דצמבר

אם איננו שולטים בדיבורנו,‏ אנו עלולים לגרום נזק רב.‏ לדוגמה,‏ אם תפגוש מישהו המתגורר במדינה שבה פעילותנו אסורה,‏ האם תתפתה לבקש שיספק לך פרטים לגבי האופן שבו פעילותנו מתבצעת באותה מדינה?‏ אין ספק שיש לך מניעים טובים.‏ אנחנו אוהבים את אחינו ואכפת לנו ממה שעובר עליהם.‏ אנו גם רוצים להיות ספציפיים כשאנו מתפללים למענם.‏ אולם זו העת שבה עלינו להימנע מלדבר.‏ אם אנו לוחצים על אדם שיש לו מידע סודי לדבר,‏ אנו מגלים חוסר אהבה — הן כלפי אותו אדם והן כלפי האחים והאחיות הסומכים עליו שלא יחשוף פרטים באשר לפעילותם.‏ אין ספק שאיש מאיתנו אינו רוצה להוסיף לקשיים שחווים אחינו ואחיותינו המתגוררים במדינות שבהן פעילותנו אסורה.‏ באותו אופן,‏ אף אח או אחות המשרתים במדינה כזו לא ירצו לחשוף פרטים באשר לאופן שבו עדי־יהוה חיים ומבצעים את שירותם או את פעילויותיהם המשיחיות.‏ מ20.‏03 21 §11,‏ 12

אלוהים לא התכוון שבני האדם ימותו.‏ עם זאת,‏ כדי לחיות לנצח היה על אדם וחוה לציית ליהוה,‏ אשר נתן מצווה פשוטה:‏ ”‏מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו,‏ כי ביום אכולך ממנו מות תמות”‏ (‏בר׳ ב׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ אז נכנס השטן לתמונה.‏ הוא אמר לחוה את המילים המצויות בפסוק היומי.‏ למרבה הצער היא האמינה לשקר שלו ואכלה מהפרי.‏ מאוחר יותר גם בעלה אכל מהפרי (‏בר׳ ג׳:‏6‏)‏.‏ כך נכנסו החטא והמוות למשפחה האנושית (‏רומ׳ ה׳:‏12‏)‏.‏ אדם וחוה מתו,‏ בדיוק כפי שאלוהים אמר שיקרה להם.‏ אך השטן לא הפסיק לשקר באשר למוות.‏ בשלב מסוים הוא החל להפיץ שקרים נוספים.‏ אחד משקריו הוא התורה שלפיה הגוף הגשמי אומנם מת,‏ אך חלק כלשהו של האדם ממשיך לחיות,‏ אולי בעולם הרוחני.‏ גרסאות שונות של שקר זה מטעות אינספור אנשים עד ימינו אנו (‏טימ״א ד׳:‏1‏)‏.‏ מ19.‏04 14,‏ 15 §3,‏ 4

יכולתם של ילדים לחשוב,‏ לנתח דברים או להכיר בסכנה ולהימנע ממנה אינה מפותחת לגמרי.‏ מסיבה זו למתעללים ערמומיים קל מאוד להטעות ילדים.‏ המתעללים מלמדים את הילדים שקרים מסוכנים,‏ כגון הרעיון שהילד הוא האשם,‏ שיש לשמור על ההתעללות בסוד,‏ ושאם הילד ידווח על ההתעללות איש לא יקשיב לו או לאף אחד לא יהיה אכפת.‏ הם עלולים לומר לילדים שמעשים מיניים בין מבוגר לילד הם למעשה ביטוי נורמאלי לאהבה כנה.‏ השקרים הללו עלולים לעוות את כושר חשיבתו של הילד ואת תפיסת המציאות שלו למשך שנים רבות.‏ ילד כזה עלול לגדול במחשבה שהוא פגום,‏ טמא ואינו ראוי לאהבה או לנחמה.‏ אין זה מפתיע אפוא שהתעללות מינית עלולה לגרום נזק מתמשך.‏ אנו חיים באחרית הימים,‏ תקופה שבה רבים הם ”‏חסרי חיבה טבעית”‏ ו”‏אנשים רעים ומתחזים יגבירו את רעתם”‏ (‏טימ״ב ג׳:‏1–5,‏ 13‏)‏.‏ מ19.‏05 15 §7,‏ 8

באילו דרכים לימד ישוע?‏ ראשית,‏ הוא לימד אנשים במילים.‏ מילותיו היו עוצמתיות כיוון שהן חשפו את האמת על אלוהים,‏ הבהירו מהי המשמעות האמיתית של החיים,‏ והצביעו על מלכות אלוהים כתרופה לכל סבלות האנושות (‏לוקס כ״ד:‏19‏)‏.‏ ישוע לימד גם באמצעות דוגמתו האישית.‏ בדרך שבה ניהל את חייו הראה לתלמידיו כיצד עליהם לחיות (‏יוח׳ י״ג:‏15‏)‏.‏ מתי לימד ישוע?‏ הוא לימד במהלך שירותו עלי אדמות (‏מתי ד׳:‏23‏)‏.‏ הוא לימד את תלמידיו גם זמן קצר לאחר שהוקם לתחייה.‏ לדוגמה,‏ הוא נגלה לקבוצה שמנתה אולי למעלה מ־500 איש,‏ והורה להם ’‏לעשות תלמידים’‏ (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20;‏ קור״א ט״ו:‏6‏)‏.‏ בתור ראש הקהילה המשיך ישוע ללמד את תלמידיו גם לאחר ששב לשמיים.‏ למשל,‏ בסביבות 96 לספירה הנחה המשיח את השליח יוחנן להעניק דברי עידוד ותיקון למשיחיים משוחים (‏קול׳ א׳:‏18;‏ ההת׳ א׳:‏1‏)‏.‏ מ19.‏05 3 §4,‏ 5

