יישוב סכסוכים
מדוע אל לנו להתמלא זעם או רגשות נקם כשמישהו פוגע ברגשותינו?
משל כ׳:22; כ״ד:29; רומ י״ב:17, 18; יעק א׳:19, 20; פטא ג׳:8, 9
דוגמאות רלוונטיות:
שמא כ״ה:9–13, 23–35 — בתגובה לעלבונותיו של נבל וסירובו להושיט עזרה, דוד החליט בפזיזות להרוג אותו ואת כל בני ביתו, אך דברי החוכמה של אביגיל מנעו ממנו אשמת דמים
משל כ״ד:17–20 — בהשראת יהוה הזהיר שלמה המלך את בני ישראל שלא לשמוח בכישלונם של אחרים, אלא להשאיר את השיפוט בידי אלוהים
מדוע אל לנו להפסיק לדבר עם אדם שפגע בנו או לשמור לו טינה?
ויק י״ט:17, 18; קוא י״ג:4, 5; אפס ד׳:26
דוגמה רלוונטית:
מתי ה׳:23, 24 — ישוע הסביר שאם יש לאחינו ’דבר נגדנו’, עלינו לעשות כל מאמץ כדי להתפייס איתו
מהי הדרך הטובה ביותר לפעול אם נפגענו ממישהו?
מדוע עלינו לסלוח למי שפגעו בנו כמה פעמים אם הם מתחרטים בכנות?
כשמדובר במקרה חמור שאי־אפשר להתעלם ממנו, כמו הוצאת דיבה או הונאה, מי צריך לשוחח עם האדם הפוגע, ומה צריכה להיות המטרה?
ראה גם יעק ה׳:20