נובמבר

אנשים רבים כיום הנחשבים לחכמים בזים לעצות המקרא באשר לחשיבות עצמית.‏ הם אומרים שאם תחשיב את האחרים לנעלים ממך,‏ תהיה פגיע ואחרים ינצלו אותך.‏ אך איזה פרי מניבה הגישה האנוכית שמקדם עולמו של השטן?‏ האם אנשים אנוכיים מאושרים?‏ האם יש להם משפחות מאושרות וחברים אמיתיים?‏ האם יש להם יחסי ידידות קרובים עם אלוהים?‏ ממה שאתה רואה,‏ מה מוביל לתוצאות הטובות ביותר — יישום חוכמת העולם או יישום החוכמה המצויה בדבר־אלוהים?‏ (‏קור״א ג׳:‏19‏)‏ אנשים המיישמים את העצות של מי שנחשבים בעיני העולם לחכמים הם כמו תייר המבקש מתייר אחר הכוונה בדרך,‏ בעוד ששניהם אבודים.‏ ישוע אמר באשר לאנשים ”‏החכמים”‏ בימיו:‏ ”‏מורי דרך עיוורים הם.‏ ואם עיוור מדריך עיוור,‏ שניהם ייפלו לתוך בור”‏ (‏מתי ט״ו:‏14‏)‏.‏ חוכמת העולם הזה היא אכן סכלות בעיני אלוהים.‏ מ19.‏05 24,‏ 25 §14–16

בשנים האחרונות אנו רואים עלייה במספר הנוטלים מהסמלים בערב הזיכרון.‏ האם זה צריך להדאיג אותנו?‏ לא.‏ ”‏מכיר יהוה את השייכים לו”‏ (‏טימ״ב ב׳:‏19‏)‏.‏ בשונה מיהוה,‏ האחים הסופרים את מי שנוטלים מהסמלים בערב הזיכרון אינם יודעים מי מהם באמת משוח.‏ לכן המספר כולל את מי שחושבים שהם משוחים,‏ אך למעשה אינם משוחים.‏ למשל,‏ כמה שנהגו ליטול מהסמלים חדלו לימים לעשות כן.‏ אחרים אולי סובלים מבעיות נפשיות או רגשיות הגורמות להם להאמין שימלכו עם המשיח בשמיים.‏ ברור אפוא שאין אנו יודעים בדיוק כמה משוחים נותרו על הארץ.‏ משיחיים משוחים יימצאו במקומות רבים ברחבי כדור הארץ כאשר יבוא ישוע לקבץ אותם לשמיים.‏ המקרא אכן אומר שבמהלך אחרית הימים יהיה מספר קטן של משוחים שייוותרו על הארץ (‏ההת׳ י״ב:‏17‏)‏.‏ אך לא נאמר בו כמה מהם ייוותרו כאשר תפרוץ הצרה הגדולה.‏ מ20.‏01 29,‏ 30 §11–13

ישוע המחיש את עומק דאגתו האבהית של יהוה במשל על הבן האובד (‏לוקס ט״ו:‏11–32‏)‏.‏ האב במשל לא חדל לקוות שבנו ישוב אליו.‏ וכאשר הבן שב הביתה,‏ האב קיבל אותו בזרועות פתוחות.‏ אם התרחקנו מיהוה אך אנו מתחרטים,‏ אנו יכולים להיות בטוחים שאבינו האוהב מוכן ורוצה לקבל אותנו חזרה.‏ אבינו יתקן את כל הנזק שגרם אדם הראשון.‏ לאחר מרדו של אדם הראשון,‏ יהוה החליט לאמץ 000,‏144 מקרב האנושות אשר ישרתו כמלכים וכוהנים בשמיים יחד עם בנו.‏ ישוע ושותפיו לשלטון יעזרו לעושי רצון אלוהים להגיע לכדי שלמות בעולם החדש.‏ לאחר שיעברו את מבחן הציות הסופי יעניק להם אלוהים חיי נצח.‏ אז יהיה אבינו שבע רצון כשיראה כיצד כדור הארץ מתמלא בבניו ובנותיו המושלמים.‏ איזו תקופה נהדרת תהיה זו!‏ מ20.‏02 6,‏ 7 §17–19

כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו:‏ ’‏האם השינויים שאני עורך כדי להיות משיחי הם רק שטחיים,‏ או האם אני באמת הופך למשיחי בכל נבכי נפשי?‏’‏ יש הבדל גדול בין השניים.‏ בדבריו המתועדים במתי י״ב:‏43–45‏,‏ ציין ישוע מה עלינו לעשות.‏ הרעיון העומד מאחורי המילים הללו מבליט את העובדה החשובה הבאה:‏ אין זה מספיק להיפטר ממחשבות פסולות;‏ עלינו גם למלא את החלל במחשבות התואמות את חשיבתו של אלוהים.‏ האם זה אפשרי לשנות את נטיותינו הבסיסיות,‏ או את מי שאנו באמת בתוך תוכנו?‏ דבר־אלוהים משיב:‏ ”‏לבשו את האישיות החדשה,‏ אשר נבראה בהתאם לרצון אלוהים בצדקה ובנאמנות אמיתיות”‏ (‏אפ׳ ד׳:‏24‏)‏.‏ ניתן בהחלט לשנות את מי שאנו בתוך תוכנו,‏ אך אין זה קל לעשות כן.‏ אין זה מספיק לדכא תאוות או מעשים פסולים.‏ עלינו גם לשנות את ’‏דרך חשיבתנו השלטת’‏.‏ לשם כך עלינו לשנות את רצונותינו,‏ נטיותינו ומניעינו.‏ הדבר כרוך בפעולה מתמשכת.‏ מ19.‏06 9,‏ 10 §6,‏ 7