דרושים מאמצים כבירים כדי להרוויח למחייתנו בימים אלה.‏ רבים מאחינו עובדים שעות ארוכות רק כדי לספק את צורכי המחיה למשפחותיהם.‏ אינספור אחרים מקדישים מדי יום כמה שעות כדי לנסוע למקום עבודתם ולחזור ממנו.‏ רבים מתפרנסים מעבודה פיזית קשה.‏ בסופו של כל יום אותם אחים ואחיות עמלים חשים מותשים.‏ הדבר האחרון שרבים מהם נוטים לעשות הוא ללמוד.‏ אולם האמת היא שאנחנו חייבים למצוא זמן ללמוד — ממש ללמוד — את דבר־אלוהים ואת פרסומינו המשיחיים.‏ יחסינו עם יהוה וחיי הנצח שלנו תלויים בכך!‏ (‏טימ״א ד׳:‏15‏)‏ יש המתעוררים מדי בוקר מוקדם ועורכים לימוד אישי כאשר האווירה בביתם שקטה,‏ ושכלם רענן לאחר מנוחת הלילה.‏ אחרים מקדישים כמה דקות שקטות בסוף היום כדי לצרוך מזון רוחני ולהרהר בו.‏ מ19.‏05 26 §1,‏ 2

השינויים הללו אינם מתחוללים בן לילה,‏ ואין הם מתרחשים בצורה אוטומטית.‏ ייתכן שיהיה עלינו ’‏להתאמץ בכל מאודנו’‏ למשך שנים (‏פט״ב א׳:‏5‏)‏.‏ עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לשנות את האדם הפנימי שלנו.‏ תפילות הן הצעד החשוב הראשון.‏ עלינו להתפלל כדוגמת כותב מזמור התהלים:‏ ”‏לב טהור ברא לי אלוהים,‏ ורוח נכון חַדֵש בקרבי”‏ (‏תהל׳ נ״א:‏12‏)‏.‏ עלינו להכיר בצורך לשנות את דרך חשיבתנו השלטת ולבקש את עזרתו של יהוה.‏ הרהורים הם הצעד החיוני השני.‏ בשעה שאנו מתבוננים לעומק בדבר־אלוהים מדי יום,‏ עלינו להקדיש זמן כדי להרהר,‏ או לחשוב לעומק,‏ אילו מחשבות ורגשות עלינו לשנות (‏תהל׳ קי״ט:‏59;‏ עב׳ ד׳:‏12;‏ יעקב א׳:‏25‏)‏.‏ עלינו לזהות כל נטייה שאולי יש לנו להימשך לפילוסופיות אנוש.‏ אנחנו צריכים להודות בכנות בחולשות שלנו,‏ ולאחר מכן להשקיע מאמצים כדי להיפטר מהן.‏ מ19.‏06 8 §1;‏ 10 §10;‏ 12 §11,‏ 12

בעת קבלת החלטות עליך לבחור במועד שבו תוציא לפועל את החלטתך ולדבוק בו.‏ אל תמתין למועד המושלם לפעול;‏ סביר להניח שהמועד המושלם לעולם לא יגיע (‏קהלת י״א:‏4‏)‏.‏ הישמר פן תאפשר לדברים פחות חשובים לכלות את זמנך ולגזול ממך את הכוחות הדרושים לך לדברים חשובים יותר (‏פיל׳ א׳:‏10‏)‏.‏ אם אפשר,‏ בחר זמן שבמהלכו יהיו לך פחות הסחות דעת.‏ אמור לאחרים שאתה זקוק לזמן כדי להתרכז.‏ שקול לכבות את הטלפון שלך ולבדוק מאוחר יותר את הודעות הדואר האלקטרוני שלך או הודעות שקיבלת ברשתות החברתיות.‏ ניתן להשוות את התוצאה של החלטתך ליעד של מסלול.‏ אם אתה באמת מעוניין להגיע ליעד זה,‏ תהיה מוכן להמשיך קדימה גם אם הדרך סגורה ועליך להמשיך בדרך חלופית.‏ באותו אופן,‏ אם נתמקד בתוצאה של החלטותינו,‏ לא נוותר בקלות כשאנו נתקלים במכשולים או נאלצים להמשיך בדרכים חלופיות (‏גל׳ ו׳:‏9‏)‏.‏ מ19.‏11 30 §17,‏ 18

מה צריך להיות הבסיס להחלטתך להיטבל?‏ תודות ללימוד שקדני של המקרא למדת רבות על יהוה — על אישיותו ועל דרכיו.‏ הדברים שלמדת עליו חיממו את ליבך והניעו אותך לאהוב אותו עד מאוד.‏ אהבתך ליהוה חייבת להיות המניע העיקרי להחלטתך להיטבל.‏ בנוסף לכך,‏ ההחלטה להיטבל מבוססת גם על אמיתות מקראיות שאימצת לעצמך.‏ חשוב על מה שאמר ישוע כאשר נתן את הצו לעשות תלמידים (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ על־פי דברי ישוע מי שנטבלים צריכים לעשות כן ”‏בשם האב והבן ורוח הקודש”‏.‏ מה הכוונה?‏ עליך להאמין בכל ליבך באמיתות המקראיות באשר ליהוה,‏ לבנו ישוע ולרוח הקודש.‏ לאמיתות אלה עוצמה רבה והן יכולות להשפיע עמוקות על חייך.‏ מ20.‏03 9 §8,‏ 9

