי שיש להם יכולות רבות אינם זוכים תמיד להכרה,‏ ואילו לעיתים מי שיש להם יכולות פחותות זוכים לכבוד רב יותר.‏ למרות זאת,‏ שלמה הכיר בכך שיהיה זה נבון לקבל את המציאות כמו שהיא במקום להיות מוטרדים מנסיבות שליליות (‏קהלת ו׳:‏9‏)‏.‏ אם אנו ענווים,‏ יהיה לנו קל יותר לקבל את החיים כפי שהם — ולא כפי שאנו חושבים שעליהם להיות.‏ מ19.‏09 4 §9,‏ 10

למי שמחזיקים במידה של סמכות יש הזדמנות להועיל לאחרים.‏ למשל,‏ יהוה מינה את האב לראש המשפחה,‏ והוא מצפה ממנו להדריך ולתקן את ילדיו (‏קור״א י״א:‏3‏)‏.‏ אולם סמכותו של האב מוגבלת — עליו לתת דין וחשבון ליהוה,‏ מי שכל משפחה חבה לו את שמה (‏אפ׳ ג׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ האבות מראים שהם נכנעים ליהוה כאשר הם משתמשים בסמכותם בדרך המשמחת אותו.‏ אל תשתמש לרעה בסמכות שנתן לך יהוה.‏ הודה בטעויותיך,‏ וקבל ברצון עצות המבוססות על המקרא מאחרים.‏ אם תעשה כן,‏ משפחתך תכבד אותך בשל ענוותך.‏ כאשר אתה מתפלל עם משפחתך,‏ שפוך את ליבך בפני יהוה — אַפשר להם לשמוע עד כמה אתה תלוי בו.‏ מעל לכול,‏ הצב את שירות יהוה במרכז חייך (‏דב׳ ו׳:‏6–9‏)‏.‏ דוגמתך הטובה היא אחת המתנות היקרות ביותר שתוכל להעניק למשפחתך.‏ מ19.‏09 15 §8;‏ 17 §14;‏ 18 §16

מרקוס שמח לשרת אחרים.‏ במקרים שונים שירת הן לצד השליח פאולוס והן לצד השליח פטרוס כאשר אלו מילאו את תפקידי האחריות שלהם,‏ ודאג ככל הנראה לצורכיהם הפיזיים (‏מה״ש י״ג:‏2–5;‏ פט״א ה׳:‏13‏)‏.‏ פאולוס תיאר את מרקוס כאחד מ’‏חבריו לעבודה למען מלכות אלוהים’‏ וכמקור ”‏לעזרה ולחיזוק”‏ (‏קול׳ ד׳:‏11‏,‏ הערת שוליים)‏.‏ מרקוס הפך לאחד מחבריו הקרובים של פאולוס.‏ למשל,‏ כאשר שהה פאולוס במאסרו האחרון ברומא,‏ בסביבות 65 לספירה,‏ הוא כתב את איגרתו השנייה לטימותיאוס.‏ באיגרת זו ביקש מטימותיאוס לבוא לרומא יחד עם מרקוס (‏טימ״ב ד׳:‏11‏)‏.‏ אין ספק שפאולוס העריך את השירות הנאמן שביצע בעבר מרקוס,‏ ולכן ביקש שיהיה לצידו בעת מכרעת זו.‏ מרקוס עזר לפאולוס בדרכים מעשיות,‏ אולי בכך שסיפק לו מזון או פריטים שנדרשו לו לכתיבה.‏ התמיכה והעידוד שקיבל פאולוס ככל הנראה עזרו לו להחזיק מעמד בימיו האחרונים לפני הוצאתו להורג.‏ מ20.‏01 11 §12,‏ 13