יהוה שלח ברוב חמלתו מלאכים כדי להציל את לוט ואת משפחתו.‏ אולם לוט ’‏התמהמה’‏.‏ המלאכים היו צריכים להחזיק בידו ולעזור לו ולמשפחתו להימלט מהעיר (‏בר׳ י״ט:‏15,‏ 16‏)‏.‏ הם הורו לו לרוץ לאזור ההרים.‏ אך במקום לציית ליהוה,‏ ביקש לוט ללכת לעיר קרובה (‏בר׳ י״ט:‏17–20‏)‏.‏ יהוה הקשיב ללוט בסבלנות ואִפשר לו ללכת לאותה עיר.‏ אולם בהמשך פחד לוט לגור בעיר זו ועבר לאזור ההרים,‏ בדיוק לאותו אזור שאליו הורה לו יהוה ללכת מלכתחילה (‏בר׳ י״ט:‏30‏)‏.‏ איזו סבלנות יוצאת דופן גילה יהוה!‏ בדומה ללוט,‏ חבר במשפחתנו הרוחנית עלול לקבל החלטות לא־נבונות ולגרום לעצמו בעיות רציניות.‏ כיצד נגיב במצב כזה?‏ אולי נתפתה לומר לו שהוא קוצר את מה שזרע,‏ וזו תהיה האמת (‏גל׳ ו׳:‏7‏)‏.‏ אולם נוכל לנהוג בצורה טובה יותר.‏ נוכל לחקות את האופן שבו סייע יהוה ללוט.‏ מ19.‏06 20,‏ 21 §3–5

כאשר מתנגדינו מטילים חרם על עבודתנו את אלוהים,‏ תקוותם היא שנפחד לשרת את יהוה.‏ בנוסף להטלת חרם,‏ הם עלולים להפיץ שקרים,‏ לשלוח שוטרים לערוך חיפושים בבתינו,‏ לגרור אותנו לבתי משפט,‏ או אף לכלוא כמה מאיתנו.‏ הם מקווים שהעובדה שהצליחו להכניס מספר קטן של אחים למאסר תמלא אותנו פחד.‏ אם אנו מאפשרים להם לזרוע פחד בליבנו,‏ אנחנו עלולים להתחיל ”‏לאסור”‏ בעצמנו את עבודתנו את אלוהים.‏ אין אנו רוצים להידמות למי שמתוארים בספר ויקרא כ״ו:‏36,‏ 37‏.‏ אל לנו לאפשר לפחד לגרום לנו להפחית מפעילויותינו הרוחניות או לחדול מהן.‏ אנחנו שמים את מלוא מבטחנו ביהוה ומסרבים להיתקף בהלה (‏יש׳ כ״ח:‏16‏)‏.‏ אנו מתפללים ליהוה ומבקשים את הדרכתו.‏ אנחנו יודעים שבתמיכתו אפילו ממשלת האנוש החזקה ביותר אינה מסוגלת למנוע מאיתנו לעבוד את אלוהינו בנאמנות.‏ במקום להפחיד אותנו,‏ התנגדות יכולה להניע אותנו לשרת את יהוה במידה רבה יותר.‏ מ19.‏07 9,‏ 10 §6,‏ 7

גם אם נראה ששירותך אינו פורה,‏ אל תאבד את התקווה למצוא תלמידים פוטנציאליים.‏ זכור שישוע דימה את מלאכת עשיית התלמידים לדיג.‏ לעיתים עוברות שעות רבות לפני שהדייגים מצליחים ללכוד דגים.‏ במקרים רבים הם עובדים בשעות הלילה המאוחרות או מוקדם בבוקר,‏ ולפעמים עליהם לשוט מרחקים ארוכים (‏לוקס ה׳:‏5‏)‏.‏ באותו אופן,‏ כמה מבשרים מקדישים בסבלנות שעות רבות כדי ”‏לדוג”‏ בזמנים ובמקומות שונים.‏ מדוע?‏ על מנת לשפר את סיכוייהם לפגוש אנשים.‏ מי שמשקיעים מאמץ מיוחד זוכים לא אחת לפגוש אנשים המתעניינים במסר שבפינו.‏ האם תוכל לנסות לבשר בשעות שבהן גדלים הסיכויים שתפגוש אנשים,‏ או במקומות שבהם גדלים הסיכויים שתמצא אותם?‏ מדוע יש צורך בסבלנות כדי להדריך שיעורי מקרא?‏ אחת הסיבות לכך היא שעלינו לעשות יותר מאשר רק לעזור לתלמיד להכיר ולאהוב את הדוקטרינות המצויות במקרא.‏ עלינו לעזור לו להכיר ולאהוב את מחבר המקרא,‏ יהוה.‏ מ19.‏07 18,‏ 19 §14,‏ 15