יהוה שלח מלאכים לא רק כדי להזהיר את לוט,‏ אלא גם כדי לעזור לו להימלט מהאסון שיבוא על סדום (‏בר׳ י״ט:‏12–14,‏ 17‏)‏.‏ באופן דומה,‏ אולי נצטרך להזהיר את אחִינו אם אנו רואים שהוא עומד להסתבך בצרות.‏ גם אם הוא אינו ממהר ליישם את העצות שקיבל המבוססות על המקרא,‏ עלינו להיות סבלנים.‏ הבה ננסה לנהוג כמו שני המלאכים.‏ במקום להרים ידיים ולהתרחק מאחינו,‏ עלינו לחפש דרכים מעשיות לעזור לו (‏יוח״א ג׳:‏18‏)‏.‏ אולי נצטרך להחזיק כביכול בידו ולעזור לו ליישם את העצות הטובות שקיבל.‏ יהוה יכול היה להתמקד בטעויות של לוט.‏ אולם לימים הוא השרה מרוחו על השליח פטרוס וגרם לו להזכיר את לוט כאדם צדיק (‏תהל׳ ק״ל:‏3‏)‏.‏ האם נוכל לחקות את האופן שבו ראה יהוה את לוט?‏ אם נתמקד בתכונות הטובות של אחינו ואחיותינו,‏ נהיה יותר סבלנים איתם.‏ בעקבות זאת,‏ יהיה להם קל יותר לקבל את העזרה שאנו מציעים להם.‏ מ19.‏06 21 §6,‏ 7

אם הממשלה באזור שבו אתה מתגורר הטילה חרם על עבודתנו את אלוהים,‏ אפשר שאתה תוהה האם עליך לעבור לארץ שבה תוכל לשרת את יהוה בחופשיות.‏ זו החלטה אישית שאיש אינו יכול להחליט עבורך.‏ יש שימצאו זאת למועיל לבחון את מה שהמשיחיים במאה הראשונה עשו בשעת רדיפות.‏ התלמידים בירושלים עברו למקומות אחרים ברחבי יהודה ושומרון,‏ ואף הרחיקו עד לפיניקיה,‏ קפריסין ואנטיוכיה (‏מתי י׳:‏23;‏ מה״ש ח׳:‏1;‏ י״א:‏19‏)‏.‏ אולם לאחר גל רדיפות אחר שפקד את המשיחיים בני המאה הראשונה,‏ החליט השליח פאולוס שלא לעזוב אזורים שבהם התנגדו לפעילות הבישור (‏מה״ש י״ד:‏19–23‏)‏.‏ מה אנו לומדים מאותם מקרים?‏ על כל ראש משפחה לקבל החלטה אישית בנושא זה.‏ לפני שיחליט,‏ עליו לשקול בקפידה ובליווי תפילות את הנסיבות של משפחתו,‏ ולחשוב כיצד יכול המעבר להשפיע עליה לחיוב או לשלילה.‏ אל לנו לשפוט אחרים בעקבות ההחלטה שקיבלו.‏ מ19.‏07 10 §8,‏ 9

ישוע הורה לנו ’‏ללכת ולעשות תלמידים מקרב כל העמים’‏ (‏מתי כ״ח:‏19‏)‏.‏ עלינו לא רק ללמד את התלמיד מה ישוע דורש מתלמידיו,‏ אלא גם לעזור לו לדעת כיצד לחיות כמשיחי אמיתי.‏ עלינו לעזור לו בסבלנות בשעה שהוא מתאמץ ליישם את עקרונות המקרא.‏ יש המסוגלים לשנות את חשיבתם ואת הרגליהם תוך חודשים ספורים,‏ ואילו אחרים זקוקים ליותר זמן.‏ שליח בפרו התנסה בחוויה הממחישה את התועלת הצומחת מסבלנות.‏ ”‏למדתי שני ספרים עם תלמיד מקרא ששמו ראול”‏,‏ אמר השליח.‏ ”‏אבל הוא עדיין התמודד עם קשיים רציניים בחייו.‏ היו לו בעיות רבות בנישואין,‏ הוא השתמש בשפה גסה וילדיו התקשו לכבד אותו.‏ הוא הגיע לאסיפות באופן קבוע,‏ לכן המשכתי לבקר אותו כדי לעזור לו ולמשפחתו.‏ יותר משלוש שנים אחרי שפגשתי אותו,‏ הוא היה כשיר לטבילה”‏.‏ מ19.‏07 14 §3;‏ 19 §15–17

חשוב על המאמצים הרבים שעשה השליח פאולוס בתקופה שבה כתב אל הפיליפים.‏ הוא היה במאסר בית ברומא.‏ חירותו לבשר הוגבלה משמעותית.‏ בכל זאת,‏ הוא המשיך לבשר למי שביקרו אצלו וכתב איגרות לקהילות מרוחקות.‏ פאולוס ידע שעליו,‏ בדומה למשיח,‏ להתאמץ עד הסוף,‏ ולכן דימה את דרך החיים המשיחית למרוץ (‏קור״א ט׳:‏24–27‏)‏.‏ הרץ במרוץ נשאר ממוקד בקו הסיום ונמנע מהסחות דעת.‏ לדוגמה,‏ רצים במרוצים עירוניים עשויים לרוץ במסלול העובר דרך בתי עסקים רבים והסחות דעת אפשריות אחרות.‏ התוכל לדמיין לעצמך את אחד הרצים עוצר כדי לבחון את הסחורות המוצגות בחלונות הראווה?‏ לא אם הוא מעוניין לנצח!‏ במרוץ לחיים גם אנו צריכים להימנע מהסחות דעת.‏ אם נישאר ממוקדים במטרתנו ובדומה לשליח פאולוס נתאמץ בכל מאודנו,‏ נוכל לזכות בפרס!‏ מ19.‏08 3 §4;‏ 4 §7