בחרנו בחיים הכרוכים בהקרבה עצמית ובעבודה קשה,‏ וישוע הזהיר אותנו שנירדף.‏ אבל אנחנו יכולים לצפות שיהוה ייתן לנו את הכוח לעמוד בכל קושי.‏ ככל שנחזיק מעמד,‏ נהיה חזקים יותר (‏יעקב א׳:‏2–4‏)‏.‏ אנו יכולים גם לצפות שיהוה ידאג לנו,‏ שישוע ירעה אותנו,‏ ושאחינו ואחיותינו יעודדו אותנו (‏מתי ו׳:‏31–33;‏ יוח׳ י׳:‏14;‏ תסל״א ה׳:‏11‏)‏.‏ האישה שסבלה מ”‏הפרשות דם”‏ זכתה לרענון ממש באותו היום שבו ריפא אותה ישוע (‏לוקס ח׳:‏43–48‏)‏.‏ אבל היא הייתה זוכה לרענון מתמשך רק אם הייתה הופכת לתלמידה נאמנה שלו.‏ מה עשתה לדעתך?‏ אם אכן בחרה להיכנס תחת עולו של ישוע,‏ חשוב איזה גמול ציפה לה — לשרת עם ישוע בשמיים!‏ כל הקרבה שהקריבה כדי ללכת אחרי המשיח מחווירה בהשוואה לברכה זו.‏ אין זה משנה מהי תקוותנו — לחיות לנצח בשמיים או עלי אדמות — אנו אסירי תודה שנענינו להזמנתו של ישוע:‏ ”‏בואו אליי”‏.‏ מ19.‏09 25 §21,‏ 22

כאשר נזקקו אנשיו של דוד לעזרה,‏ הם ביקשו מאדם עשיר מקרב בני ישראל ששמו נבל שיספק להם מעט מזון.‏ הם חשו חופשיים לבקש זאת מפני שקודם לכן הגנו על צאנו של נבל במדבר.‏ אולם נבל האנוכי לא היה מוכן לספק להם דבר.‏ דוד התמלא זעם והתכוון להרוג את נבל ואת כל הזכרים בביתו (‏שמ״א כ״ה:‏3–13,‏ 22‏)‏.‏ אולם אשתו של נבל,‏ אביגיל,‏ הייתה לא רק יפה אלא גם נבונה.‏ היא גילתה אומץ רב כאשר נפלה לרגליו של דוד וקראה לו לא לנקום כדי שלא תרבוץ עליו אשמת דמים.‏ היא יעצה לו בטקט להותיר את העניין בידיו של יהוה.‏ מילותיה הענוות של אביגיל ומעשיה הנבונים נגעו לליבו של דוד.‏ בצדק הסיק שיהוה הוא ששלח אותה (‏שמ״א כ״ה:‏23–28,‏ 32–34‏)‏.‏ התכונות שאביגיל טיפחה הפכו אותה לכלי יעיל בידיים של יהוה.‏ באופן דומה,‏ אחיות משיחיות המפתחות טקט ותבונה יכולות להיות כלי בידיים של יהוה ולבנות את משפחותיהן ואחרים בקהילה (‏טיט׳ ב׳:‏3–5‏)‏.‏ מ19.‏10 23 §10

כל המשיחיים האמיתיים צריכים להמשיך להיבדל לחלוטין מבבל הגדולה.‏ ייתכן שלפני שתלמיד מקרא למד את האמת הוא השתייך לדת כזב.‏ ייתכן שנכח בטקסיה הדתיים או נטל חלק בפעילויותיה,‏ או שתרם כספים לדת זו.‏ לפני שתלמיד מקרא מקבל אישור להיות מבשר לא־טבול,‏ עליו לנתק כל קשר עם דת כזב.‏ הוא צריך למסור מכתב התנתקות,‏ או בדרך אחרת לבטל לגמרי את החברות שלו בכנסייה שאליה השתייך ובכל ארגון אחר שיש לו קשר לבבל הגדולה.‏ משיחי אמיתי צריך לוודא שאין כל קשר בין עבודתו החילונית לבין בבל הגדולה (‏קור״ב ו׳:‏14–17‏)‏.‏ מדוע אנו נוקטים עמדה נחרצת זו?‏ מפני שאין אנו רוצים להשתתף במעשיהם ובחטאיהם של ארגונים דתיים הטמאים בעיני אלוהים (‏יש׳ נ״ב:‏11‏)‏.‏ מ19.‏10 12 §16,‏ 17