חלקנו צריכים לגבור על רגשות אשמה בשל חטאים מהעבר.‏ אם כך אנו חשים,‏ מדוע שלא נתחיל לערוך פרויקט לימוד אישי שיתמקד בקורבן הכופר של המשיח?‏ אם נלמד,‏ נהרהר ונתפלל על נושא מעודד זה,‏ הדבר יכול לעזור לנו עד מאוד לשכך רגשות אשמה מיותרים.‏ אנו עשויים אף לחדול להלקות את עצמנו על חטאים שיהוה כבר סלח לנו עליהם.‏ חשוב על לקח נוסף שנוכל ללמוד מפאולוס.‏ יש שוויתרו על קריירות שהיו יכולות להיות מכניסות כדי לרדוף אחר ענייני המלכות.‏ אם זה מצבנו,‏ האם אנו יכולים לשכוח את מה שמאחורינו ולא להביט לאחור בערגה על הזדמנויות חומריות שאולי החמצנו?‏ (‏במ׳ י״א:‏4–6;‏ קהלת ז׳:‏10‏)‏ ’‏מה שמאחורינו’‏ יכול לכלול אפילו הישגים שהיו לנו או ניסיונות שבהם עמדנו בעבר.‏ כמובן,‏ כשאנו מביטים לאחור באופן שבו בירך אותנו יהוה ותמך בנו לאורך השנים,‏ הדבר עשוי לקרב אותנו לאבינו.‏ אולם לעולם לא נרצה להיות שבעי רצון מעצמנו יתר על המידה במחשבה שמלאכתנו הושלמה (‏קור״א ט״ו:‏58‏)‏.‏ מ19.‏08 3 §5,‏ 6

אנחנו יכולים לפנות לאלוהינו בכבוד בכל עת ובכל מקום.‏ הוא לעולם אינו עסוק מכדי להקשיב לנו.‏ הוא תמיד זמין וקשוב.‏ כשאנו מרגישים שיהוה מקשיב לתפילותינו,‏ זה מקרב אותנו אליו.‏ מחבר מזמור התהלים אמר:‏ ”‏אהבתי כי ישמע יהוה את קולי”‏ (‏תהל׳ קט״ז:‏1‏)‏.‏ אבינו לא רק מקשיב לתפילותינו,‏ הוא גם משיב להן.‏ השליח יוחנן מחזק את ביטחוננו בכך באמרו:‏ ”‏אם נבקש דבר כרצונו [‏של אלוהים]‏,‏ ישמע אותנו”‏ (‏יוח״א ה׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ כמובן,‏ תשובותיו של יהוה לתפילותינו לא תמיד תואמות את ציפיותינו.‏ הוא יודע מה הכי טוב בשבילנו,‏ ולכן לעיתים תשובתו היא ’‏לא’‏,‏ או ’‏לא עכשיו’‏ (‏קור״ב י״ב:‏7–9‏)‏.‏ יהוה מספק את צרכינו.‏ הוא עושה את מה שהוא דורש מכל האבות לעשות (‏טימ״א ה׳:‏8‏)‏.‏ הוא מספק לילדיו את צורכיהם החומריים.‏ אין הוא רוצה שנהיה מודאגים באשר למזון,‏ לבוש ומחסה (‏מתי ו׳:‏32,‏ 33;‏ ז׳:‏11‏)‏.‏ כהורה אוהב יהוה אף דאג לסיפוק כל צרכינו העתידיים.‏ מ20.‏02 5 §10–12

לא כל מי שיש להם התקווה לחיות בשמיים הם חלק מ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ (‏מתי כ״ד:‏45–47‏)‏.‏ בדיוק כפי שהיה במאה הראשונה,‏ יהוה וישוע משתמשים כיום באחים מעטים כדי להאכיל,‏ או ללמד,‏ רבים.‏ רק משיחיים משוחים מעטים במאה הראשונה כתבו את כתבי־הקודש היווניים.‏ באופן דומה,‏ כיום האחריות לספק למשרתי אלוהים ’‏אוכל בעיתו’‏ מוטלת רק על מעטים מקרב המשיחיים המשוחים.‏ יהוה החליט להעניק לרוב המכריע של משרתיו חיי נצח על הארץ,‏ ולאותם מעטים שימלכו עם ישוע חיים בשמיים.‏ יהוה גומל לכל משרתיו — ל”‏יהודי”‏ וכן ל’‏עשרת האנשים’‏ — ודורש מהם לציית לאותם חוקים ולהישאר נאמנים (‏זכ׳ ח׳:‏23‏)‏.‏ כולם צריכים להישאר ענווים.‏ כולם צריכים לשרת אותו יחד באחדות.‏ וכולם צריכים להתאמץ לשמור על השלום בקהילה.‏ בעודנו מתקרבים לקץ,‏ הבה נמשיך כולנו לשרת את יהוה וללכת בעקבות המשיח כ”‏עדר אחד”‏.‏ מ20.‏01 31 §15,‏ 16

איננו יכולים להכריח את קרובינו לקבל את הבשורה הטובה,‏ אך אנו יכולים לעודד אותם לפתוח את שכלם ואת ליבם למסר המקראי (‏טימ״ב ג׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ אפשר להתנהגותך לדבר במקומך.‏ פעמים רבות מה שאנו עושים מותיר רושם חזק יותר על קרובינו מאשר מה שאנו אומרים.‏ המשך לנסות לעזור לקרוביך.‏ יהוה מציב עבורנו מופת.‏ השכם והערב הוא מעניק לאנשים את ההזדמנות להיענות לבשורה הטובה ולזכות לחיים (‏יר׳ מ״ד:‏4‏)‏.‏ כמו כן,‏ השליח פאולוס הורה לטימותיאוס להתמיד לעזור לאחרים.‏ מדוע?‏ מפני שבעשותו כן יושיע גם את עצמו וגם את מי שמקשיבים לו (‏טימ״א ד׳:‏16‏)‏.‏ אנחנו אוהבים את קרובינו,‏ ולכן רוצים שהם יכירו את האמיתות המצויות בדבר־אלוהים.‏ מ19.‏08 14 §2;‏ 16 §8,‏ 9