כאשר אנו מתאימים את חיינו לאמות המידה של אלוהים,‏ קרובינו עלולים להתקשות להסתגל לשינוי באמונה ובסגנון החיים שלנו.‏ במקרים רבים הדבר הראשון שהם מבחינים בו הוא שכבר איננו חוגגים איתם חגים ואיננו נוטלים חלק בפעילויות פוליטיות.‏ כמה מהם עלולים בתחילה לכעוס עלינו (‏מתי י׳:‏35,‏ 36‏)‏.‏ אך איננו צריכים לוותר עליהם.‏ אם נפסיק לנסות לעזור להם להבין את עיקרי אמונתנו,‏ אנו למעשה נשפוט אותם כמי שאינם ראויים לרשת חיי עולם.‏ יהוה לא נתן לנו את התפקיד לשפוט — הוא העניק משימה זו לישוע (‏יוח׳ ה׳:‏22‏)‏.‏ אם נהיה סבלנים,‏ ייתכן שבסופו של דבר קרובינו יהיו מוכנים להקשיב למסר שבפינו.‏ גם אל מול ניסיונות עלינו להיות נחושים,‏ ועם זאת לנהוג בטקט (‏קור״א ד׳:‏12ב‏)‏.‏ ייתכן שלקרובינו יידרש זמן מה כדי להבין לגמרי עד כמה חשוב לנו לשרת את יהוה.‏ מ19.‏08 17 §10,‏ 13;‏ 18 §14

‏”‏כשאני חושב על מה שעברתי,‏ אני יודע שלא הייתי יכול להתמודד עם זה בכוחות עצמי”‏.‏ האם גם אתה כמו רבים מאיתנו אמרת פעם דבר כזה?‏ אולי היה זה לאחר שהצלחת להתמודד עם מחלה קשה או עם מותו של אדם יקר.‏ במבט לאחור אתה חש שיכולת להחזיק מעמד מדי יום רק מפני שרוח קודשו של יהוה העניקה לך ”‏כוח שהוא מעבר לכוח אנושי רגיל”‏ (‏קור״ב ד׳:‏7–9‏)‏.‏ אנו נשענים על רוח הקודש גם כדי להתמודד עם השפעת עולם מרושע זה (‏יוח״א ה׳:‏19‏)‏.‏ בנוסף,‏ עלינו להיאבק ב”‏כוחות הרוחניים המרושעים”‏ (‏אפ׳ ו׳:‏12‏)‏.‏ רוח קודשו של יהוה עוזרת לנו בכך שהיא נותנת לנו כוח למלא את מחויבויותינו למרות קשיים.‏ השליח פאולוס חש שהצליח להמשיך במלאכתו ולבצע את שירותו חרף הקשיים מפני שנשען על ”‏גבורת המשיח”‏ (‏קור״ב י״ב:‏9‏)‏.‏ מ19.‏11 8 §1–3

המקרא הוא התיעוד המדויק היחיד המסביר מה עשה למענך ישוע.‏ למד לאהוב את ישוע,‏ ואהבתך ליהוה תגבר.‏ ישוע משקף את תכונותיו של אביו בצורה מושלמת.‏ לכן ככל שתמשיך ללמוד על ישוע,‏ תבין ותעריך עוד יותר את יהוה.‏ חשוֹב על החמלה שגילה ישוע כלפי מי שאחרים זלזלו בהם — העניים,‏ החולים והחלשים.‏ חשוב גם על העצות המעשיות שנתן ועל השיפור שחל בחייך כאשר יישמת אותן (‏מתי ה׳:‏1–11;‏ ז׳:‏24–27‏)‏.‏ אהבתך לישוע ודאי תתחזק אם תחשוב לעומק על ההקרבה שעשה כדי שייסלחו חטאינו (‏מתי כ׳:‏28‏)‏.‏ כאשר אתה מבין שישוע היה מוכן למות למענך,‏ זה מניע אותך להתחרט ולבקש את סליחתו של יהוה (‏מה״ש ג׳:‏19,‏ 20;‏ יוח״א א׳:‏9‏)‏.‏ וככל שתגדל באהבתך לישוע וליהוה,‏ תימשך באופן טבעי לאחרים החשים כמוך.‏ מ20.‏03 5,‏ 6 §10–12

משיחי עלול להתחיל לחשוב שהוא הכשיר ביותר למשימה מסוימת.‏ רעיה משיחית עלולה לחשוב לעצמה:‏ ’‏בעלי הרבה יותר כשיר מאח זה או אחר!‏’‏ אבל אם אנחנו באמת ענווים,‏ נימנע מרוח גאוותנית זו.‏ נוכל ללמוד מהדרך שבה הגיב משה כאשר אחרים קיבלו זכויות.‏ משה העריך את המשימה שהייתה לו להנהיג את עם ישראל.‏ כיצד הגיב כאשר יהוה הרשה לאחרים לשרת לצידו?‏ הוא לא חש קנאה (‏במ׳ י״א:‏24–29‏)‏.‏ הייתה לו גם הזכות לשפוט את העם,‏ ובענווה הוא אפשר לאחרים לשאת בחלק מהעול שלו (‏שמ׳ י״ח:‏13–24‏)‏.‏ תודות לכך בני ישראל,‏ אשר אותם התמנה לשפוט,‏ קיבלו מענה טוב יותר לצורכיהם.‏ במובן זה,‏ משה לא הציב את הזכויות שלו לפני רווחתם של אחרים.‏ איזו דוגמה טובה עבורנו!‏ עלינו לזכור שכדי להיות כלים באמת יעילים בידיים של יהוה,‏ ענוותנו צריכה תמיד לעלות על יכולותינו.‏ מ19.‏09 5,‏ 6 §13,‏ 14