ירמיהו כתב את הספר הנושא את שמו וככל הנראה גם את ספרי המקרא הידועים כמלכים א׳ ומלכים ב׳.‏ משימה זו ודאי עזרה לו לראות עד כמה יהוה רחמן כלפי בני אדם לא־מושלמים.‏ הוא ידע,‏ לדוגמה,‏ שכאשר המלך אחאב התחרט על מעשיו הרעים,‏ יהוה החליט לחסוך ממנו את המחזה של השמדת כל משפחתו (‏מל״א כ״א:‏27–29‏)‏.‏ כמו כן,‏ ירמיהו ידע שמנשה הכעיס את יהוה אף יותר מאחאב,‏ אך יהוה סלח לו מפני שהתחרט (‏מל״ב כ״א:‏16,‏ 17;‏ דה״ב ל״ג:‏10–13‏)‏.‏ המקרים האלה ודאי עזרו לירמיהו לחקות את הסבלנות והרחמים של אלוהים.‏ חשוב כיצד נהג ירמיהו כאשר לזמן מה דעתו של ברוך הוסחה ממשימתו.‏ במקום למהר להתייאש מחברו,‏ ירמיהו עזר לברוך ומסר לו את המסר האדיב אך הישיר שמאת אלוהים (‏יר׳ מ״ה:‏1–5‏)‏.‏ מ19.‏11 6 §14,‏ 15

בספר ויקרא אנו לומדים שאדם מקרב בני ישראל יכול היה להקריב זבח שלמים ”‏על תודה”‏,‏ כלומר כביטוי להכרת תודה (‏וי׳ ז׳:‏11–13,‏ 16–18‏)‏.‏ הוא הקריב זבח זה לא מתוך חובה,‏ אלא מרצון.‏ בדומה לאותם זבחי שלמים שירותנו את יהוה הוא ביטוי לרגשות שלנו כלפיו מרצוננו החופשי.‏ אנו נותנים ליהוה את מיטבנו,‏ ועושים כן מפני שאנו אוהבים אותו בכל ליבנו.‏ עד כמה ודאי שמח יהוה לראות מיליוני אנשים המשרתים אותו ברצון מתוך אהבה עמוקה כלפיו וכלפי דרכיו.‏ יהוה רואה ומוקיר לא רק את המעשים שלנו,‏ אלא גם את המניעים שלנו.‏ לדוגמה,‏ אם אתה קשיש ואינך מסוגל לעשות עוד כפי שהיית רוצה,‏ היה בטוח שיהוה רואה מעבר למגבלותיך.‏ אולי אתה מרגיש שאתה יכול לתת מעט,‏ אבל יהוה רואה את האהבה המצויה עמוק בליבך אשר מניעה אותך לעשות את מה שאתה מסוגל לעשות.‏ הוא שמח לקבל את המיטב שלך.‏ מ19.‏11 22 §9;‏ 23 §11,‏ 12

בכל הנוגע לעבודה,‏ האיזון חשוב.‏ שלמה המלך כתב בהשראת אלוהים:‏ ”‏עת לכל חפץ”‏.‏ הוא הזכיר נטיעה,‏ בנייה,‏ בכי,‏ צחוק,‏ ריקוד ופעילויות נוספות (‏קהלת ג׳:‏1–8‏)‏.‏ אין ספק ששני היבטים יסודיים בחיים הם עבודה ומנוחה.‏ לישוע הייתה השקפה מאוזנת על שני היבטים אלה.‏ במקרה אחד,‏ כאשר שבו השליחים ממסע הטפה,‏ הם היו כה עסוקים ש”‏לא היה להם פנאי אפילו לאכול את ארוחתם”‏.‏ ישוע אמר להם את המילים המופיעות בפסוק היומי (‏מר׳ ו׳:‏30–34‏)‏.‏ אף־על־פי שלא תמיד התאפשר לו ולשליחיו לנוח כפי שהיו רוצים,‏ ישוע ידע שכל אחד מהם זקוק למנוחה.‏ לעיתים מידה של מנוחה או שינוי בשגרה אכן נחוצים.‏ ניתן להבין זאת מסידור שערך יהוה עבור עמו הקדום — יום השבת.‏ אומנם אין אנו כפופים לתורת משה,‏ אך אנו יכולים להפיק תועלת מבחינת הנאמר בה על השבת.‏ מ19.‏12 3 §6,‏ 7