כדאי שנזכור שאם מישהו מקדיש זמן כדי לתקן אותנו,‏ קרוב לוודאי שסטינו מהדרך יותר משאנחנו חושבים.‏ במצבים כאלה,‏ אולי נגלה שהנטייה המיידית שלנו היא לדחות את העצה.‏ אולי נמתח ביקורת על האדם שנתן לנו את העצה או על האופן שבו נאמרו הדברים.‏ אך אם אנו ענווים,‏ נעשה כל מאמץ לשוב לאיזון.‏ אדם עניו שמח לקבל עצות.‏ לשם המחשה:‏ תאר לעצמך שאתה באסיפה משיחית.‏ לאחר שאתה משוחח עם כמה מאחיך לאמונה,‏ אחד מהם לוקח אותך הצידה ואומר לך באופן אישי שיש לך שאריות אוכל בין השיניים.‏ אין ספק שתחוש מבוכה.‏ אך האם לא תעריך את העובדה שהוא אמר לך זאת?‏ למעשה,‏ אולי היית שמח אם מישהו היה אומר לך את זה עוד קודם לכן!‏ עלינו,‏ באופן דומה,‏ לגלות ענווה ולהעריך אח לאמונה שיש לו האומץ לתת לנו תיקון הנחוץ לנו.‏ אנו מחשיבים את אותו אדם לאוהבנו,‏ לא לשונאנו (‏מש׳ כ״ז:‏6;‏ גל׳ ד׳:‏16‏)‏.‏ מ19.‏09 5 §11,‏ 12

יהוה הטיל על האם תפקיד מכובד במשפחה,‏ והעניק לה מידה של סמכות על ילדיה.‏ למעשה,‏ השפעתה של האם על הילדים עשויה להיות עמוקה וארוכת ימים (‏מש׳ כ״ב:‏6‏)‏.‏ שים לב מה אימהות יכולות ללמוד ממרים,‏ אימו של ישוע.‏ מרים הכירה היטב את כתבי־הקודש.‏ היא פיתחה כבוד עמוק ליהוה ורקמה עימו יחסי ידידות הדוקים.‏ היא הייתה מוכנה להיכנע להדרכתו של יהוה,‏ גם אם לשם כך היה עליה לשנות את חייה לגמרי (‏לוקס א׳:‏35–38,‏ 46–55‏)‏.‏ אימהות,‏ תוכלו לחקות את מרים במספר דרכים.‏ ראשית,‏ שמרו על ידידותכן עם יהוה באמצעות לימוד אישי ותפילות אישיות.‏ שנית,‏ גלו נכונות לערוך שינויים בחייכן כדי לשמח את יהוה.‏ מ19.‏09 18 §17–19

השליח יוחנן קיבל חזון נבואי מרגש.‏ בחזון נאמר למלאכים לאחוז את רוחות ההשמדה של הצרה הגדולה עד לחתימתם הסופית של קבוצת עבדים (‏ההת׳ ז׳:‏1–3‏)‏.‏ קבוצה זו מונה 000,‏144 איש שימלכו עם ישוע בשמיים (‏לוקס י״ב:‏32;‏ ההת׳ ז׳:‏4‏)‏.‏ אז מזכיר יוחנן קבוצה אחרת,‏ קבוצה כה גדולה שהוא קורא:‏ ”‏הינה”‏ — מילה שאולי מעידה על הפתעתו מהמראה הלא־צפוי שראה.‏ מה רואה יוחנן?‏ ”‏המון רב,‏ אשר איש לא יכול היה למנותו,‏ מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות,‏ עומדים לפני הכיסא ולפני השה”‏ (‏ההת׳ ז׳:‏9–14‏)‏.‏ תאר לעצמך עד כמה ודאי שמח יוחנן לדעת שבעתיד מספר גדול של אנשים ייטלו חלק בעבודת אלוהים האמיתית.‏ אין ספק שהחזון חיזק את אמונתו של יוחנן.‏ על אחת כמה וכמה הוא צריך לחזק את אמונתנו,‏ שהרי אנו חיים בתקופה שבה הוא מתגשם!‏ אנו עדים לאיסוף של מיליוני אנשים שתקוותם לשרוד את הצרה הגדולה ולחיות לנצח עלי אדמות.‏ מ19.‏09 26 §2,‏ 3

תאר לעצמך שזה עתה האומות הכריזו את ההכרזה המנובאת מראש על ”‏שלום וביטחון”‏.‏ הן מתרברבות ואומרות שהעולם אף פעם לא היה כה בטוח.‏ האומות ירצו שנחשוב שהמצב בעולם נמצא תחת שליטתן.‏ אך אין להן כל שליטה על מה שיקרה בהמשך.‏ ”‏בבל הגדולה”‏ תושמד!‏ (‏ההת׳ י״ז:‏5,‏ 15–18‏)‏ ’‏אלוהים ישים בליבן להוציא לפועל את מחשבתו’‏.‏ באיזו מחשבה מדובר?‏ להשמיד את המעצמה העולמית של דתות הכזב,‏ לרבות הנצרות.‏ אלוהים ישים את מחשבתו בליבן של ”‏עשר הקרניים”‏ של ’‏חיית הפרא האדומה כשני’‏.‏ עשר הקרניים מסמלות את כל הכוחות הפוליטיים התומכים ב”‏חיית הפרא”‏ — האומות המאוחדות (‏ההת׳ י״ז:‏3,‏ 11–13;‏ י״ח:‏8‏)‏.‏ כאשר אותם כוחות פוליטיים יתקפו את דתות הכזב,‏ יהיה זה האות לתחילתה של הצרה הגדולה.‏ אכן,‏ מאורע כלל־עולמי זה יהיה איום ונורא.‏ מ19.‏10 14 §1,‏ 3