איננו יודעים אילו סיבות יספקו האומות כדי להצדיק את מתקפתן על בבל הגדולה.‏ הן אולי יאמרו שדתות העולם הן מכשול לשלום ושהן תמיד מתערבות בפוליטיקה,‏ או שאותן דתות צברו עושר ונכסים רבים מדי (‏ההת׳ י״ח:‏3,‏ 7‏)‏.‏ מן ההיגיון שמתקפה זו אין משמעה שכל חברי אותן דתות יושמדו.‏ במקום זאת,‏ נראה שהאומות ייפטרו מהדתות כמוסד.‏ לאחר שהדתות האלה לא יהיו עוד,‏ יבינו חבריהן לשעבר שמנהיגי הדת שלהם אכזבו אותם,‏ וינסו ככל הנראה להתכחש לאותן דתות.‏ השמדת בבל הגדולה תתרחש תוך זמן קצר יחסית (‏ההת׳ י״ח:‏10,‏ 21‏)‏.‏ יהוה הבטיח שהוא ”‏יקצר את הימים”‏ של צרה זו כדי ש’‏בחיריו’‏ ודת האמת ישרדו (‏מר׳ י״ג:‏19,‏ 20‏)‏.‏ מ19.‏10 15 §4,‏ 5

אימהות,‏ אולי הוריכן התרגזו בקלות ודיברו בצורה נוקשה עם ילדיהם,‏ וגדלתן במחשבה שכך מקובל לחנך ילדים.‏ גם לאחר שלמדתן מה הן אמות המידה של יהוה,‏ אולי קשה לכן להמשיך לנהוג בילדיכן ברוגע ובסבלנות,‏ בייחוד כשאינם מתנהגים יפה בזמן שאתן עייפות (‏אפ׳ ד׳:‏31‏)‏.‏ במצבים כאלה עליכן יותר מתמיד להישען על יהוה בתפילות (‏תהל׳ ל״ז:‏5‏)‏.‏ יש אימהות שקשה להן להביע את אהבתן לילדיהן (‏טיט׳ ב׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ הן אולי גדלו בבית שבו להורים לא היו יחסים חמימים עם ילדיהם.‏ אם זה מצבך,‏ את לא חייבת לחזור על הטעויות שעשו הורייך.‏ אֵם הנכנעת לרצון יהוה אולי תצטרך ללמוד כיצד להביע אהבה לילדיה.‏ אולי יהיה לה קשה לערוך את השינוי.‏ אך הדבר אכן אפשרי,‏ וזה יועיל גם לה וגם למשפחתה.‏ מ19.‏09 18,‏ 19 §19,‏ 20

אדם העובד את יהוה ובמקביל מקדיש זמן ומאמצים רבים מדי לצבירת עושר בעולם זה,‏ מנסה במובן מסוים לשרת שני אדונים.‏ הוא אינו מעניק ליהוה מסירות בלעדית.‏ בשלהי המאה הראשונה לספירה חברי קהילת לאודיקאה התרברבו:‏ ”‏עשיר אני וצברתי עושר ואינני זקוק לדבר”‏.‏ אולם בעיני יהוה וישוע הם היו ’‏אומללים ומסכנים ועניים ועיוורים ועירומים’‏.‏ ישוע לא הוכיח אותם בשל היותם עשירים,‏ אלא בשל העובדה שאהבתם לעושר הזיקה ליחסיהם עם יהוה (‏ההת׳ ג׳:‏14–17‏)‏.‏ אם אנו מבחינים שהרצון להתעשר גובר בליבנו,‏ עלינו לפעול ללא דיחוי כדי לתקן את חשיבתנו (‏טימ״א ו׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ אם לא נעשה כן,‏ ליבנו יהיה חצוי ויהוה לא יקבל את עבודתנו אותו.‏ הוא ”‏אל קנא”‏ (‏דב׳ ד׳:‏24‏)‏.‏ מ19.‏10 27 §5,‏ 6

משמעו המילולי של הפועל היווני שתורגם כ’‏להנחות’‏ הוא ”‏להעביר;‏ לשאת”‏.‏ לוקס,‏ כותב ספר מעשי השליחים,‏ השתמש בצורה דומה של אותה מילה יוונית כדי לתאר אונייה ה’‏נסחפת’‏ על־ידי הרוח (‏מה״ש כ״ז:‏15‏)‏.‏ מכאן שכאשר השליח פטרוס כתב שכותבי המקרא ’‏נישאו’‏,‏ הוא השתמש,‏ לדברי חוקר מקרא אחד,‏ ב”‏מטפורה מרתקת הלקוחה מעולם הים”‏.‏ פטרוס אמר למעשה שכשם שאונייה נישאת על־ידי הרוח כדי להשלים את מסעה,‏ כך נביאי וכותבי המקרא נישאו על־ידי רוח הקודש כדי להשלים את משימתם.‏ אותו חוקר אמר:‏ ”‏הנביאים כביכול הרימו את המפרשים”‏.‏ יהוה עשה את חלקו וסיפק את ”‏זרם האוויר”‏,‏ או רוח הקודש.‏ כותבי המקרא עשו את חלקם ופעלו בקנה אחד עם הכוונת הרוח.‏ וכיום בדומה לרוח טובה בים סוער,‏ רוח הקודש דוחפת אותנו קדימה במהלך קשיים סוערים לעבר חוף המבטחים של העולם החדש שהבטיח אלוהים.‏ מ19.‏11 9 §7–9