יהוה הבטיח לדאוג למשרתיו הנאמנים,‏ והוא חש מחויבות לקיים הבטחה זו (‏תהל׳ ל״א:‏2–4‏)‏.‏ בנוסף,‏ יהוה יודע שנהיה שבורים אם הוא לא ידאג למי שמשתייכים למשפחתו.‏ הוא מבטיח לספק את צרכינו החומריים והרוחניים,‏ ודבר לא יעצור בעדו מלקיים הבטחה זו!‏ (‏מתי ו׳:‏30–33;‏ כ״ד:‏45‏)‏ כשאנו זוכרים מדוע יהוה מקיים את הבטחותיו,‏ זה מאפשר לנו להתמודד עם קשיים כלכליים בביטחון.‏ חשוב על דוגמתם של המשיחיים מהמאה הראשונה.‏ כאשר החלה רדיפה גדולה נגד הקהילה בירושלים,‏ ”‏כולם מלבד השליחים נפוצו”‏ (‏מה״ש ח׳:‏1‏)‏.‏ משמעות הדבר שהמשיחיים חוו משבר כלכלי — הם ככל הנראה איבדו את בתיהם ואת עסקיהם.‏ אך יהוה לא נטש אותם,‏ והם גם לא איבדו את שמחתם (‏מה״ש ח׳:‏4;‏ עב׳ י״ג:‏5,‏ 6;‏ יעקב א׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ יהוה תמך באותם משיחיים נאמנים,‏ והוא יתמוך גם בנו (‏תהל׳ ל״ז:‏18,‏ 19‏)‏.‏ מ20.‏01 17,‏ 18 §14,‏ 15

כאשר הגן דוד על צאן אביו מפני אריה ומפני דוב,‏ הוא הכיר בכך שהיה זה יהוה שעזר לו לגבור על חיות טרף עוצמתיות אלה.‏ כאשר הביס את הלוחם הענק גוליית,‏ דוד ראה בבירור שיהוה הוא שהדריך אותו (‏שמ״א י״ז:‏37‏)‏.‏ כמו כן,‏ כאשר נמלט משאול המלך אחוז הקנאה,‏ דוד הכיר בכך שיהוה הוא שהושיע אותו (‏תהל׳ י״ח:‏1‏)‏.‏ אדם גאוותן עלול היה לזקוף לזכותו הישגים אלה.‏ אך דוד היה עניו,‏ ולכן היה מסוגל להבחין ביד יהוה בחייו.‏ מה הלקח עבורנו?‏ עלינו לעשות יותר מאשר רק לבקש את עזרתו של יהוה.‏ עלינו גם לנסות להבחין מתי וכיצד הוא מספק לנו עזרה.‏ אם נכיר בענווה במגבלות שלנו,‏ נִראה בבירור כיצד יהוה משלים את מה שנבצר מאיתנו לעשות.‏ בכל פעם שאנחנו רואים כיצד יהוה עוזר לנו,‏ הקשר שלנו איתו מתחזק.‏ מ19.‏12 20 §18,‏ 19

יש לנו סיבות רבות להאמין שיהוה מעריך אותנו.‏ הוא משך אותנו אליו ושם לב איך הגבנו לבשורה הטובה (‏יוח׳ ו׳:‏44‏)‏.‏ כשהתחלנו לקרוב ליהוה,‏ גם הוא קרב אלינו (‏יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ בנוסף,‏ יהוה מקדיש זמן ומאמצים כדי ללמד אותנו,‏ מה שמראה שאנו יקרים בעיניו.‏ הוא יודע אילו מין אנשים אנחנו כעת ואילו מין אנשים אנחנו יכולים להפוך להיות.‏ הוא גם מטיל עלינו מוסר מפני שהוא אוהב אותנו.‏ איזו עדות רבת־עוצמה לכך שיהוה מעריך אותנו!‏ היו שהחשיבו את דוד המלך לחסר ערך,‏ אך הוא ידע שיהוה אוהב אותו ותומך בו.‏ מחשבה זו השפיעה על האופן שבו תפס דוד את מצבו (‏שמ״ב ט״ז:‏5–7‏)‏.‏ כשאנו חשים מדוכדכים או ניצבים מול קשיים,‏ יהוה יכול לעזור לנו לראות דברים בצורה שונה ולהתגבר על כל מכשול (‏תהל׳ י״ח:‏28–30‏)‏.‏ כאשר אנו נהנים מתמיכתו של יהוה,‏ שום דבר אינו יכול למנוע מאיתנו לשרת אותו בשמחה (‏רומ׳ ח׳:‏31‏)‏.‏ מ20.‏01 15 §7,‏ 8