במאה הראשונה קינא דִּיוֹטְרֶפֶס במי שהנהיגו את הקהילה המשיחית.‏ הוא רצה ”‏להיות [‏לחברי הקהילה]‏ לראש”‏,‏ ולכן אמר דברי הבל מרושעים כדי לפגוע בשמם הטוב של השליח יוחנן ואחים אחראים אחרים (‏יוח״ג 10‏)‏.‏ אף־על־פי שלא נרחיק לכת כפי שעשה דיוטרפס,‏ גם אנו עלולים להתחיל לקנא באח לאמונה המקבל משימה שקיווינו לקבל — בייחוד אם אנו מרגישים שאנו כשירים באותה מידה למלא אחריות זו.‏ ניתן לדמות את הקנאה לעשב שוטה.‏ ברגע שזרע הקנאה מכה שורשים בליבנו,‏ ייתכן שיהיה לנו קשה לעקור אותו.‏ קנאה ניזונה מתכונות שליליות אחרות כמו גאווה ואנוכיות,‏ והיא עלולה לחנוק את צמיחתן של תכונות חיוביות כמו אהבה,‏ חמלה וטוב לב.‏ ברגע שאנו מבחינים בכך שזרע הקנאה מתחיל לנבוט,‏ עלינו לעקור אותו מליבנו.‏ מ20.‏02 15 §6,‏ 7

השליח פאולוס אמר שהוא התמודד עם קושי אישי כואב כלשהו.‏ הוא כינה קושי זה ”‏מלאכו של השטן”‏ הממשיך ’‏להכותו’‏ (‏’‏להטרידו’‏,‏ הערת שוליים)‏.‏ השטן ושדיו אולי לא גרמו לקשיים של פאולוס באופן ישיר,‏ כלומר לא הם שנעצו את הקוץ בבשרו.‏ אך כאשר הבחינו אותם יצורים מרושעים ב”‏קוץ”‏,‏ הם ודאי רצו לדחוף אותו כביכול עמוק יותר כדי להגביר את כאבו של פאולוס.‏ מה עשה פאולוס?‏ בתחילה פאולוס השתוקק להיפטר מ”‏קוץ”‏ זה.‏ הוא הודה:‏ ”‏התחננתי שלוש פעמים לאדון [‏יהוה]‏ שיסיר אותו ממני”‏.‏ אך למרות תפילותיו של פאולוס,‏ הקוץ בבשרו לא הוסר.‏ האם משמע הדבר שיהוה לא השיב לתפילותיו?‏ כלל וכלל לא.‏ הוא אכן השיב להן.‏ יהוה אומנם לא הסיר את הבעיה,‏ אך הוא נתן לפאולוס את הכוח להתמודד איתה.‏ יהוה אמר:‏ ”‏בחולשה נשלמת גבורתי”‏ (‏קור״ב י״ב:‏8,‏ 9‏)‏.‏ בעזרת אלוהים הצליח פאולוס לשמור על שמחתו ועל שלוותו הפנימית (‏פיל׳ ד׳:‏4–7‏)‏.‏ מ19.‏11 9 §4,‏ 5

יהוה ראוי למסירותנו הבלעדית מפני שהוא בוראנו ומקור חיינו (‏ההת׳ ד׳:‏11‏)‏.‏ אולם נשקפת לנו סכנה.‏ אף־על־פי שאנו אוהבים ומכבדים את יהוה,‏ יש דברים העלולים לפתות אותנו ולגרום לנו לא להעניק לו את המסירות הבלעדית אשר לה הוא ראוי.‏ במקרא,‏ להיות מסור לאלוהים משמעו לרחוש לו אהבה עמוקה.‏ אם אנו מסורים אך ורק ליהוה,‏ נעבוד אותו לבדו.‏ לא נאפשר לאף אחד או לאף דבר לתפוס את מקומו בליבנו (‏שמ׳ ל״ד:‏14‏)‏.‏ מסירותנו ליהוה אינה מסירות עיוורת.‏ מדוע?‏ מפני שהיא מבוססת על העובדות שלמדנו עליו.‏ למדנו להוקיר את תכונותיו הנפלאות.‏ אנו יודעים מה הוא אוהב ומה הוא שונא,‏ ואימצנו את השקפתו.‏ אנו מבינים מהי מטרתו לגבינו ותומכים במטרה זו.‏ העובדה שהוא מאפשר לנו להיות ידידיו היא כבוד עבורנו (‏תהל׳ כ״ה:‏14‏)‏.‏ כל פרט שאנו לומדים על בוראנו מקרב אותנו אליו (‏יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ מ19.‏10 26 §1–3

כיום אחינו ואחיותינו מתמודדים עם מגוון קשיים.‏ לדוגמה,‏ רבים סובלים בעקבות אסונות טבע או אסונות הנגרמים באשמת האדם.‏ במצבים כאלה חלקנו יכולים לקבל את אותם אחים לביתנו.‏ אחרים יכולים לעזור מבחינה כספית.‏ אך כולנו יכולים לבקש מיהוה שיעזור לאחינו ולאחיותינו.‏ אם נודע לנו שרפו ידיהם של אח או אחות,‏ אולי לא נדע מה לומר וכיצד להגיב.‏ אך האמת היא שכולנו יכולים לעשות הרבה כדי לעזור.‏ אנו יכולים להקדיש מזמננו לחברנו.‏ נוכל להקשיב לו באהדה כאשר הוא מדבר ולחלוק עימו פסוקים מנחמים שאנחנו אוהבים במיוחד (‏יש׳ נ׳:‏4‏)‏.‏ מה שחשוב יותר מכול הוא שנעמוד לצד חברינו כאשר הם זקוקים לנו.‏ עלינו להיות נחושים לרקום קשרי ידידות חזקים עם אחינו ואחיותינו כעת,‏ ולשמור על אותם קשרים.‏ אותן חברויות יימשכו לא רק עד קיצו של סדר עולמי זה,‏ הן יימשכו לנצח!‏ מ19.‏11 7 §18,‏ 19