לעיתים אנו עלולים לחוש רפיון ידיים.‏ אך אל לנו לאפשר לבעיותינו לשלוט בחשיבתנו.‏ אם נאפשר זאת,‏ אנו עלולים לשכוח את התקווה הנפלאה שיהוה מעניק לנו (‏ההת׳ כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ רפיון ידיים עלול לכלות את כוחותינו ולגרום לנו לוותר.‏ שים לב כיצד אחות המתגוררת בארצות הברית שומרת על אמונתה בשעה שהיא מטפלת בבעל החולה במחלה קשה.‏ היא כתבה:‏ ”‏המצב שלנו לפעמים מלחיץ ומייאש,‏ אבל תקוותנו חזקה.‏ התרשמתי מאוד מהמידע שקיבלנו שנועד לחזק את אמונתנו ולעודד אותנו.‏ אנחנו זקוקים מאוד לעצות ולדברי עידוד אלה.‏ זה עוזר לנו להחזיק מעמד”‏.‏ מדברי האחות ניתן ללמוד שאפשר לגבור על רפיון ידיים.‏ כיצד?‏ ראה בניסיונות שלך מבחן שמקורו בשטן.‏ הכר ביהוה כמקור נחמה.‏ והערך את המזון הרוחני שהוא מספק.‏ מ19.‏11 16 §9,‏ 10

חשוב במיוחד שזקני־הקהילה יישמו את העיקרון הזה.‏ אח המשרת כזקן־קהילה יודע שאל לו לחשוף את ’‏סודותיהם’‏ של האחים בקהילה.‏ אם יעשה כן,‏ יאבד את אמונם ויפגע במוניטין שלו.‏ מי שמתמנים לתפקידי אחריות בקהילה אינם יכולים להיות ”‏דו־פרצופיים”‏,‏ או רמאים (‏טימ״א ג׳:‏8‏)‏.‏ כלומר,‏ אל להם להיות ערמומיים או בעלי נטייה לרכל.‏ אם זקן־קהילה אוהב את אשתו,‏ הוא לא יעמיס עליה מידע שהיא לא צריכה לדעת.‏ אישה יכולה לעזור לבעלה לשמור על המוניטין שלו אם לא תלחץ עליו לדבר על עניינים שצריכים להישמר בסוד.‏ כאשר האישה מיישמת עצה זו היא לא רק תומכת בבעלה,‏ אלא גם מכבדת את מי שבוטחים בו.‏ חשוב מכול,‏ היא משמחת את יהוה מפני שהיא תורמת לשלום ולאחדות בקהילה (‏רומ׳ י״ד:‏19‏)‏.‏ מ20.‏03 22 §13,‏ 14

בשנת 1512 לפה״ס,‏ כאשר הוקם המשכן למרגלות הר סיני,‏ משה ערך טקס שבו אהרון ובניו הוסמכו ככוהנים (‏שמ׳ מ׳:‏17;‏ וי׳ ט׳:‏1–5‏)‏.‏ כיצד הראה יהוה שהוא שבע רצון מכינון הכהונה החדשה?‏ בשעה שאהרון ומשה בירכו את העם,‏ יהוה גרם לאש לכלות את מה שנותר מהקורבן שעל המזבח (‏וי׳ ט׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ מה הושג תודות לאותו מראה מעורר יראה שהתרחש בהסמכת הכוהן הגדול?‏ יהוה הפגין את תמיכתו המלאה בכהונת בית אהרון.‏ כאשר הבחינו בני ישראל בראיה ברורה זו לתמיכתו של יהוה בכוהנים,‏ הייתה להם סיבה טובה להעניק להם את תמיכתם המלאה.‏ האם הדבר רלוונטי עבורנו כיום?‏ כן!‏ הכהונה בישראל הייתה רק צל לכהונה גדולה בהרבה — ה־000,‏144 אשר ישרתו לצד המשיח בשמיים (‏עב׳ ד׳:‏14;‏ ח׳:‏3–5;‏ י׳:‏1‏)‏.‏ אין ספק שיהוה מדריך ומברך בנדיבות את ארגונו כיום.‏ מ19.‏11 23 §13;‏ 24 §14,‏ 16