כשאתה מנהל שיעור מקרא,‏ התחל את השיעור בתפילה.‏ באיזה שלב כדאי להתחיל לפתוח ולסיים את השיעור בתפילה?‏ בדרך כלל,‏ מוקדם ככל האפשר.‏ ברוב המקרים מוטב לעשות כן בשבועות הראשונים אחרי שנוסדה תוכנית שיעורי מקרא קבועה.‏ עלינו לעזור לתלמיד להגיע למסקנה שאנו יכולים להבין את דברו של אלוהים רק בעזרת רוח אלוהים.‏ כדי להעלות את נושא התפילה יש מורים המקריאים את הכתוב ביעקב א׳:‏5‏:‏ ”‏אם למישהו מכם תחסר חוכמה,‏ שימשיך לבקש מאלוהים”‏.‏ לאחר מכן המורה שואל את התלמיד:‏ ”‏כיצד נוכל לבקש חוכמה מאלוהים?‏”‏ התלמיד ודאי יסכים שעלינו להתפלל אליו.‏ למד את תלמידך איך להתפלל.‏ חזק את ביטחונו בכך שיהוה רוצה לשמוע את תפילותיו הכנות.‏ הסבר שבתפילותינו האישיות אנחנו יכולים למעשה לפתוח את ליבנו ליהוה,‏ ולבטא רגשות שאולי נהסס לחלוק עם מישהו אחר.‏ אחרי הכול,‏ יהוה כבר מודע למחשבותינו הכמוסות ביותר (‏תהל׳ קל״ט:‏2–4‏)‏.‏ מ20.‏01 2 §3;‏ 5 §11,‏ 12

יהוה מחליט מתי הוא בוחר את המשוחים (‏רומ׳ ח׳:‏28–30‏)‏.‏ יהוה החל לבחור משוחים לאחר תחייתו של ישוע.‏ נראה שבמאה הראשונה לספירה כל המשיחיים האמיתיים היו משוחים.‏ במאות שחלפו רוב האנשים שטענו שהם משיחיים לא באמת הלכו בעקבות ישוע.‏ עם זאת,‏ במהלך שנים אלה,‏ משח יהוה את המעטים שהיו משיחיים אמיתיים.‏ הם היו כמו החיטים שישוע אמר שיגדלו בין העשבים הרעים (‏מתי י״ג:‏24–30‏)‏.‏ במהלך תקופה זו של אחרית הימים ממשיך יהוה לבחור אנשים שיהיו חלק מה־000,‏144.‏ לכן אם אלוהים מחליט לבחור כמה מהם בדיוק לפני הקץ,‏ כמובן שאל לנו להטיל ספק בחוכמתו (‏רומ׳ ט׳:‏11ב‏)‏.‏ עלינו להישמר פן נגיב כפי שהגיבו הפועלים שאותם תיאר ישוע באחד ממשליו.‏ הם התלוננו על הדרך שבה נהג אדונם במי שהחלו לעבוד בשעה האחרונה (‏מתי כ׳:‏8–15‏)‏.‏ מ20.‏01 30 §14

יהוה רוצה שמשפחתו תהיה מאושרת.‏ יש לנו סיבות רבות לשמוח כבר עתה,‏ אף־על־פי שאנו אולי חווים קשיים.‏ לדוגמה,‏ אנו בטוחים שאבינו השמימי אוהב אותנו עד מאוד.‏ יש לנו ידע מדויק מתוך המקרא,‏ דבר־אלוהים (‏יר׳ ט״ו:‏16‏)‏.‏ בנוסף,‏ אנו חלק ממשפחה מיוחדת המורכבת מאנשים האוהבים את יהוה,‏ את אמות המידה הגבוהות שלו באשר למוסר ואיש את רעהו (‏תהל׳ ק״ו:‏4,‏ 5‏)‏.‏ אנו יכולים להמשיך להיות מאושרים מפני שאנו מחזיקים בתקווה הוודאית שהחיים בעתיד יהיו טובים אף יותר.‏ אנו יודעים שבקרוב ימגר יהוה את הרשע כולו,‏ ושתחת מלכותו הארץ תשוב להיות גן עדן.‏ כמו כן,‏ יש לנו התקווה הנפלאה שהמתים יוקמו לתחייה ויתאחדו עם יקיריהם (‏יוח׳ ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ איזו שמחה תהיה זו!‏ וחשוב מכול,‏ אנו בטוחים שבקרוב כולם בשמיים ועלי אדמות יעניקו לאבינו האוהב את הכבוד,‏ ההלל והמסירות אשר להם הוא ראוי.‏ מ20.‏02 13 §15,‏ 16