היה זה קורבן נדבה שהקריב הפרט בשל אהבתו ליהוה אלוהים.‏ המקריב,‏ בני משפחתו והכוהנים אכלו יחד מבשר החיה שהוקרבה.‏ אך חלקים מסוימים מהקורבן הוענקו בלעדית ליהוה.‏ באילו חלקים מדובר?‏ יהוה החשיב את החֵלב לחלק הטוב ביותר בחיה.‏ הוא גם ציין מפורשות שלאיברים חיוניים,‏ וביניהם הכליות,‏ יש ערך מיוחד (‏וי׳ ג׳:‏6,‏ 12,‏ 14–16‏)‏.‏ לכן יהוה שמח עד מאוד כאשר מישהו מבני ישראל הקריב לו ברצון איברים חיוניים ואת החלב.‏ המקריב הוכיח את רצונו העז להקריב לאלוהים את הטוב ביותר.‏ באופן דומה,‏ ישוע הקריב ליהוה את מיטבו מרצון בכך ששירת אותו בכל נפשו מתוך אהבה כלפיו (‏יוח׳ י״ד:‏31‏)‏.‏ ישוע ראה בעשיית רצון אלוהים דבר מהנה (‏תהל׳ מ׳:‏9‏)‏.‏ עד כמה ודאי יהוה שמח לראות את ישוע משרת אותו בנפש כה חפצה!‏ מ19.‏11 22,‏ 23 §9,‏ 10

דבר־אלוהים מציין שלאחר שישה ”‏ימי”‏ בריאה,‏ חדל אלוהים ממלאכתו בכדור הארץ (‏בר׳ ב׳:‏2‏)‏.‏ אך יהוה אוהב לעבוד,‏ ובמובנים אחרים הוא ”‏עובד עד עתה”‏ (‏יוח׳ ה׳:‏17‏)‏.‏ סידור יום השבת הוא במתכונת דומה לזו של יום מנוחתו של אלוהים המתואר בספר בראשית.‏ אלוהים אמר שהשבת הייתה אות בינו לבין עם ישראל (‏שמ׳ ל״א:‏12–14‏)‏.‏ איסור העבודה נגע לכולם,‏ לרבות הילדים,‏ העבדים ואפילו הבהמות (‏שמ׳ כ׳:‏10‏)‏.‏ כך התאפשר לעם להקדיש תשומת לב רבה יותר לעניינים רוחניים.‏ מנהיגי דת רבים בימי ישוע אימצו השקפה קיצונית ונוקשה על השבת.‏ הם טענו שבשבת אסור אפילו לקטוף כמה שיבולים או לרפא אדם חולה (‏מר׳ ב׳:‏23–27;‏ ג׳:‏2–5‏)‏.‏ השקפות אלה לא תאמו את חשיבתו של אלוהים,‏ וישוע הבהיר זאת למי שהיו מוכנים להקשיב לו.‏ מ19.‏12 3,‏ 4 §8,‏ 9

ככל שאנו לומדים יותר על התכונות המרכיבות את אישיותו של יהוה,‏ אנו מסוגלים לחקות אותו טוב יותר.‏ דוד למד להכיר את אביו השמימי היטב,‏ ולכן היה מסוגל לחקות אותו במגעיו עם אחרים.‏ הואיל ולדוד היו יחסים טובים עם יהוה,‏ הוא הפך לאחד ממלכי ישראל האהובים ביותר ולסטנדרט שעל־פיו מדד יהוה מלכים אחרים בישראל (‏מל״א ט״ו:‏11;‏ מל״ב י״ד:‏1–3‏)‏.‏ מה הלקח עבורנו?‏ עלינו ’‏לחקות את אלוהים’‏.‏ כאשר אנו מתאימים את אישיותנו לזו של אלוהים,‏ אנו מוכיחים שאנו ילדיו (‏אפ׳ ד׳:‏24‏)‏.‏ לעולם לא נחדל ללמוד על יהוה (‏קהלת ג׳:‏11‏)‏.‏ אך מה שחשוב הוא לא כמה אנו יודעים עליו,‏ אלא מה אנו עושים עם הידע הזה.‏ אם ניישם את מה שאנו לומדים וננסה לחקות את אבינו האוהב,‏ הוא ימשיך לקרוב אלינו (‏יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ באמצעות דברו,‏ הוא מחזק את ביטחוננו בכך שהוא לעולם לא ינטוש את מי שרוצים להכירו היטב.‏ מ19.‏12 20 §20;‏ 21 §21,‏ 23

יעקב אהב את כל בניו,‏ אך רחש חיבה מיוחדת לבנו בן ה־17 יוסף.‏ כיצד הגיבו אחיו של יוסף?‏ הם החלו לקנא בו,‏ וקנאתם גרמה להם להיות ממורמרים.‏ לכן הם מכרו את יוסף לעבדות ושיקרו לאביהם שחיית פרא הרגה את בנו המועדף.‏ בגלל קנאתם הפרו את שלום המשפחה ושברו את לב אביהם (‏בר׳ ל״ז:‏3,‏ 4,‏ 27–34‏)‏.‏ קנאה נמנית עם ”‏מעשי הבשר”‏ הקטלניים העלולים למנוע מהאדם לרשת את מלכות אלוהים (‏גל׳ ה׳:‏19–21‏)‏.‏ במקרים רבים קנאה היא השורש המניב פרי רעיל כמו עוינות,‏ מריבות והתפרצויות זעם.‏ דוגמת אחיו של יוסף מראה כיצד עלולה הקנאה להזיק ליחסים הבין־אישיים ולהפר את השלום השורר במשפחה.‏ אף שלעולם לא נעשה את שעשו אחיו של יוסף,‏ לכולנו יש לב לא־מושלם ובוגדני.‏ אם כן,‏ אין זה מפליא שלעיתים אנו נלחמים ברגשות של קנאה.‏ מ20.‏02 14 §1–3