בהיותו בקורינתוס התאכסן השליח פאולוס אצל עקילס ופריסקילה,‏ ”‏והואיל ועסקו באותו מקצוע.‏.‏.‏ עבד איתם”‏.‏ העובדה שפאולוס עבד ”‏יומם ולילה”‏ אין משמעה שעבד ללא הפסקה.‏ בשבת,‏ למשל,‏ חדל מעשיית אוהלים.‏ ביום זה התאפשר לו לבשר ליהודים,‏ שהרי גם הם לא עבדו בשבת (‏מה״ש י״ג:‏14–16,‏ 42–44;‏ ט״ז:‏13;‏ י״ח:‏1–4‏)‏.‏ פאולוס היה צריך לעבוד בעבודה חילונית,‏ אך הוא דאג להשתתף באופן קבוע ”‏בעבודת קודש — בהכרזת הבשורה הטובה של אלוהים”‏ (‏רומ׳ ט״ו:‏16;‏ קור״ב י״א:‏23‏)‏.‏ הוא קרא לאחרים לנהוג כמותו.‏ עקילס ופריסקילה היו אפוא ’‏שותפיו לעבודה במלאכתו של המשיח ישוע’‏ (‏רומ׳ י״ב:‏11;‏ ט״ז:‏3‏)‏.‏ פאולוס קרא לקורינתים להיות ”‏עתירי פועל במלאכתו של האדון”‏ (‏קור״א ט״ו:‏58;‏ קור״ב ט׳:‏8‏)‏.‏ יהוה אף השרה מרוחו על השליח לכתוב:‏ ”‏מי שאינו רוצה לעבוד,‏ גם אל יאכל”‏ (‏תסל״ב ג׳:‏10‏)‏.‏ מ19.‏12 5 §12,‏ 13

יהוה ברא את הזוג הראשון עם הרצון להביא ילדים לעולם.‏ אך מי צריך להחליט האם ומתי זוג נשוי צריך להביא ילדים לעולם?‏ בכמה תרבויות מצופה מזוגות נשואים טריים להתחיל להביא ילדים לעולם מהר ככל האפשר.‏ הם אולי חשים לחץ מצד משפחתם ואחרים לעשות זאת.‏ ג׳תרו,‏ אח המתגורר באסיה,‏ אומר:‏ ”‏בקהילה,‏ כמה ממי שיש להם ילדים לוחצים על זוגות שאין להם ילדים להקים משפחה”‏.‏ ג׳פרי,‏ אח אחר המתגורר באסיה,‏ הבחין כי ”‏יש כאלה שאומרים לזוגות נשואים שלא יהיה אף אחד שידאג להם כשיזדקנו”‏.‏ אולם כל זוג צריך להחליט בעצמו האם להביא ילדים לעולם.‏ זוהי החלטתם האישית ואחריותם (‏גל׳ ו׳:‏5‏)‏.‏ חברים ובני משפחה רוצים,‏ כמובן,‏ שהזוג הנשוי הטרי יהיה מאושר.‏ אך כולם צריכים לזכור שההחלטה האם להביא ילדים לעולם או לא היא ההחלטה של הזוג (‏תסל״א ד׳:‏11‏)‏.‏ מ19.‏12 22 §1–3

האם קשה לך לחשוב על אלוהים כעל אביך?‏ יש שאולי חשים קטנים וחסרי חשיבות בהשוואה ליהוה.‏ הם מטילים ספק בכך שלאל הכול יכול אכפת מהם באופן אישי.‏ אך אבינו האוהב אינו רוצה שנרגיש ככה.‏ הוא העניק לנו חיים ורוצה שנרקום עימו יחסים אישיים.‏ השליח פאולוס ציין אמת זו והסביר למאזיניו באתונה שיהוה ”‏אינו רחוק מאף אחד מאיתנו”‏ (‏מה״ש י״ז:‏24–29‏)‏.‏ אלוהים רוצה שכל אחד מאיתנו יפנה אליו בדיוק כפי שילד פונה באופן טבעי להורה אוהב ואכפתי.‏ אחרים אולי מתקשים לראות ביהוה אביהם מפני שאביהם הגשמי גילה כלפיהם אהבה וחיבה מועטות,‏ אם בכלל.‏ משיחית אחת אומרת:‏ ”‏אבא שלי דיבר אליי בגסות.‏ כשהתחלתי ללמוד את המקרא,‏ היה לי קשה לרקום קשר עם אב שמימי”‏.‏ האם גם אתה מרגיש ככה?‏ אם כן,‏ היה בטוח שגם אתה יכול ללמוד לראות ביהוה האב הטוב ביותר.‏ מ20.‏02 3 §4,‏ 5

ישוע לימד אותנו שאין זה משנה כמה אנו מוגבלים ביכולותינו ועד כמה קטנים נראים לנו מאמצינו ככל שאנו מזדקנים,‏ יהוה מוקיר כל מה שאנו עושים בשירותו (‏תהל׳ צ״ב:‏13–16;‏ לוקס כ״א:‏2–4‏)‏.‏ לכן התמקד במה שאתה מסוגל לעשות.‏ אתה יכול,‏ למשל,‏ לדבר על יהוה,‏ להתפלל למען אחיך,‏ ולעודד אחרים להישאר נאמנים.‏ יהוה מחשיב אותך לאחד משותפיו לעבודה,‏ לא בשל הישגיך,‏ אלא בשל נכונותך לציית לו (‏קור״א ג׳:‏5–9‏)‏.‏ עד כמה אסירי תודה אנו על כך שאנו עובדים את יהוה,‏ אל שבאמת מעריך את משרתיו.‏ הוא ברא אותנו כדי שנעשה את רצונו,‏ ועבודת אלוהים האמיתית היא שמוסיפה משמעות אמיתית לחיינו (‏ההת׳ ד׳:‏11‏)‏.‏ אף־על־פי שהעולם אולי רואה בנו חסרי ערך,‏ יהוה אינו מתבייש בנו (‏עב׳ י״א:‏16,‏ 38‏)‏.‏ כשאנו חשים שמחלות,‏ קשיים כלכליים או גיל מתקדם מכבידים עלינו,‏ עלינו לזכור שדבר לא יכול להפרידנו מאהבתו של אבינו השמימי (‏רומ׳ ח׳:‏38,‏ 39‏)‏.‏ מ20.‏01 18 §16;‏ 19 §18,‏ 19