אם ביצעת חטא חמור,‏ אל תנסה להסתיר אותו.‏ במקום זאת,‏ פנה ליהוה בתפילה והתוודה בגלוי על החטא שלך.‏ בעקבות זאת תחוש מידה של הקלה מהדאגה הנובעת ממצפונך המיוסר.‏ אך אם אתה רוצה לשקם את יחסיך עם יהוה,‏ עליך לעשות יותר מאשר רק להתפלל.‏ עליך להיות מוכן לקבל מוסר.‏ כאשר שלח יהוה את הנביא נתן כדי לחשוף את חטאו של דוד המלך עם בת־שבע,‏ דוד לא הצדיק את עצמו או ניסה להמעיט בחומרת החטא.‏ הוא מייד הודה שחטא לא רק נגד בעלה של בת־שבע,‏ אלא,‏ מעל הכול,‏ נגד יהוה.‏ דוד נכנע למוסר שנתן לו יהוה,‏ ויהוה סלח לו (‏שמ״ב י״ב:‏10–14‏)‏.‏ אם ביצענו חטא חמור,‏ עלינו לדבר עם מי שאותם מינה יהוה לרעות אותנו (‏יעקב ה׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ כמו כן,‏ עלינו להדוף את הדחף להצדיק את עצמנו.‏ ככל שנמהר להיכנע למוסר שנקבל,‏ יהא אשר יהא,‏ ולפעול על־פיו,‏ נוכל לשוב וליהנות מהר יותר משלווה ומשמחה.‏ מ20.‏02 24 §17,‏ 18

‏’‏עשרת האנשים’‏ מסמלים את מי שיש להם התקווה לחיות לנצח על הארץ.‏ הם יודעים שיהוה בירך את קבוצת המשוחים שאותה מסמל ה”‏יהודי”‏ ורואים זאת לכבוד לעבוד אותו יחד איתם.‏ אף־על־פי שאין זה אפשרי לדעת את שמותיהם של כל אחד מהמשוחים החיים כיום על הארץ,‏ מי שיש להם התקווה לחיות על הארץ יכולים ’‏ללכת עם’‏ המשוחים.‏ כיצד?‏ הפסוק היומי משיב על כך.‏ שים לב שהפסוק מזכיר איש יהודי אחד.‏ אך בשני המקרים הפניה ”‏עימכם”‏ היא ברבים.‏ משמע הדבר שאותו יהודי אינו מסמל אדם אחד בלבד,‏ אלא את כל קבוצת המשוחים.‏ מי שאינם משוחים משרתים את יהוה יחד עם המשוחים.‏ אולם אין הם רואים בהם מנהיגיהם.‏ הם מבינים שישוע הוא מנהיגם (‏מתי כ״ג:‏10‏)‏.‏ מ20.‏01 26 §1,‏ 2

ישוע אמר שתלמידיו האמיתיים יזוהו בבירור אם יגלו את אותו סוג אהבה שהוא גילה.‏ מילים אלו היו נכונות במאה הראשונה,‏ והן נכונות גם כיום.‏ לכן חשוב שנגבר על כל מכשול וננהג זה בזה באהבה.‏ שאל את עצמך:‏ ’‏מה אוכל ללמוד מאחים ואחיות הממשיכים לנהוג זה בזה באהבה למרות קשיים?‏’‏ אי־שלמותנו מקשה עלינו לגלות אהבה עזה זה לזה.‏ אך עלינו לנסות לחקות את המשיח.‏ ישוע לימד אותנו עד כמה חשוב להשכין שלום עם אח שיש לו דבר נגדנו (‏מתי ה׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ הוא הדגיש שאם אנו רוצים לשמח את אלוהים,‏ עלינו לשמור על יחסים טובים עם אחרים.‏ יהוה שמח כשאנו עושים כל שביכולתנו כדי להשכין שלום עם אחינו.‏ הוא לא יקבל את שירותנו אם לא נניח לתרעומת ואם נסרב אפילו לנסות להשכין שלום (‏יוח״א ד׳:‏20‏)‏.‏ מ20.‏03 24 §1–4