במקרה אחד העביר יהוה חלק מרוח קודשו ממשה לקבוצה של זקנים מקרב בני ישראל אשר עמדו בקרבת אוהל מועד.‏ זמן קצר לאחר מכן שמע משה ששני זקנים שלא הגיעו לאוהל מועד קיבלו גם הם את רוח הקודש והחלו להתנבא.‏ כיצד הגיב כאשר ביקש ממנו יהושע לעצור את שני הזקנים?‏ משה לא קינא בשני גברים אלו בשל תשומת הלב שקיבלו מיהוה.‏ הוא גילה ענווה ושמח איתם על הזכות שניתנה להם (‏במ׳ י״א:‏24–29‏)‏.‏ מה נוכל ללמוד ממשה?‏ אם אתה זקן־קהילה,‏ האם אי פעם התבקשת להכשיר מישהו לבצע משימה בקהילה שאתה אוהב במיוחד?‏ אם אתה עניו כמו משה,‏ לא תחוש מאוים כשתתבקש להכשיר אח אחר,‏ כך שבעתיד יהיה מסוגל לבצע משימה זו.‏ נהפוך הוא,‏ תשמח לעזור לאחיך.‏ מ20.‏02 15 §9;‏ 17 §10,‏ 11

מחלה עלולה לגבות מאיתנו מחיר רגשי.‏ אולי אנו חשים מבוכה כשאנשים מבחינים במגבלות שלנו או כשעלינו להישען על עזרתם של אחרים.‏ גם אם אחרים אינם מודעים למחלה שלנו,‏ אולי נחוש בושה משום שאיננו יכולים לעשות כפי שעשינו בעבר.‏ במצבים כואבים אלה יהוה מרומם את רוחנו.‏ כיצד?‏ יהוה אסף עבורנו במקרא מילים טובות המזכירות לנו שאנו חשובים לו למרות חוליינו (‏תהל׳ ל״א:‏20;‏ מ״א:‏4‏)‏.‏ באמצעות אותן מילים שנכתבו בהשראה יעזור לנו יהוה להתמודד עם הרגשות השליליים העולים בנו בשל מחלתנו.‏ היה בטוח שיהוה מודע למה שעובר עליך.‏ התחנן אליו שיעזור לך לפתח השקפה בריאה על מצבך.‏ לאחר מכן השתמש במקרא ודלה ממנו את המילים הטובות שיהוה אסף עבורך.‏ התמקד בפסוקים המראים עד כמה יהוה מעריך את משרתיו.‏ כך תיווכח שיהוה נוהג בטוב לב בכל מי שמשרתים אותו בנאמנות (‏תהל׳ פ״ד:‏12‏)‏.‏ מ20.‏01 15,‏ 16 §9,‏ 10;‏ 17 §12

יצחק היה אדם אמיד,‏ והפלשתים קינאו בשגשוגו (‏בר׳ כ״ו:‏12–14‏)‏.‏ הם אף סתמו את הבארות שבהן היה יצחק תלוי להשקיית הצאן והמרעה שלו (‏בר׳ כ״ו:‏15,‏ 16,‏ 27‏)‏.‏ בדומה לפלשתים,‏ יש כיום המקנאים במי שיש להם נכסים חומריים רבים יותר.‏ הם לא רק רוצים את אותם דברים שיש לאחרים,‏ אלא גם מקווים שהללו יאבדו את מה שברשותם.‏ מנהיגי הדת היהודים קנאו בישוע בשל ההערכה הרבה אשר לה זכה מצד כלל האנשים (‏מתי ז׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ אף־על־פי שישוע היה נציג אלוהים ולימד את האמת,‏ אותם מנהיגי דת הפיצו שקרים מרושעים והשמצות כדי להכפיש את שמו הטוב (‏מר׳ ט״ו:‏10;‏ יוח׳ י״א:‏47,‏ 48;‏ י״ב:‏12,‏ 13,‏ 19‏)‏.‏ איזה לקח נוכל ללמוד ממקרה זה?‏ עלינו להילחם בכל נטייה לקנא במי שמתחבבים על חברי הקהילה בזכות תכונותיהם.‏ במקום זאת,‏ עלינו לנסות לחקות את דרכיהם האוהבות (‏קור״א י״א:‏1‏)‏.‏ מ20.‏02 15 §4,‏ 5

תאר לעצמך שאתה חי בפרס של לפני כ־500,‏2 שנה ורוצה לשוחח עם מלך הארץ.‏ ודאי לא היית מעלה בדעתך לגשת לשליט מבלי לקבל תחילה את רשותו.‏ אילו היית עושה כן,‏ יכול מאוד להיות שהיית משלם על כך בחייך!‏ עד כמה אסירי תודה אנו שיהוה אינו כמו מלך פרס.‏ הוא מקבל אותנו בברכה בכל עת.‏ הוא רוצה שנרגיש חופשיים לפנות אליו.‏ לדוגמה,‏ אף־על־פי שיהוה נושא תארים נעלים כגון הבורא האדיר,‏ אל שדי ואדונָי,‏ אנו מוזמנים להשתמש במונח הלא־רשמי ’‏אב’‏ כשאנו פונים אליו (‏מתי ו׳:‏9‏)‏.‏ עד כמה מרגש לדעת שיהוה רוצה שנחוש כה קרובים אליו.‏ אנו יכולים בצדק לקרוא ליהוה ’‏אב’‏ — הוא מקור חיינו (‏תהל׳ ל״ו:‏10‏)‏.‏ כיוון שיהוה הוא אבינו,‏ מוטלת עלינו האחריות לציית לו.‏ אם נמלא את דרישותיו,‏ ניהנה מברכות נפלאות (‏עב׳ י״ב:‏9‏)‏.‏ הללו כוללות חיי נצח,‏ בשמיים או על הארץ.‏ מ20.‏02 2 §1–3