נוכל להילחם בקנאה אם נטפח ענווה והסתפקות עצמית.‏ כאשר ליבנו מלא באותן תכונות טובות,‏ לא יהיה לקנאה מקום להתפתח.‏ ענווה תעזור לנו לא להפריז בערכנו.‏ אדם עניו אינו חושב שהוא ראוי ליותר מכל אדם אחר (‏גל׳ ו׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ אדם המסתפק במה שיש לו שמח בחלקו ואינו משווה את עצמו לאחרים (‏טימ״א ו׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ כאשר אדם המגלה ענווה והסתפקות עצמית רואה שמישהו אחר מקבל משהו טוב,‏ הוא שמח בשבילו.‏ כדי להימנע מרגש הקנאה הפסול ולטפח ענווה והסתפקות עצמית,‏ אנחנו זקוקים לעזרת רוח קודשו של אלוהים (‏גל׳ ה׳:‏16;‏ פיל׳ ב׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ רוח קודשו של יהוה יכולה לעזור לנו לבחון את מחשבותינו ומניעינו העמוקים ביותר.‏ בעזרת אלוהים נוכל להחליף מחשבות ורגשות פסולים במחשבות ורגשות בונים (‏תהל׳ כ״ו:‏2‏)‏.‏ מ20.‏02 15 §8,‏ 9

הקדשה היא נדר שיהוה מצפה ממך לקיים.‏ לכן הישאר קרוב לקהילתך.‏ האחים והאחיות בקהילה הם משפחתך הרוחנית.‏ אם תנכח בקביעות באסיפות,‏ תחזק את הקשר שלך איתם.‏ קרא והרהר בדבר־אלוהים מדי יום (‏תהל׳ א׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ הקדש זמן מה כדי לחשוב לעומק על מה שקראת.‏ כך ייגעו המילים לליבך.‏ ’‏התמד להתפלל’‏ (‏מתי כ״ו:‏41‏)‏.‏ תפילותיך הכנות יקרבו אותך ליהוה עוד יותר.‏ ’‏תמיד חפש תחילה את המלכות’‏ (‏מתי ו׳:‏33‏)‏.‏ תוכל לעשות כן בכך שתיתן עדיפות לפעילות הבישור.‏ אם תשתתף בקביעות בפעילות הבישור,‏ תשמור על אמונה חזקה.‏ כל קושי שאולי תחווה בעולם ישן זה הוא ’‏רגעי וקל’‏ (‏קור״ב ד׳:‏17‏)‏.‏ בניגוד לכך,‏ הקדשתך וטבילתך יסללו את הדרך לחיים מספקים יותר כעת ול”‏חיים האמיתיים”‏ בעתיד.‏ האם זה שווה את המחיר?‏ אין ספק שכן!‏ (‏טימ״א ו׳:‏19‏)‏.‏ מ20.‏03 13 §19–21

אם תלמיד המקרא שלך אינו מתקדם בהתמדה,‏ בשלב מסוים יהיה עליך לשאול את עצמך:‏ ’‏האם עליי להפסיק את השיעור?‏’‏ כאשר תבחן את המצב,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם התלמיד שלי מתקדם בקצב סביר בהתאם למצב שלו?‏’‏ ’‏האם הוא מתחיל ”‏לקיים”‏,‏ או ליישם,‏ את הדברים שהוא לומד?‏’‏ (‏מתי כ״ח:‏20‏)‏ למרבה הצער כמה תלמידים דומים לבני ישראל בימי יחזקאל.‏ באשר להם אמר יהוה ליחזקאל:‏ ”‏והינך להם כשיר עגבים [‏אהבה]‏,‏ יפה קול ומיטיב נגן.‏ ושמעו את דבריך,‏ ועושים אינם אותם”‏ (‏יח׳ ל״ג:‏32‏)‏.‏ אולי קשה לנו לומר לאדם שבכוונתנו להפסיק ללמד אותו.‏ אולם ”‏לא נותר זמן רב”‏.‏ במקום להקדיש זמן לניהול תוכנית שיעורי מקרא לא־פורייה,‏ עלינו לנסות למצוא מישהו שיראה שיש לו ”‏נטיית הלב הנכונה לחיי עולם”‏ (‏מה״ש י״ג:‏48‏)‏.‏ מ20.‏01 6 §17;‏ 7 §20

הנצרות ככלל אינה מלמדת את האמת המקראית אשר לפיה ביום מן הימים בני אדם העושים את רצון אלוהים יחיו לנצח עלי אדמות (‏קור״ב ד׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ כיום רוב זרמי הנצרות מלמדים שכל האנשים הטובים עולים לשמיים במותם.‏ אולם לא כך חשבה הקבוצה הקטנה של תלמידי המקרא שהוציאה לאור את המצפה בשלהי המאה ה־19.‏ הם הבינו שאלוהים ישיב לכדור הארץ את תנאי גן העדן,‏ ושמיליוני אנשים המצייתים לו יחיו כאן עלי אדמות — ולא בשמיים.‏ אולם נדרש זמן עד שהתבהר להם מי יהיו אותם אנשים צייתנים.‏ כמובן,‏ תלמידי המקרא גם הבינו מכתבי־הקודש שכמה אנשים ’‏ייקנו מן הארץ’‏ כדי למלוך עם ישוע בשמיים (‏ההת׳ י״ד:‏3‏)‏.‏ קבוצה זו תמנה 000,‏144 משיחיים נלהבים ומוקדשים המשרתים את אלוהים בנאמנות במהלך חייהם עלי אדמות.‏ מ19.‏09 27 §4,‏ 5