השטן,‏ ”‏אבי השקר”‏,‏ מטעה אנשים עוד משחר ההיסטוריה האנושית (‏יוח׳ ח׳:‏44‏)‏.‏ חלק משקריו נוגעים לתורות כזב באשר למוות ובאשר לחיים אחרי המוות.‏ התורות הללו הן הבסיס למספר רב של מנהגים ואמונות תפלות נפוצים.‏ מדוע אנשים כה רבים מולכים שולל?‏ השקרים שמספר השטן על המוות מנצלים את הרגשות הטבעיים שיש לנו באשר למוות.‏ הואיל ונבראנו לחיות לנצח,‏ אין אנו רוצים למות (‏קהלת ג׳:‏11‏)‏.‏ אנחנו רואים במוות אויב (‏קור״א ט״ו:‏26‏)‏.‏ חרף מאמציו לא הצליח השטן להסתיר את האמת בנוגע למוות.‏ למעשה,‏ כיום אנשים רבים יותר מתמיד יודעים ומכריזים את מה שמלמד המקרא באשר למצב המתים ולתקוותם (‏קהלת ט׳:‏5,‏ 10;‏ מה״ש כ״ד:‏15‏)‏.‏ האמיתות הללו מנחמות אותנו וחוסכות מאיתנו פחדים מיותרים ואי־ודאות.‏ מ19.‏04 14 §1;‏ 15 §5,‏ 6

יהוה אלוהים אוהב את משרתיו.‏ הוא תמיד אהב אותם,‏ ותמיד יאהב.‏ הוא גם אוהב משפט,‏ או צדק (‏תהל׳ ל״ג:‏5‏)‏.‏ לכן אנו יכולים להיות בטוחים בשני דברים:‏ (‏1)‏ כואב ליהוה כשמשרתיו מקבלים יחס לא־הוגן.‏ (‏2)‏ הוא יוודא שהצדק ייעשה.‏ התורה שנתן אלוהים לעם ישראל באמצעות משה מבוססת על אהבה.‏ היא קידמה צדק עבור כולם,‏ גם עבור הפגיעים (‏דב׳ י׳:‏18‏)‏.‏ תורה זו חושפת בפנינו עד כמה דואג יהוה למשרתיו.‏ תורת משה פגה ב־33 לספירה,‏ כאשר נוסדה הקהילה המשיחית.‏ האם משמע הדבר שהמשיחיים כבר אינם יכולים ליהנות מהיתרונות שיש לתורה המבוססת על אהבה ומקדמת צדק?‏ ההיפך הוא הנכון.‏ המשיחיים קיבלו תורה חדשה — ”‏תורת המשיח”‏.‏ ישוע לא כתב קובץ חוקים עבור תלמידיו.‏ עם זאת,‏ הוא נתן להם הנחיות,‏ מצוות ועקרונות שבהם עליהם לדבוק.‏ ”‏תורת המשיח”‏ כוללת בתוכה את כל מה שלימד ישוע.‏ מ19.‏05 2 §1–3

לבני אדם יש צורך טבעי בנחמה ויכולת מדהימה לנחם אחרים.‏ למשל,‏ כאשר ילד קטן נופל במהלך משחק ופוצע את הברך,‏ הוא ודאי רץ בבכי לאימא או לאבא.‏ אומנם אין ביכולתם של ההורים לרפא את הפצע,‏ אך הם יכולים לנחם את הילד.‏ הם ישאלו מה קרה,‏ ימחו את דמעותיו וירגיעו אותו במילים,‏ בחיבוקים ובליטופים.‏ הם גם יטפלו בפצע או יחבשו אותו.‏ תוך זמן קצר הילד יפסיק לבכות ואולי אפילו יחזור לשחק.‏ אט אט הפצע יתרפא.‏ אולם לעיתים ילדים נפגעים בדרכים חמורות בהרבה.‏ יש החווים התעללות מינית.‏ ההתעללות עלולה להתרחש פעם אחת,‏ או פעמים רבות במשך תקופה של שנים.‏ כך או כך ההתעללות עלולה להותיר צלקות רגשיות עמוקות.‏ בכמה מקרים המתעלל נתפס ומוענש.‏ במקרים אחרים נראה שהוא חומק מעונש.‏ אולם גם אם הצדק נעשה מייד,‏ ההשלכות המזיקות של ההתעללות עלולות ללוות את הקורבן גם בבגרותו.‏ מ19.‏05 14 §1,‏ 2