מטרתנו היא לעזור לתלמיד המקרא שלנו לגדול מבחינה רוחנית (‏אפ׳ ד׳:‏13‏)‏.‏ כשמישהו מסכים ללמוד את המקרא,‏ הוא אולי מתעניין בעיקר בתועלת האישית שתצמח לו מהשיעור.‏ אך ככל שאהבתו ליהוה תגבר,‏ הוא קרוב לוודאי יתחיל לחשוב כיצד יוכל לעזור לאחרים,‏ לרבות למי שכבר שייכים לקהילה (‏מתי כ״ב:‏37–39‏)‏.‏ בעת המתאימה אל תירתע מלהזכיר את הזכות לתמוך כספית בפעילות למען המלכות.‏ למד את תלמיד המקרא שלך כיצד לנהוג כשמתעוררות בעיות.‏ נניח,‏ למשל,‏ שתלמידך,‏ מבשר לא־טבול,‏ מספר לך שהוא נפגע ממישהו בקהילה.‏ במקום לתמוך באחד הצדדים,‏ הסבר לו אילו אפשרויות מציגים בפניו כתבי־הקודש.‏ הוא יכול לסלוח לאח,‏ ואם הוא לא מסוגל לשכוח מהעניין,‏ הוא יכול לשוחח עם האדם בצורה אדיבה ואוהבת במטרה ’‏לקנות לו את האח’‏.‏ (‏השווה מתי י״ח:‏15‏.‏)‏ עזור לתלמידך להתכונן למה שיאמר.‏ מ20.‏01 5,‏ 6 §14,‏ 15

אנו מראים שאנו מעריכים את סלחנותו של יהוה כשאנו מתפללים לסליחתו,‏ נכנעים למוסר,‏ ועושים כל מאמץ שלא לחזור על טעויותינו.‏ אם ננקוט צעדים אלה,‏ נוכל ליהנות שוב משלווה פנימית.‏ עד כמה מעודד לדעת ש”‏קרוב יהוה לנשברי לב,‏ ואת דכאי רוח יושיע”‏ (‏תהל׳ ל״ד:‏19‏)‏.‏ ככל שאנו מתקרבים לקץ אחרית ימים אלה,‏ קרוב לוודאי שיהיו לנו יותר סיבות לדאגה.‏ כשיש לך מחשבות טורדות,‏ פנה ליהוה לעזרה ללא דיחוי.‏ למד את המקרא בשקדנות.‏ הפק לקחים מדוגמתם של חנה,‏ השליח פאולוס ודוד המלך.‏ בקש מאביך השמימי שיעזור לך לזהות מה הסיבה לדאגתך (‏תהל׳ קל״ט:‏23‏)‏.‏ אפשר לו לשאת את המעמסות שלך,‏ בייחוד אלה שיש לך עליהן שליטה מועטה,‏ אם בכלל.‏ אם תעשה כן,‏ תוכל להידמות למחבר מזמור התהלים ששר ליהוה:‏ ”‏ברוב שׂרעפיי בקרבי,‏ תנחומיך ישעשעו נפשי”‏ (‏תהל׳ צ״ד:‏19‏)‏.‏ מ20.‏02 24 §17;‏ 25 §20,‏ 21

משמעותה המילולית של המילה היוונית שתורגמה כ”‏נכתב בהשראת אלוהים”‏ היא ”‏אלוהים מפיח”‏.‏ אלוהים השתמש ברוחו כדי ”‏להפיח”‏ את מחשבותיו בשכלם של כותבי המקרא.‏ כאשר אנו קוראים במקרא ומהרהרים במה שאנו קוראים,‏ הדרכותיו של אלוהים נכנסות לשכלנו ולליבנו.‏ מחשבות אלה שנכתבו בהשראתו של אלוהים מניעות אותנו להתאים את חיינו לרצונו (‏עב׳ ד׳:‏12‏)‏.‏ אבל כדי להפיק את מלוא התועלת מרוח הקודש,‏ עלינו להקדיש זמן ללימוד המקרא באופן קבוע ולחשוב לעומק על מה שאנו קוראים.‏ כך דבר־אלוהים ישפיע על כל דברינו ומעשינו.‏ כמו כן,‏ עלינו לעבוד את אלוהים עם אחינו (‏תהל׳ כ״ב:‏23‏)‏.‏ רוח יהוה נוכחת באסיפות (‏ההת׳ ב׳:‏29‏)‏.‏ כאשר אנו מתכנסים עם אחינו לאמונה לשם עבודת אלוהים,‏ אנו מתפללים לקבלת רוח הקודש,‏ שרים שירי מלכות המבוססים על דבר־אלוהים,‏ ומקשיבים להדרכה המקראית שמגישים אחים שהתמנו על־ידי רוח הקודש.‏ אולם כדי להפיק את מלוא התועלת מרוח הקודש,‏ עלינו להגיע לאסיפות מוכנים ולהשתתף בהן.‏ מ19.‏11 11 §13,‏ 14